פסקי דין על רפאל חיים כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
29156-09/12 בל 23/05/2013
בל 29156-09/12 רפאל חיים כהן נ' המוסד לביטוח לאומי
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
ב"ל 29156-09-12
23 מאי 2013
לפני:
כב' השופטת
שרה שדיאור
ה
מ
ערער
רפאל חיים כהן
ע"י ב"כ: עו"ד יואל אייזנברג
-
ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד
פסק דין
בפני
בית הדין ערעור המערער על
החלטת
וועדת
עררים
לעניין ניידות
אשר
קבעה ביום 30/7/12
כי
הליקוי
ממנו
סובל המערער
אינו
בא
בגדר
סעיף ד(3)
שנקבע
בהסכם
הניידות.
העובדות
1.
המערער
יליד
שנת
1991, סובל מתסמונת
דאון
.
2.
המערער סובל
מאי
יציבות
של
שתי
הברכיים
כאשר
שתי
הפיקות
נמצאות
במצב
קבוע
של
נקיעה
וחזרה
תוך
כדי
תנועה
.
דבר
הגורם
לנפילות
ומסכן את
המערער
בעת
הליכה
ברחוב
בכלל
ובעת
חציית
כבישים
בפרט
.
3.
פגימה זו לא ניתנת לתיקון כירורגי בגלל מצבו היסודי ובגלל רפיון הרצועות שיש לו.
(מכתב
ד
"
ר
יצחקי
מיום
26/10/11
נספח 1 לכתב הערעור)
.
4.
בתאריך
8.9.04, הכירה
הוועדה
המחוזית
בליקוי
ממנו
סובל
המערער
על
פי
סעיף ד(3) דו
צדדי ופסקה
למערער
75%
לצמיתות.
5.
בתאריך 8.3.10 הופיע
שוב בפני
הוועדה
המחוזית
בירושלים
גם
הפעם
קבעה
הוועדה
כי
הליקוי
בא בגדר
פריט
ליקוי ד(3)
אלא
שהפעם
מצאה
להפחית
מאחוזי
הנכות
בשל
ההתאמה
וקבעה רק
30%
בגין
כל
רגל
ובסה
"
כ
קבעה
51%
.המערער
פנה
לוועדה
לעררים
ובעקבות הזהרתה
משך
את
ערעורו
.
6.
בתאריך 11.1.12
הופיע
בפני
הוועדה
המחוזית
.
הוועדה
המחוזית
מצאה כי הליקוי
בא
בגדר
פריט
ד(3)
קבעה
40%
בגין
כל
רגל
ובסה
"
כ
64%
. הפעם ערערו
שני
הצדדים
על
ההחלטה
והוועדה
ביטלה
את
הנכות
כליל
.
7.
בתאריך 15.3.12 הוגש הערר לועדה לעררים וזו קיבלה החלטתה ביום 30/7/12 . ההחלטה נשוא הערר שבפני
נו.
טענות המערער
8.
המערער טען
כי
בדין
פסקו
שלוש
וועדות
מחוזיות
כי
הליקוי
בא
בגדר
סעיף
ד(3)
למעשה
אין
מדובר
כלל
בהתאמה
שהרי
סעיף
י
'
לרשימת
סעיפי
הליקוי
קובע
כדלקמן:
:"
י
.
מומים
מלידה
שממצאיהם
הרפואיים
מקבילים
מבחינה
אנטומית
לאחד
הליקויים המפורטים
לעיל
יחשבו
לעניין
זה
כליקוי
עצמו
".
הליקוי
האמור
בסעיף
ד(3)
הינו
נקע
בברך בעוד
הגורם
לנקע
ע
"
פ
הסעיף
הוא
קרע
ברצועות
.
אצל
המערער
קיים
הליקוי
-
נקע
הברך
אולם
כיוון
שמדובר
בליקוי
מלידה
אין
מדובר בקרע
אלא
ברצועות
רפויות
.
9.
