פסקי דין על זוהר חי | פסקי דין על רחל סיליס

3594/03 א     12/09/2004




א 3594/03 זוהר חי נ' רחל סיליס





בתי המשפט
22
א 003594/03
בית משפט השלום ירושלים
12/09/2004

כב' השופטת אילתה זיסקינד

לפני
זוהר חי
בעניין:
התובע

אסף בוטח

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
רחל סיליס
הנתבעת
עובדיה גבאי

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. לפניי בקשה לפסול מותב זה מליישב בדין, בשל האופן בו התייחס לב"כ התובע ולתובע עצמו, במהלך הדיון מהנימוקים הבאים:

א. ביהמ"ש הגדיר את אופן ניהול הדיון ע"י ב"כ התובע כ"תגרן בשוק" בנוכחות מרשו ואחרים.
ב. ביהמ"ש פגע בזכויות במרשו - התובע, בכך שמנע ממנו לצאת מאולם הדיונים במהלך הדיון.
ג. ביהמ"ש הפלה בין ב"כ התובע לב"כ הנתבעת, בכך שרשם לב"כ התובע התראה כי לא תתקבל טענה לתיקון הפרוטוקול, אם לא יאט את קצב דיבורו, בעוד שגם ב"כ הנתבעת, התבקש להאט את קצב דיבורו במהלך הדיון, אולם התראה כזו לא נרשמה לגביו.
ד. לבסוף, ביהמ"ש לא התירה את שאלתו של ב"כ התובע לעד הנתבעים מר סלם, האם קיים חוב אחר מצדו כלפי הנתבעת, ובכך פגע בב"כ התובע, וכך תיאר זאת ב"כ התובע:

"ביהמ"ש חושב שהשאלות אין להם מקום ושלא עו"ד שואל אותם, ולכן יש לצפות מה יהיה פסק דינו כאמור לעיל ובכך יש פגיעה ממשית בזכויות מרשי וחשש למשוא פנים... הפגיעה עלולה להוביל לכך שמרשי יפסיד בהליך זה."

ראה: עמ' 20 ש' 9-6 לפרו'.
לטענת ב"כ התובע נסיבות אלה מהוות בסיס ועילה לפסילתו מלשבת בדין בהליך זה.

2. ב"כ הנתבעת ביקש להשיב לבקשה ובתגובתו טען כי אין כל בסיס לטענת הפסלות מהנימוקים הבאים:

א. ב"כ הנתבעת לא שמע מפי ביהמ"ש את המילים "תגרן בשוק" ולא היתה כל מידת קיפוח מצד ביהמ"ש כלפי התובע או ב"כ.

ב. בנוסף, למרות אי התייצבות התובע וב"כ לדיון, עשה ביהמ"ש נסיונות לאתרם, והתברר כי ב"כ התובע נמצא עדין שוהה במשרדו למרות שחלפה חצי שעה לאחר מועד הדיון. ביהמ"ש המתין לבואם, ולמרות איחורם ואי תשלום המחצית השניה של האגרה מצד התובע, בכ"ז קיים את ישיבת ההוכחות.

ג. כמו"כ לדיון לא התייצב אחד העדים מצד התובע, ולמרות הצורך בשמיעת העדים בתיק זה ברצף ובשמירת רצף הדיון, ניאות ביהמ"ש לאפשר קביעת דיון נוסף ולא החמיר עם ב"כ התובע.

ד. באשר להחלטת ביהמ"ש שלא עלתה בקנה אחד עם בקשת ב"כ התובע להתיר לו לשאול שאלה מסויימת בעת חקירת עד הנתבעת, הרי שהדרך להתמודד עמה אינה היא בדרך של פסלות שופט.

