פסקי דין על אפי רז | פסקי דין על רון לוי | פסקי דין על רז אפי | פסקי דין על רז דליה ואח' |

26510/08 א     19/05/2013




א 26510/08 אפי רז נ' רון לוי, רז אפי, רז דליה ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 26510-08 רז נ' לוי




בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט


תובעים

אפי רז
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי אהרון

נגד


נתבעים

רון לוי
ע"י ב"כ עו"ד עופר גרינפלד




נתבעים שכנגד

1. רז אפי

2. רז דליה
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי אהרון
3. מצבעת התכלת בע"מ



פסק דין


לפני תביעה כספית של התובע, בנו של שותפו המנוח של הנתבע, בגין התחייבויות כספיות שהיו למנוח כלפי המנוח, לטענתו. הנתבע, הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד בגין התחשבנויות בינו לבין המנוח, בנו – התובע, ואלמנתו של המנוח.


א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

1.
התובע (להלן: "התובע") הוא בנו של המנוח, יום טוב רז ז"ל (להלן: "המנוח"), ויורשו על פי צו ירושה.

2.
המנוח הקים את חברת מצבעת רז בע"מ, ח.פ. 511637522 (להלן: "מצבעת רז"), שמקום מושבה היה בתל-אביב, ועיסוקה בצביעת מתכות.

3.
המנוח חלה במחלה קשה שהביאה בסופו של דבר לפטירתו. התובע טוען כי כתוצאה מהמחלה סבל המנוח מבלבול, הפרעות זיכרון וכאבי ראש שהשפיעו לרעה באופן ניכר על תפקודו. בשנות חייו האחרונות, ובעיקר כאשר פחת כושר עבודתו, צירף המנוח את הנתבע (להלן: "הנתבע") כשותף בחברת מצבעת רז, למרות שבפועל לא הוקצו ולא הועברו לנתבע מניות מצבעת רז.

4.
כן טוען התובע כי מצבעת רז נקלעה לקשיים חמורים, חובותיה לבנקים ולספקים הלכו וגדלו והיא נקלעה למשבר קשה. בשנת 2005 הגיעו חובותיה למאות אלפי ₪ ומאחר ולא יכלה לפרוע את חובותיה, הוציא המנוח את כל חסכונותיו, בסך 700,000 ₪, ובאמצעותם פרע חלק מחובותיה.

5.
בד בבד, הסכימו המנוח והנתבע על הפסקת פעילותה של מצבעת רז ועל הקמת חברה חדשה, שאליה יועברו הפעילות הציוד, המכשור והידע של מצבעת רז, חברת מצבעת התכלת בע"מ (להלן: "חברת מצבעת התכלת"). החברה נרשמה במאי 2005, במניותיה החזיקו הנתבע והמנוח, בחלקים שווים ביניהם. חברת מצבעת התכלת פעלה ממתחם חברת רשפים באשקלון ועיקר עיסוקה בצביעת דלתות מתכת שיוצרו על ידי חברת רשפים.

6.
התובע טוען כי מאחר והמנוח הוציא 700,000 ₪ מחסכונותיו על מנת לפרוע את חובותיה של מצבעת רז, ומאחר והנתבע היה שותפו במצבעת רז, היה על הנתבע להשיב למנוח מחצית מהסכום ששולם על ידי המנוח, קרי: סך של 350,000 ₪. בעקבות זאת, התקשרו הנתבע והמנוח בהסכם מיום 4.5.05 (להלן: "ההסכם") בו הסכימו כי כנגד חובו של הנתבע למנוח מוסר הנתבע למנוח שני שיקים, בסך כולל של 350,000 ₪. המנוח והנתבע הסכימו כי יפנו לרשות לעסקים קטנים בבקשה לקבלת הלוואה ואם תתקבל הלוואה – היא תועבר למנוח כנגד חובו של הנתבע, והצדדים יסדירו את יחסי השליטה שלהם בחברה. הלוואה כאמור לא התקבלה והנתבע לא פרע את חובו בסך 350,000 ₪ למנוח.

