פסקי דין על אלי בנאנו | פסקי דין על קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ

26574-05/11 תט     28/04/2013




תט 26574-05/11 אלי בנאנו נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ








בית משפט השלום באשדוד משפט



ת"ט 26574-05-11 קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ
נ' בנאנו

תיק חיצוני
:
2500955117


בפני

כב' הרשמת
עידית כלפה


המבקש:

אלי בנאנו


נגד


המשיבה:

קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ



החלטה

1.
התנגדות לביצוע שטר חוב על סך של 200,000 ₪, שנחתם ע"י המבקש להבטחת קיום חיובים על פי הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בהתנגדות בפני
, במסגרתו נחקר המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם, ולאחר שמו"מ מאוחר לדיון לא הניב תוצאות.

תמצית טענות המבקש הינה כי עסקת היסוד במסגרתה ניתן השטר, דהיינו כריתת הסכם השכירות, בטלה מעיקרא לנוכח מצבו הנפשי של המבקש בעת שחתם על ההסכם אשר שלל ממנו את כשרותו המשפטית להתקשר בהסכם, התקשרות הנגועה גם בכפיה ובעושק, תוך ידיעת המשיבה בעת כריתת ההסכם על דבר מצבו האמור של המבקש.

במסגרת התנגדותו מפרט המבקש את השתלשלות העניינים אשר ראשיתה בהודעת בעלי הנכס שנשכר על ידו מאז שנת 1995 להפעלת בית קפה, עסק שהיווה את מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, כשלושה חודשים מראש בלבד, ולפיה עליו לפנות את הנכס שכן אין בכוונתם להמשיך ולהשכירו.

ההודעה, אשר נפלה על המבקש כרעם ביום בהיר, גרמה לו להימצא במצב לחץ במהלכו החל בחיפושים קדחתניים אחר נכס חלופי להשכרה, שכן חש כל העת כי חרב חרפת הרעב מרחפת מעל ראש משפחתו. כתוצאה מתחושות קשות אלה, חלה הרעה ממשית במצבו הבריאותי של המבקש והוא נכנס להתקף דיכאוני עם מרכיבים פסיכוטיים, המלווה במחשבות שווא ואף במחשבות אובדניות.

בעודו שרוי במצב נפשי קשה זה, הגיע המבקש אל המשיבה לאחר ששמע כי ברשותם נכס להשכרה הסמוך למקום עסקו, אולם, משהבחינו אנשי המשיבה בלחץ ובטירוף ובחוסר שיקול הדעת בו היה שרוי המבקש, עד כי היה מוכן לשכור כל דבר שכן במצבו סבר כי בכך יציל את משפחתו מכיליון, ניצלו הם את מצוקתו ובמקום הודיעוהו כי הנכס שהוצע לו קודם לכן הושכר ואילו הנכס היחידי שנותר הינו נכס גדול יותר בשיעור ניכר מקודמו.

באותו רגע, היה המבקש נתון להתקף פסיכוטי ממש לאור הלחץ הכביר בו היה מצוי, ומתוך כך הודיע על הסכמתו למוצע, הסכמה שלא היתה מדעת בשל מצבו הפסיכוטי אשר שלל ממנו הכשרות המשפטית הנדרשת על פי הדין.
רק לימים, לאחר שהוחל בטיפול פסיכיאטרי וחלה הטבה במצבו, נוכח המבקש לדעת כי כרת הסכם אשר במצבו הרגיל כלל לא היה כורת, ובוודאי שלא היה עושה כן ללא התייעצות מוקדמת עם אנשי מקצוע ו/או מקורביו.

המבקש מתאר אף מסכת של לחצים והפחדות שננקטה מצד המשיבה במטרה להביאו לחתום על הסכם מוגמר, וזאת חרף ידיעתה הברורה בדבר מצבו והפגיעה בכושר שיפוטו באותה עת, לרבות מכוח היכרות מוקדמת ורבת שנים הקיימת בין הצדדים, היכרות אשר מאידך הביאה את המבקש לסמוך את שתי ידיו על כשרות כוונותיה של המשיבה.

ואולם, לא רק שפעלה המשיבה, לגרסת המבקש, בחוסר תום לב בעת כריתת ההסכם, אלא, שאף לאחר מכן, משהוברר כצפוי כי אין המבקש יכול לעמוד בתנאי ההסכם, המשיכה ופעלה בחוסר תום לב בכך שלא עשתה דבר וחצי דבר לשם הכנסת שוכר חלופי. בפועל, לא עשה המבקש כל שימוש במושכר, מעולם.

