פסקי דין על זאב און | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

465/97 עבל     01/01/1900




עבל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי





בבית הדין הארצי לעבודה עבל 465/97

זאב און המערער

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
סגנית הנשיא א' ברק
, השופט ע' רבינוביץ
, השופטת א' סלע
,
נציג עובדים נ' הרפז, נציג מעבידים י' בן יהודה

בשם המערער : עו"ד ישראל יונגר

בשם המשיבה: עו"ד ישראלה הבר



פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק
המוסד לביטוח לאומי
דחה את תביעתו של המערער לדמי פגיעה בגין אירוע מוחי שאירע לו ביום 4.10.1994.

העובדות כפי שאלו נקבעו על ידי בית הדין האזורי
המערער, יליד 1941, שימש כמהנדס העיר עכו. ביום 3.10.1994 הוא הגיעה לעבודה למרות שהיה לו חום גבוה. הוא הגיע לעבודה עקב עומס גדול בעבודה. באותו יום עבד המערער עד השעה 17.00 לערך ונסע לביתו. הוא סבל מחום וכאבי גרון, והיתה לו לדעתו אנגינה. לא היו לו כל בעיות דיבור והליכה כשחזר לביתו. בין השעות 2200 ו-2400 בלילה שבין ה-3.10.1994 ל-4.10.1993, טלפנה המשטרה לביתו של המערער והודיעה לו כי בית בעכו העתיקה התמוטט. לאור אחריותו לבטיחות המיבנים בתחומי העיר עכו יצא המערער מביתו לכיוון האתר בו ארעה ההתמוטטות, למרות שחש ברע. כאשר הגיע למבנה עדיין לא היו לו בעיות דיבור. במקום האירוע ציפתה לו קבוצה גדולה של עשרות ערבים זועמים תושבי עכו העתיקה, אשר הטיחו בפני
ו האשמות ואיומים מאחר והם ראו בו את נציג העירייה. מלבדו היה במקום גם איש אופוזיציה בעירייה, שייח' זקור עבאס. מר עבאס העיד בפני
בית הדין האזורי כי כאשר המערער הגיע לאתר המבנה שהתמוטט, הוא ראה שהמערער הולך בצורה מוזרה והיה גם לבוש בצורה מרושלת ודיבר בקושי. הוא חשבו כשיכור. לאור עדותו זו של העד עבאס קבע בית הדין האזורי כי "קשיי הדיבור של המערער הופיעו כבר בתחילת הגעתו לאתר האירוע ולא בשלב מאוחר יותר". לאחר התייעצות עם ראש העיר פונתה קבוצת הדיירים שבתיהם התמוטטו לאכסניית נוער בעיר העתיקה או לבית מלון. לאחר ששהה במקום כשעה וחצי עד שעתיים, שב המערער לביתו. בשעות הבוקר הוא הובהל על ידי אמבולנס לבית החולים בנהריה ושם אובחן כי לקה באוטם מוחי, אשר גרם לשיתוק בגפיו השמאליות.
בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה צויין, כי יום טרם קבלתו של המערער לבית החולים, דהיינו ב-3.10.94, בזמן העבודה, הופיע קושי בדיבור אצל המערער, שחלף לאחר כמה שעות ולמחרת הופיעה חולשה בצד ימין. סיכום דומה הופיע אף בסיכום המחלה ממחלקה פנימית א' אשר בה אושפז. בגיליון קבלת החולה למחלקה הגריאטרית נכתב: "ב-3.10.94 בערב הרגיש עייפות ולמחרת חולשה ביד וברגל השמאלית, שבמשך כמה שעות התגברה עד לפלגיה".
בית הדין האזורי קבע (השופטת ע' ורבנר ונציגי הציבור פדרליין וגרסון בתב"ע תשנ"ו/0-611) כי בלילה שבין ה-3.10.94 לבין ה-4.10.94 בין השעות 22:00 ל-24:00 לערך ארע אירוע חריג לתובע וזאת בעת שהוזעק לאתר בו התמוטט קיר של מספר בתים ובעת שהיה חשוף לתלונות וטענות מצד מספר רב של תושבים ערבים זועמים ועמד מולם בודד כנציג העירייה.
בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' אבינועם רכס על מנת שייעץ לו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לאוטם בו לקה המערער כמפורט במסמכים הרפואיים.

