פסקי דין על בני כסייפה | פסקי דין על אבו חאמד סאלם | פסקי דין על אבו חאמד מוסא |

1025/08 העז     09/05/2013




העז 1025/08 מדינת ישראל נ' בני כסייפה בע"מ, אבו חאמד סאלם, אבו חאמד מוסא








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

הע"ז 1025-08


9 במאי 2013

לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד חן אביטן


נגד

הנאשמים
:
1
.
בני כסייפה בע"מ

,
(ח.פ. - 511915175)
2
.
אבו חאמד סאלם

,
(ת.ז. - 052473832
3
.
אבו חאמד מוסא

,
(ת.ז. - 029244654

הכרעת דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2)לחוק עובדים זרים, התשנ"ה – 1991 (להלן - "חוק עובדים זרים"
או "החוק").

האישום

1.
הנאשמת 1 היא חברה בע"מ (להלן - "הנאשמת") אשר במועדים הרלוונטים לכתב האישום עסקה בעבודת בניה בבניין מגורים. הנמצא ברחוב הרצוג 1449 באופקים (להלן
"האתר"). הנאשם 2 (להלן - "מר סאלם") ובנו הנאשם 3 (להלן - "מר מוסא") שימשו בזמנים הרלוונטים כמנהלי הנאשמת. בנוסף, היה מוסא בעלים של הנאשמת.

2.
על פי הנטען בכתב האישום ביום 3.2.05 בשעה 10:55 או סמוך לכך, במהלך ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר, נמצא בו מר אבו ריאן עזמי, עובד זר העוסק באיסוף פסולת (להלן - "העובד" או "העובד הזר"); העובד הועסק על ידי הנאשמת מבלי שהיה בידיה היתר להעסקתו והנאשמים הפרו את חובתם לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירה המיוחסת לנאשמת.


בגין עובדות אלה, יוחסה לנאשמת עבירה של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל בניגוד להוראות סעיפים סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2)לחוק עובדים זרים ואילו לנאשמים יוחסה עבירה של אחריות נושא משרה בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק.

3.
הנאשמים כפרו בטענה כי במהלך ביקורת באתר נתפס עובד זר ומכל מקום טענו שככל שנתפס עובד כזה, לא הועסק העובד על ידה ואין לה כל ידיעה ונגיעה לעובדת שהותו באתר.

4.
לא הייתה מחלוקת כי העובד הזר הוא תושב חלחול שבאיו"ש ונעדר היתר עבודה או כניסה לארץ (תעודת עובד ציבור ת/6).

הראיות

5.
מטעם המאשימה העידו מפקחי התמ"ת מר אבי בן מוחא, מר גיורא מויאל ומר אבי ישראלי.


הצדדים הגישו בהסכמה את תעודת עובד הציבור (ת/6) ואת דו"ח רשם החברות (ת/7). עוד הגישה המאשימה את הודעת סאלם מיום 4.5.06 (ת/1), הסכם התקשרות בין הנאשמת לדיירי הבית ברחוב הרצוג 1449 אופקים (ת/2), חשבונית מס' 496 מיום 12.12.04 (ת/3), יפוי כוח (ת/4), מזכר פנימי (ת/5), הודעת עדאל מיום 3.2.05 (ת/8), הודעת העובד הזר מיום
3.2.05 (ת/9), תיאור מקרה (ת/10), רשימת עובדים (ת/11), הזמנות לחקירה בצירוף אישורי המסירה (ת/12).

6.
מטעם הנאשמים העידו הנאשמים 2 ו - 3 , מר סאלם ומר מוסא, ועובד הנאשמת מר דודא עדאל (להלן - "מר עדאל").

