פסקי דין על חיים שלמה דרוק | פסקי דין על מקור הסופרים 2003 | פסקי דין על יוחנן רובינשטיין |

26436-09/11 פ     09/06/2013




פ 26436-09/11 מדינת ישראל נ' חיים שלמה דרוק, מקור הסופרים 2003 בע"מ, יוחנן רובינשטיין




בפני
כב' השופטת דניאלה שריזלי
המאשימה: מדינת ישראל
– פמת"א (מיסוי וכלכלה)
ע"י ב"כ עו"ד אורנה פינטו גבסון
, עו"ד חורי
נגד

הנאשמים 1. חיים שלמה דרוק
(קבוע להקראה בתאריך 1.9.13)

2. מקור הסופרים 2003 בע"מ

שניהם ע"י ב"כ עו"ד אלברט הראל
3. יוחנן רובינשטיין
– בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד אייל שמולביץ'
, עו"ד סלבה פיקוס
גזר דין
לנאשם 3

העובדות והאישומים

1. הוגש כתב אישום נגד שלושה נאשמים:
# חברת מקור הסופרים 2003 בע"מ
, שהיא חברה פרטית אשר עסקה במסחר בתשמישי קדושה (להלן: הנאשמת 2), והייתה רשומה כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ);
# מר חיים דרוק, הנאשם 1 (להלן: דרוק, או, הנאשם 1), מנהלה של הנאשמת 2;
מר יוחנן רובינשטיין
, הנאשם 3, שעסק גם הוא במסחר בתשמישי קדושה, והיה רשום כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ.

2. כתב האישום כולל שני אישומים, בהם מייחסת המאשימה לשלושת הנאשמים עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), ולפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ). כתב האישום תוקן בעובדותיו ביחס לנאשם 3 במסגרת הסדר טיעון בית הצדדים. גזר הדין מתייחס לנאשם 3.
האישום הראשון

3. באישום הראשון המתוקן טוענת המאשימה, כי במהלך שנות המס 2004 עד 2007 רכשו הנאשמת 2 ומנהלה, דרוק, 39 חשבוניות מס כוזבות וכללו אותן שלא כדין בספריה של הנאשמת 2, אף שלא היו עסקאות אמת בבסיסן:

# 4 חשבוניות מס מבין 39 החשבוניות הכוזבות הנזכרות רכש דרוק מאריה יוספי;

# 28 חשבוניות כוזבות, שסכומן הכולל 823,904 ₪ והוצאו, לכאורה, על שמות עוסקים שונים, רכש דרוק מהנאשם 3 במהלך שנות המס 2005 עד 2007, ושילם לו עבור הנפקתן עמלות ששיעורן נע בין 5% ו-8%;

# 6 חשבוניות מס כוזבות נוספות מסר הנאשם לדרוק בשנות המס 2006 ו-2007, שסכומן הכולל 198,180 ₪, סכום שעלה על היקפן האמיתי של העסקאות שביצעו.

4. המאשימה טוענת, כי בגין מעשיו המתוארים (באישום הראשון) צמחה לנאשם 3 הכנסה בסכום בלתי ידוע, ולא פחות מ-41,195 ₪; אלא שהנאשם 3 לא כלל בספריו את החשבוניות הכוזבות המתוארות; הוא לא דיווח עליהן לפקיד השומה; והשמיט, אפוא, את הכנסותיו אלה מהדו"חות השנתיים שהגיש לפקיד השומה. מאידך גיסא, סייע הנאשם 3 לדרוק ולנאשמת 2 להגדיל בכזב את הוצאותיה של הנאשמת 2, וסייע להם לנכות שלא כדין את מס התשומות מהדו"חות התקופתיים שהגישו למע"מ.

5. בגין האישום הראשון מואשם הנאשם בעבירות כדלקמן:
הוצאת מסמך הנחזה להראות כחשבונית מס, מבלי שהייתה עסקה שלגביה הוצאה
החשבונית, 34 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ;
עזרה לאחר לנכות מס תשומות מבלי שקיים מסמך כנדרש בסעיף 38 לחוק מע"מ, 34 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ;
עזרה לאחר לנהל פנקסי חשבונות או רשומות אחרות כוזבות, 34 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ;
עזרה לאחר להשמיט הכנסה מדו"ח שהוגש לפקיד השומה, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220
(1) לפקודה;
עזרה לאחר להכין פנקסי חשבונות כוזבים, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220(4) לפקודה;
עזרה לאחר להתחמק ממס, תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220(5) לפקודה.