7.
בנוסף לכך, טוען התובע, כי המנוח הפסיק, על דעת עצמו, את פעילותה העסקית של מצבעת התכלת והעביר אותה בהיחבא, ללא תשלום, למנוח או לעיזבונו, לעסק אחר שהוקם על ידו, בבעלותו הבלעדית, אותו הוא מנהל באותה כתובת של מצבעת התכלת ותוך שימוש בנכסים, בציוד ובידע שלה, תוך מתן שירות ללקוחותיה. בכך רוקן הנתבע מתוכן את מצבעת התכלת, כך שכיום היא חדלת פירעון ולמניותיה אין כל ערך. בשל כך טוען התובע, קופחו זכויותיו ונגרם לו נזק. לטענתו, למעשה המנוח והנתבע פעלו כשותפים ומדובר, למעשה, בגזלת עסקי השותפות על ידי שותף, ובכך קמה עילת תביעה אישית של התובע כלפי הנתבע, בין היתר, מכוח חוק החברות ומכוח עשיית עושר ולא במשפט.

8.
התובע טוען כי משך 7 – 8 חודשים עד סמוך להגשת התביעה, העביר הנתבע לרעיית המנוח, הנתבעת שכנגד 2 (להלן: "אלמנת המנוח" או "הנתבעת שכנגד") מידי חודש סך של 3,500 ₪, על חשבון חלקו של המנוח ברווחי מצבעת התכלת, אולם רווחיה של מצבעת התכלת, וחלקו האמתי של המנוח, עולים בשיעור ניכר על הסכום ששולם.


9.
לפיכך הוגשה התביעה על סך 718,535 ₪ כדלקמן:
א.
418,535 ₪ - חובו של הנתבע למנוח על פי ההסכם (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה).
ב.
300,000 ₪ - בגין גזלת פעילותה העסקית של מצבעת התכלת והפגיעה בשווי מניותיה.

10.
הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד נגד התובע, נגד אלמנת המנוח ונגד מצבעת התכלת. לטענתו, המנוח הסתיר ממנו את דבר מחלתו, והנתבע לא היה מודע לכך עד שהמנוח נפל למשכב ואושפז בבית החולים באוקטובר 2005.

11.
כן טוען הנתבע כי הרשום ברשם החברות משקף את הבעלות במצבעת רז, וכי הוא לא היה שותף של המנוח או בעל מניות במצבעת רז.

12.
הנתבע והמנוח ייסדו את מצבעת התכלת והחזיקו בחלקים שווים במניותיה.

13.
הנתבע טוען כי השיקים שמסר למנוח על-פי ההסכם, נמסרו לביטחון כנגד חלקו של הנתבע בשותפות החדשה. לראייה, לא נרשם בהם מועד פירעון, ולפי ההסכם אמור היה הנתבע לקבלם חזרה כנגד ההלוואה או אף לפני שהושלמו ההליכים הכרוכים בהלוואה. השימוש שעשו הצדדים בהסכם במילה "חוב" לא הייתה נכונה, והכוונה הייתה ביטחון כספי כנגד חלקו של הנתבע בחברה החדשה, שכן לא היה כל חוב שהנתבע היה חייב למנוח באותה עת.

14.
בנוסף, הנתבע שילם סכומים שונים שפורטו על ידו, בסך כולל של 169,745 ש"ח, להחזר חובות של מצבעת התכלת, ומן הדין לקזז סכומים אלה מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

15.
בנוסף, שילם הנתבע לאלמנת המנוח סכום כולל של 87,000 ₪ ב- 25 תשלומים, החל מיוני 2006 ועד אפריל 2008. סכומים אלה שולמו על ידו כדי לתמוך בה ומסיבות מוסריות בלבד. גם סכומים אלה יש לקזז במלואם או בחלקם מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

16.
בנוסף, טוען הנתבע, כי בשנת 2001 הלווה למנוח 26,000 ₪ עבור רכישת מלגזה לטובת מצבעת רז. כנגד הלוואה זו משך המנוח שיק מחשבונה של מצבעת רז, על סך 26,000 ₪ לפקודת הנתבע, אך לא פרע את השיק עד היום. בגין כך, מגיע לנתבע, לטענתו, נכון ליום הגשת התביעה שכנגד, סך של 40,000 ₪.

17.
כמו כן, טוען הנתבע כי מגיע לו שכר עבודה או שכר ראוי או שכר כשותף או שכר כבעל מניות ומנהל במצבעת התכלת בסך 10,000 ₪ לחודש, ובגין 10 חודשים -
100,000 ₪.

18.
הנתבע טוען כי אילו ידע על מחלתו של המנוח, לא היה מתקשר איתו בהסכם לייסוד חברת מצבעת התכלת ולא היה משקיע בה עבודה וכספים כפי שעשה. זמן קצר לאחר הקמת מצבעת התכלת אושפז המנוח. מאשפוזו באוקטובר 2005 ועד לפטירתו ביום 24.3.06, שהה המנוח לסירוגין בבית ובבית החולים, קיבל טיפולים ולא עבד, כך שכל נטל העבודה היה על כתפי הנתבע בלבד.

