פסקי דין על שירי ברקאי פש"ר | פסקי דין על דוד ברקאי פש"ר | פסקי דין על חברת שיא שי עד בע"מ

17301-07/12 פשר     06/05/2013




פשר 17301-07/12 שירי ברקאי פש"ר, דוד ברקאי פש"ר נ' חברת שיא שי עד בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 17301-07-12 שיא שי עד בע"מ נ' שירי ברקאי
פש"ר 27804-11-12 שיא שי עד בע"מ נ' דוד ברקאי



לפני כב' השופט איתן אורנשטיין





המבקשים
1.
שירי ברקאי פש"ר
17301-07-12
2.
דוד ברקאי פש"ר
27804-11-12
ע"י ב"כ עוה"ד דרור בן שמואל


נגד

המשיבה
חברת שיא שי עד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אייל שני

החלטה

לפניי שתי התנגדויות להתראות פשיטת רגל; בקשות התראת פשיטת הרגל הוגשו על-ידי "שיא שי עד בע"מ" (להלן: "הנושה"), נגד שני בני הזוג ברקאי. האחת, תיק פש"ר 17301-07-12, בקשת הנושה להתראת פשיטת רגל נגד שירי ברקאי (להלן: "האישה"). השנייה, תיק פש"ר 27804-11-12, בקשת הנושה להתראת פשיטת רגל נגד דוד ברקאי (להלן: "הבעל"); (הבעל והאישה שניהם להלן: "החייבים").

בבקשות התראת פשיטת הרגל נטען, כי חובו של הבעל לנושה, למועד הבקשות, הינו 591,141 ₪, וחובה של האישה הינו 331,629 ₪, וזאת על יסוד

פסק דין
חלוט שניתן נגד החייבים ביום 23.9.11, בתיק 43770-08-11 בבית משפט השלום בתל אביב יפו. לכל בקשה צורף, בין היתר, גם דף מאושר מלשכת ההוצאה לפועל של פרטי התיק שננקט נגד כל אחד מהחייבים, אשר מחמת שגגה נסרק בתיקייה שונה בתיק האלקטרוני. האסמכתא האמורה מתיק ההוצאה לפועל מאוששת את סכום החוב הנטען. מסמך נוסף שצורף להתראה הינו הסדר פשרה בתיק האמור, בין הנושה לבין החייבים ולבין חברה בבעלות הבעל בשם "נולימיט יזמות ובניה בע"מ", שאף היא נתבעה בתיק (להלן: "הסדר הפשרה"). לפי הסדר הפשרה התחייבו החייבים לשלם לנושה סך של 700,000 ₪ בפריסת תשלומים. יוער, כי האישה לא הייתה נתבעת להליך, אך צורפה כצד להסדר הפשרה במסגרתו הצהירה כי היא
ערבה אישית לכיסוי החוב, כמו גם לפירעון השיקים שניתנו לפי הסדר הפשרה, אך זאת עד הסך 300,000 ₪.

כל אחד מהחייבים הגיש התנגדות להתראת פשיטת הרגל, והדיון בהן התקיים במאוחד, מטעמי נוחות.

הבעל טוען בהתנגדות כי בעת שנכרת הסדר הפשרה, טרם ניתנה הסכמת האישה, ומשכך הוסכם בינו לבין הנושה כי באם לא תינתן ערבותה, תהיה הנושה רשאית שלא לזקוף התשלומים שישולמו על ידו על חשבון חוב האישה. משכך, הוא שילם לב"כ הנושה סך 30,000 ₪ ומשלא התקבלה ערבות האישה, נוכח הליכי גירושין בין השניים, הוא סבר שהנושה תמשיך לקבל ממנו תשלום חודשי בסך 10,000 ₪ על חשבון חובו בלבד. מוסיף הבעל וטוען כי הנושה הפרה את ההסדר והוא רשאי לקזז הימנה את נזקיו.

