פסקי דין על זכי רחמני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3292-02/13 ברע     28/04/2013




ברע 3292-02/13 זכי רחמני נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 3292-02-13




ניתנה ביום

28 אפריל 2013

זכי רחמני
המבקש

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש –
עו"ד זאב גיא



החלטה

השופטת רונית רוזנפלד

1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 11764-07-11; השופט דורי ספיבק), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר (להלן גם הוועדה) מיום 31.5.11. על פי החלטת הוועדה לא איבד המבקש יותר מ-50% מכושרו להשתכר.


הרקע לבקשה וטענות המבקש:
2.
המבקש סובל מנכויות רפואיות שונות, בעיקר בתחום האורטופדי, כולן בתחולה מיום 1.8.99 (20% בגין ע"ש מותני, 10% בגין הברכיים, 10% בגין הגבלה בקרסול שמאל, 10% בגין הגבלה בקרסול ימין ו-15% בגין יתר לחץ דם). עניינו של המבקש נדון מספר פעמים בועדות עררים לעניין אי כושר, כמו גם בפסקי דין, ובהם פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 30.3.11 (ב"ל 18924-10-10; הרשמת שלי ולך, להלן – "פסק הדין הקודם"). בפסק הדין הקודם נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכב חדש, שבפני
ה לא יונחו הפרוטוקולים של ועדות קודמות
לעררים (אי כושר). על פי הנחיות פסק הדין, "בפני
הוועדה לעררים אי כושר בהרכב החדש תעמוד החלטת ועדת אי כושר מדרג ראשון מיום 8.8.05, וכן פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.7.05 אשר קבעה את הנכויות הרפואיות של המבקש". הוועדה הונחתה לשקול מחדש את עניין אי כושרו של המבקש, בשים לב לכלל נתוניו האישיים לרבות גילו, והעובדה שאינו עובד מזה 9 שנים. כמו כן הונחתה הוועדה ליתן דעתה לטענת המבקש, לפיה הוא לא היה בעל חברה ולא עסק בתפקיד ניהולי משרדי.

הוועדה שהתכנסה על פי הוראות פסק הדין הקודם, קבעה כי אין לראות במבקש כמי שאיבד את כושרו להשתכר בתקופה שמיום 8.8.95 עד יציאתו לגמלאות ביום 31.12.08.
בהחלטתה קבעה הוועדה בין השאר כדברים הבאים:
"עפ"י דו"ח עובדת השיקום – 4/8/05 מדובר בתובע בעל השכלה עממית אשר כל השנים עבד כעצמאי בהתקנת גדרות לסוגיהן השונים, חלק מהזמן עם פועלים. במסגרת עבודתו ידע להגיש הצעות מחיר ומפרטים וכן לנהל את עבודת הפועלים כולל משא ומתן, גביית כסף, תשלום שכר וכו'. חלק מסיבות הפסקת העבודה כפי שמשתקף מדו"ח עובדת השיקום היו ירידה בעבודה.
לדעת הועדה – ניסיונו התעסוקתי אפשר לתובע לעבוד בעבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני כגון – קופאי בחניון, או בכל מערכת אחרת, עבודות פקידות פשוטות (תיוק, סידור תיקים וכדומה), שומר בסופר וכו'.
לאור זאת – אין לראותו כמי שאיבד את כושרו להשתכר התקופה הנדונה, דהיינו 1/8/95 עד יציאתו לגמלאות 31/12/08".

על החלטת הוועדה הגיש המערער את ערעורו
לבית הדין האזורי.
3.
בערעורו לפני בית הדין האזורי טען המבקש כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי בניגוד להוראות פסק הדין הקודם היא עיינה בפרוטוקולים של ועדות קודמות. כמו כן נטען כי
הוועדה לא התייחסה לגילו ולעובדה שאינו עובד מזה 9 שנים, וכי הוועדה לא נימקה כראוי באילו עניינים היא חולקת על האמור בחוות דעתו של ד"ר שפירא מיום 6.12.06.
בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את כלל טענות המבקש וקבע כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם והחלטתה היתה מנומקת, בהירה וסדורה, במסגרת שיקול דעתה המקצועי. מכאן בקשת רשות הערעור מושא החלטה זו, בה חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו במסגרת הערעור לפני בית הדין האזורי.