טענות הצדדים

7.
לטענת המאשימה, הרימה את הנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר את העובדות הנטענות בכתב האישום. לעמדתה, ממכלול העובדות והראיות שהוצג בפני
בית הדין עולה מסקנה חד משמעית שלפיה הנאשמת העסיקה עובד זר בעבודות איסוף פסולת באתר וזאת מבלי שהיה בידיה היתר כדין להעסקתו ובניגוד לחוק עובדים זרים וכי הנאשמים אשר שימשו כמנהלי החברה הפרו את חובתם כנושאי משרה בחברה, מעשה המהווה אף הוא עבירה לפי הוראות סעיף 5 לחוק.


לטענת המאשימה, אף שסאלם לקח על עצמו את כל האחריות של ניהול הנאשמת על מנת לפטור את בנו מוסא מאחריות, הרי שעלה מהראיות כי מוסא היה בעת הביקורת בעל מניות ומנהל רשום של הנאשמת ויש לראותו כאחראי לעבירות הנאשמת. המאשימה גורסת, כי משהרימה את הנטל להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה והתנהגות הנאשמים עולה לכל הפחות לכדי עצימת עיניים השקולה למודעות, הרי שהתקיים היסוד הנפשי הנדרש ויש לקבוע כי המאשימה הרימה את הנטל להוכיח את העבירה ויש להרשיע את הנאשמים.

8.
לטענת הנאשמים, יש לזכותם מאשמה וזאת משלא הוכחו העובדות הנטענות בכתב האישום ובוודאי שלא מעל לכל ספק סביר. לטענתם, לא הוכח כי הנאשמת העסיקה את העובד הזר ללא היתר כדין, באתר ברחוב הרצוג 1449 אופקים.

הנאשמים מפנים לליקויים ברישום הודעות העובדים (ת/8 ו-ת/9) ואי התאמתם לעובדות המפורטות בכתב האישום וכן לסתירות בין תיאור המקרה (ת/10) לבין עדות מר ישראלי עורך המסמך. הנאשמים מוסיפים וטוענים, כי גרסתם לא נסתרה ומשכשלה המאשימה מלהביא לעדות מטעמה את העובד הזר אף שנרשם כעד ברשימת העדים שבכתב האישום, יש לזקוף זאת לחובתה. הנאשמים טוענים לכשלים בחקירה בכך שמפקחי המאשימה לא שאלו את העובד הזר לפרטים הנוגעים להעסקתו ויש לזקוף זאת לחובת המאשימה. לטענת הנאשמים צירוף כל אלה יש בו כדי להביא לזיכויים של הנאשמים.

הכרעה

9.

הנאשמים הואשמו בעבירה על פי סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים שזו לשונם -

"(א) מעביד שעשה אחד מאלה-
(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;
(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג;
דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ..."

סעיף 1יג לחוק קובע -

"(א)
לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית."

10.
בפרשת יונסוף נקבע כי לעניין האחריות הפלילית על פי החוק קיימת חזקה עובדתית, שלפיה מתקיימים יחסי עובד מעביד בין בעל הנכס או המחזיק בו לבין העובדים הזרים שנתפסו בנכס, אלא אם יוכח אחרת, וכך נקבע -

"כאשר העובדים נמצאו בתחום הנכס אשר נמצא בבעלותו ובחזקתו של המערער, ומבצעים בו עבודות עבור המערער, הרי שנוצרה חזקה לפיה המערער ייחשב גם הוא (בנוסף לקבלן אשר ככל הנראה שימש כמעבידם הישיר) כמעבידם של העובדים... משקבענו כי נוצרה חזקה כאמור, עובר הנטל למערער לסתור את החזקה". (ע"פ 29/09 עופר יונסוף נגד מדינת ישראל
, ניתן ביום 30.5.10 ואושר בבית המשפט העליון ברע"פ 5068/10 יונסוף נגד מדינת ישראל
; ניתן ביום 18.1.11); וכן ראו ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נגד מדינת ישראל
, ניתן ביום 6.9.09; ע"פ 29340-12-10 קובי שי נגד מדינת ישראל
, ניתן ביום 3.11.11 והאסמכתאות שם). (הדגשה שלי - י.א.ש.)

