פסקי דין על צבי דאובה | פסקי דין על גבי פרמן | פסקי דין על אלז בע"מ

10861-12/12 א     12/06/2013




א 10861-12/12 צבי דאובה, גבי פרמן נ' אלז בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 10861-12-12 דאובה ואח' נ' אלז בע"מ

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


תובעים/משיבים

1
.
צבי דאובה

2
.
גבי פרמן


נגד


נתבע
ת/מבקשת

אלז בע"מ




החלטה

בפני
י בקשה לסילוק על סף של התביעה.

לאחר קבלת תגובות הצדדים , נשמעו באי כוח הצדדים בדיון להשלמת טיעונים בעל פה.

הנתבעת הגישה לביהמ"ש המחוזי כנגד הנתבעים ואחרים תביעה, שהועברה לבוררות בפני
כב' הנשיא בדימוס כב' השופט שמגר.

התובענה בבוררות הייתה על הסכום של 34 מיליון ₪, ונוהלו דיונים, הוגשו תצהירים והתקיימו מספר ישיבות הוכחות, עד שביום 20.7.11 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה.

התובעים/משיבים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לתשלום הוצאות בסכום זהה להוצאות ששולמו על ידי המבקשת/נתבעת לצדדים אחרים בבוררות, על יסוד הסכם שלטענת התובעים נכרת בין הצדדים

המבקשת עותרת להורות על סילוקה של התובענה על סף.





טענות המבקשת:

המבקשת טוענת, כי לאחר מו"מ ארוך וממושך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שנחתם, במסגרתו הגיעו להסכמה כי בנושא ההוצאות יכריע הבורר, ואכן הבורר קבע ישיבה מיוחדת לנושא זה, ונתן החלטתו בעניין ההוצאות.

עוד נטען כי לאחר שניתן פסק הבורר שאישר את הסכם הפשרה, ולאחר שהבורר השלים את הפסק בהחלטה הנוגעת להוצאות, הוגשה בקשה לאישור פסק הבורר וביהמ"ש המחוזי אישר את פסק הבורר.

המבקשת טוענת, כי בכך נוצר מעשה בי דין או השתק פלוגתא, המונע מהתובעים לשוב ולתבוע מחדש בעילת הוצאות, או בכל עילה אחרת הקשורה לבוררות.

לחילופין, המבקשת טוענת עוד, כי המדובר בהוצאות הנוגעות לבוררות ומשכך יש להורות על העברת התובענה לכב' הבורר לדיון בה.

אשר על כן המבקשת עותרת להורות על סילוקה של התובענה על סף, לחילופין העברתה לכב' הבורר.

טענות המשיבים/תובעים:

המשיבים טוענים, כי לכתחילה נגררו להליך לא להם, ומשהועבר לדיון בפני
הבורר הנכבד, עמדו על תשלום ההוצאות שנגרמו להם במסגרת המו"מ לפשרה, ומשכך בנוסף להסכם הפשרה שהוגש לכב' הבורר, הגיעו להסכמה נוספת הנוגעת להוצאות.

המשיבים טוענים, כי ההסכם הנוגע להוצאות אליו הגיעו הצדדים בנוסף להסכם הפשרה, מפורט בכתב התביעה, ומגובה בתכתובות דואר אלקטרוני שנשלחו בין באי כוח הצדדים, מהם עולה, כי ברור שההסכמות הנוגעות להוצאות הינן בנוסף לאמור בהסכם הפשרה ובמקביל לו.

בכל מקרה טוענים המשיבים יש ליתן להם הזדמנות להוכיח את טענתם העובדתית, כי ההסכמות היו במקביל ובנוסף להסכם הפשרה.

ביחס לנושא הבוררות המשיבים טוענים, כי הסכם לעניין ההוצאות, לא נכלל במסגרת ההסכם שהועבר לדיו בפני
הבורר, וכי המבקשת לא עמדה בנטלים המוטלים עליה על פי הוראות חוק הבוררות להוכיח כי הסכימה לקיום בוררות, נהפוך הוא המשיבים טוענים, כי המבקשת דחתה על סף את טענותיהם.

לפיכך עותרים המשיבים כי ביהמ"ש ידחה את הבקשה.

דיון:

אני סבורה, כי לאחר שמיעת הצדדים אין מנסו מלהורות על דחיית התובענה על סף, מחמת מעשה בית דין או השתק פלוגתא.

כאמור אין מחלוקת בין הצדדים, כי נוהלה בין הצדדים יחד עם אחרים בוררות בפני
כב' הבורר, שהסתיימה בסדר פשרה.