האישום השני
6. באישום השני טוענת המאשימה, כי הנאשם 3 פעל במרמה, עורמה ותחבולה, במספר דרכים, שמטרתן השתמטות מתשלום מס:

# הנאשם הוציא ללקוחותיו בגין מכירותיו בשנות המס 2004 עד 2007, ללא רשות, חשבוניות מס הנחזות להיראות כחשבוניות שהוצאו כדין בידי העוסקים: י.ל.ש.מ.; מ. הודיה; טונגה; ואשר סכומן (ללא מע"מ) 1,099,062 ₪ (לפחות);
# הנאשם נמנע מלדווח למנהל מע"מ על מס העסקאות שהיה גלום בחשבוניות אלה, בסך 252,479 ₪ לפחות;
# בשנות המס 2004, 2005 ו-2006, רשם הנאשם בספריו במרמה, כהוצאה, 11 חשבוניות מס כוזבות, שנחזו להיראות כאילו הוצאו כדין בידי העוסקים מ. הודיה ו-י.ל.ש.מ., ואשר סכומן הכולל (ללא מע"מ) 208,818 ₪, שמטרתו של הנאשם להגדיל בכזב את ההוצאות ולהקטין את ההכנסה החייבת במס;
# בדו"חות התקופתיים שהגיש למנהל מע"מ בתקופה הרלוונטית, ניכה הנאשם שלא כדין את מס התשומות הגלום ב-11 החשבוניות בסך כולל של 34,960 ₪, מבלי שהיו בידו המסמכים כנדרש בסעיף 38 לחוק מע"מ;
# הנאשם דיווח לפקיד השומה בארבע שנות המס 2004 עד 2007 על הכנסה כוללת בסך 220,984 ₪; אולם, הוא השמיט בכזב הכנסה שסכומה אינו פחות מ-1,770,256 ₪.

7. בגין האישום השני מואשם הנאשם בעבירות כדלקמן:

השמטת הכנסה מתוך דו"ח, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220(1) לפקודה;
הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220(4) לפקודה;
שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, 4 פרטי אישום לפי סעיף 220(5) לפקודה;
ניכוי מס תשומות מבלי שקיים לגביו מסמך כנדרש בסעיף 38 לחוק מע"מ, 11 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ;
הוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה להיראות כחשבונית מס, מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה כאמור בה, 30 פרטי אישום לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ;
ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ;
שימוש במרמה ותחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

ההרשעה והליכי המשפט

8. על יסוד הודאת הנאשם בתאריך 12.9.12 בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בביצוע העבירות דנן. בין הצדדים לא התגבש הסדר עונשי מוסכם.

9. דא עקא, הטיעונים לעונש שנועדו להישמע בתאריך 24.12.12 נדחו מעת לעת נוכח קשיים שהערימה ההגנה; בתאריך האמור התבשר בית המשפט כי הנאשם דאג להחליף את סנגורו, עו"ד עדי ברקאי, בסנגור אחר, עו"ד איילו שמולביץ, שעתר מיד לדחיית הטיעונים לעונש, כדי ליתן שהות בידי הנאשם להסיר את המחדלים. מכאן ואילך נאלצתי לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש פעם אחר פעם, נוכח טענות מטענות שונות שהעלה הסנגור, שאליו הצטרף, בינתיים, סנגור נוסף, אשר ביקש ב-13.3.13 לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו.

10. מהנימוקים שפירטתי בהרחבה רבה בהחלטתי מתאריך 21.4.13 (בעניין "חזרה מהודיה"), מונחית על פי אמות המידה שפותחו בפסיקה והשתכללו ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא מצאתי לנכון להתיר לנאשם לחזור בו מההודיה שמסר בבית המשפט בהסכמה ומתוך תוגנה. לא מעט תהיתי לפשר הבקשה לחזרה מהודיה שבא מקומה לאחר דחיות רבות (כששה חודשים!) אשר נתבקשו מצד ההגנה לצורך "הסרת המחדלים", או, כניסוחו של עו"ד שמולביץ': "לשלם לקופת המדינה את הכסף שנגזל" (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 11-10). מאחר ששוכנעתי, כי לא נפל כל פגם בהודיה מבחינת רצונו וכוונתו של הנאשם, והוא לא הוטעה כמלוא הנימה; מאחר שלהתרשמותי נמסרה ההודיה לאחר בדיקה ושקילה רציניים וענייניים על-ידו ועל-ידי בא כוחו, דחיתי את הבקשה לחזרה מהודיה.

