פסקי דין על מיכאל גולן | פסקי דין על ציונה גולן | פסקי דין על לירון גולן ואח' | פסקי דין על ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות

1950-03/12 וע     09/05/2013




וע 1950-03/12 מיכאל גולן, ציונה גולן, לירון גולן ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות








בית משפט השלום בירושלים



ו"ע 1950-03-12 גולן ואח'
נ' ועדת הזכאות לפי חוק ישום תוכנית ההתנתקות




בפני

כב' השופטת
אנה שניידר


המערערים

1
.
מיכאל גולן

2
.
ציונה גולן

3
.
לירון גולן

4
.
שירן גולן


נגד

המשיבה
ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות





























פסק דין



הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.
לפנינו ערעור לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק), שהוגש ביום 1.3.12, על החלטות המשיבה בעניינם של המערערים , שניתנו בשנת 2005, דהיינו למעלה משש וחצי שנים לפני הגשת הערעור.

המדובר בהחלטה מיום 9.8.05 (הנוגעת לבני הזוג, המערערים 1 – 2), ובהחלטות מיום 21.12.05 (הנוגעות לילדים, המערערים 3 – 4) (להלן – ההחלטות), שבהן נשללה מהמערערים זכאות למענקים שונים על פי החוק,
עקב הקביעה כי מרכז חייהם לא היה ביום הקובע (6.6.04) ב"ישוב מפונה", כנדרש על פי החוק.

2.
המערערים הגיעו ליישוב המפונה גנים בשנת 1987.
בשנת 1997 התפרצה אצל אבי המשפחה, המערער 1 (להלן – מיכאל) מחלת עור קשה מאוד אשר, על פי חוות דעת רפואיות, מחמירה כתוצאה ממתח ומלחץ נפשי, והינה למעשה כרונית.
המחלה הייתה כה קשה, עד כי בחודש יולי 2001 הוכר מיכאל על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות צמיתה בשיעור של 100%, עם כל המשתמע מכך.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, וכתוצאה ממתחים קשים לאחר שביום 15.2.02 היו מיכאל ושני ילדיו מעורבים באירוע טרור, הורו הרופאים למיכאל לעזוב את הישוב גנים וזאת מסיבות בריאותיות.

3.
כפי שעולה מסעיף 24 לכתב הערעור, בשל הוראת הרופאים האמורה, ובשל הצורך לסעוד את מיכאל באשפוזיו התכופים בבית חולים ה"עמק" בעפולה, החליטה המשפחה, בחודש אוקטובר 2002, לשכור דירה בעפולה.

4.
ביום 19.4.05 הגישו בני הזוג, המערערים
1 – 2, תביעה למשיבה
לפיצוי על פי החוק.

בהחלטה מיום 9.8.05 קבעה המשיבה,
כי מרכז חייהם של
המערערים לא היה בישוב מפונה בהתאם לקבוע בחוק (אלא בעפולה), ועל כן נקבע כי המערערים אינם זכאים למענק הוצאות הובלה והתארגנות, מענק דמי שכירות, מענק אישי בשל וותק, זכאות להלוואה עומדת להתיישבות, ושיפוי בגין מס רכישה.

המשיבה התרשמה מתצהירו של מיכאל לפיו המשפחה עברה לעפולה בשל מצבו הרפואי והרצון להימנע ממתח נפשי שפגע בבריאותו, וכן התרשמה מדיווחי חברת החשמל שמהם עלה כי בתקופה שבין 24.11.03 ועד 15.1.05 לא נצרך חשמל בבית מגורי המערערים בישוב המפונה גנים.
עם זאת, העניקה המשיבה למערערים פיצוי בשל בית מגורים, המשקלל את הוותק האישי שלהם בישוב מפונה, בסכום של 1,167,012 ₪.

5.
הואיל והמשיבה התרשמה, כאמור, כי המעבר לעפולה בשנת 2002 נבע ממצבו הבריאותי של מיכאל – העבירה מיוזמתה את עניינם של המערערים אל הועדה המיוחדת.

6.
בהחלטתה מיום 11.9.05 קבעה הועדה המיוחדת, לאחר שנחה דעתה כי המעבר לעפולה היה כפוי, כדבריה, וכי משאלתם של בני הזוג הייתה לשיפור במצב הרפואי או הביטחוני , שיאפשר את שיבתם לדירתם הקבועה – כי ישולם להם תשלום מיוחד בסכום של 135,000 ₪, וכן הלוואה עומדת בתנאי סעיף 47 לחוק , במידה וירכשו דירה בעפולה.