19.
מצבעת התכלת נוסדה באפריל 2005. משך כחודש וחצי לא פעלה החברה, לטענת הנתבע, בשל המעבר למקום חדש. לאחר מכן, לא עבדה פעלה מספר חודשים, בשל הצורך בהתארגנות, ולמעשה החלה בביצוע עבודות באוגוסט 2005, אך כל אותה עת המשיכו להיות לה הוצאות, לרבות משכורות לפועלים.

20.
מאז הקמתה עבד בה הנתבע לבדו, מבלי שקיבל שכר.

21.
לנתבע לא הייתה זכות חתימה בחשבון הבנק של מצבעת התכלת. ביום 15.11.05 העניק המנוח את זכות החתימה בחשבון לאשתו, ולאחר מכן מסר לה ייפוי כוח לפעול בשמו בחשבון.

22.
הנתבע טוען כי מצבעת התכלת הגיע לחדלות פירעון כתוצאה מכישלון כלכלי ולא כתוצאה ממעשים או מחדלים שלו. בשנת המס 2005 הוגש דוח רואה חשבון ולפיו היה לחברה הפסד של 135,000 ₪. כתוצאה מכך שבתחילת דרכה לא יכלה החברה לעבוד מספר חודשים אך היו לה הוצאות, נטלה מצבעת התכלת הלוואה על סך 25,000 ₪ ממר רפי סלהוב מחברת רשפים. כמו כן השתמשה ב- 40,000 ₪ שהועברו לחשבונה, במקורם, מהוריו של הנתבע. כן לוותה החברה 75,000 ₪ מחברת רשפים פיתוח וייצור בע"מ, על דרך של תשלום חוב של מצבעת התכלת לספק בשם אבקות גיורא (גיורא טופז). חברה זו פתחה בהליכי הוצאה לפועל בגין שיקים שפיזר המנוח שהיו משוכים על חשבון מצבעת התכלת ואשר חוללו. מאוחר יותר החזירה מצבעת התכלת את ההלוואה מכספים שלה, לחברת רשפים.

23.
התובע לא עשה דבר כדי להיכנס בנעלי המנוח, לעבוד בעסק או לשקם אותו. התובע ואלמנת המנוח גם לא שילמו איזה מחובות מצבעת התכלת, אלא המתינו כשלוש שנים, עד שהנתבע שילם את כל חובותיה של מצבעת התכלת לנושים השונים, ואז הגישו את התביעה.

24.
בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד חוזרים הנתבעים שכנגד על טענות התובע בכתב התביעה העיקרי. כן לטענתם, כבר בסמוך לאחר השלמת המעבר של מצבעת התכלת לאתר מפעל רשפים באשקלון החלה מצבעת התכלת לקבל צבר הזמנות משמעותי מחברת רשפים, שהייתה הלקוחה המרכזית שלה וסיפקה לה עבודה רבה על בסיס קבוע. כל סכום שהועבר כהלוואה על ידי חברת רשפים, הועבר על חשבון עבודות עתידיות שבוצעו. מצבה של מצבעת התכלת היה מצוין והסיבה לקריסתה היא גזלת עסקיה ורכושה על ידי הנתבע. הנתבעים שכנגד מכחישים כי הנתבע שילם לחובות מצבעת התכלת מכיסו הפרטי. לטענתם, אף אילו היה עושה כן, דבר המוכחש, אין בכך כדי להקים נגדם עילת תביעה או להצדיק סעד עצמי של גזלת עסקיה ורכושה של מצבעת התכלת.

25.
הנתבעת שכנגד טוענת, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, כי הנתבע שילם לה 3,000 ₪ לחודש משך 10 חודשים בלבד, וכי מדובר בחלק זניח מרווחי החברה שהיה אמור להיות משולם לעיזבון המנוח, ובהסכמת העיזבון שולם לאלמנת המנוח. כן לטענתה, אם אכן מדובר בכספים ששולמו, כטענת הנתבע, מטעמים מוסריים, לפנים משורת הדין, הרי שמדובר במתנה, וממילא לא יכולה להיות לנתבע כל עילת תביעה להשבתם. בנוסף טוענים הנתבעים שכנגד כי בגין ההלוואה למלגזה שנרכשה עבור מצבעת רז, לכל היותר, יש לנתבע עילת תביעה נגד מצבעת רז, וככל שהנתבע טוען כי מגיע לו שכר עבודה, הרי שעילת התביעה בגין כך מסורה לבית הדין לעבודה.