עוד נקבע בפרשת בראשי כי -

"בעקרון, [ש]כאשר בעל נכס או מחזיק בנכס מתקשר עם קבלן ראשי או קבלן משנה לביצוע עבודות והתקשרות זו היא 'אמיתית', ברורה ומוכחת המעבירה את האחריות להעסקתם של עובדים אל כתפי הקבלן (הראשי או המשני), כי אז אין להטיל אחריות פלילית על בעל הנכס או המחזיק בו להעסקתם של עובדים שלא כדין. הטעם לדבר נעוץ בהלכות עסקים אלמנטאריות לפיהן בעל נכס רשאי למסור ביצוע של עבודות לקבלן ובמסגרת זו להטיל עליו את האחריות להעסקתם של עובדים. מדובר בהתקשרות חוזית מחייבת אשר בדרך כלל יש לתת לה תוקף."
(23809-02-11 מדינת ישראל
, משרד התמ"ת נגד זלמן בראשי ואחיו בע"מ, ניתן ביום 24.1.12).

מהאמור עולה כי ככלל, חזקה היא שהמעסיק הוא בעל הנכס ולאחריו הקבלן הראשי וכי האחריות מוטלת עליו. המבקש לסתור חזקה זו, עליו הנטל להוכיח כי אינו המעסיק וכי קיימת התקשרות אמיתית למסירת העבודה או להעסקה על ידי אחר.

11.
לאחר ששקלתי את כלל הראיות שהוצגו בפני
, מצאתי כי הנאשמת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור את החזקה, כי יש להרשיעה בעבירות המיוחסות לה וכי יש להרשיע את מר סאלם ומר מוסא באחריות נושאי משרה. ואפרט.

12.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם הועסק העובד הזר על ידי הנאשמת, אם לאו?


מהראיות שהובאו, לא היה חולק כי העבודה בוצעה ברחוב הרצוג 1449 באופקים (ת/2). מחוןזה ההתקשרות (ת/2) עולה כי דיירי הבניין התקשרו עם הנאשמת במסגרת פרויקט שיקום שכונות, לביצוע עבודות בנייה. כן עולה מהראיות, כי במועד הרלוונטי לא בוצעה עבודה על ידי קבלן אחר (עדותו של מר סאלם עמ' 15 שורות 15-16 לפרוטוקול) וכי העובדים האחרים באתר היו עובדי הנאשמת (עדות סאלם עמ' שורות 4-12
לפרוטוקול- ת/1). מכאן, שעל פי החזקה אמורה,
עובד אשר נתפס באתר, ייחשב כעובד של הקבלן, אלא אם יסתור הקבלן את החזקה האמורה.


לא מצאתי, כי הנאשמים הרימו את הנטל לסתור את החזקה.

13.
א.
מדו"ח תיאור המקרה (ת/10) עולה כי העובד הזר נצפה שעה שהוא אוסף פסולת
בקומה הראשונה של המבנה באתר בעוד ששני עובדים נוספים במקום בעלי אישורי עבודה על שם הנאשמת עסקו בביצוע עבודות צבע באותה הקומה. משנתבקשו השלושה להזדהות הציגו כולם תעודות זהות פלסטינאיות אלא שבעוד שני העובדים הנוספים הציגו אישורי עבודה אצל הנאשמת, העובד הזר לא הציג אישור כזה. עוד עולה מתיאור המקרה כי מתחקור הדיירים באתר, מי שביצע את עבודות הבניה באתר היא הנאשמת. הנאשמים אישרו את העובדה כי הם ביצעו את עבודות הבניה באתר ואף הציגו הסכם עבודה (ת/2) וחשבונית (ת/3).

ב.
הנאשמים טענו כי על פי הרישום בתיאור המקרה נערכה הביקורת בשעה 10:55 לערך, ועובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הרישום בהודעות שנגבו מהעדים ולפיהם נחקרו אלה בשעות 09:03 ו-09:08 ועל כן יש לקבוע כי תיאור המקרה (ת/10) נערך בדיעבד ולא בזמן אמת ואין לסמוך עליו. טענה זו אינה יכולה להתקבל.