7.
הילדים, המערערים 3 – 4, הגישו תביעות נפרדות, וביום 21.12.05 ניתנו החלטות המשיבה לפיהן הם אינם עומדים בתנאי סעיף
46 לחוק הקובע כי
מרכז חייהם חייב להיות בישוב מפונה במשך 3 שנים רצופות בתכיפות ליום הקובע, ועל כן הם אינם זכאים למענק אישי
בשל וותק.

8.
עניינם של המערערים 3 – 4 הובא אף הוא בפני
הוועדה המיוחדת, וביום 8.5.06 החליטה הועדה המיוחדת על תשלום מיוחד, חלף וותק, בסכום של 72,800 ₪ לכל אחד, ובסך הכול – 145,600 ₪.

9.
ביום 21.6.11 ניתנה החלטה נוספת של המשיבה בעניינם של המערערים, בעקבות תיקון מס' 3 לחוק, שבה נקבע כי אין הם זכאים למענק בשל הוצאות בקשר לתכולת בית המגורים הנובעת ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לשטח המפונה.
המשיבה קבעה כי הואיל ונקבע שהמערערים לא התגוררו בשטח מפונה – אין הם זכאים למענק האמור.

10.
הואיל והערעור הוגש, כאמור, כשש וחצי שנים לאחר מתן ההחלטות בשנת 2005, טענה המשיבה בכתב התשובה מטעמה, בין היתר, כי דין הערעור להידחות על הסף עקב שיהוי ניכר בפני
יה לערכאות.

המערערים הגישו בקשה למחיקת טענת השיהוי, ובדיון שהתקיים ביום 31.1.13 הציע בית המשפט שלא למחוק את פרק השיהוי מתגובת המשיבה לערעור, תוך מתן אפשרות לצדדים להתייחס לכך בסיכומיהם.

11.
במהלך הדיון האמור, ביקשו המערערים לצרף ראייה נוספת, נספח ז' להודעת הערעור, שהוא תצהיר מטעם מר שמואל דרעי תושב הישוב כדים, חברו של מיכאל, אשר מאשר כי גם לאחר שכירת הדירה בעפולה המשיכו המערערים לגור בישוב גנים כל אימת שמצבו הבריאותי של מיכאל אפשר זאת (להלן – הראיה הנוספת).

ניתנה רשות למשיבה להתייחס לבקשת המערערים לצירוף הראייה הנוספת במסגרת סיכומיה (ראה פרוטוקול מיום 31.1.13 עמ' 1 שורות 24 – 23).


טענות המערערים

12.
המערערים טוענים כי שגתה המשיבה בהחלטותיה בכך
שהזיקה היחידה
אשר עליה נסמכה היו המגורים הפיזיים בעפולה, מבלי להתמודד עם העובדה שמדובר בעזיבה כפויה, שנגזרה על המשפחה עקב מצבו הרפואי של מיכאל.

לטענתם, על פי הפסיקה, עזיבה של אדם את מקום מגוריו לצורך טיפול רפואי אינה מנתקת את מרכז חייו ממקום מגוריו הקודם, ולכן החלטת המשיבה עומדת בסתירה להלכות משפטיות שנקבעו , כפי שפורט בסעיפים 59 – 61 לכתב הערעור.

13.
עוד נטען, כי המשיבה התעלמה מן הראיות שהובאו בפני
ה לפיהן המבקשים המשיכו, במקביל למגורים בדירה השכורה בעפולה, לגור לסירוגין בביתם בישוב גנים, פעמיים עד שלוש בשבוע, ושם נשארה כל התכולה ומיטלטלין שלהם, והם אף נותרו קשורים לישוב כמפורט בסעיפים 46 – 55 לכתב הערעור.
בהקשר זה, ביקשו המערערים היתר לצירוף הראיה הנוספת.

14.
בסעיפים 34 – 41 לכתב הערעור, נתנו המערערים הסבר לנושא צריכת החשמל הנמוכה, והודו באי סדרים מול חברת החשמל,
שבעטיים שילמו קנס.

