פסקי דין על שרחביל עלי | פסקי דין על מוחמד סלאמה שבאנה

14590-03/13 רעא     10/04/2013




רעא 14590-03/13 שרחביל עלי נ' מוחמד סלאמה שבאנה








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
בפני
סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי




05 מאי 2013

רע"א 14590-03-13 עלי נ' שבאנה(פורמלי)





המבקש

שרחביל עלי
ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג' שוכרי


נגד


המשיב

מוחמד סלאמה שבאנה




פסק דין


1.
המבקש, שרחביל עלי
, הגיש לבית משפט השלום בירושלים בקשה, במעמד צד אחד, לצו מניעת הטרדה מאיימת, נגד המשיב, מוחמד סלאמה שבאנה
.

2.
בבקשה, שהוגשה ביום 28.2.13, עליה חתום המבקש, כמצהיר, בפני
עו"ד ג'ורג' שוכרי
(המייצג אותו גם בהליך שבפני
י), בין נימוקי הבקשה המודפסים, בסעיף 5, מסומן כי המשיב הורשע בעבר בעבירה שיש בה אלימות או איום במעשה אלימות, ובכתב יד נכתבו המילים: "הורשע בתיק אונס".

3.
בפרק ב של הבקשה המודפסת, נטען, כי המשיב נוהג לעקוב אחריו או להטריד אותו, והוא הגיש נגדו תלונה שהוא מציק לו ומאיים עליו. בסעיף 3 בפרק ב נכתב, כי המשיב "עוקב אחריי כל הזמן עם אחרים ונושא נשק קר לרבות סכינים ומקלות בכוונה להפחיד אותי".

4.
צו זמני ניתן, במעמד צד אחד, ביום הגשת הבקשה, הוא יום יח אדר תשע"ג (28.2.13).

5.
לאחר שניתן צו במעמד צד אחד, כאמור בפיסקה הקודמת, התקיים דיון בבית משפט השלום בירושלים, בפני
כב' השופט עבאס עאסי, בתיק ה"ט 57304-02-13, שבו החליט, ביום כד אדר תשע"ג (6.3.13), לבטל את הצו הזמני, שניתן ביום 28.2.13.

6.
בית משפט קמא הסביר, בנימוקי החלטתו הנ"ל, כי המשיב טען שהוא המאוים על ידי המבקש, ואף הגיש תלונות על כך במשטרה, כמו כן, נטען על ידי המשיב, שהמבקש ואחרים ירו על המשיב בנשק חם, שרפו את האוטו שלו, זרקו בקת"ב על ביתו, וניסו לחטוף את בנו.

7.
בית משפט קמא הוסיף וציין, כי נגד המבקש ונגד אנשים נוספים ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ואף ננקטו נגד המבקש הליכים פליליים, כולל: מעצרים.

8.
לאור נתונים אלה, מסקנת בית משפט קמא הייתה זו:
"ממכלול החומר עולה, כי מדובר בבקשת סרק מטעם המבקש, שנועדה בעיקר לשמש משקל נגדי, חסר כל בסיס, להליכים החמורים שננקטו נגד המבקש, כמפורט לעיל.
לנוכח האמור, אני מבטל את הצו שניתן ביום 28.2.13.
המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪".

9.
עו"ד שוכרי, ב"כ המערער, מבקש כי יינתן צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב, מאחר והוא זה אשר עוקב אחר מרשו.

10.
לדבריו של עו"ד שוכרי, אם באמת מבקש המשיב כי ינותק המגע בינו לבין המבקש, כי אז עליו – על המשיב – להסכים לצו כזה, שאותו עותר המבקש כי יוטל.

11.
המשיב אינו מסכים לצו נגדו, וטוען, כי הוא זה המאוים.

12.
שני הצדדים – שנכחו באולם – גם דיברו ממקומם, ללא חקירה נגדית.

13.
בדקתי את החומר, שמעתי את הצדדים, ואף עיינתי בחוק ובפסיקה, והגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

14.
אנמק, בתמצית.

15.
העילה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת מפורטת בסעיף 4(ב)(2) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, שזה לשונו: "סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין".

16.
במסגרת עילה זו, נכתב בבקשה, שהיא תצהיר, כי המשיב הורשע בתיק אונס.
ברם, בדיון היום הוברר, כי לא היו דברים מעולם.
לא יעלה על הדעת, כי אדם יעליל על אדם אחר שביצע עבירה כה חמורה, מבלי שיהיה לכך בסיס.
יתרה מזאת, המשיב גם סיפר שעלילת השווא האמורה פגעה בו, בביתו הנשואה, ובחתנו.

17.
במצב דברים זה, רק בשל כך בלבד, היה מקום לדחות את הערעור.

18.
מעבר לצורך, בדקתי גם את העילות הנוספות, המפורטות בסעיף 4 לחוק האמור.

19.
לא מצאתי כל הוכחות ביחס להאשמות או לטענות של המבקש כלפי המשיב.

20.
הטענה, כאילו ביום מסוים, הוא יום 27.2.13, שעה 14:47, הפריע המשיב למבקש (זה מסמך אישור התלונה שהוגש יחד עם הבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת), טענה זו הופרכה על ידי אישור בכתב של עו"ד חוסיין גנאים, מיום 4.3.13, שבו אישר, כי באותו יום בין השעות 14:00-15:30 שהה המשיב, מר שבאנה, במשרדו לצורך התייעצות.
לפיכך, גם טענה זו של המבקש, אין בה ממש.

