פסקי דין על איאד מוסטפא א-סעיפאן | פסקי דין על מאהר מוסטפא א-סעיפאן | פסקי דין על רביע שריף ואח' |

52254-06/12 פ     30/05/2013




פ 52254-06/12 מדינת ישראל נ' איאד מוסטפא א-סעיפאן, מאהר מוסטפא א-סעיפאן, רביע שריף ואח'




בפני
כב' השופט אשר קולה

המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשמים בת"פ 52254-06-12
הנאשמים בת"פ 30885-09-12
1. איאד מוסטפא א-סעיפאן

2. מאהר מוסטפא א-סעיפאן

3. רביע שריף

1. איאד מוסטפא א-סעיפאן

2. מאהר מוסטפא א-סעיפאן
<#1#>
נוכחים:
מטעם המאשימה - עו"ד עמוס דניאלי

מטעם הנאשם 1 - עו"ד באסל פלאח

מטעם הנאשם 2 - עוה"ד באסל פלאח וניזאר עבוד
מטעם הנאשם 3- עו"ד ניזאר עבוד

הנאשמים – הובאו [ע"י הליווי]

<#7#>
גזר דין

1. לאחר שתי ישיבות הוכחות, בהן העידו 11 עדי תביעה ובמסגרת הליך גישור שצלח, הגיעו הצדדים ביום 19.03.13 להסדר טיעון לפיו, "הנאשמים יבקשו לחזור מכפירתם בכתב האישום. יוגש כתב אישום מתוקן. הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו בעבירות אשר מיוחסות להם בכתב האישום המתוקן. באשר לעונש, התביעה תטען במסגרת המתחם הראוי כפי שעלה בהליך הגישור". (להלן: "הסדר הטיעון").

2. על סמך הודאתם ובמסגרת הסדר הטיעון, הורשעו שלושת הנאשמים בעבירות אשר יוחסו להם בתיק העיקרי, בתיק ההדחה (להלן: "תיק ההדחה") ובשני תיקים מצורפים של בית משפט השלום בנצרת המיוחסים לנאשם 3 והכל כפי שיפורט להלן:

3. התיק העיקרי, ת"פ 52254-06-12 (להלן: "התיק העיקרי") מונה 5 אישומים:

האישום הראשון, "גן התעשייה" -מיוחס לנאשמים 1 ו-3 בלבד, האישום השני, "מלון גולדן קראון", מיוחס לנאשמים 1 ו-2 בלבד ואילו האישומים השלישי, "הקבלנים סלים ובאסל לחאם", הרביעי "הקבלנים לוינשטיין ורייכנברג" והחמישי, "עבירות נגד שוטרים וסוהרים" מיוחסים לנאשם 3 בלבד.

התיק העיקרי אוחד עם תיק ההדחה, ת"פ 30885-09-12 והוא מיוחס לנאשמים 1 ו- 2 בלבד.

הנאשם 3 ביקש להודות ולצרף שני תיקים נוספים של בית משפט השלום בנצרת( להלן: "התיקים המצורפים"):ת"פ 10651-09-11 ו- ת"פ 46347-05-12.

עובדות התיק העיקרי

4. עובדות כתב האישום המתוקן נפרשות כאמור על פני חמישה אישומים, ואתארן בקצרה באספקלריה של כל נאשם.

הנאשמים 1 ו-2 הם אחים. הנאשם 3 , על פי כתב האישום הוא עושה דברו של הנאשם 1.
משפחתם המורחבת של הנאשמים 1 ו-2 מתגוררת בעיר בנצרת, במתחם המצוי בבעלותה הפרטית של המשפחה, למרגלות הר הקפיצה בנצרת (להלן: "ההר").

5. במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, פעלו על ההר ובסביבתו עסקים שונים וביניהם מלון "גולדן קראון" (להלן:"המלון"). עובר להגשת כתב האישום, החליטו רשויות המדינה לפתח את אזור ההר במטרה להביא קידמה, תעסוקה ורווחה כלכלית וחברתית לתושבי העיר נצרת. במסגרת זו, החכיר מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") מגרש שבבעלותו על ההר, לחברה בבעלות התעשיין סטף ורטהיימר, לצורך בניית גן טכנולוגי ובו מבנה תעשיה חדיש לטובת תעשיות ההיי-טק, המיועד לספק תעסוקה לעובדים רבים מן האזור ולקדם את רווחתה הכלכלית של העיר נצרת. כן החכיר המינהל שטחים נוספים על ההר, לאחר הליכי מכרז כדין, לקבלנים פרטיים, לצורך בניית עשרות יחידות דיור בסמוך לגן התעשייה ולמלון.

6. על אף שלמשפחת הנאשמים, אין ולא הייתה מעולם, כל זכות זיקה או, טענה לזכות בשטחי המינהל ואין ולא הייתה להם מעולם חברת שמירה, ניצלו הנאשמים את מגוריהם למרגלות ההר ושליטתם בדרכי הגישה אליו, לגבות מבעלי עסקים ורכוש בהר תשלום, כנגד מתן "רשות" לאותם בעלי עסקים ורכוש לנהל את עסקיהם בשקט ובבטחה.

7. כתב האישום המתוקן, המשתרע על פני 30 עמודים, מגולל שורת מעשי סחיטה, איומים ואלימות, שהפעילו הנאשמים כלפי בעלי עסקים שונים בהר הקפיצה בנצרת, תוך פגיעה קשה בעסקיהם ובאינטרס הציבורי והכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

נאשם 1

8. בקליפת אגוז יאמר, כי לנאשם 1 מיוחסת מסכת של סחיטה באיומים, אשר הפעיל במשך כשנה וחצי כלפי חברת "אורתם סהר" (להלן: "אורתם"), אשר ביקשה לבנות עבור היזם סטף ורטהיימר גן תעשייה בהר הקפיצה בנצרת. תחילתה של אותה מסכת של סחיטה באיומים בכך שהנאשם מנע, באמצעות איומים אלו כניסתה של חברת שמירה, בשם "הדסק הישראלי", אשר מראש נשכרה על ידי אורתם לצורך ביצוע השמירה באתר. לאחר מכן גרם הנאשם, אם בעצמו ואם באמצעות אחרים, לנזק לרכושה של אורתם, ולרכושם של קבלני המשנה מטעמה, עד שאלה, נאלצו, מפעם לפעם, להפסיק את העבודה באתר. מעשי הסחיטה והאיומים נמשכו גם כלפי חברת אבטחה "פיקטיבית", אשר הוקמה על ידי משטרת ישראל, ואשר איישו אותה שוטרים מוסווים. במסגרת זו איים הנאשם על אותם שוטרים מוסווים.

עוד מיוחסת לנאשם 1, כך באישום השני, מסכת של סחיטה ואיומים כלפי מנהלי ועובדי מלון "גולדן-קראון" (להלן: "המלון") בהר.
אישום זה תחילתו, ב"בקשת" הנאשם 2, כי יועסק במלון בתפקיד של שומר, ועל כך להלן.
הנאשם 1, אשר ראה, כי המלון משלם לנאשם 2, שכר עבור שמירה, וזאת למעשה כדמי חסות, ומבלי שהנאשם 2 יעבוד בפועל; פנה אף הוא בדרישה דומה להנהלת המלון ודרש כי ישולם לו שכר חודשי, וזאת ללא שיעבוד בפועל. דרישותיו אלו של נאשם 1, לוו בצעקות ובאיומים.
הן בגין האישום הראשון והן בגין האישום השני, מיוחסת לנאשם 1, גם עבירה של ביצוע פעולה ברכוש אסור, תוך שבאישום הראשון קיבל לידיו את כספי הסחיטה באמצעות חברת השמירה, האחים מור ביטחון בע"מ, ואילו באישום השני, דרש כי הצ'יקים שקיבל יימשכו על שמו של אחיו, תאיר מוסטפא.
בהתאם הורשע הנאשם 1 בתיק העיקרי בעבירות של:

סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 סיפא (מקרים רבים) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא (מקרים רבים)לחוק העונשין.
היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
איסור הלבנת הון - עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.
סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין.
איסור הלבנת הון - עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

נאשם 2

9. לנאשם 2 מיוחסת סחיטה כנגד בעלי מלון "גולדן קראון" במשך כ-5 שנים וכן ניסיון הצתה ועבירות אלימות על רקע ניסיונו של בעל המלון להפסיק את מעשי הסחיטה.
מסכת הסחיטה של נאשם 2 כלפי המלון, תחילתה, בבקשה שלו להיות מועסק במלון כשומר. בקשה זו, הייתה למעשה סחיטה של ממש, ודרישה לקבלת מעין דמי חסות וזאת ללא שהנאשם 2 יבצע עבודת שמירה כלשהי.
תחילה "הסתפק" הנאשם 2 בסכומי כסף חודשיים, בסך של 1,000 ₪ ו- 5,000 ₪ ולאחר מכן דרש סכום של 10,000 ₪, אותן העביר לו עבד אל ראזק, בעל המלון תוך שהוא "מנכה" זאת משכרו החודשי הקבוע, שעמד על כ - 5,000 ₪. במועד מאוחר יותר, דרש הנאשם 2 כי הסכום החודשי יועלה באופן קבוע לסך של 10,000 ₪ לחודש.
עבד אל ראזק, סירב להעלאת הסכום ואף הודיע לנאשם 2, כי הוא שוקל להפסיק כליל את התשלום החודשי.
הנאשם 2, אשר דעתו לא הייתה נוחה, הגיע למלון כשהוא מצויד בבקבוק בנזין, שפך אותו על דלתות לובי המלון ואף על אחד ממאבטחי המלון וניסה להצית את המלון.
לאחר מכן, הוסיף ואיים על מנהל המלון, כי ישרוף אותו ואת המלון וכן יביא מחפרון ויהפוך רכבים ברחבת המלון.