ב. דיון והכרעה
.
ב.1. תביעה עיקרית
.
מחומר הראיות שלפני עולה כי המנוח והנתבע היו שותפים בחברת מצבעת רז, על אף שהנתבע לא היה רשום ברשם החברות כבעל מניותיה. כמו כן, הגם שלא הובאו ראיות מספיקות להוכחת היקף החובות של חברת מצבעת רז, ולא אסמכתאות לכל תשלום ותשלום ששילם המנוח בגין חובותיה, אני סבורה כי היקף התשלומים ששולמו על ידי המנוח בגין חובות אלה הוא כ- 700,000 ₪, כפי שטוען התובע, ויתר על כן, אף בהנחה כי סכומי החובות של מצבעת רז לא הוכחו ולא הוכח הסכום ששילם, אם שילם, המנוח מכיסו לכיסוי החובות, הוכח כי הוסכם בין המנוח לבין הנתבע כי הנתבע חייב למנוח, בגין הפעילות של חברת מצבעת רז, סך של 350,000 ₪, נכון ליום ההסכם שנכרת ביניהם בכתב.


שותפות המנוח והנתבע בחברת מצבעת רז
.
1.
התובע והנתבעת שכנגד טוענים כי הנתבע היה שותפו של המנוח בחברת מצבעת רז. לטענתם, דבר זה נאמר להם על ידי המנוח, וניכר בהתנהלות המנוח והנתבע בניהול מצבעת רז.

2.
הנתבע מכחיש כי היה שותף במצבעת רז ומסתמך על הרישום ברשם החברות ועל תשלום משכורת מתחילת עבודתו במצבעת רז שצירף לתצהירו.

3.
הרישום ברשם החברות מהווה ראיה לכאורה לנכונותו, אולם בעניינינו, הרישום נסתר על ידי חומר הראיות שלפני.

4.
לפני שהנתבע הגיע לעבוד במצבעת רז, הוא היה מנהל רכש בחברת נחושתן שינדלר, חברת מעליות גדולה. לא סביר שהנתבע יעזוב משרה בכירה בתנאי שכר טובים, כפי שהעיד עליהם, על מנת להיות שכיר בחברה קטנה, כמו מצבעת רז. אכן, הנתבע העיד כי כוונת הצדדים הייתה שהוא יהפוך להיות שותף, בעל מניות, אלא שלגרסתו, תוכנית זו לא יצאה אל הפועל עד לשותפות במצבעת התכלת.

5.
מחומר הראיות עולה כי לא רק שהנתבע והמנוח תכננו להיות שותפים אלא שהם הגשימו כוונה זו, בפועל, סמוך לאחר הגעתו של הנתבע לעבוד עם המנוח, ולא רק בשנת 2005 עת ייסדו את מצבעת התכלת.

6.
אין חולק כי לנתבע הייתה זכות חתימה בחשבון הבנק של חברת מצבעת רז. אין מדובר בחברה גדולה המעסיקה עובדים ואנשי ניהול לרוב, אלא חברה קטנה. זאת ועוד, על-פי עדותו של הנתבע, גם כאשר דובר במצבעת התכלת הוא היה מנהל העבודה ואילו המנוח היה איש הכספים. מדוע, אפוא, ייתן המנוח לנתבע זכות חתימה בחשבון הבנק של מצבעת רז? הנתבע העיד כי הוא קיבל זכות חתימה לפי דרישת הבנק, כדי להגביר את הפיקוח על החשבון. לא רק שטענה זו נטענה בעלמא, ללא תמיכה ראייתית, בין אם ממסמך ובין אם על ידי הזמנת עד מטעם הבנק, אלא שמדובר בטענה בלתי סבירה. מדוע שבנק יבקש פיקוח של שכיר בחברה קטנה על חשבון הבנק המנוהל על ידי בעל השליטה בחברה, ומן הסתם גם ערב לחובותיה.

7.
יתר על כן, הנתבע העיד כי הוריו העמידו ערבות לחשבון הבנק של חברת מצבעת רז, בסך 40,000 ₪, והתברר כי העמידו ערבות נוספת, למסגרת האשראי שלה בחשבון הבנק, בסך 270,000 ₪ (עמ' 16, ש' 1 – 14 לפרוטוקול). הנתבע אישר, את שברור מאליו, כי לא היה עובד נוסף כלשהו בחברה שנתן, הוא או משפחתו, ערבות לחברת מצבעת רז, ואין זה סביר שעובד בחברה יעשה כן.

