פסקי דין על רחל אלמסי | פסקי דין על אודליה ישראל | פסקי דין על עמוס אלמסי ואח' | פסקי דין על כלל חב' לביטוח

46346-02/12 עא     29/04/2013




עא 46346-02/12 רחל אלמסי, אודליה ישראל, עמוס אלמסי ואח' נ' כלל חב' לביטוח








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 46346-02-12





לפני:
השופטים יצחק ענבר
, יהודית שבח
, שאול שוחט



המערערים
1
.
רחל אלמסי

2
.
אודליה ישראל

3
.
עמוס אלמסי

4
.
רות אלמסי

5
.
משה אלמסי

6
.
יהודה אלמסי

7
.
יוסף אלמסי

ע"י עו"ד דאום


נגד

המשיבה
כלל חב' לביטוח
ע"י עו"ד דורון



פסק דין


1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' סגן הנשיאה, השופט א' קידר), אשר ניתן ביום 1/1/12 בת.א. 64170-06, לפיו נפסקו למערערים, שהם יורשיו של עמרם אלמסי ז"ל, יליד 19/5/58 (להלן: "המנוח"), אשר נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 19/9/97, פיצויים בסך 408,227 ₪ בגין תביעת העיזבון.

2.
להליכים דלעיל בבית משפט קמא קדם הליך נוסף, אשר במסגרתו נשמעה תביעת המערערים כתלויים של המנוח (ת.א. 109856-00, לפני כב' השופט כספי; להלן: "תביעת התלויים"). שלבו הראשון של הליך זה הסתיים בהחלטה מיום 7/2/06 שבה נקבעו עקרונות הפיצוי ודרך החישוב. בעקבות החלטה זו, מינה השופט כספי אקטואר על מנת שישום את הפסדיהם של התלויים הלכה למעשה. בעקבות חוות דעתו של האקטואר, ניתנה על ידי השופט כספי ביום 23/9/07 החלטה, המהווה

פסק דין
סופי בתביעת התלויים.

3.
עוד קודם למתן פסק הדין בתביעת התלויים, ובעקבות חידושה של הלכת "אטינגר" (ע"א 550/01, עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח), עתרו המערערים לתיקון כתב התביעה, לשם הוספת פיצוי בראש הנזק של "השנים האבודות". השופט כספי דחה בקשה זו, אך נתן למערערים רשות לפצל את סעדיהם ולהגיש תביעה נוספת. משכך, הגישו המערערים את תביעתם הנוספת דנן לבית משפט קמא, ובה עתרו לקבלת פיצוי בגין תביעת העיזבון.

4.
בפתח הדיון בתביעת העיזבון, בקדם משפט מיום 13/10/09, הודיעו באי כוח הצדדים כי "הגענו להסכמה דיונית, לפיה הממצאים והמסקנות של החלטות בית המשפט בתביעת התלויים בת.א. 109856/00 שניתנו ע"י כבוד השופט צבי כספי, מחייבות את הצדדים גם בתביעת העיזבון המונחת לפני מותב זה, הן בשל זהות התלויים והיורשים בשתי התביעות והן בשל השתק פלוגתא בבחינת מעשה בי דין" (מוצג נ/5 של המשיבה).

