פסקי דין על נמי נאמנויות | פסקי דין על עו"ד דרור חטר-ישי | פסקי דין על עו"ד שאול ברגרזון | פסקי דין על עו"ד ארז חבר | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות ואח' |

8417/11 רעא     07/05/2013




רעא 8417/11 נמי נאמנויות בע"מ, עו"ד דרור חטר-ישי נ' עו"ד שאול ברגרזון, עו"ד ארז חבר, בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'




פסק-דין בתיק רע"א 8417/11



בבית המשפט העליון


רע"א 8417/11

ע"א 1246/12


לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס


כבוד השופט ח' מלצר


כבוד השופט צ' זילברטל


המבקשת ברע"א 8417/11:

המערערים בע"א 1246/12:
נמי נאמנויות בע"מ

1. נמי נאמנויות בע"מ
2. עו"ד דרור חטר-ישי




נ


ג


ד



המשיבים ברע"א 8417/11:

1. עו"ד שאול ברגרזון
, כונס נכסים לחברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (בכינוס נכסים)


2. עו"ד ארז חבר
, מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפירוק)


3. בנק מזרחי טפחות בע"מ


4. משה אהרוני


5. נמי נדל"ן בע"מ



המשיבים בע"א 1246/12:

6. הכונס הרשמי

1. עו"ד ארז חבר
, מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפירוק)
2. משה אהרוני
3. דוד אפל
4. נמי נדל"ן בע"מ
5. הכונס הרשמי


רע"א 8417/11:
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.10.2011 בתיק פר"ק 2901/09 שניתנה על ידי כבוד השופטת
ד' קרת-מאיר

ע"א 1246/12:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 8.1.2012 בתיק פר"ק 35828-12-10
שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיאה
ו' אלשיך




תאריך הישיבה:
ב' בניסן התשע"ג

(13.3.2013)




בשם המבקשת ברע"א 8417/11 והמערערים
בע"א 1246/12:

בשם המשיב 1
ברע"א 8417/11:

בשם המשיב 2 ברע"א 8417/11 והמשיב 1
בע"א 1246/12:

בשם המשיב 3
ברע"א 8417/11:

בשם המשיב 4 ברע"א
8417/11 והמשיב 2
בע"א 1246/12:

בשם המשיבה 5 ברע"א
8417/11:

בשם המשיב 6 ברע"א
8417/11 והמשיב 5
בע"א 1246/12:


עו"ד שלום גולדבלט



בעצמו



בעצמו


עו"ד אמיר דולב


עו"ד רונן מטרי
; עו"ד יוסף בן נפתלי;
עו"ד יעל כספי


עו"ד ישראל שלו; עו"ד טל טיטמן



עו"ד טובה פריש




פסק-דין

הנשיא א' גרוניס
:

1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פר"ק 35828-12-10 מיום 8.1.2012, כבוד סגנית הנשיאה
ו' אלשיך
), בו אושר הסדר נושים לגבי חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן –
מגדל הזוהר
), המצויה בהליכי פירוק, על אף התנגדותם של המערערים, בעלי מניות בחברה. ערעור זה נשמע במאוחד עם בקשת רשות ערעור ברע"א 8417/11 (על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפר"ק 2901/09 מיום 24.10.2011, כבוד השופטת
ד' קרת-מאיר
), אשר נסיבות הגשתה, והחזרה ממנה, תפורטנה בהמשך.





רקע

2.
מגדל הזוהר היא חברה חדלת פירעון. ביום 21.2.2011 ניתן לגביה צו פירוק
והמשיב 1 בע"א 1246/12, עו"ד ארז חבר
, מונה כמנהל מיוחד של החברה (להלן –
המנהל המיוחד
). ערעור על מתן צו הפירוק נדחה בבית משפט זה (ע"א 1938/11
מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ
(1.12.2011)).

3.
לאחר כניסתה של מגדל הזוהר להליכי חדלות פירעון, נעשו ניסיונות שונים מצד נושיה למצוא הסדר אשר יוביל לפירעון, ולוּ חלקי, של חובות החברה. לענייננו נאמר, כי הסדר הנושים שאושר בבית משפט קמא והעומד במרכז הערעור דנא, עוסק בהצעתו של המשיב 2 בע"א 1246/12, משה אהרוני (להלן –
אהרוני
). הצעתו הראשונה של אהרוני (כפי שהוצגה בפני
בית המשפט קמא ביום 25.5.2011) הייתה כי תמורת סכום של 300 מיליון ש"ח יוקצו לו מניות של חברת מגדל הזוהר, אשר יהוו לאחר הנפקתן 51% מההון המונפק של החברה, וכן יימכר לו נכס מקרקעין הנמצא בגבעת שמואל. לחלופין, הציע אהרוני כי במידה שהצעתו האמורה לא תתקבל, הוא ירכוש רק את נכס המקרקעין האמור, תמורת 235 מיליון ש"ח. לעניין מקרקעין אלו יצוין, כי מדובר בנכס מרכזי של מגדל הזוהר, המוחזק על ידי חברת-בת שלה, בשם נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (להלן –
נ.י.ל.י.
), אשר למגדל הזוהר 99% ממניותיה. מקרקעין אלו שועבדו לבנק מזרחי טפחות בע"מ (המשיב 3 ברע"א 8417/11) (להלן –
בנק מזרחי טפחות
,

