פסקי דין על ונונו דני בע"מ | פסקי דין על בני ג'ורג' יעקב להובלות | פסקי דין על נג'יב יעקוב | פסקי דין על הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' |

9139-04/10 א     02/06/2013




א 9139-04/10 ונונו דני בע"מ נ' בני ג'ורג' יעקב להובלות בע"מ, נג'יב יעקוב, הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 9139-04-10 ונונו דני בע"מ
נ' בני ג'ורג' יעקב להובלות בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובעת

ונונו דני בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד גל עין- ים


נגד


נתבעים

1.בני ג'ורג' יעקב להובלות בע"מ
2.נג'יב יעקוב
3.הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד עבדאללה חליל




פסק דין


לפני תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בסך של 224,791 ₪ בגין אספקת חול וזיפזיף ממחצבה המופעלת על ידי התובעת לידי הנתבעת 1 , בהתאם להסכם עליו חתמו הצדדים בערבות אישית של הנתבע 2 ותוך כדי ערבוב נכסים בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 כדי להתחמק מתשלום החוב.

ב"כ הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המצהירים מטעם הצדדים שניהם, להסתפק בחקירות שבוצעו בפני
כב' הרשם הבכיר אלמוג, במסגרת בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת 3 לביטול עיקולים שהוטלו עליה וחומר הראיות המצוי בתיק.

פסק הדין ניתן לאחר עיון בכל חומר הראיות ובסיכומי הצדדים בכתב כדלקמן:

טענות התובעת בקצרה
:

לטענת התובעת, נחתם בינה לבין הנתבעת 1 הסכם המסדיר את תנאי ההתקשרות ביום 22/3/09 , בערבות אישית של הנתבע 2 .
בהתאם לתנאי ההתקשרות, התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 34 ₪ בצירוף מע"מ לכל טון זיפזיף אשר תרכוש הנתבעת 1 בתנאי תשלום של שוטף + 30 יום.

לטענת התובעת, הנתבעת 1 רכשה מעת התובעת זיפזיף, קיבלה אותו ואף נמסרו על ידה המחאות ביחס לחלק מהסחורה אשר חוללו באי פירעון – הכל כמפורט בכתב התביעה- סעיף 2 .
בנוסף להמחאות שחוללו, רכשה הנתבעת 1 חומר נוסף, בשני מועדים שונים ואולם לא טרחה להנפיק המחאות בגין אותן סחורות שהתקבלו אצלה, בניגוד לתנאי ההסכם.
בגין אספקת הסחורה, נותרה הנתבעת 1 חייבת לתובעת סכום נומינלי של 204,361 ₪ .
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בריבית פיגורים בהתאם להסכם בשיעור מינמלי של 1% לחודש מאז יצירת החוב ועד למועד הגשת התביעה בסך של 2043 ₪ לחודש, סה"כ 20,430 ₪.

התובעת טוענת לחיובו של הנתבע 2 באופן אישי בגין חובה של הנתבעת 1 מכוח ערבות אישית עליה חתם, בד בבד עם חתימתה של הנתבעת 1 על ההסכם.

ביחס לעילת התביעה כנגד הנתבעת 3, טוענת התובעת, כי משלא נפרעו ההמחאות של הנתבעת 1 וזו האחרונה חדלה ליצור קשר עם התובעת והתברר כי, הנתבעת 1 חדלה מפעילותה ובתוך כך פעלה להעתיק את פעילות הנתבעת 1 אל הנתבעת 3 וזאת במטרה להתחמק מנושיה של הנתבעת 1 באמצעות נתבעת 3 בניצוחו של הנתבע 2, דבר שיש בו כדי לזכות את התובעת בהרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות 1 ו- 3.

טענות הנתבעים בקצרה:

לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק שהינה תולדה של ניסיון נואש להימנע מלשבת עם הנתבעת 1 ומנהליה בכדי לקבל לידיהם תעודות משלוח, לצורך עריכת בירור ביחס לזהות הנהגים שלקחו את הסחורה מטעם התובעת בשם הנתבעת 1 וככל שיוותר חוב, לשלמו.

לטענת הנתבעת 1, חלק ניכר מתעודות המשלוח לא צורף לכתב התביעה וחלק גדול ממה שצורף לא נרכש על ידה.

