פסקי דין על אסף יניב | פסקי דין על יצחק פז

31606-10/11 עא     05/05/2013




עא 31606-10/11 אסף יניב נ' יצחק פז








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



05 מאי 2013

ע"א 31606-10-11 פז נ' יניב

ע"א 39210-10-11 יניב נ' פז




לפני:
כב' השופט אילן ש' שילה
, סג"נ - אב"ד
כב' השופטת מיכל נד"ב
כב' השופטת ורדה פלאוט


המערער (ע"א 39210-10-11)
המשיב (ע"א 31606-10-11)

אסף יניב
באמצעות ב"כ עו"ד קלמן קרני


נגד

המשיב (ע"א 39210-10-11)
המערער (ע"א 31606-10-11
יצחק פז
באמצעות ב"כ עו"ד לילך דוידי





פסק דין



ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר א' סורוקר), מיום 19.7.11 (ת"א 2401-02-10), שבו הורה בית המשפט למר יצחק פז
(להלן: "פז") לפנות דירה שבה התגורר כדייר מוגן, וחייב את מר אסף יניב
(להלן: "יניב") לשלם לפז "פיצוי בגין הפינוי" בסכום שהוא 60 אחוזים מערכם המשוערך של דמי המפתח ששילם בשנת 1980, ובסך הכול 121,996 ₪.

1.
רקע


בחודש אוקטובר 1980 רכש פז זכויות דיירות מוגנת בדירה בראשון לציון ("הדירה"), ושילם תמורתן דמי מפתח בסכום של 110,000 שקלים ישנים. בעלת הדירה באותה עת הייתה הגב' חנה מאירוביץ. יניב רכש את הדירה ממאירוביץ, בשנת 2008, כשהדירה תפוסה בידי פז, וכן רכש זכויות נוספות בבניין שבו הדירה, ואף עבר להתגורר בדירה הסמוכה לדירת פז. יצוין כי עם הרכישה היו יניב ובני משפחתו לבעלים של כל הבניין שבו הדירה.


ביום 5.6.09, לאחר שכבר התפתח סכסוך בין בעלי הדין, הגיע יניב לדירה וצילם את דלתה. בתגובה תקף פז באגרופיו את יניב בחזהו ובראשו, וכאשר נשכב יניב על הרצפה, בניסיון להגן על עצמו, המשיך פז לחבוט בו. לאחר מכן נטל פז אבן והכה באמצעותה בראשו ובפני
ו של יניב. ליניב נגרמו שבר וחתך באפו, וכן חבלות בפני
ו ובחלקי גוף אחרים. בגין מעשה התקיפה הורשע פז, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה שגרמה חבלה של ממש. בית המשפט גזר על פז עונש מאסר של חמישה חודשים בתנאי עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי ליניב בסכום של 5,000 ₪.


בעקבות הדברים האלה הגיש יניב תביעה נגד פז לבית משפט קמא, שבה עתר לפינויו של פז מהדירה בהתבסס על אירוע התקיפה.
פז התגונן, בין השאר בטענה כי יניב ביקש ומבקש לפנותו מן הדירה, וכי נקט נגדו שורה של צעדים קנטרניים שפגעו בזכויותיו, לרבות ביום התקיפה.

2.
פסק הדין נושא הערעור


בית משפט קמא קבע, על פי ממצאי פסק הדין המרשיע, כי פז נהג באלימות חמורה ומשולחת רסן אשר גרמה ליניב לנכות (שבר באף כאמור בחוות דעת רפואיות שהגיש), וכי הוא לא הפנים את חומרת מעשיו. בית המשפט עמד על הוראת סעיף 131(5) בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ("החוק"), המקנה לבעל הבית עילת פינוי כאשר "הדייר, או אדם אחר ברשות הדייר, דרכו להטריד או להרגיז את שכניו, לרבות בעל הבית שהוא שכנו". בית המשפט עמד על ההלכה שאין די במקרה יחיד של מעשה אלימות כדי להקים עילה על פי סעיף זה, ועל כך שעדיין יש לשקול כל מקרה לגופו, לבחון את חומרת מעשה האלימות ועוצמתו ואת החשש להכבדה משמעותית על מגורי בעל הבית בדירתו. בית המשפט מצא כי בין בעלי הדין נטוש סכסוך מתמשך, מאז נכנס יניב להתגורר בבניין בשנת 2009, כאשר כל צד מאשים את משנהו בנקיטת צעדים מטרידים ומציקים, ומכחיש את טרוניות הצד שכנגד.
עוד הוסיף בית המשפט ומצא כי היחסים המתוחים בין הצדדים מקימים חשש ממשי להישנות מעשי אלימות מצד פז. בנסיבות אלו סבר בית המשפט כי יש להפריד בין הניצים.


