פסקי דין על אמיר גאנם | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

4918-12/08 א     22/05/2013




א 4918-12/08 אמיר גאנם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בעכו



ת"א 4918-12-08 גאנם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ


22 מאי 2013




בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס


תובע

אמיר גאנם


נגד

נתבע
ת
איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד אמנון עמיקם




פסק דין


1.
שלא כמנהגי, אפתח בציטוט מתוך המסמך המונח לפניי המכונה "כתב הסכמה וויתור ושחרור":

"אני הח"מ גאנם אמיר מס' ת.ז.....שכתובתי.....מאשר ומצהיר כדלקמן:
הואיל ובתאריך 07/10/2007 או סמוך לו ארע נזק לרכוש/מכונית מס' 8585061 בבעלותי/נו ו/או נגרמו לי/לנו נזקים והפסדים (להלן "התאונה"),
והואיל והגעתי/נו לפשרה עם איילון חברה לביטוח בע"מ
(להלן "המבטחים"), לסילוק סופי ומלא של כל דרישותי/נו מכל מין וסוג שהוא בגין התאונה מבלי שהדבר יתפרש כהכרה באחריות מצד המבטחים ו/או עובדיהם, מנהליהם או כל הבאים מכוחם, כמחווה של רצון טוב ועל-סמך אישורי/נו והצהרותי/נו כדלקמן:
אי לכך הנני/נו מאשר/ים מצהיר/ים ומתחייב/ים כדלקמן:
1.
הסכמתי/נו לקבל מאת איילון חברה לביטוח בע"מ
סך של 190,000 ₪ (מאה ותשעים אלף ש"ח) לסילוק מלוא נזקי/נו ודרישותי/נו כולן עקב התאונה.
2.
עם קבלת הסך הנ"ל לא תהיינה לי/לנו כל דרישות אחרות/נוספות כלפי המבטחים ו/או נגד כל אדם הפועל מטעמם, ובגין נזקים שנכללו בפשרה הנ"ל, אף לא כלפי אדם/גוף אחר.
3.
לא תבעתי/נו ולא קבלתי/נו כל פיצוי משום צד בגין נזקי תאונה זו, וגם אם כן, מתייחסת פשרה זו אך ורק לפריטי נזק בגינם לא קבלתי/נו ולא א/נקבל כל פיצוי ממקור אחר כלשהו.
הנני/ו מאשר/ים בזה בחתימתי/נו שקראתי/נו והבנתי/נו את כל האמור לעיל וכי חתמתי/נו מטה מרצוני/נו הטוב והחופשי, בדעה צלולה ובהסכמה לכל האמור לעיל.
הריני ממחה הסך הר"מ לפקודת בנק מזרחי טפחות סניף עכו.
היום 13 לחודש נובמבר שנת 2007


חתימה"

2.
כתב ההסכמה הוויתור והשחרור שצוטט לעיל (להלן- "כתב הוויתור") עומד במרכז הדיון בתביעה אשר הוגשה על ידי התובע כנגד המבטחת שלו לתשלום יתרת תגמולי הביטוח המגיעים לו, לטענתו, מעבר לסכום ששולם לו לפי האמור במסמך הנ"ל.

נתונים כלליים וגדר המחלוקת:
3.
התובע הוא עורך-דין במשלח ידו ועוסק במקצוע מזה שנים רבות.

4.
אין מחלוקת, כי בזמנים הרלוונטיים לענייננו היה התובע הבעלים של רכב חדש מסוג ביואיק לוצרן, מספר רישוי 8585061, שנת ייצור 2006 (להלן– "הרכב"), אשר בוטח אצל הנתבעת באמצעות
umi
סוכנות לביטוח (1994) בע"מ (להלן- "סוכנות הביטוח"), בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 6364936226/06 הכוללת, בין השאר, כיסוי מיוחד למקרה של תאונה שבעטיה מוכרז הרכב המבוטח כאובדן גמור, ועיקרו שאם הרכב הוכרז כאובדן גמור בעודו רכב חדש בן 12 חודשים בלבד, ישולם למבוטח פיצוי לפי ערכו של רכב חדש מאותו דגם ומאותו יצרן לפי התנאים המפורטים בפוליסה (להלן- "הפוליסה").