עוד טען
כי
היה
על
הוועדה
לפעול
כאמור
בסעיף
י
'
ולזכותו
בגין
פריט
ליקוי
זה
ב
-
50%
בגין
כל
רגל
.
המערער
יוסיף
ויטען
כי
החלטתה
של
הוועדה
מהווה
טעות
משפטית
בהבנת
סעיף
י
'
לרשימת
הליקויים
.
10.
המערער ביקש להחזיר את
עניינו
לוועדה
תוך
הנחייה
כי הליקוי
בא
בגדר
פריט
ד(3)
כפי
שפסקו
הוועדות
המחוזיות
וכל
שנותר
לוועדה לקבוע
הוא
את
אחוזי
הנכות
שייקבעו
למערער
.
11.
ערעור
המערער לוועדה
הוגש
לאחר
שבוועדה
מחוזית
נקבע
כי
יש
ליישם
את
סעיף
ד(3)
אך
להפחית
מאחוזי
הנכות
ולקבוע
45
אחוז
בגין
כל
רגל
רק
בגין
ההתאמה
.
לטענתו
אין
מדובר
בהתאמה
הדורשת
הפחתת
אחוזים
משום
שמדובר
בהתאמה
שהיא
נעשית
על
פי
סעיף
י
'
לסעיפי
הליקוי
הקובע
כי
אם
מדובר
בליקוי
מלידה
יש
לבחור
בסעיף
המתאים
ביותר
.
לדעתו
הסעיף
המתאים
ביותר
לליקוי
הוא
סעיף
ד(3)
וכיון
שמדובר
בהתאמה
שיסודה
בגוף
רשימת
הליקויים
אין
מקום
להפחית
מאחוזי
הנכות
ויש
להעמיד
את
הנכות
על
55
אחוז
לכל
רגל
.
12.
הוועדה
טעתה כשמצאה
לקבוע
כי
לא
ניתן
בכלל
לבצע
כאן
התאמה
וכי
בידה
סמכות
לבצע
התאמה
ושללה
את
הזכאות
מכל
וכל
.
13.
לטענת המערער
יש
לשנות
את
הרכב
הוועדה
משום
שנראה
שמדובר
בקבעון
שאחז
בוועדה
כלפי
התובע
.
טענות המשיב
14.
לטענת המשיב
לא
נפלה
כל
טעות
משפטית
בפעולת
הוועדה
.
15.
סעיף
ד(3)
קובע
כי
הוא
ייושם
במצב
של
נקע
הברך
מלווה
קרע
של
שתי
רצועות
לפחות
.
בענייננו
,
הוועדה
מציינת
בסעיף
ו
1
כי
"
הרצועות
המייצבות
של
הברכיים
...
שמורות
".
הרצועות
האמורות
מייצבות
את
מפרק
הברך
ובקרע
של
שתיים
מהם
תתכן
פגיעה
ביציבות
היכולה
לגרום
לקריסה
.
ואולם
הליקוי
של
המערער
הוא
בגין
הפיקה
ולא
ברצועה
.
ואף
אם
היה
קרוע
והוא
אינו
קרוע
אלא
רפוי
או
ארוך
על כן לא עונה לליקוי הנדרש.
הכרעת הדין
16.
הערר שבפני
נו הוא על החלטת ועדת העררים מכח הסכם דבר גמלת הניידות שבין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי
(להלן: הסכם הניידות). החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה על פי סעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.
17.
בית הדין אינו מוסמך או רשאי להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע
נא/9-0 שלום חדד נ' המוסד, פד"ע כג 212; דב"ע נב/84-0 שמעון הזנפרץ נ' המוסד פד"ע כו 301).
18.
שיקול הדעת שניתן לועדות בקביעת דרגת מוגבלות , מוגבל ברשימת הליקויים ומתוך פרשנות אנלוגית לרשימת הליקויים ובהתחשב במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקת הוועדה בהשוואה למשמעות התפקודית של רשימת הליקויים. (דב"ע נה/23-01 המוסד נ' חיה פיק פד"ע כט 546, בעמ' 557).
19.