5.
בהתבסס על נתוני היסוד ששימשו את השופט כספי לחישוב סכום הפיצויים בתביעת התלויים, אשר כללו, בין היתר, את הנתונים בדבר שכרו של המנוח, שכרה של האלמנה, גילאי הפרישה מעבודה של המנוח ושל האלמנה ותאריכי הלידה של הילדים, ולאחר שהכריע בשאלות הנוספות שהונחו לפתחו על ידי באי כוח הצדדים, חישב בית משפט קמא (כב' סג"נ קידר) את הפסדי התלויים מול הפסדי העיזבון, מתוך שהניח כי "ההפרש בין השניים יביאנו לפיצוי לו זכאי עיזבון המנוח בגין השנים האבודות" (פסקה 36 לפסק הדין). אין מחלוקת, כי חישוביו של בית משפט קמא נעשו בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה ובכללה ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' חנא כרכבי ז"ל. בית משפט קמא חישב את הפסדי התלויים ואת הפסדי העיזבון לתקופה שלמן מועד פטירתו של המנוח ביום 19/9/97 ועד להגיעו לגיל פנסיה ביום 19/5/2025, כאשר התקופה בכללותה חולקה על ידו ל-9 תקופות משנה. בסיכומם של דברים, מצא בית משפט קמא, כי סכומה הכולל של תביעת העיזבון בגין הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות עד הגיעו של המנוח לגיל 67 הינו 3,590,019 ₪, בעוד שסכומה הכולל של תביעת התלויים בגין אובדן התמיכה באותה תקופה הינו 3,283,067 ₪. להפרש בין שתי התביעות בראש נזק זה, שסכומו 306,952 ₪, הוסיף בית משפט קמא סכום גלובאלי של 31,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה, וכן סך של 70,275 ₪ בגין כאב וסבל, באופן שסך כל הפיצויים שנפסקו למערערים בתביעת העיזבון הינו 408,227 ₪ (נכון ליום מתן פסק הדין ב- 1/1/12).

6.
המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור שלפנינו. בעיקרי הטיעון, כמו גם בטיעונה לפנינו, העלתה ב"כ המערערים שלוש השגות:
האחת
, כי לא היה מקום לשוב ולחשב במסגרת תביעת העיזבון את סכום הפסדי התמיכה בתביעת התלויים, וזאת מן הטעם שכבר חושבו בהליך הראשון שהתנהל לפני השופט כספי, והינם מחייבים במסגרת תביעת העיזבון מכוחו של ההסדר הדיוני. ב"כ המערערים הדגישה בהקשר זה, כי הפסדי התמיכה כפי שחושבו על ידי סגן הנשיאה השופט קידר במסגרת תביעת העיזבון, הינם גבוהים מאלו שנקבעו על ידי השופט כספי במסגרת תביעת התלויים, מה שהגדיל את סכום הניכוי מסכום הפיצויים שנקבע בתביעת העיזבון והקטין, בהתאם, את סכום הפיצוי שנפסק ליורשים בפועל.
השנייה
, כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה זכאים המערערים במסגרת תביעת העיזבון לסכום גלובאלי של 31,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה, נטולת אחיזה בראיות ומקפחת את המערערים, בפרט כאשר בתביעת התלויים נקבע, על יסוד חוות דעת אקטוארית, כי הפסדי הפנסיה של התלויים מסתכמים לסך של 316,222 ₪.
השלישית
, כי קביעתו של בית משפט קמא באשר להפסדי הפנסיה מקפחת את המערערים שבעתיים, שכן בנוסף לסך 316,222 ₪ הנ"ל, אף לא הביא בית משפט קמא בחשבון את אובדן קצבת הזקנה בשנות הזכאות האבודות, וזאת בניגוד להלכה שנפסקה בינתיים בע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ.

ב"כ המערערים הוסיפה וטענה, כי אף אם נתעלם מסכום הפיצויים שנקבע בתביעת התלויים, ונחשב את פיצויי התלויים מחדש כפי שעשה סגן הנשיאה השופט קידר, וזאת בהתחשב במכלול הנתונים וביניהם אובדן קצבת הזקנה, עדיין עומד הפער בין תביעת התלויים ותביעת העיזבון על סך של 77,027 ₪, ולא סך גלובאלי של 31,000 ₪ כפי שנקבע.
7.
ב"כ המשיבה, מנגד, תמך בפסק דינה של הערכאה הראשונה. לטענתו, חישוב הפיצויים המגיע למערערים בוצע בהתאם לאמות המידה שהותוו בהלכת כרכבי הנ"ל באשר ליחסי הגומלין שבין שתי התביעות, והלם את ההסדר הדיוני.
עוד נטען, כי בידי המערערים לא היה להצביע על טעות קונקרטית כלשהי שנפלה באופן חישובם של רכיבי הפיצויים.
אשר לטענות המערערים המתייחסות להפסדי העיזבון לאחר גיל הפרישה ("שנות הזהב"), השיב ב"כ המשיבה, כי לא זו בלבד שראש נזק זה לא נכלל בכתב התביעה של המערערים (מוצג נ/1), אלא שהם אף לא עתרו לו בסיכומיהם, כך שפסיקת הפיצוי הגלובאלי בסך 31,000 ₪ חרגה כשלעצמה מכתבי הטענות ואך היטיבה עם המערערים.
עוד טען ב"כ המשיבה, כי אף אם נפלה טעות כזו או אחרת בחישוב הפיצויים, הרי אין מדובר בטעות בולטת, ונוכח סכום הפיצויים הכולל שנפסק למערערים, המסתכם, לפני הניכויים, בכ-3.5 מיליון ₪, אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

