פסקי דין על איי. אי. ג'י. חברה לביטוח | פסקי דין על לינה אגיב | פסקי דין על ע" ב"כ עוה"ד אריה ימין | פסקי דין על לאה אסא | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח |

4114-03/12 תאמ     01/05/2013




תאמ 4114-03/12 איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ, לינה אגיב, ע" ב"כ עוה"ד אריה ימין נ' לאה אסא, אליהו חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 4114-03-12 איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' אסא ואח'




בפני

כב' הרשם בכיר
אבי כהן


התובעים

1
.
איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ

2
.
לינה אגיב
ע" ב"כ עוה"ד אריה ימין

נגד


הנתבעים

1.לאה אסא
2.אליהו חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עדי לירון




פסק דין


בפני
י תביעת כספית ע"ס 12,148 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 10/08/11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח.

ביום 29.4.13 נערכה בפני
י ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבסופה ויתרו הצדדים על סיכום טענותיהם.

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעים – רכב פרטי מתוצרת טויוטה.
רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת סוזוקי.

מקום התרחשות התאונה: רחוב הגדוד העברי בבת- ים.

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

גרסת התובעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב התביעה נאמר כך: "בתאריך 10.08.2011, עת נסע רכב התובעת ישר בכביש, כאשר רכב הנתבעים חנה בצד הכביש, כשלפתע מבלי לאותת ומבלי לשים ליבו לרכב התובעות יצא רכב הנתבעים מחניה ופגע ברכב התובעות והסב לו נזקים".

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב ההגנה נאמר כך: "ביום 10.08.11 או בסמוך לכך, נהגה הנתבעת 1 ברכב הנתבעות מ.ר.
96-054-28 (להלן: "הסוזוקי") ברח' הגדוד העברי בבת ים ועצרה בחניה מוסדרת כל מנת להוריד נוסעת מרכבה. לאחר שהנוסעת ירדה, הנתבעת 1 אותתה, ווידאה כי השטח פנוי וביקשה להתחיל בנסיעה. לפתע הגיח רכב התובעות מ.ר. 68-773-66 (להלן: "הטויוטה") מאחור במהירות, תוך שנהגו לא שם ליבו לדרך, לא הבחין בסוזוקי ופגע בה (להלן: "אירוע התאונה").

הראיות שהציגו הצדדים

טופס הודעה על התאונה מטעם התובעת (מוצג ת/2).
תמונות שחור לבן של נזקי רכב התובעים (מוצג ת/1).
עדויות שני הנהגים + עדות חברתה של נהגת רכב הנתבעים שהייתה עדה לתאונה.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפני
י, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

אין חולק כי התאונה התרחשה בכביש חד סטרי, כאשר נהג רכב התובעים נסע בכיוון הנסיעה. כמו כן, אין מחלוקת לגבי מיקומו של רכב הנתבעים בזמן התאונה. המחלוקת במקרה דנן היא לגבי מצב רכב הנתבעים בזמן התאונה, בשאלה האם רכב הנתבעים היה במצב סטטי של עמידה בחניה, או במצב נסיעה בעת יציאה מחניה.

אני מוצא כי גרסת נהג רכב התובעים סבירה ומשכנעת יותר מגרסת נהגת רכב הנתבעים מהנימוקים הבאים:

·
תמונות הנזק שהוצגו בפני
י בדיון אינן בצבע והדבר מקשה על זיהוי סוג הנזק שנגרם לרכב התובעים. יחד עם זאת, ישנם שני נזקים שניתן להבחין בהם: האחד- שפשוף בדלת קדמית ימנית של הרכב, השני- שריטה בדלת אחורית ימנית של הרכב. תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת נהג רכב התובעים לפיה רכב הנתבעים יצא במהירות מחניה ופגע עם הפגוש אחורי שמאלי בצד ימין של רכב התובעים. מיקום הנזק- בצד ימין של רכב התובעים, מתיישב עם תמונות הנזק בהן רואים בבירור שהנזק אכן נגרם לאורך צדו הימני של הרכב, בשתי הדלתות. כמו כן, סוג הפגיעות הנראות בתמונות מתיישב עם גרסת נהג רכב התובעים שכן השפשוף בדלת הקדמית ימנית מראה על פגיעה ראשונית ממוקדת המתיישבת עם פגיעת פינת פגוש אחורי בעת נסיעה. השריטה בדלת אחורית ימנית ככל הנראה נגרמה בהמשך לשפשוף ועד לעצירה מוחלטת של הרכבים. תמונות הנזק אינן מתיישבות עם גרסת נהגת רכב הנתבעים לפיה רכב הנתבעים היה בעצירה, בחניה בזמן שרכב התובעים פגע עם הפגוש הקדמי ימני שלו בפגוש האחורי שמאלי של רכב הנתבעים. מיקום הנזק עליו הצביעה נהגת רכב הנתבעים, אינו מתיישב עם תמונות הנזק, בהן מופיע נזק לצד ימין של רכב התובעים אך לא לפגוש הקדמי ימני.