או –
הבנק
) להבטחת הלוואה שנתן הבנק לנ.י.ל.י.. משלא נפרעה ההלוואה במועדה, מונה לבקשתו של הבנק עו"ד שאול ברגרזון
(המשיב 1 ברע"א 8417/11) ככונס נכסים קבוע לנכסיה של נ.י.ל.י., וזאת במסגרת הליך נפרד מהליכי הפירוק המתנהלים נגד מגדל הזוהר (

פסק דין
מיום 3.10.2010, כבוד השופטת
ד' קרת-מאיר
).

4.
בעקבות העלאת הצעתו האמורה של אהרוני, פרסם המנהל המיוחד של מגדל הזוהר ביום 12.7.2011 הזמנה לקבלת הצעות להשקעה בחברה, על מנת לבחון אם קיימות הצעות העדיפות על פני הצעתו של אהרוני. משתמה התקופה שנקצבה לקבלת ההצעות (ביום 28.7.2011), נותרה הצעתו של אהרוני כהצעה היחידה שגובתה בערבויות ובהסכמים חתומים כנדרש. ביום 21.9.2011 הובאה הצעתו של אהרוני בפני
אסיפת הנושים של מגדל הזוהר, אולם היא לא נתקבלה על ידם. אחת הסיבות לדחיית ההצעה הייתה רצונם של חלק מהנושים, כי תעשה השקעה גדולה יותר במגדל הזוהר מצד המשקיע, כנגד קבלה של 100% ממניות מגדל הזוהר לידיו, ולא רק 51% מהן.

5.
לאחר דחיית הצעתו של אהרוני באסיפת הנושים של מגדל הזוהר, אישר בית המשפט שדן בפירוק מגדל הזוהר למנהל המיוחד להביא את הצעתו החלופית של אהרוני, לרכישת המקרקעין בגבעת שמואל, לאישור בפני
בית המשפט שדן בכינוס נכסיה של נ.י.ל.י. (החלטה מיום 9.10.2011). המנהל המיוחד נימק את בקשתו לעשות כן בצורך להחיש את פירעון החוב לבנק מזרחי טפחות, שצבר מדי חודש בחודשו סכומי ריבית בשיעורים גבוהים ביותר. הדבר גם נעשה בהסכמת הכונס הרשמי. ואכן, ביום 24.10.2011 אישר בית המשפט שדן בכינוס נכסיה של נ.י.ל.י. את מכר המקרקעין לאהרוני בעבור התמורה שצוינה לעיל. על ההחלטה המאשרת את מכר המקרקעין הוגשה בקשת רשות הערעור ברע"א 8417/11 על ידי אחת מבעלי המניות של מגדל הזוהר, נמי נאמנויות בע"מ
(להלן –
נמי נאמנויות
).

6.
בד בבד, התקיימו מגעים בין המנהל המיוחד לבין אהרוני, וביום 24.11.2011 העלה אהרוני בפני
המנהל המיוחד הצעה חדשה, לפיה הוא יקבל לידיו 100% ממניות מגדל הזוהר, תמורת 95 מיליון ש"ח, וזאת בנוסף לסכום של 235 מיליון ש"ח עבור נכס המקרקעין בגבעת שמואל (לעומת הצעתו הקודמת של אהרוני, אשר שיקפה, בניכוי התמורה בעבור המקרקעין, את רכישת 51% ממניות החברה עבור סך של 65 מיליון ש"ח; כן יצוין, למען הדיוק, כי בהצעתו החדשה של אהרוני נאמר כי יוקצו לידיו מניות חדשות אשר יהוו 100% מהמניות הרגילות של מגדל הזוהר, ואילו המניות שכבר מצויות בידי בעלי המניות הקיימים של מגדל הזוהר תהפוכנה ל"מניות נדחות", שאינן מקנות כל זכות, למעט הזכות לקבל את ערכן הנקוב בעת פירוק).


ביום 28.11.2011 התקיימה אסיפה נוספת של נושי מגדל הזוהר, ובה התקבלה הצעתו המעודכנת של אהרוני
פה אחד
. ביום 8.1.2012 אישר בית המשפט קמא את הסדר הנושים, על אף התנגדות המערערים. מכאן הערעור שבפני
נו.