8.
לאחר ששקלנו את טענותיהם של באי כוח הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יובאו הנימוקים למסקנתנו.

9.
נפתח בטענתם הראשונה של המערערים, שעניינה באופן חישובו של אובדן התמיכה בתלויים לצורך ניכויו מסכום תביעת העיזבון: עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, כי הפסדי התמיכה של התלויים, מחד, והפסדי ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות, מאידך, חושבו בהתאם לאמות המידה שהותוו בהלכת כרכבי, ככתבן וכלשונן. בית משפט קמא חישב את ההפסדים לכל התקופות הנדרשות שעד גיל הפרישה (9 תקופות לפי עיקרון "המשפחה הדינאמית"), ותוך ששאב מההליך הראשון שהתנהל לפני השופט כספי את נתוני היסוד הצריכים לחישוב. במסגרת חישוב הפיצויים בתביעת העיזבון, חילץ בית משפט קמא את ידת החיסכון. בסופם של דברים, חושבו על סמך נתוני היסוד בכל אחת מהתקופות הן הפסדי התלויים, הן הפסדי העיזבון, כאשר בהתאם להלכת פינץ (ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ) נוכו סכומי אובדן התמיכה שהתקבלו בתביעת התלויים מסכומי הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות שהתקבלו בתביעת העיזבון, וזאת כדי למנוע כפל פיצוי. לא מצאנו, כי דרך חישוב זו סטתה מגדריו של ההסדר הדיוני, שבו הוסכם כי "הממצאים והמסקנות" של ההחלטות שהתקבלו בתביעת התלויים יחייבו את הצדדים גם בתביעת העיזבון.


זאת ועוד: בטיעונה המקיף שבכתב ובעל-פה לא עלה בידי ב"כ המערערים להצביע ולו על טעות קונקרטית אחת שנפלה בחישוביו של בית משפט קמא.


בהקשר זה לא למותר להטעים, כי בהתאם להלכת כרכבי, חישוב הפיצוי ברכיב אובדן התמיכה בתלויים, מזה, וברכיב אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות, מזה, חייב להיעשות על פי אותם נתוני יסוד, כאשר מה שמבדיל בין שתי התביעות אינו אלא ידה נוספת – ידת החיסכון – שאותה יש להביא בחשבון במסגרת תביעת העיזבון לצורך חילוץ ידת הקיום (של המנוח). על כורחך אתה אומר, כי מעיקרא לא ניתן היה לבצע את החישוב במתודולוגיה אחרת מזו שבה נקט בית משפט קמא. מכאן מתחייבת מסקנה נוספת: אם אמנם הפריז בית משפט קמא (סגן הנשיאה השופט קידר) בחישוב הפסדי התמיכה של התלויים, כפי שנטען על ידי ב"כ המערערים, הרי בהינתן שב"כ המערערת לא הצביעה לפנינו על טעות חישובית קונקרטית כלשהי נובע מכך, כדבר נלמד מאליו, שגם הפריז בחישוב הפסדי ההשתכרות של המנוח באותה תקופה. כפי שהוסבר לעיל, נתוני היסוד המשמשים לחישוב הפיצויים בשתי התביעות הינם אותם נתונים ממש, כאשר המבדיל בין השתיים אינו אלא ידה נוספת שיש להביאה בחשבון במסגרת תביעת העיזבון. המסקנה המתחייבת היא, שלא ניתן להקטין את סכום הפיצויים הנפסק לתלויים בגין הפסד התמיכה בלא שיקטן, במקביל, גם סכום הפיצויים הנפסק לעיזבון בגין הפסדי ההשתכרות. תחשיביה של ב"כ המערערים מהווים מבחינה זו ניסיון לאחוז בחבל משני קצותיו. אף אם הסכום הכולל של אבדן התמיכה של התלויים על פי סגן הנשיאה קידר גדול במשהו מהסכום שהתקבל בתביעת התלויים על פי השופט כספי, באופן המחייב את הקטנתו, הרי נוכח העובדה שיש להקטין בהתאם גם את סכום הפיצויים בתביעת העיזבון ברי, כי ההפרש המגיע למערערים, אם בכלל, קטן לאין שיעור מזה שחושב על ידי ב"כ המערערים.