ההסכם שנטען על ידי המשיבים שנחתם במקביל להסכם הפשרה, לא נחתם בהתאם לסדר המופיע לכאורה בכתב התביעה, שממנו ניתן להבין כי הסכם הפשרה נחתם לפני ההסכמה הנוגעת להוצאות, אלא אותו הסכם נטען לעניין ההוצאות, נכרת על פי האמור בכתב התביעה ביום 11.7.11, ( התאריך הרשום בכתב התביעה הינו שגוי, ועל כך אין מחלוקת), ואילו הסכם הפשרה הכולל בתיק נחתם ביום 20.7.11.

כלומר, גם אם ניתן יהיה להניח כי המדובר בהסכם מקביל, הרי הסכם הפשרה נחתם לאחר אותה הסכמה נטענת.

ומה מופיע בהסכם הפשרה?

בסעיף 10 להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד ואשר אושר על ידי ביהמ"ש המחוזי ללא כל התנגדות מטעם המשיבים, נאמר כך:

"בכפוף לקיום הוראות הסכם זה, אין ולא יהיו לצדדים, כלפי מי מהצדדים, כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה בגין כל דבר ועניין שעלה בהליכים ההדדיים ובמסגרת הליך הבוררות ובגין התקופה שעד למועד חתימת הסכם זה ועד בכלל."

כלומר, גם אם היה מקום לקבל את האמור בטענת המשיבים כי ההסכמה לעניין הוצאות הייתה מקבילה להסכמה במסגרת הסכם הפשרה, והינה בנוסף לאמור בו, הרי הוסכם ביום 20.7.11, לאחר שלכאורה נכרת אותו הסכם מיום 11.7.11, כי הצדדים מוותרים על כל תביעה ו/או טענה.

לכן לטעמי, הטענה, כי עוד קודם להסכם הפשרה נכרת הסכם נוסף שמזכה את המשיבים בהוצאות, גם אם היה כזה, הרי ההסכמה נבלעה בהסכם הפשרה והצדדים ויתרו עליה, וקיים

פסק דין
של ביהמ"ש המחוזי המאשר את הסכמת הצדדים לוותר על כל תביעותיהם וטענותיהם.

על החשיבות שבעקרון סופיות הדיון ראה מ"ח 7929/96
קוזלי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 529 הנשיא א' ברק , וכן, רעא 6638/11
יוסף לילוף נ' הבנק
בינלאומי הראשון לישראל בע"מ, ( פורסם בנבו).

זאת ועוד, במסגרת הסכם הפשרה, הצדדים לא התעלמו בנושא ההוצאות, וקבעו בסעיף 7 להסכם הפשרה כך:

"אלז בע"מ
והנתבעים 4 ו-7 חלוקים ביניהם בשאלת ההוצאות בגין ההליך. הבורר יתבקש לפסוק במחלוקת זו על סמך טענות לעניין זה שכל צד יעלה בעל פה בישיבת בוררות על סמך החומר הקיים בתיק."

מעבר לעובדה, כי האמור בסעיף זה עומד בסתירה לטענות המשיבים, כי הייתה הסכמה נוספת להסכם הפשרה שנגעה לעניין ההוצאות, התקיימה ישיבת בוררות, ואין מחלוקת כי במסגרת פרוטוקול המתפרס על פני עשרות עמודים טענו הצדדים בנושא זה, ובסופו של דבר החליט הבורר, כי כל צד יישא בהוצאותיו, לאור הסכם הפשרה.

אם לא די בכך, אציין כי גם אם בוחנים את ההסכם הנטען, אני סבורה שדין התובענה להידחות.

המשיבים אינם מכחישים את השתלשלות העניינים, אלא טוענים, כי מאחר ולטעמם נגררו להליך לא להם, ונגרמו להם הוצאות רבות, הייתה הסכמה נוספת, שהצדדים לא רצו להביא לכב' הבורר, מסיבותיהם. לכן נוסח הסכם הפשרה כפי שנוסח, אלא שבמסגרת אותה הסכמה, ובהתייחס לסעיף בהסכם הפשרה שבו הסכימו הצדדים לפנות לבורר לפסוק בנושא, הסכימו ביניהם, ככך:

1.
במידה וייפסקו הוצאות לזכותה של אלז כנגד פרמן ודאובה – אלז מצהירה ומאשרת במפורש כי לא תגבה סכום זה.
2.
כי אין בינה לבין מי מהצדדים בתיק הסכם כלשהו לפיו תשלם במישרין או בעקיפין הוצאות של צד או מי מטעמו וככל ותשלם, תשלם סכום זהה לפרמן ודאובה."

