פסקי דין על עו"ד חזי חכם | פסקי דין על יהושע כהן | פסקי דין על אורה חנה כהן | פסקי דין על עירית נתניה ואח' |

9696-12/12 הפ     02/05/2013




הפ 9696-12/12 עו"ד חזי חכם נ' יהושע כהן, אורה חנה כהן, עירית נתניה ואח'








בית משפט השלום בחדרה



02 מאי 2013

ה"פ 9696-12-12 עו"ד חזי חכם
, כונס הנכסים נ' כהן ואח'


בפני
:


כב' השופטת
קרן אניספלד




המבקש
עו"ד חזי חכם
בתפקידו ככונס נכסים בתיק הוצל"פ 12-04712-08-7


נגד

המשיבים
1. יהושע כהן
ת.ז. 053297495
2. אורה חנה כהן
ת.ז. 065169641
3. עירית נתניה 500274006
4. פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ ח.פ. 511530370
5. משרד התחבורה/המשרד הראשי
6. א.א. ליווי פיננסי בע"מ ח.פ. 513584789
7. בנק מזרחי טפחות בע"מ ח.צ. 520000522
8. אלדד-קוטב סחר בע"מ ח.פ. 511229973
9. א. קרן פסגות בע"מ ח.פ. 51255698
10. ניצן הס ת.ז. 027861558
11. בנק מרכנתיל סניף ראשי ח.צ. 520029281
12. בנק דיסקונט נתניה ח.צ. 520007030
13. שירביט חב' לביט פרמיות ח.פ. 512904608
14. יעקב ג'רבי ת.ז. 053965067
15. מרדכי לנאייל ת.ז. 301895181
16. ישראכרט בע"מ ח.פ. 510706153
17. אברהם אסרף ת.ז. 038444444
18. בנק הפועלים בע"מ
19. שרה צרצס ת.ז. 064444318
20. נסים נועם ת.ז. 044776631
21. אמיר דרור ת.ז. 02501115

22. יקי שגב ת.ז. 056103310
23. שובר בע"מ ח.פ. 511104069
24. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ח.פ.

520029281
25. ליבו מימון והשק' בע"מ ח.פ. 513181073
26. רצון ליברמן בע"מ ח.פ. 513705459
27. מאיר מועלם
28. צפורה בן עמי
ת.ז. 056648801



פסק - דין

המבקש, כונס נכסים על זכויותיהם של החייבים בבית מגורים אשר מונה לתפקידו במסגרת הליך למימוש משכון, מבקש לתת לו הוראות כיצד לחלק את הכספים שהניב הליך המימוש בין החייבים ונושיהם בגדר טען-ביניים לפי תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן ליתן צו גודר לפי התקנות.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
המבקש מונה כונס נכסים בתיק הוצל"פ 12-04712-08-7 (להלן תיק ההוצל"פ). במסגרת תפקידו הוסמך המבקש לפעול למימוש משכון על זכויות משיבים 2-1, בני-זוג (להלן החייבים), בבית מגורים המצוי ברחוב רבי עקיבא 19 בנתניה ואשר ידוע גם כחלק מחלקה 236 בגוש 8273 (להלן הנכס). על הנכס – שזכויות החייבים בו הן בחלקים שווים ביניהם – הוטל משכון שלשם מימושו נפתח תיק ההוצל"פ.

2.
המבקש מכר את הנכס באישור רשם ההוצאה לפועל שניתן בתיק ההוצל"פ. מתוך סכום התמורה שהתקבל במכירתו פרע המבקש את הוצאות הכינוס וסילק את החוב לנושה המובטח. יתרת הסכום שנותרה לחלוקה עמדה ביום 2.12.2012 על סך 141,427 ₪ (להלן יתרת התמורה). יתרת התמורה הופקדה על-ידי המבקש בחשבון בנק שנפתח לשם ניהול כספי הכינוס כך שהיא נושאת ריבית מחד גיסא ומאידך גיסא כפופה לניכוי מס על הריבית, כמו גם לניכוי הוצאות ניהול החשבון, הוצאות הכינוס והוצאות אחרות שאותן יאשר רשם ההוצאה לפועל.