7.
בטרם נדון בטענות בעלי הדין בערעור, נאמר באשר לבקשת רשות הערעור ברע"א 8417/11 (העוסקת כאמור באישור מכר המקרקעין בגבעת שמואל), כי ביום 22.11.2011 ניתן על ידי בית משפט זה, לבקשת נמי נאמנויות, צו המתלה את תוקפה של החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה את המכר. לבקשת המנהל המיוחד ואהרוני (שטענו כי מתן הצו עלול להסב נזקים שעיקרם בסכומי הריבית ההולכים ותופחים בחובה של נ.י.ל.י. לטובת הבנק), הוחלט ביום 15.1.2012 כי תוקפו של הצו יותנה בהפקדת סכום של 2 מיליון ש"ח. מאחר שסכום זה לא הופקד, הוחלט ביום 24.1.2012 לבטל את הצו האמור. ביום 18.4.2012 הודיע המנהל המיוחד של מגדל הזוהר, כי ביצוע מכר המקרקעין הושלם, במובן זה שמלוא התמורה עבורם שולמה לכונס הנכסים של חברת נ.י.ל.י.. בנוסף, חלק מכספי התמורה הועבר לבנק מזרחי טפחות והמשכנתה שהייתה רשומה על המקרקעין לטובתו בוטלה, נרשמה על המקרקעין משכנתה חדשה לטובת הבנק המממן של החברה הרוכשת מטעמו של אהרוני וכן נרשמה לטובת החברה הרוכשת הערת אזהרה. נוכח פעולות אלו, ולשאלת בית המשפט בדיון (ביום 13.3.2013) האם אין מדובר, על כן, ב"מעשה עשוי" בכל הנוגע למכר המקרקעין, הודיענו בא-כוח המבקשת ברע"א 8417/11 כי מרשתו חוזרת בה מבקשת רשות הערעור.

הטענות בערעור

8.
המערערים (אליהם מצטרפים המשיבים 3 ו-4, שהם בעלי אחזקות במגדל הזוהר באמצעות חברות אחרות) טוענים כי נפלו פגמים שונים בהליך שהוביל לאישור הסדר הנושים על ידי בית משפט קמא. לטענתם, פרק הזמן שהוקצב על ידי המנהל המיוחד לשם קבלת הצעות נוספות להשקעה במגדל הזוהר, שעמד על כשבועיים ימים, היה קצר מידי, ולא איפשר למשקיעים פוטנציאליים להגיש הצעה מתחרה לזו של אהרוני. כן נטען, כי אישור הסדר הנושים נעשה בלא שעמד בפני
המנהל המיוחד והנושים דו"ח מפורט באשר לנכסי מגדל הזוהר ושוויה, כך שלא ניתן היה להעריך אם ההסדר שאושר היה ראוי. פגם נוסף שנפל בהליך שיזם המנהל המיוחד, כך לטענת המערערים, הוא כי הסדר הנושים שאושר לבסוף חרג מתנאי ההזמנה לקבלת הצעות שפורסמה על ידי המנהל המיוחד. בנוסף, נטען כי היה צורך לחלק את אסיפת הנושים לתתי-אסיפות לפי סוגי הנושים השונים.


טענה נוספת בפי המערערים היא, כי נפל פגם בכך שאסיפות הנושים של מגדל הזוהר התכנסו לדון בהסדר בטרם הוכרעו סופית ערעורים שהוגשו על החלטות המנהל המיוחד בקשר לתביעות חוב שונות, ובטרם נקבע סופית גובה החוב לנושה המובטח העיקרי (בנק מזרחי טפחות). בנוסף, המערערים מעלים טענות בקשר לתפקודו של המנהל המיוחד, שלשיטתם לא נקט בפעולות מספקות לשם פירעון חובות החברה מתוך נכסיה הקיימים, בלא צורך בהסדר הנושים שאושר. כן נטען על ידי המערערים, כי לא ניתנה להם בבית משפט קמא הזדמנות נאותה להעלות את טענותיהם נגד ההסדר. לבסוף, המערערים מלינים על הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם בבית משפט קמא.

