פסקי דין על רוני (בן בן-ציון) בצלאל

1258/00 פ     12/02/2001




פ 1258/00 מדינת ישראל נ' רוני (בן בן-ציון) בצלאל





מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד חיים הדיה

מפרקליטות מחוז ירושלים
- נ ג ד -
רוני (בן בן-ציון) בצלאל


הנאשם
מוטי איווס

ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת - דין

1. למערער יוחסה בכתב האישום עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7א+ג (רישא) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג1973- (להלן: "הפקודה").

נסיבות המקרה, כפי שפורטו בכתב האישום, הן, כי ביום 27.11.2000 סמוך לשעה 22:15 בצומת גני סחרוב שבכניסה לירושלים, נהג הנאשם ברכב מסוג פיאט פונטו, כשהוא מחזיק עמו ברכב סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 6.48 ק"ג (להלן: "הסם"), שלא כדין ושלא לצריכתו העצמית.

2. הסם שהוחזק על-ידי הנאשם היה בצורה צמחית - של מספר צמחי קנבוס. הנאשם לא כפר בהחזקת הסם, אך טען שהוא החזיק בסם לצריכה עצמית. הנאשם אף חלק על משקלו של הסם. בהקשר זה טען הנאשם, שגם אם משקלם של צמחי הקנבוס שנתפסו בכליו היה 6.48 ק"ג, כפי שנטען על ידי המאשימה, בפועל, משקלו של הסם שניתן לצריכה, היינו, לעישון, מצמחים אלה לא עלה על כמחצית ממשקל הסם כפי שהיה בצורתו הצמחית - הגולמית. זאת, הן משום שהסם נשקל כשהוא רטוב, ולאחר התייבשותו הוא מאבד חלק ממשקלו, והן משום שלא ניתן לצרוך את כל חלקיו של הצמח. לאחר ניקוי הצמח מכל חלקיו הבלתי שמישים, טוען הנאשם, מתקבלת כמות קטנה מזו שיוחסה לו בכתב האישום, שרק אותה ניתן לצרוך.

3. מטעם התביעה העידו השוטרים אבי זלקוביץ' ומוטי גריפלר.

אבי זלקוביץ', משמש כקצין מעבדה אנליטית, במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי בירושלים והוא בעל תואר אקדמאי בכימיה וברוקחות.
על-פי חוות-דעתו (ת1/), החומר שנתפס ברשותו של הנאשם הוא חומר צמחי מסוג קנבוס שמשקלו נטו הוא 6.480 גר'. צמח זה, עולה מהעדות, אינו שונה, מבחינת המראה החיצוני שלו, מחומרים צמחיים אחרים מסוג קנבוס המתקבלים לבדיקה במעבדה, והוא "בהחלט מוצג סטנדרטי שכמוהו המעבדה מקבלת מדי שבוע כמויות נכבדות". העד אישר כי בצמח שנתפס, כמו בכל צמח, היה אחוז מסוים של מים, אך גם מבחינה זו, הסביר העד, מדובר בצמח סטנדרטי אשר עדיין נראה ירוק ולח והוא יכול במשך הזמן לאבד ממשקלו עקב התייבשות.

עד התביעה השני, מוטי גריפלר, משרת במפלג הסמים במשטרת ישראל מזה כ20- שנה. כיום הוא ממונה על נושא החקירה במפלג הסמים, ויש לו, על-פי עדותו, ניסיון רב בחקירות בתחום זה. על-פי חוות דעתו (ת2/), עולה כי ניתן לרכוש סמים מסוג קנבוס באזור באר-שבע והדרום בכמות של כ10- ק"ג במחיר שנע בין 1,000 ל- 1,200 ש"ח לק"ג. מחירו של הסם נקבע, במידה רבה, על-פי איכות הסם, היינו, לפי כמות השורשים, אורך הגזעים שבענפים ואיכות הפרחים שבצמח. על פי חוות הדעת "כמות של 6.5 ק"ג קנבוס יכול לשמש אדם לשימוש לאורך מספר שנים וכמובן יש צורך בצורת אחסנה אטומה ללחות ומים מכיוון שהצמח יכול להרכב ולא יהיה שמיש".