15.
המערערים טוענים כי המשיבה התעלמה לחלוטין מן העובדה שהם המשיכו לגור עד לתום הפינוי בביתם בישוב גנים, וכי המגורים בעפולה היו משניים בלבד ולמטרה מוגדרת – ליוויו של מיכאל בעת אשפוזיו, ומן המשמעויות המשפטיות של העזיבה הזמנית, כאשר יתר הזיקות (מלבד המגורים הפיזיים) קשרו את המערערים לישוב גנים.

16.
לעניין השיהוי בהגשת הערעור טוענים המערערים כי מדובר בדיני נפשות, במשפחה שהתאכזר לה גורלה, ומשכך – יש לנקוט משנה זהירות.
לטענתם, הערעור לא הוגש במועד עקב מצוקה בריאותית, כשראשם של המערערים לא היה פנוי להליכים משפטיים, ובשל הצורך בריכוז הכוח בשיפור מצבו של מיכאל.
לטענתם, הם זנחו את "החזית
המשפטית" לעת ההיא בלבד, אך
לא ויתרו על זכאותם לפיצוי הולם ומלא, על פי זכאותם.

המערערים מלינים על כך שכעת, מששב להם כוחם, באופן חלקי,
להתמודד במישור המשפטי
- קמה המדינה על "רגליה האחוריות".
לטענתם, שיקולי צדק תומכים, בנסיבות העניין, בהארכת המועד ובמתן רשות להגשת הערעור, ומאידך, אי היענות לבקשה תוביל לפגיעה אנושה במערערים, ולחוסר צדק זועק לשמיים שכן, לטענתם,
עקב החלטות המשיבה נגרם להם הפסד של כ – 320,000 ₪.





טענות המשיבה

17.
המשיבה טוענת, כאמור, כי דין הערעור להידחות על הסף עקב השיהוי הרב שבהגשתו.

לטענתה, אין למערערים סיבה מיוחדת המצדיקה את השיהוי, שכן עובדת מחלתו של מיכאל לא מנעה ממנו וממשפחתו לנקוט בהליכים שונים בוועדות הזכאות ובוועדה המיוחדת, ואין זה המקרה שבו ראוי "להחזיר את הגלגל אחורנית" וליתן להם את הארכה המבוקשת.

18.
גם לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי דין הערעור להידחות.

לטענתה, החלטות המשיבה נשוא הערעור מנומקות ומבוססות על הפסיקה ביחס לפרשנות המונח "מרכז החיים" שבחוק, לפיו יש לבחון מונח זה במבחן אובייקטיבי, הבוחן זיקות פיזיות באשר למקום,
ומבחן סובייקטיבי, הבוחן את הזיקות הנפשיות הקושרות את האדם למקום , כאשר על פי הפסיקה, הבכורה שמורה למבחן האובייקטיבי, המתעניין בחזות החיצונית של הדברים , על פי מציאות החיים למעשה – ובמקרה דנן, מרכז חיים בעפולה ולא בישוב מפונה.

19.
לטענת המשיבה, המערערים העתיקו את מרכז חייהם מהישוב גנים
לעפולה לתקופה שאינה קצובה, בשל סיבות אובייקטיביות, אשר לא אפשרו להם להמשיך
ולחיות בישוב גנים.
המערערים עברו לעפולה בשל הקרבה לבית חולים , ובשל הרצון להימנע מהמתח הנפשי אשר המגורים ביישבו גנים עוררו בהם.
עם המעבר בחודש אוקטובר 2002, העבירו המערערים את מרכז חייהם לעפולה. ילדיהם למדו בבתי ספר בעיר, שם הם שכרו דירה,
ושם שילמו את החשבונות השוטפים שלהם.

20.
המשיבה טוענת כי המערערים לא עזבו את הישוב גנים כתוצאה מההתנתקות, אלא זמן רב קודם לכן, לתקופה לא ידועה ומבלי לקבוע יעד ברור לחזרה.

בנסיבות אלה, לטענתה, המערערים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולא שכנעו את ועדת הזכאות כי קיימו מרכז חיים בישוב המפונה במועד הקובע.

עוד נטען, כי הועדה פעלה בשוויוניות,
ובחנה את המקרה הפרטני של המערערים ולכן, בדין קבעה כי המערערים לא גרו ביום הקובע בישוב המפונה.

21.
עוד טוענת המשיבה, כי בסופו של דבר קיבלו המערערים, לפנים
משורת הדין, את מרבית הסעדים
באמצעות הועדה המיוחדת, וכיום הם מבקשים, באיחור ניכר, לקבל סעדים אשר הם אינם זכאים להם על פי הדין, ואשר חלף המועד לערעור לגביהם.