3.
משיבים 3 עד 28 הינם נושים של החייבים או מי מהם (להלן הנושים). בנוסף קיים תיק איחוד בהוצאה לפועל ביחס לחייבת (משיבה 2) שמספרו 01-98268-10-3 (להלן תיק האיחוד).

4.
המבקש עותר להורות לו כיצד לחלק את יתרת התמורה כפי שתהא בתום ההליך וליתן צו גודר נגד הטוענים לפי תקנה 233 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן התקנות).

5.
בתשובתם לטען-הביניים לא הביעו החייבים עמדה באשר לדרך בה יש לחלק את יתרת התמורה בין הטוענים. טענותיהם נסבו על המועד בו יש לחלקה, כמו גם על השאלה אם יש להשית על המבקש חשבונות הקשורים בנכס. עניינים אלה מסורים להכרעתו של רשם ההוצאה לפועל בגדרו של תיק ההוצל"פ; הם אינם נושא להליך זה, בו נדונה שאלת אופן החלוקה של יתרת התמורה ולא שאלות שעניינן בשיעור יתרת התמורה ובמועד חלוקתה. ודוק: לפי תקנה 231 לתקנות נדרש טוען להגיש לבית-המשפט אחת משתי הודעות: הודעת הסתלקות לפיה הוא אינו תובע דבר לגבי נושא הבקשה או הודעת פרטים בה יציין את נימוקי תביעתו לגבי נושא הבקשה. החייבים לא הגישו הודעת פרטים, אף לא הודעת הסתלקות; יש לראות את הודעתם כמותירה את ההכרעה בשאלת אופן החלוקה של יתרת התמורה לשיקול-דעת בית-המשפט.

6.
טוענים 6, 11, 14, 15, 17, 21, 23, 24, 26 ו-28 הגישו הודעות פרטים. טוען 20 לא הגיש הודעת פרטים אך יוצג בדיון באמצעות בא-כוח מטעמו. יחד עמו התייצבו לדיון בא-כוחו של המבקש ובא-כוחה של טוענת 28.

פטור מהתייצבות לדיון בטען-הביניים ניתן לטוענים 11, 14, 15, 17, 21, 23 ו- 26, לבקשתם.

במעמד הדיון הציג המבקש אישורים בדבר המצאת טען-הביניים לאותם טוענים שלא הגישו הודעה לפי תקנה 231 ולא התייצבו לדיון [ת/1, ת/2, ת/3]. בא-כוח המבקש הצהיר כי שיגר לטוענים הודעה על מועד הדיון שהוקדם על-פי החלטה מיום 31.12.2012 [עמ' 2 לפרוטוקול שורה 22 וכן ת/2 ו-ת/3].

טען-הביניים הומצא לחייבים על-פי פרטיהם כפי שנמסרו על-ידם למבקש. ניסיון לאתר את החייבים לשם מסירת הזימון לדיון לידיהם לא צלח. בא-כוח המבקש פירט את המאמצים שנעשו לשם כך [עמ' 2 לפרוטוקול ש' 30 עד עמ' 3 ש' 4, ת/4]. בהודעתם במענה לטען-הביניים לא הביעו החייבים עמדה באשר לאופן החלוקה של יתרת התמורה על-ידי המבקש; אין אפוא פגם בכך שלא התייצבו לדיון באשר עמדתם הוגשה בכתב והונחה לפני בית-המשפט. בשל כך אף לא התעורר צורך לדחות את הדיון ונסללה הדרך לקיימו אף בהיעדרם.

טוענים 3, 4, 5, 7, 8, 9, 10, 12, 13, 16, 18, 19, 22, 25 ו-27 לא הגישו הודעה כלשהי לפי תקנה 231 לתקנות – בין הודעת הסתלקות ובין הודעת פרטים, לא התייצבו לדיון ואף לא קיבלו פטור מהתייצבות אליו.