עמדות הצדדים לעונש

11. ב"כ המאשימה מבקשת בטיעוניה לעונש לנקוט בענישה מחמירה. לטענת ב"כ המאשימה, העונש ההולם את העבירות שבהן הורשע הנאשם, על חומרתן היתרה, הנובעת מאמצעי המרמה השונים שבהם נקט הנאשם במטרה להערים על רשויות המס ולגרוע כספים מקופת המדינה, ובמיוחד, השימוש המתמשך והבוטה בחשבוניות כוזבות; בהתחשב בריבוי העבירות וריבוי החשבוניות הכוזבות; בהתחשב בהימשכות המעשים והמחדלים לאורך זמן, ובפגיעתן הקשה בערכים חברתיים מוגנים, הוא עונש מאסר ממושך בפועל, במתחם שבין 24 חודשים ברף התחתון ו-36 חודשים ברף העליון, מאסר על תנאי, וקנס כספי בסכום שבין 70,000 ₪ ברף התחתון לבין 250,000 ₪ ברף העליון. התובעת התייחסה בחומרה מיוחדת לעובדה שלכל אורך התקופה העבריינית ניהל הנאשם פנקסי חשבונות כוזבים, וכן, לעובדה שהמחדלים לא הוסרו, וספק אם יוסרו. לתמיכת עמדתה הגישה ב"כ המאשימה אסופת פסיקה המדגימה עונש מאסר בפועל כבדים וממושכים שהוטלו על נאשמים בנסיבות דומות ואף קלות יותר [רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל
(20.6.06); רע"פ 6194/04 אלגזי נ' מדינת ישראל
(3.8.04); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל

(24.2.05); ע"פ 1601/03 עיני נ' מדינת ישראל
(14.3.05); ע"פ 522/82 עזאם ואח' נ' מדינת ישראל
(24.10.82); ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל
(7.4.81) – כולם פסקי דין של בית המשפט העליון; וכן, ע"פ (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו) 71538/07 טל יגרמן נ' מדינת ישראל
(20.2.08); ע"פ (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו) 70399/05 דני אוליבר נ' מדינת ישראל
(8.8.05); ע"פ (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו) 71378/01 סאלם אלעוברה נ' מדינת ישראל
(10.1.02); ע"פ (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו) 70036/02 משה גל ואח' נ' מדינת ישראל
(27.5.02); ע"פ (ביהמ"ש המחוזי מרכז)
10-03-29502 שקלים נ' מדינת ישראל
(5.5.10)].

12. מוסכם עם ב"כ המאשימה כי נסיבותיו האישיות של נאשם משפיעות על קביעת העונש ההולם בתוך המתחם. כך גם, שיקול שעניינו חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות. אולם, מאחר שהגילוי העבירות התרחש בשנת 2010, כך, שהמאשימה לא השתהתה שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום; מאחר שאין מדובר בשיקולים של "שיקום העבריין", וגם אין מדובר בעבריין שהביע חרטה והסיר את המחדלים, סברה ב"כ המאשימה, כי אין הצדקה לחרוג לקולא ממתחם הענישה שהתוותה. עונשו של הנאשם, טענה התובעת, צריך לשקף את צרכי הענישה על כל רבדיהם, לרבות, צרכי התגמול, המניעה וההרתעה, קרי: 32 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי גבוה, ומאסר על תנאי.

13. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להסתפק בענישה מתונה (שאת פרטיה ונתוניה נמנע מלציין), ולגזור גזירה שווה מעונשים מתונים שהטילו בתי המשפט על הנאשמים, עברייני מס בשורה של פסקי דין [ולדוגמה: רע"פ 4791/08 נפתלי כהן נ' מדינת ישראל
(ניתן
9.2.09); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל
נ' א.מ. תורג'מן ואח' (ניתן 25.3.04); ע"פ (ביהמ"ש המחוזי חיפה) 196/08, ע"פ 198/08 טולצ'ינסקי ואח' נ' מדינת ישראל
, וערעור נגדי (ניתן 23.4.09); וכן, ת"פ (בימ"ש השלום בחיפה) 3663/05 מדינת ישראל
נ' מצליח משה ואח'
(22.3.07)].

14. את עיקר טיעוניו ריכז הסנגור, עו"ד פיקוס, בשני סעיפים, שהאחד נוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם, והאחר – נסיבות הכרוכות בביצוע העבירות, והנובעות מהחקירה ומהליכי המשפט.

לטענת ב"כ הנאשם, ראוי להתחשב לקולא בתפקודו הנורמטיבי של הנאשם, שהוא כבן 45, נעדר הסתבכות פלילית; הוא נשוי, אב לחמישה ילדים, וכולם מתגוררים בצפיפות רבה. הנאשם עובד כשכיר, ויחד עם זאת, תורם מזמנו וממרצו למען הקהילה. עוד נטען, כי הנאשם סועד את אשתו במחלתה. טענה זו לא נתמכה במסמכים. כן, נמסר, כי עסקו של הנאשם קרס, ומשום כך, לא הצליח להסיר את המחדלים.

בכל הנוגע לעבירות בהן הורשע הנאשם נטען, כי הסכומים שנקבה בהם המאשימה, ובמיוחד, סכום ההשמטה – לא הוכחו, ואין להם אחיזה במציאות; כי בפרשת האישום הראשון לא ניתן ולא ראוי לראות בנאשם "מבצע עיקרי" אלא "מסייע", שעזר לאחר להשתמט מתשלום מסים, כאשר אותו אחר טרם הגיב לכתב האישום. כן, נטען, כי הנאשם הופלה לרעה ביחס לעוסק אחר, אריה יוספי, שסיפק גם הוא, לכאורה, חשבוניות פיקטיביות לדרוק ולנאשמת 2, ובכל זאת לא הועמד לדין פלילי.

15. הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו. ביקש להתחשב במצבו המשפחתי המורכב. לדבריו, לא הבין ולא הפנים את חומרת מעשיו. מאחר שביצע עסקאות בשוק שבו מבוצעות עסקאות ללא חשבוניות, נקלע למצב בלתי אפשרי, ובשלב מסוים התעורר הצורך להוציא חשבוניות, ולא הבין מה הוא עושה.

דיון ומסקנות

16. בטרם אדון בשיקולים הענישה בעניינו של הנאשם 3, אדגיש: כל שנאמר עד כאן וכל שייאמר מכאן ואילך, מתייחס לנאשם 3, ואליו בלבד. משפטם של הנאשם 1 ו-2 תלוי ועומד. אין בדברים שנאמרו וייאמרו כדי להביע עמדה כלשהי, גם לא בין השורות, ביחס לחלקם ומעורבותם של הנאשמים 1 ו-2 בביצוע העבירות, או בדבר אשמתם.

17. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע סידרה ארוכה של עבירות חמורות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ. העבירות חמורות במהותן וחמורות בנסיבותיהן הקונקרטיות. להלן הטעמים לכך:

# הנאשם הערים על רשויות המס בדרכים שונות בעודו מנהל עסק למסחר בתשמישי קדושה: הוא יזם סידרה של פעולות חשבונאיות באמצעותן העצים ו"ניפח" את הוצאות העסק והקטין את ההכנסה החייבת במאות אלפי שקלים; הוא כלל בספריו במרמה חשבוניות כוזבות, שלא הייתה עסקה בבסיסן, וניכה שלא כדין את מס התשומות הגלום בחשבוניות האמורות;
# בנוסף, הוציא הנאשם ללקוחותיו בגין מכירותיו בשנות המס 2004 עד 2007, ללא רשות, חשבוניות מס הנחזות להיראות כחשבוניות שהוצאו כדין בידי עוסקים שונים (י.ל.ש.מ.; מ. הודיה; טונגה), ונמנע מלדווח למנהל מע"מ על מס העסקאות שהיה גלום בחשבוניות אלה, ונמנע מלשלם את המס המגיע;
# הנאשם מסר לאחרים, תמורת עמלה, חשבוניות מס כוזבות, שלא הייתה כל עסקה מסחרית בבסיסן;
# הנאשם סייע לאחרים לקיים פנקסי חשבונות כוזבים, סייע לאחרים להגדיל בכזב את הוצאותיהם, וסייע להם לנכות שלא כדין את מס התשומות מהדו"חות התקופתיים שהגישו האחרים למע"מ;
# בארבע שנות מס השמיט הנאשם מדיווחיו לפקיד השומה הכנסות שסכומן כ-1.7 מיליון ₪ לפחות.
# מעשיו של הנאשם נמשכו תקופה ממושכת; הם מאופיינים בתכנון, ברצף ובשיטתיות, ובלא מעט תחכום. העובדה היא שמעשיו ומחדליו של הנאשם נתגלו רק בשנת 2010.
# חמורה היא תוצאת המעשים, קרי: גריעת כספים ניכרים מקופת המדינה.
# מטרתו של הנאשם – התחמקות מתשלום מלוא המסים המגיעים לרשות המסים – צובעת את המעשים בחומרה מיוחדת. נוכח העובדה שהמעשים והמחדלים העבריינים נמשכו כארבע שנים, קשה לקבל את דברי הנאשם, לפיהם, בתקופה הרלוונטית הוא לא הבין כמה חמורים מעשיו.

18. המעשים המתוארים פגעו באינטרסים ציבוריים-חברתיים מוגנים, לרבות, צרכי המדינה והחברה והמטלות שהציבה לפניה הממשלה; הם פגעו, כמובן, ברציונל המונח בבסיסם של דיני המסים. לפגיעה זו השלכה חמורה על המשק והכלכלה ועל המרקם החברתי.

גביית המיסים נועדה למימון הוצאותיה וצרכיה של המדינה בתחומים שונים, ובין היתר, צרכי הביטחון, צרכי החוץ, החינוך והרווחה, וכן, צרכי המשק בכלל. לצורך גביית מיסים יעילה ותקינה מטילים דיני המס על אזרחי המדינה חובות ומטלות ואלה נועדו להקים ולקיים תקשורת שוטפת ותקינה בין האזרחים לבין רשויות המס, באמצעות הדיווחים התקופתיים למע"מ והדיווחים השנתיים לפקידי השומה.

19. כבעל עסק, מחויב היה הנאשם לעמוד בהוראות החוק, כדי שתיווצר מערכת יחסים הוגנת ואמינה בינו לבין רשות המסים. במעשיו ובמחדליו המתוארים לעיל פגע הנאשם בעקרונות המנחים שבבסיס דיני המס. כך, במכירת החשבוניות הכוזבות, וכך, בניהול הפנקסים הכוזבים, וכך גם, בדיווחים הכוזבים לפקיד השומה ולמנהל מע"מ, כשמטרתו היא להערים על רשות המסים ולהימנע מתשלום המס המגיע. כך, גם, כשסייע לאחרים להשתמט מתשלום המס.

שגגה ביד הסנגור שביקש לגמד את מעשי הנאשם המפורטים באישום הראשון, ולייחס לו מעמד של "מסייע" בלבד; שכן, על פי הנורמות שנקבעו זה מכבר, את העבירות שעבר הנאשם כ"מסייע לאחר", ביצע במעמדו כעבריין עיקרי.

מעשי ומחדלי הנאשם פגעו בקופה הציבורית, ופגעו בפוטנציאל מימון הפעילות המשקית וצרכי הציבור והחברה.

במעשיו פגע הנאשם בעקרון שוויון הנשיאה בנטל המס על-ידי כלל האזרחים.

לסיכום: מסיבות שקשה להבינן ולהשיגן, למרות טענותיו של הנאשם בדבר מצוקת הזמן והמצב שנקלע אליו, נראה שהוא איבד בלמים מוסריים והידרדר לעבריינות מס חמורה.

