פסקי דין על שלום לנקרי | פסקי דין על עירית אשדוד

1479/07 א     04/05/2013




א 1479/07 שלום לנקרי נ' עירית אשדוד








בית משפט השלום באשדוד




ת"א 1479-07 עירית אשדוד
נ' לנקרי



בקשה מס' 25
תאריך: 05 מאי 2013

בפני
: כב' שופט עמית כהן


המבקש (הנתבע)

שלום לנקרי


נגד


המשיבה (התובעת)
עירית אשדוד

החלטה

הנתבע מבקש שאבטל את הפסק הדין שניתן ביום 23.12.12, בשל אי התייצבותו לדיון.
רקע
1.
המשיבה (להלן: "
העירייה

") הינה עירייה והמבקש (להלן: "

הנתבע

") הינו הבעלים של נכס הנמצא ברח' אור החיים 10, אשדוד, בתחום שיפוטה של העירייה (להלן: "

הנכס

").
2.
העירייה טוענת כי התובע נותר חייב לשלם עבור ארנונה, סך של 150,269.90 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, 23/9/2007.

3.
העירייה יצאה במבצע לתשלום חובות ארנונה, אשר נקרא "מיסים ומשלמים", בו היא הציעה לתושבי העיר בעלי חוב ארנונה, לשלם את חובם בהנחה, בהתאם לכללים אשר נקבעו בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "
תקנות ההנחה

"). ב- 31.5.07, במסגרת המבצע, חתם הנתבע על הסכם עם העירייה, בו הודה כי יתרת חוב הארנונה על הנכס, עד ליום 31.12.04, הסתכמה ב- 127,875 ₪

(להלן: "

החוב לסוף 2004

")

; יתרת החוב לאחר הפחתה בהתאם לתקנות ההנחה הסתכמה ב- 75,303 ₪

(להלן: "

סכום ההסדר

")

וכי תשלום סכום ההסדר יסלק את החוב לסוף 2004, בכפוף לתנאים המפורטים בהסכם (להלן יכונה ההסכם: "

ההסדר מיום 31.5.07

").

4.
לדיון ההוכחות שנקבע ליום 23.12.12, לא התייצב הנתבע ולאחר שהגעתי למסקנה כי הזמנה לדיון הומצאה לנתבע כדין, התקיים דיון בהיעדרו, בו נחקרו המצהירים מטעם העירייה וניתן

פסק דין
לטובת העירייה ובהעדר התייצבות הנתבע.

5.
הנתבע מבקש שאבטל את פסק הדין מיום 23.12.12 ואילו הנתבעת מתנגדת לבקשה.

השתלשלות האירועים בתיק
6.
על מנת לבחון את התנהלותו של הנתבע ואת סיבת המחדל, להלן פירוט עיקרי האירועים בתיק, מאז הוגשה התביעה ועד לבקשה לביטול

פסק דין
:

תאריך
אירוע
23.9.07
הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.
5.2.08

פסק דין
ראשון

: הנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן ועל כן ניתן

פסק דין
ע"י כב' הרשמת (

כתוארה אז

) ענת אלפסי, המחייב את הנתבע לשלם לעירייה סכום של 150,269.90 ₪ בצירוף ריבית והוצאות כפי שמפורט בפסק הדין.

30.4.08
בקשה ראשונה לביטול

פסק דין
: הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין. מאחר והבקשה לביטול

פסק דין
הוגשה באיחור, ביקש הוא להאריך מועד להגשת הבקשה לביטול

פסק דין
.

24.11.08
דיון

בפני
כב' הרשם יניב בוקר, בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול

פסק דין
15.12.08
החלטה

: כב' הרשם יניב בוקר דחה את בקשתו של הנתבע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד.

8.10.09
החלטה

: הנתבע הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם שלא להאריך את המועד. נוכח החלטת כב' השופט חזק בע"א 13/09 מיום 17.5.09 והודעת העירייה מיום 13.8.09, בוטל פסק הדין מיום 5.2.08 ונקבע שהנתבע יגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום.

