פסקי דין על מ.י. ענף תנועה ת"א | פסקי דין על גולן טרי

11478/08 תד     29/05/2013




תד 11478/08 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גולן טרי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



29 מאי 2013

ת"ד 11478-08 מ.י. ענף תנועה ת"א
נ' טרי




בפני

כב' השופט
עופר נהרי

בעניין:
ה
מאשימה
מ.י. ענף תנועה ת"א



נגד


הנאשם
גולן טרי
ע"י ב"כ עו"ד עמוס ברכה


הכרעת דין


כנגד הנאשם הוגש ע"י המאשימה בתאריך 2/6/2008 כתב אישום אשר מייחס לנאשם כי בתאריך 25/11/2003 התיר הנאשם לנהוג לקטין בלתי מורשה לנהיגה.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בעת הרלבנטית היה הנאשם המחזיק בקטנוע וגם בעלים של עסק להמבורגרים, וכי באותה עת ,במסגרת עבודתו של הקטין בעסק ההמבורגרים של הנאשם, נהג הקטין בקטנוע האמור בהרשאתו של הנאשם וכי במהלך הנהיגה בקטנוע האמור הקטין הנ"ל היה מעורב בתאונת דרכים .

בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום נכתב ע"י המאשימה
אך כדלקמן:
" התרה לנהיגת קטין בלתי מורשה לנהיגה – עבירה על סעיף 36 ב(ג) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 6682) ".

אך למען הסדר הטוב וההבנה הכיצד אירוע משנת 2003 מגיע לכדי בחינה שיפוטית סופית בשנת 2013 יצויינו העובדות הבאות:
התביעה הגישה את כתב האישום לבית המשפט אך בשנת 2008, דהיינו, כחמש שנים לאחר קרות האירוע.
בשלב מאוחר יותר, ולאחר שכבר הוגש ע"י התביעה כתב האישום לבית המשפט, לא עלה בידי התביעה לאתר את הנאשם ולפיכך ביקשה היא את התליית ההליכים בתיק.
בשלב מאוחר יותר חודשו ההליכים והוצג זימון לנאשם אשר עליו חתם קרוב משפחה שלו, ובעקבות כך נשפט הנאשם בהעדרו, אלא שאז הוברר כי בעת ביצוע הזימון ישב הנאשם בבית הסוהר ולפיכך בוטל פסק הדין שניתן בהעדר.

בשלב אחר לא נמצא תקופת מה תיק התביעה בידי נציגי התביעה ולבקשת התביעה, ובהסכמת ההגנה, שוב נדחה הדיון.
בסופו של דבר, ולאחר כפירה שנשמעה ביולי 2012 נקבע התיק להוכחות ובעקבות כך נשמעו הראיות.

וכעת חוזר אני למהות.

לא היתה כפירה מצד ההגנה בדבר קרות התאונה בה היה מעורב הקטין עת נהג הקטין בקטנוע בו עסקינן.
במהלך דיון ההוכחות שהתקיים אף הובהר למעשה מפי ההגנה כי אין מצד ההגנה כפירה בכך שהנאשם היה אכן המחזיק ובעל השליטה בקטנוע המדובר בעת הרלבנטית, וכן שאין מצד ההגנה כפירה גם בכך שהקטין היה בלתי מורשה לנהיגה וכי הנאשם גם ידע זאת.
כמו כן הוברר שאין מצד ההגנה כפירה בכך שביום האירוע עבד הקטין בעסק ההמבורגרים של הנאשם וזאת במסגרת מה שהוגדר ע"י הנאשם כ- " יום ניסיון בעבודה".

הכפירה מצד ההגנה בתיק זה התמקדה אם כך בכך שנטען ע"י ההגנה כי אין זה כלל נכון שהנאשם התיר לקטין לנהוג בקטנוע.