ה. לטענת ב"כ הנתבעת, טענת ב"כ התובע כי בהימ"ש קבע בתיק עמדה לגופו של ענין, הינה ניסיון להעמיד את ביהמ"ש לפני סיום ההוכחות בתיק במצב שנועד לגרום לכך שבבואו לפסוק את פסיקתו, יהא בית המשפט זהיר שבעתיים כלפי התובע, נוכח בקשת הפסלות, למרות שלא היו בסיס ועילה לטענות הפסלות.

דיון
3. תמהני על העלאת הבקשה לפסלות מותב זה מטעם ב"כ התובע, הן בשלב שהועלתה והן לגופו של ענין לאור הנימוקים שהועלו בה, וסבורני כי דינה להידחות מהטעמים הבאים:

א. ראשית דבר, מעולם לא אמר מותב זה לב"כ התובע או לעו"ד אחר באולמו, כי הוא נוהג כתגרן בשוק. דברים אלו אושרו גם ע"י ב"כ הנתבעת, שנכח באולם בכל מהלך הדיון, ויש להצטער על כי ב"כ התובע מבסס את בקשתו על מילים שלא נאמרו כלל.

ב. אמנם ב"כ התובע, עו"ד בוטח, נהג לצערי בבוטות באולם ביהמ"ש. לא פעם במהלך הדיון הוא הרים קולו וצעק על עו"ד גבאי בקול רם, ולמרות הערות ובקשות ביהמ"ש כי יחדל מכך, שכן בדיונים בפני
מותב זה, לא נהוג לצעוק, והדבר אינו מקובל במקומותינו, התעלם מכך עו"ד בוטח והמשיך להרים קולו ולצעוק בהזדמנויות נוספות, כאילו הדבר מותר וראוי, וכאילו ביהמ"ש לא פנה אליו כלל, ולא וביקשו לחדול מכך.

ג. בנוסף, בקשות רבות וחוזרות מצד ביהמ"ש לעו"ד בוטח, כי יאט את קצב דיבורו, על מנת לאפשר לקלדנית להקליד את טענותיו, לא זכו להתייחסות ולא הועילו, וביהמ"ש נאלץ שוב ושוב אין ספור פעמים לחזור ולבקשו זאת, דבר אשר הקשה במאוד על ניהול הדיון.

אמנם גם ב"כ הנתבעת לא האט בקצב דיבורו, אולם הערות ביהמ"ש כלפיו זכו לא פעם להתנצלות מיידית, תוך ניסיון מידי מצידו לשפר את קצב דיבורו ולהאט. לכן גם לא זכו להתייחסות בפרוטוקול.

כך או כך, ודאי שעצם רישום הערת ביהמ"ש כלפי קצב דיבורו של ב"כ צד אחד בלבד (בעניינינו התובע), שנועדה לאפשר רישום פרוטוקול נאות, אינה מהווה עילה לפסלות שופט, מה גם שלאחר רישום ההערה חל מיד השינוי המבוקש וקצב דיבורו הואט. היתה זו למעשה הפעם היחידה והבודדת במהלך הדיון הארוך, שבה ניאות ב"כ התובע להאט את קצב דיבורו, אך רק לאחר שנכתבה ההחלטה הנ"ל בעניין, ויש להצטער כי לא עשה זאת קודם לכן.

ד. מאחר והמילים תגרן בשוק מעולם לא נאמרו ע"י ביהמ"ש אלא ע"י ב"כ התובע בלבד, סבורני כי נופל כל הבסיס לעילת הפסילה, אולם בהקשר זה אציין כי תמהני - מדוע לא מצא ב"כ התובע להעלות את בקשת הפסילה דנן, מיד לאחר שסבר כי מילים אלה נאמרו, שהרי טענת פסלות שופט יש להעלות בהזדמנות הראשונה והדיון בענייננו התארך למשך מספר שעות (לטענת ב"כ התובע 4 שעות), במהלכן נשמעו כל העדים שהתייצבו ונחקרו נגדית, ולפתע רק בתום 4 שעות דיונים ולאחר שמיעת כל העדים שהתייצבו, מצא לנכון ב"כ התובע להעלות לפתע טענת פסלות, מיד לאחר שביהמ"ש לא התיר לו לשאול שאלה ששאל, תוך הנמקה כי בכך "שאין רלוונטיות להיותו של העד חייב כספים, ואין בכך גם עילה של אמינות, גם אם הוא חייב כספים." (ראה עמ' 18 ש' 24-23 לפרו').

