פסקי דין על אופיר דרדרי

6537-08/10 תתע     27/05/2013




תתע 6537-08/10 מדינת ישראל נ' אופיר דרדרי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ע 6537-08-10 מדינת ישראל
נ' דרדרי




בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם


בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


אופיר דרדרי



הנאשם
ע"י ב"כ ולדמן/שלגי


הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א) ו- 39א לפקודת התעבורה. במהלך דיון ההוכחות ובהסכמת ההגנה, תוקן כתב האישום והוספה עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.7.10, בסמוך לשעה 04:53, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב פינסקר והגיע בסמוך לבית מספר 11 וזאת בהיותו שיכור, לאחר שסירב להיבדק במכשיר "ינשוף" לצורך בדיקת שכרות, אף שנדרש להיבדק כדין.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.
פרשת התביעה
עד תביעה מס' 1, רס"מ
מוניר שריף, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:
ת/1 – דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות
ת/2 – דו"ח עיכוב
ת/3 – דו"ח פעולה
ת/4 – דו"ח הזמנה לדין
עדת תביעה מס' 2, רס"ר אסתר בן דוד, מטעמה הוגשו המסמכים הבאים:
ת/5 – טופס דין וחשבון
ת/6 – פלטי בדיקה
ת/7 – פלט בדיקת כיול
עדת תביעה מס' 3, רס"ר אלינור שאבי, מטעמה הוגשו המסמכים הבאים:
ת/8 – פלטי בדיקה
ת/9 – פלט בדיקת כיול
ת/10 – טופס דין וחשבון
עד תביעה מס' 4, רס"ב אבנר ברזילי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:
ת/11 – תע"צ תקינות מכשיר
ת/12 – טופס ביקורת תקופתית
ת/13 – כרטיס מכשיר
ת/14 – תעודות בלון יחידה (בטעות נרשם בפרוטוקול ת/15)
ת/15 – תעודת בלון מעבדה (בטעות נרשם בפרוטוקול ת/16)

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן
:
הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ונעצר לבדיקה שגרתית, על ידי ע"ת 1. הנאשם התבקש לבצע בדיקה ב"נשיפון" וכשל בבדיקה.
בשלב זה, הודיע לו העד כי הוא מעוכב בחשד לעבירה של נהיגה בשכרות וכי אסור לו לאכול, לשתות, לעשן ולהקיא. העד ביצע לנאשם מבחני ביצוע, בהם נמצאו הממצאים הבאים:
הנאשם עמד באופן יציב והלך על הקו באופן יציב, למעט סטיות קטנות בשני צעדים וצלח את מבחן הבאת אצבע לאף.
התרשמותו של העד הייתה כי הנאשם נתון תחת השפעה בינונית של אלכוהול.
מטרת בדיקת הנשיפה ומשמעות הסירוב להיבדק הוסברו לנאשם והוא הועבר לבדיקה אל ע"ת 2.
הנאשם נבדק במכשיר "ינשוף" מספר 038, אשר ביום 18.4.10, נבדק ע"י ע"ת 4 בבדיקה שגרתית ונמצא כתקין, כאמור ב- ת/11, ת/12 ו- ת/13.
הנאשם נשף 6 פעמים, אך נפח הנשיפה לא היה מספיק ולא בוצעה מדידה.
לשיטתו של ע"ת 1, הנאשם ניסה להכשיל את הבדיקה, שכן נשף נשיפות קצרות ביותר ושאף אויר במקום לנשוף.
לאחר דין ודברים בין הנאשם לעדים, הועבר הנאשם אל ע"ת 3 , לביצוע בדיקה נוספת.
הנאשם נשף נשיפה אחת, בה נמדד ערך של 335 מיקרוגרם, אך בנשיפה השנייה שוב לא היה נפח נשיפה מספיק ולכן, לא בוצעה מדידה תקינה.
בנסיבות אלה, נרשם לנאשם הדו"ח שבנדון.
בשעה 05:00, לאחר סיום הטיפול ורישום הטפסים, שוחרר הנאשם.
פרשת ההגנה
מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד ועל פי גרסתו, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן
:
הנאשם בילה אותו ערב בארוחה אצל חברים ואחר מכן, בבר. במהלך ארוחת הערב, שתה בירה אחת ובהמשך, בבר, שתה בירה נוספת.
כאשר נסע מכיוון רחוב אלנבי לכיוון ביתו שברחוב ריינס, נעצר לבדיקה שגרתית על ידי מתנדבת משטרה, שערכה לו בדיקה ב"נשיפון" ולאחר מכן, הורתה לו להמתין, עם עוד כ-4-5 נהגים, לבדיקת ה"ינשוף".
לאחר פרק זמן מסוים, נקרא הנאשם לבצע את הבדיקה, נשף למכשיר מספר פעמים, אך נאמר לו כי "התוצאה לא טובה" ולבסוף, אמרו לו השוטרים כי הוא מרמה ומשקר.
אחד השוטרים ביקש ממנו לבצע את הבדיקה כהלכה והוא נשף שוב, אך התוצאה לא הייתה תקינה.
בהמשך, ביצע לו השוטר בדיקת מאפיינים.
הנאשם ביקש לרשום את תגובתו בדו"ח, אך השוטר סירב והנאשם העלה אותם על הכתב, כאמור ב- נ/1.
דיון והכרעה
כאשר על בית המשפט להכריע בתיק כגון זה, שעניינו נהיגה בשכרות בשל סירוב להיבדק, ההכרעה תיפול על פי התשובה לשאלה האם קיבל הנאשם הסבר התואם את דרישות המחוקק, באשר לבדיקת השכרות וההשלכות של סירוב להיבדק, ולמרות זאת, עמד בסירובו להיבדק, או לחילופין, הסכים לכאורה לבצע את הבדיקה, אך בפועל, הכשילה ומנע ביצוע מדידה תקינה.