10.
ומכאן לאסופת טענותיה הנוספת של ב"כ המערערים, שעניינה באופן חישוב הפיצויים ב"שנות הזהב": בית משפט קמא אמד את הפסדי הפנסיה של המנוח בשנות הזהב בסכום גלובאלי של 31,000 ₪. ב"כ המערערים טוענת כי לו היה נעשה חישוב אריתמטי, היה הפער בין תביעת העיזבון ותביעת התלויים גבוה יותר ועומד על סך של 77,027 ₪. על פי שיטה זו, נפסק למערערים בפריט נזק זה פיצוי בחסר של כ-46,000₪. דא עקא, חישוביה של ב"כ המערערים מבוססים, בין היתר, על אובדן קצבת הזקנה, וזאת בשעה שהמערערים לא כללו עתירה כזו בכתב תביעתם או בסיכומיהם, ונראה שקצבת הזקנה אף לא נכללה במסגרת חישוביו של האקטואר בהליך הראשון, שהרי אלו נעשו בשנת 2006, בעוד שהלכת יניב ניסן, אשר ב"כ המערערים מסתמכת עליה, ניתנה בשלהי 2008.

הגם שאנו מוכנים להוסיף ולהניח, חרף האמור לעיל, כי סכום הפיצוי שצריך היה לפסוק למערערים בפריט זה על פי חישוב אריתמטי גבוה במשהו מזה שנפסק על ידי בית משפט קמא, עדיין לא ראינו בכך עילה להתערבותנו. בהתאם להלכה הפסוקה, "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון, בפסקה 7). בענייננו, סכום הפיצויים הכולל שנפסק בתביעת העיזבון (לפני הניכויים) עולה על 3.5 מיליון ₪. בהתחשב בנתוני היסוד ששימשו לצורך החישוב, טעות בסדר גודל שבו עסקינן אינה מהווה טעות בולטת היכולה להצדיק הגשת ערעור.


לאמור לעיל חוברים בענייננו שני נימוקים נוספים: האחד, בדומה למה שנאמר לעיל באשר להפסדי קצבת הזקנה, גם הפסדי הפנסיה לא נזכרו ולו ברמז בכתב תביעתם של המערערים והם גם לא התייחסו אליה בסיכומיהם; השני, הגם שהמערערים עתרו במסגרת תביעת התלויים להפסדי פנסיה של 150,000 ש"ח בלבד, ראה השופט כספי לזכותם שם בסכום גבוה יותר של 316,222 ₪, כאשר הדעת נותנת כי בית משפט קמא (סגן הנשיאה השופט קידר) התבסס על סכום גבוה זה לצורך אומדנו. גם חישוב זה היטיב עם המערערים.

11.
נוכח כל המקובץ לעיל, ובאיזון הכולל של השיקולים לכאן ולכאן, לא נפלה בפסק דינו של בית משפט קמא טעות המקפחת את המערערים, בסדר גודל או באופן המצדיקים את התערבותנו.


אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.


המערערים ישלמו למשיבה את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, מתוך העירבון. יתרת העירבון תוחזר למערערים באמצעות באת כוחם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.





יצחק ענבר
, שופט
אב"ד

יהודית שבח
, שופטת


שאול שוחט
, שופט








עא בית משפט מחוזי 46346-02/12 רחל אלמסי, אודליה ישראל, עמוס אלמסי ואח' נ' כלל חב' לביטוח (פורסם ב-ֽ 29/04/2013)