12.1.10
הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן
18.3.10
דיון

– בפני
כב' הרשם בוקר, בבקשת הרשות להגן.
23.5.10
בהתאם להודעת הצדדים מיום 16.5.10 כי הגיעו להסכמה ליתן לנתבע רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה, ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

3.5.11
דיון

בפני
כב' שופט הבכיר חיים חדש, אשר ציין כי כל ניסיונותיו לקבל מהנתבע אסמכתאות לדיווח על מחזיקים לעירייה, לא צלחו. לכן, קבע כב' השופט חדש שהצדדים ייפגשו וב"כ הנתבע יציג לב"כ העירייה אסמכתאות
להודעות על מחזיקים או ראיות שהעירייה ידעה על מחזיקים מלבד הנתבע.

16.6.11
הודעה (בקשה 15)

: העירייה הודיעה כי פנתה לנתבע בדרישה שיעביר לעיונה ראיות לדיווח על שוכרים בנכס ומועדים מתאימים לפגישה, בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 3.5.11; כי ב"כ הנתבע הודיע במכתבו מיום 31.5.11, אשר צורף להודעה, כי לא אותרו ראיות לדיווח על שוכרים; וכי ב"כ הנתבע לא הודיע על מועדים מקובלים עליו לפגישה.

21.6.11
דיון

בפני
כב' שופט הבכיר חיים חדש – הנתבע לא התייצב לדיון, אלא רק בא-כוחו. הצדדים הודיעו שלא נפגשו בהתאם להחלטת כב' השופט חדש מיום 3.5.11. ב"כ הנתבע הודיע שאין לתובע אסמכתאות להודעות לעירייה על החלפת מחזיקים, מלבד אלה שמצויות ברשות העירייה.

27.6.11
דיון

בפני
כב' השופט הבכיר חיים חדש- הצדדים לא הצליחו להסדיר את המחלוקת, לכן נקבעו מועדים להגשת תצהירים ומועד להוכחות.

27.10.11
בקשה 17

: בקשה לשחרור מייצוג- ב"כ הנתבע ביקש שבית המשפט ישחררו מייצוג הנתבע; החלטה (30.10.11) – ב"כ התובע שוחרר מייצוג, בכפוף לכך שיודיע לנתבע על חובתו להתייצב לדיון.

2.4.12
החלטה בבקשה 19

, ע"י כב' השופט כפכפי, אשר התיק הועבר לטיפולו- ניתנה הוראה לשנות את כתובתו של הנתבע לרח' אור החיים 10, אשדוד והוראה שהנתבע יגיש תצהיריו עד ליום 1.5.12.

6.5.12
החלטה בבקשה 20

: מאחר והנתבע לא הגיש תצהיריו בהתאם להחלטה מיום 2.4.12, ביקשה העירייה למחוק את כתב הגנתו של התובע ופס"ד נגדו. כב' השופט עידו כפכפי קבע שאין אישור מסירה של החלטתו מיום 2.4.12 לנתבע ולכן על העירייה להמציא אותה לנתבע, במסירה אישית; ביום 20.5.12 הודיעה העירייה כי ביום 8.5.12 נמסרה החלטת כב' השופט כפכפי לנתבע במסירה אישית, בכתובת אור החיים 10, אשדוד; החלטה מיום 20.5.12: כב' השופט כפכפי קבע כי בדיון אשר נקבע ליום 21.5.12, תידון הבקשה למחיקת כתב ההגנה;

21.5.12
דיון

: בפני
כב' השופט עידו כפכפי- הנתבע התייצב לדיון ומסר את כתובתו למסירת כתבי בי-דין – אור החיים 10, אשדוד; כב' השופט כפכפי קבע כי הנתבע יגיש תצהיריו תוך 60 יום; נקבע דיון הוכחות ל- 22.11.12. כב' השופט כפכפי הבהיר לנתבע כי: "יובהר לנתבע כי כל החלטה אשר תשלח לכתובת ברח' אור החיים 10, אשדוד, תחשב כהחלטה אשר הומצאה לנתבע, גם אם לא ידרוש את הדואר הרשום" (הדגשה לא במקור, ע.כ.).