על יסוד פסק הדין בע"א (ת"א) 3309/04 מדני נ' מסיקה (13.7.06), יישם בית המשפט את הוראת סעיף 131(5) הנ"ל ומצא כי קמה ליניב עילת פינוי.


בית המשפט ציין שעצם קיומה של עילת פינוי אינו שולל את זכותו הקניינית של פז, לחלק בדמי המפתח הרעיוניים שהיה מקבל לו פינה את הדירה בהסכמה (בענייננו 60 אחוזים), וכי זכותו זו של הדייר צומחת גם מתוך העילה של סעד מן הצדק. בית המשפט שקל את השיקולים לעניין סעד מן הצדק, לרבות גילו של פז (65), מעמדו המשפחתי - גרוש, מצבו הכלכלי הקשה (הוא מקבל גימלת הבטחת הכנסה והכנסתו החודשית, כולל הגימלה, אינה עולה על 2,000 ₪), כי אין לו קורת גג אחרת, וכי בני משפחתו היחידים הם ילדיו שאינם יכולים לתמוך בו ואח חורג וחולה כבן 78.


בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו גם את התנהגותו של יניב, שידע שהוא רוכש דירה שבה דייר מוגן, ואף על פי כן, וכלשונו: "ניכר כי [יניב] לא השלים עם נוכחותו של דייר מוגן בדירה" ו"בחר להתכחש למעמדו של [פז] כדייר מוגן". יניב דרש מפז לאפשר לו לבקר בדירה, עמד וצילם את הדירה, ואף התקיפה באה כתגובה לכך. צוין כי הצילום שצילם יניב את פז, או את דירתו, הוא מעשה מטריד ומציק, כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981; כי התובע תרם בהתנהלותו ליצירת אוירה מתוחה בין הצדדים, דבר שלא אירע בתקופה שבה בעלת הדירה הייתה הגב' מאירוביץ (שכך העידה). בית המשפט הביא בחשבון גם את דמי המפתח ששילם פז בשנת 1980, בסך 110,000 שקלים ישנים, וכי שילם דמי שכירות נמוכים במשך כשלושים שנה.


על יסוד הראיות דחה בית המשפט טענות אחרות של יניב, כגון שפז שינה את הדירה ללא הסכמה, כי לא שילם דמי שכירות, או כי יש לקזז חוב של דמי שכירות שחב פז.


לפיכך החליט בית המשפט להורות על פינוי הדירה, ולחייב את יניב בתשלום בגין סעד מן הצדק "במהופך", בשיעור של 60 אחוזים מדמי המפתח ששילם, כשאלו משוערכים, ובסך הכול 121,996 ₪.

3.
הערעורים

3.1.
עיקר טענות הצדדים

פז טוען כי בית המשפט לא איזן כהלכה בין זכויותיהם ההדדיות של הצדדים, ולא הביא בחשבון כראוי את תרומתו של יניב למעשה התקיפה. לא היה מקום להורות על פינוי, ולחלופין היה על בית המשפט לפסוק סכום גדול יותר כפיצוי, שהרי הסכום שנפסק אינו מאפשר לפז לרכוש מקום מגורים חלופי. פז עומד גם על גילו, ועל מצבו המשפחתי והכלכלי, וטוען כי אם יפונה מהדירה ימצא עצמו ברחוב.

יניב תומך בפסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו, אך טוען כי לא היה מקום לפסוק פיצוי כלשהו
בגין סעד מן הצדק.

3.2.

הליכים במסגרת הערעורים
3.2.1.
בקשות לראיות נוספות

יניב הגיש שתי בקשות להבאת ראיות נוספות. עיינו בבקשות ובתגובות ולא מצאנו כי יש בראיות שמבקש יניב להביא כדי לשנות את תוצאות פסק דיננו.

3.2.2.
שווי דמי מפתח וחוות דעת של שמאי מקרקעין:
בישיבה הראשונה שקיימנו לשמיעת הערעור סברנו כי יש מקום למנות שמאי מקרקעין, הן כדי לבחון אפשרות לפשרה, הן כדי לבחון את סכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא ביחס לשווי זכות הדיירות המוגנת של פז, בהתחשב בשינויים במחירי המקרקעין בשלושים השנים שחלפו מאז שילם פז את דמי המפתח.

חרף התנגדותו של יניב מינינו את השמאי
יוסף אגסי לערוך חוות דעת. השמאי הכין חוות הדעת, ולאחר מכן השיב לשאלות הבהרה ששלח לו ב"כ יניב. לבקשת ב"כ יניב אף אפשרנו לו לחקור את השמאי לפנינו.

לאחר ששמענו את טענות הפרקליטים הגענו למסקנה שיש לקבל את ערעורו של פז, כאמור להלן. כיוון שכך שוב אין אנו נזקקים עוד לשומת דמי המפתח. אף על פי כן נאמר כי לא מצאנו בכל טענות יניב נגד השמאי

וחוות דעתו עילה לדחות את חוות הדעת, או לסטות ממנה, ועל פי חוות דעתו ותשובותיו אנו קובעים כי שווי דמי המפתח
המלאים במועד הרלוונטי לפינוי היה 555,000 ₪.