ב.
דיון והכרעה

1.
נתתי את דעתי לטענות הצדדים כביטוין בטען-הביניים ובהודעות הטוענים. אין חולק על כך שאין ביתרת התמורה כדי לסלק את חובותיהם של החייבים לכל הנושים. על כן מתעוררת מאליה השאלה כיצד יש לחלק את יתרת התמורה.

2.
אין בין הנושים נושה מובטח. מרבית הנושים שהגישו הודעת פרטים גרסו שיש לחלק את יתרת התמורה ביניהם לפי חלקו היחסי של כל אחד מהם בכלל חובותיהם של החייבים. בתוך כך נטען על-ידי חלק מהטוענים שיש לחלק את יתרת התמורה בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. נושים אחרים הותירו את ההכרעה לשיקול-דעת בית-המשפט.
3.
זכויות החייבים בנכס הן בחלקים שווים ביניהם [עמ' 3 לפרוטוקול ש' 6-5]. לו היה חובם של החייבים מסתכם רק בחוב לנושה המובטח, הוא החוב שסולק על-ידי המבקש מן התמורה שהתקבלה במכירת הנכס, כי אז היה כל אחד מהחייבים זכאי לקבל את מחצית יתרת התמורה (לאחר ניכוי הוצאות הכינוס והוצאות אחרות לפי קביעת רשם ההוצאה לפועל). נקודת המוצא לדיון היא אפוא כי יתרת התמורה נחלקת שווה בשווה בין החייב (משיב 1) לבין החייבת (משיבה 2). חלוקה זו נחוצה גם בשל כך שחלק מהנושים נושים בחייב לבדו ואילו חלקם האחר נושה בחייבת לבדה.


4.
נקודת מוצא נוספת לדיון היא כי יש לשקול גם את זכויותיו ומעמדו של טוען שלא הגיש הודעה כלשהי לפי תקנה 231 אף שטען-הביניים הומצא לו. המבקש דנן אינו נתבע בהליך קיים; המבקש עשוי להיתבע בידי אנשים אחדים, הם הטוענים דנן, באשר לאופן החלוקה של יתרת התמורה כאשר תביעותיהם של הטוענים מכחישות זו את זו, כאמור בתקנה 224 לתקנות.


כאשר מתברר טען-ביניים שבו המבקש אינו נתבע חלה הוראת תקנה 232(2)(א) המורה כך: "
לא התייצב אחד הטוענים, יפסוק בית המשפט בטענה שבין כל טוען שהתייצב ובין המבקש, ורשאי הוא ליתן צו הגודר בעד תביעתו של טוען נעדר
". התקנה נוקטת לשון 'רשאי'; היא מעניקה לבית-המשפט שיקול-דעת אם לתת צו גודר נגד טוען שלא התייצב לדיון, אם לאו. בנסיבות המקרה דנן יש ליתן צו גודר נגד טוענים שטען-הביניים הומצא להם והם לא הגישו כל הודעה שהיא לפי תקנה 231, לא קיבלו פטור מהתייצבות לדיון ולא התייצבו לדיון [ראו והשוו ת"א (של' ת"א) 55079/08 עו"ד אבנר שטמר נ' רגב (26.4.2009)].

5.
לפי הודעת פרטים שהגיש טוען 11 חבה לו החייבת סך של 334,247 ₪ נכון ליום 8.1.2013 לפי פסק-דין חלוט שניתן נגדה והוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 03-17719-08-6. תיק זה נכלל בתיק האיחוד. טוען 11 הטיל עיקול על הנכס טרם מכירתו בידי המבקש להבטחת חובה של החייבת לו; העיקול נרשם בספרי המקרקעין. בנוסף הטיל טוען 11 עיקול על הנכס אצל המבקש.

טוען 21 וטוענת 28 נושים שניהם בחייב. בגין חובו של החייב לטוען 21 נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-72254-08-5 בו סכום החוב הינו סך של 30,488.87 ₪ ליום 24.12.2012. טוען 21 הטיל עיקול על הנכס להבטחת החוב. טוענת 28 נושה בחייב בשני תיקי הוצל"פ: האחד, 34-02185-08-7 וסכום החוב בו 46,000 ₪; השני, מספרו 34-01686-08-2 וסכום החוב בו 20,000 ₪. טוענת 28 הטילה אף היא עיקול על זכויות החייב בנכס ואצל המבקש.