14.9.12
החלטה

- לאחר שהתיק הועבר לטיפולי. מאחר והנתבע טרם הגיש תצהיריו,
קבעתי כי על
הנתבע להגיש תצהיריו בתוך 30 יום, שאם לא כן לא יהיה הוא רשאי הוא להגיש ראיות, ונקבע דיון הוכחות ליום 22.11.12. ההחלטה נמסרה לנתבע לרח' אור החיים 10, אשדוד.

21.11.12
החלטה בבקשה 23

- ב"כ העירייה ביקשה לדחות את הדיון שנקבע ל- 22.11.12, עקב המצב הביטחוני (

מבצע עמוד ענן

). נוכח המצב הביטחוני, דחיתי את הדיון ליום 23.12.12. ההחלטה נשלחה לכתובתו של הנתבע בדואר רשום.

23.12.12
דיון

- הנתבע לא התייצב לדיון וניתן

פסק דין
, נושא הבקשה הנוכחית.
נימוקי ההגנה של הנתבע
7.
ביום 12.1.10 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, לה צורף תצהיר מיום 10.1.10.

8.
עיקרי הגנתו של הנתבע, כפי שפורטו בתצהיר שצורף לבקשה:

8.1.
הוא לא התגורר בנכס. הנתבע פירט את השוכרים של הנכס משנת 1998 וצירף הסכמי שכירות עם שוכרים.

8.2.
הבסיס המשפטי נגדו הוא חתימתו על מבצע הנחות של משרד הפנים בשנת 2007, מיום 31.5.07, בו התחייב הוא לשלם לעירייה סכום של 75,303 ₪, לסילוק חובותיו אשר הסתכמו, נכון ליום 31.12.04 בסכום של 127,875 ₪. מבצע ההנחות שהיה אמור להקל על האזרח, הפך במקרה שלו לחרב פיפיות. לטענת הנתבע, הוא לא היה צד להסדר ההנחות אלא שימש כשליח או מתווך בלבד והוא מעולם לא התכוון ליטול על עצמו את החובות.

8.3.
התובע טען כי ההסדר מיום 31.5.07 פגום בשל הטעיה או חוסר תום לב או אי גילוי נאות או בשל כך שהוא נערך על יסוד בסיס שגוי.
תצהירי העירייה
9.
העירייה הגישה תצהיר מטעם מאיר פרץ, מנהל הארנונה, ושולמית נדין דהן, אחראית שירות לקוחות במחלקת הגבייה בעירייה.

10.
מר מאיר פרץ הצהיר כי ביום 12.9.05 הצהיר אמיר גז (
אחד השוכרים של הנכס

) כי פינה את המושכר ב- 4.9.05 ועל כן, ביום 16.2.06 הורה לחייב את הנתבע מיום 4.9.05 עד 6.1.06, מועד כניסת שוכר חדש- אביב מאיר. מיום 7.1.06 חויב אביב מאיר על פי הסכם שכירות מיום 7.1.06. ביום 25.4.06 הצהיר אביב מאיר שאינו מחזיק יותר בנכס. נוכח זאת והפקדת חוזה שכירות מיום 13.2.06 לאמנון ורונית מזרחי, חויבו אמנון ורונית מזרחי בגין הנכס.
ביום 28.6.07 הורתה העירייה להחזיר את החיובים על שם הנתבע, משום שעל פי דו"ח חוקר מיום 22.4.07, הנתבע התגורר בנכס והשכיר רק חלק ממנו.
ביום 27.2.07 הגיש הנתבע וביום 28.3.07 נדחתה ההשגה.
11.
לפי ביקורת שנערכה ביום 16.5.04 התברר שהנתבע הוא הבעלים של הנכס ועושה בו שימוש מבלי שהוגשה בקשה לחיבורו ראוי לשימוש לתשתיות, טופס 4. ביום 17.8.04 חייבה העירייה את הנתבע בתשלומי ארנונה רטרואקטיבית משנת 1997. ביום 12.9.05 מסר אמיר גז הודעת פינוי ביחס לחוזה שכירות מיום 6.1.2005. ביום 12.6.06 הורה מנהל הארנונה לחייב את הנתבע מיום 4.9.06 ועד 6.1.06, המועד בה דווח על כניסת שוכר חדש – אביב מאור, ומה- 7.1.06 בוצעה החלפת מחזיק מהנתבע לאביב מאיר, אשר חויב עד ליום 25.4.06, עת הצהיר כי אינו מחזיק בנכס והצגת הסכם שכירות מיום 13.2.06 עם אמנון ורונית מזרחי.