9.
המשיב 1 בערעור, המנהל המיוחד של מגדל הזוהר, אליו הצטרפו המשיב 2, אהרוני, והמשיב 5, הכונס הרשמי, טענו בפני
נו כי דין הערעור להידחות. הם עמדו על כך שהסדר הנושים אושר פה אחד על ידי נושיה של מגדל הזוהר. לטענתם, אין לאפשר למערערים, כבעלי מניות במגדל הזוהר, שהינם בעלי זכות שיורית להיפרע מנכסי החברה, לטרפד את ההסדר שאומץ על ידי נושיה של מגדל הזוהר, שכידוע קודמים להם בהליכי חדלות פירעון. המנהל המיוחד חולק על טענות המערערים בדבר פגמים שנפלו בהליך שניהל לשם קבלת הצעות מתחרות להצעתו של אהרוני. לטענת המנהל המיוחד, אילו היה נופל פגם בהליך שניהל, הנושים היו אלו שקובלים על כך, אולם איש מהנושים לא עשה כן, וההסדר אושר על ידם פה אחד. לגופם של דברים, טוען המנהל המיוחד, כי היה הכרח לקצוב פרק זמן קצר לשם קבלת הצעות מתחרות בהליך שניהל לאור החוב ההולך ותופח של נ.י.ל.י. לבנק מזרחי טפחות, שצבר ריבית בסכום של כשני מיליון ש"ח בחודש. המנהל המיוחד הוסיף, כי הובא בפני
הנושים ובפני
המציעים הפוטנציאליים מידע מספק באשר לנכסי החברה ושוויה. המנהל המיוחד חולק על הטענה בדבר החריגה מההזמנה שפורסמה לקבלת הצעות יחסית להסכם הסופי שנכרת עם אהרוני, וטוען כי השינויים שנעשו בהסכם הסופי היו מינוריים. המנהל המיוחד מוסיף, כי המערערים לא הציגו הצעה קונקרטית טובה יותר במקום הצעתו של אהרוני.

10.
המנהל המיוחד טוען עוד, כי לא ניתן היה, ולא נכון היה, להמתין עם כינוס אסיפות הנושים עד להכרעה בערעורים שהוגשו בקשר לתביעות חוב שונות. המנהל המיוחד הוסיף כי ערעורים אלו הם ערעורי-סרק, אשר הוגשו על ידי המערערים עצמם או גורמים מטעמם, ותכליתם הינה לעכב את הניסיונות להגיע להסדר נושים. באותו אופן, גם העובדה כי טרם נקבע סופית גובה החוב של נ.י.ל.י. לבנק מזרחי טפחות, לא היה בה כדי לעכב את אישור ההסדר. גם בהקשר זה, טוען המנהל המיוחד, כי מדובר בטענה שהייתה אמורה לבוא, אילו הייתה נכונה, מצידם של נושים, ולא מצד המערערים שהינם בעלי מניות במגדל הזוהר. המנהל המיוחד מוסיף, כי הטענה לפיה ניתן היה לפרוע את חובות החברה מתוך נכסיה הקיימים, או לפעול לשם השבחתם, היא טענה בעלמא, שאינה נסמכת על עובדות קונקרטיות.

דיון

11.
אימוצו של הסדר נושים בעניינה של חברה שנקלעה לקשיים עשוי לשרת מספר מטרות. עמד על כך בית המשפט בע"א 6010/99
ששון נ' כונס הנכסים הרשמי
, פ''ד נו(1) 385, 398-397 (2001) (להלן –
עניין

ששון
):

"הסדר נושים יכול שיתקיים לגבי חברה שטרם הוחל בהליכי פירוק לגביה ויכול שיתבצע במסגרת פירוקה. מטרות ההסדר עשויות להשתנות ממקרה למקרה: מקום שהחברה אינה בפירוק הסדר הנושים נועד, על-פי רוב, למטרת שיקום והבראה ומניעת כניסת החברה לפירוק. מקום שהחברה בפירוק עשוי ייעודו של הסדר הנושים להתמקד בייעול ובקיצור תהליך חיסול התאגיד, או להפך, לאפשר לחברה להשתקם ולהתנער מן הפירוק."


12.
גורמים שונים בחברה המצויה בהליכי חדלות פירעון עשויים, בנסיבות שונות, להיות המעוניינים במציאתו ובאימוצו של הסדר נושים. לעתים, החפצים באישורו של ההסדר הם הנושים, אשר סבורים כי באופן זה יצליחו להגדיל את שיעור פירעון חובות החברה כלפיהם, בין אם על ידי הזרמת כספים לקופת החברה באמצעותו של משקיע חיצוני ובין אם על ידי הותרתה של החברה כעסק חי המניב הכנסות (ראו, ע"א 3911/01
כספי נ' נס
, פ''ד נו(6) 752, 762 (2002); ע"א 691/69
השותפות בש-רבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ
, פ''ד כה(1) 465, 472 (1971)). מנגד, לא אחת הניסיונות להביא לאישור הסדר נושים נעשה ביוזמת בעלי השליטה בחברה דווקא, אשר רצונם הוא להיוותר במעמדם זה לאחר שיקומה (ראו, ורדה אלשיך וגדעון אורבך,
הקפאת הליכים – הלכה למעשה
(מהדורה שניה, התשע"א), בעמ' 66 (להלן –
אלשיך ואורבך
); דוד האן,
דיני חדלות פירעון
(התשס"ט), עמ' 243-241 (להלן –
האן
); רע"א 9983/06
כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס
, פיסקה 6 (19.8.2008); והשוו, רע"א 5990/08
ת.ג.י בע"מ
נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(10.7.2008); ע"א 3333/07
אנ.די.סי.יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
, פיסקה 4 (20.12.2011); רע"א 7408/10
מתאון תעשיות פלדה (1972) בע"מ נ' ב.א. אלקטרוניקה בע"מ
(5.12.2010)). במקרה אחרון זה, מן הסתם, בעלי השליטה בחברה מעורבים בהליך אישור ההסדר, והם צד רלוונטי לדיון בו ובאישורו.