8.
הערבות שהועמדה מטעמו של הנתבע לחברת מצבעת רז מהווה ראייה מכריעה לתמיכה בגרסת התובע והנתבעת שכנגד, לפיה הנתבע היה שותף של המנוח בחברת מצבעת רז. במיוחד כשהיא מצטרפת לעובדה של זכות החתימה בחשבון הבנק של החברה ולכך שלנתבע לא היה כל הסבר סביר לזכות החתימה האמורה ולערבות.

9.
מעדותו של הנתבע התברר גם ההסבר לסידור זה בין המנוח לנתבע. הנתבע הגיע לחברת מצבעת רז כמי שאמור להיות שותף של המנוח. בחודש בו החל בעבודתו במצבעת רז, הקימו המנוח והנתבע חברה חדשה, בשם "מצבעת כרמל" בה היו שניהם בעלי מניות בחלקים שווים, ועיסוקה, על פי התקנון, צביעת מתכות (מוצג ת/3). ואולם, התברר כי מצבעת רז הייתה מאבדת את זכויות דמי המפתח על המקרקעין בהם התנהל עסקה, ולכן העדיפו המנוח והנתבע לקיים ביניהם את השותפות ללא העברת מניות וללא הקמת חברה חדשה והעברת הפעילות אליה, עד להקמת חברת מצבעת התכלת שממילא התכוונו להפעיל מאשקלון ולא מתל אביב וזאת על מנת לקבל עבודות מחברת רשפים.

10.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע והנתבע שכנגד ולפיה, בפועל, היו הנתבע והמנוח שותפים, בחלקים שווים ביניהם, בחברת מצבעת רז.


11.
כפי שצוין, לעיל, התובע והנתבעת שכנגד, לא הוכיחו כנדרש את היקף החובות של מצבעת רז וכן לא את הוצאת הכספים על ידי המנוח, כדי לכסות את החובות האמורים, אולם, כפי שיפורט בהמשך, הדבר לא פוגע, בסופו של דבר, בהוכחת חובו של הנתבע למנוח בגין כך, והיקף החוב.

12.
ראשית, טוענים התובע והנתבעת שכנגד כי הנתבע הודה בסופו של דבר בכך שהמנוח נשא בתשלום חובות מצבעת רז בסך של 700,000 ₪.

13.
בעמ' 18 לפרוטוקול דיון בת.א. 55889/05 בבית משפט השלום בתל אביב (נספח ד לתצהירים מטעם התובע) העיד הנתבע בחקירתו הנגדית:

"ש. הם זה נכון שהנתבע 3 הזרים 700 אלף ₪ מכספו הפרטי למצבעת רז?
ת. לדעתו זה 400 אלף וזה בטחונות שהיו לו. היה לו בגדיש ומנהלת הבנק ביקשה שאגיד לו לא לעשות זאת אך הוא עשה זאת ללא התייעצות עם אף אחד. בדיעבד אמרו לי שזה היה 700 אלף ₪. אני אישית ידעתי על 400 אלף ₪ מגדיש
".

14.
מהאמור לעיל עולה שהנתבע הודה בכך שהמנוח שילם עבור חובות 400,000 ₪, ולא 700,000 ₪, שלגביהן אמנם נטען באזניו כי הסכום שולם על ידי המנוח לצורך חובות של מצבעת רז אך הנתבע לא אישר אותו מידיעתו.

15.
אציין כי על-פי החלטתי בפרוטוקול הדיון לא התקבל הפרוטוקול בת.א. 55889/05 לצורך הוכחת עדותה של פקידת הבנק שם, אלא רק לעדותה של הנתבעת 2, אולם, באותו פרוטוקול העיד גם הנתבע, שהעיד גם בתובענה שבכותרת, ולפיכך עדותו באותו פרוטוקול כשרה להתקבל כראייה.

16.
ביום 4.5.05 כרתו המנוח והנתבע את ההסכם, בכתב. ההסכם נערך על ידי עו"ד ששימש עורך דין של החברה, ואף עורך דין של הנתבע. מדובר בהסכם קצר, הכתוב בלשון פשוטה ולא מורכבת, וקובע, בפסקה הראשונה:
"מוסכם בין הצדדים כי רוני חייב לרז סך 350,000 ₪... להבטחת תשלום החוב מסר רוני לרז שני שיקים ע"ס 350,000 ₪ בסה"כ (שיק אחד ע"ס 100,000 ₪ ושיק נוסף ע"ס 250,000 ₪..."