טענת התובעת להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות 1 ו- 3 נטענה בעלמא מבלי שהונחה כל תשתית עובדתית מפורטת המצביעה על זיקה בין התאגידים המעורבים בעניין ומשכך, דינה להידחות.

לטענת הנתבעים 1 ו- 2 , הנתבעת 3 הוקמה לפני הקמתה של הנתבעת 1 בזמן וממילא אין לה לטענת התובעת לפיה סדר הדברים היה הפוך על מה שתסמוך. עוד טענו הנתבעים, כי הנתבעת 3 עוסקת בתחום ההובלות ובהשכרת כלי רכב להובלות ואילו המשאית שנרכשה על ידה נרכשה במימון מלא של הבנק לטובתו שועבדה מבלי שבוצעה כל העברת נכסים מהחברות.

לטענת הנתבעים, העובדה כי המשאית שבבעלות הנתבעת 3 ביצעה הובלה עבור הנתבעת 1 אין בה כדי להעיד על דבר וחצי דבר לעניין הקשר בין שתי החברות , באשר זה עיקר עיסוקה של הנתבעת 3.

לטענת הנתבע 2 , מעולם לא חתם על ערבות אישית לטובת התובעת באשר לא נחתם כל הסכם בין הנתבעת 1 לבין התובעת בכתב כי אם סוכמו הדברים בעל פה. עוד טען, כי אין לו כל מושג מי חתם על ההסכם שצורף לכתב התביעה או על כתב הערבות.
לצורך כך, עתר הנתבע 2 למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת כתב יד והכרעה בשאלת החתימה הנחזית להיות חתימתו.
לטענת הנתבעים 1 ו- 2 הנתבעת 1 אמנם רכשה מטעם התובעת כמויות שונות של זיפזיף אולם המחלוקת נסבה סביב שאלת הכמויות שנלקחו באשר לטענת הנתבעים חלק מהסחורה לא נתקבלה על ידה וככל הנראה נהגים אחרים , ללא ידיעת נתבעת 1, רכשו סחורה מהתובעת.

לטענת הנתבעת 1, כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעמה, מסרה המחאות בגין כל הסחורה שסופקה לה וכי כל ההמחאות נפרעו ורק כאשר פנתה התובעת לנתבעת 1 לפרוע יתרת החוב ביקשה הנתבעת 1 להעביר לידה את אותן תעודות משלוח אשר ביחס אליהן נטען כי לא שולמו על מנת שהנתבעת 1 תבדוק אותן ואולם התובעת סירבה לעשות כן ולא העבירה לידי הנתבעת 1 כל תעודת משלוח ואף נמנעה מלצרף אותן לכתב התביעה.

דיון
:

התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים, כאשר לצורך הוכחת התביעה מטעמה צירפה שיקים בסכום כולל של 121,387 ₪ שחוללו בהעדר פירעון והיתרה בסך של 82,974 ₪ בגין חשבוניות "פתוחות" שהוציאה התובעת לטובת הנתבעת 1 בגין אספקת סחורה בשני מועדים- הכל בהתאם לתעודות משלוח חתומות על ידי הנתבעת 1 .

מנגד, הנתבעת 1 לא טענה כל טענת הגנה ראויה כלפי התובעת, למעט אמירה בעלמא לפיה, לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב כי אם בעל פה וכן טענה למחלוקת ביחס לכמויות שסיפקה התובעת לידי נהגים שאינם מטעם הנתבעת 1.

הנתבעת 1 לא טרחה לפרט, במסגרת כתב ההגנה כמו גם במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידה, נוכח טענותיה בעל פה כנגד מסמך בכתב – ההסכם, בין מי למי נערך הסכם בעל פה, מתי נכרת ההסכם ומה היו עיקרי התנאים לצורך ההתקשרות שנעשתה בין השתיים, למעלה מכך, גם אם אניח לטובתה, כי לראשונה נודע לה על ההסכם בעת שזה צורף לכתב התביעה, מדוע לא טרחה לברר מי יכול היה בשם הנתבעת 1 להתחייב, בידי מי מצויה חותמת של הנתבעת 1, מדוע לא פנתה בכתב לידי התובעת או במסגרת ניהול התביעה, להמצאת מסמכים / תשובות לשאלון באשר לנסיבות החתימה- התנהלות תמוהה שלא נותר אלא להניח, כי בשל העובדה שהנתבעת 1 חדלת פירעון לא היה לה עוד כל עניין בבירור העובדות לאשורן.