טוענים המשיבים, כי הסתבר כי המבקשת שילמה לצדדים שלישיים ולכן עליה לשלם גם להם בהתאם לאותה התחייבות.

עיון בתכתובות דואר אלקטרוני שנשלחו על ידי הצדדים יגלה, כי פרשנות המשיבים הינה דחוקה ביותר. שכן לכתחילה פנה ב"כ המשיבים לב"כ המבקשת בבקשה לאישור הסכמה לניסוח הבא:

" כי אין בינה לבין מי מהצדדים בתיק זה הסכם כלשהו לפיו היא תשלם במישרין או בעקיפין, את הוצאותיו של צד, לו או למי מטעמו, וכי היה והיא תתקשר בהסכם כאמור, או תתחייב כאמור, במישרין או בעקיפין בעל פה או בכתב הרי היא תשלם לכל אחד מה"ה גבי פרמן
וצביקה דאובה הוצאות בסך של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ע לפי חשבונית עצמית שתנפיק."
(תשדורת זו נשלחה ביום 11.7.11 ע"י ב"כ המשיבים לב"כ המבקשת).

ב"כ המבקשת משיב לתכתובת זו, כי הניסוח שהוא מאשר הינו:

"כי אין בינה לבין מי מהצדדים בתיק הסכם כלשהו לפיו תשלם במישרין או בעקיפין הוצאות של צד או מי מטעמו וככל ותשלם, תשלם סכום זהה לפרמן ודאובה."

כלומר, ברור שהחלק הנוגע לעתיד ולאפשרות שהמבקשת תתחייב בעתיד כלפי צד אחר לתשלום הוצאותיו הושמט מהסכמתה זו.

המשיבים אינם טוענים, כי במועד שבו נכרת ההסכם הייתה התחייבות כלשהי, הם מאשרים למעשה בכתב התביעה כי ההתחייבות של המבקשת לשלם הוצאות הייתה בשלב שמאוחר להסכם הפשרה.

בנסיבות אלו, גם הטיעון שהמדובר בהסכם מקביל ונוסף להסכם הפשרה אינו יכול לסייע למשיבים, שכן גם אם ניתן היה לקבל טיעון זה, הרי החלק הרלוונטי שעליו מטילים המשיבים את יהבם, התחייבות עתידית לשלם לצד שלישי הוצאות, לחלק זה לא נתנה המבקשת את הסכמה, באותו מייל נטען.

דברים אלו ביחס לתכתובת דואר אלקטרוני נאמרו על ידי למעלה מן הצורך.

לטעמי, העובדה שהסכם הפשרה נכרת ביום 20.7.11, לאחר אותה הסכמה נטענת ביום 11.7.11. העובדה כי באותה הסכמה נטענת, לא נאמר מאומה בנוגע לסתירה שבין הדברים המופיעים בהסכמה לבין הסכם הפשרה. העובדה כי בהסכם הפשרה הצדדים הסכימו להביא את המחלוקות לכלל סיום, והסכימו כי ההסכמות המפורטות הסכם הפשרה ממצות את כל הטענות ולא תהיינה להם תביעות או טענות זה כלפי זה, העובדה שהסכם הפשרה אושר על ידי הבורר, ועל פי האמור בו קיים ישיבה בנוגע להוצאות, ונתן החלטה בעניין ההוצאות. העובדה כי פסק הבורר לרבות ההחלטה הנוגעת להוצאות הוגש לאישורו של ביהמ"ש המחוזי וניתן תוקף של פס"ד לפסק הבורר, כל אלו מובילים אותי למסקנה, כי נושא ההוצאות מוצה , הוכרע, וקיים השתק פלוגתא ומעשה בי דין בנושא זה.

העובדה שהבורר לא שעה לבקשתם של המשיבים ולא פסק הוצאות לטובתם אלא סבר כי לנוכח הסכם הפשרה כל צד אמור לשאת בהוצאותיו, אין בה כדי לשנות את מסקנתי. ואין בכך משום הקניית עילת תביעה חדשה למשיבים.

אני מקבלת את הבקשה ומורה על סילוקה של התובענה על סף מחמת מעשה בי דין ו/או השתק פלוגתא. המשיבים ישלמו הוצאות למבקשת בסכום של 5,000 ₪.




ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 10861-12/12 צבי דאובה, גבי פרמן נ' אלז בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/06/2013)