17.
הנתבע טוען כי למרות שהצדדים כתבו כי הוא חייב למנוח סך של 350,000 ₪, הרי שלא מדובר בחוב אלא בשיקים לביטחון, להבטיח שהנתבע "לא יברח" למנוח סמוך לאחר הקמת חברת מצבעת התכלת.

18.
אינני מקבלת את הטענה, אשר סותרת חזיתית את לשון ההסכם, שכאמור נוסח בקצרה בפשטות, ובלשון "בני אדם" ולא בלשון משפטית מורכבת ומתוחכמת. אילו רצה הנתבע לסתור את לשון ההסכם, היה עליו למצער, לזמן לעדות את עורך הדין שערך את ההסכם עבור המנוח והנתבע, אך הנתבע לא עשה כן.

19.
לאור האמור לעיל, הוכיח התובע כי לנתבע היה חוב כלפי המנוח בסך של 350,000 ₪, נכון ליום כריתת ההסכם, בין אם היה זה בגין כך שהמנוח שילם לחובות מצבעת רז 700,000 ₪, ובין אם בשל התחשבנויות אחרות בינו לבין המנוח בגין מצבעת רז. כן הוכח כי השיקים ניתנו למנוח על ידי הנתבע, לתשלום, ולא לביטחון. נכון, שאילו קיבלו המנוח והנתבע הלוואה מהרשות לעסקים קטנים או ארגון דומה, הרי שעל פי הסיפא לפסקה הראשונה להסכם, היה התשלום מועבר למנוח על חשבון החוב של הנתבע והצדדים להסכם היו מגיעים להסכמה על חלוקת המניות בחברה, אולם, החברה לא קיבלה הלוואה, וחובו של הנתבע כלפי המנוח עומד בעינו.

20.
זאת ועוד, אין חולק, כי נכסיה של מצבעת רז הועברו למצבעת התכלת. כעולה מרישומי רשם החברות נכסיה של מצבעת רז היו משועבדים, ולא ניתן היה להעביר את נכסיה לחברה אחרת מבלי לשלם את חובותיה, לפחות לבנקים.

21.
לאור כל האמור לעיל, התובע הוכיח את התביעה לסכום החוב על פי ההסכם, ובסכום השיקים, בסך 350,000 ₪ נכון למועד ההסכם.


גזלת הפעילות העסקית של מצבעת התכלת
.
1.
אין חולק כי המנוח והנתבע, הקימו יחד, את מצבעת התכלת, אליה הועתקה פעילותה של מצבעת רז.

2.
לטענת התובע, המנוח והנתבע העריכו את שווי הציוד שהועבר ממצבעת רז למצבעת התכלת, בסך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת על פי חשבונית עצמית שהוציאה מצבעת התכלת, על סכום זה (נספח ה' למוצג ת/1).

3.
מצבעת התכלת לא שילמה עבור הציוד למצבעת רז (עמ' 18, ש' 21 – 24 לפרוטוקול).

4.
לאחר מותו של המנוח הסתבר לתובע, לטענתו, כי הנתבע פעל על מנת לגזול את פעילותה העסקית של מצבעת התכלת לטובת עסק אחר שהוא הקים על שמו.

5.
הנתבע הודה כי עשה שימוש בציוד של מצבעת התכלת לצורך פעילות העסק שהקים בבעלותו הבלעדית, וכי ביצע עבודות עבור לקוחות של מצבעת התכלת (עמ' 25 לפרוטוקול).

6.
מעשים אלה של הנתבע, הותירו את מצבעת התכלת מרוקנת מכל תוכן.

7.
התובע טוען כי ערכן של מניות מצבעת התכלת נגזר משווי הציוד שנגזל על ידי הנתבע וכן מפוטנציאל הרווחים של מצבעת התכלת. התובע מעמיד רכיב תביעה זה על סך של 300,000 ₪ לצרכי אגרה (סעיף 54 לסיכומי התובע).

8.
הנתבע, למעשה, הודה בגזלה האמורה, לא חקר את עדי התובע על גרסתם לעניין זה, לא הביא דבר לעניין זה בתצהיר עדותו הראשית ואף זנח בסיכומיו טענותיו בגין כך.

9.
התובע לא הגיש חו"ד מומחה לעניין שווי החברה או המניות, אולם, כאמור, אין חולק על גזלת הציוד וכן על שוויו על-פי הסכמת הצדדים.