בחקירתו הנגדית העיד מוטי גריפלר, שצמח הקנבוס שנתפס אצל הנאשם הוא צמח נקבי, עם זרעים, באיכות יחסית טובה, התואמת את האיכות הממוצעת בשוק. עוד עולה מעדותו, שלצמח אין כמעט גבעול והתפרחת מגיעה כמעט עד לשורש. לדבריו, ניתן לפרק צמח זה כמעט עד תומו ולהשתמש כמעט בכל הצמח לעישון. לאחר פירוקו של הצמח מכניסים את החומר לקופסאות גפרורים שבהן הוא משווק.

בהתייחס למשך השימוש בסם, הסביר העד גריפלר, כי הסם נמכר בתוך קופסאות גפרורים, כשבכל קופסה כמות של בערך 4-3 גר' קנבוס. מקופסה כזו ניתן להכין, תוך עירוב הסם עם טבק, בערך 10 סיגריות של קנבוס. השפעת הסם שבסיגריה אחת נמשכת, לגבי משתמש ממוצע, כ4- שעות.
על רקע זה, הסביר העד, "אם לוקחים ומחברים ושואלים כמה ניתן לעשות מהכמות הזאת סיגריות כאלה, אנחנו נגיע לכמות אדירה. ואם נחבר כל סיגריה לסיגריה של בנאדם שלא ישן ולא יאכל ורק יצרוך סיגריות וידליק אחת אחרי השנייה, אנחנו נעבור את התקופה של השנים". גם משתמש כבד מאד (ולא ממוצע), הסביר העד, יזקק לשם צריכת עצמית של הסם לתקופה של שנים, אולי מספר חודשים פחות, אך "לא יותר מזה".
הנאשם טען בעדותו כי הסם שנתפס במכוניתו נועד לצריכתו העצמית.
הנאשם ביקש בעדותו להמעיט ממשקלו ומשך הצריכה של הסם שנתפס בכליו. לדבריו, הוא משתמש בניירות גלגול, ולא בסיגריות. הוא מוהל את התערובת שהוא מעשן, לדבריו, רק ב20%-15%- טבק, ויתרת חומר התערובת הוא קנבוס. זאת בניגוד לעדותו של העד גריפלר, לפיה יחס הסם בתערובת הוא 50% (והיתרה - טבק). הנאשם חלק על עדותו של העד גריפלר גם לגבי שיעור הניצולת של הצמח. לטענתו, חלקים רבים של הצמח אינם משמשים לעישון, בכלל זה, גבעול הצמח, הגבעולים הקטנים הנמצאים על הפרחים, העלים וגם הזרעים, ורק התפרחת היא שמשמשת לעישון. עוד טען הנאשם, שצמח הקנבוס מאבד, אחרי שהוא מתייבש, כ30%- ממשקלו.
לאור ניסיונו בעישון הסם, העיד הנאשם, שרק כמחצית מכמות הצמח שנתפסה אצלו ניתנת לשימוש.

בהתייחסו להרגלי צריכת הסם שלו, העיד הנאשם, כי הוא מעשן קנבוס כל יום ובמשך כל היום. הוא מתחיל להשתמש בסם כשהוא מתעורר בבוקר, אז הוא מכין לו סיגריות מניירות פריזמה באורך של 10 ס"מ, והוא ממשיך לעשן גם בעבודתו באופן רצוף, "מהבוקר, עד שאתה (הוא) הולך לישון, ... כל חצי שעה עד 3/4 שעה".

על רקע זה, טען הנאשם, כי הוא מעשן "כבד" וכי השפעת סגריה אחת של סם עליו קצרה בהרבה מ - 4 השעות שבהן נקב העד גריפלר, ואינה עולה על שעה שעה וחצי. לאור כך, נאלץ הנאשם להודות בחקירתו הנגדית, כי הוא נמצא תחת השפעת המריחואנה, כשהוא נמצא ב"סוטול", רוב שעות היום, זאת חרף העובדה שחלק גדול משעות עבודתו הוא עושה בנהיגה, שכן רוב לקוחותיו נמצאים מחוץ לירושלים. לשאלה האם "כאשר הוא מגיע ללקוח עצמו - ההשפעה (של הסם) פתאום נגמרת? אתה כבר לא מסטול?" השיב הנאשם: "פחות או יותר". ובהמשך החקירה הנגדית: "ש. ואז אתה עולה שוב לאוטו, שוב נמצא במעין סוטול? ת. כן". גם לאחר שהוא מסיים את עבודתו, טען הנאשם, הוא "ממשיך לעשן כל חצי שעה פחות או יותר עד שאתה (שהוא) הולך לישון". לדבריו: "זה כמו סיגריה רגילה, שלפעמים אתה לא מעשן כי אתה עושה משהו אחר".