4.
דיון והכרעה

4.1
לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אנו סבורים כי יש מקום לקבל את ערעורו של פז. זאת, חרף חומרת מעשה התקיפה

שאנו מגנים אותו בכל פה, ואשר עליו נתן פז את הדין בהליך הפלילי. הבנו גם שנוסף על ההליכים שכבר התקיימו עומד פז בפני
תביעת נזיקין מצד יניב, שבה לכאורה יהיה עליו לפצותו בגין הנזקים שגרם לו.

4.2.
אלו שיקולינו:

מעשה התקיפה היה מעשה חד פעמי, ואילו הוראת החוק המקימה את עילת הפינוי (ס' 131(5)) עוסקת בדייר אשר "דרכו להטריד או להרגיז". הפרשנות המקובלת בפסיקה, להוראה זו, היא שאין מדובר במקרה חד פעמי של הטרדה או הרגזה, ובית משפט קמא אף עמד על הדברים.
נזכיר כי בית המשפט מצא שיניב הוא שפגע בפרטיותו של פז במעשה מטריד ומציק.


אמנם בפרשת מדני נ' מסיקה הנ"ל הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב על פינויה של דיירת בנסיבות של תקיפה חד פעמית ומתח מובהק בין בני משפחת הדיירת לבין בעל הבית. אולם, העניין שלפנינו שונה תכלית שינוי מהעניין שהיה באותה פרשה. באותו מקרה דובר בתקיפה חמורה פי כמה מזו שבפני
נו, ששם תקפו בני משפחת הדיירת, בצוותא חדא, את בנה של בעלת הבית, דקרו אותו בסכין ופצעו אותו קשה.
לא נמצא באותו מקרה שבעלת הבית או בנה תרמו בדרך כלשהי ליצירת המתח, ובאותו מקרה דובר בבית עסק, להבדיל מענייננו שבו מדובר בדירת מגורים.


אנו סבורים שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לתרומתו המשמעותית של יניב ליחסים המתוחים שבין הצדדים, לפגיעה שפגע בפרטיותו של פז, וליחסים הטובים שהיו בין בעלת הבית הקודמת ובין פז במשך עשרות שנים.


נוסף

על כך, בית המשפט גם לא נתן את המשקל הראוי למצבו של פז, אף על פי שהזכיר את נסיבותיו האישיות. פז כבן 65, ללא דירה משלו, ילדיו אינם יכולים לסייע לו והוא משתכר 1,700 ₪ לחודש כסדרן.
בענייננו מדובר במושכר שהוא דירת מגורים, ולא כך היה בעניין מדני נ' מסיקה


ששם היה המושכר חנות. משמעותו של

פסק דין
לפינוי היא שפז ימצא עצמו ללא מקום מגורים.



בסופו של דבר מעשהו של פז, ששימש כאבן הראשה לפסק הדין, היה מעשה חד פעמי, ואפילו לנוכח חומרתו הרבה קשה להסיק ממנו שפז הוא "שור מועד". במיוחד כך, כאשר יש להניח שאם יניב לא יגרום לפרובוקציות נוספות, ולאחר שפז נשא בעונשו ועונש המאסר על תנאי מרחף מעליו, והוא אף הורחק מהדירה לתקופה של יותר משנתיים, יש לקוות שהרוחות הרעות שנשבו בין הצדדים נרגעו ושפז למד את הלקח ולא ישוב למעשי אלימות.



אנו ערים לנטייה בפסיקת בתי המשפט לפרש באופן מצמצם את תחולתה של הגנת החוק, אך אין בנטייה זו כדי להביא לתוצאה של פינוי בענייננו.


נוסיף ונאמר כי אפילו קמה עילת פינוי, וכאמור איננו סבורים כך, היה מקום, בנסיבות העניין, להתנות את הפינוי בסעד מן הצדק ה"מסורתי", דהיינו בתשלום שישלם פז ליניב, שאם לא ישלמו יהיה עליו לפנות את הדירה. אולם, משמצאנו כי לא קמה עילת פינוי, אין מקום לפסיקת סעד מן הצדק.


5.
לסיכום

לפיכך החלטנו לקבל את ערעורו של פז, לבטל את פסק הדין נושא הערעור ולדחות את תביעת הפינוי שהגיש יניב. ממילא נדחה הערעור שהגיש יניב.

בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

העירבונות יוחזרו.


ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.






אילן ש' שילה
, סג"נ
אב"ד

מיכל נד"ב
, שופטת

ורדה פלאוט
, שופטת







עא בית משפט מחוזי 31606-10/11 אסף יניב נ' יצחק פז (פורסם ב-ֽ 05/05/2013)