10.
בהתחשב בכך שהמנוח והנתבע היו שותפים בחברה בחלקים שווים, חייב הנתבע לתובע, בגין הציוד, מחצית שוויו, בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ב.2. התביעה שכנגד
.
1.
הנתבע טוען כי מאז הקמתה של מצבעת התכלת, הוא עבד בה ללא לאות, ועסק בהחזר חובות שנוצרו לחברה באותה תקופה. לטענתו, פטירת המנוח, שמונה חודשים לאחר ייסודה של מצבעת התכלת, יחד עם העובדה שהיא נקלעה לחובות, אילצו את הנתבע, כשותף היחיד שנותר, לשלם את חובותיה לבדו.

2.
הנתבע מפרט את הסכומים, ששילם, לטענתו בגין חובות כאמור, בסעיף 21 לתצהירו (מוצג נ/1), אולם, רוב רובן של האסמכתאות שצורפו, אין בהן כדי להוכיח את טענתו שכן אין בהם כדי להוכיח זיקת התשלום לחברה, ואם שולמו החובות על ידי הנתבע, ובאופן פרטי.

3.
נספח ג' לתצהיר של הנתבע – שוברי תשלום של תיק הוצאה לפועל, אלא שלא ברור מי החייב ומי שילם את התשלום, ומאיזה מקור.

4.
נספח ד' לתצהירו של הנתבע – הוצא מחומר הראיות (עמ' 21 ש' 8 לפרוטוקול).

5.
נספח ה' – התחייבות אישית של הנתבע לתשלום לרשויות מס ערך מוסף. הסדר תשלום של החברה עם רשות המסים. במסמך יש הוכחה לתשלום סך של 2,000 ₪ בלבד. כן נרשם בו כי נותרה יתרה לתשלום, לאחר תשלום המקדמה בסך 2,000 ₪, בסך 14,977 ₪, אך הנתבע לא הגיש מסמך המעיד על ביצוע התשלום האמור, וכי התשלום נעשה על ידו באופן אישי. לפיכך, לא הוכיח הנתבע את זכותו לשיפוי בגין היתרה של 14,977 ₪.

6.
מתוך סכום זה, על התובע כיורש המנוח, לשאת רק במחצית, שכן המנוח והנתבע היו שותפים בחלקים שווים במצבעת התכלת. לפיכך, על התובע לשלם, בגין רכיב זה, סך של 1,000 ₪.

7.
נספח י' – חשבוניות של עו"ד זכריה גואל – לא ברור עבור איזה שירות משפטי הוצאו החשבוניות, ואם היה זה עבור שירות שניתן לחברה או שירות שעו"ד גואל נתן לנתבע באופן אישי, וזאת בהתחשב, בין היתר בעדותו של הנתבע, לפיה קיבל ממנו גם שירותים אישיים.

8.
נספח כ' - תשלום שכ"ט במסגרת תיק הוצל"פ של "אבקות גיורא", מהמסמך ניתן לעמוד על זיקה בין התשלום לבין מצבעת התכלת, ולכן על התובע לשאת במחצית הסכום ששולם, דהיינו סך של 910 ₪.

9.
נספח ל' - ערבות על סך של 40,000 ₪, שהעמידו הוריו של הנתבע לחברה – מדובר בהעמדת ערבות, והנתבע לא הביא ראיות, לבד מעדותו שלו, כי הערבות חולטה, ראיות שאין כל קושי להגיש אותן.

10.
תשלום לפועל משכם, בסך של 10,000 ₪ - הנתבע לא הגיש לכך ראיה כלשהי, לבד מעדותו שלו, ולפיכך לא הוכיח את התשלום.

11.
נספח נ' - תשלום עבור מלגזה - מדובר בעילת תביעה שהתיישנה שכן השיק נמשך בפברואר 2001 בעוד שכתב ההגנה (לצורך טענת הקיזוז) והתביעה שכנגד הוגשו ביולי 2008.

12.
נספח ס', תשלומים בסך של 87,000 ₪ לאלמנת המנוח (מוצג נ/2) – הנתבע טען בכתבי טענותיו כי שילם לנתבעת שכנגד את הסכומים האמורים, לפנים משורת הדין, משיקולים מוסריים, מבלי שהייתה לו חובה כלשהי לשלם לה אותם.

13.
בעדותה טענה הנתבעת שכנגד כי קיבלה רק 7 או 8 תשלומים כאמור.

14.
משהנתבעת שכנגד הודתה בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד כי שולמו לה 10 תשלומים, אני מקבלת את הודאתה האמורה.

15.
הנתבעת שכנגד טענה מלכתחילה כי מדובר בסכום הנופל מהסכומים שהגיעו לה (מכוח הסכמת עזבון המנוח) בגין הרווחים שהיו בחברה באותה תקופה.