יוצא אפוא, כי התובעת מצידה המציאה המחאות שנמסרו על ידי הנתבעת 1 שחוללו וכן חשבוניות ותעודות משלוח חתומות לכאורה על ידי מי מטעם הנתבעת 1 לצורך הוכחת יתרת החוב שנותרה הנתבעת 1 חייבת לתובעת בעוד שמנגד לא טרחה הנתבעת 1 לפרט מהי גרסתה הנגדית לטענות התובעת, כך למשל מהי יתרת החוב הנטענת על ידה, אילו הזמנות בוצעו על ידי הנתבעת 1 , אילו תעודות משלוח נחתמו על ידי הנתבעת 1 , מי הם אותם נהגים שלכאורה נטלו סחורה מטעם התובעת ללא הרשאה של הנתבעת 1 וכד' פירוט הנדרש ממי שטוען כנגד המחאות שנמסרו על ידה ואשר חוללו באי פירעון וכנגד מסמכים בכתב שצורפו לצורך הוכחת יתרת החוב כפי שזו עולה בכתב התביעה.

לא ברור כלל, כיצד התנהלה הנתבעת 1 אל מול התובעת, במובן של דרכי המסחר ביניהן, כיצד נהגה הנתבעת 1 להזמין סחורות מטעם התובעת, האם בהזמנה בעל פה או שמא בהזמנות בכתב – כפי שהוצגו כאלה אשר בין היתר נבחנו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש ואשר בסופו של דבר, נקבע כי עסקינן באותן חתימות- כולם בחתימת ידו של הנתבע 2 .

עוד לא ברור, מי אמון בשם הנתבעת 1 לבצע הזמנות מהתובעת, מי אמון על קבלת הסחורה מטעם התובעת וממילא מיהם הנהגים וכיצד נהגה הנתבעת 1 להעביר את הסחורה ממחסני התובעת אל הנתבעת 1 וכד' – בהעדר פירוט ולו גם מינמלי מטעם הנתבעת 1 באשר לדרכי ההתקשרות ותנאיה עם התובעת, נותרו טענותיה ללא מענה אל מול טענות התובעת שנתמכו במסמכים ואסמכתאות בכתב בבחינת טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב ודין טענותיה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי אין די בכך שהנתבעת 1 תטען באופן סתום מבלי לפרט כי החוב הנטען וממילא המעוגן במסמכים בכתב, אינו נכון אלא עליה להכבד ולפרט מהו החוב הנכון לטעמה, כך למשל לצרף תדפיס ודו"ח הנהלת חשבונות המתנהל על ידה ביחס להזמנת סחורה מטעם התובעת לצורך הוכחת הטענה לפיה, אין כל חוב לטובת התובעת ולו גם על ידי המסמכים מבית היוצר שלה , מהם יכול היה ביהמ"ש ללמוד על ההתנהלות החשבונאית שהתנהלה בין השתיים.

עוד לא ברורה הטענה לפיה, סירבה התובעת להנפיק לידי הנתבעת 1 תעודות משלוח ביחס לסכום התביעה ויתרת החוב הנטענת וכן לא טרחה לצרף עותק לכתב התביעה ( ראה סעיף 20 לכתב ההגנה ספא) , בעוד שבסעיף לאחר מכן, טוענת הנתבעת 1 טענה העומדת בסתירה לטענה זו, בעת שהנתבעת 1 מתייחסת לתעודות המשלוח שצורפו על ידי התובעת לכתב התביעה ואולם טוענת, כי חלקן לא התקבלו / לא נחתמו על ידי הנהגים שלה – מבלי להתייחס מי חתום על אותן תעודות משלוח, מי הם אותם נהגים של הנתבעת 1 להם בלבד הייתה הרשאה לספק את הסחורה וכד' ?


למעלה מכך, טענות הנתבעת 1 באשר לביצוע התשלומים במלואם לידי התובעת ביחס לכל הסחורות שהוזמנו על ידה וממילא פירעון של כל ההמחאות שנמסרו נמצאו כלא נכונות במסגרת חקירתו של הנתבע 2 בדיון שהתקיים בפני
כב' הרשם אלמוג, שם טען כי רק חלק מהשיקים נפרעו מבלי שידע לומר איזה חלק נפרע ואיזה לא תוך שהוא מפנה לצילום השיקים המצויים בידי המשיבה / התובעת.

