פסקי דין על פיליפ שמעון בן סעדון | פסקי דין על רוברט אטדגי | פסקי דין על חיים בן שלוש ואח' |

8560/11 עפ     29/04/2013




עפ 8560/11 מדינת ישראל נ' פיליפ שמעון בן סעדון, רוברט אטדגי, חיים בן שלוש ואח'




פסק-דין בתיק ע"פ 8560/11



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 8560/11



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


כבוד השופט ח' מלצר


כבוד השופט נ' הנדל


המערערת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. פיליפ שמעון בן סעדון



2. רוברט אטדגי



3. חיים בן שלוש


4. אמיר מאלק


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 17.11.2011 בת"פ
045323-08-10


בשם המערערת:
עו"ד יעל שרף

בשם המשיב 1:
עו"ד מאיר לחן

בשם משיב 2:
עו"ד רות לוין

בשם משיב 3:
עו"ד אחמד הייב
בשם משיב 4:
עו"ד עוזי נקש


פסק-דין

השופט נ' הנדל
:

הרקע העובדתי

1.
בשלהי שנת 2010 התרחשו בעיר אילת שני מעשי שוד אלימים. באחד, נשדדה מנהלת החשבונות של סניף "ניו-פארם" במלון מלכת שבא, אשר החזיקה באותה עת סכומי כסף בסך כולל של 75,000 ₪. באירוע האחר, נשדד בעל מועדון קריוקי בעיר, אשר נכפת במהלך השוד יחד עם חברתו ואישה נוספת ששהתה במקום. בגדר אירוע זה, נתפסו סכומים של למעלה מ-100,000 ₪, כמו גם מכשירי טלפון סלולרי.


בעקבות המתואר, הוגש כתב אישום נגד המשיבים, המייחס להם מעורבות במעשים דלעיל, ולפיו הואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק. משיבים 1-2 אף הואשמו בעבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. בעקבות האירועים המתוארים הוגש כתב אישום אף נגד אדם נוסף – יצחק סיטון (להלן: "סיטון"). ההליך נגדו הסתיים במסגרת עסקת טיעון, ודינו נגזר לשש שנות מאסר.


במרכז ראיות התביעה שהוגשו במהלך ההליך, עמד סיטון אשר שימש בתחילה כעד תביעה והוכרז לאחר מכן כעד עוין. מעבר לאמרותיו במשטרה אשר היה בהן כדי להפליל את המשיבים, הציגה התביעה את תלונות המתלוננים השונים; את הקטנוע ששימש לביצוע העבירות; פלטי שיחות ואיכונים סלולאריים המעידים על הקשר שבין סיטון למשיבים ביום ביצוע השוד; זיהויו של סיטון על ידי אחת המתלוננות ומציאת פרופיל
dna
זהה לזה של סיטון על ממצאים בזירת השוד במועדון הקריוקי, וכן על הנשדדים שם.


במסגרת ההליך הוציאה המאשימה תעודת חיסיון מטעם השר לביטחון פנים בהתאם להוראות סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), אשר כללה מספר ידיעות שמקורן נחסה בחיסיון, ובחלקן נחסה גם התוכן. נקבע בתעודת החיסיון כי גילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, שכן המידע עלול לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה ולחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה, תוך פגיעה ביעילות פעולותיה.

העתירה לגילוי ראיה חסויה, והכרעות בית המשפט המחוזי

2.
עם תום שמיעת הראיות במשפט, הגיש משיב 2 עתירה לגילוי הראיה החסויה. בבסיס לבקשה, סברתו של משיב 2 כי המקור לידיעות הינו אדם אשר היה שותף לביצוע העבירות יחד עם סיטון וביקש להרחיק עצמו מן האירועים. על פי קו זה, אותו מודיע סיפק למשטרה את שמות המעורבים עוד לפני שסיטון הפלילם, ובכך למעשה הכווינו החוקרים את סיטון לנקוב בשמם של המשיבים ולהפלילם.


העתירה לגילוי הראייה החסויה נדונה לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 45349-08-10, כב' השופט
אינפלד
). לאחר ששמע את טענות משיב 2 והמאשימה, הורה בית המשפט המחוזי על קיום דיון במעמד צד אחד בלשכתו. עם תום הדיון במעמד צד אחד, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אין יסוד לאף אחד מהחששות של הסנגוריה בהקשר של האדם הנוסף המעורב. לצד זאת נקבע כי: "ישנה נקודה אחת שהסנגורית, מחוסר ידיעה, לא העלתה, אשר צריכה עיון, בהקשר אליה העניין נדחה לעיון". לאחר עיון בחומר, ניתנה מלפני בית המשפט המחוזי החלטה מנומקת, שתוכנה המלא סודי, אשר נמסרה לעיון התביעה בלבד. בנוסח שהותר לפרסום נקבע כי: "התביעה תמסור להגנה פרטים שונים שנקבעו בהחלטה העיקרית ביחס למידעים 452 ו-419".


בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה לגילוי ראייה, ולאחר שנתקיימו בתביעה מספר התייעצויות, הודיעה המאשימה כי היא חוזרת בה מהאישום נגד המשיבים כולם, בהתאם לקבוע בסעיף 93 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. כנגזרת מכך, כמתחייב על פי הקבוע בסעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי, זוכו המשיבים מהמיוחס להם, לאחר שניתנה כבר תשובתם לאישומים. הערעור שלפנינו הוגש במסגרת ערעור המדינה על פסק הדין המזכה של בית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

3.
ראוי לציין כבר בפתח הדברים, כי המדינה אינה תוקפת בערעורה את עצם זיכויים של המשיבים – שנעשה לבקשתה. כעולה מטענותיה, ערעור זה הינו "הדרך היחידה הפתוחה בפני
ה, על פי החוק, להביא לבחינה של ערכאת ערעור את ההחלטה בעתירה לגילוי ראיה חסויה. כך שלמעשה, טיעוניה של המערערת נוגעים להחלטה שקיבל בית המשפט המחוזי בעתירה לגילוי ראיה חסויה". זאת, שכן אין מסלול השגה על החלטות ביניים – כגון בעתירה להסרת חיסיון – בדין הפלילי, אלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו.

לגופו של עניין, נטען כי בבואו לבחון את הצדקת החיסיון שהוטל על החומרים הרלוונטיים בתיק, שגה בית המשפט המחוזי ביישום המבחן הקבוע בסעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות, לפיו הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. הודגש כי בית המשפט העליון כבר פסק כי מקום בו הראייה החסויה אינה חיונית להגנת הנאשם, יש לבחון את מידת התועלת שיכולה הראיה להביא לסנגוריה, למול האינטרסים המתייצבים להצדקת החיסיון.
הוסף כי במקרה דנא, היה מקום לקבוע כי הגנת המשיבים לא תיפגע אם תיוותר הראייה חסויה, ובאיזון הראוי קיים מקום להותיר את החיסיון על כנו.

לגישת המשיבים, יש לדחות את הערעור על הסף בהיעדר מסלול דיוני שבדין לשמיעתו. נטען כי אין חולק שלא נפל כל פגם בפסק הדין אשר זיכה את המשיבים, אשר ניתן בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי וכמצוותו. נטען כי ההליך בו נוקטת המדינה הינו מסלול עוקף שאינו קיים בדין, בגדרו מתבקשת השגה על החלטת הביניים בעתירה לגילוי ראייה חסויה. המשיבים שטחו טענותיהם ברובד העקרוני, לרבות היעדר השיוויון העלול להיגרם מהיעתרות לערעור המדינה. הודגש כי המדינה היא אשר בחרה ללכת במסלול של חזרה מאישום, ועליה לשאת בתוצאות הנובעות מכך, והנגזרות במובהק מהדין.

דיון והכרעה

4.

ברקע לתיק המונח לפנינו, שלושה שלבים: א. בית המשפט המברר הורה על חשיפת חומר חסוי ; ב. המדינה בחרה לחזור בה מהאישום במקום לחשוף את החומר; ג. עקב כך זוכו הנאשמים. נדמה כי בנדון דידן מתעוררת השאלה הדיונית העקרונית הבאה: האם, כשיטת הסנגוריה, יש לראות בערעור הפלילי מטעם המדינה כתוקף את החלטת הביניים בלבד, וככזה דינו להידחות בהיעדר עיגון שבדין, או שמא – וזו גישת המדינה – יש לראות בפסק הדין המזכה ובהחלטה לחשוף את הראיה, כהכרעה אחת בלתי ניתנת להפרדה, שהיא בת השגה ערעורית, אף אם הזיכוי ניתן בהסכמת המאשימה.


לאחר שעיינו בחומר ושמענו את טענות הצדדים הן במעמד שניהם והן במעמד צד אחד, סבורים אנו כי על אף החשיבות שאכן קיימת בסוגיה ברובד הכללי, אין מקרנו מצריך הכרעה בשאלה הדיונית בנושא הסמכות הערעורית.

כמוסכם על הצדדים, השגותיה של המדינה, ברובד המשפטי, מתמקדות אך ורק בשאלת הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בהחלטה להסרת חיסיון. לאמור – זו הסוגיה המהותית שבמחלוקת. בהקשר זה, עיינו בחומר החסוי שהוגש על ידי המדינה בערכאות קמא, נתנו דעתנו להחלטתו המלאה של בית המשפט המחוזי בהחלטה להסרת חיסיון, ועל אף שמנסיבות מובנות לא ניתן לפרט את התוכן העובדתי, לא מצאנו כי נפל פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בהחלטתו להסיר את החיסיון ביחס למידעים 452 ו-419. ברובד הכללי יצוין, כי במבחן הדין "ראיה חיונית להגנת נאשם", ביצע בית המשפט המחוזי את מלאכת האיזון נאמנה, תוך הפעלת שיקול דעת נכון וראוי.

אם זוהי המסקנה, אף המדינה מסכימה כי לנוכח האיזון שנקבע על ידי המחוקק בצומת המשולש: אינטרס הציבור למימוש ההליך הפלילי – זכות הנאשם להתגונן – והאינטרס של הציבור ושל הפרט המעורב שלא לחשוף חומר החוסה תחת תעודת חיסיון, דין הערעור להידחות.

5.
הערעור נדחה.


ניתן היום, י"ט באייר התשע"ג (29.4.2013).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11085600_z03.doc

עק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il










עפ בית המשפט העליון 8560/11 מדינת ישראל נ' פיליפ שמעון בן סעדון, רוברט אטדגי, חיים בן שלוש ואח' (פורסם ב-ֽ 29/04/2013)