פסקי דין על פלסטו ווק (1990) | פסקי דין על שחר לוי | פסקי דין על מור סוכנויות (מוטי-דוד) | פסקי דין על דוד חורש | פסקי דין על ואקוטק אריזות ואח' |

1846/08 א     03/06/2013




א 1846/08 פלסטו ווק (1990) בע"מ, שחר לוי נ' מור סוכנויות (מוטי-דוד) בע"מ, דוד חורש, ואקוטק אריזות בע"מ ואח'










בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1846-08
03 יוני 2013


בפני

:

כב' השופטת דר' דרורה פלפל
/ ס. נשיאה



בעניין:


1.

פלסטו ווק (1990) בע"מ
2.

שחר לוי

ע"י ב"כ עו"ד
ד' פריימן
ו/או עו"ד אילן קליינמן
המבקשים


נגד






1.
מור סוכנויות (מוטי-דוד) בע"מ
2.
דוד חורש

המשיבים

1.
ואקוטק אריזות בע"מ
המשיבים והמשיבה פורמאלית 1 ע"י ב"כ עו"ד ט. גרינמן
2.
משה חנינוביץ


משיבים פורמאליים

החלטה



א.
מהות ההליך

1.
זו בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"), שהוגשה ביום 29.08.2012, שעניינה אכיפת ביצוע חיובים אשר נקבעו בהסכם פשרה (להלן: "ההסכם") ( ר' נספח א.ו.2 לבקשה) אשר נחתם בין הצדדים ביום 20 לאוקטובר 2009. ההסכם הובא בפני
בית משפט וקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 03.11.2009.



ב.
רקע ההליך
2.
ביום 20.01.2010 הגישה חברת פלסטו-ווק (להלן: "המשיבה 1") ושחר לוי
(להלן: "המבקש 2") (או שניהם יחד- להלן: "המבקשים") תובענה (ת.א. (ת"א) 1846/08 פלסטו ווק (1990) בע"מ
נ' ואקוטק אריזות בע"מ, [פורסם בנבו-22.10.2010] (להלן: "בקשה 1")) כנגד ואקוטק ומשה חנינוביץ (להלן: "המשיבים הפורמאליים") עקב הפרת ההסכם האוסר על המשיבים להעתיק
מוצרים המיוצרים על ידי המבקשים, וזאת על פי סעיף 6 לפקודה.

3.
בתאריך 22.08.2010 בית משפט זה קיבל את בקשת המבקשים וקבע כי צו המניעה שנקבע בהסכם הפשרה הופר על ידי המשיבים הפורמאליים בכך שהם מייצרים ומשווקים מיכל הדומה עד כדי הטעייה למיכל שהתחייבו בהסכם (ר' שם סעיף 1.5 להסכם) שלא להעתיקו. המשיבים הפורמאליים חויבו בתשלום מידי וזאת על מנת להתריע את המשיבים מפני הפרות נוספות בעתיד של צו המניעה.


ג.
עובדות רלוונטיות

4.

המבקשים טוענים (ר' ע'3 סעיף12 לבקשה) כי המשיבה 1-

"... פיתחה, עיצבה וייצרה מאז חודש יולי 2009 מכלים חד פעמיים בעלי הכינויים המסחריים
briza250

ו-
briza500
."

(ר' נספחים א.ו.9 וכן א.ו.10 לתצהיר התמיכה של מר אלי וסטרייך מטעם המבקשים).

5.
על פי המבקשים, "לאחרונה..." החלה המשיבה 1 בשיווק מכלים חד פעמיים הדומים למכלים
briza250

ו-
briza500
אשר שמם המסחרי הוא "פיצוחים 250" ו- "בולגרית מור". (ר' נספחים א.ו.5 וכן א.ו.7 לתצהיר התמיכה של מר אלי וסטרייך מטעם המבקשים).


ד.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקשים
:
6.
המבקשים טוענים כי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה. לתפיסתם, המשיבים הפרו את צו המניעה.
ההפרה מתבטאת בייצור מיכל אריזה דומה למוצר שלהם (ר' ע' 4-5 ס' 19 לבקשה), וזאת למרות התחייבות המשיבים בהסכם (ר' עמוד 2 סעיפים 1.5, 1.6, 1.9 להסכם) להימנע מלייצר מוצרים חדשים הדומים לאלו של המבקשת 1 (ר' ע' 4 ס' 16 לבקשה).

