פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על שירות בתי הסוהר | פסקי דין על עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל | פסקי דין על ריקי אביטן | פסקי דין על יצחק אביטן ואח' |

7805-07/12 א     03/06/2013




א 7805-07/12 מדינת ישראל, שירות בתי הסוהר נ' עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל, ריקי אביטן, יצחק אביטן ואח'










בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"א 7805-07-12
אביטן(המנוח) ואח'
נ' מדינת ישראל



03 יוני 2013




לפני כב' השופטת הילה גרסטל
, נשיאה





המבקשים

:
1.
מדינת ישראל

2.
שירות בתי הסוהר












נ
ג
ד








המשיבים

:
1.
עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל

2.
ריקי אביטן

3.
יצחק אביטן
4.
הנרי אביטן
5.
אליס אביטן







החלטה
זוהי בקשה לדחייה על הסף של התביעה שהגישו המשיבים 1 ו - 3-5 בשל העדר יריבות; העדר עילה; העדר אישיות משפטית והתיישנות.


1. רקע:

(א)
המשיב 1 הוא עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל
(להלן:- "המנוח") שנטל את חייו ביום 26.12.04 במהלך נשיאת עונש מאסר בבית הכלא "גבעון" ברמלה (להלן:- "בית הכלא").
המשיבה 2 היא בתו של המנוח.
המשיב 3 הוא אחיו של המנוח, שלפי הנטען בתביעה, השקיע את כל זמנו בניהול ההליכים המשפטיים לצורך מינוי שופט חוקר.
המשיבים 4-5 הם הוריו של המנוח.
(ב)
ביום 27.12.04 הגישה משטרת ישראל בקשה לבית משפט השלום בה עתרה לעריכת חקירת נסיבות מותו של המנוח בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן:- "חוק חקירת סיבות מוות").
(ג)
לפי הנטען בתביעה, ביום 30.3.06, בעקבות עתירתו של המשיב 3, החל להתנהל הליך חקירת סיבות מותו של המנוח בבית משפט השלום ברמלה (להלן:- "הליך החס"מ"), והשופטת ליאורה פרנקל מונתה לחקור את סיבות המוות.
(ד)
ביום 10.9.09 ניתנה החלטת השופטת פרנקל שלפיה מות המנוח נגרם בשל רשלנותם של מפקד בית הכלא בתקופה הרלוונטית, מר יעקב ברוך, מפקדת האגף בו שהה המנוח, גב' מיכל ארדיטי, ראש תחום טיפול ושיקום, גב' רונית גרינברג והעובדת הסוציאלית שטיפלה במנוח, גב' מור קנטור (העתק ההחלטה - נספח א' לכתב התביעה).
(ה)
בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים ביום 4.7.12 תביעת נזיקין נגד המבקשים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם, עקב מות המנוח.
(ו)
בדיון שהתקיים לפניי בנוכחות ב"כ הצדדים, ביקשה ב"כ המבקשים להגיש בקשה לסילוק על הסף.
בהתאם לכך, הוגשה הבקשה דנן והוגשה תשובה לבקשה. לא הוגשה תשובה לתשובה למרות חלוף זמן רב מאז הגשת התשובה.
2.
טיעוני הצדדים בבקשה לסילוק על הסף:
טענות המבקשים
:
(א)
המשיב 1 אינו אישיות משפטית ולכן יש לסלק את תביעתו על הסף.
(ב)
המשיבים 3-5 אינם יורשיו החוקיים של המנוח שכן בהתאם לצו הירושה שהוצא לאחר פטירת המנוח, היורשת היחידה היא המשיבה 2. מכאן, שאין למשיבים 3-5 עילת תביעה נגד המבקשים ויש למחוק אותם מהתביעה וכן למחוק מהתביעה את סעיפים 235-239 המתייחסים לנזקים הנטענים למשיבים 3-5.