13.
אולם, כאשר בנסיבות העניין, במסגרת המאמצים לאתר הסדר נושים ראוי, לא עומדת על הפרק אפשרות קונקרטית למציאת הסדר שבו בעלי השליטה הקיימים יוותרו במעמדם זה (למשל, כשעל הפרק עומדת התקשרות עם משקיע חיצוני אשר יקבל לידיו את השליטה בחברה בעקבות ההסדר), לבעלי השליטה הקיימים בחברה קיים אינטרס פחוּת בהסדר הספציפי שיאומץ. בנסיבות אלו, ההסדר נועד בעיקרו לשרת את טובתם של הנושים, אשר כידוע, בהליכי חדלות פירעון ניתנת להם עדיפות על פני בעלי המניות החברה, שלהם זכות שיורית בלבד להיפרע מנכסיה (ראו, ע"א 2223/99
קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ
, פ''ד נז(5) 116, 133 (2003); ציפורה כהן,
פירוק חברות
(תש"ס) בעמ' 231;
אלשיך ואורבך
, בעמ' 671-667)). זאת, כחלק מתכליתם הכללית של דיני חדלות הפירעון, לפעול לחלוקת נכסי החייב בין נושיו, תוך שמירה על עקרון השוויון ביניהם (ראו, למשל, רע"פ 9008/01
מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ
, פ"ד נז(5) 799, 807 (2003); רע"א 6418/93
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס נכסים ומנהל של החברות
, פ"ד מט(2) 685, 695 (1995)). כמובן, ייתכנו מצבים של תחרות אמיתית בין אלה ששלטו בחברה עד להליך חדלות הפירעון לבין הנושים. זאת, כאשר קיימות הצעות ממשיות מכיוונים נוגדים לעניין הסדר נושים: מצד אחד, הצעה ממשית וריאלית שתותיר את השליטה בידי אלה ששלטו בחברה, ומצד שני הצעה אחרת, בה תומכים הנושים, שמעדיפים מכירה של נכסי החברה או קבלת השליטה לידיהם, היינו הפיכתם באופן מלא או חלקי, מנושים לבעלי מניות. אולם, במקרה שבו אין בנמצא אפשרות קונקרטית לאימוץ הסדר אשר "ישאיר בתמונה" את בעלי השליטה הנוכחיים בחברה גם לאחר הניסיון לשקמה, הנושים הם שנותרים במרכז הבמה, כשהמטרה העיקרית בהסדר היא טובתם שלהם, קרי להביא להגדלת שיעור פירעון החוב כלפיהם. יפים לעניין זה דבריו של
המלומד
דוד האן
: "משנקלעה החברה לקשיים כספיים ונכנסה להליכי חדלות פירעון, בעלי המניות נדחקים לירכתי הבמה... אם שוייה הכלכלי של הקופה אין בו כדי להשביע את כל תביעות הנושים, אשר כאמור קודמים בסדר הפירעון לבעלי המניות, ממילא אין כל עניין ממשי לבעלי המניות בקופה ובגורלה" (
האן
, בעמ' 61); וראו גם, ע"א 7516/02
פישר נ' יוכמן
, פ"ד ס(1) 69, 86 (2005); ע"א 7602/09
בנק הפועלים בע"מ נ'

cibel financiere s.a
, פיסקה 6 (10.2.2011)). כך, כבר נפסק לגבי נושה המתנגד להסדר, כי "כאשר מתברר כי לנושה, המתנגד להסדר, לא היה ממילא סיכוי כלשהו לקבל דיבידנד במקרה של פירוק, הרי גלוי לפנינו כי סירובו הוא בלתי מוצדק ואינו אלא שימוש לרעה במעמדו כנושה בקבוצה נפרדת. במקרה זה, יש נטייה להתעלם מהתנגדותו של נושה כזה, וזאת כאמור על יסוד עקרון תום-הלב" (ע"א 3225/99
שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ
, פ''ד נג(5) 97, 115 (1999)). אם דברים אלו נאמרו לגבי נושה, הרי שהם יפים, מקל וחומר, גם לגבי בעל מניות בחברה העומדת בפני
פירוק או בפני
הסדר שבמסגרתו הוא עתיד לאבד את מעמדו ככזה בחברה.

