פסקי דין על לוי צדוק ובניו בע"מ | פסקי דין על יעקב כהן | פסקי דין על שמואל כהן | פסקי דין על כוכבה יצחק |

2134/09 א     21/05/2013




א 2134/09 לוי צדוק ובניו בע"מ נ' יעקב כהן, שמואל כהן, כוכבה יצחק








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2134-09 לוי צדוק ובניו ואח'
נ' כהן ואח'




בפני

כב' השופט
עודד שחם




לוי צדוק ובניו בע"מ


תובעת; נתבעת שכנגד

על ידי עו"ד טלי לוי


נגד





1.יעקב כהן



נתבע; מודיע לצד ג'; תובע שכנגד
על ידי עו"ד רמי בביאן

2.
.
שמואל כהן

נתבע; מודיע לצד ג'; תובע שכנגד

על ידי עו"ד מיכאל שפרבר

3.כוכבה יצחק

נתבעת; נתבעת שכנגד

על ידי עו"ד דניאל גורדון


נגד



שמעון טובול
נתבע שכנגד; מקבל הודעה לצד ג'



פסק דין



בפני
י תביעה כספית ותביעה שכנגד.

1. התובעת היא חברת לוי צדוק ובניו בע"מ
(להלן - התובעת). עיקר עיסוקה בשיווק פירות וירקות בשוק הסיטונאי בירושלים. הנתבעים הם שלושה בני משפחה. הנתבע 1 הוא מר יעקב כהן
, אביהם של הנתבעים 2 ו- 3 (להלן - הנתבע 1). בזמנים הרלוונטיים לתובענה היה הנתבע 1 הבעלים של חנות לממכר פירות וירקות בשוק מחנה יהודה ברחוב האגס 14 (להלן - החנות או העסק)[1]

. הנתבע 2 הוא מר שמואל כהן
(להלן - הנתבע 2). במועדים הרלוונטיים להליך, נוהל העסק על ידו. הנתבעת 3 היא הגב' כוכבה יצחק
(להלן - הנתבעת 3). היא שימשה כפקידת הנהלת חשבונות בעסק (השלושה ייקראו להלן יחד - הנתבעים). עניינה של התביעה בטענה של התובעת, כי ספקה לנתבעים סחורה במהלך שנת 2008, ולא קיבלה תשלום בגינה[2]

. על פי הטענה, הנתבעים חברו לקנוניה משפחתית, שתכליתה היא להתחמק מתשלום לתובעת בגין הסחורה שסופקה על ידה.

2. הנתבעים 1 ו- 2 הגישו תביעה שכנגד והודעה לצדדים שלישיים. התביעה שכנגד מופנית כלפי התובעת, הנתבעת 3, וכן אדם נוסף בשם שמעון טובול (להלן – מר טובול). מר טובול היה במועדים הרלוונטיים בעלים של עסק בשוק הסיטונאי, ועל פי הטענה היה גם סוחר בשוק מחנה יהודה. ההודעה לצד ג' מופנית נגד נתבעת 3 ומר טובול. לטענת התובעים שכנגד,
התובעת חברה לנתבעת 3 ולמר טובול[3]

בקנוניה אשר מטרתה היא להוציא כספים שלא כדין מאת הנתבע 1. על פי הטענה, התובעת סיפקה סחורות לצדדים שלישיים ובכללם מר טובול תוך חיוב החשבון העסקי של הנתבע 1 והכל תוך שיתוף פעולה מלא של הנתבעת 3, אשר הייתה בעלת מלוא הסמכויות לפעול בעניינים הכספיים של העסק. נטען גם כי הנתבעת 3 חרגה מהרשאות שניתנו לה על ידי הנתבע 1. עוד נטען, כי הנתבע 1 לא קיבל כל תמורה בגין הסחורה הנטענת. יוער, כי סכום התביעה שכנגד זהה לסכום התביעה העיקרית (974,742 ₪).

3. אדון תחילה בתביעה העיקרית ובשאלות הצריכות הכרעה בגדריה.

התביעה העיקרית

4. אספקת הסחורה.
התובעת טוענת, כי נותרה יתרת חובה בסך של 972,742 ₪[4]

בגין סחורה שסיפקה לעסק, אשר טרם שולמה. מעיון בחומר שבפני
י עולה, כי טענות התובעת לאספקת סחורה בהיקף האמור, אשר לא קיבלה תשלום בגינה, הוכחו. אבאר עתה את שיקולי.

5.
נקודת המוצא לדיון היא, כי התביעה נתמכת בכרטסת לקוח שנוהלה על ידי התובעת על שמו של הנתבע 2 (נספחים א' – ג' לתצהיר מר אברהם מועלם, מנהל חשבונות מטעם התובעת (להלן – מר מועלם); לכך שהכרטסת מתייחסת לנתבע 2, ראו בעדותו, עמוד 54 לפרוטוקול)). הכרטסת מתעדת פעולות שבוצעו בתקופה שבין 2.11.06 ועד ליום 29.9.08. כמו כן, נתמכת התביעה בחשבוניות שהופקו על ידי התובעת בתקופה האמורה (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

6. החשבוניות שצורפו מפורטות. הן כוללות תאריכים, מספרי אסמכתאות, סוג הסחורה שסופקה, כמותה, משקלה, המחיר ליחידה, והמחיר הכולל. כן כוללות החשבוניות סכום לתשלום, המביא בחשבון גם חוב קודם. סכום התביעה מעוגן כדבעי כמסמכים האמורים. עדים מטעם התובעת אישרו כי מדובר במסמכים שנוהלו בזמן אמת, ותיארו את תהליך העבודה שהביא להפקת החשבוניות (ראו עמוד 14 לעדותו של מר יונתן לוי, מנהל מטעם התובעת (להלן- מר יונתן לוי), וכן פסקאות 4, 7 לתצהירו; ראו גם עדות מר יוסף צמח, עובד של התובעת מטעם התובעת ברישום ומכירה (להלן- מר צמח), בעמוד 28; כן ראו עדות מר מוחמד בדוי איברהים עמרו (להלן – מר עמרו), בעמוד 32; ראו גם פסקאות 2, 8 לתצהירו של מר דורון בורוכוב, פקיד וקופאי מטעם התובעת (להלן - מר בורוכוב), ואת עדותו של מר מועלם,
בעמודים 21-22, ובפסקה 4 לתצהירו).

7. התמונה הכוללת היא, כי מדובר במסמכים אשר נערכו בזמן אמת במהלך העסקים הרגיל של התובעת. ככאלה, הם קבילים כראייה, ובעלי משקל ממשי. ניתן לראותם כרשומות מוסדיות (סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971). הנתבעים לא העלו טענה קונקרטית העשויה להטיל ספק של ממש באופן הפקת המסמכים ובנוהל העבודה שתיארו העדים, כאמור לעיל. זו אף זו, מן החומר שבפני
י עולה, כי הקשרים בין הצדדים במהלך השנים 2006 ואילך נוהלו על יסוד המסמכים האמורים. יש בכך כדי לתמוך במשקלם.

8. לא נעלם מעיניי, כי התובעת לא הציגה תעודות משלוח ביחס לסחורה הנטענת על אף שמנהל התובעת, מר יונתן לוי, טען כי יש ברשותה תעודות משלוח מתויקות (עדותו בעמודים 15-16 לפרוטוקול; עדותו של מר מועלם בעמוד 21 לפרוטוקול). מן הראיות עולה גם, כי תעודות משלוח המתייחסות לסחורה שהייתה מיועדת למר טובול סומנו באות "ש", על מנת שניתן יהיה להבחין בין הסחורה שסופקה לו ובין זו שסופקה לעסק (ראו עדות נתבעת 3, בעמוד 91; ראו עדות מר עמרו, בעמוד 33). בכך יש לכאורה תמיכה בטענת הנתבעים, כי מדובר במחדל ראייתי הפועל לחובת התובעת.

9. עם זאת, אינני מייחס משקל רב לעניין זה. הנתבעים ניהלו עסק של מכירת ירקות בתקופה הרלוונטית. אין בפיהם טענה קונקרטית כי כמויות וסוג הסחורה המשתקפים בחומר שבפני
י אינם תואמים את התנהלות עסקם בתקופה הרלוונטית. אוסיף, כי הנתבעים 1 ו- 2 טענו כי בתקופה הנטענת רכשו סחורה לעסק מספקים אחרים (עדות הנתבע 2, עמוד 61 לפרוטוקול). ברם, טענה זו הועלתה בעלמא. היא לא נתמכה בתיעוד או בפירוט מינימאליים. ניתן היה לצפות, לכל הפחות, כי יימסרו שמות הספקים העיקריים והיקפי האספקה שנתקבלו מהם[5]

. ניתן היה לצפות כי יוצג תיעוד מתבקש לעניין זה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח גודלו ואופיו של העסק המצריך רכישת סחורה על בסיס יום יומי (עדות נתבע 2, עמוד 54 לפרוטוקול; עדות הנתבע 1 עמודים 44-45 לפרוטוקול[6]

).

10. לא למותר לציין, כי בניגוד לנטען, עולה מעדותה של נתבעת 3 כי ההמחאות ברקע התובענה ניתנו לתובעת בגין סחורה שסופקה לנתבעים (עמודים 79-81 לפרוטוקול). טענות הנתבעים אף סותרות עדויות ברורות של עדים מטעם התובעת, בדבר אספקת הסחורה לעסק (עדות מר צמח, בעמוד 31; פסקה 3 לתצהירו; פסקה 6 לתצהירו של מר עמרו). מדובר במי שטיפלו באופן ישיר ובלתי אמצעי בתהליך מכירת ואספקת הסחורה. משכך, יש לעדויות אלה משקל ניכר. דברים אלה, המשתלבים בהמחאות שצורפו, מספקים תמיכה נוספת לתמונה הכוללת העולה מן המסמכים בזמן אמת, בדבר אספקת סחורה ובדבר חוב בגינה, בשיעור הנטען בכתב התביעה.