(ג)
יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. עילת התביעה נולדה ביום התאבדותו של המנוח ולכן היה על המשיבים להגיש תביעתם לא יאוחר מיום 25.12.11. מאחר שהמשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהתקיים במקרה דנן אחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, אין מקום להחיל כאן את הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- "הפקודה") הדנה בהארכת מועד בעקבות גילוי מאוחר של רכיב הנזק.
(ד)
אין לקבל את טענת המשיבים שלפיה מאחר ששאלת הקשר הסיבתי בין התאבדות המנוח לרשלנות הנטענת התבררה רק בהליך החס"מ יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד סיום הליך זה. ההלכה הפסוקה קובעת שמועד גילוי הקשר הסיבתי לעניין תחילת תקופת ההתיישנות נקבע כמועד שבו התגלה לניזוק קצה חוט הקושר בין המעשה המיוחס למזיק לבין הנזק. המשיבים הם שביקשו לנהל חקירה לגילוי סיבת המוות וליוו את החקירה במשך חמש שנים, בזמן היותם מיוצגים על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית, ואין ספק שהיה בידיהם מעבר לקצה חוט במקרה דנן.
(ה)
אף לפי הגרסה שהועלתה על ידי המשיבים בכתב התביעה, במשך כחמש שנים הם ידעו את העובדות הדרושות להם ולכן היה להם די זמן להגיש את התביעה בתוך תקופת ההתיישנות. אין כל כלל משפטי שלפיו הרשעה של אחרים או זיכויים מחמת הספק, עוצר את מרוץ ההתיישנות לתובע שעילתו עומדת בפני
עצמה.
טענות המשיבים
:
(א)
בנסיבות המתוארות בכתב התביעה אין מחלוקת שללא ההחלטה בהליך החס"מ, לא הייתה נפתחת הדלת בפני
המשיבים לתבוע את המבקשים על נזקיהם, ולכן יום זה הוא היום בו נולדה עילת התביעה.
(ב)
המבחן לצורך קביעת מועד היווצרות העילה הוא כאשר קיים כוח מהותי בידי התובע לקבל את הסעד לו הוא זכאי, קרי כאשר יש לו יכולת ממשית להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית בלא תנאי מוקדם והוא מותנה בקיומה של עילה מכוחה יוכל לפנות לבית המשפט להגיש תביעתו ולקבל מבוקשו בלא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בעניין קשור. מכאן ברי, שרק במועד בו ניתנה ההחלטה בהליך החס"מ, יכולים היו המשיבים להביא את טענותיהם להכרעה שיפוטית.
(ג)
באשר למשיבים 4-5, הוריו של המנוח - הם לא היו יכולים להביא את עצמם לחשיפת השבר הנפשי אליו נקלעו בעקבות התאבדות המנוח ולכן הצטרפו לתביעה רק בחלק נזיקי מינורי באשר לעלויות שנדרשו מהם כדי להביא את בנם לקבורה.
(ד)
באשר למשיב 3 - אין מחלוקת שהמשיב 3 השקיע 5 שנים כדי לברר את האמת על הנסיבות שהביאו את אחיו לשים קץ לחייו, אירוע שבעקבותיו סובל המשיב 3 מבעיות נפשיות קשות. המשיב 3 פנה לפסיכיאטר המטפל בו מאז מותו של אחיו להגשת חוות דעת רפואית והפסיכיאטר ביקש חודש נוסף כדי לגבש את חוות הדעת (מכתבו של הפסיכיאטר – מצורף לתשובה לבקשה).

