פסקי דין על אילניר וראיין | פסקי דין על יעל כהן | פסקי דין על רמי כהן |

35364-11/12 רעא     22/04/2013




רעא 35364-11/12 אילניר וראיין נ' יעל כהן, רמי כהן








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
לפני כב' השופט ד"ר יגאל מֶרזל



רע"א 35364-11-12 אילניר ו-ראיין נ' כהן ואח'




המערערת
:
אילניר וראיין
באמצעות הלשכה לסיוע משפטי
ע"י ב"כ עו"ד דניאל קניג


- נ ג ד -

המשיבים
:
1. יעל כהן
2. רמי כהן
ע"י ב"כ עו"ד צוריאל חזי




החלטה




1.
בהחלטה מיום 18.10.2012 ביטל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' פורר)

פסק דין
שניתן בת"א 2242/06. פסק הדין שבוטל ניתן ביום 23.7.2007 (על-ידי כב' השופט (בדימוס) י' מילנוב) בהיעדר התייצבות מטעם המשיבים. בפסק הדין שבוטל חויבו המשיבים – שהם, כעולה מהחלטת בית משפט קמא, שכניה של המבקשת – בין היתר, לשלם למבקשת פיצויים בגין נזקים שונים בסך של 50,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 5,000 ש"ח. החוב הכספי, לטענת המשיבים בבית משפט קמא, תפח והגיע לכרבע מליון ש"ח, וזאת משעה שהמבקשת החלה בנקיטת הליכים לגבייתו בהוצאה לפועל, לטענתם, רק בשנת 2011.

2.
בבקשת רשות הערעור המונחת לפניי, מתבקש בית משפט זה ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שביטלה את פסק הדין; ולהורות שפסק הדין משנת 2007, שניתן בהיעדר התייצבות, יוותר על כנו. ביום 18.3.2013 הוריתי לבא כוח המבקשת להודיע ולנמק מדוע לא תימחק בקשת רשות הערעור לנוכח ההוראות שבצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן – "צו בתי המשפט").


3.
ביום 7.4.2013 הודיעה המבקשת שהיא עומדת על בקשת רשות הערעור. נטען, שבית משפט קמא התעלם מנסיבות שונות, תוך שהוא מבטל

פסק דין
שניתן בשנת 2007;

פסק דין
, שלפי הנטען, המשיבים ידעו עליו בסמוך לאחר נתינתו. כן נטען, שבית משפט קמא התעלם מבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לביטול

פסק דין
שהגישה המבקשת; ולמעשה, החלטתו היחידה בעניין זה ניתנה עם ההחלטה בבקשה לביטול

פסק דין
. לעניין זה נטען, שהחלטה בבקשה לדחיה או מחיקה על הסף (של הבקשה לביטול

פסק דין
) – אינה מפורטת בצו בתי משפט, ומכאן שהצו אינו חל בעניינה ויש להעניק למבקשת את יומה בבית המשפט. כמו כן, חוזרת המבקשת על טענותיה בבקשת רשות הערעור לגופן, ובכלל זה על טענתה, שבית משפט קמא ביטל את פסק הדין למרות שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה שנים לאחר המצאת פסק הדין; מבלי שהתבקשה הארכת מועד, ומבלי שניתנו טעמים מיוחדים לאיחור בהגשת הבקשה. כן נטען, שאי היעתרות לבקשת רשות הערעור יגרום למבקשת עיוות דין; וכי אין כוונת המחוקק בצו בתי המשפט למנוע מהמבקשת דיון בטענות שלא זכו להתייחסות או דיון בהחלטה של בית משפט קמא. לבסוף נטען, שאי מתן רשות ערעור, תמנע מהמבקשת את יומה בבית המשפט.

4.
דין הבקשה להידחות על סף, וזאת ללא צורך בתשובה. צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 קובע בסעיף 1(7), שלא תינתן רשות ערעור לגבי "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול

פסק דין
או לביטול החלטה". ההחלטה שבעניינה
התבקשה רשות ערעור היא החלטה שבה התקבלה בקשה לביטול

פסק דין
, שניתן בהיעדר התייצבות, כאמור. על-פי פסיקת בית המשפט העליון, מדובר בהחלטה מסוג ההחלטות ה"דיוניות המובהקות", שחלה עליהן הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (בש"א 5692/09 פלונית נ' פלוני (9.11.2010), בפסקה 4)). לא מצאתי ממש בטענת המבקשת, שהוראות הצו לא חלות על טענות שנטענו על-ידה ב"בקשה למחיקה ו/או דחייה על הסף של הבקשה לביטול פס"ד" (נספח 11 לבקשה). מדובר בכתב טענות שהועלו בו טענות נגד הבקשה לביטול פסק הדין, ואין בהכתרת כתב הטענות כבקשה לסילוק על הסף ולא כ"תשובה לבקשה" – כדי לשנות ממהות העניין: החלטה בבקשה לביטול

פסק דין
שהיא בגדר "החלטה דיונית מובהקת". די בכך כדי להביא לדחיה על הסף של בקשת רשות הערעור.

