פסקי דין על יהודה קורין | פסקי דין על אלשייך הנדסה בע"מ

3155/10 תעא     22/04/2013




תעא 3155/10 יהודה קורין נ' אלשייך הנדסה בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 3155-10
22 אפריל 2013




לפני:

כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש
נציג
ציבור (עובדים)
מר יעקב גרינברג
נציג ציבור (מעבידים)
מר שמעון קוצ'ינסקי

ה
תובע:
1
.
יהודה קורין
ע"י ב"כ: עו"ד עמיר חכם
-

ה
נתבעת
1. אלשייך הנדסה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אלדד נבו



פסק דין


1.
לפנינו תביעת התובע, עובד לשעבר בנתבעת, לתשלום פיצוי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת העבודה וסיומה.
הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה בענייננו הינה האם הנתבעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח את טענתה בדבר גניבת
התובע כספים מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו – והאם יש בכך כדי לשלול את זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וכדי לדחות את תביעתו לזכויות נוספות, נוכח טענת קיזוז שהעלתה הנתבעת ביחס לאותם כספים.

רקע עובדתי
2.
הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת ביבוא ובשיווק של מוצרים להולכת נוזלים (סעיף 1 לתצהירו של מר
דניאל אלשייך, מנהל הנתבעת).

3.
התובע עבד בנתבעת כמנהל חשבונות מיום 1.2.2000 ועד לפיטוריו ביום 9.9.2009. במסגרת עבודתו ביצע גם את הנהלת החשבונות של חברת "אקיטה לחיות 2000 בע"מ" (סעיף 3 לתצהירו של מר אלשייך).
במסגרת עבודתו כמנהל חשבונות היה התובע אחראי על ניהול
מערך ההוצאות וההכנסות בנתבעת (עדות התובע בעמוד 6, שורה 1).

4.
בחודשים 6/2009 – 7/2009, במסגרת חקירה שנערכה בנתבעת בשל חשד לגניבת כספים, הותקנו מצלמות נסתרות במשרדי הנתבעת ובהן תועד, בין היתר, התובע.

5.
התובע פוטר מעבודתו, יחד עם עובדים נוספים, בטענות של הונאה וגניבה. ביום 8.9.2009 הגישה הנתבעת, כנגד התובע וכנגד שלושה עובדים נוספים, תביעה בבית משפט המחוזי בתל אביב בת"א 1973/09 להשבת סכומים שנגנבו ממנה (להלן: "תיק בימ"ש המחוזי"). הבאת הראיות בתיק זה נסתיימה אולם טרם ניתן

פסק דין
.

6.
בתיק דנן, מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן הוגש תצהיר עד מטעמו, מר אביעם אלי. מטעם הנתבעת העיד בפני
נו מר דניאל אלשייך. כן הוגשו מטעם הנתבעת דו"ח החוקר הפרטי מר ארז פינגר ממשרד החקירות "סילבר חקירות בע"מ" וכן מספר חוות דעת מטעם רו"ח רחל קוממי – בנוגע לסכומים שלטענת הנתבעת נגנבו מהנתבעת בתקופה שנבדקה (משנת 2002).

7.
בפתח דיון ההוכחות הסכימו הצדדים כי בכל הנוגע לעדויותיהם של רו"ח רחל קוממי, שנתנה חוות דעת בתיק מטעם הנתבעת, של החוקר מר ארז פינגר מטעם הנתבעת ושל מר אביעם אלי שהגיש תצהיר מטעם התובע – יוגש פרוטוקול עדויותיהם מתיק ביהמ"ש המחוזי, תוך ויתור על חקירות נגדיות שלהם בדיון.
פרוטוקול עדותו של התובע מתיק בימ"ש המחוזי צורף לתצהירו של מר אלשייך (עמודים 589 -794 לפרוטוקול בימ"ש המחוזי מיום 29.5.2011).

דיון והכרעה:
האם עמדה הנתבעת בנטל הנדרש להוכחת טענתה בדבר גניבת כספים ?
8.
לטענת הנתבעת, בקלטות ובצילומים תועד התובע בגניבת מזומנים במועדים שונים, כשאת כל הכספים שגנב דאג לפזר לאפיקים שונים. כן טענה הנתבעת, כי התובע נטל המחאות שהתקבלו מלקוחות הנתבעת והפקיד אותן בחשבונות הבנק הפרטיים שלו או של מקורביו.

9.
לטענת התובע, בכל הצילומים שבהם תועד עם מוזמנים – אין מדובר בגניבה; לעיתים משך כספים במזומן מהקופה ומסרם למר אלשייך, לבקשתו (סעיף 6 לתצהירו של התובע); לעיתים משך כספים מהקופה לצורך החזר הוצאות בהסכמה ולעיתים משך כספים מהקופה בסוף יום עבודה לצורך הפקדתם ביום שלמחרת. כן מסר התובע בתצהירו כי כספים מזומנים הופקדו בחשבונו כתוספת שכר בגין עבודה שביצע עבור חברות אחרות (סעיף 7 לתצהירו). מעבר לכך טען התובע, כי מר אלשייך מכר לעיתים סחורה בכסף "שחור", ללא תיעוד, וללא הנפקת חשבונית וכן משך כספים מזומנים מהקופה (סעיף 6 לתצהירו).

10.
לאחר שעיינו בכל חומר הראיות,
ושמענו את העדים, אנו קובעים כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה מעשי גניבה מטעם התובע. הכל כמפורט בהרחבה להלן.

11.
נעיר כי מסקנתינו לעיל, לוקחת בחשבון את הפסיקה הרלוונטית לפיה הנטל להוכיח, כי עובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעביד ומדובר במידת הוכחת מוגברת מזו הדרושה במשפט אזרחי, כנקבע ב

פסק דין
ע"ע 1079104,
מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, תק-אר (2), 156, מיום 25/4/06 (להלן -עניין מרכולית).

12.
כאמור לעיל נדרשות ראיות נאותות להוכחת טענת הנתבעת שהתובע נטל כספים ממנה, שלא כדין. נפנה אפוא לבחינת הראיות שהציגה בפני
נו הנתבעת להוכחת טענתה זו, תוך בחינת גרסתו של התובע, בנוגע לראיות אלו.



הפקדת המחאות מלקוחות הנתבעת לחשבונו הפרטי של התובע
13.
הנתבעת צרפה לתצהיר מנהל הנתבעת אסמכתאות של שיקים מהם עולה כי שיקים שנמשכו לפקודת הנתבעת על ידי לקוחות שונים הופקדו לחשבונות בנק, של התובע, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך פסק הדין.

14.
משמיעת הראיות והודיית התובע עולה כי התובע הפקיד בחשבונות בנק פרטיים שלו, המחאות שנתקבלו מלקוחות הנתבעת ונרשמו לטובת הנתבעת, כפי שאישר בחקירתו הנגדית בפני
נו. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית בפני
נו באשר להמחאות שנתקבלו מלקוחות הנתבעת והופקדו בחשבונו הפרטי, השיב:
"בסביבות שנתיים שלוש לפני שהתפוצץ כל המקרה הזה, פניתי למר אלשייך ואמרתי לו על העומס הגדול שיש לי בחברה, יש לי 7 חברות שאני צריך לנהל אותם והייתי עובד עד שעות מאוחרות של הלילה, ביקשתי ממנו שיפצה אותי ומדי פעם היה נותן לי שיקים.