לאור כך, טען הנאשם שכמות הסם שנתפסה בכליו הייתה נצרכת על ידו במשך תקופה של 4-3 חודשים בלבד.

הנאשם העיד כי רכש את הסם תמורת 5,600 ש"ח, לפי מחיר של 700 ש"ח לק"ג. הנאשם אישר שמחירו של ק"ג סם מסוג זה עומד על כ - 1,000 ל- 1,200 ש"ח לק"ג, כפי שטען העד גריפלר. אולם לטענתו, מחיר זה מתייחס לק"ג אחד של סם, ואילו הוא שילם מחיר נמוך יותר מאחר ורכש מספר חבילות של סם ומשום שאיכות הצמח לא היתה כל כך טובה, שכן הצמח הוא עם הרבה מאד זרעים ותפרחותיו צעירות ולא מלאות.
לדברי הנאשם, בעבר הוא לא רכש סם בכמות העולה על 2 ק"ג. אולם הפעם הוא החליט לקנות כמות גדולה יותר, משום שהמחיר שהוצע לו היה מחיר טוב ובשל כך שביקש לשריין לעצמו כמות מספקת של סם לפני החורף, שאז עולים המחירים.

את הכסף לקניית הסם לווה הנאשם, לדבריו, מחבר בשם איתן הרוש לפני שנסע לקנות את הסם. אולם, לטענתו, הוא לא היה צריך למכור את הסם כדי להחזיר לאיתן הרוש את ההלוואה. אותו חבר - איתן הרוש - אף שכר את הרכב שבו נסעו השניים לרכישת הסם והוא אף נלווה אל הנאשם לנסיעה בה נרכש הסם. כל זאת בלא שידע, לטענת הנאשם, על מטרת הנסיעה, כמו שגם לא ידע על מטרת ההלוואה. לטענת הנאשם, הוא אמר לאותו הרוש שמטרת הנסיעה להגיע ללקוח שחייב לו כסף. הרוש המשיך להאמין, על פי אותה גרסה, שמטרת הנסיעה היא לפגוש בלקוח שחייב לנאשם כספים, גם לאחר שהשניים הגיעו לאזור הדרום והחלו לנסוע בדרכי עפר. הרוש גם לא היה נוכח, לפי גרסה זו, בעת ביצוע העסקה, שכן הוא ירד מהרכב קודם לכן כדי לעשות את צרכיו, והנאשם המשיך לנסוע לבדו, לאחר שביקש מהרוש "תמתין שניה, אני חוזר עוד כמה דקות".
אציין כבר עתה, שהמעט שניתן לומר על גרסה זו, ובכל הזהירות המתחייבת מכך שאותו הרוש אינו צד להליך וגם לא העיד בהליך זה, הוא שמדובר בגרסה תמוהה.

הנאשם התייחס בעדותו למצבו הכלכלי, אשר אפשר לו, לטענתו, לרכוש את הסם בלא להיזקק לשם כך למכירתו לאחרים. עד 10 ימים לפני רכישת הסם הוא עבד, לדבריו, בחברה בשם "מרום", כסוכן מכירות של מוצרי קוסמטיקה, שם השתכר כ4,500- ש"ח לחודש וכן הועמד לרשותו רכב. שעות עבודתו היו מ09:00- עד 17:00-16:00 אחר הצהרים.
עשרה ימים לפני שנתפס עזב הנאשם עבודה זו, כדי להתחיל לעבוד יחד עם חבר באופן עצמאי בתכשיטי כסף, במסגרת חברה בשם "נמבה בע"מ". לצורך כך הוא אף רכש תכשיטים, שאותם התכוון לשווק ללקוח. בעת שנתפס נמצא ברשותו שיק בסכום של 1,039 ש"ח לפקודת חברת "נמבה בע"מ". שיק זה ניתן לו, לדבריו, על-ידי לקוח, שלו מכר תכשיטים בטרם נתפס.