בסמכותה
של הוועדה לעררים לבטל דרגת מוגבלות אשר נקבעה על ידי ועדה רפואית קודמת על פי סעיף מותאם שברשימת הליקויים, אולם יש לכבד קביעות בוועדות רפואיות קודמות אף כי
אין לצמצם את סמכויותיהן של וועדות רפואיות מאוחרות יותר.
ועדה מאוחרת מחוייבת ליטול בחשבון ולהתייחס
לקביעותיה של ועדה קודמת וכאשר היא עומדת לסטות מקביעותיה חובה עליה לנמק את סיבת הסטייה. (דב"ע שם/2255/01 איש שלום נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יג', 169).יודגש כי בהליך שפנינו לפחות שלוש ועדות קודמות מצאו כי יש לעשות התאמה ויישמו את הסעיף במלואו או בחלקו.
20.
הערר שבפני
נו מתייחס לפגימה אשר בהסכם הניידות ברשימת הליקויים שבתוספת א' "ד. נקיעות-(3) "נקע הברך מלווה קרע של שתי רצועות לפחות." בו אחוז המוגבלות בניידות הוא 50% לכל ברך.(הסעיף מתייחס לברך אחת).על פי הכותרת לתת סעיפים אלה "נקיעות" ברור כי זה העיקר אליו מתייחס הסעיף- התוצאה :נקיעות. הרצועות הן הנלווה לעניין. אין ספק כי התובע סובל מנקיעות חוזרות ועל כך אין מחלוקת. נקיעות המסכנות אותו בהליכה. על כן מתקיים בו התנאי הראשון הנדרש בסעיף.
21.
כמו כן אין מחלוקת כי הרצועות רפויות, אף הנתבע הסכים עם מצב זה בטיעוניו. ב"סיכום ממצאי הבדיקה האורטופדית" (סעיף ג.6 לטופס) כותבת הועדה:"ביישור הברכיים ניתן לגרום לפריקה דו צדדית חיצונית של הפיקה.ד"ר בנדיקס ממליץ על ניתוח רצועה מדיאלית.סיכום אישפוז דר הלפרין מציין אבחנת תסמונת דאון" דהיינו בממצאי הבדיקה יש אישוש גם לנקעים וגם לבעיה ברצועות.
22.
נוכח האמור בבדיקה, נפלה טעות בסעיף ו.1 כללי. הועדה כותבת:"פריקה חוזרת ואי יציבות של הפיקה דו צדדית" ובהמשך "הועדה מודעת לקשייו בהליכה עקב אי יציבות הפיקה אך הרצועות המייצבות של הברכיים .
aci
,
pci
,
mcl
,
lcl
, שמורות לכן לא ניתן ליישם סעיף של אי יציבות הברך עם נזק בשתי הרצועות לא בחלקו ולא במלואו
". ברי מדבריה שהתנאי הראשון מתקיים. בכותבה שמורות הכוונה אינן קרועות כנדרש בסעיף. אולם אין מדובר ברצועות תקינות זאת נוכח הבדיקה האוטופדית המפורטת בסעיף ג6 בסיכום ממצאי הבדיקה. כאן שורשה של הטעות שכן הועדה לא ציינה במקום זה כי שמורות אין הכוונה תקינות. גם לא הסבירה מדוע חרף התוצאה הזהה של הנקיעות מהן סובל , ולהן היא מודעת אינה מיישמת את סעיף י' לתוספת שאינו דורש כלל התאמה אלא ניתן ליישום כלשונו.הועדה גם לא נימקה סטייתה מועדות קודמות שלוש במספר שכן הפעילו שיקול דעת ויישמו התאמה.
23.