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם הכשיל במכוון את הליך הבדיקה, כפי שיפורט להלן ומכאן שנסתרה החזקה של שכרות מכח הסירוב להיבדק, אך מאידך, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה גרסתה באשר להיות הנאשם נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

הנאשם נעצר לבדיקה שגרתית, על ידי ע"ת 1. לדברי העד, אף שב- ת/4 נרשמה שעת העבירה 04:53, הרי שהנאשם נעצר בסביבות 03:00 וזאת בהסתמך על כך שמבחני הביצוע נערכו לנאשם בשעה 03:10.

בבדיקת "נשיפון" שנערכה לו, נמצאה אינדיקציה לאלכוהול, כעולה מ- ת/1, ת/3 ו- ת/4 והנאשם עוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף".
טענת הנאשם כי לא נעצר על ידי ע"ת 1 אלא על ידי מתנדבת משטרה, לא נשללה על ידי העד, אך הוא עמד על כך שמיד לאחר עצירתו, היה הנאשם בהשגחתו לפרק זמן של 15 דקות והוא השגיח עליו כי לא יאכל, לא ישתה, לא יקיא ולא יעשן, עד לבדיקה.
כעולה מ- ת/1, ת/3 ו- ת/4, העד ציין כי שהה עם הנאשם כל העת, מרגע עצירתו ועד לסיום הטיפול בו, כולל במהלך בדיקות הנשיפה.
הנאשם טען כי לאחר שנבדק ב"נשיפון", נאמר לו להמתין לבדיקת ה"ינשוף" ובמהלך ההמתנה, עמד בצד, לבדו ולא עשה דבר, אך טענה זו לא הועלתה במהלך חקירתו הנגדית של העד.

לעניין זה, נאמר
בע"פ 71609/03 צברי נ' מדינת ישראל
,
על ידי ס.נ. כבוד ש' ברלינר:

"ככלל, יש לעמת עד עם הנקודות הבעייתיות בעדותו.
לכך נועדה החקירה הנגדית שהוכרה מאז ומעולם כספינת הדגל של השיטה האדברסרית.
מטעם זה - אי הצגת שאלה במרבית המקרים, כמוה כהסכמה לדברי העד בנושא זה או אחר, או רצון מכוון שלא לאפשר לעד לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה.
התמודדות העד עם השאלה, הסבריו, אופן מתן העדות - הם המכשיר היחיד המצוי בפני
בית המשפט בהכריעו בסוגיה הספציפית שבמחלוקת.
משנשלל מבית משפט מכשיר זה - אין לצפות כי יסיק מסקנות לחובת העד ומהימנות גרסתו".
ואילו כבוד הש' קדמי, כתב בספרו
"על הראיות", חלק רביעי עמ' 1949 :

"כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהעדר הסבר סביר אחר – כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא: ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא הייתה לעד הזדמנות ל"הגן" על עמדתו".
לפיכך, אני דוחה טענת הנאשם כי עמד בצד ללא השגחה ומאמצת גרסת המאשימה, לפיה העד שהה עם הנאשם כל העת.
ממילא, טען הנאשם כי כאשר עמד והמתין, לא עשה דבר שיש בו כדי לסכל את הליך הבדיקה.