ככל שהדבר דורש עוד הבהרה, ייאמר כי הנאשם לא הועמד בתיק זה לדין באחריות לגרימת התאונה ולתוצאותיה, אלא ,כאמור, אך בעבירה של התרת נהיגה.
עוד במאמר מוסגר ייאמר בהקשר אחרון זה כי במהלך הדיון שהתקיים בפני
י הסתבר שתוצאותיה של התאונה מבחינת הפגיעה הגופנית לקטין היו תוצאות קשות, ומדובר היה בתאונה אשר בה אירעה התנגשות (כך עולה מדו"ח הבוחן המשטרתי שהוגש בפני
) בין הקטנוע עליו רכב הקטין לבין דלת שמאל קדמית (פתוחה או שנפתחה) של מכונית חונה.
אלא שאשוב ואזכיר : אין בתיק שבפני
אלא את מה שיש בו, ומה שיש בו הוא אישום בדברת התרת נהיגה.
יבינו אם כך הצדדים ,ויבין הקורא, כי
אין בהכרעת דין זו אלא כדי לקבוע האם התיר הנאשם לקטין לנהוג או שמא לאו, ואין בהכרח לטעמי בכוחה של הכרעת הדין כדי להעיד או לכמת (מלשון כמות) מה היתה, אם בכלל, תרומת עובדת היות הקטין חסר רשיון נהיגה לקרות התאונה (שהרי יתכן למשל דרך מקרה שנהג שהוא חסר רשיון ינהג דווקא כנדרש מבחינת התנהלותו על הכביש במקרה נתון, ויתכן שלא); מה היתה אם בכלל, אחריות או תרומת נהג הרכב החונה לקרות התאונה ;
ככל שהיתה לקטין אחריות או תרומה כנהג לקרות התאונה עצמה האם ובאיזו מידה קשורה היתה היא לחוסר מיומנותו כבלתי מורשה (ככל שהיה, אם היה, בלתי מיומן) וכיצד גם אגב מכמתים (שוב מלשון כמות) את החלטתו השגויה של הקטין עצמו לנהוג כבלתי מורשה, ועוד ועוד.
ובמילים אחרות:
מנגנוני התרחשות התאונה והאחריות לה לא נבחנו בפני
, וההכרעה בתיק שבפני
היא אם כך כאמור אך ורק לעניין השאלה האם היתה התרה או שמא לאו.

מטעם התביעה העידו בתיק זה העדים הבאים:

בוחן התנועה המשטרתי מר נועם לוי (ע.ת. 1) אשר במסגרת עדותו הוגשו: הודעת נאשם, דו"ח פעולה, ומזכר (סומנו ת/1 עד ת/4).

לבקשת ההגנה, הוגשו באמצעות בוחן התנועה ע.ת. 1 גם לוח צילומים שערך (סומן נ/1) וכן הודעתו של הקטין מיום 10.12.03 (סומנה נ/2).

עוד העידה מטעם התביעה הגב' אושרה נעמן (ע.ת. 2) שהיא אמו של הקטין ואשר במסגרת עדותה, ולבקשת ההגנה, הוגשה הודעתה (סומנה נ/3).

העיד מטעם התביעה גם מר אסף נעמן (ע.ת. 3) שהינו הקטין המדובר (היה כבן 17 ביום האירוע) ובמסגרת עדותו, ולבקשת ההגנה, הוגשה הודעתו מיום 7.11.05 (סומנה נ/4).

עוד העידה מטעם התביעה הגב' סיון דבורה (ע.ת.4 ) אשר במסגרת עדותה הוגשה, לבקשת ההגנה, הודעתה מיום 18.12.03 (סומנה נ/5).

לבקשת התביעה, ובהסכמה, הוגשה גם הודעה של הנאשם שנמסרה לשוטר בשם חגי כהן אשר ההגנה ויתרה על חקירתו (ההודעה סומנה ת/5).

מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד (ע.ה. 1).

התביעה סיכמה, כמבוקשה,בעל פה, וההגנה הגישה,כמבוקשה, את סיכומיה בכתב.

עמדתי לאחר בחינת הראיות, התרשמות ישירה מהעדויות, מתן הדעת למצוי בסיכומי הצדדים ולמצוי בדין, הינה שדין הנאשם להרשעה בעבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה ביחד ובקשר עם סעיף 36 ב (ג) לפקודת התעבורה.

תחילה תוסבר עצם ההחלטה בדבר הרשעה בעבירות דלעיל, ואח"כ תוסבר ותנומק
הקביעה העובדתית כי נעשתה התרה.