...
פיצוי על העומס שהייתי עובד בו.
ש.
למה שאלשייך יתן לך את השיק של הלקוח ולא מפקיד לחברה ומשלם לך בשיק נפרד של החברה, עבור אותו פיצוי שאתה מדבר?
ת.
היו לו כנראה נימוקים משלו למה עשה זאת, אולי יותר נוח לו לא להראות הוצאה של החברה."
(עמוד 11 לפרוטוקול)

לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתו של התובע לפיה אכן קיבל את אישורו של מר אלשייך להפקיד בחשבונו הפרטי המחאות שהתקבלו לטובת הנתבעת, מלקוחותיה. מר אלשייך הכחיש את גרסת התובע מכל וכל ולא מצאנו להעדיף את גרסתו הבלתי הגיונית של התובע על פני זו של מר אלשייך, זאת בין היתר משעולה מהראיות כי במשך תקופה של 3 חודשים הפקיד התובע המחאות המסתכמות בסך של כ – 50,000 ₪ (בחודש 1/2009 הפקיד המחאות על סך 19,950 ₪ ובחודש 3/2009 הפקיד המחאות על סך 18,954 ₪), כשמשכורתו החודשית עמדה על סך של 12,000 ₪ ברוטו בלבד. משכך אנו מקבלים את גרסת הנתבעת בנדון .

15.
מסקנתנו זו מתחזקת לנוכח העובדה שהתובע שינה, במהלך הדרך, את גרסתו בנוגע להפקדת המחאות הלקוחות בחשבונו הפרטי.
כעולה מהראיות, בדיון מיום 15.11.2009 בתיק ביהמ"ש המחוזי, בקשר לבקשת עיקול שהגישה הנתבעת, הכחיש התובע מכל וכל כי הפקיד המחאות של הנתבעת בחשבונו הפרטי.
יצויין כי פרוטוקול דיון זה לא הוצג בפני
נו ואנו למדים על הכחשתו של התובע מיום 15.11.2009 מחקירתו הנגדית מיום 29.5.2011 בתיק ביהמ"ש המחוזי שם העיד כך (ר' נספח ה' לתצהיר מר אלשייך):
"עו"ד בר-און: יפה. אותם צ'קים לעניין נספח י' של תצהיר התובעות שאמרת לא יודע ולא מכיר, מאשר לנו בנק דיסקונט בנספח י"א לתצהיר התובעות שאותם צ'קים, אותם תאריכים, אותם סכומים, אותם העתקים שמצורפים הופקדו לחשבון בנק שלך יש זכויות בו. כלומר אמרת לנו בנובמבר 2009 שאתה לא יודע ולא מכיר, והנה מאשר לנו בנק דיסקונט שלקחת את הצ'קים האלה והפקדת אותם אצלך בחשבון....
עו"ד בר- און:
מה עמדתך, למה לא אמרת אמת בנובמבר 2009 בחקירה תחת אזהרה?...
עו"ד בר-און:
מה התשובה?...
עו"ד בר-און:
מר קורין.
כב' השופט:
מה התשובה שלך?
ת. התשובה שלי שאני אומר עכשיו את התשובה כרגע, המצב היה שהוא מסר לי את הצ'קים, ואני לא זוכר את החקירה ההיא, אני אגיד לך את האמת. יכול להיות שבאותו רגע לא זכרתי, לא יודע מה היה באותו רגע, אתה מדבר איתי על לפני שנה וחצי, אני לא זוכר מה היה באותו רגע. אבל אני יודע שהיו.
כב' השופט :אבל רשום בפרוטוקול שאתה מכחיש את זה, אז מה יש לזכור פה?
ת. אני מכחיש את העמדה הזו שאני הצגתי אותה קודם....
ת. אבל אני יודע, זה היה בידיעה, אני הלכתי והפקדתי את הצ'קים האלה"
(עמודים 738,739 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)

בחקירתו הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי, כאמור אישר התובע כי הפקיד המחאות לקוחות בחשבונו הפרטי אולם כאשר נשאל שם באשר לחשבונות הבנק שבהם הופקדו המחאות אלו השיב:
"ש. תראה בבקשה, תאשר לנו שהפקדת צ'קים שניתנו לפקודת התובעת גם בחשבונות בנק אחרים שלך, לא רק בדיסקונט סניף כיכר המדינה.
ת. לא, בשום אופן.
...
ש. יש פה עוד חשבונות. זאת אומרת לא רק סניף 152 של בנק דיסקונט אלא סניף 040 של בנק דיסקונט, אתה רואה?
...
ת.
אין לי חשבונות בסניפים האלה.
ש.
אין לך חשבונות.
ת.
יש לי רק בסניף 152.
ש.
של דיסקונט?
ת.
כן, אני לא מכיר את החשבונות האלה.
ש.
כל המספרים האלה שרשומים פה לא מוכרים לך בכלל.
ת. לא, לא מוכרים לי, אני לא יודע במה מדובר, בדיסקונט יש לי רק חשבון
בסניף כיכר המדינה.
ש.
יש לך בבנק לאומי, הפקדת בבנק לאומי?
ת.
בבנק לאומי לא הפקדתי שום צ'ק.
ש.
לא הפקדת צ'קים?
ת.
לא, רק בדיסקונט.
ש. לפקודת התובעות. תאשר לנו שיש לך חשבון בבנק לאומי רחוב באזל בתל
אביב.
ת.
זה החשבון שלי בבנק לאומי, כן.
ש.
ושמה לא הפקדת צ'קים של התובעות?
ת.
לא.
...
ש...תאמר לנו בבקשה איך אמרת שלא הפקדת בבנק לאומי צ'קים אם יש לנו
אישור שהפקדת בבנק לאומי בבאזל ושהצ'ק חזר?
ת.
אז אני מודיע לך שלא הפקדתי בבנק לאומי שום דבר.
(עמודים 739-741)

רק בחקירתו הנגדית בפני
נו, כאשר כבר ידע התובע כי לא ניתן להתחמק מהעובדות הברורות, אישר:
"ש.נכון שגם הפקדת בבנק לאומי סניף בזל, גם שם הפקדת מדי פעם שיקים?
ת.
נכון."
(עמוד 12 לפרוטוקול)

כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית בפני
נו מדוע שינה את גרסתו במהלך הדרך – לא נתן לכך כל הסבר משכנע: "לגבי הדיון הראשון – אני לא זוכר את הדיון הזה. אני זוכר שהגעתי למקום, זה היה לפני 3 שנים באתי לבטל עיקולים שהטילו עלי, איך התנהל ומה קרה, אני לא זוכר. לגבי הדיון האחרון במחוזי אני זוכר, שם אני לא מכחיש, אי אפשר להיזכר בכל שאלה ושאלה לפני שלוש שנים." (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 4-7).

