פסקי דין על הרוש מסעוד | פסקי דין על הרוש סטלה | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "מגדל העמק"- נמחקה | פסקי דין על גבאי מסעודה | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל |

52725-02/13 א     06/05/2013




א 52725-02/13 הרוש מסעוד, הרוש סטלה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "מגדל העמק"- נמחקה, גבאי מסעודה, מינהל מקרקעי ישראל








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 52725-02-13 מסעוד נושא ואח' נ' גבאי ואח'





מספר בקשה:10

לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן


התובעים

1.הרוש מסעוד

2.הרוש סטלה



נגד


הנתבעים

1.הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "מגדל העמק"- נמחקה
2.גבאי מסעודה
3.מינהל מקרקעי ישראל




החלטה

לפני בקשת התובעים להותיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן ביום 27.2.2013 כנגד הנתבעת 2, עד להכרעה בתובענה.

רקע
•
בשנת 1982 אושרה תכנית שיכון ציבורי מס' 1/15/11, החלה, בין היתר, על חלקות התובעים והנתבעת 2 (חלקות 72 ו- 73). מכוחה של תכנית זו נערך תשריט לצרכי רישום (להלן- תצ"ר) אשר לאחר אישורו בידי מרכז מיפוי ישראל והוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן- הנתבעת 1) נרשמה במרשם המקרקעין החלוקה שנקבעה במסגרתו וכן המגרשים המסומנים בו נרשמו כחלקות רישום עצמאיות.

•
ביום 30.10.1987 רכשו התובעים זכויותיהם בחלקתם מחברת הדיור של הסוכנות היהודית "עמיגור" ונכרת בין התובעים לנתבע 3 חוזה חכירה לדורות ביחס לחלקת התובעים.

•
בשנת 1988 פנו התובעים לנתבעת 1, בבקשה לקבלת היתר בניה במגרשם, בין היתר למבנה חניה. התובעים הציגו את הבקשה להיתר בפני
הנתבעת ודאגו להחתימה על גביה.

•
ביום 12.2.1991 הנפיקה הנתבעת 1 לתובעים את היתר הבניה המבוקש מס' 11/91 והתובעים החלו בבניית מבנה החניה.

•
לטענת התובעים, בחודש 9/2011
פנתה הנתבעת 2 לנתבעת 1 בבקשה לקבלת היתר בניה שבמסגרתו נתבקשה הנתבעת 1 לאשר לנתבעת 2 בנייתה של חומה בגובה 150 ס"מ בגבול מגרשה. במכתב מאת הנתבעת 1 לתובעים צוין כי, הבקשה כוללת הריסת חניית התובעים, מאחר שעל פי מפת המדידה חלק מחניית התובעים בנוי בשטח בבעלות הנתבעת 2.

•
ביום 26.2.2012 הוגש מטעם התובעים כתב ערר כנגד החלטת הנתבעת 1 הדוחה התנגדותם לבקשה להיתר של הנתבעת 2, תוך הריסת הגדר ומבנה החנייה שנבנו על ידם במסגרת היתר בניה קודם. ביום 24.4.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים וניתנה החלטה כי התיק יוחזר לנתבעת 1 על מנת שימונה מודד אשר יסמן את גבולות החלקות. במקביל למינוי המודד, פנו התובעים לנתבע 3, על מנת לעמוד על סוגיית סימון הגבול.

•
במכתב הנתבע 3 מיום 23.10.2012, צוין כי מבדיקת גבולות החלקות נמצא כי קיימת סתירה בין הגבולות הרשומים למצב החזקה בשטח. מאחר וחלה טעות בתצ"ר משנת 1988, פועל הנתבע 3 להכנת תצ"ר מתוקן.