אכן, בכתב האישום ציינה התביעה בפרק הוראות החיקוק רק את סעיף 36 ב (ג) לפקודת התעבורה, ואילו אך בסיכומיה ביקשה היא הרשעה גם בעבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה אגב עתירה לשימוש בהקשר זה בהוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
בכך צודקת לטעמי התביעה בבקשתה ובתפיסתה, אם כי יש אגב להצטער על כך שסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה לא מצא מלכתחילה את מקומו בכתב האישום.

ואסביר:

בסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה, המצוי תחת הסימן " רישיון נהיגה ", וכותרתו של הסעיף
" איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה " , מצויה עצם הוראת האיסור על בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, להרשות לנהוג ברכב למי שאיננו בעל רשיון נהיגה תקף לנהיגת רכב מאותו סוג לפי סעיף 10 (א) לפקודה.
כאן בסעיף 10 (ב), מצוי האיסור.
אין למצוא בסעיף 10(ב) את הסנקציה על הפרת האיסור.
הסנקציה על הפרת איסור מצויה במקומות אחרים ובהם – בקשר עם נסיבות נתונות - בסעיף 36 ב. לפקודת התעבורה.


דומה הדבר, דרך משל, לכך שבסעיף 39 א. לפקודת התעבורה (באותו פרק אגב בו מצוי סעיף 36 ב. לפקודת התעבורה) מצויה סנקציה על עבירת נהיגה בשכרות (שנתיים פסילת רישיון מינימום, או ארבע שנים בנסיבות המתוארות בסעיף) וזאת כאשר האיסור עצמו (האיסור על נהיגה בשכרות) מצוי בסעיף אחר, הוא סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

יטען הטוען, ובצדק, כי בסעיף 36 ב (ג) לפקודת התעבורה, ולהבדיל מן הנוסח של סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה, מצויה דרישה בדבר ידיעה שצריכה להתקיים אצל המרשה בדבר העדר רישיון מתאים אצל הנהג,
אלא שבקשר לכך יש ראשית לומר שאין פירושו שסעיף 10 (ב) אינו הוראת האיסור בבסיסה בעוד שסעיף 36 ב (ג) היא הסנקציה בהתקיים נתונים כמפורט, ושנית ייאמר כי במקרה שבפני
נו אף לא קמה כל מחלוקת בדבר ידיעה ברורה שהיתה אצל הנאשם על כי הקטין (אסף נעמן) היה בעת הרלבנטית בלתי מורשה לנהיגה.

התביעה טענה בסיכומיה כי הענישה המדוברת בסעיף 36 ב (ג) לפקודת התעבורה, כאשר עסקינן במקרה של התרה לקטין בלתי מורשה, היא ענישה המעמידה את העבירה כעבירה מסוג פשע לא מסוג עוון, וזאת לנוכח כך שלדברי התביעה העונש שקבע המחוקק (כשעסקינן כאמור במקרה של התרה לקטין) הינו חמש שנות מאסר ולא שלוש שנות מאסר.

אלא שיש לשים לב ולדייק – הסנקציה של חמש שנות מאסר היא כאשר מדובר בהתרת נהיגה לקטין שאיננו יכול לקבל רישיון נהיגה (וזאת להבדיל יש לומר, מקטין שיכול לקבל רישיון נהיגה).

במקרה זה מדובר היה בקטין יליד 8.10.86 (ראה נא את הפרטים המצויים בכותרת של נ/4).
צא וחשב אם כך שביום האירוע (25.11.03 ) היה הקטין בן 17 שנים ועוד 48 ימים.

עפ"י פרק שני ,חלק ג', לתקנות התעבורה (הפרק שענינו וכותרתו " רישוי נהיגה ") ניכר שבגיל אשר בו היה הקטין אסף נעמן בעת האירוע דנן היה הוא אמנם קטין אך לא קטין " שאיננו יכול לקבל רשיון נהיגה ".