ברור הוא שההודעות נגבו לפני שנערך רישום תיאור המקרה ועל רקע מכלול הראיות, לא מצאתי כי רישום שעת המקרה כ-10:55 סותרת את העובדה שבמקום נתפסו שלושה עובדים. משעולה מיתר הראיות לרבות עדותו של מר עדאל בבית הדין שלפיה נערכה ביקורת באתר בעת שעבד בו יחד עם עובד נוסף וכי במועד זה שהה בחור נוסף בקומת העמודים (עמ' 22 שורות 4-7 לפרוטוקול), די בכך כדי לחזק את המסקנה כי במועד הביקורת נכחו במקום שלושה עובדים. לא נעלמה מעיני טענת העד שלפיה עבד הוא עם אדם נוסף כשלשניהם רישיון עבודה אצל הנאשמת וכי האדם הנוסף אינו מוכר לו, אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם רשימת העובדים שנערכה על ידי מר ישראלי שלדבריו, נערכה במועד הביקורת וממנה עולה כי אכן במקום היו שלושה עובדים. מכאן, אף שיתכן שנפלה טעות ברישום שעת המקרה, לא נסתרה עובדת קיומה של הביקורת ביום 3.2.05 והממצאים בה.

ג.
ב"כ הנאשמים טען, כי בתיאור המקרה נרשם כאילו אתר הביקורת הוא ברחוב הרצוג 1440 באופקים וזאת על יסוד רישום על תמונה שצולמה על ידי המפקחים ובכך יש כדי לפגום במהימנות תיאור המקרה. לא מצאתי בסיס לטענה זו. עיון בת/10 מעלה כי ברובריקה של מקום האירוע נרשם "הרצוג 1449 אופקים" וכך גם בגוף תיאור המקרה שם צוין "בבניין שעל הקיר רשום 1449" (שורה 2 לת/10). התמונה אליה מפנה ב"כ הנאשמים לא הוצגה בפני
בית הדין והעובדה שההזמנות לחקירה שנשלחו לנאשמים נקבו בכתובת הרצוג 1440 אופקים, אין בה כדי לסתור את העובדה כי הביקורת נערכה ברחוב הרצוג 1449 אופקים. אדגיש, כי עובד הנאשמת, מר עדאל, ציין במפורש כי נערכה ביקורת באתר בעת שעבד בו (ויודגש, כי מעדותו של עדאל עולה כי בכל תקופת עבודתו היה נוכח בביקורת אחת בלבד (עמ' 23 שורה 10 לפרוטוקול)) ועדותו תואמת את רשימת העובדים שנערכה במועד הביקורת.

ד.
הנאשמים טענו לסתירות בין תיאור המקרה שבו צוין כי "נראו פיגומים ושלושה עובדים בקומה הראשונה" לבין עדותו של מר ישראלי שבה ציין "ראינו 3 עובדים, 2 בפיגומים ... מתיאור המקרה עולה שהשלישי לא היה על פיגומים... אוסף פסולת" (עמ' 12 שורות 13-20 לפרוטוקול).

ראשית,
לא מצאתי כל סתירה מהותית בין תיאור המקרה לבין עדותו של מר ישראלי. שנית, עדותו של מר עדאל (עמ' 22 שורות 4-7 לפרוטוקול) עולה בקנה אחד עם עדותו של מר ישראלי שלפיה הוא וחברו עבדו על הפיגום ובחור נוסף היה בקומת העמודים. מכאן, שאין ליתן לסתירה לכאורית זו כל משקל.

ה.
הנאשמים מפנים לעדותו של מר עדאל ממנה עולה הטענה כי העובד הזר נראה על ידו לראשונה כאשר נקרא יחד עם חברו לרדת מהפיגומים לצורך הביקורת. הנאשמים מבקשים להסיק מעדות זו כי המאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח כי העובד הזר עבד בשירותה, אין לקבל טענה זו.

