פסקי דין על מוסטפא אבו הלאל | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על עו"ד ליזו וולפוס |

31517-05/13 עמת     23/05/2013




עמת 31517-05/13 מוסטפא אבו הלאל נ' מדינת ישראל, עו"ד ליזו וולפוס








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט
דוד מינץ



23 מאי 2013

עמ"ת 31517-05-13



בעניין:
מוסטפא אבו הלאל


ע"י ב"כ עו"ד לאה צמל
העורר




נ ג ד



מדינת ישראל


באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי),
עו"ד ליזו וולפוס
המשיבה



החלטה


ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 7.05.13 במ"ת 53615-02-13 במסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו במסגרת ת.פ. 53600-02-13.

1.
כתב האישום מייחס לעורר עבירה של חברות בארגון טרור, עבירה של שידול לחברות בארגון טרור, עבירה של ניסיון לשידול לחברות בארגון טרור, שלוש עבירות של ניסיון לתקיפת עובד ציבור ועבירה של התפרעות.

2.
לפי המתואר בכתב האישום בראשית שנת 2012 הצטרף העורר לארגון החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, שהוכרז כארגון טרור ביום 30.01.86 (להלן: "הארגון"). העורר השתתף בפגישות של הארגון, הצליח לצרף אדם נוסף לארגון וניסה לצרף עוד ארבעה צעירים לארגון. במסגרת פעילותו בארגון השתתף העותר שלוש פעמים בתהלוכות והפגנות נגד חיילי צה"ל במהלכן יידה אבנים לעבר החיילים.

3.
העורר נעצר ביום 13.02.13 ועם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים נגדו. מאוחר יותר הוגשו בעניינו שני תסקירים של שירות המבחן, האחד מיום 28.03.13 והשני מיום 21.04.13. בתסקיר הראשון ציין קצין המבחן את התרשמותו כי ההשתייכות לארגון מקנה לעורר תחושה של ערך ומשמעות. כן נמצא כי יש לו דפוסי התמודדות בעייתים במצבי כעס בהם הוא נוטה להגיב באלימות, מצב המחמיר כאשר הוא נתון תחת השפעת אלכוהול. קצין המבחן העריך כי קיימת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד וכי כל חלופה אנושית תתקשה לתת מענה לרמת הסיכון הנשקפת ממנו. עם זאת, שירות המבחן בחן במסגרת התסקיר השני חלופת מעצר אפשרית בבית סבו של העורר בפיקוח שני הסבים שלו ואף שההתרשמות מהם הייתה כי הם מבינים את משמעות הנדרש מהם כמפקחים, קצין המבחן העריך שהם יתקשו ליתן מענה הולם לצמצום המסוכנות הנשקפת מהעורר ולפיכך הוא לא בא בהמלצה לשחרר את העורר ממעצרו.

4.
בהחלטתו נתן בית משפט השלום את דעתו על מהות המעשים המיוחסים לעורר, על גילו הצעיר, כבן 19 והיותו נעדר עבר פלילי, כמו גם על דפוסי ההתנהגות הבעייתיים שלו כפי שנלמד מתסקיר שירות המבחן כאמור. בית המשפט דחה את טענת ב"כ העורר כי יש לפסול את המלצת שירות המבחן בשל העובדה שעורך התסקיר אינו "ירושלמי" ואינו בקיא בנוהגי החברה הערבית בירושלים, והוא אימץ את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

5.
לטענת ב"כ העורר טעה בית משפט קמא שעה שהורה על מעצרו של העורר מבלי שהביא בחשבון את מכלול העובדות שבבסיס האישום כנגד העורר. היא ציינה כי מחומר הראיות עולה כי הארגון לו חבר העורר אינו ארגון החזית הדמוקראטית, אלא התאחדות של תלמידים המכונה "איתיחאד שבאב דימוקראטי", שהוא ארגון נוער שמסונף לארגון החזית הדמוקראטית, ומטרתו לשפר את מצב הנוער. העורר נקלע לקשר עם ארגון זה באקראי ובינתיים הוא עזב אותו מרצונו עוד לפני מעצרו. הוא אמנם הודה בחקירתו כי השתתף בשתי הפגנות בהן יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל שהיו במקום, זאת, כך לפי דברי ב"כ העורר, "כפי שנהוג בהפגנות באבו דיס". כן הודה כי נתבקש לצרף חברים חדשים לארגון, אך מלבד צירופו של אדם אחד הוא כשל במשימה.

6.
ב"כ העורר הוסיפה כי מדובר באדם צעיר, נורמטיבי, ללא עבר פלילי שערב מעצרו עבד בבית החולים משגב לדך ולמד ב"סהר האדום". העורר חולני, וחרף גילו הצעיר הוא סובל מרמה גבוהה במיוחד של כולסטרול. מתחילת מעצרו היה העורר נתון בחקירת שב"כ קשה ומתישה ביותר אשר הביאה להתדרדרות ממשית במצבו הנפשי עד כדי כך שהוא נדרש לשמירה והשגחה מחשש לגורלו. מצבו הקשה אף מצא ביטוי בהחלטת בית משפט קמא בדיון מיום 14.03.13.

