פסקי דין על די.אס. פי. גרופ | פסקי דין על עופר אליקים | פסקי דין על אלי אסולין

7192-02/13 ברע     26/05/2013




ברע 7192-02/13 די.אס. פי. גרופ בע"מ, עופר אליקים נ' אלי אסולין








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 7192-02-13




ניתנה ביום 26.5.2013


1. די.אס. פי. גרופ בע"מ

2. עופר אליקים


המבקשים

-



אלי אסולין



המשיב



החלטה

השופטת לאה גליקסמן

:
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת קרן כהן ונציגות הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' לוני גולדשטיין; סע"ש 40867-10-12) מיום 20.1.2013, בה נדחתה בקשתם של המבקשים לסילוק על הסף של רכיבים מכתב התביעה.

הרקע לבקשה
:
2.
בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב (להלן – העובד) כנגד המבקשת 1 (להלן - החברה) והמבקש 2 (להלן - המנכ"ל) לסעדים כספים שונים.

3.
בתביעתו טען העובד כי פוטר ללא שימוע, בניגוד לנהלי החברה ובחוסר תום לב. בגין פיטוריו, תבע העובד מהחברה בלבד השלמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, תבע העובד את ההחברה והמנכ"ל, יחד ולחוד, לשלם לו פיצוי
"בגין הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו" בסך של 300,000 ₪.
4.
המבקשים טענו בבית הדין האזורי כי יש למחוק מכתב התביעה את הסעיפים שעניינם התביעה לפיצוי בעד הוצאת לשון הרע, לנוכח העובדה שהעובד לא פירט את המילים המהוות לשון הרע, איזה פרסום בוצע, אם בכלל, מי ביצע אותו פרסום ובאיזה אופן בוצע, אלא העלה טענות עמומות וסתמיות בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.
5.
העובד טען כי בכתב התביעה פירט היטב ובאופן ספציפי אותם פרסומים והתנהגויות המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע.
6.
בית הדין האזורי קבע כי בשלב מקדמי זה של ההליך מדובר בפירוט מספיק על מנת לאפשר לחברה להתגונן מפניו, שכן העובד פירט את המקור לידיעותיו (עובדי החברה) וכן את האמירות הספציפיות שנאמרו (הוצאת אישורי ימי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק); אין מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות לחברה להתגונן מפניהן; בכל הנוגע למנכ"ל ניתן פירוט ספציפי על מקור הידיעה – מארגן כנס הבכירים בתחום השבבים - וכי המעשה המקים את חבות המנכ"ל הוא הוצאת העובד מהרצאתו של המנכ"ל, לבקשת המנכ"ל, בנוכחות אנשים רבים, ואמירתו של המנכ"ל כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו".
החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים בבקשת רשות ערעור
:
7.
המבקשים טענו כי החלטת בית הדין האזורי אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה, לנוכח העובדה שלא ניתן בכתב התביעה פירוט ראוי של הפרסום עליו מבוססת התביעה, קרי המילים בהם השתמשו המבקשים, ואין להסתפק בטענות ערטילאיות לגבי טענת "לשון הרע" או "השמצות". כמו כן, לא ניתן פירוט האדם שמייחסים לו את עוולת לשון הרע, ולמי נאמרו הדברים. היעדר פירוט ראוי שולל מהמבקשים את היכולת להתגונן, ולכן מן הראוי לסלק על הסף חלק זה של התביעה.
8.
העובד טען כי תכלית הבקשה היא להאריך את הליכי המשפט ולעכבם; העובד פירט אותן אמירות או התנהגויות ספציפיות המקימות את זכותו, ולבטח בצורה כזו שאינה מצדיקה סילוק על הסף בתביעת לשון הרע, ועל אחת כמה וכמה התערבות בית הדין הארצי בהחלטת ביניים.

