פסקי דין על זוהר-מאיר בוכריס

48827-11/10 פ     12/06/2013




פ 48827-11/10 מדינת ישראל נ' זוהר-מאיר בוכריס








בית משפט השלום בצפת

ת"פ 48827-11-10 תביעות צפת נ' בוכריס


12 יוני
2013


בפני


כבוד השופט
אורי גולדקורן


בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד




זוהר-מאיר בוכריס



הנאשם

גזר דין



כתב האישום

1.
ביום 25.11.2010 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בן שני אישומים. האישום הראשון עסק בשישה אירועים שונים הקשורים למערכת היחסים שבינו לבין המתלוננת והאישום השני עסק באירוע אחד, בו ניסה הנאשם להניא את המתלוננת לחזור בה מתלונתה.
הנאשם הורשע בביצוע עבירת איומים באחד מתוך ששת האירועים שפורטו באישום הראשון ובביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט באירוע נשוא האישום השני. הוא זוכה מהעבירות של
תקיפה הגורמת חבלה ממש - כלפי בת זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין וניסיון להיזק בזדון לפי סעיפים 25 ו-452 לחוק העונשין
שיוחסו לו בגין חמשת האירועים האחרים שפורטו באישום הראשון.

ההרשעות

2.
הנאשם הורשע בביצוע עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, כאשר כשנה עובר להגשת כתב האישום
הוא הגיע לאזור התעשייה בחצור הגלילית, אל בית העסק בו עבדה המתלוננת, ואיים הן בשפת גופו והן באופן מילולי, על המתלוננת ועל מעבידה.

3.
הנאשם הורשע אף בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, כאשר ביום 10.11.2010, בעת שהמתלוננת מסרה הודעה בפני
החוקר, הוא שלח אליה מסרון, בו נכתב: "אני מבקש ממך לבטל את התלונה זה לא מצחיק לא יהיה דרך חזרה אדווה".


מתחם העונש ההולם

4.
העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין. בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

מתחם העונש ההולם בעבירת האיומים

5.
על הערך החברתי המוגן בעבירת האיומים עמדה השופטת (כתוארה אז)
ביניש
בע"א 2038/04
לם נ' מדינת ישראל

(פסקה 7, פורסם בנבו, 4.1.2006):

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפיה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

וראו גם: ע"פ 103/88
ליכטמן נ' מדינת ישראל

, פ"ד מג(3) 373, 378, 384 (1989).

6.
נסיבות ביצוע עבירת האיומים במקרה הנוכחי מצביעות על כי האיומים – הן המילוליים והן בשפת הגוף - כוונו כלפי המתלוננת, שהייתה באותו מועד חברתו של הנאשם, וכלפי בית העסק בו היא עבדה, ולמעשה כלפי מעבידה עמרוסי, ומטרתם הברורה הייתה לזרוע אימה בקרב שומעיהם. על אף חומרתם, אין הם ברף העליון של איומים.

7.
בבסיס מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירת האיומים עומדת הגישה הרואה בחומרה את הפוטנציאל האלים הגלום בהשמעת איומים כלפי הזולת, תוך בחינת כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.

על טווח הענישה הנגזר מנסיבותיו של כל מקרה וכל נאשם ראו, למשל, ת"פ (שלום פ"ת) 22956-09-10
מדינת ישראל
נ' פלוני
(פורסם בנבו, 14.4.2013); עפ"א (מחוזי חי') 20707-08-12
מצרי נ' מדינת ישראל

(פורסם בנבו, 6.122012); עפ"ג (מחוזי מרכז) 20395-04-12
פריגין נ' מדינת ישראל

(פורסם בנבו, 4.11.2012); ת"פ (שלום ק"ג) 53509-12-10
מדינת ישראל
נ' בן שטרית
(פורסם בנבו, 5.2.2013); ע"פ (מחוזי נצ') 9269-12-12
דרור נ' מדינת ישראל

(פורסם בנבו, 5.3.2013).


8.
כאמור לעיל, בקביעת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות הקשורות בביצוע העבירות ואשר מנויות בסעיף 40ט לחוק העונשין, על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה (ראה סעיף 40י(א) לחוק העונשין) ואף נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין.