11. בהקדמת המאוחר אוסיף עוד, כי הנתבעים טוענים שסחורה שסופקה על ידי התובעת הועברה בפועל למר טובול. כך טען גם מר טובול בעצמו. עניין זה, ומשמעויותיו לגבי אחריותם של כל אחד מן הנתבעים ביחסים עם התובעת וביחסים בינם לבין עצמם, יידון בהמשך. אציין כבר עתה, כי אף שתעודות המשלוח המסומנות לא הוצגו, הובאו ראיות מספקות המאפשרות לקבוע את היקף הסחורה שהועברה כאמור. מכל מקום, הטענה בדבר ניתוב חלק מן הסחורה שסופקה לעסק אל מר טובול, מניחה מעיקרה אספקת סחורה על ידי התובעת לעסקם של הנתבעים בתקופה הרלוונטית. הוא הדין גם בעדותו של נתבע 2, אשר לא כפר בקבלת סחורה מאת התובעת, ובחובה לשלם בגינה, אך טען כי לא הוצג התיעוד הנדרש לשם עריכת התחשבנות בין הצדדים (בעמוד 72). גם בדברים אלה יש כדי לתמוך בטענות התובעת בנקודה זו.

12. לא למותר לציין בהקשר זה כי הנתבע 2 טען בעדותו כי חלק מן הסחורה שהוזמנה מן התובעת הועברה לעסק פרטי שלו ומשם הועברה בחלקה לחנות נשוא התביעה (פרוטוקול, עמודים 69-70). הוא ביקש לטעון לעניין זה כי מקורם של חלק מן החיובים נשוא הכרטסות הם בגין אספקת סחורה לעסק הפרטי שלו. ברם, מדובר בטענה כבושה, העולה כדי הרחבת חזית. היא לא נזכרה בכתב ההגנה המתוקן ובתצהיר נתבע 2. משכך, לא אוכל לייחס לה משקל של ממש.

13. לכל האמור אוסיף, כי נתבעת 3 אישרה בעדותה כי בזמן אמת נתקבלו באופן שגרתי תעודות משלוח מאת התובעת כאשר התקבלה סחורה. היא אף תיארה בפירוט שיגרת עבודה, לפיה לאחר קבלת הסחורה, ובדיקה כי תעודת המשלוח משקפת נכונה את הסחורה שהתקבלה, נהגה להשמיד את תעודות המשלוח (בעמוד 91). על רקע זה, נחלש עד מאד המשקל שניתן לייחס לטענה בדבר אי הצגת תעודות משלוח על ידי התובעת. עולה מן הדברים כי בזמן אמת, לא נמצאה אי התאמה בין הכמויות שסופקו, ובין רישומיה של התובעת. גם על רקע זה, אי הצגתן של תעודות משלוח על ידי התובעת אינו גורע באופן ממשי ממשקלן של הראיות מזמן אמת שהוצגו על ידה.

14. לא נעלמה בהקשר זה מעיניי גם חוות דעת מומחה שהגיש הנתבע 1 במסגרת תצהירו (נספח א' לתצהירו). המדובר בחוות דעת של מר דניאל פולישוק, המשמש כיועץ כלכלי. מחוות הדעת עולה לכאורה כי התובעת לא נהגה על פי הנהלים והכללים החשבונאיים המקובלים. צוין בה כי חשבוניות הופקו על שם שמוליק כהן על אף שאינו עוסק מורשה; כי הנתבעת 3 חתמה על המחאות של הנתבע 1 בגין סחורה שסופקה; כי לא הוצגו תעודות משלוח מטעם התובעת; כי קיים גידול חריג במחזור המכירות לנתבע 1 על רקע רכישות עבור צד ג'. הודגש בהקשר זה כי קובלו המחאות של אדם מבוגר (הוא הנתבע 1), אשר אינו מקבל את הסחורה ושמו אינו מופיע בחשבוניות המופקות. מר פולישוק חיווה דעתו, כי בנסיבות כגון אלה, נוהגים בעלי עסק ליצור קשר ישיר עם בעל החשבון (היינו, נתבע 1), מיידעים אותו על הפעילות, ומקבלים את הסכמתו, בכתב.

15. הקשיים עליהם מצביע מר פולישוק נוגעים בחלקם לעצם טענותיה של התובעת לעניין אספקת סחורה לעסק, ובחלקם לשאלת אחריותו של הנתבע 1 לשלם לתובעת, בה אדון בהמשך. הם אינם נטולי יסוד. עם זאת, אין הם גורעים מן התמונה הכוללת העולה מן הראיות, לפיה פעילותה של חנותו של נתבע 1 בתקופה הרלוונטית נשענה על סחורה שסופקה על ידי התובעת. מתכונת הפעילות, בגדרה הסחורה לעסקו של נתבע 1 נרכשה בפועל על ידי הנתבע 2, והתשלום בגינה נעשה בשיקים החתומים על ידי נתבעת 3, נהגה שנים ארוכות לפני האירועים נשוא התביעה (ראו פסקאות 6, 8 לתצהיר מר יונתן לוי; תצהיר אליהו לוי, מנהל מטעם התובעת (להלן- מר אליהו לוי), בפסקה 3; ראו גם בפסקה 4 לתצהירו של הנתבע 1). הדבר נעשה בהרשאתו ובידיעתו של הנתבע 1. במצב זה, אין בקשיים שתוארו כדי לקעקע את הקביעה, כי התובעת סיפקה לעסק סחורה כנטען.

16. מר פולישוק חיווה דעתו כי כמות הסחורה שסופקה על פי הטענה בשנת 2008 חריגה ביחס לזו שסופקה בשנים קודמות. הוא ייחס את הדבר לכך שסחורה הועברה לצדדים שלישיים. מן הנתונים שאינם שנויים במחלוקת עולה, כי במונחים שנתיים אכן חל גידול בהיקף הסחורה שסופקה בשנת 2008, לעומת שנת 2007. גם לשיטת התובעת, בשנת 2008, במשך פרק זמן של כששה וחצי חודשים, סופקה סחורה בהיקף כספי של 2,057,457 ₪ (ראו פסקה 8 לסיכומי התובעת). בכל שנת 2007 סופקה סחורה בהיקף של 2,736,372 ₪. במונחים שנתיים, מדובר בגידול של קרוב ל – 40%. עם זאת, לא ניתן ללמוד בבירור מכך על עלייה חריגה בכמות הסחורה, באין נתונים אודות התפתחות מחיריהם של ירקות ופירות בתקופה האמורה. זאת ועוד, היקף ההספקה למר טובול, כפי שיוסבר בהמשך, עמד על מעט יותר מ – 170,000 ₪. אין בו כדי להסביר את מלוא הגידול המשתקף בנתונים האמורים. יוצא, כי גם לעניין זה לא אוכל לייחס משקל מכריע לחובת התובעת.

17. מר פולישוק ציין בשולי חוות דעתו קיומה של אי התאמה בין הנתונים שבכרטסת, ובין השורה האחרונה שלה (ראו עמוד 5 לחוות דעתו). עניין זה לא עמד במרכז חוות הדעת. הקביעה לגביו לא נתמכה בתחשיב מפורט, המאפשר התייחסות מושכלת. משכך, לא אוכל לייחס לה משקל רב.

18. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי סופקה לנתבעים סחורה בהיקף ובמחיר הנטען על ידי התובעת בתקופה הרלוונטית[7]

.

19. קנוניה?
לטענת התובעת, הנתבעים כולם חברו לקנוניה משפחתית להתחמק מתשלום עבור סחורה שסופקה על ידי התובעת. לגבי חלקו של הנתבע 2 בקנוניה נטען, כי הוא נוטל חלק בניהול העסק; כי הוא עובד בחנות; כי רכש סחורה מן התובעת; כי נטל חלק בהסדרים של פריסת תשלומים לתובעת; כי נטל חלק בפגישות עם התובעת; כי כרטסת החשבון של העסק הייתה על שמו; וכי היה רוכש מן התובעת סחורות עבור מר טובול (פסקה 24 לתצהיר מר יונתן לוי). לגבי חלקה של הנתבעת 3 נטען כי היא זו שבפועל מסרה את ההמחאות עבור הסחורה שסיפקה התובעת לעסק. נטען, כי הייתה חתומה על ההמחאות. נטען, כי היא עובדת בחנותו של הנתבע 1. נטען עוד, כי הייתה בעלת מלוא הסמכויות לפעול בעניינים הכספיים בקשר לחנות, ובכלל זה כי הייתה אחראית להפקדות ומשיכות, והייתה בעלת סמכות חתימה בבנק. עוד נטען כי נטלה בחלק מן המגעים לפריסת תשלומים. לגבי חלקו של הנתבע 1 נטען, כי הוא הבעלים של העסק וכי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה התשלומים בגין הסחורות שסיפקה התובעת לנתבעים היו באמצעות המחאות של הנתבע 1 חתומות על ידי הנתבעת 3, על דעתו של הנתבע 1 ובהרשאתו.