ביום 28.6.07 העבירה העירייה את כל החיובים ע"ש הנתבע, משום שעל פי דו"ח חוקר מיום 22.4.07 המשיך הנתבע להתגורר בנכס והשכיר רק חלק ממנו.
ביום 31.5.07 חתם הנתבע על התחייבות לתשלום ארנונה כללית במסגרת מבצע "מיסים ומסיימים", על פיו התחייב הנתבע לשלם את מלוא החובות עד וכולל שנת 2006. השיקים אשר הפקיד התובע בהתאם להתחייבותו, חוללו. ב- 17.6.07 נשלחה הודעה לנתבע כי השיקים חוללו, ויש באפשרותו לשלם את היתרות במסגרת המבצע עד ליום 30.7.07. בעלת ההמחאות שנמסרו על ידי הנתבע הגיעה לעירייה ומסרה תלונה שהגישה במשטרה בגין זיוף השיקים שנמסרו לעירייה.
מאחר והנתבע לא שילם את חובו במסגרת המבצע, הוחזרה מלוא יתרת החוב בטרם עריכת ההסכם. התביעה הוגשה בהתאם ליתרות החוב המעודכנות ליום 19.7.07.
הדיון ביום 23.12.12
12.
ביום 23.12.12 התקיים דיון אליו לא התייצב הנתבע. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ העירייה, קבעתי כי ההזמנה נמסרה לנתבע כדין, ועל כן יתקיים הדיון בהיעדרו.

13.
מר מאיר פרץ העיד, בנוסף לאמור בתצהירו, כי בתצהירו הוא ציין את המועדים בהם הודע לעירייה על מחזיקים אחרים ומתי נודע לעירייה על הפסקת ההחזקה. מר פרץ הדגיש כי ביום 27.2.07 הגיש הנתבע השגה, אשר נדחה והודעה על כך נמסרה לנתבע ביום 28.3.07.

14.
גב' שלומית נדין דהן העידה, בנוסף לאמור בתצהירה, כי מבצע "מיסים ומסיימים" היה מבצע של משרד הפנים והיום העירייה אינה מוסמכת לתת הנחה ועל הנתבע לשלם את מלוא סכום החוב, בסך 127,875 ₪, בתוספת ריבית בהתאם לפקודת העיריות. סכום החוב המעודכן, נכון ליום הגשת התביעה, 23.9.07, הסתכם ב- 150,270 ₪.

15.
לאחר ששמעתי את עדי העירייה ואת דברי באת-כוחה, נתתי

פסק דין
נגד הנתבע על מלוא סכום התביעה, 150,270 ₪, בתוספת הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה), התש"ם – 1980, מיום הגשת התביעה, 23.7.07, ועד לתשלום בפועל ובתוספת הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 25,000 ₪.
הבקשה לביטול פסק הדין
16.
ביום 17.1.13 הגיש הנתבע בקשה דחופה לביטול

פסק דין
ועיכוב הליכים. לטענתו
הזימון לדיון לא נמסר לו.

העירייה מתנגדת לביטול

פסק דין
.
דיון
17.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, הגעתי למסקנה שאין לבטל את פסה"ד. להלן אפרט את נימוקי.

18.
בהחלטה אם לבטל פס"ד, מביא ביהמ"ש בחשבון שני שיקולים: הראשון- סיבת המחדל; והשני - מהם סיכויי המבקש. אולם, כאשר
התנהלותו של הנתבע מהווה זלזול בוטה בהליך המשפטי או התעלמות מדעת, לא יבוטל פסק הדין, אף מבלי לבחון את סיכויי ההגנה. ראו:
"... שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" ... או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות ... במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר ... עוסק בסיכויי ההגנה ... קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול

פסק דין
והוא זכות הגישה לערכאות ... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי ... מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין ... אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה ... המקרה דנן הוא, אפוא, מקרה של אי התייצבות שאינה אלא "התעלמות מדעת" מההליך המשפטי, מה שהצדיק את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נוכח אותה אי ההתייצבות, ומטעם זה בלבד, אף ללא בחינת טענות ההגנה ... אין בכך כדי לפגוע בזכות הגישה ... לערכאות, שכן זכות זו ניתנה לו והוא זה שבחר שלא לממשה ..."
[רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן, 22.05.2012]
19.
כפי שפורט לעיל, התנהלות הנתבע התאפיינה בחוסר אכפתיות ואי קיום החלטות בית המשפט, בצורה המהווה זלזול בוטה בהחלטות שיפוטיות ובצד שכנגד, עד כדי התעלמות מדעת מההליך השיפוטי. נוכח זאת, אני סבור שאין לבטל את פסק הדין. להלן אפרט את נימוקיי.
סיבת המחדל
20.
לענייננו, המחדל אותו היה על המבקש להסביר הוא אי התייצבות לדיון ההוכחות שנקבע ליום 23.12.12. לטענת הנתבע, הוא לא התייצב לדיון, משום שההזמנה לדיון לא נמסרה לו.

21.
לא ניתן לקבל את טענת הנתבע שההזמנה לדיון לא נמסרה לו כדין, מהסיבות הבאות:

21.1.
ביום 21.5.12 קבע כב' השופט כפכפי את התיק לשמיעת הראיות ליום 22.11.12, בנוכחות הנתבע. עוד קבע כב' השופט כפכפי בהחלטתו מיום 21.5.12, כי כל דבר דואר אשר יישלח לכתובת אשר מסר הנתבע, ייחשב כאילו הומצא לנתבע, אף אם בפועל לא יקבלו לידיו בפועל.

21.2.
ביום 14.9.12 שיניתי את שעת הדיון, מבלי לשנות את מועד הדיון- 22.11.12. החלטתי מיום 14.9.12 נמסרה לנתבע בכתובת אשר מסר.

21.3.
בהחלטתי מיום 21.11.12 דחיתי את הדיון ל- 23.12.12, עקב המצב הביטחוני. החלטתי נשלחה לנתבע בדואר רשום לכתובת אשר מסר, הן על ידי המזכירות והן על ידי העירייה. דבר הדואר חזר בציון: "העתיק מקום מגוריו לכתובת בלתי ידועה" (
ראו ת/1

). משנשלחה החלטתי מיום 21.11.12 לכתובת אותה מסר הנתבע, בדואר רשום (

פעמיים

), יש לראותה כאילו נתקבלה, הן בהתאם להחלטת כב' השופט כפכפי מיום 21.5.12 והן בהתאם להוראות תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "

תקנות סדר הדין האזרחי

").
21.4.
הדיון אשר אמור היה להתקיים ביום 22.11.12 נקבע בנוכחות הנתבע והחלטתי על שינוי שעת הדיון התקבלה על ידי הנתבע. על כן, אם לא קיבל הנתבע את החלטתי מיום 21.11.12, היה עליו להתייצב לדיון ב- 22.11.12. לוּ היה הנתבע מתייצב לדיון או, למצער, מברר טלפונית אם נדחה הדיון ולמתי, היה יודע הוא על מועד הדיון החדש.

הנתבע התעלם מדעת מההליך, ולמרות שידע שקבוע דיון ל- 22.11.12, הוא לא עשה מאומה על מנת לברר את תוצאות הדיון אם אם ולמתי הוא נדחה.
זלזול הנתבע בהליך ובהחלטות בית המשפט
22.
כפי שתואר לעיל בהרחבה, התובע זלזל בהליך המשפטי וגרם לכך שבמשך כ- 6 שנים לא ניתן היה לסיים את הדיון בו:

22.1.
ב- 5.2.08 ניתן

פסק דין
נגד הנתבע לאחר שלא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד, למרות שכתב התביעה נמסר לו כדין.

22.2.
בחלוף כמעט 3 חודשים ממועד פסק הדין, ביקש הנתבע לבטלו. בסופו של דבר, לאחר מספר רב של הליכים, ביום 23.5.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בהסכמת העירייה.

22.3.
הנתבע לא הגיש תצהיריו, למרות החלטות מ- 27.6.11, 2.4.12, 21.5.12 ו – 14.9.12.