אמור לפיכך שהסנקציה במקרה שכזה עפ"י סעיף 36 ב (ג) לפקודה היא עד 3 שנות מאסר ולא עד 5 שנות מאסר כלפי מי שהתיר לקטין את הנהיגה, ומכאן שבניגוד לעמדת התביעה בסיכומיה, אין מדובר בפני
בעבירה מסוג פשע אלא בעבירה מסוג עוון. (ראה הוראת סעיף 24 לחוק העונשין).

ואם כך היא המסקנה המשפטית, אזי ניכר שנגזר הימנה היבט נוסף שהוא משפטי באופיו והוא שאין לתביעה צורך להוכיח במקרה דנן יסוד נפשי ,אלא חוזרים אנו לעמדת הפסיקה הרגילה (כביטויה עוד בע"פ 502/66
"דויטש נ. מ"י") בדבר היות העבירה מסוג אחריות קפידה (ובפרט במקרה דנן שבו לא קמה מחלוקת על דבר הידיעה של הנאשם כי אסף נעמן בלתי מורשה לנהיגה).
אלא שאף אם תמצא לומר שיידרש בהקשר נתון יסוד נפשי של רשלנות – אומר כי מצאתי – ואף זאת יוסבר מיד בהמשכה של הכרעת דין זו – כי אף זו קיימת מצד הנאשם.

עד
כאן יסוכם אם כך שבמישור המשפטי מדובר היה אמנם בקטין, אך בקטין שהיה בעל פוטנציאל לקבל רשיון כפי גילו, ומכאן שהסנקציה המצויה בסעיף 36 ב (ג) איננה מכתיבה את אשר התביעה סברה כאמור בסיכומיה כי היא מכתיבה.

וכאן גם הגיעה העת להסביר, ככל שהדבר עדיין לא הוסבר במלואו, מדוע, במישור המשפטי, ראיתי לנכון להרשיע את הנאשם גם בעבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה על אף שהוראה זו לא מצויה בכתב האישום.

אין ספק בעיני – ודומני כי קיים קושי לחלוק על עניין זה – כי תיק זה כולו, מתחילתו ועד סופו, התנהל כאשר על המדוכה השאלה האם התיר הנאשם לאסף נעמן לנהוג בקטנוע או שמא לאו.
סוגיה זו היא היא הסוגיה אשר עמדה על הפרק, ובוודאי שאין היא בגדר הפתעה להגנה.
סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה הוא כאמור (גם ככותרתו) האיסור, ואילו סעיף 36 ב (ג) הוא מדבריה של הסנקציה על הפרת האיסור.

אך זאת ועוד: סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי מדבר על סמכות הרשעה בעבירה שהאשמה בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו וזאת אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום.
אלא שהעובדות האלה (העובדות אשר כן נטענות בפרק העובדות אשר בכתב האישום אשר הוגש מלכתחילה בתיק זה) – הן הן העובדות הרלבנטיות הממוקדות לענין הטענה של התרת נהיגה לבלתי מורשה, ומכאן שלא
זו בלבד שיש לומר שאין כאן חדש או מפתיע להגנה, אלא שאף יש לומר שזה הרי, ולא אחר, לב הענין ולב המהות מלכתחילה.
כך או כך - הזדמנות סבירה לנאשם להתגונן מפני עבירה של התרת נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה ניתנה גם ניתנה בתיק זה ומכאן שאת המשוכה הזו עברה התביעה.

וכעת,משנסקר כבר ונותח המישור המשפטי, הגיעה העת למישור העובדתי.

משבהודעתו הראשונה של אסף נעמן אין למצוא (מכורח הנסיבות של מצבו הרפואי דאז) כל אמירה בדבר היתר נהיגה מפורש שקיבל,
ומשרק בהודעתו השניה של אסף נעמן (שנמסרה רק בחלוף כשנתים מיום האירוע) ניתן למצוא אמירה שכזאת (ועל אף שבגירסתו של הנאשם מצאתי לא מעט סתירות פנימיות) יינתן עפ"י הדין לנאשם להנות מהספק בנקודה עובדתית זו.

הן הנאשם, הן אמו של אסף נעמן (הגב' אושרה נעמן), והן אסף נעמן עצמו, הסכימו למעשה כולם שיום התאונה היה גם יום העבודה הראשון של אסף נעמן בעסק ההמבורגרים של הנאשם. (ראה בהקשר זה, בין היתר, את עדותו של הנאשם בעמ' 12 שורות 30 – 31 לפרוטקול).

