פסקי דין על אביתר יוסף | פסקי דין על מתן נבון |

52736-02/13 מת     17/04/2013




מת 52736-02/13 מדינת ישראל נ' אביתר יוסף, מתן נבון








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט י' נועם


מ"ת 52736-02-13 מדינת ישראל
נ' יוסף (עציר) ואח'





המבקשת
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים


נגד

המשיבים
1.

אביתר יוסף
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד ג' פרידמן
2.

מתן נבון
ע"י ב"כ עו"ד ה' סמילה


החלטה (בעניינו של משיב 1)

1.
לפניי בקשה למעצרו של משיב 1 (להלן גם –
המשיב
) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 52691-02-13. בכתב-האישום יוחסה למשיב 1, וכן לנאשם השני – משיב 2, עבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.
להלן העובדות המיוחסות למשיבים בכתב-האישום.


בסוף חודש ינואר 2013 החלו פעולות מחאה של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים (להלן –
הקבוצה
), בעקבות הכוונה לצרף לשורותיה שני שחקנים זרים בני הדת המוסלמית. ביום 7.2.13 בשעות הערב, החליטו שני המשיבים, על-רקע האמור, להביע מחאתם כלפי הנהלת הקבוצה, באמצעות הצתת משרדי המועדון. השניים נסעו תחילה לביתו של משיב 2, ולאחר מכן לביתו של משיב 1. כל אחד מהמשיבים החליף בדירתו את בגדיו לבגדים כהים ונטל עִמו כפפות וצעיף (המכונה "חם צוואר") כדי להסתיר את פניהם. הם השאירו בבתיהם את מכשירי הטלפון הניידים שברשותם, כדי למנוע את חשיפתם לאחר ביצוע ההצתה. המשיבים נסעו ברכבו של משיב 2 מביתו של משיב 1 לתחנת הדלק הסמוכה למושב מנוחה. בתחנת הדלק רכש משיב 2 שני מציתים, ובהמשך מילא משיב 1 שני בקבוקים בבנזין והכניסם לתא המטען של הרכב. לאחר ההצטיידות בדלק ובמציתים, נסעו המשיבים לירושלים. הם החנו את הרכב בשכונת בית-הכרם, ועשו דרכם רגלית אל מגרש הכדורגל של הקבוצה בבית וגן. בדרכם נטלו המשיבים מכתבים מתיבות הדואר באחד מבנייני המגורים, בכוונה להשתמש בניירות לשם הצתת המועדון. השניים נכנסו לשטח מגרש האימונים של הקבוצה, כשהם מסתירים את פניהם בכובעים ובצעיפים האמורים, וניגשו למשרדי הקבוצה הממוקמים בצד המגרש. כל אחד מהמשיבים נטל אבן, ניפץ באמצעותה חלון במבנה המשרדים ושפך דרך החלון בנזין לתוך המשרד. בהמשך, הצית כל אחד מהמשיבים את המכתבים שנטלו קודם לכן מתיבות הדואר, והשליך את המכתבים הבוערים לתוך המשרדים. כתוצאה מההצתה האמורה התלקחה אש במשרדים ונגרם להם נזק רב, בהיקף שערכו הכספי עומד על כ-140,000 ₪. בנוסף לשריפת תכולת המשרדים, גם עלו באש מזכרות, תעודות וגביעים שבהם זכתה הקבוצה.

3.
ב"כ משיב 1 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירה המיוחסת למרשו, זאת, בין-השאר, לנוכח העובדה שהמשיב הודה במשטרה במיוחס לו ושִחזר את מעשיו. הוא אף אישר, כי קמה עילת מעצר נגד משיב 1 נוכח מהות העבירות המיוחסות לו. לבקשתו, הוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן.


יצוין, כי משיב 2 שוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא בבית הוריו, זאת
בהסכמת הפרקליטות, לאחר שהוגש בעניינו תסקיר מעצר שהמליץ על חלופה זו.

4.
משיב 1 הִנו בן 21, רווק, ועובר למעצרו התגורר בבית הוריו במושב רווחה. הוא סיים עשר שנות לימוד במסגרות חינוך דתיות, כאשר תפקודו במסגרות אלו לוּוה בקשיי התנהגות וריכוז. לאחר עזיבתו את לימודיו השתלב בעבודה. הוא לא גויס לצה"ל בשל מעורבתו בפלילים, ובמהלך השנים עבד עם בני משפחתו בתחום החשמל ומיזוג אוויר. בשנת 2009 נידון המשיב בבית-משפט לנוער, בגין עבירות של מעשים מגונים והדחה בחקירה, לשירות לתועלת הציבור ולצו מבחן. בחודש דצמבר 2011 הורשע המשיב בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעבירה של הצתת רכב, אשר נעברה בתקופה שבה היה נתון תחת פיקוח שירות המבחן בתיק הקודם, ודינו נגזר לשישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, לשנת מאסר על-תנאי, לקנס ולפיצוי המתלונן. את העבירה הנדונה ביצע המשיב כאשר המאסר על-תנאי האמור תלוי ועומד נגדו.