חוות דעתו של המומחה היועץ רפואי

המומחה הרפואי התבקש להשיב על השאלות הבאות:
1. מהי המחלה ממנה סבל המערער, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב4.10.94.
2. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין עבודתו של המערער בתאריך 3.10.94 ובלילה שבין ה-3.10.94 ל-4.10.94, לבין המחלה שאובחנה אצלו במועד זה.
3. אם יקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי, האם השפעת העבודה החריגה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים במערער בטרם לקה במחלה.
4. האם יש לומר שהעבודה החישה את בואה של המחלה, כך שאלמלא האירוע בלילה שבין ה-3.10.94 ל-4.10.94, ייתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל.
5. האם המומחה יכול לקבוע מתי החלה המחלה אצל המערער והאם ניתן לומר שהסימנים הראשונים של המחלה הופיעו עוד בטרם האירוע בלילה שבין ה-3.10.94 ל - 4.10.94.

על כך השיב המומחה:
המחלה ממנה סבל המערער היא אירוע מוחי, איסכמי (עקב חסימת כלי דם), במחצית המוח הימנית שם שיתוק של הגפיים השמאליות. מחלתו של המערער החלה קודם להגיעו לאתר האירוע. על פי העדות המצוטטת לעיל, היו בו סימני מחלה ראשונים מיד כשיצא מרכבו בהגיעו לאתר ועוד בטרם החל הוויכוח עם התושבים המפונים. מכאן שאין קשר בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה בבחינת גורם ותוצאה. למרות האמור, משהופיעה כבר המחלה הרי שהאירוע החריג בעבודה עלול היה להחמירה.
לשאלות ההבהרה ענה המומחה היועץ הרפואי כי אין נתונים המאפשרים לקבוע קשר בין הופעת המחלה ושיחת הטלפון. יחד עם זאת ציין המומחה כי לא הוצגה בפני
ו טענה שכזו ובחומר שהועבר אליו על ידי בית המשפט לא עלתה הטענה כי המחלה החלה לאחר שיחת הטלפון. כפי שעולה מתוך נתוני בית הדין, המערער ידע כבר יום קודם לאירוע על אבנים שנפלו מהמבנה ומידע נוסף בנושא אינו מהווה לדעת המומחה גורם התרגזות המשתווה לויכוח פרונטלי עם התושבים. לפיכך אין לדעתו קשר בין שיחת הטלפון והופעת המחלה.

פסק הדין באזורי
על יסוד חוות דעת זו ותשובות ההבהרה קבע בית הדין האזורי כי אין קשר בין האירוע החריג בעבודה להופעת המחלה בבחינת גורם ותוצאה, אולם האירוע החריג בעבודה עלול היה להחמיר את המחלה שכבר החלה לפני האירוע. כן פסק, כי סימני המחלה הכוללים הפרעות בהליכה ודיבור, הופיעו במערער עוד לפני הגיעו לאתר העימות, וכי החום ממנו סבל המערער מקורו כנראה בזיהום ואינו קשור לאירוע המוחי. באשר להגדרת האירוע החריג חזר בית הדין על קביעתו לפיה שיחת הטלפון והשהות במקום האירוע מהווים שניהם את האירוע החריג. בית הדין ציין כי חריגותו של האירוע הינה בשל הגעת המערער לאתר והתמודדותו עם התושבים המפונים. לו היה מדובר אך ורק בשיחה טלפונית בלילה בדבר התמוטטות בית בעכו העתיקה, לא היה בית הדין האזורי קובע כי מדובר באירוע חריג, שכן תפקידו של מהנדס העיר כולל בין היתר עיסוק במבנים שמצבם אינו תקין והמערער קיבל גם בעבר שיחות בנוגע לאי תקינות מבנים, לרבות שיחה טלפונית שהתקבלה במשרד מהנדס העיר כיום לפני האירוע בנוגע לאבנים שנפלו מהמבנה הספציפי אשר בו מדובר. בית הדין קבע כי אין ספק שאנשי ציבור ובם נושאי תפקידים בכירים ברשויות מקומיות, מקבלים שיחות טלפון הקשורות לעבודתם והמצריכות לעתים יציאה מהבית על מנת לפתור בעיות גם בשעות הערב והלילה.
עוד פסק בית הדין באשר לשיחת הטלפון, כי אף המערער לא העיד כי באותה שיחה התנהל עימות בינו לבין מאן דהוא אחר מעברו השני של הקו, וכי השיחה היתה אינפורמטיבית בלבד. כן חזר בית הדין על עמדת הרופא ששיחת הטלפון לא גרמה להופעת האירוע, גם אם העימות היה יכול להחמיר את מצבו של המערער. משקביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן ההיגיון והסבירות, אליבא דבית הדין, לא נמצאה סיבה להתערב בשיקול דעתו.