16.
לנוכח הגרסה הבלתי עקבית והבלתי מהימנה של התובע, איננו מקבלים את גרסתו התובע כי הפקיד את המחאות הלקוחות בחשבונו הפרטי באישורו של מר אלשייך ואנו קובעים כי המחאות אלו של הנתבעת הופקדו בחשבונו של התובע ללא כל אישור ומשכך אנו קובעים כי הוכח כי התובע נטל שלא כדין סך של
50,904 ₪ מהנתבעת (הוכחת הכימות הכספי יפורט בהמשך בפרק הוכחת סכום הגניבה) וזאת על ידי הפקדת המחאות הנתבעת בחשבוניותיו הפרטיים ,ללא כל אישור מהנתבעת.

17.
נוכח העובדה כי טענת הקיזוז של הנתבעת מסתכמת בסכומים שאינם עולים על סכומים אלו, נוכח העובדה שקיבלנו רק חלק מרכיבי התביעה, כפי שיפורט בהמשך. משכך, אין אנו מוצאים לנכון להכריע בכל הנוגע לסכומים מעבר לסכומים הרלוונטים לטענת הקיזוז בתיק זה. עם זאת נתייחס בקצרה לנושאים נוספים המחזקים את קביעתינו בדבר נטילת התובע כספים מהנתבעת, שלא כדין.

קלטות הוידאו שבהן תועד התובע מכניס שטרות כסף לכיסו, לארנקו ולמעטפה
18.
התובע תועד בצילומי וידאו, במועדים שונים. בקלטות אלו נראה התובע כשהוא מוציא מקופת המזומנים חבילות שטרות ומכניסן לארנקו, לתיקו או למעטפה שאותה הכניס לארון הממוקם לידו (הדיסק, תמונות סטילס ופירוט בדבר תוכן כל קלטת צורף כנספח ב' לתצהירו של מר אלשייך).
לא נפרט בהרחבה את שהוקלט בכל אחת מהקלטות, אלא רק כדוגמה:
בדיסק 5 נראה התובע לוקח שטרות של 100 ₪ ומכניסם לארנקו;
בדיסק 6א' מיום 20.7.2009 נראה התובע מכניס שטרות כסף הן לארנקו והן למעטפה ואת המעטפה מכניס לארון שמאחוריו. בהמשך, כעולה מדו"ח החוקר, נספר סכום המזומנים שהכניס התובע למעטפה - היה בסך 10,000 ₪.
בדיסק מיום 27.7.2009: בקלטת נראה התובע מכניס שטרות כסף למעטפה. סכום המזומנים שהוכנס למעטפה נספר והיה בסך 18,500 ₪.

19.
בסיכומיו טען התובע כי לא כל הצילומים הרצופים הועברו לידי התובע ולידי בית הדין. לסיכומיו צירף התובע את חקירתו הנגדית של מר אלשייך מתיק ביהמ"ש שבה אישר מר אלשייך כי חלק מהחומר שהוקלט נמחק.
כן טען התובע בסיכומיו כי הכיתוב על התמונות שהוגש מטעם הנתבעת, המתאר את תוכן הקלטות מטעה ומגמתי. כך למשל נטען בסיכומיו, כי בניגוד לכיתוב המתאר את הקלטת – שבו נטען כי "יהודה מכניס את שטרות הכסף שבידו הימנית מתחת לטלפון" הרי שבפועל הניח התובע שטר אחד בלבד מתחת לטלפון וכי כאשר מתואר במלל לגבי קלטת מס' 6 כי התובע הכניס שטרות כסף לארנקו, לא צויין כי שתי דקות קודם לכן שילם התובע מתוך ארנקו סכום כסף לאדם שנכנס למשרד.
בנוסף טען התובע כי ישנן קלטות מאוחרות לתאריך 27.7.2009 בעוד שבחוות הדעת של רו"ח רחל קוממי אין התייחסות אל חסר במזומנים בתקופה שלאחר יום 27.7.2009.

20.
באשר לטענת התובע בדבר כיתוב מטעה – לא ייחסנו כל חשיבות לכיתוב המתאר את הקלטות שכן צפינו בדיסקים עצמם, לצורך כתיבת פסק הדין.
באשר לעובדה שלא כל החומר המוקלט הוצג בפני
נו – מעבר לעובדה שחקירתו הנגדית של מר אלשייך צורפה לראשונה לסיכומים ולפיכך אין לקבלה, הרי שאפילו נמחקו קטעים שהוקלטו ונערכו על ידי מר אלשייך – אין בכך כדי לפגוע במהימנות הקטעים שהוצגו בפני
נו. ערים אנו לכך כי קלטות הוידאו ערוכות שכן מוקלטים בהם אירועים מימים שונים, ומשעות רבות, אולם אין בעובדה זו בלבד כדי לפגוע במהימנותן, שכן התמונות ברורות – ובהן נראה התובע מכניס לכיסו, למעטפה ולארון – שטרות כסף מהקופה ואין נפקא מינה מה היו המועדים המדויקים שבהם ארעו פעולות אלו.
באשר לטענה כי ישנן קלטות מיום 27.7.2009 ואילך בעוד שאין התייחסות למועדים אלו בחוות הדעת של רו"ח קוממי – כפי שיורחב להלן, לא נתנו לכל אחד מקטעי הוידאו משקל רב כפי שיפורט, ואף לא לחוות דעתה של רו"ח רחל קוממי, והגענו למסקנתו בעיקר לנוכח הסבריו של התובע בחקירתו הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי ובפני
נו ולנוכח ראיות אחרות. הכל כמפורט בהרחבה להלן.

הסבריו של התובע כי המזומנים שהוציא מהקופה שימשו ל"קופה קטנה"
21.
בחקירתו הנגדית הסביר התובע באשר לשטרות שהכניס לארנקו:
"זה ששמתי בארנק זה החזר של קופה קטנה ואני מדווח על זה. היתה קופה קטנה שהייתי מדווח עליה פעם בחודש והוא עצמו דיווח על זה וכדי שאני אוכל לקבל כספים מהקופה הקטנה הייתי מושך את הסכומים שהייתי מוציא עליהם הוצאות."
ש.
מה למשל?
ת.
היינו נשארים שעות נוספות הייתי קונה מדי פעם פיצה, או חניה של האוטו
והוא היה יודע מזה ומשתתף איתי בזה.
...
ש.
כל משיכות הכספים האלו היו בהסכמה של דני אלשייך?
ת.
כן.
...
ת.
שוב, אי אפשר על כל הוצאה לבקש אישור, הוא היה מודע לזה וכך זה התנהל."
(עמוד 9 לפרוטוקול)

בבית המשפט המחוזי העיד התובע: "במהלך היום זה היה לפעמים מתערבבים המזומנים, אבל היתה הפרדה מוחלטת בין המוזמנים של הקופה הקטנה לבין היתר" ובהמשך העיד כי למעשה "הקפדתי כל מספר ימים לעשות הפרדה, כמה צריך להיות במזומן, לא עשיתי את זה יום יום, אבל זה היה מתערבב."
ובהמשך:
ש.
אז כן אותה קופה שימשה לשתי מטרות?
ת.
במהלך היום כן.
ש.
במהלך כמה ימים, כי אתה אומר שאת הסדר עשית אחת לכמה ימים.
ת.
כן."
(עמוד 641 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)