5.
כמו כן אין חלוק, כי ביום 7/10/07 רכבו של התובע ניזוק עקב תאונת דרכים בה היו מעורבים עוד ארבעה כלי רכב נוספים.

6.
עפ"י דו"ח בדיקת השמאי מטעם הנתבעת, מר אבי חזן, הנזק הגולמי ברכבו של התובע הגיע לכדי 41% מערכו לפי מחירון לוי יצחק אשר עמד באותה עת על 191,000 ש"ח ועוד תוספות שונות באופן ששוויו הסופי עמד על 205,325 ש"ח.

7.
לפי הנטען באותו דו"ח, התובע העדיף שלא לתקן את הרכב והסכים, לאחר ניהול משא ומתן, להעמיד את הפיצוי על סך של 190,000 ש"ח.

8.
במהלך חודש נובמבר 2007 שלחה סוכנות הביטוח כתב הוויתור אל התובע ובו הצעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בסכום של 190,000 ש"ח בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבו. התובע קבל את כתב הוויתור וחתם עליו ביום 13/11/07, ובהתאם לכך שילמה לו הנתבעת את סכום הפשרה הנקוב בו.

9.
לימים הוגשה התביעה דנן על ידי התובע לתשלום הפרשים המגיעים לו, לדידו, מכוח הפוליסה בסך של 75,000 ש"ח, שהוא ההפרש בין שוויו של רכב חדש מאותו דגם, כאמור בסעיף 5 של הנספח לפוליסה, בניכוי סך של 190,000 ש"ח ששולמו לו לפי כתב הוויתור, שכן לטענת התובע הרכב הוגדר בסופו של דבר על ידי הנתבעת כאובדן להלכה.

10.
בהתייחס לטענות אלה הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע לגבי הכרזת הרכב כאובדן גמור או אובדן גמור להלכה וטענה, כי חוות דעת השמאי אינה כוללת הכרזה שכזו ולו מהטעם כי היקף הנזק נופל מ-50% משוויו בעת התאונה. בהקשר זה ביקשה הנתבעת להפנות לעדותו של השמאי בבית המשפט, אשר חזר ואישר כי הרכב לא הוכרז כאובדן גמור.

11.
אלא שעיקר יהבה מפנה הנתבעת לכתב הוויתור אשר יש בו, לגרסתה, כדי להשתיק את התובע מלתבוע סכום נוסף מעבר לסכום שצוין בו. לגרסת הנתבעת, התובע בחר שלא לתקן את הרכב והסכים למכור אותו במצבו אחרי התאונה, ואף הסכים להצעתה לשלם לו תגמולי ביטוח בסך של 190,000 ש"ח כנגד חתימתו על כתב הוויתור המונע ממנו מלטעון לפיצוי נוסף.

12.
עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך הדיון התברר כי התובע קבל פיצוי נוסף בסכום של 13,793 ש"ח במסגרת תביעה אחרת אשר הוגשה על ידו כנגד מעורבים אחרים בתאונה, מבלי שיגלה לה מיוזמתו אודותיה, סכום שבכל מקרה יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובע בגין תגמולי ביטוח נוספים, אם ייפסקו כאלה.

13.
בתשובה לטענותיה של הנתבעת בקשר לכתב הוויתור הכחיש התובע כי נוהל משא ומתן בקשר לסכום הפיצוי ששולם בפועל, והוסיף, כי הנתבעת סירבה לשלם לו פיצוי מעבר לאותו סכום, ולכן לא היתה ברירה בפני
ו אלא לחתום על כתב הוויתור ולקבל לידיו את הסכום המוצע בסך של 190,000 ש"ח, בסברו כי ההתניות הנוגעות לסופיות התשלום הן התניות המתייחסות לסכום הפשרה הנקוב בו בלבד, ובנסיבות אלו חתם עליו תוך מחאה ושמירה על זכותו לתבוע את יתר נזקיו.