בהתאם הורשע הנאשם 2 בתיק העיקרי בעבירות של:

סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 סיפא (מקרים רבים)לחוק העונשין.
איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
ניסיון הצתה - עבירה לפי סעיף 448+25 לחוק העונשין.
תקיפה - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
איסור הלבנת הון - עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

10. לנאשם 3 מיוחסות במסגרת האישום הראשון עבירות כלפי שוטרים מוסווים שהגיעו לגן התעשייה בשל מעשי הנאשם 1 וכפי שפורטו לעיל. הנאשם 1, אשר לא נחה דעתו מעובדת צירופה של חברת שמירה אחרת (הגם שלא ידע שמדובר בחברה פיקטיבית של שוטרים מוסווים) הזעיק את הנאשם 3 ואחרים לאתר, וזאת לאחר שפגש באותם שוטרים מוסווים, ואז החל הנאשם 3 לאיים על אותם שוטרים מוסווים, לאחר מכן אף גרם/ניסה לגרום בזדון נזק ל"רכב השמירה", אשר שימש את אותם שוטרים מוסווים. האישום השלישי מייחס לנאשם 3 - סחיטה בכוח כנגד באסל לחאם מ"סלים לאחם יזמות בע"מ" והאישום הרביעי מייחס לנאשם 3 - מעשי סחיטה, אלימות ועבירות נלוות כנגד צחי ואיריס לווינשטיין מ"צחי לווינשטיין ייזום ובנייה בע"מ", מוריציו רייכנברג מ"בירקו לבנייה והשקעות בע"מ" ונשות מכירות שהיו עימם. המדובר, בקבלנים שזכו כדין במכרזי המינהל והתעתדו לבנות בהר הקפיצה. כן מיוחסת לנאשם 3, במסגרת האישום החמישי, מסכת תקיפות ואיומים כלפי שוטרים וסוהרים, אותה ביצע בעת שהיה עצור בגין מעשיו נשוא האישומים הקודמים.

בהתאם הורשע הנאשם 3 בתיק העיקרי בעבירות של:

סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.
ניסיון חבלה במזיד לרכב - עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין.
סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיף 427 רישא לחוק העונשין.
סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.
סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין.
ניסיון שוד - עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין.
פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע - עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק העונשין.
תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380+382(א) לחוק העונשין.
ניסיון לשיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 +25 לחוק העונשין.
נהיגה ללא רישיון רכב - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א-1961.
נהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].
נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש - עבירה לפי תקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, יחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה.
איומים (ריבוי מקרים) - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סע' 276(1) לחוק העונשין.
ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (ריבוי מקרים) - עבירה לפי סעיף 274(1) +25 לחוק העונשין.
העלבת עובד ציבור(ריבוי מקרים) - עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.
תקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק העונשין.
ניסיון לתקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 382א(ב)(1) +25 לחוק העונשין.

עובדות תיק ההדחה

11. בתאריך 03.09.12 פגשו הנאשמים 1 ו-2, אשר היו עצורים בגין העבירות נשוא התיק העיקרי, במעבר כלא צלמון את אחיו של עבאס, קב"ט המלון (להלן: "עבאס"), אשר היה עצור אף הוא בת"פ 21286-07-12 של בית משפט השלום בנצרת, בגין עבירות אלימות במשפחה. הנאשם 1 שם את ידו על כתפי האח ואמר לו, כי הוא והנאשם 2 משתייכים למשפחת "חאלד עלי" וביקש ממנו להעביר מסר לאחיו עבאס שעליו להתבייש, לשתוק, ולשמור על עצמו וכי הנאשמים "לא ישכחו מה שעשה להם". הנאשם 2 נטל אף הוא חלק בשיחה ותמך בדברי הנאשם 1.
בתאריך 06.09.12 שוב פגשו הנאשמים את אחיו של עבאס בהסעה ממעבר כלא צלמון לכלא גלבוע וחזרו על אזהרתם, כי עבאס הרס שלושה ארבעה בתים וכי הם לא ישכחו זאת. עוד הוסיפו הנאשמים ושאלו את האח, האם אחיו עבאס אינו מפחד על ילדיו.
בעימות שנערך בין הנאשמים לאחיו של עבאס, הטיח הנאשם 2 באח של עבאס את המילים: "תפחד מאלוהים, יש לך ילדים".

הנאשם 1 הורשע בתיק ההדחה בעבירה של:

הדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246(ב) +29 לחוק העונשין.
הנאשם 2 הורשע בתיק ההדחה בעבירות של:

הדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246(ב) +29 לחוק העונשין.
הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

עובדות התיקים המצורפים

12. הנאשם 3 צירף, כאמור, שני תיקים נוספים של בית משפט השלום בנצרת:

ת"פ 10651-09-11: בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 22.12.10 חבט הנאשם במכת אגרוף בפני
ו של אח בחדר המיון בבית החולים האנגלי בנצרתבעת שזה העניק לו טיפול רפואי. הנאשם גרם לאח לדימום ונפיחות בפני
ם ומכאוב פיזי ונפשי. הנאשם התפרע בחדר המיון, השליך כיסאות, שבר זכוכית הדלפק ושבר שתי מכונות לבדיקת לחץ דם.

הנאשם 3 הורשע בתיק המצורף בעבירות של :

תקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 382א(ג) לחוק העונשין.
היזק במזיד - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

ת"פ 46347-05-12: בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 24.01.12 סמוך לשעה 15:15 באזור צומת המוסכים בנצרת, במהלך נסיעה עם אחר ברכב, נמצא הנאשם מחזיק על גופו סכין מתקבעת שלא כדין.

הנאשם 3 הורשע בתיק המצורף בעבירה של :

החזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

טיעוני המאשימה לעונש

13. המאשימה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשמים 2 ו-3 וכן פסיקה רלוונטית לעניין העונש ולעניין החילוט.

14. התיק העיקרי - שלושת הנאשמים.
המאשימה ציינה, בראש ובראשונה, את הערך המוגן ועקרון ההלימה. לדבריה, מעשי הנאשמים פגעו בזכויות יסוד של המתלוננים, בחופש העיסוק, בקניין, ברכוש ובזכות לשלמות הגוף. לכך יש להוסיף את תחושת הפחד והאימה אשר ליוותה את המתלוננים במגעם עם הנאשמים, אשר מנעה את חשיפת המעשים לאורך זמן. המאשימה הוסיפה, כי תיק זה מתייחד לחומרה ממקרי סחיטה אחרים, שכן הנאשמים במעשיהם פגעו ביכולת רשויות המדינה לפתח את העיר נצרת, גרמו לעיכובים ניכרים והכל לטובתם האישית ועל חשבון הציבור כולו.

15. לטענת המאשימה, נוכח חומרת עבירת הסחיטה, מצבם הקשה של הנסחטים והמלכוד בו הם מצויים, מדיניות הענישה הנוהגת מזה שנים רבות, הינה השתת עונשי מאסר ממושכים לריצוי בפועל. המאשימה הפנתה, בין השאר, לע"פ 1725/07 מ"י נ' אבן סעיד וע"פ מ"י נ' אוחיון.

16. המאשימה טוענת, כי בנדון ראוי להחיל את סעיפים 40 ו ו- 40ז לחוק העונשין, שעניינם החמרה בענישה בתוך המתחם, מטעמים של הרתעת היחיד והרתעת הרבים, שכן תופעת סחיטת דמי חסות הינה חזון נפרץ במקומותינו ואלמנט ההרתעה הינו משמעותי. באשר להרתעת היחיד, ביקשה המאשימה להפנות לתסקירי המעצר אשר הוגשו בעניינם של הנאשמים. לדידה, התנהלות הנאשמים במהלך חקירתם במשטרה, הטענות שהעלו במהלך ההליכים, לרבות תסקירי שירות המבחן שהוגשו במהלך תקופת מעצרם מלמדת, כי הם אינם מוצאים פסול של ממש במעשיהם. לפיכך, לטענתה, חשוב כי הענישה תשדר מסר תקיף לנאשמים, אשר יבהיר להם, כי מעשיהם פסולים וכי רמת סובלנותו של בית משפט זה, לסחיטה באשר היא סחיטה, הינה "אפס".

