פסקי דין על שני בלו הרפניסט | פסקי דין על יוסי בלו | פסקי דין על ס.י. אבן יזמות | פסקי דין על צליח- רוטשילד מימון והשקעות | פסקי דין על ס.א.ל חתך ייזום והשקעות |

8337-12/11 א     10/06/2013




א 8337-12/11 שני בלו הרפניסט, יוסי בלו נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ, צליח- רוטשילד מימון והשקעות בע"מ, ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 8337-12-11 בלו הרפניסט ואח' נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת
כרמלה האפט


תובעים

1
.
שני בלו הרפניסט

2
.
יוסי בלו


נגד


נתבעים

1.ס.י. אבן יזמות בע"מ
2.צליח- רוטשילד מימון והשקעות בע"מ
3.ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ




פסק דין









בפני
תביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בשל טענות בדבר ליקויי בנייה.
בהסכמת הצדדים יינתן פסק הדין בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, תוך הנמקה קצרה.


רקע

1.
התובעים רכשו ביחד מאת הנתבעות 1 – 3 דירת קוטג' בת 6 חדרים,
הנמצאת ברחוב האיילה בבאר יעקב, הידועה כמגרש 16 בתכנית מתאר מפורטת ממ/1479 וכן כחלק מחלקת רישום 114 בגוש 4040 (להלן: "הדירה").

2.
הנתבעות הינן שלוש חברות שהתאגדו בשותפות בלתי רשומה בשם "בית המושבה", למטרת בניית פרוייקט מגורים (להלן: "הנתבעות").

3.
בין הצדדים נחתם ביום 28/9/08 הסכם מכר לרכישת הדירה (להלן: "הסכם המכר").

4.
בנוסף ערכו הצדדים מסמך שינויים הנספח להסכם המכר, אשר כלל מספר שינויים בדירה לרבות הוספת נקודות חשמל, הוספת קרמיקה וכיוצ"ב, וכן כלל מספר ויתורים מצד התובעים ביחס לעבודות פיתוח (להלן ביחד: "השינויים בדירה"). מסמך זה אינו נושא תאריך.

5.
בהתאם להסכם המכר מועד מסירת החזקה בדירה נקבע ליום 30/4/10.
6.
עם זאת נקבע בסעיף 17.7 להסכם המכר כי איחור של עד 90 ימים במסירת החזקה בדירה, איננו מהווה הפרה של הסכם המכר ואיננו מקנה לקונה זכות לפיצוי (להלן: "תקופת החסד").

בנוסף נקבע בסעיף 17.8 להסכם המכר כי איחור במסירת החזקה בדירה, לתקופה שמעל 90 ימים ועד 18 חודשים תחשב להפרתו ותזכה את הקונה בפיצוי קבוע וסופי בסך של 3,500 ₪ לכל חודש או חלק ממנו, באופן יחסי, של איחור (להלן: "הפיצוי המוסכם").

7.
בפועל קיבלו התובעים את החזקה בדירה ביום 2/1/11, קרי ב- 8 חודשי איחור. על כן הוגשה התביעה שבפני
י.

8.
להשלמת התמונה יצוין כי לעניין הטענות בדבר ליקיים בבניה הרי שביום 30/5/13 הוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, אליה התווספה חוות דעת משלימה מיום.

9.
כאמור ובדיון מיום 12/6/12 הסכימו הצדדים כי לאחר שמיעת הוכחות, בעיקר ביחס לשאלת עוגמת הנפש והאיחור במסירת הדירה, ולאחר סיכומים שיוסיפו מיתרת טענות הצדדים, יינתן פסק הדין בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, תוך הנמקה קצרה.

10.
על רקע האמור יינתן פסק הדין שבפני
י.


טענות הצדדים

11.
טוענים התובעים כי הדירה נמסרה להם באיחור וכי יש לפצותם בגין איחור זה, היות והנימוקים לו אינם באחריותם, ומכאן שאין בהם לפגוע בזכותם לפיצוי בגינו.

12.
עוד טוענים התובעים כי יש לפצותם בגין איחור במסירת החזקה בדירה החל מיום 30/4/10 ועד המועד בו הפכה הדירה ראויה לשימוש, קרי חודש לאחר מסירת הדירה בפועל.

13.
בנוסף טוענים הם כי קיימים בדירה ליקויי בנייה רבים, לרבות ליקויים שאינם ניתנים לתיקון ואשר גרמו לירידת ערך הדירה. על האמור הם מוסיפים יש לפצותם בגין עגמת נפש משום התנהלות הנתבעות מולם.