בהתייחסו לשאלה כיצד עלה בידו לממן את רכישות הסם, כאשר שכרו החודשי עמד על 4,500 ש"ח בלבד, שמתוכו היה עליו להוציא לשכר דירה כולל הוצאות נלוות סכום של כ- 2,000 ש"ח לחודש, הסביר הנאשם כי "בזמן האחרון עבדתי גם עם תכשיטי כסף, וזו עבודה בשחור". לטענתו, הוא הרוויח כסף, ממכירת תכשיטים כבר בחודש האחרון לפני מעצרו. משנשאל כיצד יש בהסבר זה, המתייחס להכנסותיו בחודש האחרון לפני מעצרו, להסביר את רכישות הסמים בעבר - משך שבע השנים שבהם הוא היה נוהג לרכוש, על-פי דבריו, סמים, השיב הנאשם כי הוא גר בסמוך לבית הוריו, אוכל אצלם "ועושה הכל אצל אמא. כך שהכלכלה שלי נוחה". לדבריו הוא לווה בעבר כספים גם מאביו, אשר לא ידע כי זו מטרת ההלוואה.

בחקירתו הראשית השיב הנאשם בשלילה על שאלת בא כוחו האם הוא מכר אי פעם סמים, ואף טען כי אינו נוהג לעשן את הסם בחברת אנשים נוספים. בחקירתו הנגדית עמד הנאשם על גרסתו, לפיה הוא לא סיפק בעבר, גם שלא עבור תמורה (בתחומי ישראל), סם לאחרים. אולם הסתבר, והדבר מוסכם גם על בא כוחו של הנאשם, כי הנאשם הורשע בעבר בעבירה של הספקת סם לאחרים, תוך שבית המשפט ציין שהדבר נעשה במסגרת עישון בחברותא עם חברים ושלא עבור תמורה כספית.

כאמור, הנאשם טען שכמות הסם שנתפסה בכליו מספיקה לו לתקופה של 4-3 חודשים. עם זה, טען הנאשם, שהואיל ובעבר הוא קנה כמויות קטנות יותר של סם, "זה גם הספיק לי לתקופה קצרה יותר". בהודעתו במשטרה נשאל הנאשם, לאחר שהודיעו לו כי נתפס אצלו סם בכמות של 7.5 ק"ג (ברוטו - כולל האריזות): "מהי התדירות שאתה מביא נגלות כאלה?". על כך השיב הנאשם: "אחת לחודש, תלוי מתי שזה נגמר".
כשעומת הנאשם עם תשובה זו, הוא טען כי טעה בהודעתו במשטרה וכי נפלה אי הבנה בינו לבין החוקר.

4. הנאשם זימן לעדות מספר עדי הגנה, שבאמצעות עדותם ביקש להוכיח כי מצבו הכלכלי אפשר לו לרכוש את הסם, בלא להיזקק לצורך כך למכירתו לאחרים.

דוד כהן היה מעסיקו של הנאשם בעת שעבד בחברת "מרום", עבודה אותה עזב לפני מעצרו. לדבריו, הנאשם עבד אצלו משך כשנה כסוכן מכירות בשיווק תמרוקים ושכרו עמד בממוצע על 5,000-4,000 ש"ח לחודש. על-פי עדותו, הנאשם סיפר לו בעת שעזב את העבודה, שבכוונתו לעבוד בשיווק תכשיטים והוא גם דיבר "על סכומי כסף שהוא ירוויח יותר מרמת השכר שהשתכר אצלי, כי אצלי הוא נחשב שכיר ושם הוא ייחשב כעצמאי, אז מן הסתם השכר יהיה גבוה יותר".

העד אלי פרדימן העיד כי למשפחת אשתו יש עסק של תכשיטים בתאילנד וכי הנאשם עבד בעסק זה משך כ4- חודשים. לאחר שחזר לישראל, יצר הנאשם קשר עם העד וביקש להזמין אצלו, בשותפות עם מספר אנשים, תכשיטים לשם שיווקם ומכירתם בארץ. העד הסכים ושלח לנאשם תכשיטים בסכום של 11,000 דולר. לדבריו, מכירת התכשיטים היתה אמורה להכניס לנאשם רווח של מאות אחוזים. אולם, "העניין לא כל כך רץ", שכן באותה תקופה הנאשם עבד בשיווק תמרוקים, עבודה שלא הותירה לו זמן מספיק לשיווק התכשיטים. על רקע זה אף נפלה "מריבה קטנה" בין הנאשם למעבידו, אשר התנגד לכך שהנאשם יעסוק בשיווק תכשיטים כל עוד הוא עובד אצלו. מסיבה זו, הסביר העד, "כל הסחורה שהוא הזמין ישבה ועדיין לא נמכרה" והעסק "לא זז במשך 4-3 חודשים". בסופו של דבר עזב הנאשם את מקום עבודתו, הוא התכוון לקנות מכונית ולהתחיל לשווק את התכשיטים, ואז הוא נעצר.