17. עוד הדגישה המאשימה, את חומרתן של שאר העבירות בהן הורשעו הנאשמים בתיק העיקרי.

18. המאשימה ציינה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, עבירות שהוצאו לפועל לאחר מחשבה תחילה ותכנון. כן פרטה את חלקו של כל אחד מן הנאשמים בביצוע העבירות ואת הנזק הכבד והעצום שנגרם בפועל מביצוע העבירות. לדידה, לא מתקיימת במי מהנאשמים אף לא אחת מהנסיבות לקולא המנויות בסעיפים 40ט(א)(6)-(9) לחוק העונשין. מאידך גיסא, כן מתקיימת בנאשמים הנסיבה לחומרה המנויה בסעיף 40ט(א)(11) לחוק העונשין, שכן הנאשמים ניצלו את שליטת בני משפחתם על דרכי הגישה להר וזאת על מנת להטיל מורא ופחד על המתלוננים והכל לשם גריפת רווחים קלים בשווי מאות אלפי שקלים על חשבונם של המתלוננים.

תיק ההדחה - נאשמים 1 ו-2

19. לטענת המאשימה, בתיק זה פגעו הנאשמים בערכים חברתיים רבי מעלה, יכולתם וזכותם של עדים ומתלוננים לחוש שלווה וביטחון, כי לא יבולע להם ו/או לבני משפחתם, באם יפנו למשטרה ושמירה על טוהר ההליך השיפוטי.

20. באשר לנסיבות ביצוע העבירה טוענת המאשימה, כי הגם שלעבירה לא קדם תכנון, שכן הינה פועל יוצא של מפגש אקראי בין הנאשמים לאחיו של עבאס, הרי שהנאשמים פעלו בשיתוף פעולה על מנת להפחיד את עבאס. לדידה, גם כאן לא מתקיימת בנאשמים אף אחת מהנסיבות לקולא אלא לחומרה.

התיקים המצורפים - נאשם 3

21. ת"פ 46347-05-12:החזקת סכין- המאשימה טענה, כי ביסוד העבירה עומד רצון המחוקק להגן על שלום הגוף ועל החיים כמו גם על הסדר הציבורי. לדבריה, ניסיון החיים מלמד, כי החזקת הסכין מביאה לתוצאות הרות אסון. באשר לנסיבות ביצוע העבירה הוסיפה המאשימה, שגם בהעדר תכנון עדיין המטרה לא כשרה, הנאשם 3 הינו מבצע יחיד של העבירה והנזק הצפוי יכול היה להיות, פגיעה בגוף. עם זאת, בפועל לא נגרם כל נזק מביצוע העבירה.

22. ת"פ 10651-01-11:תקיפת עובד ציבור והיזק במזיד- המאשימה טענה, כי הערך החברתי שנפגע הינו הזכות לשלמות הגוף, שלמות הרכוש והקניין. לטענתה, יש לראות בחומרה תקיפת עובדים מסורים העושים ימים כלילות, בתנאים לא תנאים, על רקע מילוי תפקידם. לטענתה, הנאשם הינו מבצע יחיד אשר בחר לתקוף את המתלונן שעה שזה טיפל בו כאשר הנזק יכול היה להיות חמור בהרבה מהנזק שנגרם.

סיכום עמדת המאשימה

23. נוכח האמור ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמים עונשים שינועו במתחם של בין 5 ל-6 שנות מאסר בגין התיק העיקרי ותיק ההדחה וכן קנס גבוה ופיצוי למתלוננים.

עוד הוסיפה המאשימה, כי מאחר והנאשם 1 הוא הדומיננטי בשני האישומים, מקומו במדרג צריך להיות גבוה משל הנאשמים האחרים בעבירות הסחיטה והאיומים.

לגרסתה, מקומו של נאשם 2 צריך להיות נמוך במעט מזה של נאשם 1 זאת מאחר שלאישום הסחיטה נלווה אישום של ניסיון הצתה ונוכח עברו הפלילי.

באשר לנאשם 3 טוענת המאשימה, כי הגם שחלקו במסכת עבירות הסחיטה קטן מזה של הנאשמים 1 ו-2 ובנוסף, נאשם זה אינו מואשם בהדחה בעדות, הרי שמיוחסות לו עבירות תקיפת שוטרים ועבירות אלימות ועברו הפלילי מכביד, כך שמקומו במדרג צריך להיות בין נאשם 1 לנאשם 2.

לעמדת המאשימה, בגין התיקים שצירף הנאשם 3, אשר התנהלו בבית משפט השלום, ראוי להשית על הנאשם 3, עונש נפרד ומצטבר לעונשו בתיק העיקרי, בין שנה לשתי שנות מאסר ופיצוי למתלונן בגין תיק תקיפת עובד הציבור.

עוד ביקשה המאשימה לחלט את כל הפריטים המפורטים ברשימת החילוט המפורטת בכתב האישום.

טיעוני הנאשמים לעונש

24. במסגרת טיעוניהם לעונש ביקשו ב"כ הנאשמים להשמיע שני עדי אופי:
עד האופי מר מוחמד עבדל אלקד, קבלן ובעל חברת בניין סיפר, שהוא מכיר את הנאשמים כמו את בניו ונכדיו. העד סיפר, כי הנאשמים באים ממשפחה מכובדת לדבריו "הלבישו עליהם את האשמה הזו".

עד האופי השני מר אברהים אבו יאסר חאלד אבו יאסר, מכר של האשמים ביקש מבית המשפט להתחשב במשפחה, אשר גרה על ההר ששייך לסבא שלהם. לדבריו, "הם יכולים להיות בעתיד אנשים טובים ושומרי חוק".

25. ב"כ הנאשם 1, ביקש להתחשב בתיקון המשמעותי בכתב האישום לגביו. לדבריו, הנאשם בן 35 נשוי ואב לשלושה ילדים כשהקטנה נולדה שבוע לפני המעצר והנאשם ראה אותה רק פעם אחת מיום מעצרו. לנאשם אין הרשעות קודמות וכל שביקש הוא לעבוד ולהתפרנס מבלי שהרביץ לאיש. לדברי הסנגור, התיק יצא מהקשרו ונופח מעבר לכל פרופורציה, שכן יש להתייחס לנאשמים בפני
עצמם מבלי להשוותם לארגוני פשע.
באשר לאישום השני, ביקש הסנגור, להפנות לנסיבות, לסכומים ולהודאה אשר הביאה לחיסכון שיפוטי ניכר.
הסנגור ביקש להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם 1 ולעובדה, כי זה עצור קרוב לשנה. סופו של דבר ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו.

26. לגבי הנאשם 2, טען הסנגור, כי חלקו מצטמצם לאישום השני. לדידו, מדובר באדם נורמטיבי אשר עברו הפלילי מצטמצם לשתי עבירות: הראשונה משנת 1995 והשנייה משנת 2009. הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, אשתו עקרת בית וכל עול הפרנסה מוטל על כתפו. הודאתו חסכה זמן שיפוטי ניכר והבאת עדים רבים. הסנגור ביקש לראות באירוע שיוחס לנאשם 2 כאירוע נקודתי וביקש לאבחן את עניינו של נאשם זה מהפסיקה שהגישה המאשימה. הסנגור צירף פסיקה בה לדידו, מקרים חמורים יותר הסתיימו בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל. משכך, ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו.

27. באשר לנאשם 3 ,טען הסנגור, כי חלקו באישום הראשון הוא שולי ביותר וחסר משמעות. באשר לאישומים השלישי והרביעי טען, כי אין המדובר באלימות קשה וחמורה ובאשר לאישום החמישי טען, כי העבירות בוצעו בשעת כעס ועייפות כשהנאשם סובל מכאבים עקב שבירת ידו כשהוא נתון במעצר. הסנגור ביקש להתחשב בהודאה שחסכה זמן שיפוטי יקר. לטענתו, עברו הפלילי של הנאשם 3 מתמצה בשתי עבירות קודמות האחת משנת 2005 והשנייה משנת 2006. הנאשם הודה והביע חרטה על מעשיו. לפיכך, גם באשר לנאשם זה ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו.
דברי הנאשמים

28. הנאשמים בדבריהם לפניי אמרו את הדברים הבאים:

"הנאשם 1: אני מתנצל על מה שהיה ועל ההתנהגות שהייתה. אני רציתי לפרנס את הילדים ולעבוד, אף אחד לא קיבל אותי לעבודה. רציתי לפרנס את המשפחה. חינכו אותי טוב ולא הייתה לי התנהגות רעה בחיים ולא עברתי על החוק בעבר. זה האסון שקרה לנו ומכאן כל הידרדרות שלנו, אבקש את רחמי בית המשפט.