6.
הנכס נמכר בידי המבקש בגדרו של הליך מימוש משכון ועל-פי אישורו של רשם ההוצאה לפועל. על המכר חל סעיף34א לחוק המכר, שכותרתו 'מכירה על-ידי רשות' ואשר מורה כך: "

נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי
".

קונה הנכס רוכש אפוא נכס נקי וממורק מן העיקולים שהוטלו עליו בידי טוענים 11, 21 ו-28. תוצאה זו הכרחית על-מנת לעשות את הליך המימוש אפקטיבי. לו היה הנכס נמכר כשהוא נתון לעיקולים של צדדים שלישיים הנושים בחייב לא היה נמצא לו קונה, הליך המימוש היה מסוכל והבטוחה שניצבת ביסודו היתה מתרוקנת מתוכן. אלא שמירוק הנכס והזכויות בו אגב מכירה לפי סעיף 34א לחוק המכר אינו מעביר מן העולם עיקולים כאלה שהוטלו עליו קודם לכן בידי טוענים 11, 21 ו-28; הם מוסיפים לחול ועומדים על מכונם ביחס לתמורה שהתקבלה במכירת הנכס. סעיף 34ב לחוק המכר קובע את הדברים הללו במפורש: "
שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיפים 34 או 34א אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה
". לשון אחר, הנכס נמכר לקונה כשהוא נקי מעיקול שהוטל עליו קודם לכן להבטחת זכותם של אחרים שאינם הנושה שנקט בהליך המימוש ושבשל חובו נמכר הנכס; על התמורה שהתקבלה במכירת הנכס יחולו אותם העיקולים לטובת צדדים שלישיים שקודם לכן חלו על הנכס.

בציר היחסים שבין המבקש והחייבים מזה לבין טוענים 11, 21 ו-28 מזה מורה הדין על תסיבה של העיקול מן הנכס גופו אל התמורה שהתקבלה במכירתו. אותו עיקול שהוטל קודם לכן על הנכס חל עתה, לאחר מכירתו, על יתרת התמורה. העיקול שהטיל טוען 11 חל על חלקה של החייבת ביתרת התמורה ואילו העיקול שהטילו טוענים 21 ו-28 מתייחס לחלקו של החייב בסכום זה. יש לבחון אם בחלוקה של יתרת התמורה נודעת עדיפות לטוענים שהטילו עיקול על הנכס ביחס לטוענים אחרים שאין לטובתם עיקול כזה. ככל שטוענים שהטילו עיקול נהנים מעדיפות ביחס לטוענים אחרים הרי שבהתחשב בשיעור הסכום העומד לחלוקה מזה ובגובה החוב לטוענים 11, 21 ו-28 מזה לא תיוותר יתרה לחלוקה בין טוענים שבגין חובם של החייבים להם לא הוטל עיקול על הנכס.

7.
עיקול שהוטל על הנכס בידי מי מהנושים אינו מקנה לחובו של אותו נושה עדיפות בדין קדימה, או עדיפות אחרת, ביחס לחובותיהם של נושים אחרים שמטעמם לא הוטל עיקול כזה. העיקול אינו מוטל בציר היחסים שבין הנושים בינם ובין עצמם. הוא חל בציר היחסים שבין הנושה לבין בעל-חובו. עיקול נועד לייחד נכס מסוים של החייב לצרכי הוצאה לפועל ולמנוע מן החייב לעשות בנכס פעולה שתסכל את גביית החוב. הוא מקנה למעקל זכות דיונית אך לא זכות מהותית שטמון בה מעמד עדיף ביחס לנושים אחרים.