הכרעה
:
המסגרת הנורמטיבית:
9.
בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965
נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע


(1997) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

(ע' 421).
10.
בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי -
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בעירבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); ...
אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 174 – 177). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו ... אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין מפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני
הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט".
רע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (25.6.2012).
(להלן – עניין
הלפרין
)

מן הכלל אל הפרט:
11.
על יסוד הכללים המנחים כאמור לעיל, יש לבחון אם בכתב התביעה שהוגש על ידי העובד ניתן פירוט ראוי לעילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע.
11.1.
סעיף 10 לכתב התביעה:
"ואולם, במטרה לעקוף את מילוי חובותיה בהתאם לדין ולנהלים החלים ביחסי העבודה כאמור, החלה הנתבעת בחוסר תום לב, לנהל מסע הכפשה כנגד התובע, תוך העלאת טענות שווא חמורות כנגדו, לפיהם התובע מוסר סודות מסחריים לספק חיצוני או מוציא אישורי מחלה פיקטיביים, בבחינת ההגנה הטובה ביותר הינה התקפה".
11.2.
סעיף 14 לכתב התביעה:
"מעשיהם החמורים של הנתבעים נמשכים גם בימים אלו, שבועות ארוכים לאחר שהתובע פוטר מעבודתו. כך בכנס חשוב לבכירים בתחום השבבים שהתקיים לאחרונה התבקש התובע על ידי מארגני הכנס בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהנתבע 2 [המנכ"ל] מרצה, וזאת לדרישתו הנחרצת של האחרון. בשיחה שקיים התובע עם מארגן הכנס לאחר מכן הסתבר כי הנתבע 2 מפיץ ידיעות פוגעניות וכוזבות לפיהן התובע עשה מעשים שלא ייעשו".
11.3.
סעיפים 56 ו- 57 לכתב התביעה:
"בד בבד, הגיעו לידי התובע ידיעות מפי עובדי החברה וגורמים שמחוצה להם, לפיהם החברה מעלה טענות שווא כנגד התובע בדבר הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק של החברה, תוך הטלת דופי חמור בתובע, במוניטין המקצועי שלו, ובשמו הטוב.
לא למותר לציין כי טענות שווא אלו פשטו כאש בשדה קוצים והם הגיעו לידי עובדים רבים של הנתבעת וגורמים אחרים מחוצה לה, תוך שנגרמים לתובע נזקים בלתי הפיכים ופגיעה בשמו הטוב".
11.4.
סעיפים 65 ו- 66 לכתב התביעה:
"אם לא די באמור – מעשיה החמורים של הנתבעת נמשכים גם עד עצם היום הזה, לאחר שהתובע פוטר מעבודתו. כך לאחרונה בכנס חשוב בתחום השבבים התבקש התובע על ידי מארגן הכנס, בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהנתבע 2 מרצה, וזאת לדרישתו הנחרצת של הנתבע 2.
אם לא די באמור
- הנתבע 2 הפיץ כזבים והכפשות כנגד התובע, לפיהן עשה הוא מעשים שלא ייעשו ועוד מיני הכפשות, תוך שהוא פוגע במוניטין המקצועי של התובע, ובשמו הטוב של התובע בתחום ענף השבבים ומנסה לפגוע במטה לחמו".
12.
בתשובתו לבקשה בבית הדין האזורי, כמו גם לבקשת רשות הערעור, ציין העובד כי בכתב התביעה פירט את כל אותן אמירות ומעשים המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע ואין בידו בשלב זה כל מידע בדבר אמירות או התנהגויות נוספות, מעבר לאלה שפורטו בכתב התביעה. לנוכח הבהרה זו, נקודת המוצא לדיון היא שעילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע מבוססת על האמירות והמעשה הקונקרטי המפורטים בכתב התביעה, ולא על אמירות כלליות, כגון האמירה בסעיף 66 לכתב התביעה שלפיה המנכ"ל בנוסף להכפשה הקונקרטית כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו" הפיץ כנגד העובד "עוד מיני הכפשות".
13.
עיון בכתב התביעה מעלה כי לתובע שתי טענות קונקרטיות בעניין חוק איסור לשון הרע.
14.
הטענה הראשונה:
14.1.
לטענת העובד, החברה העלתה טענות שווא כנגדו בדבר

"הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק של החברה"
.
14.2.
לשון הרע

: כפי הנטען על ידי העובד, האמירה המיוחסת לחברה והמהווה הוצאת לשון הרע היא שהעובד הוציא אישורי מחלה פיקטיביים והדליף סודות מסחריים לספק של החברה. על פני הדברים, ניתן פירוט מספיק לאמירה המהווה לשון הרע.
14.3.
פרסום:

לטענת העובד, האמירות פורסמו הן בקרב עובדי החברה והן בקרב גורמים מחוץ לחברה. עם זאת, לא ניתן על ידי העובד פירוט למי מעובדי החברה או למי מהגורמים החיצוניים נאמרו הדברים, המועד בו נאמרו הדברים ובאילו נסיבות, ועל ידי מי מטעם החברה (אורגן או עובד) נאמרו הדברים, ומדוע אמירתם יוצרת אחריות לחברה. לכאורה, צודקים המבקשים כי הפירוט שבכתב התביעה בעניין אמירות אלה חסר.
14.4.
אוסיף, כי ייתכן שאין בידי העובד את המידע המלא. כך למשל,
אם העובדים ו/או הגורמים החיצוניים מהם שמע על טענות החברה שהועלו כנגדו לא מסרו לו מידע על זהות האדם שהפיץ את הטענות או המועד המדויק והנסיבות בהם נאמרו הדברים, לא יוכל לפרט מידע זה.
אולם, על פני הדברים, העובד יכול ליתן בכתב התביעה פירוט נוסף,
וכככל שיבהיר כי פירט את
המידע המלא הידוע לו יהיה על בית הדין
לשקול אם יש בפירוט
כדי לבסס עילת תביעה אם לאו, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך.

בהקשר זה נציין כי בתשובתו לבקשת רשות הערעור היפנה העובד למכתבים ששלחה החברה לב"כ העובד או לעובד עצמו, אשר צורפו לכתב התביעה
(נספחים יב' ויד'). לטענת העובד, אותן אמירות המיוחסות לחברה נהירות לה היטב, שכן היא חזרה עליהן בכתבי טענותיה ובמכתבים ששלחה לעובד, ולכן טענת המבקשים שאין הם יודעים מה הן אותן אמירות ולכן אין ביכולתם להתגונן אינה אלה היתממות לשמה. אין בידי לקבל טענה זו של העובד. בהיבט המהותי, המכתבים נשלחו לב"כ העובד או לעובד עצמו, ופרסום לשון הרע לנפגע בלבד אינו מהווה עוולה לפי החוק. בהיבט הדיוני, כפי שנפסק בעניין הלפרין, ככלל אין די בצירוף מסמך, ו - "יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט".

15.
הטענה השנייה:
15.1.
לטענת העובד, בכנס חשוב בתחום השבבים התבקש על ידי מארגני או מארגן הכנס בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהמנכ"ל מרצה, וזאת על פי דרישתו הנחרצת
של המנכ"ל.
כמו כן, נודע לו ממארגן הכנס כי המנכ"ל מפיץ כנגדו "כזבים והכפשות
לפיהן עשה הוא מעשים שלא ייעשו".
15.2.
לשון הרע

: בטענה זו טען העובד כי לשון הרע באה לידי ביטוי הן במעשה – עמידת המנכ"ל על כך שהעובד יעזוב את האולם בנוכחות אנשים רבים, ובאמירה
- שלפיה העובד "עשה מעשים שלא ייעשו". על פני הדברים, ניתן פירוט מספיק לאמירה ולמעשה המהווים לשון הרע.
15.3.
פרסום:

אמנם, העובד פירט בכתב התביעה את אופן פרסום לשון הרע ומקום הפרסום, אך לכאורה היה מקום לפרט יותר – המקום, המועד והמסגרת בהם נערך הכנס;
שם מארגן (או מארגני) הכנס מהם נודע לו על האמירה הנטענת של המנכ"ל.
16.
כללו של דבר:

על פני הדברים, כתב התביעה אינו כולל פירוט מלא כנדרש לביסוס עילת תביעה
לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, ולכן ניתנת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה.
17.
באשר להמשך ההליכים בתיק:

בשים לב לכך שדרך המלך אינה סילוק על הסף כאשר ניתן לתקן את הפגם בכתב התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, מוצע כי העובד יגיש כתב תביעה מתוקן ובו פירוט נוסף של עילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע. הצדדים יודיעו עד יום 2.6.2013 אם הסדר זה מקובל עליהם.
18.
התיק יובא לעיוני ביום 3.6.2013.
19.
החלטה זו תישלח לצדדים בפקס מזכירות, והמזכירות תוודא טלפונית את קבלתה.

ניתנה היום,
י"ז סיון תשע"ג (26 מאי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 7192-02/13 די.אס. פי. גרופ בע"מ, עופר אליקים נ' אלי אסולין (פורסם ב-ֽ 26/05/2013)