האישה בהתנגדותה טוענת כי החוב נגדה אינו חלוט, וכי ניתן צו עיכוב הליכים בהוצאה לפועל כנגד הפקדת הסך 100,000 ₪ עד הכרעה ב"טענת פרעתי", סכום שלא הופקד. לגופו של עניין, נטען על ידי האישה כי חובה נפרע, לפי התשלומים הבאים ששולמו לנושה:

במעמד חתימת הסכם הפשרה שולם סך של 100,000 ₪; ביום 24.10.11 שולם סך של 50,000 ₪ בשיק של חמותה; ביום 31.12.11 שולם סך 45,000 ₪ במזומן לנציג הנושה; ביום 19.12.11 שולם סך 5,000 ₪ במזומן, שהופקד לחשבון הנושה בתיק בהעברה באמצעות בנק הדואר; ביום 21.12.11 שולם סך מזומן של 100,000 ₪ למנהל הנושה, מר יגאל דוגה. משכך, כך נטען, נפרע מלוא חובה של האישה לנושה.

הדיון בבקשת האישה ב"טענת פרעתי", קבוע לפני רשם ההוצאה לפועל ליום 30.6.13.

עוד נטען על ידי האישה, כי היקף רכושה עולה על חובה וכי היא אינה חדלת פירעון. יצוין, כי האישה לא הפקידה את הסך 100,000 ₪ ומשכך הליכי ההוצאה לפועל אינם מעוכבים.

בדיון שהתקיים ביום 18.2.13, נחקר המצהיר מטעם הנושה, על תצהירו. בחקירתו טען כי חלק מהשיקים שניתנו לפירעון החוב, חוללו ולא שולמו. עוד הבהיר המצהיר כי חוב האישה עומד על כנו, בניגוד לגרסתה. לשיטתו, הוסכם כי חוב האישה, בסך 300,000 ₪, הוא לאחר התשלום הראשון בסך 100,000 ₪ שיש לשלם לפי הסדר הפשרה, ואין להפחיתו מסכום הפשרה. בהקשר זה הבהיר העד, כי לפי סעיף 3 להסכם, שבו נרשם כי תשלום בסך 100,000 ₪ שולם ביום 18.9.11 וכי ערבותה של האישה עד לסך של 300,000 ₪ ניתנה מאוחר יותר.

הגם שהצדדים סיכמו טענותיהם בתום הדיון, אפשרתי לב"כ החייבים להגיש סיכומים נוספים בכתב.

הבעל טוען בסיכומיו כי ביצע את התשלומים לפי הסדר מיום 10.12.11, ובכללם תשלום מקדמה בסך 30,000 ₪, וכי הנושה היא שהפרה את הסכם הפשרה. עוד נטען כי שווי נכסיו עולה על חובותיו. לעמדת הבעל, אין לקבל את גירסתו של העד מטעם הנושה באשר להסדר הפשרה, וזאת בין היתר מחמת שלא נכח בדיונים שהתקיימו בין הצדדים שבהם השתתף רק בא כוחו.
הנושה שבה טוענת כי העד מטעמה היה עקבי בגרסתו, והבהיר חד משמעית כי הבעל נותר חייב לנושה מאות אלפי שקלים. באשר לתשלום הסך 30,000 ₪, אזי הוא שולם על מנת לעכב את הליך הוצאת המעוקלים מביתם של החייבים, וכאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 14.11.12, שצורף כנספח א' לבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את עדות נציג הנושה, שוכנעתי כי דין התנגדות הבעל להידחות, וכי באשר להתנגדות האישה, נכון יהיה לעכב את ההכרעה בה עד לאחר הכרעה בטענת פרעתי.

הוצג לפניי תדפיס מאושר של תיק ההוצאה לפועל של הבעל, מש/1, שלפיו חוב הבעל ליום 17.12.12 עומד על סך 591,141 ₪. הבעל לא נקט כל הליך שהוא שיש בו כדי לאיין, או למצער לצמצם, את סכום החוב במש/1. טענותיו של הבעל שלפיהן הנושה הפרה את הסכם הפשרה, וכי הוא שילם סך של 30,000 ₪ על מנת לעמוד בתנאי הסדר הפשרה, נדחו בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 14.11.12, שכן עולה ממנה שהתשלום האמור שולם על מנת לעכב את הוצאת המעוקלים מהבית, ואינו קשור להסדר הפשרה.