20. דין טענת הקנוניה להידחות. לטענה לא הונחה תשתית של ממש. מקל וחומר, שלא הונחה תשתית באיכות ובכמות הנדרשים לביסוסה של טענה חמורה מעין זו, אשר נושאת, למצער, גוון מעין פלילי (לנטל לעניין זה, ראו
ע"א 475/81
ע"א 475/81

זיקרי נ' כלל
, פ"ד מ(1) 589 (1986), בעמוד 603; ראו גם ע"א 2657/04
וילדר נ' ניסנקורן (
19.7.06); כן ראו ע"א 6465/93
כהן נ' לנגרמן
(20.7.95), במיוחד בפסק דינו של כב' השופט קדמי). בעניין
וילדר
הנ"ל, נקבע כי על הטוען טענת שוחד "מוטל ... נטל כבד ביותר לבסס טענה זו בתשתית ראייתית מוצקה" (שם, בפיסקה 22). דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, אף למקרה שבפני
י. לא למותר להוסיף, כי התמונה הכוללת העולה מן החומר שבפני
י היא של מחלוקות וקונפליקט של ממש בין הנתבעים ובין עצמם. אלה מצאו את ביטויים הברור בכתבי הטענות ובעדויות שבפני
י. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת הקנוניה. אין בכך כדי לייתר את הצורך בדיון פרטני באחריותו של כל אחד ואחד מן הנתבעים כלפי התובעת, על פי התשתית שבפני
י. לכך אפנה עתה.

21. אחריות הנתבע 1.
לטענת הנתבע 1, אין לחייבו בגין החוב הנטען. הנתבע 1 מפנה לאופן ההתנהלות הנזכר לעיל בין התובעת ובין הנתבעים 2 ו – 3, אשר ניהלו בפועל את העסק בתקופה הרלוונטית (פסקה 4 לתצהירו; עדותו של הנתבע 1 בעמוד 44 לפרוטוקול). הוא מפנה לכך, שבתקופה האמורה לא היה מעורב בניהול העסק. הוא טוען גם, כי לא ידע שסחורות הוזמנו מן התובעת ונמסרו למר טובול ולצדדים שלישיים נוספים תוך חיוב החשבון העסקי שלו. הוא טוען כי לא נתן הרשאה למי מן הנתבעים לנהוג כך.

22. מן התמונה שנפרשה בפני
י עולה, כי הנתבע 1 אכן לא היה מעורה בניהול העסק בשנים הסמוכות לתקופה בה סופקה הסחורה נשוא התביעה. בעדותו, לא ידע נתבע 1 למסור פרטים בסיסיים הנוגע לניהולו השוטף של העסק. כך, הוא לא ידע לומר באיזו תדירות הייתה נמכרת סחורה לעסק. הוא גם לא ידע לנקוב בשמות של ספקים מהם נקנתה סחורה עבור העסק (עמודים 44-45 לפרוטוקול). לדבריו, בשנים האחרונות הפקיד את ניהול העסק בידי ילדיו (פסקה 4 לתצהירו; עמוד 51 לפרוטוקול). תימוכין לגרסת הנתבע 1 בנקודה זו ניתן למצוא גם בעדויות שהובאו מטעם התובעת (פסקה 6 לתצהיר מר יונתן לוי; עמוד 15 לעדותו; פסקה 5 לתצהיר מר עמרו; פסקה 3 לתצהיר מר צמח; פסקה 4 לתצהיר מר בורוכוב).

23. עם זאת, עולה מן החומר כי הנתבע 1 הסמיך את ילדיו, הם הנתבעים 2, 3, לנהל את העסק עבורו. כמבואר לעיל, מתכונת הפעילות, בגדרה הסחורה לעסקו של נתבע 1 נרכשה בפועל על ידי הנתבע 2, והתשלום בגינה נעשה בשיקים החתומים על ידי נתבעת 3, נהגה שנים ארוכות לפני האירועים נשוא התביעה. הדבר נעשה בהרשאתו ובידיעתו של הנתבע 1. במצב זה, אין בידי לקבל את חוות דעתו של מר פולישוק בדבר הצורך בפני
יה ישירה של התובעת לנתבע 1 וקבלת הסכמתו בכתב לדרך הפעולה האמורה. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי התביעה סבה על תקופה קצרה יחסית, מתוך התנהלות עסקית ארוכת שנים. לא למותר להעיר גם, כי לא התובעת היא שיצרה את דרך הפעולה האמורה, כי אם הנתבעים. יש להוסיף ולציין, כי ביצוע הפעולות על שמו של נתבע 2 נעשה על פי בקשתו (עדות מר מועלם, בעמוד 21 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אין בכך שלא נחתם מסמך מפורש המתעד את הסכמת נתבע 1 לדרך הפעולה האמורה, כדי להשמיט את הבסיס מתחת לתביעה[8]

.

24. מטעמים דומים, גם יש לדחות את טענת נתבע 1 כי הכרטסת שצורפה, הנושאת את שמו של נתבע 2, אינה יכולה להוות בסיס לחיובו. נתבע 2 שימש, במועדים הרלוונטיים, כידו הארוכה של נתבע 1 בניהול העסק, השייך לנתבע 1. הסחורות סופקו לעסק האמור. אופן הרישום המתואר בכרטסת, הנושאת את שמו של נתבע 2, אינו משנה מכך. משכך, נתבע 1, הוא השולח, חב בגין הסחורות שסופקו לעסקו.

25. מכל האמור לעיל עולה כי נתבעים 2 ו – 3 פעלו בניהול העסק כשלוחיו של הנתבע 1. ככל שפעלו לעניין זה על מנת לקדם את מטרת שליחותם זו, חב הנתבע 1 בחובות שנוצרו בעסק בגין פעולותיהם (סעיף 2, חוק השליחות, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק השליחות)). בה בעת, ככל שנעשו פעולות החורגות ממסגרת השליחות, אין הנתבע 1 חב בגינן (ראו סעיף 6(א) לחוק השליחות). ספציפית, עולה בהקשר זה הצורך לדון בתשתית הנוגעת לאספקת סחורה שהתקבלה מן התובעת, באמצעות העסק, עבור מר טובול.

26. מן החומר שבפני
י עולה בבירור, כי חלק מן הסחורה שנרכשה מן התובעת בתקופה הרלוונטית, הועברה בפועל למר טובול. ברקע עומדת התקשרות בעבר בין התובעת ומר טובול. בגדרי אותה התקשרות נותר מר טובול חב חוב גדול לתובעת, לטענתה, ועל כן חדלה מלספק לו סחורה (תצהיר מר יונתן לוי, פסקה 21). עולה גם, כי התובעת הייתה מודעת לכך שסחורה אותה היא מספקת על פי הזמנתו של הנתבע 2, מועברת בפועל למר טובול, כאשר התשלום בגינה נעשה בהמחאות של הנתבע 1 (תצהיר מר יונתן לוי, בפסקה 23; ראו גם בפסקה 24).

27. הנתבע 1 לא היה מודע לדרך הפעולה האמורה. הוא העיד כי לא ידע כי סחורות הוזמנו מן הנתבעת למר טובול תוך חיוב חשבונו העסקי (עדותו של הנתבע 1 בעמודים 47, 49 לפרוטוקול). גרסתו בהקשר זה הייתה עקבית. היא הותירה רושם אמין. קיים יחס של התאמה בין עדותו של הנתבע 1 ובין עדויות הנתבעים 2 ו-3 בנקודה זו (פסקאות 7 ו- 9 לתצהיר הנתבע 2; עדותו של הנתבע 2 בעמוד 72 לפרוטוקול; עמוד 83 לעדות הנתבעת 3).

28. דרך הפעולה האמורה חרגה בבירור ממסגרת ההרשאה שניתנה על ידי נתבע 1 לנתבעים 2 ו – 3 לצורך ניהול העסק. מדובר באספקת סחורה שלא לצורך ניהול העסק, תוך חיובו של הנתבע 1 בפועל בגינה. לא הוצבע על אינטרס עסקי לגיטימי כלשהו, העשוי להצדיק, מנקודת המבט של ניהול עסקו של הנתבע 1, את נטילת האחריות לתשלום לתובעת בגין סחורה שסופקה למר טובול. משכך, ובאין ידיעה או הרשאה של נתבע 1 לדרך הפעולה המתוארת, אין בסיס לחיובו, וזאת אלא אם אשרר את הדברים בדיעבד (סעיף 6(א) הנ"ל לחוק השליחות; ראו גם ע"א 3526/11
אברהם נ' צנציפר- חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ
(6.5.13); ראו גם: א' ברק
חוק השליחות
כרך א' עמודים 707-708 (1996)).

29. אישור בדיעבד כאמור לא נעשה. אדרבא. מתצהירו של מר יונתן לוי (פסקאות 12 – 13) עולה בבירור כי עמדתו של נתבע 1 הייתה הפוכה ממתן הרשאה בדיעבד. בנסיבות אלה, ובשים לב לעדותו הברורה של נתבע 1, אשר התכחש באופן חד משמעי לחובות ככל שאלה נצברו כתוצאה מאספקת סחורה למר טובול, לא אוכל לסמוך על עדותו של מר אליהו לוי כי נתבע 1 נטל על עצמו את החבות בהקשר זה (פסקה 9 לתצהיר מר
אליהו לוי). יוצא, כי אין לחייב את נתבע 1 בגין סחורה שסופקה כאמור למר טובול.