לפי גרסת המבקש התבררה לימים הסיבה לסירובה הגורף של המשיבה לכל שוכר חלופי מוצע, שכן הנכס הושכר לבתו של בעלי המשיבה בדמי שכירות חודשיים הנמוכים מהסכום שהוצע ע"י השוכרים החלופיים הפוטנציאליים.

לתמיכה בטענותיו, מצרף המבקש חוות דעת פסיכיאטרית.

2.
לאחר ששמעתי חקירת המבקש בפני
וסיכומי טענות הצדדים, ואף כי משוכה הוכחתית לא מן הקלות ניצבת בפני
המבקש, לא מצאתי כי גרסתו קרסה כליל ולפיכך לא נחה דעתי כי יהא זה נכון לסלק טענותיו כבר בשלב זה מבלי שתינתן לו ההזדמנות להוכיחן.

כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני
תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.

כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.

אפנה לאמור בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:

"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה;
אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע.
כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך
יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".

כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:

"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".

ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.

3.
לכל אורך חקירתו עמד המבקש איתן על גרסתו, שלא קרסה.

כך, השיב המבקש בשלילה לשאלות האם הגיע מספר פעמים למשרדי המשיבה, התמקח על גובה שכ"ט, עשה תוכניות מתאימות למושכר וכל כיוצ"ב, והבהיר כי כשהגיעו בני משפחתו לדבר בשמו לאחר החתימה היה מצוי עדיין במצב נפשי ירוד ביותר ואף אושפז בבי"ח.

אף לשאלה בעניין מכירת חלקו באולמי פלאז'ה, אשר נמכר בסך כולל של 7 מיליון ₪ בתקופה בה טען להעדר כשירות, נתן המבקש הסבר, אשר אף כי ייתכן כי יתברר בעתיד כהסבר דחוק, לא מצאתי כי יש בו כשלעצמו ועל אחת כמה וכמה על רקע יתר הנסיבות, בשלב הדיוני הנוכחי, כדי למוטט הגרסה כליל.

כך, הסביר המבקש כי היה למעשה חותמת גומי באותה עסקה, אשר נוהלה בפועל ע"י שני השותפים האחרים, אחיו ודודו, מי שהינו למעשה היזם ובעל הכסף, וכן הבהיר כי אף שידע את הפרטים הבסיסיים ("ידעתי שמוכרים את האולם, וידעתי את המחיר" – עמ' 4 לפרוט' ש' 7-8) לא היה במצב טוב, לא היה פעיל ולא היה קשור לניהול המו"מ ורק חתם.

4.
טענותיו של המבקש בדבר העדר גמירת דעת לנוכח מצב נפשי אשר נוצל בחוסר תום לב ע"י המשיבה לא קרסו אפוא בשלב החקירה ואף לא לנוכח כלל החומר הקיים.


ר' למשל דבריו בחקירתו בעמ' 5 לפרוט' ש' 17-20:
"ש. אבל רצית לחתום על ההסכם כי לא היה לך מקום להיות בו?
ת. באותו רגע גם אם היו מחתימים אותי על 50,000 ₪ הייתי חותם כי לא הייתי מדוע
(צ"ל: מודע) למה שאני עושה. במצב שלי אני הייתי צריך להשכיר חנות והם דחפו לי את החנות הזאת שלא התאימה לי לא בגודל ולא בכלום."

כן ר' דבריו בעמ' 2 ש' 5-9:
"... כשבאתי לגמור על החנות שדיברתי עליה אמרו לי שהיא הושכרה והיא היתה האחרונה שהיתה להם. באתי למשרד ושרון אמרה שאין יותר חנות, ואני כל התקרה של כל האזור נפלה עלי, אבא שלה אמר לה לתת לי את החנות שיש להם, ברגע שהייתי צריך לחתום נפלתי מהכסא וראיתי הכל חושך, אז אני בעלי (צ"ל: בלי) לעיין בשום דבר חתמתי ונתתי מקדמה אבל באותו רגע לא הייתי במצב
האמיתי שלי."


ובאותו עמ' בש' 30-31:
"אני נפלתי במקום, נפלתי על הכסא ולא ראיתי כלום בעיניים, גם לא נפגשתי ולא עניין אותי, עד שאיציק התקשר אלי ואמר לי לבוא לחתום."