הן הנאשם והן אסף נעמן העידו כי למעשה הסיכום של מהות העבודה מצד אסף בעסק ההמבורגרים יהיה שאסף לא יהיה שליח בעסק אלא הופך המבורגרים.
ראה נא את דברי אסף נעמן בהודעתו השניה (נ/4) בשורות 10 -11 כדלקמן:

" כאשר הלכתי עם גולן טרי
אני אמרתי לו בפירוש שאני לא שליח כי אין לי רשיון נהיגה, וגולן אמר ,אתה לא שליח אתה הופך המבורגרים ".

(מתוך דברי אסף נעמן בנ/4 כאמור).

לכשהופנה אסף נעמן בחקירתו הנגדית לדברים אלה שנרשמו מפיו בהודעתו נ/4 השיב אסף נעמן כדלקמן:

" אם אתה מפנה אותי להודעתי נ/4 שורה 11, שם גולן אמר שאני לא שליח ואני הופך המבורגרים, ואיך אני מספר שהוא אמר לי לעשות שליחויות ומצד שני הוא מספר שהוא אמר שאני בתפקיד הופך המבורגר, אני שאלתי את עצמי הרבה את השאלה הזו וגם אותו, עקב זה שזה יום ראשון, ונסעתי בעברי ללא רשיון, אז כנראה הוא הניח שאין לי בעיה אמרתי לו בפירוש שאני לא עושה שליחויות והוא אמר לי שאני עושה המבורגרים ולא שליח, ואחר כך ביקש ממני כפרה עליך תצא למשלוח הזה ויש עדויות מעוד אנשים ששמעו אותו אומר את זה ". (מתוך עדותו של אסף נעמן בעמ' 14 שורות 1 – 7 לפרוטוקול).

התרשמותי היא כי, בכל הכבוד, גירסתו של אסף נעמן בקשר עם הוראה או בקשה שניתנה לו ע"י הנאשם לבצע משלוח עם הקטנוע היא גירסה שמקורה (המאוחר יש לומר – החל משנתים לאחר האירוע) במידה רבה על יסוד דברים ששמע בשלבים מאוחרים יותר מפי אחרים ולא מתוך זכרונו שלו.

עניין זה מתחדד אגב מתוך עדותה של אמו של אסף, הגב' אושרה נעמן, אשר השיבה בחקירה נגדית לשאלה על סמך מה היא אומרת שהנאשם שלח את בנה לשליחויות כי
" אמרו לה" שכך היה. (עדותה בעמ' 10 שורות 2 – 5 לפרוטקול)

גם עדותה של ע.ת. 4 (הגב' סיון דבורה) בדבר כך שראתה את הנאשם שולח את אסף נעמן לשליחויות איננה החלטית באשר ליום האירוע עצמו שהרי העידה כדלקמן:

" לא אמרתי שראיתי באותו יום שולח אותו, בעבר כן".
(עדותה בעמ' 17 שורה 1 לפרוטוקול, וכן ראה נא את עדותה בעמ' 16 שורות 31 - 32 לפרוטוקול שם העדה הנ"ל מציינת כי איננה יודעת כמה זמן עבד אסף במקום וכי יכול להיות שהוא עבד רק יום אחד).

לא נסתרה עדותו של הנאשם על כי בעת אירוע התאונה הוא לא נכח בעסק שלו (עסק ההמבורגרים המדובר).

יוצא מכל אלה שאין בידי לקבוע ברמה שמעבר לספק סביר כנדרש בפלילים שהנאשם הורה או ביקש פוזיטיבית מאסף נעמן לבצע בעת הרלבנטית לאירוע שבפני
משלוח באמצעות הקטנוע.

אלא שבכך אין כדי לחלץ את הנאשם מהאישום.