שני שותפיו המיועדים של הנאשם בעסק התכשיטים היו פיני כהן ודוד זבולוני. פיני כהן העיד כי הוא לא היה מוכן לממן בעצמו את רכישתה של כל הסחורה ועל כן שילם הנאשם עבור רכישת התכשיטים סכום של 3,000 דולר. לדבריו, עוד לפני מעצרו של הנאשם נמכרו תכשיטים בסכום של כ6,000- ש"ח, ומחצית הרווח ממכירה זו היתה שייכת לנאשם. אולם מעדות זו לא עולה שהנאשם קיבל חלק מרווח זה.

דוד זבולוני היה הבעלים של חברת "נמבה". לפי עדותו, הוא סיכם עם הנאשם, מספר ימים לפני מעצרו, על תנאי העסקתו בחברת "נמבה". על פי אותו סיכום, שכרו של הנאשם היה אמור לעמוד על 5,000 ש"ח לחודש בתוספת רכב ופלאפון. בנוסף היה הנאשם אמור להרוויח כספים נוספים, שטיבם כמו גם היקפם לא הוברר, ממכירת התכשיטים.

הנאשם זימן למתן עדות גם את אביו. על-פי עדותו של האב, הנאשם התגורר בדירה סמוכה לביתו, אך היה בא לבית הוריו מדי יום ו"אנחנו עזרנו לו. הוא בא לאכול ואשתי כיבסה לו. הכל אנחנו עשינו, עזרנו לו במה שהוא היה צריך". אולם, במענה לשאלתו של הסנגור, האם העזרה לנאשם התבטאה גם במתן כסף, השיב העד: "פעם הוא קנה רכב, אז עזרנו לו. לא עכשיו, לפני איזה שנה וחצי בערך, או שנתיים. קנה רכב, אז עזרנו לו אני ואשתי". מעדות זו עולה, שפרט לרכישת המכונית (לפני כשנתיים), לא הושיט העד עזרה כספית לנאשם. במענה לשאלת הסנגור, האם אשתו (אמו של הנאשם) עזרה לנאשם מבחינה כספית, השיב העד: "עזרה לו גם".

5. בתום פרשת הראיות הודיע ב"כ הנאשם כי הוא עומד על ביצוע שקילה חוזרת של הסם. בעקבות כך נשקל הסם פעם נוספת, הפעם בנוכחותו של ב"כ הנאשם. בשקילה זו, שבוצעה ביום 21.12.2000, נמצא שמשקל הסם היה 6.25 ק"ג

6. סעיף 31 לפקודה קובע:

"במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה -
...
(3) מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצדו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור".

בתוספת הראשונה לפקודה מוגדר הקנבוס כ: "כל צמח מהסוג קנבוס וכל חלק ממנו, לרבות שורשיו".

בתוספת השניה לפקודה נקבע, שכמות הסם מסוג הקנבוס הנחשבת על-פי החוק כמוחזקת לצריכה עצמית, היא כמות שאינה עולה על 15 גר' נטו.

7. כמות הסם שהחזיק הנאשם, במשקל של 6.480 ק"ג נטו, עולה פי 432 על הכמות הנחשבת על-פי חוק ככמות שאינה מוחזקת לצריכה עצמית.

מכאן, שעל הנאשם היה לסתור את החזקה הסטטוטורית שקמה כנגדו, לפיה הוחזק הסם על ידו שלא לצריכה עצמית. כפי שנקבע בפסיקה, "מידת ההוכחה שבה חייב הנאשם כדי לסתור החזקה, היא זו שבה נושא תובע במשפט אזרחי - לאמור: 'עמידה במאזן ההסתברויות'; ואין די בהקשר זה בהעלאת ספק בלבד" (י. קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, הדין בראי הפסיקה, עמ' 213).
עוד נקבע בפסיקה כי "ככל שכמות הסם המקימה את החזקה קטנה יותר - כך קלה יותר משימת סתירתה של החזקה; ובמקרה גבול נטיית הלב היא לילך לקראת המחזיק". (ע"פ 5937/94 דוד שאבי נ. מדינת ישראל
, דינים-עליון, כרך מא 709).