דיון והכרעה:
14.
בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע והגב' סוזן מרום, ששימשה אז כראש צוות תביעות מטעם סוכנות הביטוח ואשת הקשר היחידה עמה שוחח והתכתב התובע בקשר למימוש זכויותיו עפ"י הפוליסה. כמו כן העיד לפי הזמנת התובע השמאי מטעם הנתבעת, מר אבי חזן.

15.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' דליה נדב, מנהלת תשלומי רכב במחלקת התביעות אצל הנתבעת, אך התובע ויתר על חקירתה משום שהתברר כי לא טיפלה במקרה שלו ואינה בקיאה בעובדותיו.

16.
אין ספק כי המכשול הראשון שעל התובע לצלוח לפני בירור טענותיו לגופן באשר לזכויותיו מכוח הפוליסה, הוא המחסום שיוצר כתב הוויתור מפני הגשת תביעה כגון זו. ויודגש, התובע אינו חלוק על חתימתו על כתב הוויתור, ואינו חולק על כך שבעקבות חתימתו עליו שילמה לו הנתבעת את הסכום הנקוב בו.

17.

ככלל, כתב
ויתור מהווה חוזה לכל דבר ועניין ובהתאם לכך הוא בעל תוקף מחייב, והחתימה עליו מבטאת קבלת תנאיו, אלא אם כן נתגלה והוכח פגם
בכריתתו, ובהעדר הוכחה כאמור יש בכוחו כדי לסיים מחלוקות כספיות בין צדדים מבלי שיש צורך לבחון מחלוקות אלו לגופן (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב הקואופרטיב המאוחד, פ"ד מ(4), 533; ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, פ"ד מג(3), 42).

18.
בענייננו, התובע חתם על כתב הוויתור שכאמור כמוהו כחוזה מחייב בינו לבין הנתבעת. לפי לשון כתב הוויתור, חתימת התובע עליו נועדה 'לסילוק סופי ומלא של כל דרישותיו מכל מין וסוג שהוא בגין התאונה' (מתוך ה'הואיל' השני שברישא של כתב הוויתור). כתב הוויתור מנוסח בצורה פשוטה וברורה, ונהיר ממנו כי הוא נועד לסילוק כל דרישה ותביעה של התובע בקשר לתאונה, ולא רק בקשר לסכום שהתובע עתיד היה לקבל על פיו. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בהצהרה דומה שחוזרת על עצמה בסעיף 1 מאותו מסמך, בו מצהיר התובע כי הוא מסכים לקבל מאת הנתבעת סך של 190,000 ש"ח 'לסילוק מלוא נזקיו ודרישותיו עקב התאונה' (הדגשה שלי).

19.
אומנם התובע מבקש לתת לכתב הוויתור פרשנות אחרת ומצומצמת יותר, שעולה לגרסתו מתוך סעיף 2 לכתב הוויתור, אשר לפיה סופיות התשלום והצהרתו בדבר העדר דרישות ותביעות עתידיות, הו התניות המתייחסות לתשלום סכום הפשרה בלבד, ולא למכלול הנזקים הקשורים לתאונה. ואולם, אין צורך להרבות במלים כדי לקבוע שפרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של כתב הוויתור, כפי שעמדתי עליו מקודם.

20.
אלא שגם התנהגות התובע עובר לחתימת כתב הוויתור וגם אחרי חתימתו עליו אינה מתיישבת עם גרסתו. במה דברים אמורים?

21.
התובע בקש להפנות למסמך אחר (נספח ו/6 לתצהירו) וטען כי סירב לחתום עליו בשל ההצהרה הכלולה בו בדבר העדר תביעות עתידיות, כנתון אשר יש בו, לדבריו, כדי לתמוך בגרסתו כי חתימתו על כתב הוויתור היתה 'תחת מחאה' ומבלי לוותר על מלוא זכויותיו לפי הפוליסה. דעתי שונה. הסכמת התובע לחתום על כתב הוויתור לפי הנוסח שהוצג לו, לאחר שקודם לכן סירב לחתום על מסמך אחר שכולל הצהרה בדבר ויתור על כל דרישה או תביעה עתידית הגם שהיא מתייחסת לנושא אחר (לנושא החפצים האישיים שברכב), היא הנותנת מדוע יש לראות בתובע כמי שהתרצה עם הזמן והסכים לפשרה המוצעת לפי הנוסח המפורט בכתב הוויתור. מכל מקום, התובע לא הוכיח שלא עמדה לו חלופה מעשית סבירה שלא 'להיכנע' לפשרה אשר הוצעה לו על ידי הנתבעת, ולכן אין בידי לקבל את טענתו כי חתם על כתב הוויתור מחוסר ברירה.