בסעיף י. לתוספת זו נקבע:" מומים מלידה- מומים מלידה שממצאיהם הרפואיים מקבילים מבחינה אנטומית לאחד הליקויים המפורטים לעיל, יחשבו לעניין זה כליקוי עצמו." הראינו לעיל כי הדמיון רב על השוני, ואף כי בית הדין אינו נכנס לשאלות רפואיות , מצאנו סימוכין לכך בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה בשאלה דומה בבר"ע 2711/07/11 הדר חנה גבאי נ. המוסד (פורסם בנבו), שם שואל בית הדין הארצי הנכבד את המשיב כלהלן:
"לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.5.2010 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי
לשאלה מדוע לא יוחזר עניינה של המבקשת אל הוועדה לעררים על מנת שהוועדה תבחן את העניין בשים לב להוראת סעיף י' לתוספת א' להסכם הניידות. הוועדה תופנה ללשון הוראת הסעיף, ותתבקש לבחון את מצבה של המבקשת לאורו. משמע, הוועדה תתבקש לבחון האם הממצאים הרפואים אצל המבקשת מקבילים מבחינה אנטומית לליקוי שבסעיף ד(3) לרשימת הליקויים שבתוספת או לאיזה מן הליקויים האחרים שברשימה. הוועדה תנמק החלטתה בשים לב להוראות סעיף י' הנ"ל.
6.
לכאורה, החזרת עניינה של המבקשת אל הוועדה על מנת שתפעל כאמור מתבקשת
נוכח הלשון בה נקטה הוועדה בהחלטתה, לפיה: "הממצאים אינם ניתנים ליישום או להתאמה." מכך עולה הרושם כי כרגיל, כך גם כאן, הייתה סבורה הוועדה כי אינה רשאית לבדוק "התאמה". אין הוועדה נזקקת בהנמקתה לסמכות הנתונה לה לפי סעיף י' לתוספת, ומן הראוי שהוראת סעיף זה תהינה לנגד עיניה
בעת שהיא נזקקת לעניינה של המבקשת. "(דגש שלי ש.ש.)
לטעמנו יפים הדברים שבעתיים בהליך זה ומטעם זה מוחזר עניינו של המערער לועדה אשר תיתן דעתה
ותבחן האם הממצאים הרפואים אצל המערער מקבילים מבחינה אנטומית ותוצאתית לליקוי שבסעיף ד(3) לרשימת הליקויים שבתוספת ולתכליתו
או לאיזה מן הליקויים האחרים שברשימה. הוועדה תנמק החלטתה בשים לב להוראות סעיף י' הנ"ל.
24.
עוד ביקש המערער כי עניינו יועבר לועדה אחרת. מצאנו כי גם בעניין זה יש להיעתר לבקשה. הועדה נדרשת לחשיבה שונה המתייחסת להיבט נוסף. השתלשלות העניינים מצביעה כי החלטות ועדות קודמות לא נידונו ולא נומקה ע"י הועדה הסטיה מהן חרף ההתאמה שנעשתה בועדות אחרות. הפסיקה מתייחסת לרוחב שיקול הדעת של הועדה.בנסיבות אלו של חשיבה מחודשת ועל פי הפסיקה יועבר עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.
25.
עוד, ב
פסק דין
בעניין בל(ת) 1702/00 איכנולד אלעד נ. המוסד לביטוח לאומי
מפרטת כב' השופטת מיכל לויט :"הפסיקה
דנה
רבות
בשאלת
סמכותה
של
ועדה
רפואית
הפועלת
מכח
הסכם
הניידות
להפעיל
סעיף
ליקוי
מותאם
.
בעניין
עב
"
ל
389/99
המוסד
נ
'
מאיר
כהן
)
ניתן
ביום
( 28.5.00,
נפסק כי
תנאי
יסודי
לעריכת
התיאום
הוא
כי
במבוטח
יתקיים
ה"ליקוי
"
כמפורט
בסעיף
שבתוספת
על
כל
ממצאיו
,
אך
במקרה
שקיימת
סטיה
קלה
מהנקוב
ברשימת
הליקויים
הנדרשים
על
פי
הסעיף
ברשימת
הליקויים
או
חסר
קל
,
ניתן
להתאים
את
אחוזי
המוגבלות
המופיעים
בסעיף
למצבו
של
הנכה
.