במקרה שלפנינו, מדובר, כאמור, בכמות סם גדולה העולה עשרות מונים על הכמות המוחזקת על ידי המחוקק ככמות סם שלא נועדה לצריכה עצמית. עובדה זו מקשה על הנאשם לסתור את החזקה לפיה הסם הוחזק על ידו שלא לצריכה עצמית.

8. כדי לסתור חזקה זו על הנאשם להוכיח, על-פי הפסיקה, שניים אלה: ראשית, שהרגלי צריכת הסם שלו, יכולים להסביר, באופן סביר, החזקתה של כמות סם כה גדולה.

אולם בהוכחת הרגלי צריכה כאלה אין הנאשם יוצא ידי חובתו לסתור את החזקה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי:

"צריכה כבדה של סמים, מסבירה החזקת כמות מסחרית של סם; ברם - אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את החזקה שהסם מוחזק גם לצורכי מסחר. רכישת כמות מסחרית של סם מצריכה ממון רב; ובאין ראיה לסתור - אין מנוס מהמסקנה כי המימון בא מסחר מסם, המקנה למחזיק את מנתו.
אשר על כן, מקום שבו צרכן כבד של סם מחזיק ברשותו כמות מסחרית של סם, אין די לו בהוכחת הצריכה הכבדה כשלעצמה כדי להיחלץ מהחזקה; ועליו להוכיח גם כי מקור המימון של רכישת הסם אינו בא ממכירת חלק ממנו.
בהעדר ראיה למקור המימון של רכישת כמות מסחרית של סם - נותרה על כנה 'חזקת הסחר'; שהרי די לעניינה שרק חלק מן הסם המוחזק אינו משמש לצריכה עצמית של המחזיק". (ע"פ 5937/94 דוד שאבי נ. מדינת ישראל
, דינים-עליון, כרך מא 709).

9. הסבריו של הנאשם בשני הנושאים גם יחד, לא שכנעו אותי כי הסם הוחזק על ידו לצריכתו העצמית.

10. אשר להרגלי צריכת הסם, אני מקבל את עדותו של העד גריפלר שהוא עד אובייקטיבי בעל ניסיון רב בנושא הסמים ומעדיפה על פני עדותו של הנאשם.

על-פי עדות זו, עולה שכמות הסם שהוחזקה על-ידי הנאשם דיה לצריכה של אדם בודד במשך שנים. מסקנה זו לא תשתנה, באופן מהותי, גם אם מדובר במעשן "כבד".

11. הנאשם לא עשה, למעט עדותו שלו עצמו, כל ניסיון של ממש לסתור את עדותו של העד גריפלר. אולם הנאשם עצמו הוא עד נגוע, שלו עניין רב בתוצאותיו של המשפט, ועדותו, מדרך הטבע, סובלת מנחיתות כשהיא ניצבת לבדה מול עדותו של מומחה אובייקטיבי. מנגד, לעד גריפלר ניסיון רב שנים בנושא הסמים, ואינני רואה בסיס סביר להניח כי ימסור עדות לא נכונה. מה גם שמדובר בעדות שעניינה בנושאים בסיסיים ביותר, הנוגעים להרגלי הצריכה של משתמשים בסם, שלא היה כל קושי לסותרה, אילו היתה מוטעית, בעזרת כל עד המצוי בנושא הסמים או בטיפול במשתמשים בסמים.