נימוקי הבקשה

1.
התובעים טוענים, כי קיים חשש ממשי ומבוסס, כי במידה ולא יינתן צו המניעה הזמני כנגד הנתבעת 2, הנתבעת 1 תנפיק היתר בניה לנתבעת 2 והנתבעת 2 תחל בהריסת מבנה החנייה שנבנה על ידי התובעים לפני למעלה מ- 20 שנה, מכוח היתר בניה שניתן להם על ידי הנתבעת 1 כדין, תוך קביעת עובדות מוגמרות ובלתי הפיכות בשטח על ידי הנתבעת 2, וכן תוך סיכול הליך תיקון התצ"ר שעתיד להינקט על ידי הנתבע 3.

2.
התובעים ממשיכים וטוענים כי, נזקם כתוצאה מבניית הגדר החדשה על ידי הנתבעת 2, עולה לאין שיעור על נזקה של הנתבעת 2. לנתבעת 2 טרם ניתן היתר בניה וטרם החלה הבנייה מכוחו בפועל. מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת התובעים, מה עוד שנזקה של הנתבעת 2 מתבטא לכל היותר בעיכוב שחל שמימוש בניית הגדר החדשה במיקום המבוקש על ידה, הינו נזק הניתן לביטוי בכסף. על כן, יש להותיר את צו המניעה הזמני שניתן בתאריך 27.2.2013 כנגד הנתבעת 2, עד להכרעה סופית בתובענה למתן צו המניעה
הקבוע, תוך חיוב הנתבעת 2 בהוצאות.

תגובת הנתבעת 2

3.
הנתבעת 2 מתנגד לבקשה וטוענת, כי מכתב הנתבע 3 בעניין תיקון התצ"ר אינו רלוונטי ואינו אקטואלי. התובעים מנצלים שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת את מכתב הנתבע 3, שלא ניתן ללמוד ממנו דבר על מיקום הגבול בין החלקות בין בהווה ובין בעתיד, וזאת בכדי להנציח מצב של פלישה והסגת גבול ובנייה במקרקעי הזולת ובכך לקנות לעצמם יתרון, שאינו מגיע לתובעים על פי דין.

4.
הנתבעת 2 טוענת, כי התובעים לא הגישו כל ראיה מהימנה לכאורה, לביסוס טענתם בסוגיית הסיכול של הליך תיקון התצ"ר ו/או הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם. הצגת בניית הגדר על גבול מגרש שאינו שנוי במחלוקת, כקביעת עובדות מוגמרות או סיכול הליך תיקון התצ"ר היא הצגת מצג שווא, מעוותת ומטעה.

5.
כן טוענת הנתבעת 2, כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה כי קיימת עילת תביעה לכאורה אשר בגינה נדרש מתן צו המניעה. התובעים לא המציאו ראיות לכאורה לטענתם בדבר נזק אשר עלול להיגרם בביטול צו המניעה הזמני וכן, לא הטו את כף המאזניים לטובתם במאזן הנוחות. התובעים לא הראו כי בקשתם מוגשת בתום לב ובניקיון כפיים. הבקשה הינה ניסיון נוסף, למנוע מהנתבעת 2 לממש זכות יסוד- זכות הקניין.

6.
הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת, כי הבקשה הוגשה בניסיון לעקוף שלא כדין את החלטת ועדת הערר המחוזית
אשר נדונה והוכרעה זה מכבר. התובעים מבקשים להשיג על פסק דינה של ועדת הערר המחוזית בעקיפין דרך הגשת תובענה למתן צו מניעה ובקשה למתן צו מניעה זמני.

7.
טענה נוספת בפי הנתבעת 2 היא, כי לא קיים כל חשש מנזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לתובעים. מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הנתבעת 2. אם יוותר צו המניעה על כנו, יפגע הדבר קשות בזכויות יסוד של הנתבעת 2, בקניינה ובאורחות
חייה, ללא כל הצדקה בדין.