5.
למעלה מן הצורך אתייחס לטענה נוספת, שעליה השליכה המבקשת את יהבה בבקשת רשות הערעור ובטיעוניה לאי תחולת הצו. לפי הטענה, בית משפט קמא לא דן בטענת המבקשת, שלא היה מקום לדון בבקשה לביטול פסק הדין משעה שהמשיבים לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשתה, ולא ביססו טעמים מיוחדים להארכת המועד. המשיבים, לפי הנטען, נדרשו לעשות כן, לנוכח המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין; שנים לאחר שפסק הדין הומצא להם, כך לטענת המבקשת. אין בידי לקבל טענה זו במובן זה, שאין בטענה זו כדי לאיין את הוראות הצו. דומה שפתיחת הצוהר לדיון בטענות מעין אלה מחטיאה את תכלית הצו, שנועד, בין היתר, לחסוך מבית המשפט שלערעור להיכנס לגוף העניין בסוגי ההחלטות שנמנו בו. זאת, לשם ניצול יעיל של הזמן השיפוטי על-פי סדרי העדיפויות שקבע מתקין התקנות, בראיה כוללת של המערכת, על כל המשתמע מכך, וגם אם במקרים מסוימים המחיר יהיה אי התערבות בהחלטות, שלפי אמות המידה הרגילות למתן רשות ערעור ייתכן שהיה מקום להתערב בהן לפני סיומו של ההליך בערכאה המבררת (ראו, רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'יל (10.8.20011) בפסקאות י'-יא'). מכל מקום, כעולה מהחלטת בית משפט קמא מושא רשות הערעור, ביטול פסק הדין משנת 2007 היה בין היתר מחובת הצדק (עמ' 4 ש' 15-14 להחלטה; עמ' 5 ש' 16-17). זאת, בהמשך לקביעותיו של בית משפט קמא, ש"קיים ספק בנוגע להמצאה כדין של זימון לדיון ופסק הדין לנתבעים [המשיבים לבקשת רשות הערעור – י.מ.]..." (עמ' 5 ש' 3-2); וש"קיים חשש [ש]פסק הדין והזימון לדיון לא הומצאו להם כדין [למשיבים – י.מ.]" (עמ' 5 ש' 7). מבלי להביע כל עמדה בנוגע לנכונות קביעותיו של בית משפט קמא ולשאלת קיומה של עילת התערבות בה, יש לציין שמשעה שבוטל פסק הדין מחובת הצדק, לכאורה לא היה צורך בהגשת בקשה להארכת מועד וביסוס טעמים מיוחדים, שכן המועד להגשת בקשת הביטול הוא תוך 30 ימים ממועד ההמצאה כדין (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); ומהחלטת בית משפט קמא עולה לכאורה שהתקבלה עמדת המשיבים לעניין מועד ההמצאה כדין של פסק הדין (ביום 1.1.2012). ממילא, ואף אם דרושה הייתה הארכת מועד, הארכת המועד נבלעה בהחלטת הביטול שהאריכה את המועד בפועל, וגם לגבי החלטה מסוג זה – של הארכת מועד הקבוע בחיקוק – קובע הצו, שלא תינתן רשות ערעור (סעיף 1(2) לצו).

6.
לבסוף יצוין, שלא שוכנעתי כי נסיבות העניין מחייבות סטיה מהוראות הצו בהתאם לאמות המידה המחמירות שנקבעו לכך בפסיקה (פרשת בר עידן יצור ופיתוח בע"מ, לעיל). אי התערבות בהחלטת בית משפט קמא – בהנחה שקמה עילת התערבות בה ואין אני מביע כל עמדה בנדון – אכן תגרום הכבדה למבקשת, אך לא מדובר בנזק בלתי הפיך; וניתן יהיה לרפא נזק כזה, אם יידרש, בפסיקת הוצאות.






7.
סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. כמובן, ששמורה למבקשת זכות ערעור על החלטת הביטול במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אם יוגש (סעיף 2 לצו).


המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.












רעא בית משפט מחוזי 35364-11/12 אילניר וראיין נ' יעל כהן, רמי כהן (פורסם ב-ֽ 22/04/2013)