14.
באשר לשאלת גובה הפיצוי טוענים התובעים כי יש לפצותם בסך משוערך של 89,593 ₪
וזאת בגין התקופה שמיום 30/4/10.
לשיטתם המועד בו ניתן לדירה טופס 4 – יום 13/11/11 – הוא המועד המהווה את סיום בניית הדירה בפועל,
ומכאן שיש להחיל את תיקון סעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: "תיקון סעיף 5א"), אשר נכנס לתוקף ביום 30/3/11, וקובע פיצוי בגין איחור במסירת הדירה. כך על אף האמור בסעיף 11 (ג) לחוק זה, לפיו תיקון סעיף 5א יחול רק על דירות שמועד סיום בנייתם היה לפני המועד בו נכנס התיקון לתוקף, קרי בשנת 2011.
לחילופין טוענים הם כי יש להחיל את תיקון 5א על המצב בענייננו באופן רטרואקטיבי בשל התנהלות הנתבעות.

15.
עוד לחילופין טוענים התובעים כי תבעו פיצויים בגין נזק ממשי שנגרם להם, וכי בהתאם לפסיקה, נזק ממשי גובר על תניית פיצוי מוסכם.

התובעים טוענים בעניין זה כי היה על הנתבעות לשלם להם את סכום הפיצוי, מדי חודש בחודשו, בזמן אמת ולא בדיעבד, וזאת בהתבסס על האמור בהסכם המכר, שיש לפרשו כנגד מנסחו, כמו גם בהתבסס על השכל הישר.

עוד טוענים הם כי על הנתבעות לשלם להם פיצוי בגין כל תקופת האיחור (מבלי לקזז את תקופת החסד) שכן ובהתאם לפסיקה, לא נקבעה בין הצדדים כל הוראה אחרת בעניין.

16.
לחילופין טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי בגין תשלום שכר דירה עבור תקופה של 9 חודשים, היא תקופת האיחור במסירת הדירה, ובסך משוערך של 60,855₪.

עוד ולחילופין טוענים הם כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בפועל בסך משוערך של 50,712 ₪, ולחילופי חילופין כי יש לחייבם בתשלום הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם המכר
בסך משוערך של 35,500 ₪.

17.
לבסוף טוענים התובעים כי הנתבעים לא תיקנו את כל הליקויים בדירה וכי תיקונים אלה נעשו על ידם. משכך מבקשים הם לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 14,356 ₪ בתוספת
20,000 ₪ בגין ירידת ערך, הגם שזו לא נפסקה על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

18.
התובעים מוסיפים על האמור כי הם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש ובגין נזקים שאינם ממוניים, כגון אבדן ימי עבודה של התובע (העובד כפרילנסר), וכן לפיצוי בגין התנהלותן של הנתבעות, בסך כולל של
50,000 ₪. לבסוף מבקשים הם גם פיצוי בגין הוצאות נסיעה בסך משוערך של 3,993 ₪.

19.
מנגד טוענות הנתבעות כי שולם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירת הדירה של ארבעה חודשים, בהתאם למפורט בהסכם המכר, ובסך של 3,500 ₪ לכל חודש איחור, וכי
מכלל החישוב הוצאה תקופת החסד.

עוד הן טוענות כי אין לחייבן בתשלום פיצוי בגין חודש אחד נוסף בו נערכו שינויים בדירה, לבקשת התובעים, וכי גם אין לפצותם בגין חודש נוסף של שינויים שערכו בדירה לאחר שקיבלו אותה לחזקתם, שכן נוכח השינויים שבוצעו ממילא לא ניתן היה להתגורר בה.

20.
בנוסף טוענות הנתבעות כי אין להחיל בענייננו את תיקון סעיף 5א היות ובניית הבניין הסתיימה לפני כניסתו לתוקף, ולאחר שהסכם המכר עצמו נחתם בין הצדדים בשנת 2008.

21.
עוד טוענות הן כי בעת חתימת הסכם המכר היו התובעים מיוצגים על ידי עורך דין וכי אף נערכו בו שינויים לבקשתם. נוכח האמור, טוענות הן כי אין לפרש את החוזה כנגדן רק משום שהן ניסחו אותו.

הנתבעות טוענות איפוא כי בהתאם להסכם המכר, יש לחייבן בתשלום פיצוי בגין 4 חודשים בלבד (8 חודשי איחור בפועל, פחות תקופת החסד בת 3 חודשים, פחות חודש ביצוע השינויים לבקשת התובעים) וזאת בלבד.

לטענתן, תשלום זה, בסך 14,233 ₪, כבר שולם על ידן ועל כן אין לחייבן בתשלום נוסף.