8.
לבסוף טוענת הנתבעת 2, כי התובעים לא הצליחו להוכיח התקיימותם של כל ארבעת התנאים המצטברים הדרושים לצורך מתן צו מניעה זמני, על כן, יש לבטל את צו המניעה הזמני אשר ניתן ביום 27.2.2013, תוך חיוב התובעים ו/או הנתבע 3 בהוצאות.

9.
לחילופין, יש להורות על ביטול צו המניעה הזמני ולאפשר לנתבעת 2 לבנות גדר על הגבול המוסכם הנוכחי בין החלקות, מבלי להרוס את משטח החנייה והמחסן, ובלבד שייאסר על התובעים לחצות את הגדר אל תוך חלקת הנתבעת 2. הגבלת הריסת שטח החניה והמחסן תתבטל אוטומטית לאחר 120 ימים, במידה והתובעים ו/או הנתבע 3 לא יצליחו לשנות את הרישום ברשות מיפוי ישראל בעניין מיקום הגבול בין החלקות.

תגובת הנתבע 3

10.
מטעם הנתבע 3 לא הוגשו סיכומים. בתגובתו לבקשה לצו מניעה זמני מיום 10.3.2013, סבור הנתבע 3 כי, ראוי להיעתר לבקשה לצו המניעה הזמני, ולמנוע מהנתבעת 2 לבצע פעולות בניה ו/או הריסה שיפגעו בקניין התובעים, כל עוד לא התבררו ונקבעו סופית הגבולות בין חלקות 72 - 73 בגוש 17445,

זאת בין היתר על ההנחה שהתצ"ר המתוקן יגרום לשינויים בגבולות בין החלקות. יחד עם זאת, מציין הנתבע 3, כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי בתום המדידה הנוספת ייקבע כי חלק ממגרשם של התובעים חורג אל עבר חלקת הנתבעת 2.

דיון והכרעה

11.
תכלית צו המניעה הזמני הינה לשמור, כל עוד תלויה ועומדת בבית המשפט תובענה, על מצב הדברים כפי שהיה בעת הגשת התביעה.

12.
ארבעת המבחנים אשר קיומם (המצטבר) יזכה את התובעים בסעד המבוקש הינם:

א.
מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט בטרם מתבררת התובענה בתיק העיקרי - לצורך שמירה על המצב הקיים. בית המשפט בוחן האם מתן הסעד הזמני הינו הכרחי אשר מצדיק התערבותו של בית המשפט בשלב מקדמי טרם בירור התובענה. המדובר בצורך לשמור על המצב הקיים, על מנת שלא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון העלול לקפח זכותם של התובעים.

ב.
קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים- מבחן הוכחת קיום עילת תביעה. האם הוכיחו התובעים זכות לכאורה למענה יינתנו צווי המניעה.

ג.
מבחן מאזן הנוחות- איזון בין שני מרכיבים: זכות לכאורה ומאזן הנוחות. ראה רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (פורסם בנבו).

ד.
מבחן תום הלב- בודק האם התובעים באו ביושר ובניקיון כפיים או שמא העלימו עובדות חשובות מידיעת בית המשפט, על מנת לזכות בצו.

13.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, מתקיימים המבחנים למתן הצו. שינוי המצב הקיים תוך הריסת הגדר ומבנה החנייה שנבנו על ידי התובעים במסגרת היתר בניה קודם, תגרום נזק לתובעים, תוך קביעת עובדות מוגמרות ובלתי הפיכות בשטח על ידי הנתבעת 2, וכן לסיכול הליך תיקון התצ"ר על ידי הנתבע 3. מנגד, הנתבעת 2 טרם החלה בבניית הגדר החדשה.
מתן הצו במקרה דנן, ישמר את המצב הקיים מזה עשרות שנים. על כן, הנני נעתר לבקשה.

14.
צו המניעה יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי או עד

למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט מוסמך.

15.
הנתבעת 2 תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום,
כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 52725-02/13 הרוש מסעוד, הרוש סטלה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "מגדל העמק"- נמחקה, גבאי מסעודה, מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 06/05/2013)