30. בהקשר זה נתתי דעתי לכך, שנתבעת 3 טענה כי מר טובול סייע לעסק (בעמוד 95 לעדותה; ראו פסקה 15 ואילך לתצהירה). גם אם בתקופות מסוימות כך היה, ברור מן הראיות כי במועדים הרלוונטיים להליך שבפני
י, מר טובול היה בקשיים חמורים, ונזקק לשיקים של העסק לצורך פעילותו, הואיל ולא היה יכול להוציא שיקים שלו (ראו בעדותו, בעמוד 5; ראו גם פסקאות 19 – 20 לתצהיר נתבעת 3). קשיים אלה גם עמדו בבסיס ההסדר שהביא לאספקת סחורה שהתקבלה מאת התובעת לידי מר טובול. בנסיבות אלה, אין בסיוע שהתקבל ממנו בעבר כדי לספק בסיס, ולו דחוק, להרשאה להזמין, על חשבון העסק, סחורה עבור מר טובול. לפיכך, אין בטענה האמורה של נתבעת 3 כדי לשנות מן המסקנה, כי מדובר בהתנהלות החורגת מהרשאה.

31. נתתי דעתי גם לעדותו של מר טובול. מר טובול העיד כי הנתבע 1 ידע כי שיקים שלו נמסרו למר טובול על ידי הנתבעת 3 (פרוטוקול, עמוד 6). ברם, עדות זו סותרת חזיתית את העולה מתצהירו של מר טובול, בו מסר, "מידיעה אישית", כי הנתבע 1 לא ידע על מסירת השיקים, וכי הדבר נעשה שלא בהסכמתו (פסקה 4 לתצהירו נ/1). אף אין בתצהירו או בעדותו עוגן לטענה, כי נתבע 1 היה מודע להעברת סחורה שסופקה לעסק על ידי התובעת, אל מר טובול. במצב זה, אין בעדות זו כדי לבסס את אחריותו של נתבע 1 לגבי סחורה שסופקה למר טובול.

32. לא נעלם מעיניי לעניין זה גם תצהירו של מר שמעון וייצמן (להלן – מר וייצמן), אשר נתבע 1 הוא חמו. מר וייצמן טען בתצהירו כי התקיימה פגישה בה נכחו הנתבע 1, הנתבע 2, מר יונתן לוי ומר אליהו לוי, המשמשים כמנהלים מטעם התובעת. הוא טען כי במהלך הפגישה האמורה מר יונתן לוי אמר לנתבע 2 באופן מפורש כי הוא מספק למר טובול סחורה רק לאחר אישורו (פסקה 4 לתצהיר מר שמעון וייצמן). מדברים אלה, ניתן לכאורה להבין כי הנתבע 1 ידע על אספקת הסחורות לטובול וכי האספקה האמורה הייתה בהרשאתו.

33. ברם, מר וייצמן לא התייצב כדי להיחקר על תצהירו, וממילא לא ניתן להשתית עליו ממצא. מעבר לנדרש אוסיף, כי התצהיר מתאר פגישה שהתקיימה לאחר האירועים נשוא התביעה (ראו פסקה 3 לו). לא ניתן ללמוד ממנו על הרשאה בזמן אמת. אף לא ניתן ללמוד ממנו על הרשאה בדיעבד.

34. בשולי עניין זה אוסיף, כי התובעת הייתה מודעת לכך שסחורה, שהועברה על ידה לעסקו של התובע שכנגד 1, סופקה בפועל לידי מר טובול, אף שהתשלום נעשה על ידי העסק, בשיקים של נתבע 1 (ראו עדות מר בורוכוב, בעמוד 35; ראו תצהיר מר יונתן לוי, בפסקאות 23 – 25). יש בסיס מציאותי לחוות דעתו של מר פולישוק, כי ההתנהלות הנוגעת לעניין זה הייתה חריגה, והיה עליה לעורר סימני שאלה של ממש. עם זאת, יש להזכיר, כי התובע שכנגד 2 היה הרוח החיה בניהול העסק. התובעת לא הייתה יכולה להיות מודעת למלוא הפרטים הנוגעים להתנהלות ולקשרים שבין הנתבעים ובין מר טובול. ספק, גם בשים לב לקשיים עליהם מצביע מר פולישוק, אם יש בסיס להטיל על התובעת חובה לקיים בירור ממצה לעניין זה. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח עדותו של מר יונתן לוי לעניין תשובותיו המרגיעות של הנתבע 2, כאשר הועלו בפני
ו שאלות בהקשר זה (ראו בפסקאות 23 – 24 לתצהירו). במצב זה, ובשים לב לקשר המשפחתי שבין הנתבעים, ספק בעיני אם יש בעניין זה בסיס מספיק כשלעצמו להטלת חבות על התובעת כלפי נתבע 1, באופן העשוי להשפיע על התוצאה בתביעה שבפני
י.


35. נוכח האמור לעיל, יש להידרש לשאלה נוספת, והיא מה ההיקף הכספי של הסחורה שסופקה כאמור למר טובול, ואשר יש לגרוע מסכום החוב המשתקף במסמכים עליהם עמדתי לעיל. מר טובול העריך את היקף הסחורה שהתקבלה בידיו בדרך האמורה בסדר גודל של כ – 170,000 ₪ (בעמוד 8). הערכה דומה עולה גם מעדות נתבעת 3 (עמודים 82, 83, 89 ו-91 לפרוטוקול; ראו גם דבריה בתמליל שצורף כנספח א' לתצהיר נתבע 2, בעמוד 1 לתמליל האמור. לדברים אלה, אותם אמרה נתבעת 3 לתומה, שלא במסגרת ההליך, יש משקל ניכר). תמיכה בעלת משקל בהערכות אלה עולה משטר חוב עליו חתם מר טובול לטובת נתבע 1. שטר החוב נושא תאריך 5.7.08. סכום השטר הוא 173,440 ₪ (השטר צורף כנספח ב'1 לתצהיר נתבע 1, אשר מסר כי נתקבל בידו מאת נתבעת 3)[9]

. הסכום האמור מתיישב גם עם פרק הזמן הקצר בו נהג ההסדר האמור, חודשים אחדים לכל היותר (ראו עדות נתבעת 3, בעמוד 92; עדות העד מר עמרו, בעמוד 33; עדות מר טובול, בעמוד 9).

36. בהקשר זה אציין, כי אין בחומר תשתית של ממש התומכת בטענת הנתבעים 1 ו -2, כי מדובר בהתנהלות שנמשכה שנים, בהיקף כספי של מיליוני ₪. אני קובע כממצא כי התובעת סיפקה למר טובול סחורות בסך של 173,400 ₪ על חשבון העסק. לנוכח כל האמור לעיל, יש להפחית סכום זה מסכום החוב המוכח של העסק לתובעת. יוצא, אפוא, כי חובו של נתבע 1 לתובעת עומד על סך של 801,302 ₪.

37.
אחריות הנתבע 2.
ממכלול החומר שבפני
י עולה, כי נתבע 2 ניהל את העסק עבור הנתבע 1 (ראו פסקה 1 לתצהירו). העסק היה שייך במועדים הרלוונטיים לנתבע 1. במצב זה, ובאין תשתית המאפשרת לקבוע כי נתבע 2 פעל כביכול בקנוניה עם הנתבעים האחרים לעניין זה, נקודת המוצא היא כי האחריות לתשלום בגין סחורה שסופקה לעסק רובצת על נתבע 1, הוא השולח, ולא על נתבע 2, הוא השלוח.

38. לעומת זאת, לגבי פעולות שבוצעו על ידי נתבע 2 בחריגה מהרשאה, קבעתי כי אין להטיל אחריות על נתבע 1. אני קובע כי העברת סחורה שנתקבלה מאת התובעת בעסק, לידי מר טובול, נעשתה על פי הוראותיו של נתבע 2 ובאישורו (תצהירו של מר יונתן לוי, פסקאות 23 – 24; ראו עמוד 20 לעדותו; עמוד 25 לעדות מר אליהו לוי; ראו לעניין זה גם עדות מר צמח בעמודים 31-32 לפרוטוקול; עדות מר עמרו בעמוד 34; תצהיר נתבעת 3, בפסקה 11; עדות מר טובול, עמודים 8, 9, 12). תמיכה חלקית לפחות בעדויות אלה עולה מתצהיר נתבע 2, אשר העיד על יחסי מסחר בינו ובין מר טובול (פסקה 4 לתצהירו), ועל נכונותו לסייע למר טובול ברכישת סחורות מאת התובעת (בפסקה 5 לתצהירו).

39. יש להדגיש, בהקשר זה, כי התמונה העולה מן החומר היא שנתבע 2 היה הרוח החיה בעסק. כך, עדים מטעם התובעת העידו כי הזמנת הסחורה הייתה נעשית באופן בלעדי על ידו (פסקה 7 לעדות מר יונתן לוי; פסקה 3 לתצהיר מר אליהו לוי). נתבע 2 היה זה שטיפל בסגירת חשבונות ובמשא ומתן על מחירים (פסקה 6 לתצהיר מר עמרו; ראו גם פסקה 3 לתצהיר מר צמח). הוא גם מי שהשתתף בפועל במגעים שהתקיימו בין הצדדים בניסיון להגיע לפתרון מוסכם למחלוקות נשוא הליך זה. משכך, נושא הלה באחריות לחבות שנוצרה בגין החריגה מן ההרשאה, ועליו לשלם לתובעת את הסך של 173,440 ₪, המשקף את היקף הסחורה שהתקבלה מאת התובעת והועברה למר טובול.