דיון והכרעה


22.
השאלה הראשונה שעומדת בפני
נו הינה – האם, בנסיבות העניין, יש
מקום להארכת המועד להגשת הערעור, או שמא דין הערעור להידחות על הסף מחמת השיהוי שבהגשתו.

23.
תקנה 3 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (סדרי דין בערעור על פי החוק), התשס"ה -
2005 (להלן – התקנות) מעניקה סמכות לבית המשפט להאריך מועד להגשת ערעור, בהתאם לבקשה בכתב מאת המבקש, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

24.
ההלכות הנוגעות להארכת מועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" נקבעו בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטת ענת זינגר) בו"ע 241/06 בענין חרזי סיגלית, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי
(ע.א. 11079/09 מיום 22.5.08) (להלן – פרשת חרזי).

גם בית משפט העליון נדרש לנושא ברע"א 10035-06 דוד גאון נ. שלמה שחר
(תק – על 2007 (2) 1224 מיום 10.5.07).

25.
אכן
בפרשת חרזי קובע בית המשפט המחוזי:

"על פי הפסיקה, זכאי בעל דין בהליך אזרחי לצפות, כי עם תום התקופה הקבועה בחיקוק להגשת השגה, לא תידון השגה זו לגופה ולצורך זה, די באיחור של יום אחד, על מנת שבעדר טעם מיוחד יימחק ערעור בגין איחור בהגשתו ...כלל זה יפה במיוחד באותם מקרים בהם לא הראה בעל הדין אשר מבקש להאריך את המועד כל כוונה להגיש השגה על ההחלטה שניתנה ... ואף מקום בו הוצגה כוונה לעשות כן, אין בכוחה להקים טעם מיוחד להארכת מועד מעבר לזמן מוגבל ... לעניין זה, כפי שציין בית משפט קמא, ככל שהאיחור גדול יותר, נדרש טעם מיוחד בעל משקל רב יותר כדי להאריך את המועד...
שאלתי את עצמי אם אין מקום לפרש את ביטוי "טעמים מיוחדים" שבתקנה
הנ"ל באופן גמיש יותר ומחמיר פחות מהפירוש שניתן לו בתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת לאור המטרייה בה עסקינן ותכלית החקיקה שנועדה לשקם את התושבים שפונו מבתיהם במסגרת ההתנתקות. הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לעשות זאת בלא לסטות מכוונת מחוקק המשנה, שחזקה עליו שהכיר היטב את המשמעות שניתנה בפסיקה למונח " טעמים מיוחדים". בדומה, נפסק בהתייחס לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959, ש"גם מערכות מסוג זו של אגף השיקום במשרד הביטחון, הצריכה להיות אמונה על גישה אנושית, סובלנית וליברלית כלפי פניות אליה (...) פועלת במסגרת מועדים ודרכי שיקול דעת שנקבעו בדין, וכך ראוי" (רע"א 9225/07) פלוני נ' הוועדה הרפואית העליונה, לא פורסם 10.2.08)..."

26.
על אף האמור, ראיתי במקרה דנן, בשל נסיבותיו המיוחדות, לפעול בכל זאת לפנים משורת הדין ולהאריך את המועד להגשת הערעור.

27.
מהמסמכים שהוצגו עולה , כי מיכאל סובל ממחלה נוראה, כרונית, אשר פגעה במרקם חיי המשפחה כולה, וניתן
להבין כי בנסיבות העניין, כאשר בקשותיהם נדחו בשנת 2005 על ידי המשיבה
- לא עמד למערערים כוחם להמשיך ב"חזית" המשפטית ולהגיש ערעור לבית המשפט.
מבלי להקל ראש בהלכות המשפטיות שפורטו לעיל – נראה שבמקרה דנן שיקולי הצדק גוברים על הפן הפרוצדוראלי, וראוי ליתן בכל זאת למערערים את יומם בבית המשפט, במובן זה שתתאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטות בעניינם.
(ראה בעניין זה אמרת אגב של כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 2678-09 אלכס וינטראוב נ. מנהלת סל"ע מיום 6.12.09).

28.
לפיכך, טענת המשיבה לעניין סילוק הערעור על הסף – נדחית.

29.
עתה ניצבת בפני
נו השאלה


העיקרית – האם לנוכח הראיות שהיו בפני
ה שגתה המשיבה בהחלטותיה שלא להכיר בישוב גנים כמקום מרכז חייהם של המערערים.