סוף דבר, שעה שהנתבעת 1 לא טרחה להכבד ולפרט את טענותיה כנגד הטענות והמסמכים שהועלו על ידי התובעת במסגרת כתב התביעה שהוגש כנגדה, נותרו אלו בעינן, אם נוסיף לכך את העובדה שהטענה לפירעון מלוא ההמחאות שנמסרו על ידי הנתבעת 1 לידי התובעת בסופו של דבר הסתברה כלא נכונה כך שלמעשה , אישר הנתבע 2 בחקירתו שכל ההמחאות שצולמו על ידי התובעת ככאלה שלא נפרעו אכן לא נפרעו, נגיע בהכרח למסקנה לפיה התובעת הוכיחה את תביעתה ביחס לסכום התביעה כנגד הנתבעת 1.

לפיכך, השאלות השנויות במחלוקת ביחס אליהן צריך ביהמ"ש להכריע הינן שלוש; האחת, שאלת החיוב האישי של הנתבע 2 לחובות הנתבעת 1, השנייה הינה, שאלת הרמת המסך שנטענה ביחס לנתבעת 3 והשלישית הינה שאלת גובה הריבית שדורשת התובעת בהתאם להסכם שבין הצדדים.

אדון בטענות כסדרן.

חבות הנתבע 2 באופן אישי לחובות החברה – הנתבעת 1 מכח כתב הערבות
:
אין מחלוקת, כי טענתו היחידה של הנתבע 2 הינה העדר התחייבות אישית וממילא העדר חתימה על גבי כתב הערבות האישית במסגרת ההסכם המוכחש על ידו אשר עותק ממנו צורף לכתב התביעה.

עוד אין מחלוקת, כי בסופו של דבר ביהמ"ש מינה מומחה מטעם ביהמ"ש, בכך נעתר לבקשת הנתבע 2 ובהסכמת התובעת, מר נפתלי יונתן , גרפולוג אשר בהתאם לחוו"ד מיום 5/12/11 נקבע בפרק המסקנות שקרוב לוודאי שהחתימה שבמחלוקת על גבי כתב הערבות של הנתבע 2 להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת וחתימות המזמין נחתמו על ידי חותם הדוגמאות – הנתבע 2 .

אמנם הנתבע 2 לא השלים עם מסקנות חוו"ד וביקש לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש, לא לפני שביהמ"ש התיר לו לפנות בשאלות הבהרה למומחה ואולם דבר לא נעשה על ידי הנתבע 2 והמומחה לא נחקר כך שחוו"ד נותרה בעינה ונוכח המסקנה אליה הגיע המומחה, אותה לא עלה בידי הנתבעים לסתור, הנני קובעת כי הנתבע 2 חתם על כתב הערבות לטובת התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות 1 ו- 3
:
לטענת התובעת, לאחר שהנתבעת 1 נקלעה לחובות והפכה לחדלת פירעון, בחרה להעביר את פעילותה אל הנתבעת 3 על מנת להתחמק מנושיה של הנתבעת 1 תוך שהיא מערבבת בין הנכסים של הנתבעות שתיהן , בניצוחו הבלעדי של בעל המניות המשותף- הלא הוא הנתבע 2 .

עוד טענה התובעת, כי הסחורה נלקחה על ידי משאית הרשומה על שם הנתבעת 3 וכי חרף הרישום ברשם החברות, כאילו עיסוקה של הנתבעת 3 הינו השכרת כלי רכב מסוג משאיות לצורך הובלות, הרי שבפועל הסתבר כי ברשותה של הנתבעת 3 מצויה משאית אחת בלבד , אותה משאית ביחס אליה הוטל עיקול במסגרת התביעה שלפני לצורך הבטחת תשלום פסק הדין לכשיינתן בסכום של מעל ל- 200,000 ₪. עוד הסתבר, כי המשאית עברה אירוע תאונה בעטיו הוכרה כאובדן גמור וכי היא משועבדת לטובת הבנק שנתן הלוואה לצורך רכישתה, כך שהעיקול חל על כספי הביטוח- ככל שאלו ישולמו.