שירות המבחן התרשם, כי המשיב הִנו בעל מערכת ערכים לקויה ומטושטשת וקווי אישיות אנטי-סוציאליים, וכי הלה מבטא עמדות קיצוניות אשר נותנות לגיטמציה להתנהגות תוקפנית, הרסנית ופוגענית כלפי הסביבה. עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיב מתקשה בשליטה על דחפים ודחיית סיפוקים, וכן מתקשה בהפעלת שיקול דעת בתהליך קבלת החלטות, תוך התייחסות מצמצמת להשלכות מעשיו כלפי עצמו וכלפי סביבתו. כן העריך שירות המבחן, כי המשיב מייחס חשיבות רבה למעמדו בסביבה החברתית שאליה הוא משתייך, תוך כדי חיזוקו באמצעות התנהגות כוחנית ואלימה בסיטואציות חברתיות. למרות מערכת תמיכה משפחתית חיובית, התרשם שירות המבחן כי המשפחה אינה מצליחה להוות גורם דומיננטי וסמכותי בחייו של המשיב, אשר יש בה כדי למנוע את מעורבותו בפלילים. בשיחתו עם קצינת המבחן אודות המעשים הנדונים, תיאר המשיב את התנהגותו כמתוכננת ומכוונת לצורך השגת אפקט של הרתעה וזעזוע, וכאמצעי לביטוי תחושת כעס כלפי הנהלת קבוצת הכדורגל.


שירות המבחן העריך, כי קיים
סיכון גבוה
להישנות התנהגות אלימה ופוגעת מצד המשיב כלפי הסביבה, וכי הלה זקוק לחלופת מעצר בעלת גבולות חיצוניים, נוקשים וברורים; זאת לאור דפוסי אישיותו האמורים של המשיב, חומרת המעשים שהיו פרי תכנון מוקדם, וכשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר בגין עבירת הצתה. קצינת המבחן ציינה בתסקירה, כי שוחחה עם הוריו של המשיב, שהביעו נכונות לפקח עליו ורצון לסייע לו. ואולם, התרשמות קצינת הייתה מעמדה חלשה או פסיבית של ההורים ביחס להתנהגותו של המשיב, ותחושת חוסר אונים המלווה את תִפקודם ההורי ביחס אליו. למרות התרשמותה כי מדובר באנשים נורמטיביים, העריכה קצינת המבחן כי הללו יתקשו להיות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות עבור המשיב ולמנוע את התנהגותו הפוגעת. לאור האמור, התרשם שירות המבחן, כי אין ביכולתם של ההורים להפחית את הסיכון הנשקף מהתנהגותו של המשיב, ועל-כן לא המליץ על שחרורו ממעצרו.

5.
המדינה גורסת, כי רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד המשיב הִנה גבוהה, זאת לנוכח מהות העבירה ונסיבות ביצועה, דפוסי אישיותו של המשיב שפורטו בתסקיר וכִשלון ההתרעה בענישה שהושתה עליו בעבר בגין עבירה דומה. לנוכח הערכתו של שירות המבחן, לפיה חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" לא תפיג את הסיכון האמור, עותרת המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד מבהירה המדינה, כי שונה עניינו של המשיב מעניינו של משיב 2. בהקשר זה היא מציינת, כי משיב 2 נעדר הרשעות קודמות וניהל אורח חיים נורמטיבי, כי הערכת הסיכון של קצינת המבחן לגבי הישנות ביצועה של עבירה מצִדו הייתה נמוכה, וכי ההתרשמות הייתה שהמפקחים המוצעים מהווים דמויות סמכותיות, מציבות גבולות ומפחיתות סיכון.

6.
ב"כ המשיב גורס, כי אין להבחין בין עניינו של מרשו לבין עניינו של משיב 2, שכן חלקם במעשה ההצתה היה זהה. לטענתו, משניתנה הסכמת המדינה לשחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית", יש לנקוט חלופה זו גם בעניינו של המשיב; ובפרט כאשר הוריו של המשיב מנהלים אורח חיים נורמטיבי, ויוכלו, לטענתו, לפקח עליו. על-כן עתר ב"כ המשיב לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית", והציע אלמנט פיקוח נוסף, בדרך של איזוק אלקטרוני.