14.
ודוקו, אין כוונתי לומר כי לעולם אין מקום להיזקק לטענות בעלי מניות בחברה חדלת פירעון נגד אישורו של הסדר נושים, הגם שבעקבותיו הם עתידים "לצאת מהתמונה" כבעלי מניות בה. כך הוא, למשל, כאשר מחומר הראיות עולה כי קיים סיכוי סביר שאימוץ של הסדר מוצע יביא לכך שיוותרו סכומי כסף בקופת הפירוק לטובת בעלי המניות, לאחר חלוקת נכסיה לנושים שמעמדם קודם בסדר הנשייה. במקרה כזה, לבעלי המניות קיים אינטרס בשאלה איזה הסדר יאומץ על ידי הנושים. מקרה נוסף שבו לבעלי המניות עשוי להיות עניין משמעותי יותר בהסדר הוא כאשר ניתנו על ידם ערבויות לחובות של החברה (ראו,
האן
, בעמ' 63). לבית המשפט נתונה הסמכות לצרף בנסיבות אלו צד העלול להיפגע מההסדר שיאומץ (ראו, תקנה 62 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002 (להלן –
תקנות החברות (פשרה)
); תקנה 73 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 (להלן – תקנות החברות (פירוק
)
)). אולם ככלל, כאשר בנסיבות העניין עומד על הפרק אישורו של הסדר ריאלי אשר בעקבותיו ייאבדו בעלי השליטה הקיימים את מעמדם ככאלו בחברה, בלא הצעה נגדית ממשית מצידם, קיים להם אינטרס פחוּת בהסדר הספציפי שיאומץ.

15.
בענייננו, האפשרויות שהעלו המערערים לאימוצו של הסדר נושים אשר יותירם כבעלי שליטה במגדל הזוהר (המערערים הציעו לעניין זה, כי יתאפשר להם להשוות את הצעתו של אהרוני, ולהוסיף לה עשרה אחוזים), נותרו כהצעות לא קונקרטיות. מנגד, על הפרק עמד איתורו של הסדר אשר במסגרתו ייכנס בנעליהם של בעלי השליטה בחברה משקיע חיצוני, כשכספי התמורה יתחלקו בין הנושים על פי סדר הנשייה. הסדר הנושים אושר על ידי נושי החברה פה אחד. לא נשמעה טענה מצידו של נושה כלשהו בדבר פגמים שנפלו בהסדר שאומץ, או בדבר היותו הסדר לא ראוי לגופו. מובן, כי יש ליתן משקל רב לעובדה זו. למערערים, כבעלי מניות במגדל הזוהר, אין אינטרס בהסדר שאומץ, כמי שממילא לא ייהנו מסכום ההשקעה שיתקבל בקופת הפירוק, לאחר חלוקתו בין הנושים השונים. המערערים לא הציבו כל תשתית עובדתית שיש בה כדי ללמד על סיכוי סביר לאימוץ הסדר אחר שבו יוותר לטובתם דבר מה בקופת הפירוק או הסדר שיותירם כבעלי שליטה. למעשה, נראה כי המרחק מאפשרויות כאלה היה רב.

16.
ואכן, מירב הטענות שמעלים המערערים נגד ההסדר שאומץ, הן טענות אשר ניתן להניח שאילו היה להן סיכוי סביר להשפיע על התוצאה שהושגה, מצופה שהיו מועלות בענייננו מצד נושי החברה. כך הוא באשר לטענות השונות באשר לאופן שבו נוהל הליך ההזמנה לקבלת הצעות על ידי המנהל המיוחד, כגון, פרק הזמן הקצר שנקצב לקבלת הצעות מתחרות לזו של אהרוני, היעדר דו"ח מפורט באשר לנכסי מגדל הזוהר ושוויה או פער מסוים בין תנאי ההתקשרות עם המשקיע שפורסמו בהליך שיזם המנהל המיוחד לבין ההסכם הסופי שנכרת עם אהרוני (טענות שהוכחשו על ידי המנהל המיוחד). איש מהנושים לא העלה השגות בעניינים אלו לגבי ההסדר שאושר. מובן, כי גורמים נוספים אשר עשויים להיות מעוניינים בתוצאות ההתמחרות הם מציעים מתחרים, אולם בענייננו בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מתחרה כזה ("קבוצת חג'ג'", רע"א 8475/11), נמחקה ביוזמתו. שעה שהנושים עצמם סברו, פה אחד, שיש לאמץ את הצעתו של אהרוני, ושעה שהמערערים לא הצביעו על סיכוי סביר שהיה יכול להתקבל הסדר אחר שבו הם היו נותרים כבעלי שליטה בחברה או שהיה נותר דבר מה בקופת הפירוק לזכותם, מובן שאין מקום לשעות לבקשתם לבטל את אישור ההסדר.