12. גם גרסתו של הנאשם לגופה אינה סבירה בעיני. כדי להוכיח שמדובר בסם אשר עשוי היה, באופן סביר, לשמש לצריכה עצמית, נאלץ הנאשם להוכיח הרגלי צריכה המבוססים על צריכת סם בהיקף העולה פי 10 על זה שעליו העיד העד גריפלר. לשם כך נזקק הנאשם לטעון, כי הוא מעשן סגריה של סם מדי חצי שעה עד שלושת רבעי שעה, הרבה לפי תום השפעת הסם שבסגריה הקודמת המתמשכת, גם על-פי עדותו, כשעה - שעה וחצי. עוד נאלץ הנאשם לטעון, לצורך זה, כי הוא מעשן סם ללא הפסקה משך כל שעות היום, החל מעת שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא הולך לישון, בכלל זה גם בשעות העבודה. קו טיעון זה חייב את הנאשם להודות כי הוא נמצא תחת השפעת המריחואנה כשהוא ב"סוטול", רוב שעות היום, גם בעת שהוא נוהג, זאת כאשר חלק גדול משעות עבודתו הוא עושה בנהיגה. את הקושי העולה בקיום מגע עם לקוחותיו כשהוא נמצא במצב זה, "פתר" הנאשם בעזרת הטענה, לפיה כאשר הוא נפגש עם הלקוחות, "ההשפעה (של הסם) פתאום נגמרת", וכאשר הוא נפרד מהלקוח כדי להמשיך בדרכו, הוא "שוב נמצא במעין מסטול".

גם באלה לא היה די, וגם כך נאלץ הנאשם לטעון לניכוי מחצית מכמות הסם, על יסוד הטענה שזו אינה ניתנת כולה לניצול. גם זה בניגוד לחוות דעתו של העד גריפלר.

טענות אלה אינו מתקבלות על דעתי, אני סבור שהן לוקות בהגזמה רבתי, שנועדה לסתור את החזקה שהסם הוחזק על ידי הנאשם שלא לצריכה עצמית, טענה שאינני מקבל.

13. לחוסר אמינותו של הנאשם תורמת גם עדותו הלא נכונה, לפיה בעבר הוא לא סיפק סם לאחרים ואף לא עישן בחברת אחרים.

גרסתו של הנאשם, לפיה הוא צורך כמות סם כמו זו שנתפסה בכליו במשך 3-4 חדשים, אינה עולה בקנה אחד גם עם הודעתו במשטרה, שם טען, במענה לשאלה: "מהי התדירות שאתה נוסע להביא נגלות כאלה", כי הוא עושה כן "בערך אחת לחודש, תלוי מתי נגמר".

14. הנאשם נכשל גם בהוכחת מקור המימון של הסם. אני מוכן אמנם לקבל את הטענה שהסם נרכש בעזרת הלוואה שהנאשם קיבל מחבר. אולם לא עלה בידו להוכיח, שהיה בידו להחזיר את ההלוואה מכספו, בלא שיזקק לשם כך למכירת הסם לאחרים.

15. משכורתו של הנאשם היתה משכרות צנועה של 4,500 ש"ח לחודש בלבד. לאחר ניכוי שכר הדירה בו נשא הנאשם, נותר בידו לצורכי המחיה האחרים סכום של כ2,500- ש"ח לחודש בלבד. גם אם אקבל את גרסתו של הנאשם לפיה הסם עלה 5,600 ש"ח בלבד, עולה שאם הוא צרך כמות כזאת של סם מדי 3-4 חודשים, הוא נזקק לשם רכישת הסם לסכום חודשי של כ - 1,500 ש"ח לחודש. על פי עדותו של העד גריפלר, עולה כי מדובר בסכום גבוה אף יותר. כך עולה, למעשה, גם מעדותו של הנאשם, אשר העיד שבד"כ הוא לא רכש כמויות של סם העולות על 2 ק"ג (שאז, גם לשיטתו, מחיר הסם יקר יותר). במצב הכלכלי האמור של הנאשם, אינני רואה כיצד הוא היה יכול להפריש משכרו סכום חודשי של כ1,500- ש"ח לחודש לצריכת הסם.

16. גם ציפיותיו של הנאשם לרווחים עתידיים מעיסוקו החדש ביבוא ושיווק של תכשיטים בו החל בסמוך למעצרו (ראה הסברו של ב"כ הנאשם בעמ' 23 לפרוטוקול), אין בהן כדי להסביר את מימון רכישת הסם.

17. רווחים עתידיים אלה טרם באו לעולם בעת ביצוע העסקה, והם היו על הנייר בלבד. באותה תקופה הנאשם טרם כיסה אפילו את הוצאותיו על רכישת התכשיטים. בנסיבות אלה קשה לראות כיצד יכול היה הנאשם לבסס על ציפיות אלה את רכישת הסם.