40. לא נעלם מעיני כי נתבע 2 טען כי הסכים לערוב להספקת סחורה למר טובול, בהיקף מוגבל המשקף אספקה שבועית של סחורה, בסך של כ 20,000 – 30,000 ₪ (ראו פסקה 5 לתצהירו; ראו גם עמוד 67 לעדותו). הוא ביקש לגלגל אל התובעת את האחריות לכך שנרשמו חבויות בהיקף גבוה מכך על שמו (שם). ברם, גרסה זו של נתבע 2 הייתה גרסה כבושה. בכתב ההגנה מטעמו התכחש לחלוטין לידיעה כי סחורות שסופקו לעסק הועברו בפועל למר טובול. נתבע 2 גם לא המציא תיעוד כלשהו, המעגן את ההסכמה הנטענת בדבר ערבות, ותנאיה. קשה גם להאמין כי הנתבע 2, אשר הצהיר על עצמו שהוא אחראי על כל נושא הזמנת הסחורות לעסק, ממשיך מידי שבוע להזמין עבור מר טובול על חשבון העסק סחורה שנאמדת במאות אלפי שקלים, בלא שווידא באורח רציף כי מר טובול מקיים את התחייבותו הנטענת לפרוע את חובו בסופו של כל שבוע. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה, שההסדר הנטען גובש, לטענת נתבע 2, על רקע קשיים ממשיים אליהם נקלע מר טובול. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את גרסתו של נתבע 2 לעניין זה.

41. על רקע זה יש גם לדחות טענת קנוניה שהועלתה בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו – 2. על פי טענה זו, חברו התובעת, הנתבעת 3 ומר טובול לספק למר טובול סחורה, תוך גלגול החיוב בגינה אל שכמו של הנתבע 1. ברם, הלכה למעשה הספקת הסחורה למר טובול לא הייתה פרי קנוניה כאמור. היא נעשתה על פי הוראתו של נתבע 2, אשר הופקד מטעמו של הנתבע 1 על ניהול העסק. מכל מקום, כמבואר לעיל, לא חויב נתבע 1 בתשלום לתובעת בגין סחורה כאמור שסופקה למר טובול.

42.
אחריות הנתבעת 3
. מן החומר שבפני
י עולה, כי הנתבעת 3 הייתה שכירה בעסק. אין ראייה ממשית, כי היא האחראית להחלטה על קבלת סחורה מאת התובעת והעברתה לידי מר טובול. אכן, נתבעת 3 טיפלה בעניינים כספיים של העסק. היא הייתה בעלת זכות חתימה על שיקים. היא עשתה שימוש בפועל בסמכותה זו. עם זאת, אין די באלה כדי להטיל עליה אחריות לשלם לתובעת בגין סחורה שסופקה למר טובול. אין בפני
י תשתית מספקת, המצדיקה להטיל עליה אחריות לשלם לתובעת בגין הסחורה האמורה.

43. לא נעלם מעיני, כי קיימת בחומר תשתית לכך שבין הנתבעת 3 ובין מר טובול התקיימה מערכת יחסים כספית עניפה, אשר פרטיה לא הובהרו עד תומם. עולה גם, כי בגדריה העבירה נתבעת 3 למר טובול שיקים של נתבע 1, אשר נתקבלו בידיה לצורך פעילותו של העסק (ראו בהקשר זה פסקאות 7, 13 לתצהיר נתבע 2). ניתן להבין גם, כי בהקשר זה נוצרו חבויות כספיות פוטנציאליות. כך עולה, בין היתר, מתמליל שיחה טלפונית בין נתבעת 3 ובין נתבע 2. ברם, כל אלה אינם מלמדים על חבות של נתבעת 3 כלפי התובעת בגין אספקת הסחורה נשוא התביעה שבפני
י.

44. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח עדותה של הנתבעת 3. זו אישרה, כי העבירה למר טובול שיקים של הנתבע 1 הנושאים את חתימתה, לצורך רכישת סחורה מסיטונאים בשוק צריפין. לטענתה, בשלב מסוים הביאה להחזרת חלק מן השיקים האלה. היא הסבירה, כי האחריות הנדונה בשיחה נשוא התמלול בגין חובות לעסק, נוגעת לחלק מן השיקים אשר לא עלה בידה להחזיר (בעמודים 82, 85, 92; ראו גם תצהיר בעלה של הנתבעת 3, מר רמי יצחק (להלן – מר יצחק), בפסקאות 10 – 11). לא למותר להעיר, כי הנתבעת 3 הדגישה בהקשר זה כי לא מדובר ביחסים עם התובעת.

45. בשולי הדברים אשוב ואזכיר, כי מן החומר עולה שבין הצדדים להתדיינות התקיימו בשלבים שונים מגעים, בניסיון להגיע להסכמות. הלכה למעשה, הנתבעת 3 לא הוזמנה לאף אחת מן השיחות שהתקיימו לעניין זה (ראו עדות נתבע 2, בעמוד 69; ראו עדות מר אליהו לוי, בעמוד 27). יש בתיאור זה כדי ללמד שהמעורבים לא ראו בנתבעת 3 כתובת רלוונטית בכל הנוגע לחבות שנוצרה בגין אספקת הסחורה על ידי התובעת.

46. תם הדיון בתביעה העיקרית. עתה אדון בהודעה לצד שלישי.






ההודעה לצד ג'

47. כאמור לעיל, ההודעה לצד ג' מופנית כלפי נתבעת 3 וכלפי מר טובול. היא הוגשה על ידי נתבעים 1, 2. מר טובול לא הגיש כתב הגנה בהודעה לצד ג'. עם זאת, אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי לקבלת ההודעה לצד ג', ומה גם שבכל מקרה מתבקש דיון לגופו של עניין בעניינה של נתבעת 3. אדון, אפוא, תחילה בעניינה של נתבעת זו.

48. אשר לנתבעת 3. בהודעה לצד ג' נטען לגביה לקנוניה, לפיה חברה לתובעת ולמר טובול, באופן שהתובעת סיפקה למר טובול סחורה, והנתבע 1 חויב בגינה. דחיתי לעיל את טענת הקנוניה האמורה. קבעתי, כי הספקת הסחורה כאמור נעשתה לא על פי החלטה של נתבעת 3, כי אם על פי החלטה של נתבע 2. ממילא, יש לדחות את ההודעה של נתבע 2 לצד שלישי, ככל שזו נוגעת לנתבעת 3. אשר לנתבע 1, קבעתי לעיל ממצא לעניין ההיקף הכספי של הסחורות שסופקו למר טובול, בחריגה מהרשאה של נתבע 1. הפחתתי את הסכום האמור מסך כל החיובים של נתבע 1, המשתקפים במסמכים מזמן אמת. אין בהודעה לצד ג' טיעון או תשתית המצדיקים סעד נוסף לכך ביחס לנתבעת 3.

49. בהודעה לצד ג' נטען גם כי במשך כשנתיים הנתבעת 3 ביצעה פעולות בלתי חוקיות ובלתי מאושרות בחשבונות הבנק של הנתבע 1, בחריגה מסמכות ותוך מעילה באמון. מן החומר שבפני
י עולה, כי נתבעת 3 אכן חתמה על שיקים של נתבע 1, ומסרה אותם למר טובול, לא רק ביחס להתקשרות עם התובעת, אלא גם בנוגע למערכות יחסים עם ספקים אחרים (ראו בהקשר זה את שטר החוב נספח ב'2 לתצהיר נתבע 1). ברם, עניין זה, על פי טיבו, ראוי להידון במסגרת התביעה שכנגד, שכן אין הוא מגלה עילה להשתתפות או שיפוי (ראו סעיף 216(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). אף חלופות אחרות שבדין לביסוסה של הודעה לצד שלישי אינן רלוונטיות לעניין זה (ראו תקנות 216(2), 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). משכך, יידון העניין במסגרת הדיון בתביעה שכנגד. ההודעה לצד שלישי המבוססת על טענות אלה – נדחית.

50. דברים אלה יפים בעיקרם גם לגבי מר טובול. לקביעה זו סייג אחד. במסגרת הדיון בתביעה העיקרית, חויב נתבע 2 בסך של 173,440 ₪. החיוב האמור נבע מכך שפעל, בכל הנוגע לאספקת סחורה למר טובול, בחריגה מהרשאה. עם זאת, ביחסים שבין הנתבע 2 ומר טובול, הנתבע 2 נטל על עצמו בהקשר זה חבות, הדומה במהותה לחיוב של ערב. למר טובול הוסבה התעשרות, שלא על פי זכות שבדין, הנובעת מכך שהלכה למעשה לא נשא בתשלום בגין סחורה שסופקה לו. בנסיבות אלה, זכאי הנתבע 2 להשתתפות ולשיפוי מאת הנתבע שכנגד 3, כדי הסכום שישלם בפועל לתובעת בתיק העיקרי על פי

פסק דין
זה (ראו בהקשר זה סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979). התוצאה היא, כי על מר טובול לשפות את נתבע 2 בגין הסכומים שישלם לתובעת על פי

פסק דין
זה.



התביעה שכנגד

51. התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו-2 בתביעה העיקרית (להלן בראש פרק זה – התובעים שכנגד 1 ו – 2 בהתאמה). היא מופנית כלפי התובעת (אשר תיקרא בכל הנוגע לתביעה שכנגד - הנתבעת שכנגד 1); הנתבעת 3 (אשר תיקרא בכל הנוגע לתביעה שכנגד - הנתבעת שכנגד 2); ומר טובול (אשר ייקרא בכל הנוגע לתביעה שכנגד - הנתבע שכנגד 3 או מר טובול; השלושה ייקראו להלן
יחד - הנתבעים שכנגד). התביעה שכנגד סבה על טענות התובעים שכנגד בדבר קנוניה של הנתבעים שכנגד להונות את התובע שכנגד 1. נטען גם להפרות של חובות חקוקות אשר במרכזן הוראות חוק השליחות. אדון תחילה בעניינה של הנתבעת שכנגד 1.