17.
באופן דומה, יש לדחות את טענת המערערים כי היה צורך לחלק את אסיפת הנושים לאסיפות סוג. גם טענה זו לא הועלתה מצד נושה כלשהו, והיא חסרת נפקות ממשית שעה שההסדר אומץ על ידי הנושים פה אחד. כך, נאמר בע"א 691/69
השותפות בש-רבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ
, פ"ד כה(1) 465, 472 (1971):

"... במקרה שכל הנושים מופיעים ומצביעים פה אחד באסיפה משותפת אחת, לא תתעורר שאלה של
class
(סוג). השאלה מתעוררת רק במקרה שהרוב כופה את המיעוט."


18.
טענה נוספת בפי המערערים היא, כי לא היה מקום להורות על כינוס אסיפת הנושים, כל עוד לא נתבררו עד תומן תביעות החוב שהוגשו למנהל המיוחד, על הערעורים שהוגשו בעניינן. גם טענה זו יש לדחות. ראשית, לוּ היה בטענה ממש, מצופה היה כי תועלה על ידי מי שתביעת החוב שהגיש לא נתקבלה או לא נתקבלה במלואה. מקום שבו אין נושה שמעלה טענה זו נגד הסדר הנושים, מובן שאין מקום להתערב באישור ההסדר.


אולם מעבר לכך, טענה זו גם שגויה לגופם של דברים. יש להבדיל בין הליך הבדיקה של תביעות חוב לעניין ההצבעה באסיפות נושים, לבין הליך הבחינה הנעשה בשלב מאוחר יותר, לשם קביעת זכות הנושה לקבלת דיבידנד. ההכרה במעמדם של נושים לצורך השתתפותם באסיפות נושים לצרכי גיבוש פשרה או הסדר נעשית בהליך מהיר יחסית, נוכח הדחיפות הנדרשת לעתים בהקשר זה. כפי שנאמר, "מטבע הדברים, בדיקת תביעות החוב בשלב הראשון [היינו, לשם הצבעה באסיפות הנושים – א.ג] היא יסודית וקפדנית הרבה פחות מאשר בשלב השני" (רע"א 10999/08
אורטופדיה בירו בע"מ נ' יונגר
, פיסקה 3 (13.5.2009); וראו גם,
אלשיך ואורבך
, בעמ' 36, 651-650). אם כי ייתכנו גם מצבים בהם יהא צורך בבדיקה יסודית יותר של מעמד הנושה כבר בשלב שלקראת כינוס אסיפת הנושים (ראו, רע"א 986/06
שותפות עוף חיפה (1992) נ' בדש
, פיסקה 6 (26.6.2006)).

19.
לעניין בדיקת מעמדם של הנושים לשם השתתפותם באסיפת הנושים, רלוונטיים תקנות החברות (פשרה) ופרק ג' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן –
תקנות פשיטת הרגל
) (החל על הליכי פירוק חברות מכוח תקנה 32 לתקנות החברות (פירוק)). תקנות אלו מורות על הליך מהיר יותר לבדיקת מעמדם של הנושים לשם השתתפותם באסיפות נושים, מזה הנערך לשם חלוקת הדיבידנדים. כך, למשל, המועד להגשת תביעות החוב לעניין הכרה בזכותו של הנושה להשתתף באסיפת הנושים לצורך גיבוש פשרה או הסדר נקבע על ידי בית המשפט (תקנה 15 לתקנות החברות (פשרה)). על בעל התפקיד לפרסם את דבר החלטת בית המשפט בתוך 48 שעות (שם, תקנה 16(א)). השגה על החלטת בעל התפקיד בעניין זה צריכה להיעשות תוך 15 ימים (שם, תקנה 24(ו)). בהתאם לתקנות אלו, בדיקה זו של מעמד הנושה נעשית "לשם קביעת זכותו להצביע באסיפות וקביעת כוח הצבעתו בהן ולצורך גיבוש הפשרה או ההסדר בלבד" (הגדרת "תביעת חוב" בתקנה 1 לתקנות החברות (פשרה)). תקנה 24(ג) לתקנות אלו מורה באופן דומה, כי הכרעת בעל התפקיד בעניין השתתפותו של הנושה באסיפת הנושים, "
נועדה אך ורק לשם קביעת זכאותו של בעל המניה או הנושה להצביע באסיפות ולא יהיה בה משום הכרעה בדבר החוב
". כן יש להזכיר את תקנה 24(ו) לתקנות האמורות, הקובעת כי פנייה לבית המשפט בעניין זה "
לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת
" (שם, תקנה 24(ו)). באופן דומה, תקנה 29 לתקנות החברות (פירוק) מורה, כי הזמנה לאסיפות הנושים תישלח לנושים כפי שהם ידועים לכונס הרשמי, וכי אין באי-משלוח או אי-קבלה של ההזמנה כדי לפגוע בחוקיות האסיפה (וראו להוראה דומה, את תקנה 55 לתקנות פשיטת הרגל). גם פרק ג' לתקנות פשיטת הרגל עוסק באישור תביעת החוב "לשם הצבעה" באסיפת הנושים (שם, תקנה 63).