לטענת הנתבעת 3, לא עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית וראייתית מינמלית על מנת להוכיח כי יש מקום להורות על הרמת מסך ודין התביעה ביחס לנתבעת 3 להידחות על הסף תוך חיובה של התובעת בהוצאות.

עוד טענה הנתבעת 3, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את הברחת הרכוש מהנתבעת 1 לידי הנתבעת 3 שכן הנתבעת 3 הוקמה, באופן כרונולוגי, לפני שהוקמה הנתבעת 1 וכי עיקר עיסוקה הינו שונה מהעיסוק שבו עוסקת הנתבעת 1 ומעולם לא הועבר נכס כלשהו בין החברות שתיהן בבחינת ישות משפטית נפרדת וכל ראיה אין לה לתובעת שתתמוך בדרישתה להרים מסך בין שתי החברות.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו, תולה את כל יהבו בעניין זה בהחלטת כב' הרשם אלמוג בבקשה שהוגשה על ידי הנתבעת 3 לביטולם של אותם עיקולים, אשר בסופו של דבר בוטלו על ידו, יחד עם זאת מתעלם מפסק דינה של כב' השופטת מני גור ביחס לערעור שהגישה התובעת ואשר בסופו של דבר, הוחלט להותיר את העיקול על כנו ביחס למשאית, בין היתר נוכח הודאת הנתבעת 3 למצבה הכלכלי , ההרעה בתנאי האשראי בחשבון הבנק, העובדה כי הנכס היחיד שהיה ברשותה ובבעלותה של הנתבעת 3 הייתה אותה משאית שהושבתה באירוע תאונה וסכום התביעה כשלעצמו מהווה נימוק ברכיב ההכבדה.

אכן צודק ב"כ הנתבעים באשר לנטל המוטל על התובעת לצורך הוכחת תביעתו לעניין הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות 1 ו- 2 וכן לעניין הנחת תשתית עובדתית מספקת בעטיה יורה ביהמ"ש על הרמת המסך.

בחינת מכלול הנסיבות והראיות אותן הצליחה התובעת להראות ביחס להנהלות הנתבעים שלפני, מעלה כי עלה בידה להוכיח שנתבעת 1 עשתה שימוש בנכס השייך לנתבעת 3 תוך הצגת מצג שווא כלפי התובעת לפיה מדובר בחברה אחת המנוהלת על ידי אותם בעלי מניות ומנהלים, מבלי לערוך אבחנה ביחס לזהות כזו או אחרת של נהגים ביחס אליהן הודיעה הנתבעת 1 שיש להם הרשאה לקבל סחורות מטעם התובעת ואין בילתם.

במה דברים אמורים ?

התובעת טענה ואף צירפה מצידה את כל האסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך בטענותיה, כי הנתבעת 1 אמנם התקשרה בהסכם בכתב אל מול התובעת ואולם בפועל, משכה סחורות באמצעות משאית ונהגים אשר הסתבר לאחר מכן, כי זו בבעלותה של הנתבעת 3 ואשר שתיהן מנוהלות בפועל על ידי בעל מניות זהה, הוא הנתבע 2 .

לטענת התובעת, מעולם לא נאמר לה כי ישנה חברה אחרת המספקת את המשאית וכי על התובעת להעביר את הסחורה רק לידי נהג כזה או אחר המורשה מטעם הנתבעת 1 , להבדיל מנהגים מטעם הנתבעת 3 – כפי שניסתה הנתבעת 1 לרמוז בגרסתה.
לדידה של התובעת, עד למועד שבו החלה הנתבעת 1 מתחמקת מתשלום יתרת החוב שיצרה אצל התובעת והפכה לחדלת פירעון, סברה כי המשאית איתה נהגה הנתבעת 1 למשוך את הסחורות ממחסני התובעת וממילא הנהגים שנהגו בה, הינם בבעלות הנתבעת1 ורק לאחר שנערך בירור מעמיק, התחוור לתובעת כי למעשה זו בבעלות הנתבעת 3 ומשכך, הטילה עיקול ברישום על הנכס – משאית שהיה רשום על שמה.