52.
נתבעת שכנגד 1
. בתביעה שכנגד נטען, כי הנתבעת שכנגד 1 סיפקה סחורות לנתבע שכנגד 3 תוך שהיא מנפחת את החשבונות עבור הסחורות ומחייבת את חשבונו העסקי של התובע שכנגד 1. נטען גם, כי הנתבעת שכנגד 1 המשיכה לספק סחורות לנתבע שכנגד 3 על אף שידעה כי בין התובעים שכנגד ובין הנתבע שכנגד 3 קיים סכסוך כספי (פסקה 14 לכתב התביעה שכנגד). כאמור, נטען גם לקנוניה בה נטלה נתבעת שכנגד 1 חלק.

53. אני דוחה טענות אלה. אשר לתובע שכנגד 2. במסגרת הדיון בתביעה העיקרית נקבע, כי התובע שכנגד 2 פעל בחריגה מהרשאה שניתנה לו על ידי התובע שכנגד 1. נקבע גם, כי בכל הנוגע למערכת היחסים אל מול התובעת, פעלה נתבעת שכנגד 2 על פי הוראותיו. עוד נקבע, כי התובע שכנגד 2 היה הרוח החיה בעסק. על רקע זה נקבע, כי הוא נושא באחריות, כלפי התובעת, לגבי החבויות שנוצרו בחריגה מהרשאה. קביעות אלה מבססות את המסקנה, כי דין התביעה שכנגד של התובע שכנגד 2, ככל שהיא מבוססת על מערכת היחסים עם הנתבעת שכנגד 1, להידחות.

54. אשר לתובע שכנגד 1. במסגרת התביעה העיקרית, תביעתה של הנתבעת שכנגד 1 כנגד התובע שכנגד 1 נדחתה, בכל הנוגע לסחורה שסופקה למר טובול. זאת, נוכח הקביעה כי מדובר בחריגה מהרשאה. בנסיבות אלה, שיקולים שעניינם מניעת התעשרות שלא כדין מונעים מתן סעד לעניין זה במסגרת התביעה שכנגד. אציין, כי לטענות בדבר ניפוח חשבונות לא הונחה תשתית של ממש, ולא אוכל לקבלן.

55. התובעים שכנגד טוענים, כי הנתבעת שכנגד 1 ידעה כי תלוי ועומד סכסוך כספי בינם ובין מר טובול, הוא הנתבע שכנגד 3. על פי הטענה, חרף זאת, המשיכה הנתבעת שכנגד 1 לספק לו סחורות ולחייב את חשבונו של התובע שכנגד 1 בגינן. אני דוחה טענה זו. מעיון בכרטסת הרלוונטית (נספח ג' לתצהיר מר מועלם) עולה כי החשבונית האחרונה בגינה חויב חשבונו של התובע שכנגד 1 נושאת תאריך 17.7.08. לא הונחה בפני
י תשתית ראייתית ממשית בשאלת הידיעה של הנתבעת שכנגד 1 ואנשיה באותה נקודת זמן, המאפשרת ליתן סעד כלשהו למי מהתובעים שכנגד על יסוד עניין זה.

56. אציין, כי מן החומר שבפני
י עולה, כי
לאחר
המועד האמור, פנה בא כוחו של התובע שכנגד 1 (25.8.08) לבא כוחה של הנתבעת שכנגד 1 בבקשה להמשיך לעבוד עם הנתבעת שכנגד 1. הוא ציין בהקשר זה "מערכת היחסים החברית הקרובה והאמינה עם מרשיך..." (פסקה 5 למכתב, נספח ח' לכתב התביעה). קשה ליישב דברים אלה עם הטענות המועלות עתה על ידי התובע שכנגד 1 כלפי הנתבעת שכנגד 1. יש להטעים בהקשר זה, כי מן המכתב עולה במפורש כי התובע שכנגד 1 היה מודע באותה נקודת זמן לחובות להן טוענת הנתבעת שכנגד 1 כלפיו.

57. אשר לטענת הקנוניה שהועלתה כלפי הנתבעת שכנגד 1. כמוסבר לעיל מדובר בטענה חמורה, הדורשת הנחת תשתית ראייתית איתנה, הן במימד הכמותי והן במימד האיכותי. טענה זו לא הוכחה ביחס לנתבעת שכנגד 1. עיקר הטענות שהועלו נוגעות להתנהלות כספית בין הנתבעת שכנגד 2 ובין מר טובול. אין הן מקרינות על הנתבעת שכנגד 1, אשר זיקתה להתדיינות נובעת מאספקת הסחורה לעסקו של התובע שכנגד 1, וכן (בהיקף עליו עמדתי לעיל) למר טובול.

58.
נתבעת שכנגד 2
. ככל שהדברים אמורים בהספקת סחורה למר טובול בחריגה מהרשאה, התביעה העיקרית של הנתבעת שכנגד 1 כלפי התובע שכנגד 1 נדחתה. משכך, לא ביסס התובע שכנגד 1 נזק לעניין זה, ודי בכך על מנת להביא לדחיית התביעה שכנגד לעניין זה. עמדתי לעיל על כך, שמי שהחליט על אספקת סחורה כאמור היה תובע שכנגד 2. התובע שכנגד 2 עצמו העיד, כי "כוכי [נתבעת שכנגד 2 – ע.ש.] לא רכשה סחורה. היא לא יכולה לרכוש סחורה" (בעמוד 56). ממילא, אין לתובע שכנגד האמור עילת תביעה כלשהי כלפי נתבעת שכנגד 2 לעניין זה.

59. אין בכך כדי לקבוע, כי התנהלותה של הנתבעת שכנגד 2 בהקשר זה הייתה תקינה. אכן, מן הראיות עולה כי בכל הנוגע למערכת היחסים עם הנתבעת שכנגד 1, ביצעה נתבעת שכנגד 2 את הוראותיו של התובע שכנגד 2, לעניין תשלומים לתובעת בגין הספקת הסחורה למר טובול. עולה גם, כי מערכת היחסים בין נתבעת שכנגד 2 ובין התובע שכנגד 2 לא הייתה שוויונית. עיקר הסמכויות בניהול העסק היו, בבירור, בידיו של התובע שכנגד 2 (ראו עדות מר יונתן לוי, בעמודים 18 – 20; עדות מר צמח, בעמוד 31; עדות מר עמרו, בעמוד 34; תצהיר נתבעת שכנגד 2, בפסקאות 5, 9, 13).

60. עם זאת, סמכויות החתימה על שיקים היו בידי הנתבעת שכנגד 2. זו העידה, כי סברה שההתנהלות לעניין הספקת הסחורה למר טובול בדרך האמורה, אינה תקינה (ראו פסקאות 11, 25 לתצהירה). ניתן היה לצפות, בנסיבות אלה, כי תנקוט לעניין זה בפעולה של ממש. למעט פנייה לתובע שכנגד 2, אין מצד הנתבעת שכנגד 2 טענה כי פעלה להפסקת ההתנהלות האמורה. במיוחד בולטת בהעדרה אי פנייה ישירה לתובע שכנגד 1 לעניין זה (ראו עדותה, בעמוד 82). יש להטעים, בהקשר זה, כי ממעמדה של נתבעת שכנגד זו כמורשית חתימה, נובעות חובות זהירות ואמון מוגברות כלפי הנתבע 1. קשה ליישב בין אי נקיטת פעולה מתבקשת לעניין זה, ובין החובות האמורות.

61. אשר לטענה כי הנתבעת שכנגד 2 חתמה על שיקים של התובע שכנגד 1 בחריגה מהרשאה, במסגרת התנהלותה מול מר טובול. עניין זה נוגע על פי טיבו לתובע שכנגד 1. הוא אינו מבסס, ולו לכאורה, חבות כלשהי כלפי התובע שכנגד 2. הנתבעת שכנגד 2 הכחישה את הטענה האמורה בתצהירה. טענתה הייתה, כי כל פעולותיה לעניין זה נעשו על פי הוראות של התובע שכנגד 2 (ראו בפסקה 14 ואילך של תצהירה). טענות אלה אינן מתיישבות עם התמליל של שיחה בינה ובין התובע שכנגד 2, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של הנ"ל. ניתן היה לצפות, כי אילו אכן נוהלו הדברים מול מר טובול על פי הוראות כאמור של התובע שכנגד 2, כי הנתבעת שכנגד 2 תעלה טענה מתבקשת זו במהלך השיחה. הדבר לא נעשה. אדרבא, הנתבעת שכנגד 2 אומרת בשיחה לתובע שכנגד 2, "זה הבלאגן אני עשיתי, תשאיר את זה בשבילי, אני מתחננת אליך. די, אני מספיק אכלתי את הלב" (בעמוד 3). עולה מכך בבירור אחריותה של הנתבעת שכנגד 2 לפעולותיה בראש זה.

62. שאלה אחרת היא, האם הוכח נזק ממוני לתובע שכנגד 1 בגין עניין זה. למעט אמירות כלליות, לא הוצגו ראיות מתבקשות להוכחת הטענה, כי לתובע שכנגד 1 נגרם נזק קונקרטי, המתבטא בתשלום בפועל בו נשא בגין עניין זה. לא הוצג בהקשר זה תיעוד מתבקש, ובכלל זה השיקים אשר על פי הטענה נעשו שלא בהרשאה; תיעוד בנקאי המלמד על כך שהתובע שכנגד 1 נשא בתשלום בגינם; או תיעוד המלמד על הליכים משפטיים בהקשר זה, ממנו ניתן ללמוד כי לתובע שכנגד 1 נגרם, הלכה למעשה, נזק ממוני בגין עניין זה. אף מתצהירו של התובע שכנגד 1, על צרופותיו, לא עולה קיומו של נזק כאמור. הטענה לנזק כאמור גם אינה מתיישבת עם העובדה, שהתובע שכנגד 1, בעת שטענותיו כלפי נתבעת שכנגד 2 היו תלויות ועומדות, לא נמנע מתשלום חוב שלו לבעלה של נתבעת שכנגד 2 (ראו עדותו, בעמוד 51). קשה ליישב את דרך הפעולה האמורה עם טענותיו של התובע שכנגד 1. במצב זה, דין התביעה שכנגד שלו כלפי הנתבעת שכנגד 2 להידחות.