כן העיד כי מדי פעם הוציא כספים מקופת הנתבעת:
"היו מקרים שהייתי צריך לקנות משהו לאכול בלילה, או שתייה, או חניה שהייתי צריך לבצע במקום, אז הייתי קונה, וגם דני היה אוכל איתי כל הזמן, הוא ידע מההוצאות האלה... כן מההוצאות של החברה."
(עמוד 658 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)

מהמשך חקירתו הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי עולה כי הכספים שמשך התובע לצורך "קופה קטנה" לא היו לגמרי בידיעת מר אלשייך:
"כב' השופט: אז רגע, רק כדי להבין את התשובה. בגלל שנעשו מעשים לא חוקיים הרשית לעצמך לעשות דבר כזה. אם אתה רעב יש לך כסף פרטי שלך, למה אתה לוקח מהקופה?
ת. אבל אני חושב שאם אני נשאר במקום העבודה לעבוד עד שעה מאוחרת, החברה לפחות צריכה לתת לי איזה משהו
שאני אוכל.
כב' השופט:לא, מה שאני שואל אותך.
ת. מה, אני אביא סנדוויצ'ים מהבית?
כב' השופט: תקשיב למה שאני שואל אותך. הרשית לעצמך לעשות את זה בגלל ההתנהלות הלא חוקית של מר אלשייך?
ת. כן."

ובהמשך העיד כי לא ביקש בכל פעם כזו אישור ממר אלשייך מאחר ש"הוא ידע מזה, אני לא אבוא כל פעם שאני קונה פיצה אני יכול לקנות פיצה, אני יכול לקנות שתיה? הוא ידע מזה."
"הכנסתי את זה כהוצאות" "כיבודים."
(עמוד 662 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)

22.
איננו מקבלים את גרסתו של התובע לעניין הקופה הקטנה כמהימנה. אין זה סביר כי סכומים כה גבוהים – והתובע נראה בבירור מכניס לארנקו שטרות רבים – שימשו ל"כיבודים" כגון פיצה ושתיה. לפיכך אנו קובעים, כי התובע ביצע מעשי גניבה גם בכך ששלשל לארנקו כספים מזומנים מקופת הנתבעת.

הסבריו של התובע כי הוציא מזומנים מהקופה לצורך הפקדתם לבנק
23.
כאשר נשאל התובע באשר לקלטת שבה נראה מכניס מעטפה עם כסף לארון צדדי, השיב:
"שהיה מתאסף כסף הייתי שם במעטפה מאחור ואת המעטפה אני שם בארון צדדי, כדי שיהיה אפשר להפקיד זאת.
ש.
למה לא לשים בקופה הנעולה.
ת.
בגלל שהקופה היתה כל הזמן פתוחה, וכל מי שנכנס היה יכול לחטט בקופה."
לשאלת בית הדין
ש.
הארון היה סגור?
ת.
הארון מאחורי היה ארון נעול. הארון היה נעול במפתח רגיל, לי היה את המפתח ולדני אלשייך.
ש.
בתמונות לא רואים שזה ננעל?
ת.
בסוף יום הייתי נועל אותו."
(עמוד 10 לפרוטוקול)
כך העיד התובע גם לגבי כספים שהכניס למעטפה ביום 27.7.2009.

לעומתו העיד מר אלשייך בחקירתו הנגדית: "הארון לא היה נעול אף פעם. הארונות שמאחורי התובע ומשמאלו, בארון משמאלו נמצאות הקופות והוא נעול והמפתח היה בחזקת התובע. האחרון שמאחוריו שבו נמצאות המעטפות, לא נעול ולא היה מעולם מנעול פיזית לארון זה. אפשר לראות זאת בתמונות ובדיסק." (עמוד 19 לפרוטוקול)
גם כאשר נשאל התובע לגבי מעטפות שהכניס לתיקו העיד: "בסרטים רואים ששמתי מעטפות בתיק שלי, כי למחרת הייתי צריך להפקיד אותם." (עמוד 10)

24.
בעדותו בבית המשפט המחוזי נשאל התובע בנוגע להפקדות כספי הנתבעת לבנק והעיד:
"ש.תודה. בסעיף 9 לתצהירך המונח לנגד עיניך אתה כותב שמי שהיתה אחראית
על הפקדות בבנקים זה הנתבעת מס' 2 הגב' יהב.
ת.
נכון.
ש.
והיא זו שבאמת ביצעה בפועל את ההפקדות בבנקים נכון?
ת.
היא כן, היא והנהגים, מדי פעם היו שולחים נהגים שיעשו את זה.
ש.
אבל לא אתה?
ת.
לא, אני לא עשיתי."
(עמוד 601 לפרוטוקול תיק המחוזי מיום 29.5.2011)

בהמשך העיד:
"ש. מי אחראי על ההפקדות בבנקים?
ת.
צ'קים היתה מיכל אחראית, אני הייתי אחראי על מזומן.
ש.
על ההפקדות בבנקים אתה.
ת.
כן, אמרתי על חלק המזומנים.
ש.
מיכל זה הגברת יהב הנתבעת 2?
ת.
כן."
(עמוד 637 לפרוטוקול תיק המחוזי מיום 29.5.2011).

ובהמשך העיד לגבי הגב' יהב והפקדות מזומנים: "כשהיא נתבקשה להפקיד היא הפקידה" (עמוד 638 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)
ובהמשך העיד:
"ש.
...מאות אלפי שקלים בשנה הפקדת במזומן בבנק?
ת.
כן.
"
(עמוד 669 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי)

25.
כפי שצויין לעיל, החוקר מטעם הנתבעת ספר במעטפה מיום 20.7.2009 – 10,000 ₪ ובמעטפה מיום 27.7.2009 – 18,5000 ₪.

26.
מצפייה בקלטות הוידאו, מתעורר חשד סביר כי התובע אכן נטל מזומנים שלא כדין. עם זאת בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי במסגרת תפקידו כמנהל חשבונות, היה על התובע לדאוג להפקדה בבנק של הסכומים שהתקבלו, לרבות הסכומים שהתקבלו במזומן (סעיף 11 לכתב ההגנה) ומכאן שאין לשלול את גרסת התובע כי אכן הכניס מזומנים למעטפה על מנת להפקידם בבנק. כן יצויין כי הנתבעת לא הציגה בפני
נו דפי פירוט חשבונות בנק שמהם ניתן ללמוד כי לא בוצעה כל הפקדת מזומנים בימים שבהם נראה התובע מכניס למעטפות שטרות כסף.