ההכרעה:
4.
לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה לעררים, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי .
5.
עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי היא רשמה לפניה את תלונות המבקש לגבי מצבו הרפואי, עברו התעסוקתי ותפקודו. הוועדה ציינה כי המבקש פרש לגמלאות, פירטה את נכויותיו הרפואיות, התייחסה לדו"ח עובדת שיקום בו נכתב כי המבקש יכול לעבוד בעבודה מתאימה באופן מלא, ולמסמכים נוספים, וקבעה כי ניסיונו התעסוקתי של המבקש איפשר לו "לעבוד בעבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני, כגון קופאי בחניון או בכל מערכת אחרת, עבודות פקידות פשוטות (תיוק, סידור תיקים וכדו'), שומר בסופר וכו'". הוועדה התייחסה במפורש לחוות דעתו של ד"ר שפירא מיום 6.12.06 וקבעה כי היא אינה מסכימה למסקנתו לפיה המבקש אינו מסוגל לעבוד ואיבד מכושרו להשתכר באופן מלא ולצמיתות.
6.
אכן, במקומות המיועדים לכך בטופס הפרוטוקול, ציינה הוועדה באמצעות סימון "וי", כי "דיוני הוועדה מתבססים על עיון במסמכי תיק הנכות לרבות ב- תביעה, חומר רפואי, המידע הסוציאלי". אלא שבכך אין כדי ללמד, כנטען על ידי המבקש, כי הוועדה עיינה בפרוטוקולים של ועדות קודמות לעררים בעניין אי כושר. על פי מבנה הטופס, חובה על הוועדה לציין כללית על מה נשענים דיוניה. כך היא עשתה, ובמקום המיועד לכך בטופס. בהמשך, בגוף הפרוטוקול, מתייחסת הוועדה ספציפית לפרוטוקולים והחלטות אותם התיר בית הדין האזורי להציג לפניה והם פרוטוקול ועדה רפואית לעררים מיום 10.7.05, והחלטת דרג ראשון לעניין אי כושר מיום 8.8.05.
הנה כי כן, אין ממש בטענת המבקש כי הוועדה לא מילאה אחר הנחיות פסק הדין הראשון בעיינה בפרוטוקולים של ועדות קודמות.

7.
בגוף הפרוטוקול ציינה הוועדה כי המבקש בן 69.5 שנים; כי פרש לגמלאות ביום 1.1.09, וכי עבד לפי דבריו עד לפני כ-10 שנים. הוועדה הביאה בחשבון בהחלטתה את עובדת יציאתו של המבקש לגמלאות, ולפיכך אין ממש בטענות המבקש כי הוועדה "אינה מזכירה במילה אחת את העובדה שכבר אינו עובד מזה תשע שנים".
8.
באשר להתייחסות לחוות דעתו של פרופ' שפירא –בהחלטתה מציינת הוועדה כי "דר' שפירא קובע שהתובע אינו מסוגל לעבוד ואיבד מכושרו להשתכר באופן מלא ולצמיתות. אין הוועדה מסכימה למסקנה זו וכפי שתואר לעיל יש עבודות שהיה מסוגל לבצע". נמצאנו למדים כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' שפירא, וציינה כי אינה מסכימה עימו, תוך
הפנייה לחוות דעתה הנסמכת על הנתונים
כפי שהובאו לפניה. מעבר לנדרש יצוין, כי עיון בחוות דעת של
פרופ' שפירא מלמד על כך כי הוא מתבסס במסקנתו בין היתר על כך שנכותו של המבקש בשני הקרסוליים מוערכת ב-40% משוקלל. הנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה למבקש 10% נכות בגין כל אחד מהקרסוליים.
9.
סיכומו של דבר –

בהעדר טעם המצדיק התערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
י"ח אייר תשע"ג (28 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 3292-02/13 זכי רחמני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/04/2013)