עולה באופן ברור ביותר מחומר הראיות – ולרבות מתוכן עדותו וגירסתו של הנאשם עצמו – כי על אף שלבטח ידע על כך שלאסף נעמן אין רשיון נהיגה, הותיר הנאשם את מפתחות הקטנוע ואת הקסדה באופן חופשי ונגיש בעסק, לא נכח בעסק, והותיר בעסק את הקטין ביום העבודה הראשון שלו בניסיון, כאשר מפתחות הקטנוע בהישג יד והקטנוע בקירבת מקום בהישג יד.

כלום לא עלה על דעתו של הנאשם, או צריך היה לעלות על דעתו של הנאשם, כי במצב דברים שכזה עלול בסבירות הקטין להשתמש בקטנוע לעניניו או לסקרנותו ואולי אפילו כדי בכל זאת לעשות משלוח כדי לרצות את מעסיקו ביום העבודה הראשון ?

כלום לא עלה על דעתו של הנאשם, או צריך היה לעלות על דעתו של הנאשם, כי באם יש לקטין גישה מיידית למפתחות ולקטנוע אזי קצרה היא מאד הדרך לכך שהקטין יתפתה מסיבה כלשהי להשתמש בקטנוע (ויהא זה אף אולי כדי לקפוץ לביא חולצה מהבית כי נעשה קריר) – כפי שהעיד הקטין - ולשוב במהרה לעסק כדי להצדיק את יעילות יומו הראשון בעבודה בעסק?

כלום לא עלה על דעתו של הנאשם לקחת את מפתחות הקטנוע עמו כאשר הוא עוזב את העסק?
מה מנע מהנאשם, עת עוזב הוא את העסק, מלקחת את מפתחות הקטנוע עמו בכיסו ולא להשאירם סתם כך בעסק?
לא באה על כך תשובה או גירסה מפי הנאשם.

מה מנע מהנאשם מליתן לחלופין את מפתחות הקטנוע למישהו אחר, בוגר, אשר עולה מהעדויות שככל הנראה נותר גם הוא בעסק בעת הרלבנטית?
לא ניתנה על כך תשובה או גירסה מפי הנאשם.

מה מנע מהנאשם מלסגור את מפתחות הקטנוע במגירה נעולה או בארון נעול?
גם על כך לא באה על כך תשובה או גירסה מפי הנאשם.

אגב, לא נשמעה למשל מפי הנאשם גירסה לפיה למשל התיר הוא לקטין (ביום הראשון של נסיון של עבודה של הקטין בעסק) להחזיק את הכסף המתקבל מהלקוחות או את הקופה של העסק, או להיות בעל גישה לאלה האחרונים.
ואם הנאשם לא בחר לתת לקטין גישה לקופה של הכסף ביום עבודה ראשון כנסיון, מדוע זה יבחר הנאשם לסמוך על הקטין ,המצוי בנסיון, שלא יגע במפתחות הקטנוע ובקטנוע העומד זמין בסמוך לעסק?
לא באה על כך תשובה או גירסה מפי הנאשם.

ואם כבר בחר הנאשם להשאיר את מפתחות הקטנוע נגישים לכל מי אשר עובד אותה עת בתוך העסק הקטן (שגודלו קוביה של 10 עד 12 מ"ר לדברי הנאשם), מדוע עזב הוא את העסק ולא נותר להשגיח על הקטין ועל מעשיו ביומו הראשון לעבודה?
גם על כך לא באה תשובה או גירסה מפי הנאשם.

אכן,
גם למי שבוחר לנהוג ללא רשיון יש אחריות כמובן (אף אם עסקינן בקטין) ואולם בתיק שבפני
הרי נדון כתב אישום כלפי הנאשם.
זהו נושא התיק שבפני
.

בפרט לנוכח העובדה שעסקינן בקטין, ובשיקול דעת שיתכן שבמקרה נתון יהיה שונה מצד קטין משיקול הדעת מצד בוגר, ובפרט שמדובר היה ביום עבודה ראשון בנסיון (עת הנאשם מטבע הדברים איננו יודע עדיין את טבעו של מי אשר הוא מעסיק בנסיון – שהרי נסיון כשמו כן הוא), צריך היה הנאשם להיות מודע לאפשרות ההתרחשות של שימוש במפתחות ובקטנוע הזמינים שהותיר שם, ועפ"י התרשותי מן המכלול מתבקשת מסקנה שהנאשם אף היה מודע.