27.
במסגרת שמיעת התיק לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח את כל טענותיה באשר לכלל פעולות הגניבה של התובע, הנטענות על ידה,
זאת, לנוכח הפסיקה לפיה משנטענת
טענה כי בוצע
מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע נו/ 28 – 3 רומן בני ברק (1988) בע"מ נ' יצחק פרנסיס, כט(1) 127; דב"ע נה/ 60 – 3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, כח (2) 197; דב"ע נג/ 79 – 3 לובה יונייב נ' חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, כו(2) 345).ואין מדובר ברמת הוכחה של הליך פלילי – מעבר לספק סביר – אולם מדובר בנטל הוכחה מוגבר, שהנתבעת לא עמדה בו לנוכח הראיות המועטות שהובאו בתיק זה. לא מן הנמנע כי בתיק ביהמ"ש המחוזי, שבו הובאו ראיות מקיפות ורבות ונשמעו עדים רבים, תהא הכרעה אחרת בנדון.

לסיום –
הוכחת מעשה הגניבה
28.
להשלמת התמונה נציין כי ערים אנו לפסקי הדין שניתנו בבית דין זה בתביעתם של שלושת העובדים הנוספים בנתבעת – שגם נגדם הוגשה התביעה בבית המשפט המחוזי – לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות – תע"א 10929/09 כב' השופטת גילצר (מיום 7.3.2012), תע"א 10812/09 כב' השופט שפיצר (מיום 18.6.2012), תע"א 2193/10 כב' השופטת צדיק (מיום 26.7.2012) שבהם נקבע לגבי כל אחד מעובדים אלו, בבית הדין לעבודה, כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח מעשי הגניבה. עם זאת, בענייננו הנסיבות אחרות והראיות אחרות ואנו סבורים כי בפני
נו עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה והוכיחה כי התובע נטל
ממנה כספים, שלא כדין.
כך גם, ומנגד, לא מצאנו ליחס משקל לעובדה שבעבר ובטרם החל לעבוד בנתבעת, הוגש נגד התובע כתב אישום בגין עבירות כספים שביצע במקום עבודתו הקודם ובבית המשפט נמצא התובע אשם בעבירות שיוחסו לו (עדותו בעמוד 14 לפרוטוקול).

האם הוכח סכום הגניבה
29.
כאמור טענה הנתבעת, כי ככל שתימצא חבה בסכום כלשהו כלפי התובע, יש לקזז חוב זה לנוכח מעשי הגניבה של התובע. לצורך כך, לא די בכך שקיבלנו את טענת הנתבעת בדבר מעשי הגניבה שביצע התובע, אלא שעל הנתבעת להוכיח את סכום הגניבה הנטען על ידה ולכמתו.

30.
להוכחת סכומי הגניבה הגישה הנתבעת מספר חוות דעת מטעם רו"ח רחל קוממי –
מהתאריכים 3.9.2009,
9.11.2009 ו – 4.1.2011 (נספח ז' לתצהירו של מר אלשייך).

חוות הדעת מיום 3.9.2009 מתייחסת ברובה למזומנים שנגנבו ולפיה סכום המזומנים שנגנבו מהנתבעת ומחברת "אקיטה" בתקופה שמשנת 2002 ועד למחצית שנת 2009 ולפי חוות הדעת, סכומים אלו "כשהם משוערכים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ליום 7.9.2009, מסתכמים בסך של 3,622,884 ₪" וכך גם אישרה בחקירתה הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי (עמודים 521, 534 לפרוטוקול מיום 26.5.2011 בתיק ביהמ"ש המחוזי). באשר להמחאות שהתקבלו מלקוחות הנתבעת ולא הופקדו בחשבון בנק של הנתבעת וששוערכו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ליום 7.9.2009 – נקבע בחוות הדעת מיום 4.1.2011 כי הן מסתכמות בסכום של יותר מ – 4 מליון שקלים והמחאות בסך של 141,786 ₪ הופקדו בחשבון התובע.

31.
חרף האמור בחוות הדעת לפיהן נגנבו סכומים של מליונים מכספי הנתבעת, אישר מר אלשייך בחקירתו הנגדית, באשר לתביעה שהגישה הנתבעת נגד 4 עובדים – "לשאלתך אי אפשר לכמת לכל אחד ואחד מתוך המזומנים בלבד." (עמוד 16, שורה 17) ובהמשך כאשר נשאל "אתה לא יודע כמה כסף לטענתך התובע לקח בדיוק?" השיב: "אני לא יכול לכמת, כמה גנב כל אחד מהסכום שנלקח." (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 18). גם רו"ח רחל קוממי העידה בחקירתה הנגדית בתיק בימ"ש המחוזי כי אינה מייחסת בחוות דעתה לכל עובד, בנפרד, את הסכום שגנב (עמוד 465 לפרוטוקול יום 26.5.2011) ובהמשך אישרה כי המסקנה אליה הגיעה בחוות דעתה בדבר הסכום הגנוב נובעת אך מהשוואה בין הסכומים שנגבו במהלך השנים לבין הסכומים שהופקדו בבנק (עמוד 468 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי), וכך גם העידה בהמשך: "הבדיקה שלי היתה ממוקדת למזומן שהגיע לבנק או לא הגיע לבנק" (עמוד 478 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי). כך גם עולה מעמוד 4 לחוות הדעת הראשונה מטעמה: "נתבקשתי על ידי מר אלשייך ומר קומבליס לחשב את סכום המזומנים שנגבו מלקוחות אלשייך ואקיטה, שלא הופקדו בחשבונות הבנק של החברות, ושהונח לגביהם שלא שימשו את פעילותן העסקית של החברות..." (הדגשה שלי).
מכאן שאין לשלול את האפשרות כי סכום כלשהו מתוך המזומנים שלא הופקדו בבנק שימשו את פעילותן העסקית של הנתבעת בדרך זו או אחרת.

32.
ערים אנו לעדותה של רו"ח רחל קוממי שהעידה "אני אומרת כמה כסף לא הגיע, ואני אומרת גם מה היה בהנהלת החשבונות שבא להסתיר את זה. אם, אז צריך לקחת בחשבון שמי שהסתיר את זה- זה גם מישהו שיודע הנהלת חשבונות, מישהו שמבין מה רואה החשבון בודק כדי שרואה החשבון לא יעלה על זה, מישהו שידע להסתיר ולנקות את הכרטיסים שצריך היה לנקות, זה מה שאני אומרת בחוות הדעת שלי." (עמוד 481)
עם זאת, בהתאם לראיות שהוצגו בפני
נו בתיק דנן, אין בסכום החסר כשלעצמו כדי להעיד על גודל חלקו ו"תרומתו" של התובע בהעלמת הכספים. הנתבעת הגישה כאמור כתב תביעה נגד עובדים נוספים, בגין עבירות גניבה, ומכאן שהיא עצמה חושדת בעובדים נוספים שגנבו אף הם כספים מהנתבעת ואף לא מן הנמנע כי מר אלשייך או כל גורם אחר בעל גישה אחראי לחלק מהחוסרים.

