פסקי דין על כהן אייל | פסקי דין על תיווך נגה ר"ג (1990) בע"מ

2288/00 דמ     23/04/2001




דמ 2288/00 כהן אייל נ' תיווך נגה ר"ג (1990) בע"מ





כהן אייל

התובע:
בעצמו
נ ג ד
תיווך נגה ר"ג (1990) בע"מ

הנתבעת:

- מטעם הנתבעת
הגב' עירית טטרקו
פסק - דין
1. בפני
תביעה לתשלום שכר בגין עסקת תיווך שביצע התובע בעת עבודתו בנתבעת בשנת 1994.

2. בכתב ההגנה נטען כי בעת סגירת עסקת התיווך שביצע התובע התקבל מהלקוח רק כמחצית התשלום המגיע לנתבעת בגין העסקה, וכי התובע קיבל שכרו בהתאם באותה עת, וכי יתרת התשלום הועברה לנתבעת רק לאחר דיון משפטי בינה לבין הלקוח, ונפדתה בחודש 03/99.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במסמכים, בתיק ובפרוטוקול הדיונים אני קובעת כדלקמן:
3. העובדות הצריכות לעניין הן:
א. הנתבעת הינה משרד תיווך השוכן בר"ג.
ב. התובע עבד כסוכן נדל"ן אצל הנתבעת במהלך שנת 1994.
ג. התובע קיבל שכר חודשי אשר נקבע על פי עסקות תיווך שביצע ושבגינן התקבלה תמורה כספית בנתבעת.
ד. בתאריך 11.8.94 תיווך התובע בעסקה בין הלקוח ציון קדם (להלן - "עסקת קדם") ובין הנתבעת.
ה. הלקוח שילם דמי תיווך לנתבעת בסך 3,000 ₪ עם סיום העסקה, אולם בשל חילוקי דעות בין הצדדים לגבי דמי התיווך התנהל בינהם הליך משפטי, סופו ניתן פס"ד בבימ"ש (תיק ת.א. 15877/96) בו נקבע כי הלקוח ישלם לנתבעת 18,700 ₪. תשלום זה הועבר לידי הנתבעת בחודש 05/99 (אישור בגין התשלום צורף לכתב התביעה).
ו. בתאריך 9.11.99 הגיש התובע תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות, ובית המשפט החליט ביום 6.2.00 על העברת הדיון לבית הדין לעבודהאשר לו הסמכות העניינית לדון בתובענה.

4. אין חולק כי התובע תיווך בעסקת קדם והתמורה בגין העסקה הועברה לנתבעת. גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על התמורה לה זכאי התובע בשל העסקה ועל השאלה אם קיבל חלק מהתשלום (להלן - "התשלום הראשוני") במועד סגירת העסקה כטענת הנתבעת, אם לאו כטענת התובע.
א. באשר לתשלום הראשוני :
בכתב התביעה נטען כי התובע תיווך בעסקת קניית דירה בשווי 100,000$ בין הלקוח ציון קדם לנתבעת, רכישת הדירה הסתיימה בתאריך 11.8.94, מחצית עמלת הלקוח בסך 1% מהעסקה + מע"מ שולמה באותה עת, אולם לטענת התובע לא קיבל חלקו כאמור.
בכתב ההגנה נטען כי "באותה עת קיבל אייל כהן את המגיע לו בגין הסכום ששולם".
בחקירתו הנגדית, נשאל התובע מדוע לא קיבל את העמלה בגין הסכום הראשוני ששולם לנתבעת ע"י הלקוח וענה כי:
"נשלחתי כמה פעמים לקבל את כל הסכום ואמרנו שאם נקבל את כל הסכום מהלקוח אני אקבל את השליש. עזבתי את המשרד זמן קצר לאחר מכן ואז כבר חיכיתי לסוף ההליך המשפטי". (פרוטוקול הדיון מיום 16.4.00 בעמ' 4).

סעיף 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 קובע כי "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה שמגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם...".
בפסיקה נקבע כי: "ככל שהדברים נוגעים להוראות חוק הגנת השכר, על העובד הנטל להראות כי שכרו לא שולם לו כדין". (דב"ע נד/23-3 פרינץ נ' גפן פד"ע כו 547).

