פסקי דין על שרית טישלר | פסקי דין על יוסי חטיאל | פסקי דין על טלי פולק | פסקי דין על איילת כהן |

40653-05/12 א     30/05/2013




א 40653-05/12 שרית טישלר נ' יוסי חטיאל, טלי פולק, איילת כהן








בית משפט השלום בנצרת

ת"א 40653-05-12 טישלר נ' חטיאל ואח'






בפני
כב' השופט ערפאת טאהא





התובעת

שרית טישלר


נגד


הנתבעים

1. יוסי חטיאל
2. טלי פולק
3. איילת כהן
4. רשם המקרקעין נצרת


החלטה


לפני בקשה לביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת התובעת על ביתו של המבקש (הנתבע מס' 1) בגוש 17037, חלקה 416, ברח' הזיתים 39 כפר תבור לטובת המשיבה.

העובדות הצריכות לעניין

1.
התובעת הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה לסעד הצהרתי בה היא עתרה מבית המשפט לתת

פסק דין
הקובע, כי היא הבעלים הבלעדי של חלקת מקרקעין הידועה כגוש 17038 חלקה 24 בכפר תבוא.

2.
בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בחלקה. ביום 5/6/12 נתן השופט בן חמו בכובעו כרשם של ביהמ"ש צו מניעה זמני כמבוקש. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל וצו המניעה הזמני בוטל. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר קיבל את הבקשה, נתן לתובעת רשות ערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והשיב את צו המניעה הזמני שנתן הרשם על כנו. יחד עם זאת, הדיון בבקשה הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שהוא יבחן מחדש את גובה הערובה שנקבעה ויגדילה על פי שיקול דעתו.

3.
בדיון שהתנהל בפני
השופט בן חמו ביום 11/11/12 הגיעו הצדדים להסכמות ועל פיהן יבוטל צו המניעה הזמני שניתן לבקשת התובעת לאחר שתירשם הערת אזהרה לטובתה על זכויות הנתבע מס' 1 ובת זוגו בבית הבנוי בגוש 17037, חלקה 416, ברח' הזיתים 39 בכפר תבור, וזאת כדי לאפשר לנתבע מס' 1 למכור את המקרקעין שבמחלוקת לה"ה יורם וסיגל גילת, שאף התייצבו לדיון והביעו נכונות לרכוש את המקרקעין שבמחלוקת. בהקשר זה יש לציין כי בת זוגו של הנתבע מס' 1, שהיא הבעלים של מחצית הזכויות בבית המגורים ברח' הזיתים, אף היא נכחה בדיון בפני
השופט בן חמו ונתנה את הסכמתה לרישום הערת האזהרה.

4.
נוכח הסכמת הצדדים כמפורט לעיל, ניתן ע"י השופט בן חמו

פסק דין
חלקי הקובע כדלקמן:

"צו המניעה שניתן בתיק זה על זכויות מר חטיאל (הנתבע מס' 1 – ע.ט.) בנכס בגוש 17038 חלקה 24 (מגרש מס' 6) מבוטל. הביטול יכנס לתוקף רק לאחר שירשם צו לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין האוסר על הנתבע 1 לבצע דיספוזיציה כלשהי בנכס שבבעלותו – בית ברח' הזיתים 39 כפר תבוא הידוע כחלקה 416 בגוש 17037 וזאת עד לתום ההליכים בתביעה העיקרית כאן. צו זה ניתן לאור הצהרתה של אשתו שהיא מסכימה ומצטרפת להתחייבות ...
מוסכם על הצדדים שהנתבע רשאי למכור את הזכויות בנכס נשוא ההליך ל"מבקשים להצטרף" ה"ה גילת יורם ת.ז. 23851951, גילת סיגל ת.ז. 25054735 בהתאם להסכם המכר שנערך בין הצדדים היום ...
התובעת מצהירה שאין לה כל טענות לגבי הסכם המכר והזכויות המועברות. הכספים שיתקבלו מהמכירה יועברו בלעדית לנתבע 1 – מר חטיאל".

5.
נוכח הסכמות הצדדים כמפורט לעיל, פסק הדין החלקי של השופט בן חמו ומכירת המקרקעין שבמחלוקת לה"ה גילת, לא היה עוד קיום לתביעה שהגישה התובעת כפי שהוגשה. משהסכימה התובעת לביטול צו המניעה ולמכירת המקרקעין שבגינם הוגשה התביעה לצדדים שלישיים, אין עוד מקום לתביעה שעניינה הכרה בזכויותיה הקנייניות של התובעת באותם מקרקעין.

6.
נוכח האמור הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שהסעדים שנתבקשו בתביעה המקורית יוחלפו בסעד כספי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב התנהלות הנתבעים. הנתבעים התנגדו לבקשה וביום 25/4/13 נתן כב' השופט ארבל החלטה המקבלת את הבקשה ומתירה לתובעת לתקן את כתב התביעה כמבוקש. מאחר שהסעד הכספי המבוקש בכתב התביעה נמצא בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום, הורה השופט ארבל על העברת התיק לבית משפט השלום בנצרת.

טענות הצדדים

7.
בבקשה טוען הנתבע 1, כי הערת האזהרה על ביתו שברח' הזיתים נרשמה כתחליף לצו המניעה שניתן במסגרת התביעה לסעד הצהרתי. מאחר שהתביעה תוקנה לסעד כספי ומאחר שהתובעת אינה יכולה לטעון יותר לזכויות כלשהן במקרקעין נשוא המחלוקת, הרי לא ניתן היה להשאיר את צו המניעה הזמני על כנו. פועל יוצא מן האמור הוא שלא ניתן להשאיר את הערת האזהרה ויש לבטלה. עוד נטען בבקשה, כי בהתאם לפסק הדין החלקי, הערת האזהרה תישאר רשומה על ביתו של הנתבע 1 "עד לתום ההליכים בתביעה העיקרית כאן". מאחר שהתביעה העיקרית שנידונה אז בפני
בית המשפט המחוזי איננה עוד ומאחר שהתיק עבר לבית משפט השלום, הרי אין עוד מקום להשארת הערת האזהרה שנרשמה מכוח אותו

פסק דין
חלקי.