33.
עם זאת, לתצהירו צירף מר אלשייך אסמכתאות בדבר המחאות שהתקבלו מלקוחות הנתבעת ושנרשמו לפקודתה, ושהופקדו בחשבונות הבנק הפרטיים של התובע:
מהודעה מטעם מנהל הלקוח "אהוד נופש פעיל אחזקות אילת בע"מ" עולה כי המחאה שנמסרה לפקודת הנתבעת על סך 13,554 ₪ נפרעה בחשבון הבנק של התובע בסניף 152 בבנק דיסקונט (נספח ד1 לתצהירו של מר אלשייך),
כפי שאף עולה מאישור שקיבל אותו לקוח מבנק דיסקונט (לפיו
המחאה ע"ש 13,554 ₪ נפדתה ביום 16.3.2009 בסניף בנק דיסקונט מספר 152 בכיכר המדינה בחשבון על שם התובע - נספח ד2 לתצהירו של מר אלשייך). מאישור מלקוח בשם "טרופיקל פיש בע"מ" עולה כי 4 המחאות שנמסרו לפקודת הנתבעת, והמסתכמים בסך של 25,350 ₪, הופקדו בחשבון בנק מספר 040 בבנק דיסקונט על שם התובע (נספח
ד3 לתצהירו של מר אלשייך)
בחקירתו הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי העיד התובע כי סכומי ההמחאות שהתקבלו מלקוחות הנתבעת ושהפקיד בחשבונות הבנק שלו הצטברו לסך של 40,000 -50,000 ₪ (עמוד 788 לנספח ה' לתצהיר מר אלשייך) ולפיכך אנו קובעים, כי התובע נטל שלא כדין סכומי המחאות מהנתבעת בסך כולל של 50,000 ₪ לפחות.

34.
באשר לכספים נוספים שנטען על ידי הנתבעת כי נגנבו ע"י התובע, במזומן, מקופת הנתבעת – על מנת להוכיח את חלקו של התובע בגניבה, טענה הנתבעת כי התובע העביר את הכספים שגנב ממנה לאפיקים שונים. לטענתה, חלק מהמזומנים הצפין
בכספת בבנק לאומי ברחוב ביאליק ברמת גן; חלק השקיע בתיק ניירות ערך שאותו פתח על שם אמו הקשישה בסניף בנק דיסקונט בכיכר המדינה; חלק הלווה למקורבים שונים בריבית; חלק העביר באופן קבוע לבית הכנסת "אהבת אדם" ולפיכך אף קרוי בית הכנסת גם "תורת שלמה" על שם אביו של התובע (לצורך הוכחת טענה זו צירפה הנתבעת תמליל שיחה שערך החוקר עם רב בית הכנסת); חלק השקיע ברכישת מקרקעין על שם אחותו כשעל אותו נכס רשומה משכנתא לטובתו; בחלק רכש כלי רכב שנרשמו על שמות אחרים אולם נמצאים בשימושו; חלק מהכספים הועברו למר הראל לביא (אחיו של הרב גור לביא, רב בית הכנסת "אהבת אדם") הכל כמפורט בדו"ח החוקר הפרטי (שצורף כנספח ג' לתצהירו של מר אלשייך ופירוט בסעיף 22 לתצהירו של מר אלשייך).

35.
התובע הכחיש כי פתח חשבון על שם אמו או כי העביר כספים לבית כנסת (סעיף 11 לתצהירו). מנגד כן אישר כי הלווה לאחותו כספים (סעיף 10 לתצהירו); בעדותו בתיק ביהמ"ש המחוזי אישר כי בבעלותו כספת בבנק לאומי ברחוב ביאליק ברמת גן שבה 90,000 ₪, "מתורגמים מלירות סטרלינג" כשלגרסתו מדובר בכספים שקיבלו ילדיו מ"הסבא והסבתא מאנגליה" (עמודים 673,674 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי); כן העיד בתיק ביהמ"ש המחוזי, כי הסך של 530,000 ₪ המופקד בחשבונות הבנק שלו בבנק לאומי בסניף אבן גבירול התקבל מכספי הירושה של אביו שנפטר בחודש 7/2004 (עמוד 675-678 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי); בחקירתו הנגדית בתיק ביהמ"ש המחוזי אישר כי הלווה לאחותו כ – 250,000 ₪ לקניית דירה (עמוד 679 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי) אולם בהמשך הוצג לו נסח טאבו על משכנתא בסך 360,000 ₪ לפקודתו (עמוד 681 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי) ואז תיקן ואישר כי הלווה לה 360,000 ₪ (עמוד 682 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי); כן אישר כי הלווה לרב לביא הראל לביא 80,000 ₪ שלא הוחזרו (סעיף 12 לתצהירו, עמוד 689 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי) וכי מימן עבורו טיסה לשוויץ יחד עם אשתו באוגוסט 2009 (עמוד 692 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי) כן אישר כי רכש מאזדה

mpv
בשנת 2002 ב- 80,000 ₪ במזומן (עמוד 683 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי).

36.
אין חולק כי במהלך כל שנות עבודתו בנתבעת לא עבד התובע בכל מקום עבודה נוסף (עדותו בעמוד 692 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי) וכי אשתו אינה עובדת ולא עבדה במהלך שנות נישואיהם (עמוד 752 לפרוטוקול תיק ביהמ"ש המחוזי).
לנוכח העובדה שנגנבו סכומים מקופת הנתבעת, ולנוכח העובדה שהתובע היה מנהל החשבונות של הנתבעת האחראי על מערך ההכנסות וההוצאות, לנוכח העובדה שהשתכר בנתבעת שכר חודשי בסך 12,000 ₪ ברוטו בלבד (עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול) ואשתו אינה עובדת, כשלבני הזוג שלושה ילדים, ולנוכח העבודה שהתובע לא הציג כל ראיה למקורות כספיים
– אזי בהחלט הסכומים הגבוהים אשר עברו תחת ידיו של התובע במהלך השנים האחרונות, בין אם בחשבונות הבנק שלו, בכספת, ובכספים שהלווה ושמסר לאחרים, מעוררים תמיהה.

עם זאת, בעניינו העלתה הנתבעת טענת קיזוז בלבד ולא תביעה שכנגד על מלוא סכום הגניבה הנטען. לפיכך, די בקביעתנו לפיה
התובע נטל שלא כדין
המחאות על סך 50,000 ₪ על מנת "לכסות" את מלוא טענת הקיזוז של הנתבעת, כנגד סכומים המגיעים לתובע, כפי שנפרט בהמשך. לפיכך, מעבר לסכום זה, שכאמור מתקזז אל מול הסכומים שנפסוק לטובת התובע איננו נדרשים להכריע.
את השאלה האם סיפק התובע הסברים מניחים את הדעת בדבר מקור הכספים שהיו בידיו ושהועברו על ידו לאחרים – נשאיר לפתחו של בית המשפט המחוזי הן מהטעם שכאמור בענייננו די בקביעה כי התובע לקח שלא כדין כספים בסך של 50,000 ₪ כדי "לכסות" בקיזוז את הסכומים שייפסקו לטובתו והן מהטעם שבהליך בבית המשפט המחוזי נשמעו עדים רבים במשך שעות רבות בעוד שלפנינו לא הובאה תשתית ראייתית מספקת בנדון.