האם מדובר באירוע חריג

המערער טען בפני
נו כי די בהחמרה כשלעצמה, בה הכיר המומחה הרפואי, בכדי להכיר באירוע כתאונת עבודה. כן טען כי היה על המומחה להחליט לאור העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי אשר קבע כי היה אירוע חריג. אשר לפסק הדין האזורי טען המערער כי בית הדין טעה באמרו ששיחות טלפון ממין זה הן דבר שבשגרה ולכן לא חריג.
אכן המומחה היועץ הרפואי התערב בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי. על כן החלטנו להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות:
1. האם האירוע המוחי שעבר המערער התרחש לפני או אחרי שקיבל את הדיווח המשטרתי על דבר התמוטטות הבית בעכו העתיקה.
2. בהנחה שהדיווח המשטרתי למערער (שלא על פי פסק דינו של בית הדין קמא) ראוי להחשב כאירוע חריג בחיי עבודתו - היש מקום לשינוי תשובת המומחה לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין האירועים החריגים בעבודה לאירוע המוחי.

על כך השיב היועץ-מומחה הרפואי כי אין בידו לקבוע אם האירוע המוחי התרחש לפני או אחרי שיחת הטלפון בה קיבל המערער דיווח מהמשטרה על התמוטטות הבניין. להערכתו האירוע החל בפרק הזמן שלאחר שיחת הטלפון ובטרם הגיע המערער למקום העימות עם התושבים. המומחה היועץ הרפואי ציין כי אם יחליט עתה בית הדין ששיחת הטלפון עצמה היתה בבחינת אירוע חריג, הרי שיש לייחס לשיחה זו מעכשיו משקל יתר שהרי מחלתו החלה, ככל שהמומחה יכול להעריך, בין שיחה זו לבין המועד בו הגיע המערער למקום העימות עם התושבים. בהנחה זו, ובשל סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון ותחילת הופעת המחלה מעריך המומחה כי יש קשר בין שיחת הטלפון עם המשטרה ובין הופעת המחלה במועד בו הופיעה.


לאור העובדות ותשובותיו של המומחה, יש להכיר באירוע המוחי שאירע למערער ביום 4.10.1994 כתאונת עבודה.
הודעה טלפונית למהנדס עיר בחצות לילה שבית מגורים מתמוטט יש בה בעיני אירוע יוצא דופן גם אם הדבר קורה מדי פעם וצפוי לקרות למהנדס עיר. הודעה על קריסת בניין בחצות לילה היא בבחינת אירוע חריג גם אם היא צפויה מדי פעם בעבודת מהנדס עיר. בית דין זה עמד על כך בעניינם של נהגי מוניות. ברוח זו פסקה השופטת ע' פורת בעניין יוסף ניב (דב"ע נד/0-268 ניב יוסף - המוסד לביטוח לאומי
- פד"ע כ"ח, 143). באותו עניין הסיע נהג מונית נוסע במשך שעתיים. נראה שהנוסע היה מסומם. הנוסע הסתלק ולא שילם למערער. זה נסער ונרגש ולקה באוטם שריר הלב. בית הדין האזורי פסק שאין לראות בכך אירוע חריג ואולם השופטת ע' פורת מבית הדין הארצי העריכה את החוויה שעבר המערער כחריגה למרות שנהג מונית מועד לאירועים ממין זה.