21.
טענת עו"ד שוכרי, כי התלונות שהגיש המשיב כנגד מרשו נסגרו על-ידי המשטרה, לא הוכחו, שכן המשיב פרט בפרוטוקול את מספרי התיקים הנמצאים בידי מחלקת החקירות של המשטרה ובידי הפרקליטות לצורך העמדה לדין.
אכן, אין זו ראייה מוחלטת, כל עוד לא הוגש כתב אישום. גם אם יוגש כתב אישום, מה שיכריע הוא הרשעה או זיכוי.
מכל מקום, טענת עו"ד שוכרי כאילו כל התלונות כבר נסגרו, אינה מדויקת.

22.
בנסיבות שתוארו לעיל, האבחנה של כב' השופט המלומד עאסי, לפיה כל מטרת הגשת הבקשה מטעם המבקש היא כדי להיות משקל נגדי להליכים שננקטו על-ידי המשיב נגד המבקש (ראה הציטוט בפיסקה 8 לעיל), אבחנה זו יש לה ביסוס בחומר שבפני
י, והיא הצדיקה את דחיית הבקשה; וממילא, גם את דחיית הערעור.

23.
למען השלמת התמונה אוסיף, כי עו"ד שוכרי, המייצג את המבקש בערעור כנגד החלטת השופט עאסי שלא להוציא צו מניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב, ער לכך, כי לפני כחודש ניתן על-ידי כב' השופטת עינת אבמן-מולר צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, על פי בקשת המשיב, כנגד תשעה אנשים, ובהם המבקש בפני
י, שהוא שם מספר 2. כוונתי לתיק ה"ט 12208-03-13, שהוצג בפני
י על-ידי המשיב בתשובתו. ההחלטה האמורה ניתנה על-ידי כב' השופטת, ביום א ניסן תשע"ג (12.3.13), כאשר השופטת מציינת בסיום ההחלטה לאחר מתן הצו, כי "יש לצפות שעד למועד זה [15.7.13, מועד סיום תוקף הצו], תמצה המשטרה את החקירה בתלונות שהוגשו לה, לרבות התלונות על הפרות צווים ותקבל החלטות בתיקים הרלוונטיים".

24.
גם אני מצטרף לבקשה האמורה. זכאי המשיב לכך, שתלונותיו ייבדקו ויחקרו.

25.
לעומת זאת, המבקש אינו זכאי להגיש בקשת סרק למתן צו לפי חוק הטרדה מאיימת, כפי שקבע, בצדק, בית משפט קמא.

26.
אוסיף ואומר, כי אין הצדקה לטענת הסימטריה שהעלה עו"ד שוכרי.

27.
בעניין זה, ניתן על ידי

פסק דין
לפני כתשע שנים, בבר"ע 179/04, נס שובל נ' מרים ניסים (2004). שם, ציינתי, כי אין הצדקה למתן צו הטרדה מאיימת באופן דו צדדי, כאשר הטעם לכך הוא זה (פיסקה 32 לפסק-הדין הנ"ל):
"באופן עקרוני, סבור אני, כי תפקידו של בית משפט הוא להכריע בין הצדיק לבין הרשע, בין המעוול לבין הנפגע, ועל כן קביעה 'מאזנת' כזו של צו הדדי, דו צדדי, מחטיאה את המטרה. לעיתים, אף יש בכוחה לעודד את הצד הפוגע, שכן המסר המגיע אליו מבית המשפט הוא כי דין הפוגע ודין הנפגע שווים. לפיכך, הדרך שנקט בית משפט קמא, גם מבחינה חינוכית, יכולה להביא לתוצאות הפוכות מאלה שאליהן התכוון. גם אם המטרה של בית משפט קמא, הייתה רצון ליצור רגיעה, כדי לאפשר לצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם, וזה חלק מתפקידו של בית משפט השלום (כשמו כן הוא), עמדתי היא כי מן הראוי שלא ייעשה הדבר תוך הכתמת שמו של צד, שעל פני הדברים, לא חטא ולא פשע כלל".

28.
באותה פרשה, התקבל הערעור, וצו הטרדה מאיימת דו צדדי – בוטל (החלטתי בבר"ע 179/04 הנ"ל, הוזכרה בפסיקת בית משפט השלום במקרים לא מעטים; ואין כאן המקום לפרט).

29.
לאור האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית.

30.
כפי שבית משפט קמא חייב את המבקש בהוצאות בסך 2,000 ₪, כך אעשה גם אני. סכום זה יועבר מן הגזברות (שם הופקד הסכום על-ידי המבקש), ישירות אל המשיב, שימסור למזכירות את פרטי חשבון הבנק שלו, או שיבקש שהכסף יועבר אליו בדרכים המקובלות על-ידי הגזברות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל ניסן תשע"ג, 10/04/2013 במעמד הנוכחים.














רעא בית משפט מחוזי 14590-03/13 שרחביל עלי נ' מוחמד סלאמה שבאנה (פורסם ב-ֽ 10/04/2013)