מושכלות יסוד הן כי "
[...] על-ידי עיקול אין הנושה רוכש כל זכויות בנכס. העיקול אינו מקנה זכות של משכנתה או כעין משכנתה לטובתו [...]. העיקול מהווה רק מעין שימת יד של בית-המשפט או משרד ההוצאה-לפועל על נכס פלוני שבית-המשפט או הוצאה-לפועל יממשוהו, וממנו יגבו את חובם, לא רק הנושה שביקש עיקול, אלא גם כל אלה שהצטרפו אחרי כן
" [בר"ע 178/70 בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות בע"מ, פ"ד כה(2) 121, 132 (1971)]. עמדה זו השתרשה במשפטנו זה מכבר: "
כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, מעמדו של הנושה המעקל אינו מקנה לו כל זכות מהותית בנכס המעוקל. זהו סעד דיוני בלבד, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי הוצאה לפועל, ולמנוע את בעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר [...]. העיקול אינו מקנה למעקל כל זכות של משכנתא או כעין משכנתא לטובתו, והוא מכוון יותר כנגד החייב, במעמדו כבעל הנכס, מאשר כלפי הנכס עצמו
" [ע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתא חברה לטקסטיל בע"מ, פ"ד מב(4) 559, 564 (1989)].

8.
בציר היחסים שבין הנושים-הטוענים לבין עצמם חלה הוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. סעיף זה, כפי שתוקן בתיקון מס' 29 משנת 2008 (להלן תיקון 29), מורה כך:

(א)
הגישו זוכים אחדים כמה בקשות לביצוע

פסק דין
אחד או פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ייזקפו הכספים שנתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון החוב של הזוכה שנקט הליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים; נתקבלו כספים כאמור עקב הליך שנקטו כמה זוכים – ייזקפו הכספים שנתקבלו בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות שהוציאו אותם זוכים בנקיטת ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשיעור יחסי לגובה ההוצאות והאגרות כאמור, ולאחר מכן לחשבון החוב של זוכים אלה, בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים; לעניין זה, יראו עיקול של נכס, מכירתו או מימושו בדרך אחרת, כהליך אחד.
(א1)





על אף האמור בסעיף קטן (א), בתיקים שאוחדו בצו איחוד לא יעלה הסכום שייזקף לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו את ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, על סכום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך או על מחצית הסכום שהתקבל כתוצאה מנקיטת ההליך, לפי הגבוה; נותרו כספים לאחר הזקיפה כאמור, ייזקפו לחשבון החוב של כל הזוכים בתיק האיחוד בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים, לרבות לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו את ההליך האמור.
(



א2)
נתקבלו כספים, העולים על גובה החוב הפסוק של הזוכה או הזוכים, לפי העניין, שנקטו הליכים לפי סעיף קטן (א), רשאי רשם ההוצאה לפועל לזקוף את היתרה לחשבון החוב של זוכים אחרים של החייב, ככל שישנם, בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים.
(



א3)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, ייזקפו הכספים שהתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, לאחר מכן לחשבון חוב המזונות, ולאחריו לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1), בשינויים המחויבים, והיתרה – לפי הוראות סעיף קטן (א2).
(



ב)
על כספים שנזקפו לחשבון של כל זוכה כאמור בסעיף זה, יחולו הוראות סעיף 75.
(ג




)
אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר ואולם, זכות קדימה לעניין חוב בשל אי-תשלום שכר עבודה כהגדרתו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, תחול עד לסכום שחל לגביו דין קדימה בהתאם להוראות סעיף 78(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

9.
במצב המשפטי שקדם להחלתו של תיקון 29 הנ"ל הורה סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל על חלוקה יחסית של כספים שהתקבלו אגב ביצועם של הליכים בהוצאה לפועל בין כלל הנושים והזוכים, מבלי שלזוכה או נושה פלוני יהא מעמד עדיף על זוכים ונושים זולתו, זולת אם הדין עצמו העניק להם עדיפות כזו (כגון בשל חוב מזונות או בשל דין קדימה שנקבע בחוק אחר). בפסיקתם של בתי-המשפט נקבע, ביחס לפרשנות סעיף 76 כפי שהיה טרם תיקון 29, כי כספים שהתקבלו עקב הליכים שננקטו לפי חוק ההוצאה לפועל יחולקו בין כל הזוכים באופן יחסי לסכומי הזכייה, ללא העדפה ביניהם ומבלי שנושה שפעל להטלת עיקול יהא עדיף על נושה שלא עשה כן [רע"א 8576/08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, עמ' 6 וההפניות שם (23.12.2008)].