20. היקף ועומק הפגיעה בערכים המוגנים עומדים ביחס ישר להימשכות העבירות, למספרן הרב ולגודל הנזק שהסבו. אין דומה עוצמת הפגיעה באינטרסים מוגנים אותה גרמה מעידה אחת ויחידה, לדוגמה, אי הגשתו של דו"ח שנתי אחד, או דיווח כוזב יחיד, לעוצמת הפגיעה אותה גרמו מעשים שיטתיים ומתוכננים אשר נמשכו שנים אחדות.

21. הנאשם לא הסיר את המחדלים. לדברי ב"כ המאשימה, במהלכן של 3 שנים נשא הנאשם ונתן עם רשות המסים, שניאותה לראות בתשלום 300,000 ₪ משום הסרת המחדלים, וזאת, הגם שמדובר בעבירות שהיקפן רב ועצום. את הסכום המבוקש לא שילם הנאשם עד היום, על אף הבטחותיו, ועל אף שבית המשפט המתין באורח רוח, נוכח התחייבותו לעשות כן.

22. מדיניות הענישה בעבירות כלכליות בכלל, ובעבירות מס בפרט, עבירות שתוצאתן גריעת כספים מכוונת מהציבור או מהקופה הציבורית, ידועה ומוכרת, ואין צורך להרחיב. הלכות שיצאו מבית המשפט העליון, ומיושמות בבתי המשפט הדיוניים ובערכאות הערעור, מכתיבות מתן בכורה לשיקולים של תגמול, הוקעה, מניעה והרתעה, ולאורם, לגזור על נאשמים בעבירות אלה עונשים חמורים, שרכיביהם העיקריים מאסר מאחורי סורג ובריח וקנסות כספיים משמעותיים.
לגישת בית המשפט העליון, רק בכוחם של עונשים חמורים להעמיד נאשמים על מלוא חומרת מעשיהם העברייניים ותוצאותיהם; רק עונשי מאסר יסייעו בהוקעת העבריינים שמעלו מעילה בוטה באמון שניתן בהם על-ידי רשויות המס, ובהגנה על הציבור בפני
פגיעתם הרעה. ועוד נאמר, כי חשוב לשמר יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שגרמו, וזאת, תוך שימת דגש על כך שמדובר בעבירות אשר ביצוען קל וגילוין קשה וכמעט בלתי אפשרי. משנתגלו ונחשפו העבריינים, אמורים בתי המשפט להגיב בענישה חמורה שתהלום את חומרת המעשים ועוצמת החומרה [ראו: רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2006(4), בעמ' 2016; ע"פ (מחוזי ת"א) 71829/05; רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2004(2), 167; ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל
נ' גולן ואח' פ"ד נח(3), 245; ע"פ 6474/03, 6473/03 מלכה ובר מוחא נ' מדינת ישראל
פ"ד נח(3), 721; ע"פ 3004/98 מדינת ישראל
נ' שבתאי, פ"ד נה(3) 577, בעמ' 585; ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט (1) 550; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(3) 211, בעמ' 217].

23. בהתאם למדיניות הענישה שעקרונותיה פורטו לעיל, ובהתחשב בחומרת העבירות ובמכלול השיקולים לחומרה, אני סבורה, כי העונש ההולם את מעשיו ומחדליו של הנאשם, בנסיבותיהם הקונקרטיות, בשני האישומים במצטבר, מצוי במתחם שבין 20 חודשי מאסר בפועל ברף התחתון ל-36 חודשים ברף העליון, ובצדם – מאסר על תנאי משמעותי וקנס כספי כבד.

24. אקבע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם האמור (בהתאם להוראת סעיף 40ג' לחוק העונשין), תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות וכלל הנסיבות שאינן קשורות ואינן כרוכות בביצוע העבירה, ובין היתר, נטילת אחריות, הודיה וחרטה, העדרו של עבר פלילי, פגיעת עונש מאסר בפועל בנאשם ובבני משפחתו, ששלושה מילדיו קטינים, המאמצים שהשקיע לתיקון תוצאות העבירות, וכן, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ועד היום.

25. לא הייתי מהססת להחמיר עם הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר ממושך ברף העליון של המתחם אותו התוויתי לעיל, אילולא נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שאלה פורטו בידי הסנגורים, נסיבות השוקלות לזכותו, ואילולא הודאתו במיוחס לו והמאמץ שעשה להסרת המחדלים. מאמציו, כאמור, לא צלחו, ובסופו של יום לא הוסרו המחדלים. הכספים שנגרעו מהקופה הציבורית לא הושבו. אני מכירה בנאשם כי הפנים סוף סוף את חומרת מעשיו והפיק את הלקח הנדרש. להתרשמותי, הסיכוי להישנות המעשים נמוך ביותר. בעטיים של שיקולים אלה, ייקבע עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שהתוויתי, ולא ברומו.