30.
מרכז חייו של אדם ו/או
מקום מגורים קבוע בישוב מפונה מהווה, על פי החוק, תנאי לקבלת פיצוי מכוח סעיף 38 לחוק, וכן לקבלת פיצוי בשל וותק אישי מכוח סעיף 46, לפיצוי בשל דמי שכירות מכוח סעיף 45, למענק הוצאות הובלה והתארגנות מכוח סעיף 44, לפיצוי בשל הלוואה עומדת מלאה מכוח סעיף 47, ולשיפוי בשל מס רכישה מכוח סעיף 48 לחוק.

31.
סעיף 2 (ב) לחוק קובע:

"לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לעניין חוק זה, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
(1) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
(2) חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה".

הפסיקה שהתפתחה לגבי פרשנות המונח "מרכז חיים" שבחוק קובעת כי המבחן הוא אובייקטיבי, הבוחן זיקות פיזיות למקום, וכן מבחן סובייקטיבי, הבוחן את הזיקות הנפשיות הקושרות את האדם למקום, כאשר הבכורה שמורה למבחן האובייקטיבי, המתעניין בחזות החיצונית של הדברים על פי מציאות החיים למעשה (ראה וע 138/05 בעניין סלוק,(שניתן ביום 28.8.06 , וכן פסקי דין מאוחרים יותר כגון וע 130/07 בעניין שפירא) מיום 25.2.08 , ווע (י-ם) 184/08
בעניין סקציאר מיום 15.7.09).

על פי הפסיקה, יש ליישם את המבחן המשולב, האובייקטיבי והסובייקטיבי, בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ובהתייחס לנקודת זמן מסוימת (ראה גם וע 189/06 שוורץ מוריה מיום 21.7.07).

32.
לעניין קביעת מענקים כאמור בסעיפים 46, 47, ו – 48 לחוק ,
יש צורך בהתקיימותם של התנאים האמורים בסעיף 44 (א) (2) לחוק, וביניהם כי ביום הקובע "מקום המגורים הקבוע היה כדין בבית מגורים בישוב מפונה".
הסעיף מתייחס במפורש "למקום המגורים הקבוע", ומונח זה אינו זהה ל"מרכז חיים".

33.
פרשנות המונח "מקום מגורים" נבחנה ב

פסק דין
וע 114/05 חורש דבורה נ. ועדת הזכאות שבו נקבע:

"בדיבור "מקום מגורים" אין הכוונה לכל מקום בו התובע חי באופן טכני. אדם יכול להתגורר במקום מסוים ועדיין, בשל הארעיות של אותם מגורים, להיחשב כמי שלא השתקע בו אלא המשיך להתגורר באופן קבוע מקום אחר אליו הוא קשור בזיקות מהותיות מספיקות. הגורמים המשפיעים של סיווגם של מגורים כארעיים או כקבועים הנם לא רק משך ההיעדרות ממקום המגורים הקבוע אלא גם סיבת ההיעדרות. היעדרות למטרה מוגדרת וחולפת עשויה להיחשב למגורי ארעי גם אם איננה קצרה. בכל מקרה, גם זיהויו של מקום מגורים כקבוע ומהותי או כארעי וטכני כפוף בהקשר של חוק יישום תכנית ההתנתקות, למבחן – העל,
המתחקה אחר המקום שאליו מובילים מירב קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של התובע".

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי מדובר ב"העדרות למטרה מוגדרת וחולפת העשויה להיחשב למגורי ארעי גם אם איננה קצרה", כאמור בפסק הדין האמור.

המערערים אינם מכחישים כי מחלתו של מיכאל הינה כרונית, מתמשכת , ולא זמנית (ראה סעיף 17 להודעת הערעור וסעיף 3 לסיכומים מטעם המערערים).

המחלה עצמה, והמתח המלווה בחיים ביישוב המפונה, אשר מעצים את המחלה, הם אלה שהביאו להחלטת המערערים לעבור להתגורר בעפולה, ואין לכך קשר ישיר לתוכנית ההתנתקות.
סביר להניח שבאותה מידה הייתה מתקבלת החלטה לעבור לקרבת בית חולים "רמב"ם" בחיפה אילו היו המערערים מתגוררים, למשל, בקרית שמונה בתקופה שבה סבלה עיר זו מהתקפות של טילים ומפיגועים, ובבית חולים "רמב"ם" ניתן היה לקבל טיפול נאות למחלה.