7.
נגד המשיב קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת הואיל והעבירה ונסיבות ביצועה מקימות חשש סביר,
ששחרורו יסכן את ביטחון הציבור. עם זאת, על-פי סעיף 21(ב) לחוק הנ"ל, יש לבחון בכל מקרה לגופו, האם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, בדרך של חלופת מעצר, שפגיעתה בחירותו תהיה פחותה.


סבורני, כי במקרה דנן לא קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור. בענייננו, נשקפת מהמשיב מסוכנות בדרגה גבוהה לביטחון הציבור, הנלמדת ראש לכל ממעשה ההצתה עצמו; וכבר נפסק, כי "
עבירת הצתה הִנה מן החמורות שבעבירות – שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים... עשוי להוסיף לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות
" (בש"פ 6526/02
אלענמי נ' מדינת ישראל

(30.7.02)). משרדי המועדון שהוצתו ממוקמים אמנם באזור שאין בקרבתו מבנים נוספים או בתי מגורים, ועל-כן לא היה סיכון להתפשטות האש למבנים נוספים או לפגיעה בנפש; ואולם, תוצאות ההצתה היו קשות, שכן המשרדים, על תכולתם, נשרפו, והוסב למועדון נזק כספי בשיעור כספי ניכר של כ-140,000 ₪, בנוסף לנזק של השחתת מזכרות, תעודות וגביעים שבהם זכתה הקבוצה. הסיכון הנשקף מהמשיב הִנו מוגבר לאור נסיבות ביצוע המעשים, שנעשו בחבורה, תוך תכנון מוקדם והצטיידות מראש באמצעי הצתה; וזאת על-רקע מחאתו של המשיב בגין הבאת שחקנים מוסלמים לקבוצת הכדורגל. בעניינו של המשיב הסיכון מוגבר שבעתיים לנוכח עברו הפלילי, ובשל כִשלון ההתרעה בעונש המאסר בפועל והמאסר על-תנאי שהושת עליו לפני כשנה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגין עבירה של הצתת רכב, אשר בוצעה אף היא בחבורה, תוך תכנון מוקדם. לכך יש להוסיף את הערכת שירות המבחן, לפיה קיים
סיכון גבוה
להישנות התנהגות אלימה ופוגעת מצד המשיב כלפי הסביבה; זאת לאור ההתרשמות מהמשיב כאדם בעל דפוסי חשיבה והתנהגות אלימים, הנוטה להתנהגות פוגעת והרסנית כאמצעי לביטוי עמדותיו, וכמי שמתקשה בקבלת גבולות ובשליטה בדחפים. כאמור, בנסיבות האמורות, ונוכח התרשמות שירות המבחן מהיעדר יכולת של המפקחים המוצעים לשמש דמויות סמכותיות ומציבות גבולות עבור המשיב, סבר שירות המבחן כי אין ביכולת המפקחים להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב, ולא המליץ על שחרור לחלופת מעצר. לכך יש להוסיף, שנקיטת חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם שיקפיד לקיים אחר תנאי השחרור בערובה ולא ישוב לסורו. המשיב אינו ראוי כלל ועיקר לאמון שכזה, שכן את עבירת ההצתה הנדונה ביצע, כאמור, כשנה לאחר שנידון לשישה חודשי מאסר בגין עבירת הצתה קודמת, זאת בשעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי של שנה להפעלה. בנסיבות האמורות, חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" לא תפיג את הסיכון המוגבר הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, ואין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

בשולי ההחלטה יצוין, כי צודקת המבקשת בהבחנה שבין עניינו של המשיב לזה של משיב 2, אשר שוחרר בהסכמתה לחלופת מעצר בתנאֵי "מעצר בית". בהקשר זה יודגש, כי משיב 2 הִנו צעיר נעדר הרשעות קודמות, המנהל אורח חיים נורמטיבי; כי שירות המבחן העריך שרמת הסיכון להישנות מעשים דומים הִנה נמוכה, וכי קצינת המבחן התרשמה שהמפקחים המוצעים מהווים דמויות סמכותיות, מציבות גבולות ומפחיתות סיכון.





8.
אשר על כל האמור לעיל, ייעצר משיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 52691-02-13.

ניתנה היום,
ז' באייר תשע"ג, 17 באפריל 2013, בנוכחות הצדדים.


יורם נועם, שופט












מת בית משפט מחוזי 52736-02/13 מדינת ישראל נ' אביתר יוסף, מתן נבון (פורסם ב-ֽ 17/04/2013)