סיכויי ההגנה
23.
היעדר סיבה מוצדקת למחדל, ביחד עם התנהלותו המזלזלת של הנתבע בהחלטות בית המשפט, מצדיקים את דחיית בקשתו לביטול

פסק דין
, אף מבלי לבחון את סיכויי הגנתו
. בנוסף לזאת, אני סבור שסיכויי הגנתו של הנתבע קלושים, מהנימוקים המפורטים להלן.
24.
העירייה תובעת מהנתבע חוב ארנונה. טענת ההגנה של התובע היא כי הוא לא היה מחזיק בנכס עליו הוטלה הארנונה.

25.
מאחר והנתבע הגיש תצהיר כתמיכה בבקשתו לרשות להתגונן, יכול הוא להסתמך על תצהירו זה, אולם בהתאם להחלטתי מיום 14.9.12 ותקנה 168(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, לא רשאי הנתבע להגיש ראיות נוספות להוכחת טענותיו.

על כן, אבחן את טענות הנתבע, בהתאם לתצהיר שצירף לבקשת הרשות להתגונן, ביחד עם חקירתו בדיון אשר התקיים ביום 18.3.10 ופרוטוקולי הדיונים שהתקיימו בתיק.
ההסדר מיום 31.5.07
26.
בהסכם אשר נחתם על ידי הנתבע ב- 31.5.07, הודה הוא כי יתרת חוב הארנונה על הנכס, עד ליום 31.12.04, הסתכמה בחוב לסוף 2004- 127,875 ₪, והתחייב לסלק את החוב לאחר הנחה בהתאם לתקנות ההנחה, בתשלום סכום ההסדר- 75,303 ₪. עוד התחייב הנתבע בהסדר מיום 31.5.07, כי היה ולא ישלם את מלוא סכום ההסדר, יעמוד לפירעון מלוא החוב לסוף 2004. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הפקיד שיקים לתשלום סכום ההסדר, אולם השיקים חוללו. הנתבע מודה שחתם על ההסדר מיום 31.5.07.

27.
אין בסיס לטענת הנתבע כי סכום החוב או חלקו התיישן, זאת בהתאם להוראות סעיף 9 של חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, הקובע:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה."
ההסכם מ- 31.5.07 מהווה הודאה של הנתבע במלוא סכום החוב ובזכותה של העירייה לגבות אותו. מאחר והתביעה הוגשה ב- 23.9.07, פחות מ- 4 חודשים לאחר הודאת הנתבע, בכתב, בקיום זכותה של העירייה, לא התיישן החוב.
28.
אין גם בסיס לטענות הנתבע כאילו קיימים פגמים בהסדר מיום 31.5.07, כפי טענותיו בבקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה ביום 12.1.10, זאת, בין היתר, נוכח טענותיו בתצהיר אשר הגיש כתמיכה בבקשתו לביטול פסק הדין הראשון, אשר הוגשה ביום 30.4.08, בה לא טען הנתבע טענות לבטלות ההסדר מיום 31.5.07, אלא להיפך, טען כי ההסדר קיים ומחייב, ראו סעיף 4.א. של תצהיר הנתבע מיום 29.4.08:
"... יודגש כי במהלך חודש 4/2007 נכנסתי להסדר חוב בעקבות פנייה של העירייה מיום 28.3.07 במסגרת זו חוב הארנונה הועמד על סך של 75,303 ₪. כנגד הנחה זו, שילמתי למשיבה ב- 3 שיקים של הדיירים המתגוררים בנכס נשוא חוב הארנונה אשר הופקדו בידי ... לימים שיקים אלה חוללו ע"י הדיירים, על כן הגישה המשיבה (העירייה, ע.כ.) תביעה על מלוא חוב הארנונה בסך 150,269.90 ₪ כנגד. ... אני טוען כי חתימתי על מסמך מבצע ההנחות מחייבת את הרשות המנהלית בהיותה חוזה מחייב ...".
כלומר, בניגוד לנטען בבקשת הרשות להתגונן מיום 12.1.10, בתצהיר אשר הגיש הנתבע ביום 29.4.08, טען הוא כי החוזה קיים ומחייב.
29.
בנוסף, אם היו קמות לתובע עילות לביטול ההסכם, היה עליו לעשות זאת תוך זמן סביר מאז נודעה לו עילת הביטול [סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970], דבר שלא נעשה על ידי הנתבע, לא תוך זמן סביר ולא בכלל.
האם ניתנה הודעה לעירייה על שוכרי הנכס
30.
למרות שדי באמור כדי לחייב את הנתבע בסכום התביעה, אבחן גם את טענת התובע כי אין הוא חייב בתשלומי הארנונה מאחר ולא החזיק בנכס, במשך כל התקופה הרלוונטית לתביעה.