3.
דיון והכרעה:
(א)
סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן:- "החוק")

קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה

.
אם אכן נולדה עילת התביעה ביום מותו של המנוח, 26.12.04, אין ספק שהתביעה התיישנה, ולכן עליי לבחון אם חל אחד החריגים לכלל האמור:
חריג אחד קבוע בסעיף 8 לחוק שלפיו:-
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

חריג נוסף בעניין גילוי מאוחר קבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הקובע:
"לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
...
(2)
מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

"

באשר ליחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לבין סעיף 89(2) לפקודה, נקבע זה מכבר, כי סעיף 89 לפקודה יחול כאשר רכיב הנזק נתגלה באיחור. אולם, אשר ליתר רכיבי עילת התביעה כגון שאלת גילוי הקשר הסיבתי העובדתי, בין הנזק לבין האשם שגרם לו, אלו נתפסים ברשתו של סעיף 8 לחוק [ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 550 (2000); רע"א 5087/10 מדינת ישראל
נ' דוננפלד (פורסם בנבו, 7.11.12)].
ובענייננו, אין ספק שהנזק שנגרם למנוח - מותו לאחר ששם קץ לחייו - היה ידוע למשיבים ביום התאבדותו - 26.12.04. השאלה הניצבת במרכז הדיון היא שאלת התיישנותם של רכיבי עילת התביעה האחרים, שאינם חלק מיסוד הנזק, דהיינו - יסוד ההתרשלות ויסוד הקשר הסיבתי.
(ב)
השאלה במקרה דנן היא האם עילת התביעה נולדה ביום התאבדותו של המנוח, כטענת המבקשים, או שמא היא נולדה רק עם הכרעת בית המשפט בהליך החס"מ, עת התבררה שאלת הקשר הסיבתי בין התאבדות המנוח לפעולות הגורמים השונים בכלא, כטענת המשיבים?
עילת התביעה מורכבת ממכלול העובדות המזכות את התובע לסעד שהוא דורש מהנתבע. אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע, אלא מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעתו. בבואנו לבחון את העובדות יש לשאול האם העובדות שנתגלו חיוניות לביסוס עילת התביעה, באופן שבלי ידיעתן לא ניתן להגיש תובענה בעלת סיכוי ממשי [ע"א 2919/07 מדינת ישראל
- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם בנבו, 19.9.10); להלן:- "עניין גיא-ליפל"].
(ג)
לטענת המשיבים, כוח התביעה המהותי הנדרש לצורך קביעת מועד היוולדה של עילת התובענה מותנה בקיומה של עילה שמכוחה אפשר לפנות לבית המשפט להגיש תביעה ולקבל את הסעד המבוקש ללא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בעניין קשור. לענייננו הם גורסים, כי רק במועד בו ניתנה ההחלטה בהליך החס"מ הם היו יכולים להביא את טענותיהם להכרעה שיפוטית שכן עד למועד זה הייתה נחשבת התביעה לתביעת בוסר ורק ממועד ההכרעה בהליך החס"מ, הייתה הופכת לתביעה בשלה שפותחת את מרוץ ההתיישנות.
איני מקבלת עמדה זו של המשיבים.
איני סבורה שהמקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם היה על המשיבים להמתין להכרעה משפטית קודמת בטרם הגשת התביעה - מהחלטת בית המשפט בהליך החס"מ עולה שהמשיב 3 העלה טענות רבות נגד שירות בתי הסוהר
ודרש חקירתם של גורמים שונים. מההחלטה אף עולה שבני משפחת המנוח עתרו להורות ליתן צו אישום נגד גורמים שונים בכלא, לנוכח העובדה שלכאורה לא מולאו דרכי ההשגחה הנדרשות על אסיר שהוגדר כאסיר בעל סיכון אובדני, כפי שהוגדר המנוח. כמו כן, יש לזכור שבעוד שהנטל הדרוש להוכחה בהליך החס"מ הוא זה הקיים במשפט הפלילי, קרי, מעבר לספק סביר, הרי שבענייננו מדובר בתביעה אזרחית ודרגת הוודאות להכרעה בה עומדת על הטיית מאזן ההסתברויות בלבד.
באשר לאמת המידה בקביעת דרגת הוודאות המספקת לצורך הגשת תביעה לפי סעיף 8 לחוק הנוקט בלשון ה"יום שבו נודעו לתובע" העובדות המקימות את עילת התביעה, נקבע שיש לגזור מדרגת הוודאות המספיקה להוכחת התביעה. כך, אם דרגת הוודאות להכרעה בתביעה עומדת על הטיית מאזן ההסתברויות, לא חייבת להיות דרגת הוודאות גבוהה מזו, כי אם נמוכה ממנה. כך, שאת הדיבור "נודעו לתובע" יש לפרש כידיעה שאינה משוללת היגיון פנימי ושיש לה אחיזה מינימלית במציאות [ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 866 (1998)].
בעניין גיא-ליפל סיכם כב' השופט עמית הלכה זו כך שכל שנדרש הוא גילוי קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין נזקו של התובע. די כי יתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע. השופט עמית אף ביצע פיתוח מסוים של הלכה זו בקביעתו שחשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח, ייחשב כקצה חוט המתחיל את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק (שם, פסקאות 45-47 לפסק דינו של השופטת עמית).
לנוכח דברים אלו, אין ספק שהיה בקרב המשיבים, ולמצער אצל המשיב 3, בסיס לסברה הקושרת בין התאבדותו של המנוח למחדל באופן השמירה על המנוח, של גורמים שונים בכלא ולכל הפחות התעורר החשד לקשר סיבתי שהתחיל את מרוץ ההתיישנות במועד התאבדותו ולכן יש לדחות את תביעתם של המשיבים 1 ו- 3-5 על הסף מחמת התיישנותה.
(ד)
אמנם די בתוצאה אליה הגעתי כדי לקבל את הבקשה אולם למעלה מן הצורך אציין שיש לדחות את תביעת המשיבים 1 ו-3 על הסף מטעמים נוספים:-
באשר למשיב 1
- הלכה פסוקה היא כי עיזבון אינו אישיות משפטית. משכך, תביעה המוגשת בשם עיזבון או נגד עיזבון הינה פגומה מיסודה, שהרי היא מוגשת בשם או נגד מי שאינו יכול, מבחינה עקרונית, להיות תובע או נתבע [רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל
- משרד הבטחון (פורסם בנבו, 28.5.12); (להלן:- "עניין עזבון המנוח אשתייה"].
די בכך כדי להורות על מחיקתו של המשיב 1 מהתביעה.
(ה)
באשר למשיב 3