תיקון 29 הביא לשינוי במציאות משפטית זו בכך שהעניק עדיפות לנושה שיזם הליכי הוצאה לפועל ואותם הליכים הניבו כספים העומדים לחלוקה. ההוראה המתוקנת אינה מקנה עדיפות לנושה מעקל באשר הוא אלא רק לנושה מעקל שההליך בו נקט הניב את הכספים שחלוקתם בין כלל הנושים עומדת לדיון. ביחס לכספים כאלה, שהניב העיקול, מעניקה הוראת סעיף 76 בנוסחה דהיום עדיפות לנושה מעקל. היא אינה רלוונטית בענייננו; הכספים העומדים לחלוקה שעליהם נסב ההליך דנן, מקורם בהליכי מימוש בהם נקט המבקש בתפקידו ככונס נכסים. אין מקורם בעיקול שהוטל בידי טוענים 11, 21 או 28. במצב דברים זה מעמדם של טוענים אלה לצרכי חלוקתה של יתרת התמורה אינו עדיף על מעמדם של טוענים אחרים שלא הטילו עיקול על זכויות החייבים בנכס [ראו גם ה"פ (מח' י-ם) 49651-11-11 אדהאן נ' פנחסי, בפסקה 30 (10.5.2012)].

הדברים תואמים את דברי ההסבר לתיקון 29, בהם נאמר כך: "
סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל קובע הוראות למקרים שבהם זוכים שונים פועלים נגד חייב אחד. מוצע לקבוע כי סכום שהתקבל עקב הליך יחולק בראש ובראשונה בין הזוכים שנקטו באותו הליך באופן יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים, והיתרה תשולם על חשבון החוב הפסוק של שאר הזוכים בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים. הצעה זו נועדה לתמרץ זוכים לנקוט בהליכים לשם אכיפה יעילה של חובות, ולמנוע מצב שבו כל הזוכים, הן אלה שנוקטים בהליכים והן אלו שיושבים בחיבוק ידיים, ייהנו בצורה שווה מפירות נקיטת ההליכים
" [דברי הסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ז-2006, ה"ח 260, 107; ההדגשה הוספה].

ג.
סיכומם של דברים

נוכח האמור לעיל אני מורה כלהלן:

1.
אני פוסקת את שכרו של המבקש והוצאותיו בגין הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪ ליום פסק-הדין. סכום זה יחול על החייבים (קרי משיבים 2-1) וישולם מתוך יתרת התמורה.

2.
יתרת התמורה, כפי שתהא לאחר ניכוי הוצאות הליך זה וכן כל הוצאה החלה על-פי דין ולפי החלטות רשם ההוצאה לפועל, תיזקף על-ידי המבקש מחציתה על-שם החייב ומחציתה על שם החייבת.

3.
לאחר זקיפה זו ובכפוף לאמור לעיל יחלק המבקש את יתרת התמורה בין טוענים 3 עד 28 לפי חלקו היחסי של כל אחד מהם ביתרת הסכום העומדת לחלוקה, לפי המתווה הקבוע בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל ומבלי שלטוענים 11, 21 או 28 תהא עדיפות ביחס לטוענים אחרים.

4.
חלוקת יתרת התמורה תעשה בשים לב לכך שנגד החייבת מתנהל תיק איחוד ותוך קיום הוראת סעיף 76(א1) לחוק ההוצאה לפועל.

5.
ניתן בזאת צו הגודר בעד תביעתו של כל אחד מן הטוענים; כל אחד מן הטוענים וכל הבא מכוחו ומטעמו לא יוכל לעולם לתבוע מהמבקש ומכל הטוען מכוחו סכומי כסף מקופת הכינוס בתיק הוצל"פ 12-04712-08-7, בכפוף לחלוקתם כמתחייב מפסק-דין זה.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 9696-12/12 עו"ד חזי חכם נ' יהושע כהן, אורה חנה כהן, עירית נתניה ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2013)