הבעל גם לא הוכיח כי עמד בתנאי התשלום של הסדר הפשרה האחר (מב/1). לפי הסדר זה, היה עליו לשלם לנושה ארבעה תשלומים בסך של 100,000 ₪ כל אחד החל מיום 30.12.11, ואם לא יעמוד באלה ימשכו הליכי ההוצאה לפועל כסדרם. פרט לטענות בעלמא כי הוא קיים את התחייבותו לפי הסדר זה, לא המציא הבעל כל אסמכתאות כמצופה להוכחת טענותיו. זאת ועוד, דבריו עומדים בסתירה לפרטי החוב, כמופיע בתדפיס מש/1, המאוחר למועד ביצוע התשלומים על פי ההסדר מיום 10.12.11.

טענת הבעל שלפיה שווי נכסיו עולה כל חובותיו לא הוכחה. אמנם, נטען כי לבעל זכויות בבית מגורים יוקרתי בכפר שמריהו, אך לא הובאה כל שמאות באשר לשווי הבית, אשר נמצא בהליכי כינוס נכסים מטעם הבנק, כך שהבעל לא עמד בנטל הוכחת שווי נכסיו לעומת חובותיו.

עם זאת, מסקנתי שונה באשר לאישה. כאמור, האישה העלתה במסגרת טענת פרעתי, טענות שלפיהן חובה נפרע, כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם תשלום סך של 100,000 ₪, מופחת מחובה, אם לא. כמו גם תשלומים נוספים שלגרסתה שולמו לנושה, ויש בהם כדי להוות פירעון חובה לנושה. בנסיבות אלו, סבורני כי נכון יהיה שהטענה תתברר כדבעי במסגרת "טענת פרעתי" שקבועה לבירור בעוד שבועות ספורים. לאחר הכרעה בטענת פרעתי, ובכפוף לטענה האמורה, תוכל הנושה לחדש את ההליך דכאן.
לא התעלמתי מטענת ב"כ הנושה שלפיה כל עוד לא עוכב ביצוע פסק הדין, זכאי הנושה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, וכקבוע בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, התש"מ-1980. עם זאת, ככל שיתברר שהחייבת פרעה את חובה כגרסתה, ברי כי סר היסוד של ההתראה. נתתי דעתי גם לטענת ב"כ הנושה שלפיה ויתרה האישה על טענת פרעתי, ועתרה לחדש את הדיון בה, סמוך להגשת הסיכומים בתיק, וגם אם דעתי אינה נוחה מהתנהלות האישה, עדיין אין היא שקולה כנגד זכותה להביא את גרסתה שחובה נפרע, לפני רשם ההוצאה לפועל.

למותר לציין, כי אין בהחלטה זו כדי להוות כל ממצא לגוף טענות הצדדים בסוגית פירעון החוב של האישה כלפי הנושה. אוסיף כי החייבת לא נחקרה לפניי, וגם בכך יש לתמוך במסקנתי לפיה יש לברר את טענתה לאישורה במסגרת "טענת פרעתי".

לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן:

ההתנגדות שהגיש דוד ברקאי להתראת פשיטת הרגל בתיק 27804-11-12, נדחית, והנושה רשאית לנקוט בהליך פשיטת רגל. החייב יישא בהוצאות הנושה בסך 7,500 ₪.

הדיון בהתנגדות שהגישה שירי ברקאי להתראת פשיטת הרגל בתיק 17301-07-12, יושעה עד לאחר הכרעה בטענת פרעתי, לפני רשם ההוצאה לפועל. הצדדים יעדכנו את בית המשפט, לא יאוחר מיום 8.7.13, בהקשר זה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

מעקב מזכירות ליום 9.7.13, בתיק 17301-07-12.

ניתנה היום
כ"ו אייר, תשע"ג
,
6 מאי, 2013
, בהעדר הצדדים.








פשר בית משפט מחוזי 17301-07/12 שירי ברקאי פש"ר, דוד ברקאי פש"ר נ' חברת שיא שי עד בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/05/2013)