-
לטענת המבקשים בבקשה, למשיבים 3-5 אין עילת תביעה נגד המבקשים מאחר שביום 9.9.12 הוצא צו ירושה בעניינו של המנוח שלפיו המשיבה 2 היא היורשת היחידה של המנוח על פי דין.
המשיבים לא התייחסו בתשובתם לטענה דנן, אלא טענו שהמשיבים 4-5, הוריו של המנוח, בחרו להיות שותפים לתובענה רק באשר לעלויות שנדרשו מהם להביא את בנם לקבורה. באשר למשיב 3, אחיו של המנוח, נטען שאין מחלוקת על כך שהמשיב 3 השקיע 5 שנים מחייו כדי לברר את האמת על הנסיבות שהביאו לכך שאחיו המנוח שם קץ לחייו ושכתוצאה מהתאבדות אחיו הוא סובל מבעיות נפשיות קשות.
בעניין עזבון המנוח אשתייה הועלתה השאלה מי רשאי להגיש תביעה נזיקית שעילתה מותו של אדם, כתוצאה מעוולה נטענת שבוצעה כלפיו במעשה או במחדל. בית המשפט העליון (כב' הנשיא גרוניס) קבע שבדין מוכרים שני סוגים עיקריים של תביעות נזיקיות המוגשות בעקבות עוולה נטענת שגרמה למותו של אדם: תביעת תלויים ותביעת עזבון:
תביעת תלויים
היא תביעה המוגשת בגין נזקי ממון של בן זוגו, הורו או ילדו של המנוח הניזוק בגין הפסד התמיכה הכלכלית לה היו צפויים התלויים אילו היה המנוח נותר בחיים. תביעת עזבון עניינה בזכויות התביעה האישיות של המנוח, זכויות שעוברות ליורשיו.
משכך, בעוד הוריו של המנוח נכללים בגדר האנשים שזכאים להגיש תביעת תלויים בהתאם לסעיף 78 לפקודת הנזיקין, הרי שהמשיב 3, אחיו של המנוח, אינו נכנס לגדר אף אחת מקטגוריות אלו - הוא אינו יורש של המנוח ולכן אינו רשאי להגיש תביעת עזבון והוא אינו בין התלויים במנוח ולכן אינו זכאי להגיש תביעת תלויים. לפיכך, אף אם התביעה לא הייתה מתיישנת כלפיו, היה מקום למחוק אותו ממנה בהעדר עילה, חרף המשבר הנפשי כתוצאה מהתאבדות אחיו, משבר מובן ברמה האנושית.

4.
סוף דבר:
מכל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה שהגישו המשיבים 1,3-5 על הסף.
בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תזמן את הצדדים הנותרים לקדם משפט ליום 30.6.13 שעה 09:30.
ניתנה היום,
כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 7805-07/12 מדינת ישראל, שירות בתי הסוהר נ' עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל, ריקי אביטן, יצחק אביטן ואח' (פורסם ב-ֽ 03/06/2013)