63. לא נעלם מעיניי, כי מר טובול חתם על שטר חוב, בסכום של 212,870 ₪ (נספח ב'2 לתצהיר התובע שכנגד 1). שטר החוב הוא לטובת התובע שכנגד 1. שטר החוב מהווה אינדיקציה אפשרית ליצירת חוב בסכום האמור בגין פעולותיה המתוארות של הנתבעת שכנגד 2. עם זאת, כוחו המחייב מצוי, בעיקרו של דבר, במישור היחסים שבין התובע שכנגד 1 ובין מר טובול. אין בשטר החוב כדי לחייב את הנתבעת שכנגד 2. במישור היחסים שלה אל מול תובע שכנגד 1, אין בו די על מנת לחפות על היעדרן של ראיות ישירות לנזק, מן הסוג עליו עמדתי לעיל. משכך, אין בו כדי לשנות מן המסקנה כי לא הוכח, על פי אמות המידה הרלוונטיות, נזק לתובע שכנגד 1 אשר בגינו יש לחייב את הנתבעת שכנגד 2 בתשלום פיצויים לידיו.

64. הועלתה טענה כי הנתבעת שכנגד 2 נטלה לכיסה כספים שהועברו לה בגין הסחורות על ידי הנתבע שכנגד 3[10]

. לטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית של ממש. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח הערכתה של נתבעת שכנגד 2 כי קיבלה כחצי מיליון ₪ ממר טובול כעזרה (עמוד 88). הדברים היו רחוקים מרמת דיוק ובהירות המאפשרים לפסוק סעד בגינם. זו אף זו, הן מן העדות, והן מן הדברים בתמליל השיחה בה הוקלטה, לא ניתן ללמוד כי מדובר בכספים שהגיעו לכיסה הפרטי של נתבעת שכנגד 2. נהפוך הוא. הן נתבעת שכנגד 2, והן מר טובול, העידו כי נתבעת שכנגד 2 נעזרה בהקשרים שונים במר טובול לצורך פעילותו של העסק. במצב זה, ובשים לב לאמת המידה הראייתית הנוהגת ביחס להוכחת טענה מעין פלילית בהליך אזרחי, אני קובע כי הטענה המועלית כלפי נתבעת שכנגד 2 לא הוכחה.

65. הועלו ביחס לנתבעת שכנגד 2 טענות הנוגעות לכך שביום 5.6.08 החליפה הנתבעת שכנגד 2 בהסכמת הנתבעת שכנגד 1 שיקים שנמסרו לנתבעת שכנגד 1, אשר מועד פירעונם היה לחודש מאי 2008, בשיקים שמועד פירעונם היה לחודשים ספטמבר ואוגוסט 2008 (נספח ט' לכתב התביעה). לא מצאתי כי עניין זה מעלה בסיס לטענת המרמה או הקנוניה העולה בתביעה שכנגד. אף לא הוצבע על נזק קונקרטי הנובע ממנו. יוער עוד, כי עצם העובדה שנמסרו לנתבעת שכנגד 1 שיקים של התובע שכנגד 1, אינה מורידה ואינה מעלה לעניין זה הואיל וזו הייתה הפרקטיקה שהונהגה בין הצדדים במשך שנים.

66. הצדדים נדרשו בטיעוניהם גם לסוגיית פיטוריה של הנתבעת שכנגד 2, וביטול ההרשאה שניתנה לה בעסקו של הנתבע 1. התובע שכנגד 1 טען (סעיף 11 לתצהירו) כי לכשנודע לו על התרמית, לטענתו, של הנתבעת שכנגד 2 פנה לבנק כדי לבטל את ייפוי הכוח שניתן לה. הוא הפנה למכתב שהתקבל מבנק "מרכנתיל דיסקונט" ביום 21.2.10 (נספח א' לתצהירו). מן המכתב האמור עולה, כי ביום 29.6.08 בוטלה ההרשאה של הנתבעת שכנגד 2. ברם, מעדות התובע שכנגד 2 עולה, כי הנתבעת שכנגד 2 המשיכה לעבוד תקופה מסוימת בעסק גם לאחר מכן (פרוטוקול, עמוד 56). כך גם עולה מעדות התובע שכנגד 1 (פרוטוקול, עמוד 48). ספק אם ניתן ליישב התנהלות זו עם חומרת הטענות המועלות כעת כלפי הנתבעת שכנגד 2. הדברים אמורים גם בשים לב לקשרים המשפחתיים בין הצדדים[11]

.

67. לא נעלם מעיני, כי נוסף לקשיים עליהם עמדתי לעיל, בהתנהלותה של נתבעת שכנגד 2 נפלו ליקויים נוספים. כך, לא הוצג בפני
י היומן אשר תיעד, לטענתה, את כל התנועות הכספיות שנגעו לשיקים שנמסרו למר טובול. לעניין זה טענה נתבעת שכנגד 2, כי היומן האמור נמסר למר טובול (פרוטוקול, עמוד 88). מר טובול אישר זאת (פרוטוקול, עמוד 13; ראו גם פסקה 16 לתצהיר העדות הראשית של מר טובול). גם אם כך הדבר, ניתן היה לצפות, לכל הפחות, כי העתק מן היומן האמור יישאר בידי הנתבעת שכנגד 2 לצורך מעקב אחר הסכומים שהועברו על חשבון העסק למר טובול. קושי אחר נוגע לעדות נתבעת שכנגד 2, לפיה נהגה להשמיד תעודות משלוח שהתקבלו בידה לאחר שווידאה שהסחורות התקבלו (פרוטוקול, עמוד 91). ברם, אין בעניינים אלה בסיס ממשי לפסיקת סעד נגד נתבעת שכנגד 2.

68.
נתבע שכנגד 3
. הנתבע שכנגד 3 לא הגיש כתב הגנה בתביעה שכנגד. בכל הנוגע לטענות התובע שכנגד 1 כלפי נתבע שכנגד זה, בקשר לקבלת סחורה מאת הנתבעת שכנגד 1, הרי שהתביעה העיקרית נגד התובע שכנגד 1 לעניין זה נדחתה. משכך, לא נגרם לו נזק, ועל כן דין תביעתו שכנגד להידחות. הדברים אמורים גם ככל שהתביעה שכנגד מבוססת על שטר חוב עליו חתם מר טובול, בסכום של 173,440 ₪. סכום זה נגרע מסכום התביעה העיקרית. בנסיבות אלה, קבלת התביעה שכנגד לעניין זה, עלולה ליצור התעשרות שלא כדין, שכן טמונה בה זכייה כפולה. לכך אין מקום.

69. בכל הנוגע לשיקים נוספים שנחתמו על ידי הנתבעת שכנגד 2, כאשר הנתבע שכנגד 3 היה מוטב שלהם, קיים שטר חוב בחתימת ידו של הנתבע שכנגד 3, המבסס את חבותו כלפי התובע שכנגד 1 (נספח ב'2 לתצהיר התובע שכנגד 1). שטר חוב זה הוא על סך של 212,870 ₪. על הנתבע שכנגד 3 לשלם לתובע שכנגד 1 סכום זה.

70. בהקשר זה לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת שכנגד 2, לפיה שטר חוב זה נמסר בקשר לשיקים אשר נתנה לנתבע שכנגד 3 "לגלגל" בצריפין (עדותה, בעמוד 82). לטענתה של הנתבעת שכנגד 2, דאגה להחזרתם של כל השיקים האמורים (ראו בהקשר זה גם בתצהיר בעלה של נתבעת שכנגד 2, מר יצחק, בפסקאות 11 – 12). ברם, טענה זו לא גובתה בתיעוד מתבקש. בנסיבות אלה, ובאין התגוננות של הנתבע שכנגד 3, אין בטענה האמורה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לתביעה שכנגד כלפיו, לעניין זה.

71. מר טובול העביר לתובע שכנגד 1 גם סידרה של שיקים. חלק מן השיקים הם שיקים אישיים שלו. חלקם הם על שם עסקו. חלק אחר שלהם, הוא של אמו. שיק אחד חתום על ידי ביבי דקר. הסכום הכולל של השיקים האמורים עומד על סך של 164,150 ₪. מסירת השיקים האמורים מלמדת, לכל הפחות, על הודאה של מר טובול בחבות, בהיקף הכספי האמור, כלפי התובע שכנגד 1. משכך, יש לפסוק לתובע שכנגד 1, אשר השיקים נערכו לפקודתו, את הסכום האמור, בנוסף לסכום המשתקף בשטר החוב הנ"ל. מתקבל סכום כולל של 377,020 ₪.

72. בכל הנוגע לטענות התובע שכנגד 2 כלפי נתבע שכנגד זה, הרי שמישור הטענות הרלוונטי בין שני צדדים אלה, בתביעה שכנגד, נוגע לסחורה שסופקה על ידי התובעת למר טובול, ואשר בגינה חויב התובע שכנגד 2 במסגרת התביעה העיקרית. מר טובול חויב, במסגרת ההכרעה בהודעה לצד שלישי, לשפות את התובע שכנגד 2 על מלוא הסכומים שהלה ישלם בגין עניין זה. עניין זה חופף את התביעה שכנגד. גם כאן אין מקום לחיובי כפל. בכל הנוגע לשיקים נוספים שנחתמו על ידי הנתבעת שכנגד 2, לטובת מר טובול, אשר אינם נוגעים לתובעת בתיק העיקרי, הרי שמדובר בשיקים של התובע שכנגד 1. לתובע שכנגד 2 לא יכול היה להיגרם נזק בגין עניין זה. משכך, דין התביעה שכנגד של התובע שכנגד 2 בנקודה זו, להידחות.