במענה לשאלות התובע אשר ביקש להסביר את מקור המימון לרכישת הסם, השיב הנאשם: "עבדתי בזמן האחרון גם עם תכשיטי כסף, וזו עבודה בשחור" וכן: "כבר הרווחתי במהלך החודש שקדם למעצר". אולם עדות זו נסתרה על ידי העד פרידמן, אשר העיד כי באותה תקופה "כל הסחורה שהוא הזמין ישבה ועדיין לא נמכרה והיא עדיין אצל פיני. אפשר להביא לכאן את התכשיטים פיזית". העד פיני כהן אמנם העיד שעוד קודם למעצרו של הנאשם נמכרו תכשיטים בסכום של 6,000 ש"ח, אך גם הוא לא העיד שהנאשם קיבל את חלקו ברווח ממכירה זו (ראה עדתו בעמ' 26).
גם בהודעתו של הנאשם במשטרה (מיום 27.11.00) אמר הנאשם כי הוא עדיין לא החל בעבודה מסודרת בחברת "נמבה" וכי השיק בסכום של 1,036 ש"ח שנמצא ברשותו לפקודת אותה חברה, היה המכירה הראשונה שנועדה "להראות שאני יכול לשווק סחורה". כך טען הנאשם גם בחקירתו הראשית: "ש. האם מכרת תכשיטים לפני שנעצרת? ת. כן, זה היה השיק שנתפס".

מעבר לכך, כשנשאל הנאשם במשטרה: "עם כמה כסף נסעת וכמה ק"ג התכוונת לקנות", הוא השיב: "אני שומר על זכות השתיקה, בכל הנוגע לענייני העסקיים והכספיים". הסברו של הנאשם לעניין זה בחקירתו הנגדית, כי החליט שלא לשתף פעולה בשל כך שהשוטרים התנהגו כלפיו בצורה "מאד מחפירה" וכי קיבל מכות בעודו כבול, איננו משכנע, מה גם שהנאשם הסכים להצגת הודעתו במשטרה ללא כל סייג ולא ביקש לחקור את גובה ההודעה. גם ההסבר הנוסף שנתן הנאשם בהמשך חקירתו הנגדית, לפיו הוא ביקש לשמור על זכות השתיקה בשל כך שעבד בתכשיטי כסף בשחור, איננו עולה בקנה אחד עם העדויות לפיהן עד למעצרו הוא לא מכר, או כמעט לא מכר, תכשיטים.

18. מעבר לכך, רווחיו המצופים של הנאשם בשיווק תכשיטים ודאי שלא יכולים היו להסביר רכישות קודמות של הסם שבוצעו על ידו במהלך שבע השנים שבהן הוא משתמש בסם. כשהתבקש הנאשם לתת הסבר לעניין זה בחקירתו הנגדית, הוא השיב, ראשית כי לא צרך כמויות כאלה באותן שנים, ושנית, כי נתמך על ידי הוריו. כדבריו: "ש. ממי עוד לווית בעבר כספים? לוויתי מאבא שלי, אבל הוא לא ידע שזו המטרה". עדות זו לא נתמכה על ידי אביו של הנאשם, אשר העיד רק על הלוואה אחת שנתן לנאשם לפני כשנה וחצי שנתיים, שנועדה לרכישת מכונית. לאור עדות זו, ראה הסנגור לשאול את האב, האם אמו של הנאשם עזרה לו מבחינה כספית. על כך השיב האב: "עזרה לו גם". תשובה סתמית ומאולצת זו לא הרשימה אותי כעדות אמת.

19. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה שאין לקבל את גרסתו של הנאשם לפיה הסם שנתפס ברשותו נועד לצריכתו העצמית. התוצאה היא שהנאשם לא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק, לפיה הסם שנמצא בחזקתו לא נועד לצריכתו העצמית ויש להרשיעו על כן בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

20. התוצאה היא שאני מרשיע את הנאשם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7א+ג (רישא) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג1973-.
ניתנה היום, י"ט בשבט תשס"א, (12 בפברואר 2001), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כוחו.
י. עדיאל
, שופט
שרה / k00125800p.1
1

ת"פ 1258/00
בית המשפט המחוזי בירושלים

כב' השופט י. עדיאל

לפני








פ בית משפט מחוזי 1258/00 מדינת ישראל נ' רוני (בן בן-ציון) בצלאל (פורסם ב-ֽ 12/02/2001)