ה. אוסיף ואציין, כי ב"כ התובע טען "בשלב הראשון חשבתי כי מוטב יהיה שלא ללבות את הענין, אולם אני רואה כי ביהמ"ש מתייחס אלי כעו"ד חנווני בשוק, הדבר אינו מקובל עלי" (ראה עמ' 20 ש' 2-3 לפרו'), אך אין בכך רבותא, שכן אם קרה כדבר הזה, היה לעליו להעלות מיד את טענת הפסלות ולא להמתין עם נימוק זה במשך כל 4 שעות חקירת העדים, עד תום ישיבת ההוכחות.

ו. התרשמותי היא כי טענת הפסלות עלתה רק בתום הדיון ולאחר שעות רבות של דיון, לא בשל המילים "תגרן בשוק" שלא נאמרו כלל, אלא רק בשל כך שביהמ"ש לא התיר שאלה של ב"כ התובע והדבר לא היה לרוחו. טענת הפסלות לא הועלתה קודם, משום שלא היה מקום להעלותה בגין מילים שלא נאמרו, אך בכל מקרה ודאי שאינה ראויה להישמע לאחר שעות דיון רבות, לאחר סיום שמיעת כל העדים שהתייצבו. כבר מטעם זה, דינה להידחות.

ז. ובאשר לנימוק כי הפסלות נובעת מכך שביהמ"ש לא התיר לתובע לשאול שאלה בדבר קיומו של חוב אחר מצד העד שרחה לתובע, הרי שניתנה בענין זה החלטה מנומקת, המתייחסת לגופו של עניין. ב"כ התובע לא נתן נימוק המצדיק להידרש לשאלה זו, שאינה קשורה כלל לדיון שלפנינו, ולא מצאתי ממש בטענתו, כי עצם קיומו של חוב מלמד על חוסר אמינותו של העד, ולכן יש להתירה.
מכל מקום, אם סבור עדיין ב"כ התובע כי ההחלטה אינה במקומה, רשאי הוא ככל בעד דין אחר, להתמודד עמה זו בדרך של הגשת ערעור, אך ודאי שאין בכך משום עילה לפסלות השופט, שהרי לא יעלה על הדעת, שכל אימת שביהמ"ש לא יעתר למבוקשו של צד זה או אחר, תתבקש פסילתו.

יש לציין כי שאלות רבות מטעם ב"כ התובע הותרו למרות, התנגדות ב"כ הנתבעת להן, אך כמובן שגם החלטות אלה אינן מהוות בסיס לפסילת ביהמ"ש ע"י ב"כ הנתבעת.

ח. ובאשר לטענה כי ביהמ"ש פגע בזכויות התובע, בכך שלא התיר לו לצאת מהאולם, לצערי, גם כאן לא דייק ב"כ התובע, והטענה אינה נכונה, לא כל שכן אינה ראויה.

במהלך הדיון בעת שב"כ התובע טען טענה בקשר לחקירת העד, התובע עזב לפתע את אולם ביהמ"ש ללא רשות ביהמ"ש ויצא מחוץ לאולם, אולם ביהמ"ש לא חש בכך כלל. נושא עזיבתו זו של התובע את האולם, התעורר רק בשל געירתו וטרונייתו הפתאומית של עו"ד בוטח, תוך כדי טיעונו, על כך שעדי הצד שכנגד עוזבים באמצע הדיון את האולם, ממש כשהדלת נטרקה והתובע יצא בעדה. משהסתבר מיד כי היה זה מרשו - התובע בעצמו, העיר לו על כך מיד עו"ד גבאי וניסה להעמידו על טעותו, אולם עו"ד בוטח נזף בו בצורה בוטה ולא הולמת תוך שהרעים עליו בקולו ולא היה מוכן לשמוע ולהתרצות כי התובע הוא זה שעזב את האולם ולא עדי הנתבעת. עו"ד בוטח אף גער בביהמ"ש, שניסה להרגיעו, והתנהגותו בענין זה, חרגה מכל נורמה שהולמת התנהגות עו"ד באולם ביהמ"ש.