בבית המשפט העליון הובעה פעמים אחדות הדעה לפיה במקרים מסוימים עשויים מחדלי חקירה להוות עילה להקלה בעונש (ראו: ע"פ 4855/02
מדינת ישראל
נ' בורוביץ
, פ"ד נט(6) 776, 831 (2005); חוות דעת המיעוט של השופט
מלצר
בע"פ 10715/08
ולס נ' מדינת ישראל


(פורסם בנבו, 1.9.2009); פסקה 7 לפסק דינה של השופטת
ארבל
בע"פ 5604/11
נידאל נ' מדינת ישראל

(פורסם בנבו, 5.10.2011).
מאחר ו"מטבע הדברים שייך הדיון בקיומם של מחדלי חקירה לשלב בירור האשמה" (שם), הרי התקיימותם במקרה זה - כמפורט בחלק השני של הכרעת הדין (פסקות 45-36) – הינה אחת מהנסיבות הנוספות הקשורות בביצוע העבירה ואשר יש להביאה בחשבון בקביעת מתחם העונש.
בכל הנוגע לעבירת האיומים משקלה של נסיבה זו יהא מצומצם,
מאחר והם נוגעים באופן ישיר לאותם אישומים אשר מהם זוכה הנאשם, אולם באופן עקיף – אין לשלול את האפשרות כי לולא אותם מחדלי חקירה הייתה עשויה להתקבל תמונה מאוזנת ומדוייקת יותר של מכלול נסיבות ביצוע אותן עבירות בהן הורשע הנאשם.

9.
הנסיבות של ביצוע עבירת האיומים (כמו גם של ביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט) תוארו בהרחבה בחלק הראשון של הכרעת הדין (פסקות 35-11). מגרסאות המתלוננת והנאשם, מתיאור הקשרים בין המתלוננת לנאשם במהלך החודשיים שקדמו להגשת התלונה, ומהראיות בדבר מערכת היחסים המיוחדת שהייתה בין המתלוננת לבין מעבידה, מצטיירת תמונה מבהילה של יחסי זוגיות במצב קבוע של העדר יציבות ושל טירוף מערכות.
די אם אפנה להודאת המתלוננת בעדותה כי ביום 13.9.2010 שלחה לנאשם מסרון בו נכתב: "אני עוד אגרום לך כאב לב" (פסקה 26), וכי ביום 4.11.2010 אמרה לו כי הוא אפס ועוד יראה למה היא מסוגלת (פסקה 28), כדי להמחיש את אלימות השיח המילולי שרווח בין שניהם.

10.
על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין ביצוע עבירת האיומים בה הורשע הנאשם נע בין מאסר על תנאי של חודשיים למאסר בפועל של ששה חודשים.

מתחם העונש ההולם בעבירת שיבוש מהלכי משפט

11.
בהכרעת הדין מיום 12.2.2013 (בפסקה 97) עמדתי על הערכים המוגנים בעבירת שיבוש מהלכי משפט - טוהר ההליך השיפוטי והבטחת הליך חשיפת האמת באמצעות המשפט (פסקה 6 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז)
ביניש
ברע"פ 7153/99
אלגד נ' מדינת ישראל

, פ"ד נה(5), 729, 739 (2001)), תקינותם של הליכים משפטיים והבטחת קיומה של מערכת תקינה של עשיית משפט צדק הראויה לאמון הציבור (פסקה 21 לפסק דינה של השופטת
פרוקצ'יה
בע"פ 8721/04
אוחנה נ' מדינת ישראל

(פורסם בנבו, 17.6.2007)).

12.
בשולחו למתלוננת מסרון ובו דרישה כי תבטל את תלונתה פגע הנאשם בהליך חשיפת האמת. כפי שציינתי בהכרעת הדין, עצם קבלת המסרון עשוי היה להביא את המתלוננת לתפנית של מאה ושמונים מעלות ולבטל את הגשת תלונתה. אין מדובר באפשרות תיאורטית, שהרי ההיסטוריה של יחסי המתלוננת עם הנאשם רצופה במשברים, פיוס, ריבים, ניסיון נוסף ליישור ההדורים וחוזר חלילה.

