פסקי דין על יורם ממוקה ואח' | פסקי דין על עו"ד דוד אביטל

3779-10/11 א     02/06/2013




א 3779-10/11 יורם ממוקה ואח' נ' עו"ד דוד אביטל








בית משפט השלום בקריית גת



02 יוני 2013

ת"א 3779-10-11 אביטל נ' ממוקה ואח'


בפני

כב' השופטת
נעם חת מקוב





מספר בקשה:3

יורם ממוקה ואח'


המבקשים


נגד

דוד אביטל
, עו"ד


המשיב


החלטה

1.
מונחת בפני
י בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר עילה.
מדובר בתביעת לשון הרע, שהגיש המשיב לבקשה זו, הוא התובע בהליך (להלן: "התובע") כנגד המבקשים, הם הנתבעים בתביעה (להלן: "הנתבעים").
2.
ראשית הפרשה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד במסגרת בקשה לביטול צו קיום צוואה, כאשר הנתבעים הגישו הודעה לבית המשפט, היא הבסיס לתביעה הנוכחית של התובע כנגד הנתבעים.

טענות הצדדים
3.
הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה על הסף בגין חוסר עילה שכן סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מקנה להם הגנה מוחלטת מתביעה כזו בכל הנוגע לפרסומים שנעשים במסגרת הליך משפטי.
הנתבעים מסתמכים על פסק הדין ברע"א 1104/07 חיר נ' גיל (להלן: "פס"ד חיר"), אשר קבע הלכה חד משמעית בעניין זה מפי סגן הנשיאה, כב' הש' א. רבלין.
4.
התובע בתגובתו לבקשה, טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן על פי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), ניתן לבקש מחיקה על הסף בשל העדר עילה ולא דחייה על הסף.
לגופו של עניין, טוען התובע כי ההגנה של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, חלה רק לגבי מי שהם צד להליך והוא איננו כזה וכן מציין כי הדברים נאמרו בזדון וללא קשר או זיקה להליך כלל וכלל על כן אין הם חוסים תחת ההגנה האמורה בחוק איסור לשון הרע.
עוד טוען התובע כי הגיש את התביעה לא רק בעילה על פי חוק איסור לשון הרע אלא גם בעילה של שקר מפגיע ומרמה.


דיון והכרעה
5.
סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע:
לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי – ....


(5)
פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
6.
הפסיקה שפירשה סעיף זה, עסקה רבות בשאלה, אם כל פרסום הנעשה תוך כדי דיון, ראוי לקבל הגנה במסגרת חוק איסור לשון הרע, או שמא יש לצמצם את תחולת ההגנה, אך ורק לפרסומים בתום לב, או בפרסומים הקשורים להליך וכיו"ב סייגים למיניהם.
פס"ד חיר, שם קץ למחלוקות בעניין זה וקבע הלכה חד משמעית.
7.
בפס"ד חיר בסעיף 7 לפסק הדין נקבע:

".....ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו
רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג
(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת"....".
8.
בסעיף 8 לפסק הדין נקבע:

"ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים – מנקודת מבט פרטנית – אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה – וסעיף-קטן (5) בכללם – מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי
חוק איסור לשון הרע
תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי..."
9.
ואם היה ספק, שמא מדובר רק באמירות בתוך אולם בית המשפט ולא במסמכים המוגשים לבית המשפט, בהמשך הדברים נאמרים דברים מפורשים גם בעניין זה:

" לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (
ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח
(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88)."
10.
אוסיף כי הלכה זו הוחלה בהמשך גם על מכתב תשובה למכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים וראה בעניין זה רע"א 43/11 עו"ד רועי הרם נ. זקס.
11.
בענייננו, התובע עצמו, מבהיר כי מדובר בהודעה שהוגשה על ידי הנתבעים אשר הם צד להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה וכללה התייחסות אליו, כשהוא מייצג צד אחר לאותו הליך.
כלומר, אין כל ספק כי מדובר בפרסום על ידי בעל דין שחוסה תחת ההגנה של סעיף 13(5) הנ"ל.
12.
כפי שנאמר בפס"ד חיר, חוק איסור לשון הרע אף תוקן באופן שהרחיב את ההגנה.
בסעיף 9 לפסק הדין נקבע:

"...יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון...."
13.
ובהמשך הדברים נקבע:

"... ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של
חוק איסור לשון הרע
לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם....."
14.
לנוכח הלכה חד משמעית זו, אין מקום להתייחס להסבריו המפורטים של התובע לגבי הקשר הדברים במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ולנושא הזדון או הרשעות בם נכתבו הדברים.
כאמור, ההגנה רחבה וחד משמעית.
15.
ייאמר, כי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, איננו מצמצם עצמו רק להליכים על פי חוק איסור לשון הרע, אלא מציין מפורשות ברישא של הסעיף, כי מה שחוסה בצילו, "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי".
אשר על כן, טענת התובע כי הגיש תביעתו לא רק בעילה על פי חוק איסור לשון הרע, אלא גם בעילות נזיקיות, איננה משנה את התוצאה אליה הגעתי.
16.
לאחר שהגעתי למסקנה זו, אני סבורה כי אין חשיבות רבה לשאלה אם הבקשה הוגשה לדחייה על הסף בשעה שלכאורה במקרה זה ראוי רק למחוק על הסף.
היות שתוצאת מחיקה על הסף, קלה יותר מתוצאת דחייה על הסף, נראה כי אין מקום להטריח את הצדדים ואת בית המשפט בדחיית הבקשה כפי שהוגשה ובהגשת בקשה אחרת שכל ההבדל בינה לבין הבקשה הנוכחית יהיה בשימוש במילה "מחיקה" במקום במילה "דחייה".
17.
סמכותו של בית המשפט לסלק תביעה על הסף מנויה בתקנות 100 ו-101 לתקנות. תקנה
100
לתקנות העוסקת במחיקת תביעה על הסף קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
1. אין הכתב מגלה עילת תביעה...."
18.
כפי שנכתב בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית בע' 170:
" אם התובענה נעדרת עילה, יש מקום למוחקה על הסף כדי לא לנהל הליך סרק ועקר והכל
- כאשר מדובר בתובענה, שהפגמים בה אינם ניתנים לתיקון....".
19.
ובהמשך בעמוד 171 נאמר:
"... במחקו תביעה מחמת חוסר עילה, מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין ולכן פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו את הסעד שאותו הוא מבקש..."
20.
נראה כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים, שכן אין תכלית לדיון שמבקש התובע לנהל, בשעה שהלכת בית המשפט העליון בעניין זה חד משמעית וברורה.
כפי שפורט לעיל, לא יכול התובע לקבל סעד בגין תביעתו בשל ההגנה שקבע חוק איסור לשון הרע ועל כן אין מנוס מסילוק התביעה על הסף ובהקשר זה, מחיקתה וכך אני מורה.









סוף דבר
21.
הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת ואני מורה על מחיקת התביעה על סף בהעדר עילה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ אותם ישלם בתוך 30 יום מן המועד בו יקבל החלטה זו שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום,
כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3779-10/11 יורם ממוקה ואח' נ' עו"ד דוד אביטל (פורסם ב-ֽ 02/06/2013)