הנאשם 2: אני מתנצל על כל מה שהיה, מבקש שבית המשפט יתחשב בי.

הנאשם 3: גם אני מתנצל על כל מה שהיה וגם אני מבקש את רחמי בית המשפט בי ובבני משפחתי" (עמ' 134 לפרוט' שורה 29- עמ' 135 שורה 4).

דיון והכרעה

התיק העיקרי - חומרת העבירות
אישום ראשון- נאשמים 1 ו-3:

29. אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת מעשיהם של הנאשמים, הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו. ככלל, עבירה של סחיטה באיומים, מחייבת הטלת עונש של מאסר בפועל, שכן יש בה משום הטלת אימה ופגיעה בביטחון האישי הן של נפגע העבירה והן של הציבור בכללותו. לא בכדי קבע המחוקק בצידה עונש מקסימאלי העומד על 7 שנות מאסר.
גישתו זו של המחוקק, משקפת את התייחסותו המחמירה למבצעי עבירות מעין אלה, מתוך מתן דגש על שלומו ובטחונו של הזולת, ושל הציבור בכללותו.

בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת"פ (י-ם) מדינת ישראל
נ' שרון נחום (13.10.10):

"בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרתה של עבירת הסחיטה באיומים. זו תוארה כעבירה המתאפיינת בהשגת רווחים קלים שלא כדין תוך הטלת אימה ופחד על קורבנותיה. עבירה זו אף נחשבת עבירה קשה לגילוי בשל חששם של קורבנותיה לפנות לרשויות החוק. בשל נפיצותן של העבירות והקושי בחשיפתן נקבע כי אלה מחייבות תגובה עונשית קשה שיש עמה מסר של הרתעה (ע"פ 10474/07, ע"פ 10576/07 אבוחצירה נ' מדינת ישראל
, אשר ניתן בעניינו של הנאשם 2 ביום 3.4.08). בית המשפט העליון קבע כי "יש להטיל על המורשעים בעבירה זו עונשי מאסר משמעותיים שיהיה בהם כדי להרתיעם מחד גיסא ולעודד את קורבנות העבירה לשתף פעולה עם המשטרה מאידך גיסא" (ע"פ 6960/09 שגיב נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 8.11.09, ע"פ 9489/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 25.10.07). עונשי מאסר בפועל הוטלו בגין עבירה זו גם על נאשמים חסרי עבר פלילי (ראה ע"פ 6960/09, שם), לא כל שכן על נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד".

30. בענייננו, הגדיל לעשות הנאשם 1 ובנוסף לעבירת הסחיטה באיומים, הורשע אף בעבירה של הלבנת הון, עת הסתיר את הכספים אותם קיבל כדמי סחיטה באמצעות הוצאת תלושי שכר על שם אחרים, או באמצעות קבלת כסף מחברת שמירה אחרת.

אישום שני - נאשמים 1 -2

31. באישום זה בנוסף לעבירת הסחיטה באיומים מתווספת לנאשם 1 עבירת הסחיטה בכוח, עת היכה את חשב המלון על מנת שזה ישלם לו סכום כסף חודשי. כמו כן, הורשע הנאשם 2 בניסיון הצתה, אשר לו צלחה הייתה פוגעת ברכוש המלון וחלילה מסכנת את חיי הנוכחים במלון ושלמות גופם. העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת ניסיון ההצתה, הוא עשרים שנות מאסר. עוד הורשע הנאשם 2 בתקיפת סגן הקב"ט בכך ששפך עליו בנזין.
גם באישום השני, עברו הנאשמים על חוק איסור הלבנת הון, עת ניסו להסתיר את הכספים אותם סחטו בהוצאת תלושי משכורת ובשיקים שנמשכו על שמו של תאיר מוסטפא, אחיהם הקטן של הנאשמים 2-1.

אישומים שלישי, רביעי וחמישי- נאשם 3

32. הנאשם 3 הורשע באישומים השלישי והרביעי בעבירות אלימות כנגד גופם של המתלוננים כמו גם ניסיון שוד ופריצה לרכב, עבירות הפוגעות בערך המוגן של שלמות הגוף, הביטחון האישי והערך המוגן של אכיפת החוק. באשר לעבירות נשוא האישום החמישי המיוחסות לנאשם 3 בדבר תקיפת השוטרים ועובדי הציבור הרי שיש בהם כדי לפגוע בשלטון החוק ולהפריע לרשויות אכיפת החוק לבצע עבודתן נאמנה.

מדיניות הענישה הנהוגה

33. מידת הענישה הנדרשת ועוצמתה, אמורה לשלב לתוכה יסודות של גמול על מעשיהם של הנאשמים, וכן הרתעה כלפי אחרים, לבל יסחטו באיומים ובכוח, באמצעים פסולים על מנת להשיג תוצאה שאלמלא אותו איום ואותה סחיטה, לא היו מושגים. קל וחומר במקרה בו האמצעי הפסול כולל שפיכת חומר דליק, נשוא האישום השני בתיק העיקרי שבענייננו. בתי המשפט השונים עמדו על פוטנציאל הסיכון הרב הטמון בעבירת ההצתה, שכן תוצאותיה המזיקות של ההצתה והיקפן, אינן ניתנות לחיזוי מראש, מרגע שעולות הלהבות ומרגע זה, אין עוד בידי המשלח שליטה על האש.
הסכנה הנובעת מעבירת ההצתה מצויה גם מקום שמדובר בניסיונות הצתה, וזאת בשל החשש מהתפשטותה של האש ראה לדוגמה, ע"פ 6475/00 וואיל רג'בי נגד מדינת ישראל
, תק-על 2001(3), 1052, והאסמכתאות הנזכרות בו.

34. עיינתי בפסיקה שהוגשה לעיוני הן מטעם המאשימה והן מטעם הסנגורים. אלא שמטבע הדברים, המאשימה הפנתה אותי לפסיקה מחמירה ואלו הסנגורים הפנו אותי לפסיקה מקלה. עוד יוער, כי מעיון בפסיקה שהובאה על ידי המאשימה, ניתן לראות עונשים ברף של 3 שנות מאסר (ע"פ 1725/07 מ"י נ' אבן סעיד 14.05.07; רע"פ עטאונה נ' מדינת ישראל
07.06.07) בעוד העונשים הנעים בטווח הקרוב ל- 10 שנות מאסר ומעלה עוסקים בארגוני פשע (ע"פ 6785/09 זוארץ ואח'
נ' מדינת ישראל
) ובמי שעומד בראשה של חבורה עבריינית כשהנאשמים אינם בוחלים גם בביצוען של עבירות נלוות כמו חטיפה וכליאת שווא. (ע"פ 5279/01 בגימוב אלכסי נ' מדינת ישראל
24.07.2002).
בע"פ 11541/05 פלוני נ' מדינת ישראל
(21.08.06) הושתו על המערער 5 שנות מאסר ולא 6 כטענת המאשימה, כאשר שם בנוסף למסכת האיומים והסחיטה אותם חוו המתלוננת ובני משפחתה הוצתו, ביתה והרכב בו עשתה שימוש המתלוננת.