37.
כאמור לעומת הסכומים הרבים המצויים בידי התובע או שהיו מצויים בידיו, בחשבונות הבנק הפרטיים שלו ושהועברו מידיו לאחרים במהלך שנות עבודתו בנתבעת, ושלגביהם איננו נדרשים להכריע במסגרת הליך זה, הגם שהם אומרים דרשני, הרי שבאשר לסכומי המחאות הלקוחות שהפקיד התובע בחשבונו הפרטי – די בראיות שהוצגו בפני
נו כדי להובילנו למסקנה כי מדובר בסכומים שנטל
התובע שלא כדין מהנתבעת, במהלך תקופת עבודתו.

38.
נציין לסיום נקודה זו כי ערים אנו לטענות שהעלה התובע כלפי מר אלשייך – לפיהן כספים הועברו תחת ידיו של מר אלשייך "בשחור", לפיהן מר אלשייך הפיק תלושי שכר גם על שם אשתו של התובע ועל שם אשתו של עובד אחר כשמדובר בתלושי שכר פיקטיביים ובטענות כאלו ואחרות לפיהן פעל מר אלשייך שלא כדין. עם זאת, אין בעובדה שמר אלשייך פעל שלא כדין באופן זה או אחר, כבעל עסק כדי "להכשיר" את מעשיו של
התובע או כדי להפחית מחומרתם.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
39.
לנוכח טענת הנתבעת בדבר מעשי הגניבה שביצע התובע, טענה הנתבעת, כי יש לשלול ממנו את זכאותו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת (אותם העמיד התובע על סך של 118,080 ₪ ו –
12,300 ₪ בהתאמה).

40.
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים" קובע כך:
"16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
17.
בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

41.
לטענת הנתבעת חל על הצדדים הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לחברי לשכת המסחר ועובדיהם מיום 7.6.1999 (להלן: "ההסכם הקיבוצי", צורף כנספח ב' לכתב ההגנה).
התובע לא שלל חלותו של ההסכם הקיבוצי על הצדדים ולפיכך אנו קובעים כי ההסכם הקיבוצי חל על היחסים שבין הצדדים.
להסכם הקיבוצי צורף תקנון עבודה, שבו פורטו סוגי עבירות ולצידן העונשים הצפויים.
סעיף 48 לתקנון קובע:
"עשה עובד אחת מאלו:
א.
הפר משמעת באופן חמור
...
ג.
גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה.
...
י.
עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון.יהיה צפוי:
א.
להפסקת עבודה ללא תשלום לפרק זמן שלא יעלה על חודש ימים.
ב.
לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים."

42.
אפילו לא חל ההסכם הקיבוצי על הצדדים, הרי שעל פי תקנון העבודה בתעשייה – שהוא ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים (לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים), גניבה ממעביד היא מהעבירות החמורות (סעיף 53) והעונש המרבי בגינה הוא פיטורים תוך שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים.

43.
בבואנו לבחון את סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים, ערים אנו לכך כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרים חריגים וכי עצם הפיטורים הם עונש חמור לכשעצמו (ראו דב"ע (ארצי) ל/3-14 בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ – שמריהו, פד"ע א 141 (1970); דב"ע (ארצי) לא/3 – 3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ – יוסף, פד"ע ב 215 (1971).
בע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב (מיום 31.5.2007) קבע בית הדין הארצי:
"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שני פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי פיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד'

בהמשך פסק הדין פורטו השיקולים המנחים את בית הדין בבואו להחליט אם יש לשלול את פיצויי הפיטורים במקרה הנדון בפני
ו, באופן הבא:
"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו;"

כך גם בע"ע (ארצי) 300075/96 אליה – קליין, (מיום
2.7.2001) קבע בית הדין הארצי:
"ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתירה. עם זאת, שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי של מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור"
.

44.
לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי החלטנו לקבל את טענת הנתבעת ולפיה בנסיבות העניין יש לשלול את מלוא זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. כל גניבה הינה עבירה חמורה בפני
עצמה אולם קל וחומר עבירת גניבה ממעביד, לנוכח יחסי האמון השוררים בין הצדדים, ודאי לנוכח תפקידו של התובע, אשר היה במשך תקופה של קרוב ל – 9 שנים, האחראי
על מערך ההוצאות וההכנסות בנתבעת, והנתבעת נתנה בו את אמונה וסמכה עליו על מנת שיבצע את עבודתו בנאמנות תוך שמירה על כספיה והתובע הפר ברגל גסה את האמון שניתן בו.

45.
ערים אנו כמובן לכך כי הקלטות הינן רק מהתקופה האחרונה לעבודתו של התובע בנתבעת, אולם עולה מהראיות כי אין מדובר במעידה חד פעמית ובודדת, אלא בפעולות שחזרו על עצמן – של הפקדת המחאות הנתבעת בחשבונו הפרטי של התובע, במועדים שונים, וכן בנטילת מזומנים כאשר במסגרת הליך זה לא נדרשנו להכריע באשר לגובה סכומי המזומנים
(וכאמור הדרך פתוחה בפני
הנתבעת להוכיח את גובה הסכומים בתיק ביהמ"ש המחוזי).

46.
לנוכח כל אלה , הכף נוטה לחומרה באופן המצדיק שלילת מלוא פיצויי הפיטורים.
לנוכח הוראת סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 הקובעת כי הוראות החוק בדבר חובת מתן הודעה מוקדמת לא יחולו "על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים" – נדחית גם התביעה לתמורת הודעה מוקדמת.

47.
למעלה מן הצורך נציין כי ערים אנו לפסיקה בדבר חשיבות הליך השימוע במיוחד כאשר מעסיק מייחס לעובד עבירת גניבה, שאז מתעצמת זכותו של העובד להזים את הטענות נגדו (ע"ע 355/99 לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846, ע"ע 415/06 דני מלכה – שופרסל בע"מ, מיום 15.7.2007). עם זאת, בעניינו, לא העלה התובע כל טענה בדבר היעדר שימוע ואף עולה מהראיות כי לא התייצב לשימוע שאליו זומן (סעיף 31 לתצהירו של מר אלשייך שלא נסתר).

תביעת התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
48.
לטענת התובע, הוא עבד שעות נוספות רבות שבגינן לא שולמה לו תמורה. לגרסתו, לפחות במשך 7 ימים מדי חודש, עבד 12-13 שעות ליום. לתצהירו צירף התובע דוחות שעות שקיבל מידי הנתבעת, שבהם מפורטות שעות עבודתו לתקופה 1/2006 -12/2006 (נספח א' לתצהיר התובע) וכן לתקופה 2/2009 ועד לפיטורים. באשר ליתר תקופת העבודה, לא הוצגו בפני
נו כל דוחות, אולם התובע תבע תמורה בגין שעות נוספות גם בגין חודשים אלו, משלטענתו, די בכך שהוכיח מתכונת עבודה קבועה ואינו נדרש להוכיח את שעות העבודה המדויקות.
בגין שעות נוספות במהלך כל שנות עבודתו תבע התובע סך כולל בסך 220,821 ₪.
כן טען התובע כי מגיע לו פיצוי בסך 24,255 ₪
בגין העסקה בשעות נוספות מעל למותר.