כך פסקנו גם בעניין רפאל ממן (עבל 241/98 רפאל ממן - המוסד לביטוח לאומי
) ובעניין מוחמד ספייה (עבל 119/98 מוחמד ספייה - המוסד לביטוח לאומי
). פסקנו כי למרות שנהגי מוניות חשופים לסיכונים הרי כל סיכון עשוי להיות חריג. אין שגרה באירועים מפחידים, כגון, כאשר מול הנהג מופיעה משאית ענקית או כאשר הנוסע מבטיח לחזור ולשלם והנהג מחכה במשך זמן רב מבלי שהנוסע חוזר. הוא הדין במהנדס עיר שמודיעים לו בחצות על קריסת בית מגורים. דווקא למהנדס עיר זהו אירוע טראומטי באשר הוא נושא באחריות לתקינות המבנים בעיר.
יש לראות באירועים בלילה אירועים חריגים שאינם ממין העבודה השגרתית של המערער. לאור התשובות של פרופ' רכס לשאלות ההבהרה של בית הדין הארצי יש להכיר באירוע המוחי שאירע למערער ביום 4.10.1994 כתאונת עבודה.

השופט ע' רבינוביץ
1. אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי, סגנית הנשיא ברק, ולו מסיבה אחת, כפי שאפרט להלן.


2. המומחה הרפואי הנכבד שלל, אומנם, קשר של גרימה בין האירוע החריג (הויכוח עם התושבים המפונים) והופעת המחלה, אך התמיד בקביעתו לפיה "משהופיעה כבר המחלה הרי שהאירוע החריג בעבודה עלול היה להחמירה" (ההדגשה הוספה - ע.ר.).

3. באמירה זו קשר המומחה בין האירוע להחמרת המחלה.

4. אני ער לכך, שהמומחה הרפואי קבע, שהאירוע החריג רק "עלול" היה להחמיר את המחלה, ועל פי פסיקה קיימת אין הביטוי "עלול" עונה על הוודאות המספקת כדי להרים את נטל הראיה.

6. יחד עם זה, מניסוח הדברים על ידי המומחה, כפי שבא לידי ביטוי במילים "למרות האמור בסעיף ב. לעיל, (ההדגשה הוספה - ע.ר.). משהופיעה כבר המחלה הרי שהאירוע החריג עלול היה להחמירה", והחזרה על קביעה זו גם בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מותירה את הרושם, שאכן מדובר בסבירות ממשית של החמרת המחלה עקב האירוע החריג.


הוסף לכך את הנתון, כי מדובר בחוק סוציאלי ותגיע למסקנה - שדי באמירה זו של המומחה הרפואי כדי להרים את נטל ההוכחה המצדיק סיווג התאונה כתאונה בעבודה.
השופטת א' סלע
אני מסכימה עם עמדתה של סגנית הנשיא, השופטת ברק.

נציג עובדים נ' הרפז

אני מצטרף לדעתה של סגנית הנשיא השופטת ברק.

סוף דבר

הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.3,500 ₪ תוך 30 יום.
ניתן היום, ט"ו חשון, ה'תשס"ב, 1.11.01, ויישלח לצדדים.

________________ ________________ _____________
א' ברק
, סגנית הנשיא ע' רבינוביץ
, שופט א' סלע
, שופטת

___________________ ____________________
נ' הרפז, נציג עובדים י' בן יהודה, נציג מעבידים

שם קובץ: ברק/עמית/עע465-97, טלפון מעצבן ארוע חריג

- 1 - עבל 465/97








עבל בית הדין הארצי לעבודה 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/01/1900)