35. גם הפסיקה אשר צורפה על ידי הסנגורים אינה הולמת נכונה את מתחם הענישה, נוכח נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם והשוני בסוג ובכמות העבירות. כך בפסיקה שצורפה על ידי ב"ע הנאשם 1 וכדלהלן: ת"פ 33259-09-12 מדינת ישראל
נ' מחאמיד (17.01.13) שם הורשע הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים ועבירה של היזק בזדון ונגזרה עליו שנת מאסר בפועל. אולם, אין להתעלם מהמשקל אשר ניתן למצבו הבריאותי, הנפשי והפיזי של הנאשם ולקביעת כב' השופט כמאל סעב, כי "ניתן להתרשם כי התנהלותו של הנאשם מושפעת במידה רבה ממצבו הנפשי והבריאותי. הנאשם נזקק לטיפול רפואי ומעקב כדי שהתנהלותו תהיה סבירה ונעדרת אלימות".
כך, גם בע"פ 1430/12 נאיף אבו אלקיעאןנ' מדינת ישראל
, שם הורשע הנאשם בסחיטה בכח, בשתי עבירות של סחיטה ואיומים ובשתי עבירות של איומים.
טוען ב"כ הנאשם 1, כי מדובר ב"תיק מאוד דומה לשלנו ...", אלא שלאחר עיון בעובדות התיק שם, ובכל הכבוד, אין דמיון כלל, בין העובדות שם לעובדות כאן.
די אם אציין ובלי להקל ראש בחומרת המעשים שם, כי שם מדובר היה בסכסוך על רקע עסקי, ולאחר שעבודתו של המערער שם הופסקה. זאת ועוד, שם מדובר היה במעשיו של יחיד, וזאת בניגוד לענייננו שלנו.
כך, גם בע"פ 420/12 סחנציק נ' מדינת ישראל
, שם אכן הופחת עונשו של אחד המערערים מ- 24 חודשי מאסר ל - 16 חודשי מאסר, וכן הופחת עונשם של הנאשמים האחרים שם באותו יחס. אלא ששם, ובכל הכבוד הראוי, מדובר היה בסדרת אירועים שהתרחשו כולם בלילה אחד (!) ולא בסדרת אירועים שנמשכה על פני תקופה ארוכה. זאת ועוד, שם אחד הנאשמים זוכה מעבירה אחת שיוחסה לו, ובנוסף, וכדברי כב' השופט א. רובינשטיין הרי ששם, היה מדובר בשיקולים כבדי משקל של עינוי דין והתמשכות ההליכים, כמו גם הליך שיקום ארוך אותו עברו הנאשמים בחלוף הזמן, כל אלו נסיבות שהביאו להקלה משמעותית שם, נסיבות שאינן רלוונטיות להליך שבפני
נו.
כך גם בעניינו של דוד טהר (ת"פ 3512/06 מדינת ישראל
נ' דוד טהר), שם מדובר היה במי שסחט את מי שהיה חייב לו 1,000,000 ₪ והפך לסוכן משטרתי סמוי, ועליו אמר כבוד השופט שם כך "... הנאשם 1 נזקק לפעילות פלילית לא משום אורח חייו אלא משום שנדחף לכך ... על ידי המציאות החדשה שנוצרה לנגד עיניו ...".
גם עובדות המקרה בעניין 127/08 מדינת ישראל
נ' שרון נחום ואח'
, רחוקות עד מאוד מעובדות המקרה שבפני
נו, גם שם מדובר בסחיטה באיומים בגין חוב, שנצר לאחר "תרגיל עוקץ", אותו עשו המתלוננים שם (ראה סעיף 10 לגזר הדין שם).
דברים שנאמרו לעיל, כוחם יפה גם באשר לפסיקה שצורפה על ידי ב"כ הנאשמים 2 ו-3, וזאת משום שהפסיקה שצורפה על ידו, התייחסה לאירועי סחיטה בודדים, כלפי צתלונן אחד, ובד"כ באירוע חד פעמי.
36. הינה כי כן, עיננו הרואות, כי מתחם הענישה פרוס על פני קשת רחבה מאוד, כשהעונש אשר נגזר סופו של יום על הנאשם, קשור קשר בל ינותק מנסיבות ביצוע העבירה, מידת האלימות, היקף הסחיטה מהקורבן, אורך הזמן בו בוצעה העבירה וסכום הסכומים שנסחטו.

37. בע"פ 5145/12 סאבר אבו זאיד נ' מדינת ישראל
(28.01.13): הוגש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בימ"ש המחוזי, על פיהם הורשע המערער בסחיטה באיומים ובגניבה בידי עובד, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק, כי עבירת הסחיטה באיומים היא עבירה קשה הפוגעת במרקם החיים של בעלי עסקים אשר רוצים לנהל את עסקיהם על-פי רצונם. נפסק, כי יש ליתן בעבירות אלו משקל רב לשיקול ההרתעה הכללית והפרטנית, מקום בו אזר הקורבן אומץ להתלונן על ביצוע העבירה. עוד נאמר, כי פגיעתה הרעה של עבירת הסחיטה באיומים בשלוות הגוף והנפש, מחייבת ענישה קשה.

בע"פ 3877/12 מואיד אבו גושנ'מדינת ישראל
(09.01.13): המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירת סחיטת באיומים שהופנתה כלפי רופא קופת חולים ממנו דרש המערער סכום כסף של 200 ₪ ואישור מחלה. בימ"ש השית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל למשך שנתיים. בית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק כיבאשר לעבירה של סחיטה באיומים המיוחסת למערער, כבר נפסק רבות על חומרת העבירה, כיעורה, שכיחותה, הסבל הרב של קרבנותיה, הקושי להוכיחה והצורך להוקיעה.

בת"פ (י-ם) 2081/06 מדינת ישראל
נ' שלמה ברונסקי (11.12.06):על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן ובהתאם להסדר טיעון, הורשעו הנאשמים בעבירות שלהלן: הנאשם 1 – סחיטה באיומים (ארבע עבירות) – שלוש עבירות לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין ועבירה אחת לפי סעיף 428 סיפא לחוק; והנאשם 2 – סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק, והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק. לבקשת נאשם 1 צורפו לתיק שני כתבי-אישום בתיקים אחרים (ת"פ 2600/04 ות"פ 3744/05 – שהתנהלו בבית משפט השלום). משהודה נאשם 1 בעובדות אותם כתבי אישום שצורפו הורשע במסגרת הכרעת-דין משלימה בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סכין ועבירות בנשק – לפי סעיפים 274(1), 192, 288, 275, 186 ו-144(א) לחוק. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש והצדדים שמרו על זכותם לטעון בעניין על-פי הבנתם.

על נאשם 1 נגזרו 3 שנות מאסר בפועל ועל הנאשם 2, נגזרה שנת מאסר בפועל.

בת"פ (ב"ש) 8030/03 פרקליטות מחוז הדרום נ' עוואדרה עודה (29.07.03):
שני הנאשמים מס' 1 ומס' 3 הורשעו עפ"י הודאתם בכתב אישום מתוקן בביצוע סידרת עבירות של סחיטה באיומים של דמי חסות ושירותי שמירה שסחטו מבעלי בתים שנבנו בשכונת רמות בבאר שבע ועבירות נוספות. על הנאשם 1 נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם 3 נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

38. על מנת לקבוע את מתחם הענישה יש לקחת בחשבון לא רק את מדיניות הענישה הנהוגה באופן כללי, אלא גם את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. סעיף 40 ט(א) מונה את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה בהן יתחשב בית המשפט, לקולא או לחומרה, בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, נסיבות 6 - 9 לקולא "ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם" ונסיבות 10 - 11, לחומרה "ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם". אשר לפסקאות 1 - 5, המחוקק לא הגדיר לגביהן דבר והן יכולות לשמש שיקול, מבחינת הקולא והחומרה, לפי נסיבות המקרה.

39. להלן נציין את הנסיבות המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, ונבדוק האם הן חלות במקרה שבפני
נו, בכלל, ואם כן, האם משפיעות הן על קביעת מתחם העונש ההולם, לכיוון החומרה או הקולא:

40. לכל העבירות, נשוא התיק העיקרי, קדם תכנון מוקדם, כשהנאשמים מנצלים את מגוריהם למרגלות ההר ושליטתם בדרכי הגישה אליו, על מנת לגבות דמי חסות מאותם בעלי עסקים, קבלנים ובעלי מקצוע אשר ביקשו לעשות מלאכתם נאמנה. גם באשר לעבירת ניסיון ההצתה, כאמור באישום השני בתיק העיקרי, קדם תכנון למעשיו של הנאשם 2, שעה שזה הצטייד מבעוד מועד בחומר דליק (בנזין), עימו נכנס לבית המלון ועשה בו שימוש.

41. אין לומר, כי מי מהנאשמים הושפע על ידי אחר. באישום הראשון הנאשם 1 הוא המבצע העיקרי כאשר חלקו של נאשם 3 מינורי. באישום השני, לשני הנאשמים מעורבות זהה ואילו האישומים 5-3 מיוחסים לנאשם 3 בלבד.

42. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות הוא רב, אלמלא מסרו המתלוננים את כספם מרצונם לנאשמים, אין לדעת כיצד עלולים היו האירועים להתפתח ולהסתיים. ודוק! המתלוננים ביקשו, תחילה, להידבר עם הנאשמים בדרכי נועם, אולם הנאשמים ובראשם הנאשם 1 הסלימו התנהגותם עד שיתוק העבודות כך שבנסיבות שנוצרו לא ניתן היה עוד להחשות. ברי, כי אלמלא פניית היזם, סטף ורטהיימר, למשטרה והגשת כתב האישום היו הנאשמים במעשיהם מסכלים את פיתוח הר הקפיצה, תוך גרימת נזק כלכלי במיליוני שקלים למתלוננים השונים, לתושבי העיר נצרת ואף לכלל הציבור. בפועל וכאמור בכתב האישום, הצליחו הנאשמים לשלשל לכיסם עשרות אלפי שקלים והתנהלותם גרמה לעיכוב בביצוע הפרויקטים. באשר לנזק שנגרם למתלוננים הרבים מביצוע העבירות, סבורני, כי אין להכביר מילים על תחושת הפחד, החרדה והאימה אשר אחזה בהם נוכח מעשי הנאשמים.
אין בידי לקבל את טענת בא כוח הנאשם 1, לפיה, נאשם זה ביקש לעבוד "מבלי שהרביץ לאיש". אין זה דרוש, כי תיגרם למתלונן פגיעה פיזית של ממש על מנת שמעשיו יחשבו לחמורים. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן בע"פ 529/12 אבו האני נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 12.11.12):

"לא למותר להדגיש כי המעשה שבו הורשע המערער הוא ביסודו מעשה אלימות. אכן, למתלונן לא נגרם נזק ולא נפגע פיזית ממעשי המערער. יחד עם זאת, איננו דורשים כי תיגרם פגיעה פיזית של ממש כדי להשקיף על מעשה האלימות עצמו כבעל חומרה שמצדיקה פנייה לכלים שמעמיד המשפט הפלילי לרשותנו כדי לנסות ולהילחם בו. האיסורים הפליליים בהקשר זה נועדו למגר אלימות ולהגן על הציבור מפניה על כל צורותיה, הן בביטוייה המילוליים הקשים (אלה שהוגדרו כעבירות פליליות), הן אלה המלווים בפגיעות פיזיות ממש. על כן, במקרים רגילים, מן הראוי לפעול להגשמת תכליתם של האיסורים הנ"ל ולתת ביטוי הולם לאינטרס הציבורי ולאינטרס ההרתעה בשיקולי הענישה של עבירות אלימות".
43. העבירות בוצעו למען בצע כסף גרידא, עת רצו הנאשמים להפיק רווח כלכלי מהיר וקל מביצוע העבירות.

44. הנאשמים ניצלו לרעה את כוחם ומעמדם, שכן ניצלו את מגוריהם למרגלות ההר ושליטתם בדרכי הגישה אליו, בכדי לגבות מבעלי עסקים ורכוש בהר תשלום, כנגד מתן "רשות" לאותם מתלוננים לנהל עסקיהם בשקט ובבטחה.

45. הנסיבות לקולא, המנויות בסעיפים 40ט(א)(6)-(9) לחוק, אינן מתקיימות במי מהנאשמים.

תיק ההדחה - נאשמים 1 ו-2
חומרת העבירות

46. כאמור, הנאשמים 1 ו- 2 הורשעו בעבירה של הדחה בעדות והנאשם 2 בעבירה נוספת של הדחה בחקירה, בשל פעילותם להשפעה על עבאס, קב"ט המלון, שהינו אחד מעדי התביעה המרכזיים כנגדם בתיק העיקרי וזאת באמצעות העברת מסרים מאיימים דרך אחיו של עבאס אותו פגשו באקראי במעבר כלא צלמון.

47. עבירות אלה מחייבות השתת עונשי מאסר של ממש, שכן, יש בהן כדי לכרסם ולפגוע באושיות המשפט. לעניין זה ראה ת"פ (נצ') 1263/01 מדינת ישראל
נ' עלי עילאל:

"העבירה של הדחה בעדות חותרת תחת אושיות המשפט וראויה להתייחסות מחמירה מבחינת הסדר הציבורי הטוב והשמירה הראויה על הליכי משפט, ופוגעת פגיעה קשה באפשרות של עשיית משפט צדק. סעיפים אלו חוקקו בכדי למצוא מזור לתופעה המדאיגה של השפעה על עדים, אשר הפכה חזון נפרץ ויש בה סכנה חמורה. סעיפים אלה מטרתם למנוע השפעה על עדים פוטנציאליים ולהניעם שלא למסור עדות בחקירה במשטרה, או להניעם ליתן גרסה כוזבת. סעיפים אלו של הדחה בעדות והדחה בנסיבות מחמירות נועדו להגן על תהליך עשיית הצדק וחשיפת האמת לאמיתה בכל שלבי התהליך.ועל מדיניות זו, עמדה כב' השופט בן פורת (כתוארה אז) בע"פ 52/80 אברהם כץ נ. מדינת ישראל
, פ"ד לד (3), 664:"מסתבר שהמחוקק התייחס להדחה בחקירה בחומרה מיוחדת שכן קבע את העונש של 5 שנות מאסר לא רק לעבירה המושלמת אלא גם לנסיון לבצעה".
עיקר החומרה בסעיף זה כך הסבירה כב' השופטת בן-פורת בפסק-דין זה נעוצה ב"כוונה להתערב בפעולתו התקינה של מנגנון הצדק ולתקוע טריז בין מעגליו".

מדיניות הענישה הנהוגה

48. עיון בפסיקה מלמדנו, כי לרוב מתלוות אל עבירות הדחה בחקירה ובעדות עבירות נלוות.
בת"פ (כ"ס) 1879/99 מדינת ישראל
נ' יחיא אגבריה בן מחמוד הורשע הנאשם, על פי הודאתו, לאחר תיקון כתבי האישום נגדו, בעבירות של הדחה בחקירה והדחה בעדות בלבד כאשר במסגרת התיקון, נמחקה מכתב האישום העבירה של תקיפה חבלנית. על הנאשם נגזרו ששה חודשי מאסר בפועל, שניתן יהיה לרצותם בדרך של עבודות שירות.

כן ראה, ת"פ (נצרת) 1028/01 מדינת ישראל
נ' אחמד (06.06.02) אשר אוזכר בטיעוני המאשימה, הנאשם שם הורשע בהדחת עדת ראיה להתפרצות שביצע ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

49. לעבירות לא קדם תכנון, שכן הינן תולדה של מפגש אקראי בין הנאשמים לאח של עבאס.
באשר לעבירת הדחה בעדות, המיוחסת לשני הנאשמים, הרי שחלקו של הנאשם 1 גדול מזה של הנאשם 2. יחד עם זאת, עבירת ההדחה בחקירה מיוחסת לנאשם 2 בלבד. הנזק שצפוי הוא הפחדת עבאס ומניעת עדותו. בפועל, על אף ההפחדה לא חזר בו עבאס מגרסתו. הנאשמים ביצעו את העבירות בניסיון לחמוק מהעונש בתיק העיקרי שהוגש כנגדם.

מתחם העונש ההולם - סיכום תיק עיקרי +תיק ההדחה

50. כאמור, לאחר הליך גישור הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו ביקשה המאשימה, כי מתחם העונש ההולם של התיק העיקרי ותיק ההדחה יהיה בין 5 ל-6 שנות מאסר לכל נאשם. הסנגורים ביקשו להסתפק בתקופות המעצר אותן ריצו הנאשמים.
אקדים ואומר, כי על פי דרך הילוכו של תיקון 113 לחוק העונשין, ובהתאמה לאמור בסעיף 40 יג' (א)(ב) שם, הרי שכאשר מדובר באירוע אחד ובו מספר עבירות, יש לגזור מתחם הולם אחד, ואילו, כאשר מדובר במספר אירועים, הרי שיש לגזור מתחם עונש הולם לכל אירוע.
בענייננו אפוא, ובאופן רגיל, נכון היה לקבוע מתחם הולם, ביחס לכל אישום בנפרד וביחס לתיק ההדחה בנפרד, ורק לאחר מכן לדון האם לגזור עונש נפרד לכל אירוע, ואת מידת החפיפה שבין העונשים, או עונש כולל, לכל האירועים.
לעניין זה, יש ליתן את הדעת גם להוראת סעיף 40 יג(ג) שם, הקובעת כי על בית המשפט להתחשב "... בין השאר, במספר העבירות, ותדירותן, ובזיקה ביניהן, .... על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם ... לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".
אולם, משביקשה המאשימה עצמה, במסגרת הסדר הטיעון ליתן עונש כולל אחד (למעט באשר לתיקים המצורפים המיוחסים לנאשם 3) אכבד הסדר זה ואלך בעקבותיו.
אעיר רק, כי אליבא דידי המתחם ההולם לעבירות הסחיטה בלבד, נשוא האישום הראשון והשני, ביחס לשלושת הנאשמים, צריך להיות בין 12 חודשי מאסר ל- 36 חודשי מאסר, בגין כל אישום ואישום. כמובן שיש לקבוע מדרג בין הנאשמים, אלא שזה יקבע על ידי בגזירת העונש הראוי לכל אחד ואחד מהם.
באשר לעבירות ההדחה ומבלי להרחיב יתר על המידה אני סבור, כי המתחם ההולם הינו בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות ל- 12 חודשי מאסר, בפועל.