ביהמ"ש אכן מצא לנכון לקראו לסדר ולהעיר לו על כך בשל המהומה שעורר באולם, והתובע התבקש לחזור לאולם ולהיות נוכח בדיון, בשל היותו בעל דין. האם בכך יש משום פגיעה בזכויות התובע?? תמהני - מהי פשר אותה פגיעה??

יתרה מכך, בהמשך הדיון כשביקש התובע רשות מביהמ"ש לצאת מהאולם ולהעדר מהדיון לצורך הכנסת מטבע למדחן החניה, הדבר הותר לו והוא נעדר למשך כחצי שעה.

ב"כ התובע לא טרח להבהיר כלל במה פגע ביהמ"ש בזכויות מרשו. העובדה כי ביהמ"ש ביקש מהתובע ששהה מחוץ לאולם, לחזור לאולם כדי לשמוע את המשפט, נועדה דווקא כדי לשמור על זכויותיו ויש להצטער כי ב"כ התובע לא דאג מלכתחילה כי התובע ימשיך לשהות באולם שהרי הוא הוזמן לדיון, והגם שהוא וב"כ הגיעו לדין באחור של למעלה מחצי שעה, מן הראוי שלכל לפחות יהיה התובע נוכח במהלכו.

חובתו של בעל דין להתייצב לדיון ובגדר כך עליו לשהות באולם ביהמ"ש ולא מחוצה לו, מה עוד שהתובע הוא יוזם ההליך. בימ"ש זה רואה חשיבות עליונה לנוכחותו של כל בעל דין, לרבות התובע באולם הדיונים, ושהותו במזדרון אינה עולה בקנה אחד עם ההליך המשפטי שהגיש. הדבר חיוני הן למען עשיית הצדק והן משום שההליך המשפטי הינו חלק מזכויות התובע ומכאן גם נובעת חובתו האלמנטרית הינה להיות נוכח בו בעת קיומו, אם מצא לנכון לנהלו.

לפיכך, טענת ב"כ התובע, כי מרשו רשאי להימצא מחוץ לאולם, לא רק תמוהה, אלא מנוגדת להגיון ולשכל הישר, ומן הראוי היה, כי יתגייס דווקא ויורה למרשו לחזור לאולם, ולהימצא בו, כמי שיזם הליך זה.

4. מכל הנימוקים שהעלה ב"כ התובע, בענייננו, לא מצאתי, כי קיים בסיס ולו קלוש, לטענות הפסלות, לא רק בפאן העובדתי, אלא גם בעצם תחושת הקיפוח של ב"כ התובע, שאין לה בסיס.
מותב זה לא קבע כל עמדה בתיק לגופו של ענין, שכן שמיעת הראיות בתיק טרם הושלמה, בשל עד התובע, שלא התייצב לדיון, ועיכוב חקירת הנתבעת.
במהלך הדיון, בית המשפט לא הביע עמדה לגופו של ענין, נהפוך הוא. בשלב מסויים נסובה שיחה בינו לבין ב"כ הצדדים על גופה של המחלוקת, המורכבת בתיק זה, בה טוענים הצדדים למעשי מירמה הדדיים, וגם נעשה ניסיון לבחון את השאלה המשפטית העומדת להכרעה.
הערת בית המשפט, בדבר הצורך בהאטת דיבורו של ב"כ התובע, אינה מצביעה על קיפוח.

5. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מהצדדים, ויש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות, כדי להקים עילת פסלות, ולהצביע על כך שדעתו של מותב זה ננעלה, כך שההליך הינו משחק נעול, ואולם, ב"כ התובע לא השכיל להראות זאת.

וכך אמר בית המשפט העליון בענין פסלות שופט:

"המבחן לפסלות שופט מצוי בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מבחן זה הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים, כלומר "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(375 (2).

אין באמירת השופט משום נקיטת עמדה סופית אשר מגיעה לכדי חשש ממשי למשוא פנים כפי שכבר אמרתי בבג"צ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ויו"ר ועדת החקיקה לבדיקת הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר (טרם פורס):

מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בענין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור'). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות (impartial). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות ( קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי".

אין ביתר טענות המערער בדבר התערבות של בית המשפט ופסילת שאלות או ראיות בכדי להוות עילה לפסלות שופט. כבר קבענו כי טענות דיוניות אין מקומן במסגרת טענת פסלות. השגות על החלטות דיוניות מקומן בשלב הערעור, אם יהיה כזה (ראה: מ. שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", ספר הגבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87).

פסילת שופט הוא מהלך שיוחד על פי הפסיקה לנסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בעניין שלפנינו.

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ₪".

ראה: ע"א 3272/96 - בנימין פרנקל נ' ראובן אנטין ואח' .תק-על 96(2), 1091.

ועוד נאמר:

"הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער, כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים (ראו לדוגמא: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(375 ( 2). אין בחומר שלפני נתונים אובייקטיבים המצביעים על קיומו של חשש כאמור, וממילא אין עילה לפסילת בית המשפט".

ראה: סע' 6 לפסק הדין בע"א 2501/00 - עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף ואח' .תק-על 2000(2), 899 ,עמ' 900.

וכן:
"הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(558 ,446 (1[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 760 ,758). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). בנסיבות הענין לא הצליחה המערערת לבסס חשש זה".
ראה: סע' 7 לפסק הדין בע"א 9701/01 - רשות העתיקות נ' קיטל נכסים בע"מ . תק-על 2001(4), 592 ,עמ' 594.

6. באף אחד מנימוקי ב"כ התובע אין להצביע, כי לבית המשפט עמדה בתיק, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, כי דעתו של בית המשפט ננעלה, או כי פגע בזכויות התובע. התחושה הסובייקטיבית מצד ב"כ התובע, אינה מהווה עילה לפסלות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.
7. כאמור לעיל, אחד העדים מטעם התובע, העד דוד לוי, לא התייצב לישיבת ההוכחות דנן, למרות החשיבות הרבה בשמיעת העדים ברציפות - נוכח טענות המירמה ההדדיות בתיק זה.

לפיכך, בשלב זה, על התובע לנהוג כאמור בסעיף 2 להחלטתי בעמ' 15 לפרו', ולהגיש תצהיר הבהרה מטעם העד על סיבת אי התייצבותו לדיון, וזאת עד יום 27.9.04.

8. אני קובעת את התיק לסיום ההוכחות לחקירתם הנגדית של העד דוד לוי מטעם התובע, ושל הנתבעת, לתאריך 22.12.04 בשעה 10:30.

9. נוכח העובדה שהתובע לא שילם את המחצית השניה של האגרה, חרף החלטתי מיום 1.9.04, אני נותנת לו ארכה לשלמה עד יום 22.9.04, שאם לא כן, תימחק התביעה מחוסר מעש, והוא יחוייב בהוצאות ניהולה.

10. המזכירות תעביר התיק למעקב המנ"ת לביצוע סעיף 8 להחלטתי, ותמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס ובמסירה אישית.

ניתנה היום כ"ו באלול, תשס"ד (12 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.

אילתה זיסקינד
, שופטת








א בית משפט שלום 3594/03 זוהר חי נ' רחל סיליס (פורסם ב-ֽ 12/09/2004)