7.
ב"כ העורר שבה וטענה כנגד התסקיר, שלטענתה היווה את התשתית המרכזית להחלטתו של בית משפט קמא. לדבריה, כל קצין מבחן אחר היה מגיע למסקנה אחרת מזו שהגיע אליה קצין
המבחן שערך את התסקיר אשר אינו מכיר את שפתו של העורר - השפה ערבית, ואינו מכיר את נורמות ההתנהגות בחברה הערבית במזרח ירושלים ואת המצב הפוליטי שם. לוּ היה מודע לכך היה יודע להעריך נכונה את מעשי העורר ומידת מסוכנותו. היא הצביעה על כך שהנסיבות שהיו צריכות להיזקף לזכותו של העורר - העובדה כי זהו מעצרו הראשון, מצבו הבריאותי הקשה, העובדה שהוא עובד לפרנסתו והפסיק את חברותו בארגון מיוזמתו - כלל לא צוינו בתסקיר. אפילו וידויו בפני
קצין המבחן כי הוא הפסיק לשתות משקאות חריפים נהפך לו לרועץ במסקנתו של קצין המבחן. בשל יחסו של קצין המבחן גם לא היה בדברי סבי העורר כדי להוביל אותו לשנות ממסקנתו. בנסיבות אלו נטען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שאין ראייה שתלמד על כך שקצין המבחן לא היה מתאים לביצוע מלאכתו.

8.
על כל אלו נטען כי בהחלטתו התעלם בית משפט קמא מהחלטות שיפוטיות רבות במסגרתן שוחררו לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של חברות בארגונים בלתי חוקיים חמורים מהארגון לו השתייך העורר ואף כאלו שנשאו בהם במשרות שונות. כך, למשל, אך לאחרונה, שחרר בית המשפט למעצר-בית עשרה נאשמים בחברות בארגון חמאס בירושלים.

9.
מנגד טענה ב"כ המשיבה כי אין ממש בניסיונה של ב"כ העורר להמעיט מחומרת החברות בארגון אליו השתייך העורר. היא הדגישה כי אין מדובר אך בחברות אלא בפעולות שנעשו במסגרת זו, כתקיפת חיילים, התפרעות וגיוס חברים נוספים. גם הניסיון להמעיט בחומרת המעשים של ידוי אבנים בחיילים כאילו מדובר ב"מנהג מקובל" במזרח ירושלים הוא חמור ופסול. גם אין ממש בטענה כי העורר עזב את הארגון מיוזמתו, שכן הוא עשה זאת רק לאחר שהוזהר פעמיים על ידי השב"כ, תחילה בחודש אפריל 2012 ולאחר מכן בחודש אוקטובר של אותה שנה. היא הוסיפה כי מדובר בתסקיר עם המלצה חד משמעית וברורה של גוף מקצועי, ובצדק קבע בית משפט קמא כי אין ממש בטענות כנגד קצין המבחן, שעה שמהתסקיר עצמו ניכר כי קצין המבחן הבין את המורכבות והקונפליקטים האידיאולוגיים בהם שרוי העורר. מה גם, שהחלטת בית משפט קמא לא הייתה מבוססת אך על התסקיר. לדבריה, דווקא הקונפליקט המתואר בתסקיר מגביר את החשש שהעורר יחזור על מעשיו, שכן התשתית האידאולוגית שהביאה אותו להצטרף לארגון עדיין קיימת. באשר למחלתו הגופנית נטען כי היא אינה כזו שאינה מאפשרת טיפול במסגרת שירות בתי הסוהר והקושי הנפשי שבהימצאות מאחורי סורג ובריח מאפיין את רוב המצויים בבית המעצר ואין בכך כדי להצדיק את שיחרורו של העורר מקום בו נשקפת ממנו מסוכנות. פשיטא כי העובדה שבמקרים מסוימים בית המשפט שחרר נאשמים בעבירות חמורות יותר אינה מלמדת דבר בעניינו של העורר, שכן כל מקרה ומקרה נידון לפי נסיבותיו.

דין הערר להידחות.

10.
העורר אינו חולק על קיומם של ראיות לכאורה, ולא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת עילת מעצר לפי החזקה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(19(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (מסכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") הקובעת כי ביחס ל"עבירת בטחון" חזקה כי מתקיימת עילת מסוכנות אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת. במקרה זה, החברות לא הייתה פסיבית והיא כללה לא רק פעילות לצירוף חברים נסופים לארגון אלא גם, כפי הנטען, השתתפות ביידוי אבנים כנגד חיילי צה"ל בשלוש הזדמנויות שונות. באחת מהן, העורר היה רעול פנים. אכן, העורר אדם צעיר ללא עבר פלילי, ואולם לא זו בלבד שהוא לא הוכיח העדר מסוכנות אלא שהתרשמות שירות המבחן לאחר פגישה עמו הייתה כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד. קצין המבחן בחן את מכלול נסיבותיו של העורר, ולא מצאתי ממש בטענות ב"כ העורר כי יש להתייחס למעשיו של העורר באדישות. בנסיבות אלו די נהיר כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר.

11.
אכן, בהתאם להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק גם בהתקיים עילת מעצר על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בהמשך לכך ולהוראתו של בית משפט קמא בחן שירות המבחן אפשרות לחלופת מעצר. החלופה שהובאה לבחינתו היא שהות בבית סבו של העורר בהשגחתו ובהשגת סבו הנוסף, ואולם לאחר פגישה עם הסבים הגיע קצין המבחן למסקנה כי אין בכוחם של אלו להציב בפני
העורר גבולות להתנהגותו וחלופה זו אינה יכולה ליתן מענה לצמצום רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהעורר. כבית משפט קמא אינני סבור כי קיימת אפוא, הצדקה לסטות מהמלצת שירות המבחן.

הערר נדחה אפוא, והעורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, המזכירות תשלח לב"כ הצדדים את ההחלטה בפקס'.

ניתנה היום,
י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים.











עמת בית משפט מחוזי 31517-05/13 מוסטפא אבו הלאל נ' מדינת ישראל, עו"ד ליזו וולפוס (פורסם ב-ֽ 23/05/2013)