מקום
שלא
התקיימו
בנכה
כל
הליקויים
הנדרשים
על
פי
הסעיף
ברשימת
הליקויים
אין
מקום
לבצע
"תיאום",כיוון
שלא
בתיאום
מדובר
,
אלא
ביצירת
פריט
חדש
,
שאינו
מצוי
ברשימה
.
וכך
קובע
בית
הדין
הארצי
באותה
בפרשה
:
...
עם
זאת
,
היתה
הפסיקה
ערה
לכך
כי
מדובר
בהסכם
שלטוני
.
אשר
נתון
לביקורת
שיפוטית
של
בית
הדין
,
ועל
כן
נפסק
כי
"
אין
מקום
להתאמה
,
מקום
שליקוי
מסוים
לא
נקבע
ברשימת
הליקויים
אשר
בתוספת
א' אף
כי
,
לעיתים
,
בית
הדין
"
הכשיר
"
התאמה
שזו
בהעדר
ערעור
מטעם
המוסד
אולם
יתכן
וסטיה
קלה
מהמידות
לקביעת
זכאות
,
לא
תפגע
בכלל
,
מאחר
ולועדות
,
ולבית
הדין
,
שיקול
דעת
רחב
אימתי
ניתן
,
חרף
האמור
,
לקבוע
דרגת
מוגבלות
מותאמת
)
דב
"
ע
נה
/23-01
המוסד
נ. חיה
פיק פד
"
ע
כט
546.
(
לעומת
זאת
סטיה
משמעותית
מהמבחנים
לא
תעמוד
במבחן
הסבירות
)
דב
"
ע
מד
/590-01
חיים
תשובה
נ
'
המוסד
פד
"
ע
טז
' 227.
)
....
התאמת
סעיפי
הליקוי
נעשית
על
ידי
הועדה
מכח
פרשנות
תכליתית
שניתנה
להסכם
על
ידי
הפסיקה
."
(
דגש שלי ש.ש.)
26.
הלכה פסוקה היא, כי הגמלה הניתנת מכח הסכם הניידות, איננה בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי – ביולוגי, אלא מטרתה לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. הקובע לענין גמלת ניידות הוא מצבו "כאן ועכשיו", לאמור בעת עמידתו בפני
הועדה לעררים, הבוחנת אם הוא זקוק לתחליף לרגליו. (דב"ע נד/20-01, יהודה כץ נ' המוסד, פד"ע כז 330).
27.
הועדה אכן ציינה מפורשות כי היא מודעת לקשייו בהליכה. מדובר בעלם צעיר , שמתהלך כשהוא מחוייב בעזרים (סע' א' כללי לתיאור ההליכה בטופס).אין מחלוקת על קיום הנקעים ואף לא על הליקוי ברצועות.אשר עקב תסמונת דאון כאמור במסמכים הרפואיים כולל התייחסות הועדה לא ניתנים לתיקון.
28.
נוכח כל האמור לעיל גם לו בהתאמה עסקינן, יש להחזיר לועדה בהרכב אחר להפעלת שיקול דעתה כאמור לעיל.
29.
מכל הטעמים המפורטים לעיל מוחזר עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה אשר תשקול יישום סעיף י' לתוספת להסכם הניידות תיתן דעתה
ותבחן האם הממצאים הרפואים אצל המערער מקבילים מבחינה אנטומית ותוצאתית לליקוי שבסעיף ד(3) לרשימת הליקויים שבתוספת ולתכליתו
או לאיזה מן הליקויים האחרים שברשימה. הוועדה תנמק החלטתה בשים לב להוראות סעיף י' הנ"ל. כמו כן רשאית היא לשקול את שאלת ההתאמה ככל שעוד יידרש העניין, נוכח ליקוייו, ותכלית הפסיקה כאמור לעיל.
30.
נוכח תוצאת ההליך המשיב ישלם שכ"ט ב"כ המערער בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ד סיון תשע"ג, (23 מאי 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
בל בית דין אזורי לעבודה 29156-09/12 רפאל חיים כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/05/2013)