מכאן, שלא תכנית ההתנתקות
היא זו שהביאה לעקירת המערערים מביתם, אלא מחלתו של מיכאל, ולכן אין לקבל את טענת המערערים,
המפורטת בסעיף 26 לסיכומיהם, כי המעבר לעפולה היה מעבר כפוי, הזהה למשמעויות של "אשפוז כפוי".

34.
ראיתי לקבל את עמדת המשיבה, המפורטת בעמ' 2 לסיכומיה, כי החוק בא לפצות ולהשיב את מצב המערערים למצבם עובר ליישום תכנית ההתנתקות.

משקבעתי כי מצב המערערים עובר לתוכנית ההתנתקות היה כזה שלא אפשר להם מגורים ביישוב המפונה אלא
הם נאלצו לעבור לעפולה – אין מקום לטענותיהם כי בכל זאת נותרו להם זיקות לישוב גנים, מלבד המגורים הפיזיים, הואיל ובמצב הדברים האמור
- זיקות אלה, גם אם היו מוכחות בפני
המשיבה, אינן רלבנטיות.

35.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי לאחר עיון בראיות שהוצגו בפני
המשיבה ובפרוטוקול השימוע – לא שוכנעתי כי המערערים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת הזיקות שנטענות
על ידם לישוב המפונה,

גם אם הייתה מתקבלת הראיה הנוספת, כמבוקש על ידם.

מרכז חיים אינו פרי "החלטה" של המערערים, אלא הוא נלמד מן העובדות כפי שהוצגו על ידם בפני
המשיבה.



גם אם אקבל את הסברם הדחוק
של המערערים לעניין חשבונות החשמל, שלא מוסיף להם כבוד בלשון המעטה , עדיין לא שוכנעתי מן הראיות האחרות כי המערערים אכן התגוררו באופן קבוע בישוב גנים, אלא להפך – הראיות מצביעות על מגורים קבועים דווקא בעפולה.
המערערים
התגוררו, עבדו , ולמדו בעפולה, ולפי המבחן האובייקטיבי, מרכז חייהם היה בעפולה, וגם המבחן הסובייקטיבי לא הוכח כדבעי בפני
המשיבה.

36.
בהקשר זה , ראיתי
לדחות את בקשת המערערים לצירוף הראיה הנוספת.

סעיף 17 (ד) לחוק קובע , כי במסגרת ערעור לא יקבל בית המשפט ראיות נוספות ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

"טעם מיוחד" יכול להיות קיומה של ראיה חדשה, שלא ניתן היה להציגה בעת הגשת התביעה, ואשר יש בה כדי להשפיע באופן מהותי על ההחלטה נשוא הערעור.

37.
לא מצאתי טעם מיוחד במקרה דנן.

הראיה הנוספת, תצהירו של מר שמואל דרעי, הייתה יכולה להיות מוגשת בזמן אמת.
זאת ועוד, הראיה הנוספת אינה שופכת אור על שאלת מרכז החיים, אין בה פירוט מספיק לגבי התקופות שבהן שהו המערערים בישוב גנים לעומת תקופות שהייתם בעפולה, ומה היה אופי הביקורים בישוב גנים.

מכל מקום, ביקורים זמניים בבית המערערים בישוב גנים – אין בהם כדי להביא למסקנה כי מרכז חייהם של המערערים, בנסיבות העניין, היה בישוב גנים ולא בעפולה.

38.
לאור כל האמור, המסקנה שאליה הגעתי היא
כי המשיבה לא שגתה בהחלטותיה נשוא הערעור, וחרף מצבם הקשה של המערערים , אין מקום להתערבותו של בית משפט זה, ולכן דין הערעור להידחות.

39.
זאת ועוד, יש לזכור כי עניינם של המערערים היה מונח בפני
הוועדה המיוחדת, אשר שקלה את כל הנסיבות, ולא השיבה את פניהם
ריקם אלא מצאה לנכון לאשר להם תשלומים מיוחדים, חלף המענקים על פי החוק, בסכומים שנראו לה ראויים וצודקים , בנסיבות המיוחדות של העניין.


סוף דבר


40.
לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

על אף זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק
הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














וע בית משפט שלום 1950-03/12 מיכאל גולן, ציונה גולן, לירון גולן ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (פורסם ב-ֽ 09/05/2013)