כפי שיפורט להלן, אני סבור שאין בסיס גם לטענתו זו של הנתבע.
31.
סעיף 325 של פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת העיריות

"), קובע:
"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה."
וסעיף 326 קובע:
"נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; ..."
כלומר, על הנתבע להוכיח כי נמסרה לעירייה הודעה על החלפת מחזיק במקרקעין, או שידעה היא על כך.
32.
רק ביום 16.5.04 נודע לעירייה שנעשה שימוש בנכס, כך שברור שלפני מועד זה לא נמסרו לה הודעות על שינוי מחזיקים.

33.
בתצהירי העירייה מפורטים המועדים בהם היא קיבלה הודעה על החלפת מחזיקים בנכס ומעבר לאמור שם, הנתבע ובא-כוחו הודו שאין בידי הנתבע ראיות כי הודיע או אחר הודיע בשמו על החלפת מחזיקים.

34.
באחד ההסכמים אשר צירף הנתבע, הסכם מיום 1.4.2004 (ת/3), התחייב הנתבע, בסעיף 12, לשלם את המסים החלים על הנכס.

35.
על כן, לא יוכל הנתבע להוכיח שמסר לעירייה הודעה על שינוי מחזיקים, מעבר למפורט בתצהירי העדים מטעמה.

מי החייב בתשלום ארנונה, האם השוכרים או הנתבע
36.
כידוע, מחזיק בנכס הוא החייב בתשלום הארנונה [סעיף 326 של פקודת העיריות וסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992].

סעיף 269 לפקודת העיריות, מגדיר: "

"מחזיק" – למעט דייר משנה
".

וסעיף 327 לפקודת העיריות, הקובע:
(א)
הושכרו חדר או חדרים בבנין לדייר משנה, יגבה מחזיק הבנין מדייר המשנה חלק יחסי מסכום הארנונה ששילם, או שיש לשלמו, בעד הבנין, ושיעורו של החלק היחסי יהיה כיחס שבין שוויו לצורך ארנונה של המושכר, לפי הסעיפים 272 ו-273, לבין שוויו כאמור של כל הבנין.
(ב)
דייר משנה ששילם למחזיק כאמור, יתן לו המחזיק קבלה על התשלום ובה יצויינו תאריך התשלום וסכומו, וכן החצרים והתקופה שבעדם שולם.
37.
בענייננו, עולה מעדויות הצדדים כי הנתבע המשיך להחזיק בחלק מהנכס ועל כן, הדיירים להם השכיר הנתבע חלק מהנכס מהווים "דייר משנה", אשר פטורים מתשלום הארנונה ישירות לעירייה, וחייבים לשלם ל"מחזיק" הוא הנתבע, החייב בתשלום הארנונה לעירייה.

38.
על כן, חייב הנתבע בתשלום ארנונה עבור כל התקופה.

התוצאה
39.
בשים לב לכך שאין לנתבע שום סיכויי הגנה ביחס לרוב סכום התביעה (
127,875 ₪, הארנונה עד סוף 2004

), סיכויי הגנה מאוד נמוכים על יתרת הסכום (

22,395 ₪, המתייחסים ליתרת התקופה עד מועד הגשת התביעה

) והתנהלותו במשך ההליך אשר היוותה זלזול בוטא בהחלטות בית המשפט והתעלמות מההליך, אני דוחה את הבקשה לביטול

פסק דין
.
40.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
כ"ה אייר תשע"ג, 04 מאי 2013, בהעדר הצדדים.
עמית כהן
, שופט







א בית משפט שלום 1479/07 שלום לנקרי נ' עירית אשדוד (פורסם ב-ֽ 04/05/2013)