7.
כך על פי המבקשים, המשיבים העתיקו העתקה מלאה של המוצרים תוך הכנסת שינויים קוסמטיים לשם ייצור בידול בניהם ולמנוע אפשרות לטענת הטעייה הן בהקשר מחויבותם בהסכם והן כלפי הלקוחות (ר' ע' 4 ס' 17 לבקשה).
תשובת המשיבים לטענות
:

8.
המשיבים מבקשים מבית המשפט לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים במלוא הוצאותיהם (ר' ע'2 ס'7 לתגובה לבקשה), לעמדתם, המבקשים מנסים לדחוק את המשיבה מהשוק בו הן מתחרות, תוך פגיעה בחופש העיסוק והתחרות, דבר הפוגע בציבור ובתקנת הציבור (ר' ע'2 ס'4 לתגובה לבקשה).
9.
המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ללא כל יסוד ותוך הצגת מצג שווא חמור בפני
בית המשפט משום שהעתקת המוצר הייתה על ידי המבקשת 1. (ר' ע'2 ס'5-6 לתגובה לבקשה)
10.
המשיבים טוענים כי המוצר הנטען כחיקוי, משווק על ידם משנת 2006 לעומת תחילת ייצורו על ידי מבקשת 1 ביולי 2009. (ר' ע'1 ס'2 לתגובה לבקשה)


תשובת המבקשים לתגובת המשיבים
:

11.
המבקשים טוענים בכתב תשובתם לתגובת המשיבים כי הבקשה אינה מוגשת על בסיס המכלים הישנים כשהמשיבים שינו את עיצוב גוף המכל כך שיידמה למיכל ה"

briza
" תוך שממשיכים לכנותם בשמותיהם הישנים. (ר' ע'2 ס'4.5 לכתב התשובה לתגובה לבקשה)

ה.
הבקשה הקודמת

12.
הבקשה נשוא ההליך הראשון, הוגשה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בתי המשפט, לבית משפט זה, ביום 21.01.2010. עניינה- אכיפת הסכם פשרה שמטרתו מניעת הפרת זכויות קניין רוחני במכלי אריזה חד פעמיים למוצרי מזון אשר יוצרו על ידי המבקשת 1.

13.
נקבע כי הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים ושקיבל תוקף של

פסק דין
הוא אופרטיבי וקובע בבירור את התחייבויותיהם של הצדדים לו.

14.
כן נקבע כי, צו המניעה שנקבע בהסכם הפשרה (סעיף 1.5 להסכם הפשרה האוסר על המשיבה הפורמאלית 1 לייצר מכלים אשר דומים לדגמים "בר" ו- "אולימפוס"), הופר על ידי המשיבה הפורמאלית 1, שכן מייצרת ומשווקת מיכל מדגם "רוקו" הדומה עד כדי הטעייה למיכל מדגם "בר" של המבקשת 1 והבקשה התקבלה.


ו.

הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות של הצדדים, עולות הפלוגתאות הבאות:
15.
האם הליך הביזיון הוא ההליך הנכון במקרה דנן?
16.
האם המשיבים הפרו בשנית את צו המניעה שנקבע בהסכם הפשרה?
ז.

דיון והכרעה

17.
הליך ביזיון בית משפט – הדין הקיים
וכך נקבע בסעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט:
" (1)
בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."


כך הגדיר בית משפט עליון ב

פסק דין

רע"א 3888/04
שרבט נ' שרבט
, (פ"ד נט
(4) 49) את ההליך:

"הליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש הינו הליך בעל אופי מיוחד המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. עניינו של ההליך הוא במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו. זהו הליך אכיפה קיצוני שמקובל לראות בו הליך שיורי, ואין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. עם זאת, למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הביזיון, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים."

18.
עניינו הרואות כי, תכלית הוראת סעיף 6 לפקודת הביזיון הינה אכיפתית. תכליתה המרכזית היא שצווי בית המשפט יקוימו ויוצאו מהכוח אל הפועל. הסנקציה נועדה לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית.

19.
בית המשפט העליון בהתייחסו לאופן השימוש בהליך על פי פקודת הביזיון קבע כי אכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין

שניתן בהסכמת הצדדים למחלוקת
והכולל מרכיבי הסכם ומרכיבי

פסק דין
, ניתן יהיה לאכיפה בהליכי ביזיון.