בשעה 03:26, הועבר הנאשם אל ע"ת 2, לבדיקה במכשיר "ינשוף" מספר 038, כעולה מ- ת/5-ת/6.
העד נחקר והעיד כי מפעילת ה"ינשוף", עמדה בצדו השני של הצומת וכי שהה לצד הנאשם במהלך הבדיקה, כעולה מ- ת/3 – ת/4.
כאמור לעיל, מכשיר ה"ינשוף" שבנדון, נבדק בביקורת תקופתית כנדרש ונמצא תקין.
בתום הבדיקה, כייל העד את המכשיר לערך בלון הכיול ששימש את יחידת התנועה באותה תקופה, 347.93.
ערך זהה נרשם על ידי ע"ת 2 ו-3, בת/7 ו- ת/9, כאשר ביום
9.7.10, בשעות 22:17 ו- 22:10, ביצעו בדיקות כיול למכשיר האמור והמכשיר נמצא תקין.
על פי ת/5, ת/6, ת/8 ו-ת/10, זהו המכשיר בו עשו העדות שימוש לצורך בדיקתו של הנאשם.
ע"ת 4 נחקר ממושכות לגבי סוגיה של תיקון צינור נשיפה, שבוצעה במכשיר האמור, כעולה מת/13
והסביר כי בכל מקרה של תקלה בצינור, מכשיר ה"ינשוף" לא יתחמם, יראה כי יש תקלה ולא יאפשר ביצוע מדידה . עוד נחקר העד והשיב כי לא נמצאו במכשיר זה חתיכות ניילון שסתמו אותו, כפי שאירע במקרים אחרים וכי אם היה ממצא כזה, הוא היה מתועד ב- ת/13.
ממילא, מסר העד בחקירה חוזרת, התקלה בצינור הנשיפה אליה התייחסה באריכות ב"כ הנאשם, התגלתה רק בחודש ספטמבר 2010 ואילו העבירה נעברה, לכאורה בחודש יולי 2010, אחרי בדיקה תקופתית שערך ב- 18.4.10 ולפני ביקורת שגרה נוספת, שנערכה ב- 9.8.10, בה לא דווח על תקלות כלשהן.
ברע"פ 8135/07, אהוד גורן נגד מדינת ישראל
, קבע בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים כי:" אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקתית".

בפסקי הדין ת' 11893/07 ו- עפ"ת 10-04-25457, מדינת ישראל
נגד עוזרי (להלן – פס"ד עוזרי), שם נדונה באריכות אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"ינשוף", נקבע בשתי הערכאות כי מדובר במכשיר אמין וכאמור בפס"ד של בית המשפט המחוזי :"בצדק ציין בית משפט קמא כי למכשיר הינשוף עומדת חזקת אמינות, הניתנת לסתירה (עמוד 27 לפסק הדין). מסקנה זו נתמכה, בין היתר, באמור בפסק הדין הנ"ל בעניין גורן שבו נקבע כי "אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקית" (פיסקה כ"ח לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). מסקנה זו נובעת גם מן הדין עצמו (סעיף 64 לפקודה) שקבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול
(ראו: ע"פ 40202/07
מדינת ישראל
נ' שלמה
[פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.6.2007)
.
...הנה כי כן, מסקנתנו היא כי בדין קבע בית משפט קמא כי עומדת לו, לינשוף, חזקת אמינות. מעבר לכך, המדינה עמדה בנטל המוטל עליה גם בראיות נוספות שהביאה לעניין מהימנות המכשיר, אם מן הניסיון שנצבר בעולם בנדון ואם בחווֹת דעת המומחים שהביאה".
מכל האמור, אני קובעת כי לא נסתרה חזקת התקינות של מכשיר ה"ינשוף".

על פי ת/6, בפלט מספר 2631, נשף הנאשם 5 נשיפות, כאשר באף אחת מהן לא ניתן נפח נשיפה המספיק לביצוע מדידה תקינה.
בפלט מספר 2632, נשף הנאשם 5 נשיפות, כאשר בשלוש מהן לא ניתן נפח נשיפה המספיק לביצוע מדידה תקינה ושתי נשיפות נוספות, נכשלו בציון "נשיפה אסורה".

בפלט מספר 2633, נשף הנאשם 5 נשיפות, כאשר באף אחת מהן לא ניתן נפח נשיפה המספיק לביצוע מדידה תקינה.
העדה לא ציינה ב- ת/5, כי החליפה פיה עבור כל נשיפה.
העדה תיעדה את הליך הבדיקה, כנדרש, ב- ת/ 5 ועותק מהמסמך נמסר לנאשם, אשר סירב לחתום עליו.
העדה לא ציינה דבר בתרשומתה דבר באשר להכשלה מכוונת של הליך הבדיקה.
העדה סיימה את הליך הבדיקה בשעה 03:39.
כעולה מ- ת/3 ו- ת/4 וגם מעדותו של הנאשם עצמו, הנאשם טען כי השוטרים מאשימים אותו כי הוא מרמה ומשקר ולכן, הוחלט ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להיבדק, אצל ע"ת 3.