49.
מנגד טענה הנתבעת, כי התובע עבד 5 ימים בשבוע כשמדי יום עבד 8 שעות בממוצע. לטענתה, ככל שנשאר במשרדי הנתבעת מעבר לשעות העבודה, היה זה "למטרת ולמלאכת הגזל ולפיתוח שיטות גניבה מן הנתבעת" (סעיף 13 לכתב ההגנה). כן טענה הנתבעת, כי דוחות הנוכחות שצירף התובע מזויפים שכן התובע נהג לתקן באופן ידני את דוחות השעות, יצא מדי יום לתפילות וחישב את שעות ההיעדרות כשעות עבודה ומעבר לכך, ככל שתיקבע זכאותו של התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, הרי שסכום זה מתקזז מול סכומים שגנב התובע מהנתבעת.
50.
לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו במארג הראיות שהוצג בפני
נו בנדון, אנו דוחים את תביעתו של התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות. ראשית, אין בדוחות הנוכחות כדי לתמוך בגרסת התובע בדבר מספר השעות שבהן עבד, שכן חלק גדול מדיווחי השעות מסומנים בכוכבית והתובע אישר בחקירתו הנגדית, כי כאשר סומנה כוכבית ליד שעת כניסה או יציאה – הסימון מעיד על כך שהדיווח היה ידני (עמוד 15) וכן בחלק ניכר של כרטיסי הנוכחות חסרה שעת הכניסה.

51.
שנית, גרסתו של התובע באשר למספר השעות הנוספות שעבד מדי חודש לא היתה עקבית. בעדותו בתיק ביהמ"ש המחוזי העיד התובע כי עבד "רוב הימים עד 01:00 02:00" משעה 9:00 בבוקר (עדותו שם בעמוד 597 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.2011) וכך טען גם בחקירתו הנגדית בפני
נו (עמוד 13 לפרוטוקול). עם זאת, בתצהירו לא טען כי עבד כמעט מדי יום או ברוב הימים עד הלילה, אלא טען כי כאשר ביצע שעות נוספות – עבד 12 או 13 שעות ביום והיה זה רק מספר ימים בחודש וכאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית לא יכול היה להסביר את הסתירה ורק השיב: "עיקר העומסים היה באמצע ובסוף חודש, אבל היו גם ימים שעבדתי 12-13 שעות." (עמוד 14 לפרוטוקול).

52.
שלישית, אפילו נכח התובע בעבודה במשך שעות נוספות, הרי שלא הוכח כי נתבקש לעבוד את השעות שבהן בילה בעבודה. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי:
"ת. בראיון העבודה אמרו לי בהתחלה משמונה עד חמש.
ש.
אחר כך זה היה משעה תשע, נכון?
ת.
כן."
(עמוד 13 לפרוטוקול)
וכן:
"ש. מי שמחליט להישאר עד שעה שתיים בלילה, זה אתה?
ת.
נכון. אני לא יכול להפקיר את העבודה, העבודה צריכה להתבצע ובזמן.
ש.
אף אחד לא דרש ממך להישאר עד השעה שתיים בלילה?
ת. אז העבודה לא היתה מתבצעת. זה מתוך אחריות לעבודה, הייתי מנהל
חשבונות ולא הייתי יכול להזניח את זה."
(עמוד 15 לפרוטוקול)

העובדה כי התובע לא נתבקש לעבוד שעות נוספות רלוונטית במיוחד בענייננו ויש בה כדי לחזק את מסקנתנו לפי התובע אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, זאת לנוכח
קביעתנו לפיה התובע נטל כספים שלא כדין, מהנתבעת.

53.
משדחינו את טענתו של התובע כי הועסק בשעות נוספות, נדחית גם התביעה לפיצוי בגין ביצוע שעות עבודה מעבר להיתר הכללי.

תשלום שכר לחודשים 8/2009 ו – 9/2009
54.
אין חולק כי לתובע לא שולם שכר בגין חודש 8/2009 בסך 12,300 ₪ ובגין בגין 9 ימי עבודה בחודש 9/2009 – בסך 3,690 ₪.
לעניין שכר זה טענה הנתבעת, כי מאחר שהתובע גנב ממנה סכומי כסף גבוהים, יש לקזז מהשכר המגיע לתובע את סכומי הגניבה.
משהוכח כאמור כי התובע נטל שלא כדין
מהנתבעת כספי המחאות המגיעים לכדי סכום של 50,000 ₪, הרי שיש לקזז משכר העבודה המגיע לתובע – בסך של 15,990 ₪,
סכומים שנטל
התובע שלא כדין מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו וזאת בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

ביטוח מנהלים
55.
התובע עתר להורות לנתבעת להוציא מכתב שחרור בדבר כספי ביטוח המנהלים שנצברו לטובתו במהלך תקופת העבודה ושעומדים כיום על סך של 59,721 ₪.
לטענת התובע, כספי התגמולים עומדים לרשות העובד בכל מקרה עם סיום העסקתו, גם במקרים שאינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
לטענת הנתבעת, משהתובע גנב ממנה כספים רבים, אין זו חובתה להוציא מכתב שחרור בדבר כספי התגמולים של העובד ומעבר לכך טענה כי בית המשפט המחוזי הטיל עיקול על כספי התובע ואין אפשרות לשחררם אלא בהחלטת בית המשפט המחוזי.
56.
משהתובע פוטר מעבודתו בנתבעת – חובתה של הנתבעת לדאוג לשחרר עבורו את כספי התגמולים, ללא קשר לקביעתינו ב

פסק דין
זה. עם זאת, נוכח טענת הנתבעת (שלא נסתרה) הוטל עיקול כספי על כספי תגמולים אלו, אזי אנו מורים לנתבעת להוציא מכתב שחרור לכספי התגמולים ( גמל מעביד), וזאת בתוך 21 יום מהיום שבו תקבל מהתובע הודעה על הסרת העיקול. למען הסר ספק, כספי גמל עובד, הינם קניינו של התובע ועל הנתבעת להוציא מכתב שחרור לכספי גמל עובד
במגדל חברה לביטוח, זאת תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין.

סוף דבר

57.
תביעות התובע לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות – נדחות.

58.
התביעה של התובע לתשלום שכר עבודה מתקבלת אולם מקוזזת אל מול הסכומים שנטל התובע שלא כדין מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו.

59.
בתוך 21 יום מהסרת העיקול על כספי התגמולים של התובע, ככל שיוסר, תוציא הנתבעת מכתב שחרור לטובת התובע, בנוגע לכספי התגמולים. בכל הנוגע לכספי התגמולים- רכיב גמל עובד, על הנתבעת להוציא מכתב שחרור לכספי גמל עובד של התובע בחברת מגדל חברה לביטוח, זאת תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין.

60.
נוכח דחיית התביעה , ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, יב' אייר תשע"ג, (22 אפריל 2013
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




נציג ציבור עובדים, מר יעקב גרינברג

אסנת רובוביץ - ברכש
, שופטת

נציג ציבור מעבידים, מר שמעון קוצ'ינסקי
















תעא בית דין אזורי לעבודה 3155/10 יהודה קורין נ' אלשייך הנדסה בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/04/2013)