·
בעדותה סיפרה נהגת רכב הנתבעים שרכבה עמד בחניה, ללא זווית לכביש. גרסה זו שונה מגרסת חברתה שגם העידה בפני
י והייתה נוכחת במקום בזמן התאונה, מחוץ לרכב הנתבעים, לאחר שירדה מרכב הנתבעים. בעדותה סיפרה כי רכב הנתבעים עמד בחניה, בזווית ימינה, לכיוון המדרכה של 45 מעלות לערך. העדה הוסיפה כי רכב הנתבעים בלט עם פינתו השמאלית אחורית לכיוון הכביש, מה שנראה סביר מאוד בנסיבות המתוארות. תמונה זו מצטיירת כאמינה למדי שכן היא מתיישבת עם זווית הפגיעה של רכב הנתבעים ברכב התובעים ועם דבריה של נהגת רכב הנתבעים בעדותה: "הוא יכל לעקוף ולא להיכנס לרכב שלי" (שורה 10 בעמ' 5 לפרוטוקול). אם היה צורך שרכב התובעים יעקוף את רכב הנתבעים, עולה כי רכב הנתבעים חסם את נתיבו ואף באופן חלקי, עקב בליטתו לכביש.


·
נהג רכב התובעים מתאר בעדותו כי רכב הנתבעים יצא מחניה, בין מכוניות חונות. תיאור זה מתיישב עם הצורך של נהגת רכב הנתבעים לנסוע לאחור ובאלכסון לכיוון הכביש: רכב החונה בין שני רכבים כאשר הוא עומד בזווית הגורמת לו לבלוט לכיוון הכביש, הדרך הקלה ביותר בה יוכל לצאת ממקום החניה היא ע"י נסיעה לאחור לכיוון הכביש. יציאה מחניה כזאת, תוך נסיעה ברוורס, צריכה כמובן להתבצע במלוא הזהירות, ולאחר שנוהג הרכב נקט בכל האמצעים הדרושים בנסיבות, כדי למנוע סיכון, פגיעה, הטרדה או הפרעה, כאמור בתקנה 45 לתקנות התעבורה.

·
בעדותה, תיארה חברתה של נהגת רכב הנתבעים, את הרחוב בו התרחשה התאונה "די רחב" (שורה 3 בעמ' 7 לפרוטוקול). סביר להניח שברחוב רחב, גם הכביש רחב ועל כן נראה כי אם נהג רכב התובעים היה מזהה מבעוד מועד כי בליטת רכב הנתבעים חוסמת את נתיבו, באופן שלא מאפשר לו לנסוע בו, הוא היה סוטה מעט שמאלה וכך חולף על פני רכב הנתבעים. כנראה שרכב הנתבעים בלט רק מעט שמאלה לכיוון הכביש ולא עד כדי חסימת נתיב רכב התובעים, וכאשר רכב התובעים הגיע למקום רכב הנתבעים, נהגת רכב הנתבעים החלה בנסיעה לאחור לשם יציאה מהחניה. אם כן מסקנתי היא כי רכב הנתבעים היה בנסיעה לאחור בזמן פגיעתו ברכב התובעים וכי נהגת רכב הנתבעים לא נהגה בזהירות הנדרשת. יצוין כי קיימת סבירות גבוהה גבוהה שרכב הנתבעים, שעמד באלכסון, חסם את שדה הראיה האחורי של נהגת רכב הנתבעים ולכן לא יכולה הייתה להבחין ברכב התובעים שנוסע לכיוון רכב הנתבעים.

·
אם כפי שטענה נהגת רכב הנתבעים, נגרם לה נזק רציני ברכב והתפוצץ לה הפגוש, תמוה בעיני שנהגת רכב הנתבעים בחרה לתקן את הנזקים בעצמה ולא להגיש תביעה בגינם, בייחוד כאשר לדעתה, רכב התובעים אשם בתאונה.

·
יצוין כי לא הוצגו בפני
י תמונות נזק של רכב הנתבעים. הדבר לא מאפשר השוואת הנזקים בין רכב התובעים לרכב הנתבעים ועל כן אי הצגת התמונות פועל לחובת הנתבעים, על אף ההסבר שנתנה לכך נהגת רכב הנתבעים בעדותה, לפיו לא צילמה את הרכב כי לא זכרה באותו רגע.


סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

סך של 12,148 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 04/03/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.

סכום של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 04/03/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.

סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.





ניתן היום,
כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 4114-03/12 איי. אי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ, לינה אגיב, ע" ב"כ עוה"ד אריה ימין נ' לאה אסא, אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/05/2013)