בשעה 03:52, הועבר הנאשם אל ע"ת 3, לבדיקה במכשיר ה"ינשוף".
על פי ת/8, בפלט מספר 2636, נשף הנאשם 5 נשיפות, כאשר בנשיפה הראשונה נמדד ערך של 335 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, אך בארבע הנשיפות הנוספות, לא ניתן נפח נשיפה המספיק לביצוע מדידה תקינה.
העדה ציינה ב- ת/10, כי החליפה פיה עבור כל נשיפה.
העדה תיעדה את הליך הבדיקה, כנדרש, ב- ת/ 10 ועותק מהמסמך נמסר לנאשם, אשר חתם עליו.
העדה לא ציינה דבר בתרשומתה באשר להכשלה מכוונת של הליך הבדיקה.

תמהה אני מדוע התרשם רק ע"ת 1 כי הנאשם מבקש להכשיל את הבדיקה.
ע"ת 2 ו-3, הנן מפעילות "ינשוף" מוסמכות משנת 2007 וככאלה, חזקה עליהן כי הן בקיאות בהליך הבדיקה, באופן ביצועו ובדרכים אותן נוקטים לעיתים נבדקים, להכשיל את הבדיקה. בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי אם אכן הכשיל הנאשם את הבדיקה, היו העדות, או לפחות אחת מהן, מתעדת את אופן ההכשלה.
הימנעותן מלהתייחס במילה להכשלה מכוונת ולסירוב "דה – פקטו" לבצע את הבדיקה, תומכת בגרסת ההגנה, לפיה הנאשם לא הכשיל את הבדיקה.
אומנם, בשעה 03:52, בפלט מספר 2636, נמדד הערך של 335 מיקרוגרם, אשר עולה על סף האכיפה, אך כאמור, במקרה זה ניתנה מדידה תקינה אחת בלבד ואין הדבר עומד בדרישות המחוקק לצורך הרשעה על סמך בדיקת "ינשוף".

בנוסף, קיימים ליקויים ראייתיים נוספים בכל הנוגע לציר הזמנים בטיפול בנאשם, אך יודגש כי אלה בלבד, לא היו עומדים לו לנאשם וכפי שנקבע ברע"פ 8135/07 גורן נגד מדינת ישראל
:
"לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד. עליהם ליתן לדין פרשנות ישרה, שאינה דרך עקלקלות ואינה מתחכמת, אך גם אינה מוציאה מכלל פעולה את משאלת המחוקק בשל כשל בעל אופי טכני".

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה לא הביאה ראיות המוכיחות, מעבר לכל ספק סביר, אשמת הנאשם בעבירה של שכרות מכח סירוב להיבדק.
עם זאת, בנוגע לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אני סבורה כי המאשימה הוכיחה האישום, מעבר לכל ספק סביר, כמפורט לעיל:
הנאשם הודה בשתיית שתי בירות עובר לנהיגה.
הנאשם נמנע מלהביא לעדות את החבר עמו בילה באותו ערב והדבר ייזקף לחובתו.
הנאשם נכשל במבחן ה"נשיפון", דבר המעיד על אינדיקציה לאלכוהול, מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק, כאמור ב- ת/1 ואף שצלח את מבחני הביצוע שנערכו לו, הרי שסטה מעט במהלך ההליכה על הקו.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שבפלט מספר 2636, נמדדו בגופו 335 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף ואף אם מדובר במדידה יחידה, שאין בה, כאמור לעיל, להביא לידי הרשעתו של הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, הרי שיש בה בהחלט כדי לתמוך בטענה כי הנאשם היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

יצוין, כי כתב האישום תוקן בהסכמת ב"כ הנאשם, במהלך דיון ההוכחות ואף נרשם כי אם תבקש לזמן בשנית מי מעדי התביעה לצורך הפרכת אישום זה, הדבר יתאפשר, אך ההגנה לא ביקשה זאת.
מכאן, שלנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן גם מפני עבירה זו ולא היה בכך משום הפתעה או פגיעה בזכויותיו הדיוניות.

בנסיבות אלה ומכח הסמכות הנתונה לי בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, אני מוצאת כי די בראיות שהובאו בפני
על מנת לקבוע כי הנאשם עבר עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם זכאי מעבירה של נהיגה בשכרות ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.



ניתנה היום,
י"ח סיון תשע"ג , 27 מאי 2013, במעמד הצדדים









תתע בית משפט לתעבורה 6537-08/10 מדינת ישראל נ' אופיר דרדרי (פורסם ב-ֽ 27/05/2013)