20.
בשונה מכך, הוכחת זכותם של הנושים לשם קבלת דיבידנד מתוך נכסי החברה כפופה ללוחות זמנים ארוכים יותר. לעניין זה רלוונטיים פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן –
פקודת פשיטת הרגל
) (שחלקים ממנה חלים על הליכי פירוק חברות מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983) וכן פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל (החל על הליכי פירוק חברות מכוח תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק)). בהתאם להוראות אלו, על תביעת החוב להיות מוגשת עד שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק (סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל; תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל). על ההחלטה בעניין תביעת החוב להינתן בתוך 90 ימים (תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל). ערעור על ההחלטה יוגש בתוך 45 ימים מיום המצאת ההחלטה (שם, תקנה 96(א)). ניתן לראות היטב, כי מדובר בלוחות זמנים שאינם מתאימים להכרה במעמדו של הנושה לעניין הצבעתו באסיפות הנושים לצרכי גיבוש פשרה או הסדר. נמצא, כי אין יסוד לטענת המערערים, כי היה מקום להמתין עד תום הדיון בערעורים שהוגשו על תביעות החוב השונות על מנת לקיים את אסיפות הנושים. הוא הדין באשר לטענתם כי נפל פגם בכך שאסיפות הנושים התכנסו בטרם הובהר במדויק גובה החוב לטובת בנק מזרחי טפחות. טענות אלו עומדות בניגוד לצורך המעוגן בדין להכריע בדבר הרכב אסיפות הנושים ולכנסן במהירות הנדרשת.

21.
נותר לדון במספר טענות נוספות של המערערים.
ראשית
, המערערים טוענים כי המנהל המיוחד יכול היה לפעול לפירעון חובות החברה מתוך נכסיה הקיימים, בלא צורך בהסדר נושים. דין הטענה להידחות. המערערים לא הניחו בפני
נו תשתית מספקת לשם קבלת טענה זו. בנוסף, ככל שבטענה זו מבקשים המערערים להרהר אחר עצם היעדר הסולבנטיות של מגדל הזוהר ויכולתה לפרוע את חובותיה, הרי שעניין זה נדון והוכרע כבר עם מתן צו הפירוק נגדה, לרבות דחיית הערעור בעניין על ידי בית משפט זה (ע"א 1938/11 הנ"ל).
שנית
, המערערים טוענים כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בבית משפט קמא. גם דין טענה זו להידחות. טענות המערערים הובאו בפירוט בכתב בפני
בית המשפט המחוזי, והמערערים גם טענו בפני
ו בעל פה. לבסוף, המערערים משיגים על הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם בערכאה קמא (בסך כולל של 150,000 ש"ח). הלכה היא כי בדרך כלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בעניינים הנוגעים לפסיקת ההוצאות בערכאה הדיונית. אינני סבור כי יש לחרוג מכלל זה במקרה דנא.

22.
סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור בע"א 1246/12 ולהיעתר לבקשת נמי נאמנויות למחוק את בקשת רשות הערעור שהגישה ברע"א 8417/11. על אף שההליך ברע"א 8417/11 נמחק לבקשת המבקשת דשם, יש לחייב בהוצאות משפט בכל אחד מההליכים, אם כי בסכום מופחת לגבי הבקשה שנמחקה. המערערים בע"א 1246/12 ישאו יחד ולחוד בשכר טרחת באי-כוח המשיבים 1 ו-2 בסכום של 40,000 ש"ח (לגבי כל אחד ממשיבים אלה) ובסכום של 20,000 ש"ח לזכות המשיב 5, הכונס הרשמי. המבקשת ברע"א 8417/11 תישא בשכר טרחת באי-כוח המשיבים 1 ו-3 (יחד), 2 ו-4 בסכום של 10,000 ש"ח (לגבי כל אחד מאלה), ובסכום של 5,000 ש"ח לזכות המשיב 6, הכונס הרשמי.



ה נ ש י א






השופט ח' מלצר
:


אני מסכים.


ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל
:


אני מסכים.


ש ו פ ט



הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא
א' גרוניס

.



ניתן היום, כ"ז באייר התשע"ג (07.05.2013).



ה נ ש י א


ש ו פ ט


ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11084170_s15.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 8417/11 נמי נאמנויות בע"מ, עו"ד דרור חטר-ישי נ' עו"ד שאול ברגרזון, עו"ד ארז חבר, בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 07/05/2013)