עוד הסתבר, כי הנכס היחידי שמצוי ברשותה של הנתבעת 3 שעיקר עיסוקה, כך לטענת הנתבע
במסגרת חקירתו בפני
כב' הרשם אלמוג, הינו בהשכרת כלי רכב מסוג משאיות לצורך הובלות, הינו אותה משאית , דהיינו, הנתבעת 3 שעיסוקה בהשכרת כלי רכב מסוג משאיות לצורך הובלה, אשר הוקמה לפני שהוקמה הנתבעת 1, בפועל מחזיקה בחזקתה משאית אחת בלבד, אשר לטענת התובעת היא זו שהגיעה למחסני התובעת לצורך הובלת הסחורות, מבלי שהנתבעת 1 שילמה תמורה עבור אותן הובלות לנתבעת 3 .

יוצא אפוא, כי התובעת טוענת לערבוב נכסים בין שתי החברות באמצעות מנהל ובעל מניות זהה מבלי שהתובעת יכולה הייתה לדעת כי למעשה מדובר בשתי חברות שונות ולפיכך, יש לעקוב אחר נכס שבבעלות הנתבעת 3 כאילו עסקינן בנכס שהינו בבעלות הנתבעת 1, בדרך של הרמת מסך ההתאגדות.

מנגד, בחרה הנתבעת 3 במדיניות של שב ואל תעשה, תוך שהיא נמנעת מלהעלות את גרסתה למעט אמירה לפיה נתבעת 3 הוקמה לפני נתבעת 1 וכי הנטל להוכחת הטענה מוטל על התובעת וזו לא הרימה אותו.

במקרה שלפני, הכלים שבידי התובעת להוכיח את טענותיה לעניין הצורך בהרמת מסך וערבוב הנכסים הינם מוגבלים, התובעת כאמור הציגה את הנסיבות בעטיין סברה כי די בכך על מנת להוכיח את הצורך בהרמת מסך, בעוד הנתבעת 3 מצידה הסתפקה בהדיפת טענותיה על בסיס העדר יכולת להרים את הנטל, בעוד שניתן היה לצפות מהנתבעת 3 שתטרח ותפרט את טענותיה ממילא תוכיח אותן באמצעות צירוף מסמכים רלבנטים אשר מצויים ברשותה ואשר בנקל יכולה הייתה להדוף את טענות התובעת לגופן, אם אכן כטענתה כל קשר לא היה בין הנתבעות 1 ו- 2 למעט קשר עסקי – כך למשל הייתה מצרפת חשבוניות / קבלות ביחס לאותן הובלות שביצעה הנתבעת 3 עבור הנתבעת 1 שכן התובעת טענה, כי אלו בוצעו ללא כל תשלום.
אם לא די בכך, מה הייתה המניעה לפרט את גרסת הנתבעת 3 , הכוללת את הקשר בין הנתבעות בינן לבין עצמן, הקשר בין הנהגים שנהגו לנהוג במשאית לצורך קבלת הסחורה שהוזמנה על ידי התובעת, באותה משאית שבבעלות הנתבעת 3 ולו רק ברמת האבחנה שניסתה הנתבעת 1 לעשות לעניין , השוני בין הנהגים שנטלו לכאורה סחורה שלא כדין עם שם הנתבעת 1 – ביחס לאותה סחורה ביקשה הנתבעת 1 שלא לחייב אותה.

הנתבעת איננה יכולה לצאת ידי חובתה רק בכך שבחרה להתכחש לטענות שהועלו על ידי התובעת באופן גורף ואשר על פניו יש בהן כדי להוכיח לכאורה שהנתבעות 1 ו- 3 המנוהלות על ידי הנתבע 2 לא ביצעו הפרדה בין הנכסים, בין העובדים מטעמם – הנהגים, כך שהנתבעת 1 עשתה בנכס היחידי של הנתבעת 3 כבשלה שעה שהמשאית שבבעלותה הובילה את הסחורה ממחסני התובעת עבור הנתבעת 1 .

העובדה כי הנתבעת 3 הוקמה לפני הנתבעת 1 אינה חזות הכל ואין בכך כדי להעיד שלא נעשה ערבוב בין הנכסים, כזה שבא להתחמק מנושים של הנתבעת 1 שעה שזו התחייבה כלפי התובעת בהסכם בכתב ובהתחייבות אישית של הנתבע 2 אשר בזמן אמת, כאשר הוטל עיקול על אותו נכס יחידי המצוי בבעלות הנתבעת 3 , פעל לצורך ביטולו וזאת מבלי להניח תשתית ראייתית נגדית כזו המצויה ברשותו, רק למקרה שטענות התובעת יוכחו ברמה הנדרשת בדין האזרחי.