8.
התובעת טוענת, כי הסכמתה לביטול צו המניעה הזמני ולמכירת המקרקעין נשוא המחלוקת ניתנה לאחר שהוסכם כי תירשם הערת אזהרה לטובתה על ביתו של הנתבע 1, אשר תשמש בטוחה לטובתה. נטען כי כאשר הגיעו הצדדים להסכמות כמפורט לעיל, היה ברור כי התביעה כפי שהיא אינה יכולה להתקיים וכי יהיה צורך בתיקון התביעה באופן שיתבע סעד כספי. לטענתה, תיקון כתב התביעה מתביעה לסעד הצהרתי לסעד כספי הוא תוצאה של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בפני
השופט בן חמו ועל כן, אין ספק שאין מקום למחיקת הערת האזהרה.

דיון והכרעה

9.
דין הבקשה להידחות בהיותה חסרת כל בסיס עובדתית או משפטי. אין ממש בטענת הנתבע 1 כי רישום הערת האזהרה בא להחליף את צו המניעה הזמני. צו המניעה הזמני אסר ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין נשוא המחלוקת ואילו הערת האזהרה נרשמה על נכס אחר של הנתבע ובת זוגו להבטחת זכויותיה של התובעת, אם וכאשר תתקבל תביעתה בתיק זה. עובדה זו עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, מדברי ב"כ הנתבע מס' 1 בישיבת יום 11/11/12 אשר התנהלה בפני
השופט בן חמו, שם הוא הצהיר כדלקמן:

"סוכם שאנחנו נבטל בהסכמה את צו המניעה וניתן יהיה למכור את הנכס נשוא ההליך שעליו הוטל הצו מניעה. הנכס ימכר לרוכשים גילת יורם וסיגל, ע"י מר יוסף חטיאל בלבד, בהתאם להסכם המכר שנחתם היום. תירשם כבטוחה חליפית, הערת אזהרה בדבר הימנעות מעשיית עסקה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין על ביתו של מר יוסף חטיאל בגוש 17037 חלקה 416 בכתובת הזיתים 39 כפר תבוא לטובת שרית טישלר
... ההערה תישאר עד סוף ההליכים ותוסר בהתאם להחלטת ביהמ"ש בסוף ההליכים".

10.
השאלה היא, למה נועדה הערת האזהרה וכבטוחה למה? נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, המקרקעין שבמחלוקת נמכרו לצדדים שלישיים. אין ספק, אם כן, כי הערת האזהרה לא נועדה להבטיח את זכויותיה הקנייניות של התובעת במקרקעין שכן אלה נמכרו לצדדים שלישיים, אלא באה להבטיח את זכויותיה הכספיות של התובעת בתביעה שהוגשה על ידה, שכן עם מכירת המקרקעין, התביעה לסעד הצהרתי אינה יכולה להתקיים. צודק, אם כן, ב"כ התובעת בטענתו, כי תיקון כתב התביעה מסעד הצהרתי לסעד כספי נובע מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 11/11/12 ונועד ליישם הסכמות אלו. משכך, אין ספק שהערת האזהרה באה להבטיח את זכויותיה הכספיות של התובעת בכתב תביעה המתוקן ועל כן, אין בסיס לביטולה.

11.
הטענות שהעלה הנתבע מס' 1 באשר לניסוח שבפסק הדין ושניתן להבין ממנו כביכול, כי הערת האזהרה תישאר בתוקף כל עוד התביעה לסעד הצהרתי מתנהלת בבית המשפט המחוזי היא טענה מופרכת, וכמה טעמים לדבר:

ראשית, ב"כ הנתבע 1 בעצמו לא סייג את ההסכמה לרישום הערת אזהרה עד סיום ההליכים בתביעה המקורית בבית המשפט המחוזי. בהתאם לדברי ב"כ הנתבע 1, "ההערה תישאר עד סוף ההליכים ותוסר בהתאם להחלטת ביהמ"ש בסוף ההליכים".

שנית, הפרשנות שמנסה ב"כ הנתבע 1 לתת לפסק הדין החלקי אינה סבירה, ואינה מתיישבת עם המטרה שעמדה בבסיס הסכמות הצדדים עליהן מבוסס פסק הדין החלקי. כאמור, מטרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים הייתה מכירת המקרקעין נשוא המחלוקת לצדדים שלישיים והבטחת זכויותיה של התובעת בדרך אחרת. בשלב זה היה כבר ברור לצדדים, כי התביעה לסעד הצהרתי אינה יכולה להתקיים ועל כן, אין משמעות לרישום הערת אזהרה להבטחת סעד שאינו רלבנטי עוד. אין ספק, אם כן, שרישום הערת האזהרה נועד להבטיח את זכויותיה האחרות של התובעת ולא את זכויותיה הקנייניות במקרקעין שבמחלוקת ושעליהן היא ויתרה.

12.
סוף דבר, הבקשה לביטול הערת האזהרה שנרשמה מכוח פסק הדין החלקי מיום 11/11/12 נדחית. המבקש (הנתבע מס' 1) ישלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 40653-05/12 שרית טישלר נ' יוסי חטיאל, טלי פולק, איילת כהן (פורסם ב-ֽ 30/05/2013)