(ר':
רע"פ 7148/98
עזרא נ' זלניאק
, פ"ד נג
(3) 337, 344 (1999) (להלן: "פרשת עזרא")). (ר':
ע"פ 658/82
שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי
, פ"ד לח
(1) 136 (1984)).
20.
אולם, לא כל מקרה מתאים להידון בהליך הביזיון. כך למשל כבר נפסק, כי כאשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנות הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, אין מקום בדרך כלל לנקוט הליכים לפי פקודת הביזיון.
ובמילותיו של כב' השופט לוין ב
רע"א 4231/90,
אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש ואח'

, פ"ד מה
(1)
617, 619:

"
הלכה פסוקה היא כי אין לאכוף צו שניתן על ידי בית המשפט בהליכי בזיון בית המשפט אלא אם כן הוא מצווה במלים חד משמעיות את אשר חייב להיעשות:
ע"א 128/59
אברהם ארתור נ' אוניברסיטת בר אילן
, פד"י יג
1448; כמו שכתב בית משפט זה מפי השופט ח' כהן בע"פ 514/66

יוסף חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ
, פד"י כא
(1) 607, 612:
"גם לנו נראה שבדרך כלל אין בית משפט נזקק לראיות חיצוניות, לא בדבר כוונות בעלי הדין ולא בדבר כוונת בית המשפט, כדי לפרש את הצו ולהעניק לו, לאחר המעשה, משמעות שלא היתה בו על פניו. ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט הם, כידוע, מעין פליליים, וכל ספק בדבר משמעותו של צו בית המשפט צריך לפעול לטובת הנתבע - הנאשם, העומד בחזקתו שלא הפר את הצו - ולו מן הסיבה בלבד שלא הבין (ולא יכול להבין) את משמעותו".

21.
מתייחס לעניין זה אף עו"ד מ' קשת בספרו "ביזיון בית משפט" תשס"ב בעמ' 110:

"הלכה פסוקה היא כי אין לאכוף צו, שנתן בית משפט בהליכי ביזיון בית משפט, אלא אם כן הוא מצווה במילים חד משמעיות את אשר חייב להיעשות. צו שיש בו "עניות", לשונו סתמית והוא חסר בהירות – לא יהיה בר אכיפה על פי סעיף 6 לפקודה".


י
ישום בנסיבות מקרנו:
במקרנו, בחרו המבקשים לממש את האפשרות העומדת בפני
הם ולפנות להליך על פי סעיף 6 לפקודה. כבר הבהרתי (ר' שם, החלטה בבקשה 1 עמוד 5) כי הסכם הפשרה אשר הושג נחתם בעבר בין הצדדים וקיבל תוקף של

פסק דין
הוא "אופרטיבי וקובע בבירור את התחייבויותיהם", משכך, הדרך הנכונה והראויה לבירור המחלוקת היא במסגרת ההליך לפי פקודת הביזיון. אומנם הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות הנכונה של סעיפים 1.5 וכן 1.6 להסכם, אולם בבית המשפט נוהל
הליך הוכחות לא על מנת לפרש את הוראות ההסכם, אלא גם ובעיקר על המחלוקת העובדתית בדבר האם הייתה הפרה של הסכם הפשרה, ואם כן, על ידי מי מהצדדים
היא בוצעה? המסקנה המתבקשת היא שהליך זה הוא אכן ההליך המתאים והנכון.
נפנה כעת לבחון האם המשיבים הפרו בשנית את צו המניעה שנקבע בהסכם הפשרה?


טענות הצדדים
22.
מטעם המבקשים הוגש תצהירו (ת/2) של אחד ממנהלי פלסטו-ווק, מר אלי וסטרייך, אשר העיד בתצהירו ובחקירתו בבית המשפט כי המיכל ת/1/ב' דומה בתכלית ומהווה העתקה מלאה של המיכל
מדגם "

briza
" (ת/1/ג) (ר' סע' 4.2 לתצהירו; עמ' 11 שורה 14 לפרוטוקול הדיון מיום 09.01.13).
כן נטען על ידי המבקשים כי אומנם הוכנסו שינויים (לטענת המבקשת 1 שינויים קוסמטיים בלבד) במוצרים של המשיבה 1, בכוונה לבדל ו/או למנוע הטעייה כמובהר בהסכם הפשרה ובפרט אל מול הלקוחות. (ר' ע'3 ס' ג'13 וכן ע'4 ס' 17 לבקשה) לסיכום, על פי המבקשים, אין המדובר בטעות בודדת ו/או בהיסח הדעת אלא המשיבים פעלו בניגוד להתחייבותם להימנע מלייצר מוצרים חדשים הדומים למוצרי המבקשת 1. (ר' ע'4-5 ס' 17-19 לבקשה).