ויישאל : האם ניתן ,לאור כל אשר פורט לעיל, לומר שהנאשם, כבעל השליטה ברכב, "הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב ". (לשון סיפת סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה)
?

התשובה לכך היא לטעמי כי רחוק מכך.
הודגם והוכח שהיו שפע של אמצעים סבירים שיכול היה הנאשם לנקוט בהם, אך לא נקט בהם.

זאת ועוד:
עיון בעדותו של הנאשם בבית המשפט, כמו גם בהודעתו במשטרה, מלמד כי בשום שלב לא העיד הנאשם כי הוא פעל פוזיטיבית להזהיר את הקטין לבל ינהג בקטנוע.
הנאשם אך ורק גרס בעדותו כדלקמן:
" לא הכרחתי אותו לקחת (הכוונה לקחת את הקטנוע ע.נ.) ולא הצעתי לו לקחת ...
אני מסביר שהכוונה שלא אמרתי לו לנהוג באופנוע, וגם לא הצעתי לו אם אתה מעונין לנהוג ... לא אמרתי לו לנהג, לא הצעתי לו לנהוג, האופנוע היה בסמוך לעסק לצורך מכירתו, לא הגשתי לו ביד שום מפתח ... ".
(מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 26 שורות 16 עד 22 לפרוטקול).

הנה כי כן -
אין למצוא בעדותו של הנאשם כל אמירה לפיה טרח הוא לומר לקטין לבל ינהג.

הסנגור בסיכומיו (סעיף 16 לסיכומי ההגנה) ביקש לטעון כי מאחר שאסף נעמן העיד שהנאשם נתן לו את המפתחות, אזי אין כביכול משקל לשאלה היכן שמר הנאשם את המפתחות.
על כך יש להשיב להגנה שאסף נעמן העיד כדלקמן: " אם אתה שואל אותי האם אני זוכר מהיכן לקחתי את המפתחות כשיצאתי מהעסק למשלוח, אני משיב שאני לא זוכר, קרוב לודאי שגולן הביא לי את זה ". (עמ' 13 שורות 29 – 30 לפרוטקול).

ראשית יאמר אם כך שאסף נעמן העיד כי איננו זוכר, ושנית יאמר כי בוודאי ובוודאי שיש משקל לשאלה היכן שמר הנאשם את המפתחות, ושאלה זו נענתה ע"י הנאשם בדרך אשר חוזרת ומצביעה במפורש כי הנאשם לא דאג לשמור את המפתחות (או לקחת אותם עמו בכיסו)באופן אשר יהא בו כדי לספק את דרישת הדין כי יוכח שננקטו ע"י הנאשם כל האמצעים הסבירים כדי שהקטין לא יוכל לנהוג
ברכב.

לסיכום
:
מחמת הספק אין בידי לקבוע התרה בדרך מילולית מפורשת (כגון "הנה אני מוסר לך את המפתחות, קח ונהג ").
יחד עם זאת, בהחלט יש לטעמי כדי לקבוע בתיק זה כי התקיימה התרה בדרך של התנהגות ובדרך של מחדל.
מן הנאשם בהחלט לא יצא בזמנו כלפי הקטין מסר של איסור לנהוג.

תחת זאת עולה מתמונת הראיות כי מן הנאשם יצא כלפי הקטין מסר של :
השארה לשיקול דעת,
של העדר פיקוח,
של עצימת עיניים , של - אני לא אומר לך לנהוג אבל גם לא אומר לך לא לנהוג.
וככל שיש להזכיר זאת שוב : מדובר היה כאמור בהתנהלות אל מול קטין ואל מול שיקול דעת של קטין וזאת ביום נסיון ראשון של הקטין בעבודה.

לאור כל המנותח ומפורט לעיל, עובדתית ומשפטית, מורשע לפיכך הנאשם בעבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה ביחד ובקשר עם סעיף 36 ב(ג) לפקודת התעבורה.

ניתנה היום,
כ' סיון תשע"ג , 29 מאי 2013, במעמד הצדדים.






שני נעמן







תד בית משפט לתעבורה 11478/08 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גולן טרי (פורסם ב-ֽ 29/05/2013)