13.
טווח הענישה הנוהג בפסיקה לגבי עבירת שיבוש מהלכי משפט הינו רחב ותלוי נסיבות. פעמים רבות קיים קשר ישיר
בין חומרת מעשה השיבוש לבין חומרת העבירות הנוספות בהן מואשם הנאשם הספציפי. ראו, למשל, תפח (מחוזי חי') 19933-10-12
מדינת ישראל
נ' דוחה
(פורסם בנבו, 25.4.2013); ת"פ (שלום עכו) 14413-01-11
מדינת ישראל
נ' פרעוני
(פורסם בנבו, 14.1.2013).

14.
במבט לאחור, אין להתעלם מנסיבות משלוח המסרון ביום 10.11.2010, לאור תוצאות התלונה, כפי שבאו לביטוי בהכרעת הדין.
במסרון הפציר הנאשם במתלוננת לחזור בה מתלונתה, ובסופו של יום - לאחר הליך משפטי שארך שנים - הוא זוכה מביצוע עבירות בהן הואשם בחמישה מתוך ששת האירועים נשוא התלונה והאישום הראשון, וביניהם אירועים שנטען כי התרחשו בתקופה הסמוכה להגשת התלונה - ביום 4.11.2010 (איום באמצעות מסרון) וביולי 2010 (אירועי סולם יעקב).
בהינתן שבאותה תקופה, בה החל הנאשם בקיום מערכת יחסים עם בחורה אחרת, אף שיגרה אליו המתלוננת מסרים (ומסרונים) בוטים ואף מאיימים (כמפורט בפסקות 28-25 להכרעת הדין), ניתן להבין כי מעשהו של הנאשם היה תוצאה של מצוקתו הרבה ותחושתו כי הרעה עומדת להתרגש עליו על לא עוול בכפו.

15.
על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין ביצוע העבירה של שיבוש מהלכי משפט בה הורשע הנאשם הינו בין חודשיים מאסר על תנאי לששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.


קביעת העונש המתאים

16.
בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין).
אף כאשר מדובר בריבוי עבירות המהוות שני אירועים, ונקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל לכל האירועים (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.

17.
בא-כוח המאשימה הציג תדפיס מידע פלילי (
ת/1א
), ממנו עולה כי בעבר הורשע הנאשם בהחזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית ובהפרת הוראה חוקית.

18.
באת-כוח הנאשם עמדה בהרחבה על ההשלכות של ההליך הפלילי הממושך - שהסתיים בזיכוי ממרבית האישומים - על חייו של
הנאשם: בעקבות החלטות שיפוטיות במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים היה הנאשם עצור במשך למעלה מחודש, במעצר בית מלא במשך 5 חודשים, בפיקוח אלקטרוני במשך חודשים רבים ובתנאים מגבילים עד ינואר 2013. בתקופה זו קרס הנאשם מבחינה כלכלית – כאשר התמוטטו שני עסקים שניהל.
הנאשם, בדבריו, ביקש להאיר זרקור על צדדים אחרים באישיותו, השונים עד מאד מאלו שנגלו במהלך משפט זה
בכל הקשור למערכת היחסים המעוותת שהתקיימה בינו לבין המתלוננת. הוא תיאר את טיפולו המסור בסבו העיוור ואת תרומתו לכלל בעת שירותו הצבאי.

19.
לא מצאתי כי במקרה הנוכחי יש לפעול בדרך הקבועה בסעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין ולסטות ממתחמי העונשים שנקבעו לעיל.

20.
אשר על כן, ובהתחשב במתחמי הענישה שנקבעו ובנסיבות שאינן קשורות בעבירות,
הנני גוזר על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 30 יום, בניכוי תקופת מעצרו.

זכות ערעור תוך 45 יום
.


ניתן היום,
ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, במעמד
הצדדים.












פ בית משפט שלום 48827-11/10 מדינת ישראל נ' זוהר-מאיר בוכריס (פורסם ב-ֽ 12/06/2013)