22.
על כל אלה אבקש להוסיף, כי התובע – עורך דין ותיק העוסק בתחום הביטוח והנזיקין – לא מסר כל הסבר, שלא לומר הסבר המניח את הדעת, מדוע לא נקט באמצעי זהירות מינימליים בבואו לחתום על כתב הוויתור ולא יזם כל ניסיון לשנות את נוסחו של כתב הוויתור באופן שיתאים לציפיותיו ויעלה בקנה אחד עם כוונותיו. יתרה מזאת, התובע לא צירף ולא הצביע על כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענתו כי חתם על כתב הוויתור תחת מחאה, ולבטח שלא הציג ראיה כלשהי ממנה יכולה וצריכה היתה הנתבעת לעמוד על עמדתו וכוונותיו האמתיות, על מנת שגם לה תינתן ההזדמנות לכלכל את צעדיה בנדון.

23.
לסיום, ועל מנת להסיר שיירי ספקות, אם נותרו עוד כאלה, אבקש להבהיר, כי התובע לא העלה כל טענה באשר לפגם ברצון שנפל בחתימתו על כתב הוויתור. בהקשר זה אבקש לציין, כי התובע אינו טוען באופן מפורש לקיומו של פגם מבין הפגמים המנויים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 בנוגע לפגם ברצון בעת כריתת החוזה, היינו לפגם כלשהו בעת החתימה על כתב הוויתור, כגון טעות, הטעיה, עושק או כפיה. כל שנטען על ידו היה, כי לא היתה ברירה בידו אלא להסכים לסכום הפשרה המוצע, וזאת כדי להקטין את נזקיו, מבלי להבהיר מדוע. כך או כך, התובע לא יזם כל פניה אל הנתבעת או כל הליך אחר לאחר שחתם כבר על כתב הוויתור על מנת להודיע על ביטולו.

24.
לסיכום, לשון כתב הוויתור ברורה וחד-משמעית, עד כדי כך שעדות התובע בעל-פה הבאה לאחר מעשה אינה יכולה לעמוד כנגד הכתוב בו.

25.
על יסוד כל המפורט לעיל אני קובעת, שכתב הוויתור מחייב את התובע, ולפיכך הוא מנוע מלתבוע את הנתבעת בגין כל סכום נוסף מכוח הפוליסה.

הערה לסיום:
26.
הגם שהמסקנה דלעיל מייתרת את הצורך בבירור יתר המחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים, כגון בשאלה הנוגעת ליחסי השליחות שבין הנתבעת לבין סוכנות הביטוח, ובשאלת היקף תגמולי הביטוח המגיעים לתובע אלמלא חתימתו על כתב הוויתור, אבקש להעיר לסיום, כי מכלול הנסיבות אכן מצביעות על יחסי שליחות בין הנתבעת לבין סוכנות הביטוח בכל הקשור לניהול המגעים אל מול התובע עד לחתימת כתב הוויתור ותשלום סכום הפיצוי הנקוב בו (לעניין יחסי השליחות בין חברת הביטוח לבין סוכן הביטוח מכוח חוק חוזה הביטוח ויחסי שליחות מכוח הדין הכללי, ראו רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלנסקי, פ"ד סב(3), 373), ואולם הסכום לו היה זכאי התובע אלמלא חתימתו עליו הוא כאמור בסיכומי הנתבעת – סכום הנופל באופן משמעותי מסכום התביעה.

אחרית דבר:
27.
אני מורה על דחיית התביעה.

28.
בשים לב למכלול הנסיבות של המקרה, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 4918-12/08 אמיר גאנם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/05/2013)