בראות עיני, עלה בידי התובעת להניח תשתית ראייתית ועובדתית שיש בה כדי להראות התנהלות בלתי תקינה מצד הנתבע 2 אשר הכחיש כל התקשרות בכתב מטעם הנתבעת 1 וכן התחייבות אישית מטעמו – דבר שהסתבר כלא נכון ואם לא די בכך, לא טרח לפרט וממילא להוכיח במסמכים אשר מצויים ברשותו מדוע וכיצד ידעה הנתבעת 3 לקחת את אותן הזמנות שביצעה הנתבעת 1 מאת התובעת באמצעות הובלת הסחורה על ידי משאית הנתבעת 3 ואם לא די בכך, לא ברורה הטענה שנטענה בשפה רפה על ידי הנתבע 2 כאילו נהגים של "אחרים", ככל הנראה כיוון לנהגים מטעם הנתבעת 3 הזמינו סחורה מעת התובעת שלא הגיעה כלל אל הנתבעת 1 , בעיקר כאשר הנתבע 2 העיד שישנו נהג אחד ואף נקב בשמו במסגרת חקירתו בפני
כב' הרשם אלמוג ואם בכך לא די, איזה הגיון יש בפעולה זו של הנתבעת 3 שעה שזו עוסקת בהשכרת משאיות לצורך הובלה בלבד – לנתבעות הפתרונים.

הנתבעת 3 נטלה על עצמה סיכון בעת שהותירה את ההכרעה ביחס להרמת המסך בשאלת הנטלים בלבד מבלי שטרחה לשטוח את סיפור המעשה מצידה, בעיקר שעה שהיא ערה לטענות הנטענות על ידי התובעת ושעה שבנקל יכולה הייתה לסתור אותן בהמצאת אסמכתאות מטעמה, דווקא הימנעותה של הנתבעת 3 מלעשות כן עומדת לה לרועץ באשר נותרה גם בעניין זה גרסתה של התובעת על כנה מבלי שעלה בידי הנתבעות לכרסם בה ממילא לא גרמו לקריסתה.

סוף דבר, הנני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעות 1 ו- 3 ערבבו בין הנכסים שלהם כך שכל אחת עשתה בנכסי האחרת כבשלה וביהמ"ש מוסמך, להורות על הטלת אחריות על הנתבעת 3 כלפי התובעת בדרך של הרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות, בבחינת "מעקב" אחרי הנכס שבוצע בו שימוש על ידי החברות שתיהן ללא כל אבחנה , בניצוחו של הנתבע 2 .

חישוב הריבית החריגה
:
לעניין חישוב הריבית שמבקשת התובעת לחייב את הנתבעים, חרף העדר טענה מטעם הנתבעים, באשר לטענתם כל הסכם לא נחתם ביניהם, טענה שנדחתה בסופו של דבר, היה מקום שהמצהיר מטעם התובעת יתייחס ביתר פירוט לנסיבות החתימה על ההסכם, משנה תוקף יש לכך ביחס לרכיב הריבית, בהתאם לסעיפי ההסכם בשיעור של 1% לחודש. בהעדר טענה מטעם המצהיר של התובעת לעניין היקף ההסבר, אם בכלל, שניתן ביחס לרכיב זה שהינו בבחינת סנקציה שיש להסביר ביתר שאת מראש לפני החתימה על ההסכם, לא מצאתי מקום להעתר לכך והנני פוסקת לטובת התובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

סוף דבר
:
הנתבעים כולם ישלמו לידי התובעת ביחד ולחוד סכום כולל של 204,361 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לידי התובעת החזר בגין האגרות ששולמו על ידה ( יש לצרף אסמכתא ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ + מע"מ כדין.



נוכח קבלת התביעה במלואה, הנני מורה על אישור העיקול שהוטל על המשאית על ידי התובעת במסגרת התיק שלפני וכן מורה על השבת הערבויות שהופקדו לצורך כך על ידי התובעת.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום,
כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 9139-04/10 ונונו דני בע"מ נ' בני ג'ורג' יעקב להובלות בע"מ, נג'יב יעקוב, הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/06/2013)