עם זאת, לעניין פרעון שכר, נפסק כי במקרה שנקבע כי העובד זכאי לשכר בעד פרק זמן מסויים, עובר נטל ההוכחה למעביד אשר טוען כי פרע את חובו (ראה ע"א 219/57 מאיר נ' גרינשטיין פד"י יא 1352, 1356).

מלומדים פרשו הלכה זו כטענת "הודאה והדחה" - משהודה מעביד או משנקבע ע"י בית הדין כי העובד זכאי לשכר בגין חודש מסוים, מודה הוא בעילת התביעה, ומועבר אליו הנטל להוכיח כי אכן פרע את חובו לעובדו. (ראה פסטרנק, "משפט העבודה", כרך ראשון (2) בפרק 10.3 בעמ' 8א).

הלכה זו יפה גם למקרה שבפני
נו. משהודתה הנתבעת בזכאות התובע לתשלום בגין העיסקה, עובר נטל ההוכחה אליה להראות כי השכר אכן שולם.

הנתבעת שבפני
לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין זה ולא הציגה כל ראייה לבסס טענתה כאילו השכר הראשוני שולם לתובע בעת שנתקבל מהלקוח, ולכן אני מקבלת את התבעיה לעניין רכיב זה.

ב. ולעניין יתרת התשלום :
אין חולק כי הלקוח שילם לנתבעת את יתרת התשלום בעקבות ההליך המשפטי בינהם.
עם זאת לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לחלקו בגין סכום זה, וטענה זו נומקה בחקירתה הנגדית כך:
"לפי מידת ההגיון, אם יש בעיה שלקוח לא משלם כסף שקשור למשרד ולסוכן הוא כבר לא עובד אצלי והוא אמור לעזור לי להוציא את הכסף מאותו לקוח. התבוע היה אמור לעזור לי והוא לא עזר ולכן הכסף לא מגיע לו. אני חושבת שבגלל שהתובע נתן לי להתמודד לבד אין הוא זכאי לקטיפת הפירות שזכיתי במשפט".

טענה זו תמוהה ביותר. ראשית יצויין כי לתיק הוגש תצהיר התובע שהיה חלק מהתיק בהליך בין הנתבעת ללקוח, זאת לאחר שהתובע סיים עבודתו בנתבעת, ולכן לא ברור על מה מלינה מנהלת הנתבעת בחקירתה.
ולגופו של עניין, גם אם נכונה טענת הנתבעת הרי שאין לה כל ביסוס משפטי.

כפי שעולה מטיעוני הצדדים ומהעדויות, שכרו של התובע הורכב מעמלות בגין עסקאות בהן תיווך, והשתלם במשכורתו החודשית לאחר קבלת תשלום הלקוח ע"י הנתבעת. מהאמור נובע כי שכר התובע השתלם בגין העסקה שביצע, וגם אם התובע נשלח ע"י הנתבעת להחתים לקוחות על מסמכים או לקבל כספים (כפי שעולה מתצהיר התובע במשפט כנגד "קדם") הרי בשום מקום לא נאמר כי גביית הכספים בפועל מלקוחות על ידו מהווה תנאי לקבלת שכרו.

כמו כן לא מצאתי סימוכין שבדין לזכותו של מעביד להימנע מתשלום שכר כסנקציה על סירובו של עובד לסייע למעביד בהליך משפטי נגד לקוח.

5. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כדלקמן:
א. על חשבון העסקה, בגין הסכום של 3,000 ₪ ששולם לנתבעת, שליש מהסכום ובניכוי מע"מ, סך של 830 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.94 ועד לפרעון.

ב. בגין יתרת סכום העסקה, בסך 18,715 ששולם לנתבעת בחודשים 12/98 - 3/99 שליש מהסכום בניכוי מע"מ ובסה"כ 4,665 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.99 ועד לפרעון.
ג. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 500 ₪ צמודים כדין מהיום.

ניתן היום ל' בניסן, תשס"א (23 באפריל 2001) בהעדר הצדדים.

ורדה סמט
- שופטת
בית הדין לעבודה
1
מס' תיק: דמ 002288/00
בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
23/04/2001
תאריך:
כב' השופטת ורדה סמט
בפני








דמ בית דין אזורי לעבודה 2288/00 כהן אייל נ' תיווך נגה ר"ג (1990) בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/04/2001)