23.
המשיבים טוענים בתגובתם לבקשה שהמדובר במוצר המיוצר ומשווק על ידם עוד משנת 2006 ולראיה מציגים קטלוג משנת 2006 בו פורסם המוצר (ר' נספח 1א' ו- 1ב' לתצהיר דוד חורש
(נ/4).
חיזוק לכך ניתן לקבל בתצהיר (נ/3) ישראל שטרן (בעלי חברת חי פלסט) בו מאשר כי המשיב 2 פנה אליו בשם המשיבה 1, באפריל 2006 והזמין ממנו ייצור מכלי בולגרית ופיצוחים (ר' ע' 1 ס'3 לתצהיר) (כן ר' סיכומי המשיבים ע'4-5 ס' 20-21 וכן ע'1 ס'3 ש'6-7) ואף ייצר ומכר מוצרים אלו מ-2006 ועד 2009. (ר' ע' 1 ס'5 לתצהיר ל- נ/3).

24.
לא צורפה לבקשה כל תעודה בדבר רישום מדגם.


הוספת אישור המדגם (בשלב התשובה לתגובה ר' נספח א.ו.19) לא התבקש ולא הותר וביהמ"ש לא יתייחס לראיה חדשה אשר לא צורפו במקור לבקשה (ר' ע' 2 ס'8 לסיכום המשיבים).
לבסוף, המבקשים לא הרימו את נטל הראיה ולא הוכיחו כי אכן המדובר במוצר שפותח ועוצב על ידם ובאיזה תאריך (ר' ע'4-5 ס' 20-21 לסיכומי המשיבים).

הסכם הפשרה

25.
הסכם הפשרה (ר' נספח א.ו.2 לתצהיר תמיכה (א') אלי וסטרייך) נחתם בתאריך 20 לאוקטובר, 2009 ומגדיר בצורה ברורה את התחייבות חברת ואקוטק בסעיפים 1.5 ו- 1.6 להסכם.
26.
סעיף 1.5 להסכם:

"
ואקוטק מתחייבת שלא לייצר ולשווק מוצרים הדומים עד כדי הטעיה למוצרי פלסטו-ווק הידועים כדגמי "בר" ו-"אולימפוס".

(ההדגשה לא במקור) מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, "דומים" פירושו, בין השאר, שינוי במספר צלעות החיזוק ("ריפים"); עיצוב שונה של לשוניות הפתיחה; שינוי בטקסטורה המוטבעת בלשוניות ו/או בתחתית; זויות שיפוע, ועוד
".
הנה כי כן, לסעיף 1.5 משמעות ברורה, היא כי המשיבה הפורמאלית 1, התחייבה שלא לייצר ולשווק בעתיד מוצרים הדומים עד כדי הטעייה
(
במאפיינים כגון מספר צלעות החיזוק ו/או עיצוב לשונית הפתיחה ו/או הטקסטורה המוטבעת בלשונית ו/או בתחתית, ו/או זוויות השיפוע- ייחשב כמוצר הדומה עד כדי הטעיה)

למוצריה של המבקשת 1. הסעיף מגביל את איסור ייצור ושיווק מוצרים דומים, לשני מוצרים ספציפיים ממגוון מוצריה של המבקשת 1 והם מכל "בר" ומכל "אולימפוס".
27.
הוראה 1.5 מתמקדת בשני מוצרים אשר למבקשת 1 התחייבות מהמשיבה 1 שלא להעתיקם. מוצרים אלו פותחו, יוצרו ושווקו טרם החתימה על ההסכם וגם שווקו לאחריו. המוצר שבגינו נטענת ההפרה מיוחס להעתקת מוצר ת/1/ג', שאינו אחד משני הדגמים בסעיף 1.5 ולכן הוראת סעיף 1.5 אינה חלה בנסיבות הללו.

28.
סעיף 1.6 להסכם:

"ואקוטק מתחייבת להימנע מלייצר מוצרים חדשים הדומים עד כדי הטעייה למוצרים שיוצרו ו/או שווקו ע"י פלסטו-ווק לאחר תאריך הסכם זה.
(ההדגשה שלי-
לא במקור) "דומים" משמעו כאמור בסעיף 1.5 בשינויים המתחייבים לפי העניין."

29.
המשמעות הברורה של הוראת הסעיף 1.6 להסכם היא כי כלל המשיבים, ביחד ולחוד, התחייבו להימנע בעתיד מלייצר מוצרים חדשים הדומים כדי הטעייה למוצרי המבקשת 1 אשר ייוצרו וישווקו על ידי המבקשת 1 לאחר תאריך הסכם זה, קרי מיום 20.10.2009.
סעיף זה צופה פני עתיד דהיינו מיום ההסכם ואילך, וגדר ההפרות שיכולות להיות על ידי המשיבה הפורמאלית 1 וכיום המשיבה 1 על מוצרים שיוצרו מתאריך ההסכם ואילך.