המבקש תומך גרסתו כאמור בחוות דעת פסיכיאטרית המאשרת לנוכח בדיקתו הקלינית ותיעוד רפואי בעניינו, את תולדות המחלה ואת תוצאותיה הקשות מבחינת המבקש, "מצב דיכאוני מג'ורי עם מרכיבים פסיכוטיים שהתפתח אצל אדם מבוגר בתגובה למצב לחץ. בעת היותו שרוי במצב הנפשי המתואר גילה התנהגות חסרת שיפוט: חתם על הסכם שכירות לעסקו בצורה מהירה ולא שקולה כדי "להציל את המשפחה מהרס ורעב", הסתגר בתוך עצמו, הגביל את עצמו באוכל תוך שכנועו שסובל מסרטן, חשש לצאת כי חש שאנשים מסתכלים עליו ויודעים דברים על מצב בריאותו" (עמ' 5 לחווה"ד).

בניגוד לטענת המשיבה, אין המדובר בפני
ה מאוחרת, בחודש אוגוסט 2010 בלבד, לקבלת חוות דעת לאחר שניסיונות הסדר כשלו, שכן כעולה מחוות הדעת הטיפול הפסיכיאטרי במבקש החל זמן רב קודם לכן, ולמצער בחודש מרץ 2010, עת נבדק ע"י פרופ' מוניץ, מומחה בפסיכיאטריה.

אמנם, לעמדת המשיבה אין יסוד לניסיון המבקש לגמד חלקו בעסקת מכר האולם, כמו גם למצב הנפשי הנטען והשלכתו, אולם עניינים אלה טעונים בירור והוכחה בראיות ולא ניתן לקבוע בהם כל ממצא בשלב זה, או להביע עמדה באשר לתוצאות ההליך לנוכח כלל הטענות.

יוער, כי לטענות המבקש בדבר נסיבות חתימתו מצטרפת גם התמיהה הנלמדת מן המסמך מיום 7.9.09 שצורף להסכם השכירות ושעליו הוחתם המבקש בנוסף לחתימתו על הסכם השכירות ועל שטר החוב, ובאותו מעמד, ואשר בו נרשם כי המבקש מאשר כי ההסכם נחתם מתוך "הבנה מוחלטת".

לא הובררה בשלב זה נחיצות החתמתו של המבקש על מסמך זה בנוסף לחתימתו על הסכם השכירות, מלבד ההסבר שניתן לכך ע"י ב"כ המשיבה בסיכומיו: "בשל הנסיבות וההיכרות דאג עו"ד סרויא להחתים אותו על מסמך שהוא מודע ויודע וגם ציינו שם שאיננו מיצגים אותו".

מתוך ההיכרות הקודמת הבלתי מוכחשת עשויה להילמד בשלב הנוכחי, מן הצורך בהחתמת המבקש על מסמך זה, תמיכה מסוימת בטענתו לניצול מצוקתו ולדחיקתו אל הפינה שלא בטובתו.

5.
אף גרסת המבקש בנוגע להתנהלות המשיבה חרף ידיעתה את מצבו, לרבות סיכול הניסיונות להכנסת שוכר חלופי (לרבות לאחר פניית קרובי משפחתו אל המשיבה), לא קרסה בחקירה, ומאחר והמדובר בטענות עובדתיות, הרי שהמקום להכריע בהן הינו במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שמיעת ראיות.


ר' עדותו בעניין בעמ' 6 לפרוט' ש' 14-15:
"... לא רצו בכלל לדבר איתי. כולם אמרו שהם לא גמישים איתם ועומדים על השקל. ביקשו למשל חודש אחד שיורידו להם כדי שיתארגנו בחנות ולא הסכימו."

6.
לאור כל האמור לעיל, ומשמצאתי כי למבקש טענות הראויות להתברר, בקשת הרשות להתגונן מתקבלת.


עם זאת, ולנוכח הקושי המובנה שבהעלאת הטענות כנגד הסכם חתום, וכן לפי כלל הנסיבות, מצאתי להתנות את הרשות בחובת הפקדת סך של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט ובתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.


לאחר ביצוע ההפקדה ינותב התיק לקביעה, בסדר דין רגיל.

7.
מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.





ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.









תט בית משפט שלום 26574-05/11 אלי בנאנו נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/04/2013)