26. גורם הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועד מועד גזר הדין הוא שיקול בכלל השיקולים שבו אמור בית המשפט להתחשב בקביעת עונשו של הנאשם. שהרי, ככל שחולף זמן רב יותר מביצוען של עבירות, קטן והולך הכוח המתריע בענישה המוטלת בגינן; ככל שחולף הזמן, ניתן לבית המשפט להתרשם אם שב הנאשם לסורו בתקופת הביניים, אם לאו. התחשבות בחלוף הזמן כשיקול למיתון הדין תלויה במידה רבה באחריותה של המאשימה לשיהוי בהגשת כתב האישום, ו/או בתרומתו של הנאשם להשהיית ההליכים.

בעניינו של הנאשם אנו ניצבים במרחק זמן ניכר למדי ממועד ביצוע העבירות. ועם זאת, מדובר בעבירות שנחשפו, לטענת המאשימה, רק בשנת 2010, משמע שהמאשימה לא השתהתה שיהוי בלתי סביר בהגשתו של כתב האישום. הנאשם, לעומת זאת, הודה במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליך. כל הדחיות שנתבקשו מטעם ההגנה, נועדו לאפשר את הסרת המחדלים, תוחלת שנכזבה.
מעבר הזמן ישמש בהתאמה גורם ממתן בקביעת העונש.

27. החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 24 חודשים.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק מע"מ.

ג. 5 חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מסוג עוון לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק מע"מ.

ד. קנס כספי בסך 120,000 ₪, או 12 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס יופקד בקופת בית המשפט ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם לא יאוחר מיום 15/8/15, וכל תשלום נוסף ב- 15 לחודש שלאחר מכן.

הודע לצדדים על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום.
ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"ג, 09/06/2003 במעמד הנוכחים.
____________________________
דניאלה שריזלי
, שופטת
עו"ד שמולביץ:
אני מבקש עיכוב ביצוע כדי לאפשר לנאשם להתארגן וגם לשקול הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:
לגבי הקנס כל זמן שהנאשם עובד ובכוונתו להגיש ערעור אנו חושבים שהוא יוכל לשלב והיה ויומתק העונש... לעניין עיכוב הביצוע אני אכן מודעת ל

פסק דין
שוורץ ואני מודעת לכך שמדובר בשנתיים ואיפה שהוא זה נופל בתפר לא מספיק ארוך ובנסיבות הללו ולאור הערת בית המשפט, אסכים לעיכוב ביצוע. אבקש ערבויות.

החלטה

שקלתי את בקשת הסנגור ועמדת המאשימה, והחלטתי כדלקמן:
אני מעכבת את ביצוע עונש המאסר עד ליום 2/7/13 שעה 11:00.

במועד האמור, בהעדר החלטה אחרת, יתייצב הנאשם במזכירות הפלילית של בימ"ש זה, לריצוי עונש המאסר.

תנאי לעיכוב ביצוע עונש המאסר, חתימת הנאשם על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ וחתימה על ערבות צד ג' בסך 6,000 ₪. ערב צד ג' יוכל להיות מר יצחק אוש.

כמו כן, על הנאשם להפקיד 4,000 ₪ במזומן.
ניתנת אורכה של 48 שעות להפקדת הסכום במזומן.

ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.
הנאשם מצהיר כי דרכונו מופקד ביחידה החוקרת וכי אין לו דרכון חדש אחר.

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"ג, 09/06/2013 במעמד הנוכחים.
____________________________
דניאלה שריזלי
, שופטת
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 11-09-26436 מדינת ישראל
נ' 09 יוני 2013
דרוק ואח'
29








פ בית משפט שלום 26436-09/11 מדינת ישראל נ' חיים שלמה דרוק, מקור הסופרים 2003 בע"מ, יוחנן רובינשטיין (פורסם ב-ֽ 09/06/2013)