16.
הנתבע לא הוכיח את מלוא הסכום שהוא טוען כי שילם לנתבעת שכנגד 2, בסך 87,000 ₪. להוכחת הסכום הגיש הנתבע מסמך (מוצג נ/2), הכולל רישומים נטענים של הסכומים ששולמו ומועדיהם, בכתב ידו של הנתבע. לטענתו, נרשם כל סכום במועד בו בוצע התשלום, ואולם, לאור חומר הראיות שלפני לא מצאתי כי ניתן להסתמך על המסמך נ/2. ראשית, הנתבע העיד כי העביר לנתבעת שכנגד את הסכומים במעטפה, במזומן, באמצעות צד ג', אותו לא זימן לעדות. שנית, הנתבע העיד כי התשלום לנתבעת שכנגד בוצע לאחר שעות העבודה, וכי בחברה לא נעשתה עבודה בימי שבת (עמ' 26 - 27 לפרוטוקול). למרבה הפלא, שלושה מהתאריכים הנקובים, בהם על פי הטענה נעשה תשלום לנתבעת שכנגד, חלים בשבת. אילו היה מדובר בתאריך אחד בלבד, ניתן היה לסבור כי מדובר בטעות, אך לא כך כאשר מדובר בשלושה תאריכים. לפיכך, המסקנה היא כי המסמך, מוצג נ/2, נערך על ידי הנתבע בדיעבד, ולא בכל עת שבוצע תשלום, כפי שהעיד.

17.
יתר על כן, הנתבע לא מסר, ולו לחילופין, גרסה כלשהי על-פי מה מצא כי סכומים אלה מן הראוי לשלם לנתבעת שכנגד, ולא ממה הם נגזרו. הנתבעת שכנגד טוענת כי על פי גרסת הנתבע, מדובר במתנה. אינני מקבלת טענה זו שכן פשיטא שביחסים שבין הצדדים לא היה עולה בדעתו של הנתבע (בניגוד לגרסתו שלו) לתת לה מתנות. עם זאת, בהיעדר גרסה כלשהי בעניין זה מפי הנתבע, למעט הטענה לפיה נתן לנתבעת שכנגד את הסכומים לפנים משורת הדין, מטעמים מוסריים, מבלי לתת הסבר כלשהו לאופן שבו הוא גזר אותם, אין לקבל את טענתו כי יש לקזז אותם סכומים. אם, לדוגמה, סכומים אלה, אכן משקפים חלק מהרווח שצמח בחברה בתקופה הרלוונטית, המהווים חלקו של המנוח (או חלק מהמגיע למנוח), הרי שאין לאפשר את קיזוזם.

18.
לפיכך, הנתבע הוכיח כי שילם לנתבעת שכנגד סך של 35,000 ₪ בלבד, אך לא הוכיח את זכותו לסכום זה.

19.
התביעה לשכר עבודה או שכר ראוי בסך של 100,000 ₪ - הנתבע לא הגיש ראיות, לבד מעדותו שלו לשכר הראוי, ואף לא ראיות לעבודה שאותה ביצע בפועל. כן לא הוכח כי הוסכם בינו לבין הנתבע על תשלום שכר כלשהו למי מהם, ובסכום כלשהו. יש להניח כי ההסכמה הייתה לחלק את רווחי העסק, כפי שיהיו. הנתבע גם לא הוכיח איזה כספים הוא משך מהחברה. סופו של דבר שמדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה על יד הנתבע.

20.
לאור האמור לעיל, על התובע לשלם לנתבע, בגין התביעה שכנגד, סך של 1,910 ₪. סכום זה יקוזז מהסכום אותו חייב הנתבע לתובע, בתביעה העיקרית.


ג. פסיקתא

.
1.
הנתבע ישלם לתובע, בתביעה ובתביעה שכנגד סכומים כדלקמן:
א.
350,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כריתת ההסכם (4.5.05) ועד מועד התשלום בפועל.
ב.
סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור 16.5%, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ג.
מסכום זה יופחת סך של 1,910 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.06.

2.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבע.

3.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובע ולנתבעת שכנגד, שכ"ט עו"ד, בגין התביעה והתביעה שכנגד, בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

4.
התביעה נגד הנתבעת שכנגד 3, שלא נעשתה לה מסירה ולא השתתפה בהליכים – נמחקת.


ניתן היום,
י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 26510/08 אפי רז נ' רון לוי, רז אפי, רז דליה ואח' (פורסם ב-ֽ 19/05/2013)