עוד נתתי דעתי לזיקה הרבה בין העבירות כולן, לרבות העבירות נשוא האישום החמישי בתיק העיקרי אשר בוצעו בעת שהנאשם 3 היה עצור בגין מעשיו באישומים 1, 3 ו-4 והעבירות תיק ההדחה אשר נועדו להסתיר את העבירות נשוא התיק העיקרי. דרך הפעולה הזהה והעובדה שסופו של יום, גם ב"כ המאשימה וגם הסנגורים טענו למתחם, הכולל בחובו את העבירות נשוא שני התיקים גם יחד, מטה את הכף לגזירת עונש אחד כולל לכל העבירות נשוא התיק העיקרי ותיק ההדחה.
בהתחשב בכל הרכיבים כפי שפורטו לעיל מסקנתי היא, כי המתחם של העונש ההולם למכלול מעשי העבירות שביצעו הנאשמים שבפני
י בנסיבות ביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי וכתב האישום בתיק ההדחה, הינו מאסר בפועל שבין 20 חודשי מאסר ועד 60 חודשי מאסר.
האם ראוי לחרוג מן המתחם

51. סעיף 40ד לתיקון לחוק מאפשר לחרוג כלפי מטה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקולי שיקום הנאשם, וסעיף 40ה מאפשר לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרה במקרה בו יש מקום להרחיקו מהציבור מחשש שישוב ויבצע עבירות.

52. בעניינינו, לא מצאתי נסיבות לחרוג ממתחם העונש ההולם לכאן או לכאן. הנאשמים שבפני
נו הופנו לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר. ברם, לא התקבל בעניינם תסקיר לעניין העונש ומשכך שיקולי שיקומם כלל לא הובאו בפני
י. משכך אפוא, לא מצאתי לחרוג כלפי מטה ממתחם העונש ההולם.כך גם, לא מצאתי מקום להחמיר עם הנאשמים מטעמי הגנה על שלום הציבור. הנאשם 1 עובר לתקופה הרלוונטית ניהל אורח חיים נורמטיבי ללא עבר פלילי. לנאשמים 2 ו-3 ישנו עבר פלילי אולם זה ישן ואינו מכביד. גם מדברי הנאשמים בסיומם של הטיעונים לעונש, האמינים עלי בעניין זה, עולה כי מעדו, הם מצטערים ולוקחים אחריות על מעשיהם.

גזירת עונשם של הנאשמים בגבולות מתחם העונש ההולם

53. משקבעתי, כי אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום או מניעה, נותר לבחון את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, וכאמור בסעיף 40יא שם ולאורן לגזור את דינם של הנאשמים, בגבולות מתחם העונש ההולם, וכמפורט להלן:

נאשם 1

הנאשם, יליד 1977, והינו כיום בן 35 שנים. יש לשקול לקולא את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, ניהל אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים בגילאים 1 - 4 אשר תלויים בו כלכלית. (ילדה אחת, נולדה במהלך תקופת מעצרו בתיק זה)
על אף שהנאשם הביע חרטה מילולית על מעשיו בדברו לבית-המשפט, עולה כי הינו חסר תובנה לחומרת התנהגותו ולמצבו ומתרץ את מעשיו על רקע גורמים חיצוניים שאינם תלויים בו, שכן לפני כ- 4 שנים נהרג דודו באירוע ירי על רקע סכסוך "חמולות" בנצרת. לטענת סנגורו, לפני הרצח עבד הנאשם בצורה מסודרת ואילו לאחריו פוטר מעבודתו ובשל הפחד של האנשים מן הנאשם, אף אחד לא מוכן להעסיקו.
הגם שהנאשם לא שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ואף הואשם בהדחה בעדות, הרי שבסופו של דבר, הגיע הנאשם להסדר טיעון עם המאשימה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואת העדתם של יתר עדי התביעה.
עם זאת, הנאשם לא עשה דבר לתיקון תוצאות העבירות ולא השיב את הכספים אשר סחט מן המתלוננים.

נאשם 2

הנאשם, יליד 1974, והינו כיום בן 38 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 5 - 8 אשר תלויים בו כלכלית. גם באשר לנאשם זה טען סנגורו, כי לפני מות הדוד עבד בצורה מסודרת ולאחריו נאלץ לעזוב את מקום מגוריו, ליד המלון שם מתגוררת משפחתו המורחבת ולעבור לגור בכפר איכסאל, כפר מוצאה של אשתו.
לנאשם זה, שתי הרשעות קודמות הראשונה משנת 1995 בעבירות של אלימות והשנייה משנת 2009 הפרעת שוטר במילוי תפקידו. אף באשר לנאשם זה ניתן לומר, כי הגם שהנאשם לא שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ואף הואשם בהדחה בעדות והדחה בחקירה, הרי שבסופו של דבר, הגיע הנאשם להסדר טיעון עם המאשימה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואת העדתם של יתר עדי התביעה. בדבריו בפני
הביע התנצלות על מעשיו.
גם נאשם זה, לא עשה דבר לתיקון תוצאות העבירות ולא השיב את הכספים אשר סחט מן המתלוננים.

נאשם 3

הנאשם, יליד, 1980, והינו כיום בן 32 רווק ללא ילדים. לנאשם שתי הרשעות קודמות, הראשונה משנת 2005 בגין החזקת סכין ותגרה במקום ציבורי והשנייה משנת 2006 בגין היזק לרכוש במזיד.הגם שאף נאשם זה הצטער על מעשיו ואף הגיע להסדר עם המאשימה וכן צירף שני תיקים נוספים ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואת העדת יתר העדים. הרי, שטרם ההגעה להסדר ועת נעצר בגין חלקו באישומים 1, 3, ו-4 תקף, איים והעליב הנאשם את השוטרים והסוהרים עימם בא במגע והכל כמפורט באישום החמישי נשוא התיק העיקרי.
הנאשם לא עשה דבר לתיקון תוצאות העבירות ולא השיב את הכספים אשר סחט מן המתלוננים.

55. בנוסף לאמור לעיל, סעיפים 40ו' ו- 40ז' מאפשרים לבית המשפט להחמיר בענישה, בגבולות מתחם העונש ההולם, משיקולי הרתעה. סעיף 40ו עוסק בהרתעה אישית של הנאשם מלשוב ולבצע את אותה עבירה בעתיד, ואילו סעיף 40ז עוסק בהרתעת הרבים. קרי, העברת מסר מחמיר מצד בית המשפט שיש בו כדי למנוע מעבריינים פוטנציאלים נוספים מלעבור עבירות מן הסוג שבגינו גוזרים את דינו של הנאשם.

56. בעניינינו, מצאתי לנכון להחמיר את עונשם של הנאשמים בגבולות מתחם העונש ההולם, הן מטעמי הרתעת יחיד והן מטעמי הרתעת הרבים.

על אף שלא הוגשו תסקירי שירות מבחן בענייננו, כך שלא הונחו בפני
י נתונים המצביעים על סיכויי השיקום של הנאשמים ועל מידת המסוכנות הנשקפת מהם לציבור. הנחת היסוד היא, כי לאור נסיבות ביצוע העבירות, הישנותן והתמשכותן על פני תקופה ארוכה, וכן לאור העובדה, כי הנאשמים לא נרתעו מלשוב ולהגביר לחצם על המתלוננים על אף שאלה נכנעו זה מכבר לסחיטה, הרי שיש מקום לחשוש מהישנותם של המעשים בעתיד.

כמו כן סבורני, כי אכן כטענת המאשימה, יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מסוג העבירות שביצעו הנאשמים, שכן מאמין אני שיש סיכוי של ממש שההחמרה בעונשם של הנאשמים תביא להרתעת הרבים. שכן אין זה סוד, כי התופעה של סחיטת "דמי חסות" הינה חזון נפרץ במקומותינו.

57. בהינתן כל הנסיבות כאמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את חלקו של כל נאשם באישומים המיוחסים לו, סבורני, כי העונש הראוי והמתאים, ברכיב המאסר שבו הינו;

לנאשם מס' 1- 40 חודשי מאסר בפועל.
לנאשם מס' 2- 34 חודשי מאסר בפועל.
לנאשם מס' 3 - 36 חודשי מאסר בפועל.

התיקים המצורפים- נאשם 3:

58. ת"פ 46347-05-12, במסגרת תיק זה הורשע הנאשם 3 בהחזקת סכין וזאת שלא כדין.
אין חולק, כי מדובר בעבירה חמורה. אנשים, לרוב צעירים, מצטיידים בסכין ואין לדעת מתי וכיצד יעשו בה שימוש. אף החזקה בסכין למטרה מוצהרת של הגנה עצמית אינה מותרת מבלי שניתן לכך היתר מפורש. לא לחינם הבהירה הפסיקה, כי "החזקת סכין עלולה בנקל להפוך לשימוש בה, ומכך בדיוק התכוון המחוקק להרתיע" [עפ"ג (ת"א) 16014-12-11 מדינת ישראל
נ' שריפי (25.1.2012)].
בית המשפט העליון הביע דעתו במספר מקרים, כי על בתי המשפט לסייע בביעור הנגע של "תת תרבות הסכין" על דרך של ענישה מחמירה, משמעותית ומרתיעה.

59. בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מלמדות, כי לביצוע העבירה לא קדם תכנון מוקדם, הנאשם 3 הינו מבצע יחיד של העבירה ואין השפעה של אחר, שכן יצא מביתו כשהוא מצויד בסכין ללא שנתן הסבר להימצאותה.
באשר לנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה מראה המציאות שמי שמחזיק סכין בכליו, על נקלה יכול שיעשה בה שימוש אשר תוצאותיו יכולות להיות הרות אסון. בפועל לא נגרם נזק מביצוע העבירה.

60. מתחם העונש ההולם בעבירה של החזקת סכין,נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל (ראה ת.פ. 42720-09-11מדינת ישראל
נ' האני גאבר סע' 8 (03.04.13)).

61. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות פורטו לעיל באשר לעבירות נשוא התיק העיקרי ותיק ההדחה, והן יפות גם באשר לעבירה זו.

62. בגין ביצוע העבירה נשוא תיק זה, אני מטילעלהנאשם 4 חודשי מאסר בפועל מהם, שני חודשים לריצוי במצטבר לעונשו בתיק העיקרי ובתיק ההדחה, ושני חודשים בחופף לו.

63. ת"פ 10651-01-11, במסגרת תיק זה הורשע הנאשם 3 בתקיפת עובד ציבור - אח בבית החולים האנגלי בנצרת והיזק במזיד לרכוש בבית החולים.

מעשהו של הנאשם, עת חבט באח שהעניק לו טיפול רפואי ועוד הוסיף חטא על פשע, בכך שהשליך כיסאות, שבר את זכוכית הדלפק ושתי מכונות לחץ דם, הוא בגדר בריונות לשמה.הערך החברתי שנפגע הינו הזכות לשלמות הגוף הרכוש והקניין. חובהעל בית המשפט להגן על רופאים ומשרתי ציבור.בנסיבות אלה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שיבטא מסר הרתעתי, כשבנסיבות אלה יש מקום להעדיף את אינטרס הציבור על פני האינטרס האישי של הנאשם עצמו.

64. בע"פ (חי') 3115/03 מדינת ישראל
נ' ע. ראוף עבד קזאז ערערה המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופטת יעל אבירם) מיום 4.2.03 בת"פ 4332/02,שם הטיל בית משפט קמא על הנאשם, בהתחשב בנסיבות, בהודאה, בחרטה, בחלוף הזמן ובגילו הצעיר של הנאשם, מאסר על תנאי של 15 חודשים לתקופה של שלוש שנים, והוא חוייב לחתום על התחייבות בסך 7,500 ₪ ולפצות את המתלונן (הרופא) בסכום של 3,000 ₪ שישולם בששה תשלומים.
בכתב האישום שם, הדומה לנסיבות ענייננו, נטען שבתאריך 2.1.02 כשיצא המתלונן (רופא במחלקה לניתוחי לב בביה"ח רמב"ם) מחדר הניתוח כדי לעדכן את הנאשם ומשפחתו בעניין אחיו (מסתבר בדיעבד שמדובר היה בדודו של הנאשם) שעבר אותה שעה ניתוח לב קשה ומסובך, התנפל עליו הנאשם ותקף אותו שלא כדין בכך שדחף אותו אחורנית לכיוון הקיר, לפת אותו, משך אותו החוצה, ובהמשך גרם נזק לרכוש בית החולים בכך שבעט בחוזקה בדלת חדר הניתוח וניפץ את הזכוכית.
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והטיל על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של 5 (חמישה) חודשים, זאת בנוסף לעונשים שהוטלו על המשיב בגזר דינו של בית משפט קמא.

65. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הרי, שלעבירות לא קדם תכנון. הנאשם 3 הינו מבצע יחיד של העבירה, ברי כי למתלונן, אח בית החולים, עלול היה להיגרם נזק חמור הרבה יותר. בפועל, אגרופו של הנאשם גרם לאח לדימום ונפיחות בפני
ו. כמו כן, נגרם נזק לרכוש בית החולים. לטענת המאשימה התיק דנן התנהל עד תום בבית משפט השלום בנצרת ובזמן צירופו לתיק העיקרי היה קבוע התיק למתן הכרעת דין. כך, שהודייתו של הנאשם לא חסכה את עדותו של המתלונן ולא חסכה בזמן שיפוטי.

66. נוכח האמור לעיל, הרי שמתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר בפועל.

67. גם באשר לתיק זה הרי שהנסיבות, שאינן קשורות לביצוע העבירה, נבחנו זה מכבר והן רלוונטיות גם לעבירות נשוא תיק זה.

68. בגין ביצוע העבירות נשוא תיק זה, אני מטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל מתוכם 2 חודשים לריצוי במצטבר לעונשו בתיק העיקרי ובתיק ההדחה, ו- 4 חודשים בחופף לו.

סוף דבר

69. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ועל-מנת לשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של כל נאשם נוכח מכלול העבירות ואופיין, ותוך שקילה חוזרת של כל הנימוקים לקולא ולחומרה שבאו בפני
י, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 1

א. 52 חודשי מאסר מתוכם 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר יימנו מיום מעצרו 31.05.12, והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, או, כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.

ב. קנס כספי בסך 60,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו.

ג. פיצוי למתלוננים כדלהלן:
למתלוננת, חברת הבניה אורתם סהר הנדסה בע"מ - 75,000 ₪.
למתלוננת, חברת שחר רמיקס תעשיות בע"מ - 30,000 ₪.
למתלונן , רמי הרשלקוביץ' - 5,000 ₪.
למתלונן, טלטל מוחמד חלילה - 2,000 ₪.
למתלוננת, חברת קרניל - 3,000 ₪.
למתלונן, עראר עבד אל רזאק - 2,000 ₪.
למתלונן, עבד אל רזאק - 1,000 ₪.

על הנאשם 2

א. 46 חודשי מאסר, מתוכם 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר יימנו מיום מעצרו 31.05.12, והיתרה על תנאי,והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, או, כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.

ב. קנס כספי בסך 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

ג. פיצוי למתלוננים כדלהלן:
למתלונן, עודה וג'יה - 4,000 ₪.
למתלונן, עראר עבד אל רזאק - 1,000 ₪.

על הנאשם 3

א. 52 חודשי מאסר, מתוכם 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר יימנו מיום מעצרו 31.05.12, והיתרה על תנאי,והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק העיקרי, או כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו על אחת העבירות בהן הורשע בתיקים המצורפים או כל עבירת אלימות אחרת מסוג עוון.

ג. קנס כספי בסך 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

ג. פיצוי למתלוננים כדלהלן:
למתלונן, בסאל לחאם - 2,000 ₪.
למתלונן, צחי לוינשטיין - 2,500 ₪.
למתלוננת איריס לוינשטיין - 2,000 ₪.
למתלונן, תומר לוי - 2,000 ₪.
למתלונן, רמי מטר - 3,000 ₪.

71. כמו כן, אני מורה,על חילוט הפריטים המפורטים בסעיפים 1 - 6 שברשימת החילוט המצורפת לכתב האישום למעט, רכב הסובארו 4b מ"ר 7640664 כאמור בהחלטתי מיום 29.04.13.

72. א. כל תשלומי הקנס, כפי שנקבעו על ידי לעיל, ביחס לכל אחד מן הנאשמים, ישולמו בשישה תשלומים שווים ורצופים שהראשון בהם יהיה ביום 01.10.13 ובכל ראשון לחודש שלאחריו, היה ולא ישולם תשלום אחד במועדו, יועמד כל הקנס לפירעון מיידי.

ב. כל סכומי הפיצוי כפי שנקבעו לעיל, יופקדו בקופת בית המשפט, תוך 45 יום מהיום, ויועברו למתלוננים, לפי כתובתם כפי שתומצא למזכירות ע"י באי כוח המאשימה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
<#6#>

ניתן והודע היום כ"א סיון תשע"ג, 30/05/2013 במעמד הנוכחים.
אשרקולה, שופט

הוקלד על ידי סיגל בן יהודה
בית המשפט המחוזי בנצרת
ת"פ 52254-06-12 מדינת ישראל
נ' מוסטפא(עציר) ואח'

ת"פ30885-09-12 מדינת ישראל
נ' מוסטפא(עציר) ואח'
30 מאי 2013
139
139









פ בית משפט מחוזי 52254-06/12 מדינת ישראל נ' איאד מוסטפא א-סעיפאן, מאהר מוסטפא א-סעיפאן, רביע שריף ואח' (פורסם ב-ֽ 30/05/2013)