ראשית,
כאמור לעיל משנתפס העובד הזר באתר בו החזיקה הנאשמת, חזקה היא כי היה עובד בשירותה והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפיה. שנית, בפני
בית הדין הוצגה על ידי המאשימה ההודעה שנגבתה ממר עדאל במועד הביקורת. אכן, במועד הגשת הודעה זו (ת/8) בדיון מיום 21.3.10, נרשם מר עדאל כעד מטעם המאשימה והודעתו הוגשה לצורך הוכחת עצם גבייתה בלבד ולא לצורך הוכחת תוכנה. אלא מאי? - משוויתרה המאשימה על הזמנת מר עדאל כעד מטעמה, בחרו הנאשמים להזמינו כעד מטעמם. בשלב זה, משהתייצב מר עדאל כעד מטעם הנאשמים, בחר ב"כ הנאשמים להציג בפני
העד את הודעתו (ת/8) וביקשו להתייחס אליה. מר עדאל אישר את חתימתו על גבי ההודעה, אך ציין כי האמור לא הוקרא בפני
ו והוא נתבקש אך לחתום. כאשר הופנה על ידי ב"כ הנאשמים לתוכן ההודעה הכחיש את תוכנה. בנסיבות אלה, ולאור הוראת סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, רשאית הייתה המאשימה להציג את הודעת העד בפני
העד ולעמתו עם האמור בה, וכך עשתה. משכך, עומדת בפני
י הודעת העד על תוכנה ולא רק לצורך הוכחת עובדת גבייתה.

כעולה מההודעה, מר עדאל אישר בחקירתו בפני
חוקר התמ"ת (ת/8) את עבודתו אצל הנאשמת, את העובדה כי הוא אמור לבצע עבודות צבע באתר, את היקף עבודתו ואת שכרו היומי. עוד נרשם בהודעתו -


"ש. אתה מכיר את הפועל עזמי שעובד כאן?

ת. אני לא מכיר אותו, זה יום ראשון שהוא עובד כאן.

ש. מי הכניס אתכם לישראל?

ת. רכב ד.שוקת בהסעות"
(ת/8; הדגשה שלי - י.א.ש.).

בחקירתו בבית הדין, הכחיש מר עדאל כי העובד הזר עבד איתם ואת העובדה שהעובד הגיע איתם באותה הסעה.

לא מצאתי מקום להעדיף את עדותו בבית הדין על פני הודעתו לחוקר בזמן אמת. טענת הנאשמים כי יש ליתן משקל לעדותו בבית הדין על פני הרשום בהודעה משאין הוא עובד היום כעובד הנאשמת ואין הוא בעל אינטרס, אין לקבלה שכן ברור כי במועד הביקורת וודאי שלא היה לעד אינטרס לומר דברים שאינם לטובת הנאשמת שהייתה מעסיקתו באותה העת ובכל זאת ככל הנראה אמר דברי אמת. טענת הנאשמים כי הדברים נרשמו בהודעתו שלא על דעתו של מר עדאל, אין לה בסיס וגרסת מר עדאל בעניין זה לא הייתה מהימנה עלי.

14.
טענת הנאשמים כי המאשימה אינה יכולה לתקוף מהימנותו של מר עאדל וזאת היות שהופיע ברשימת העדים והיה אמור להעיד מטעמה, הינה טענה בעלמא ואין לה כל יסוד. כך גם הטענה כי מר ריאן העובד הזר לא הובא להעיד על אף שנרשם כעד ברשימת העדים ועל הדבר לפעול לחובת המאשימה.

15.
הנאשמים מעלים טרוניה כנגד האופן שבו נחקר מר אבו ריאן על ידי חוקרי המאשימה באשר לעמדתם לא נשאל שאלות בסיסיות כגון: מי מעסיקו, מי הסיעו לעבודה כפי שנשאל מר עדאל. לעמדתם, מחדלי חקירה אלה גרמו נזק ראייתי לנאשמים שכן יכול ותשובותיו היו תומכות בגירסתם.