30.
בנסיבות הבקשה הנוכחית המבקשת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת הפרת ההסכם שכן, המוצר אותו היא טוענת כי המשיבה 1 העתיקה יוצר לדבריה ביולי 2009. לא הובאו ראיות לכך בכתבי טענותיה, נהפוך הוא, קיימת סתירה בין כתב הבקשה ובין תצהירו ועדותו של העד מטעמה מר אליהו וסטרייך בדבר מועד ייצורו של מיכל הבריזה.

31.
כמו כן, המשיב 2 הביא (ר' עדות דוד חורש
מיום 9.1.13 ע' 18 ש'25 ו-31) בפני
בית המשפט ראיה על הסבת מוצר בולגרית (ר' ת/1/א) למוצר בולגרית מור (ר' ת/1/ב') מיום 12.08.2009. (ר' חשבונית מס של אטיאס אלי (נ/5) מתאריך 12.8.09 לגבי השינוי בתבנית). טענת המבקשת לעניין החשבונית הינה:

"מר חורש הגיש חשבונית זו לתמיכה בטענה שההסבה ממוצר ת/1/א' למוצר ת/1/ב' נעשתה עוד במרץ 2009 (הערה שלי- הציטוט המדויק "...זו הסבה שבוצעה הרבה לפני כן." ע'19 ש'23). למרבית הפלא הנפקת החשבונית היה 8/2009. אין זה מקובל, וודאי לא בענף שירותי תבניות, להנפיק חשבונית כ-5 חודשים לאחר הביצוע ועוד בתנאי תשלום חריגים ביותר!"
(
ר' ע'3 ס'8.3 לכתב התשובה לתגובה לסיכומי המבקש).


32.
תגובה זו של המבקשת אינה רלוונטית שכן אינה סותרת את מהות החשבונית העוסקת בתשלום על ביצוע הסבת מיכל הבולגרית.

33.
בתצהירו (ת/2 ב'), ניסה מר אלי וסטרייך להתייחס לסוגיית החשבונית (ר' ע' 2 ס'8) שהוצגה ע"י המשיבים:

"גם החשבונית של אטיאס אלי מתייחס לייצור התבנית של בולגרית/פיצוחים הישן."

אמר ולא הוסיף. מהיכן למד הוא זאת, אינני יודעת שכן לא כתוב זאת בחשבונית.
34.
אפילו לא הייתה סתירה בין עדות וסטרייך וכתב הבקשה ובהנחה שהצהרת המבקשים בדבר פיתוח המוצר ותחילת שיווקו לשוק ביולי 2009, עדיין אין המדובר בהפרה של ההסכם כפי שמשתמע מלשונן הברורה של הוראות 1.5 ו-1.6 להסכם.

35.
מסקנתי היא כי לא היתה הפרה של הוראת סעיף 1.6. אומנם המדובר במוצר חדש שהמבקשת טוענת שיוצר לכול המאוחר ביולי 2009 (ולדעתו של ע/ת 1 מר אליהו וסטרייך, כמה חודשים קודם לכן), אולם על פי הוראת סעיף 1.6 תחולת ההתחייבות של המשיבים בכללותם לגבי מוצרים חדשים היא מיום החתימה על ההסכם, דהיינו מיום ה- 20.10.2009.

36.
לסיכום שני הסעיפים האמורים, סעיף 1.5 מגביל את התחייבות המשיבים לשני מוצרים ספציפיים של המבקשת 1 אשר יוצרו ושווקו לפני החתימה על ההסכם ואילו סעיף 1.6 הצופה פני עתיד מגביל את התחייבות המשיבים לגבי כלל המוצרים אשר יוצרו ו/או החלו להיות משווקים מיום ההסכם ואילך ומשכך, אסורה העתקתם.

37.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

38.
טענות המשיבים בדבר שיהוי והטעייה אינן רלוונטיות לאור דחיית הבקשה ואין זה ההליך להעלותם.
39.
אשר על כן, המבקשים יחד ולחוד, ישלמו למשיבים יחד ולחוד את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום 3.6.2013, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק החלטה זו לב"כ הצדדים בהמצאה כדין.

ד"ר דרורה פלפל, שופטת
ס/נשיאה









א בית משפט מחוזי 1846/08 פלסטו ווק (1990) בע"מ, שחר לוי נ' מור סוכנויות (מוטי-דוד) בע"מ, דוד חורש, ואקוטק אריזות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/06/2013)