התוצאה

1. התביעה העיקרית

א. הנתבע 1 ישלם לתובעת בתביעה העיקרית סך של 801,302 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד היווצר העילה ועד ליום מתן

פסק דין
זה. מתקבל סכום של 994,507 ₪. כדי סכום זה, התובעת רשאית, כפי שעתרה, להמשיך בהליכי גבייה בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו ביחס לשטרות שנתקבלו בידה בגין הסחורה שסופקה (תיק 03-24089-08-8, ותיק 03-36285-08-9).
ב. הנתבע 2 ישלם לתובעת סכום של 173,440 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי ריבית והצמדה ממועד היווצר העילה ועד ליום מתן

פסק דין
זה. מתקבל סכום של 213,069 ₪.
ג. מר טובול ישפה את הנתבע 2 על כל סכום שהלה ישלם על פי

פסק דין
זה, תוך 30 ימים מקבלת הודעה בידו על ביצוע התשלום. על הודעה כאמור להיתמך בתיעוד רלוונטי.
ה. התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.
ו. צווי העיקול שניתנו בתיק יישארו בתוקפם עד לביצוע פסק הדין בהתאם לתקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

2.
התביעה שכנגד
.

א. התביעה שכנגד נגד הנתבעות שכנגד 1, 2 נדחית.
ב. התביעה שכנגד של התובע שכנגד 2 נגד מר טובול נדחית.
ג. התביעה שכנגד של התובע שכנגד 1 נגד מר טובול מתקבלת באופן חלקי. על מר טובול לשלם לתובע שכנגד 1 סך של 377,020 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתקבל סכום של 463,165 ₪.

3.
ההודעה לצד ג'
.

א. ההודעה לצד ג' של נתבע 1 נדחית.
ב. ההודעה לצד ג' של נתבע 2 מתקבלת חלקית, כעולה מסעיף 1(ג) הנ"ל בפרק התוצאה של התביעה העיקרית.
ג. ההודעה לצד ג' נגד הנתבעת 3 נדחית.

4.
הוצאות משפט
.

א. על הנתבע 1 בתביעה העיקרית לשאת בהוצאות התובעת (אגרת בית משפט, בחלק היחסי הנגזר מן הסכום שנפסק), בסך של 24,868 ₪. כמו כן, ישא הנתבע 1 בשכר טרחת עורך דין, המשקף את היקף העבודה שהושקעה בתיק, ואת הקביעות לעיל, בסך של 50,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ.

ב. על הנתבע 2 בתביעה העיקרית לשאת בהוצאות התובעת (אגרת בית משפט, בחלק היחסי הנגזר מן הסכום שנפסק), בסך של 5,327 ₪. כמו כן, ישא בשכר טרחת עורך דין, המשקף את היקף העבודה שהושקעה בתיק, ואת הקביעות לעיל, בסך של 15,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ.

ג. ביחס לנתבעת 3, בהתחשב במכלול הקביעות לעיל, ובתוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.
ד. אשר להודעה לצד שלישי, מר טובול ישא בהוצאות נתבע 2 בהודעה לצד שלישי בסכום של 5,400 ₪ (החלק היחסי של האגרה, משוערכת ליום

פסק דין
זה), ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪, לו אין לצרף מע"מ.

ה. אשר לתביעה שכנגד, מר טובול ישא בהוצאות תובע שכנגד 1 בתביעה שכנגד בסך של 11,760 ₪ (החלק היחסי של האגרה המשתקף בסכום שנפסק), ובשכר טירחת עורך דין בסך של 20,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ.

ו. כל הסכומים, למעט זה המפורט בסעיף ג' בפרק התוצאה של התביעה העיקרית, ישולמו עד ליום 27.6.13.

ניתן היום,
י"ב סיון תשע"ג, 21 מאי 2013, בהעדר הצדדים.








[1]
יצוין כי, המדובר בארבע חנויות שאוחדו לחנות אחת (פסקה 2 לתצהיר הנתבע 1).
[2]
תחילתו של ההליך בעשרים וארבע המחאות שהגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע 1 (נספח א' לכתב התביעה). המדובר בהמחאות של הנתבע 1 הנושאות את חתימתה של הנתבעת 3. ביום 16.9.08 הוגשה התנגדות לביצוע שטר (נספח ב' לכתב התביעה). במסגרת דיון בהתנגדות האמורה הסכימו הצדדים כי ההליך יתברר בסדר דין רגיל (החלטה, 18.12.08).
[3]
יצוין כי, מר טובול לא הגיש כתב הגנה. ביום 25.3.09 הוגשה בקשה למתן

פסק דין
בהודעה לצד ג' בהיעדר הגנה. הבקשה נדחתה בהיותה מוקדמת (החלטה, 22.12.10).

[4]
סכום החוב הנטען מורכב מכמה נדבכים: האחד, המחאות נשוא תיק הוצאה לפועל 03-24089-08-8, בו סכום הקרן הכולל הוא 713,400 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). השני, המחאות נשוא תיק הוצאה לפועל שמספרו הוא 03-36285-08-9, בו סכום הקרן הכולל הוא 162,200 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה). השלישי, סכום של 97,072 ₪, המהווה את יתרת סכום החוב הנטען בכתב התביעה. בגין סכום זה לא נפתח תיק הוצאה לפועל (פסקה 6 לכתב התביעה המתוקן). במאמר מוסגר יצוין, כי בכתב התביעה המתוקן מופיעים סכומים שונים במקצת, הנובעים מחישוב לא מדויק של סכומי ההמחאות.
[5]
זה המקום לציין כי, במסגרת הליך גילוי מסמכים ביקשה התובעת לקבל צו מרשויות המס על מנת ללמוד מאילו ספקים רכשו הנתבעים בסחורה הנטענת סחורה לעסק.
הבקשה האמורה נדחתה נוכח התנגדות הנתבעים ואופיו החסוי של המידע הנדרש (החלטה, 4.5.11).
[6]
לא למותר לציין , כי
עדותו של הנתבע 2 נקלעה לקושי מסוים בהקשר זה. בעדותו הוא לא ידע לנקוב ואף לא ידע להעריך מה סדר הגודל של הסחורות אותם רכש בתקופה נשוא התובענה (פרוטוקול, עמוד 61). קשה עד מאוד לקבל כי הנתבע 2 אשר הציג את עצמו כמי שאחראי על רכישת הסחורה לעסק, אינו יכול לנקוב בסדרי גודל של נתון כה בסיסי (פסקה 1 לתצהירו). הדברים אמורים ביתר שאת נוכח אופיו של העסק, כאמור לעיל.
[7]
לא למותר לציין,כי הנתבע 1 טוען כי העובדה שהתובעת לא הגישה במסגרת דיון ההוכחות את כל השיקים נשוא התביעה מהווה ויתור על העילה השטרית הנוגעת להמחאות שנמסרו לביצוע בהוצאה לפועל (פסקאות 3-4 לסיכומי הנתבע 1). אני דוחה טענה זו. התביעה מבוססת בבירור על השטרות, אשר צורפו לתביעה העיקרית כנספח א', אליו מפנה גם התביעה המתוקנת.
[8]
שאלה אחרת היא האם יש לחייב את נתבע 1 בכל הנוגע לסחורה שסופקה לעסק, והועברה בהמשך לכך למר טובול. עניין זה יידון במסגרת הדיון הנפרד באחריותו של נתבע 1 כלפי התובעת.
[9]
מן החומר שבפני
י עולה כי קיים שטר חוב נוסף לטובת נתבע 1, החתום על ידי מר טובול, על סך של 212,870 ₪ (נספח ב'2 לתצהיר נתבע 1). שטר חוב זה נושא תאריך 5.8.08. מר טובול העיד כי שטר חוב זה אינו מתייחס להתנהלות אליה קשורה התובעת (פרוטוקול, עמוד 8). אין בפני
י תשתית הסותרת טענה זו. משכך, אין בשטר החוב האמור כדי להקרין על ההתדיינות בתביעה העיקרית.

[10]
לא למותר לציין, כי הנתבעת שכנגד 2 אישרה במסגרת החקירה הנגדית כי קיבלה כספים במזומן מן הנתבע שכנגד 3. נטען, כי העבירה את הכספים האמורים למשה, אחיה, אשר היה אחראי על קבלת סחורה כדי שיפקיד אותם בבנק (עמודים 91 ו- 93 לפרוטוקול). התובעים שכנגד לא זימנו את משה לעדות כדי לסתור טענה זו.
[11]
במאמר מוסגר יצוין, כי מר רמי יצחק, בעלה של הנתבעת שכנגד 2 טען כי התובעים שכנגד אמרו להם בהקשר למעורבותה של הנתבעת שכנגד 2, כי "הכל תרגיל" ואין צורך לשכור עורך דין (פסקה 8 לתצהיר מר רמי יצחק) לגרסה זו לא נמצאה תימוכין בגרסאות נוספות. הנתבעים 1ו- 2 לא נחקרו בנקודה זו, על כן איני מייחס משקל של ממש לטענה זו.








א בית משפט שלום 2134/09 לוי צדוק ובניו בע"מ נ' יעקב כהן, שמואל כהן, כוכבה יצחק (פורסם ב-ֽ 21/05/2013)