16.
צודקים הנאשמים בטענתם כי על רשויות החקירה לברר ככל שניתן על מנת להגיע לחקר האמת אלא שעיון בחקירת העובד הזר, מר אבו ריאן, (אף שהנאשמים התנגדו להצגת תוכנה כראיה) מעלה כי העובד נשאל שאלות רלוונטיות שכן השיב "אחד מרהט הכניס אותי לישראל. בבוקר הביאו אותי לעבודה באופקים, לעבודה בשיקום. אני עובד כללי ... איתי עובדים עוד שניים שאני לא מכיר אותם ויש להם רישיונות לבני כסייפה בע"מ
". כאמור, אין מקום להתייחס לתוכן דברי העובד הזר בהודעה כראיה להוכחת תוכנה וזאת ללא הסכמת הנאשמים ומשלא הובא להעיד בפני
בית הדין, ואולם מהדברים עולה כי אין לקבל את טענת הנאשמים שלפיה לא ערכו המפקחים בירור עם העובד הזר כנדרש על ידם.

אחריות מר סאלם ומר מוסא

17.
לא היה חולק, כי הנאשם 2 מר סאלם שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל הנאשמת (עדות מר סאלם עמ' 13 שורות 18-19 לפרוטוקול). המחלוקת נגעה למעמדו של הנאשם 3 מר מוסא אשר בעניינו נטען כי הוא בעל מניות בלבד ומנהל עבודה באתרים מסוימים על פי הנחייתו של מר סאלם (עמ' 13 שורות 20-26 לפרוטוקול).


בסיכומיהם זנחו הנאשמים את הטענה שלפיה לא שימש מר מוסא כמנהל בנאשמת וממילא נזנחה טענתם כי אין להטיל עליו אחריות כנושא משרה בחברה. לאור זאת ולמעלה מן הצריך רק אוסיף שמעדותו של מר מוסא עצמו עולה כי הינו משמש כמנהל ובעל מניות בנאשמת ואף שייתכן כי לא שימש כמנהל העבודה באתר הספציפי הרי שמתוקף היותו מנהל בנאשמת אחראי הוא להתנהלותה (עמ' 20 שורה 30 עד עמ' 21 שורה 19 לפרוטוקול).

אחרית דבר

18.
ממכלול הראיות שהוצגו בפני
י לא מצאתי כי הנאשמים הרימו את הנטל לסתור את החזקה שלפיה העובד שנתפס עובד באתר שבחזקתה של הנאשמת בביקורת ביום 3.2.05, לא הועסק על ידה. נוכח האמור, התקיים היסוד העובדתי של העבירה נשוא כתב האישום ולאור זאת משנקבע כי העובד הזר עבד אצל הנאשמת וממילא הייתה זו מודעת להעסקתו ללא היתר ושלא כדין, מתקיים גם היסוד הנפשי הנדרש.

19.
משהרימה המאשימה את הנטל להוכיח קיומם של היסוד העובדתי והיסוד הנפשי כאחד, מעבר לכל ספק סביר, הנני מרשיעה את הנאשמת

בביצוע עבירה של העסקת עובד ללא היתר כדין, וזאת בניגוד להוראות
סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2)לחוק עובדים זרים, התשנ"ה - 1991 ואת הנאשמים 2 ו-3 באחריות נושאי משרה לביצוע העבירות וזאת על פי הוראת סעיף 5 לחוק עובדים זרים ובניגוד להוראות 2(א)(1) ו-2(א)(2)לחוק עובדים זרים, התשנ"ה - 1991.

20.
בהסכמת הצדדים תשלח הכרעת הדין אליהם בדואר.

נקבע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 9.10.13 שעה 10:00.



ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ג,
(
09 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.











העז בית דין אזורי לעבודה 1025/08 מדינת ישראל נ' בני כסייפה בע"מ, אבו חאמד סאלם, אבו חאמד מוסא (פורסם ב-ֽ 09/05/2013)