22.
אשר לטענות בדבר עגמת נפש טוענות הנתבעות כי כל טענות התובעים ביחס לאי מקצועיותן של הנתבעות, משוללות כל יסוד ואף לא הוכחו כלל. על האמור הן מוסיפות כי נציג מטעמן שיתף את התובעים והיה עימם בקשר ישיר במהלך כל תקופת הבנייה.
עוד טוענות הן כי פיצוי בגין עגמת נפש ניתן רק במקרים חריגים, אשר אינם רלוונטיים לענייננו.

23.
על האמור הן מוסיפות כי במהלך הזמן, החל ממועד מתן חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, תוקנו רוב ליקויי הבנייה אשר פורטו בחוות דעתו.
עוד הן טוענות כי חלק מן התיקונים של ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה ופורטו בחוות הדעת מטעם התובעים, תוקנו על ידי התובעים בעצמם, מבלי שניתנה להן האפשרות לתקנם. לפיכך טוענות הן כי אין לתובעים להלין אלא על עצמם, ומכל מקום כי אין לחייבן (את הנתבעות) בתשלום בגין רכיב זה.
כך או אחרת, הן מוסיפות כי ניתן לתקן את כל הליקויים שפורטו בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אם רק תינתן להן ההזדמנות לעשות כן.

24.
לבסוף טוענות הנתבעות כי פעלו בהתאם להוראות התב"ע והיתר הבנייה וכי אין לחייבן בתשלום בגין ירידת ערך לדירה. ממילא טוענות הנתבעות, לא צורפה חוות דעת שמאית לעניין ירידת הערך וכי גם המומחה שמונה מטעם בית המשפט לא מצא שיש לחייבן בתשלום פיצוי בגין רכיב זה.


ראיות הצדדים (ב"קליפת אגוז")

25.
מהלך שמיעת ההוכחות העידו בפני
, מטעמם של התובעים, אביה של התובעת, מר בני הרפניסט והתובע בעצמו. מנגד ומטעם הנתבעות העידו נציג הנתבעות, מר עופר זכריה, אשר שימש, אצל הנתבעת 1, בתקופה הרלוונטית, כמנהל הפרויקט בו נמצאת הדירה, וכן מר אורן אדר העובד בה כיום, ואשר החליף את מר זכריה בעבודתו כמנהל הפרויקט.

26.
כמו כן עמדו לנגד עיניי חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, חוות דעתו המשלימה, שאלות הבהרה שהוגשו לו ותשובותיו להן, וכן מסמך נושא תאריך 1/12/12 אשר סומן ת/3, הכולל את רשימת התיקונים שביצעו הנתבעות בפועל בדירה, החל ממועד הגשת חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ועד למועד עריכתו.
עוד הוגשו לעיוני הסכמי השכירות על יסודם שכרו התובעים דירות בתקופת האיחור במסירת הדירה.


דיון

פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה

27.
סעיף 17.7 להסכם המכר קובע כי:

"מוסכם בין הצדדים כי איחור של עד 90 ימים במסירת הדירה, לאחר מועד המסירה המוסכם (להלן: "מועד המסירה המאוחר"), לא יחשב להפרת החוזה על ידי המוכר ולא יזכה את הקונה בפיצוי כלשהו.

28.
סעיף 17.8 להסכם המכר קובע כי:

"איחור במסירת החזקה בדירה לקונה, מעבר למועד המסירה המאוחר, ועד לחלוף 18 חודשים ממועד המסירה המוסכם (להלן: "מועד המסירה הנדחה"), יהווה הפרה של החוזה, אולם מוסכם בזאת בין הצדדים, כי תרופתו היחידה של הקונה בגין האיחור האמור תהא זכאותו לפיצוי קבוע וסופי של 3,500 ₪ לכל חודש ו/או חלק ממנו, באופן יחסי (להלן: "פיצוי בדמי שימוש ראויים"), מחלוף 90 הימים ועד למועד המסירה הנדחה, בלא זכות לכל תרופה נוספת בגין ההפרה ובפרט זכות ביטול החוזה".

29.
אין מחלוקת כי מועד מסירת הדירה היה ביום 2/1/11, קרי באיחור של 8 חודשים ו-3 ימים.

30.
עוד אין מחלוקת כי על הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור זה.

31.
אלא שכפי האמור לעיל טוענות הנתבעות כי יש לשלם פיצוי עבור 4 חודשים בלבד, להוציא את תקופת החסד, וכן כי יש לחייבן בגובה הפיצוי המוסכם המפורט בהסכם המכר ולא בגובה דמי השכירות ששילמו התובעים בפועל.

32.
אינני רואה לקבל עמדה זו של הנתבעות. אפרט דבריי.

33.
בע"א 804/87 קאופמן נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (מיום 14/3/90) פסק כב' השופט א' גולדברג כי יש לחייב את הקבלן בתשלום פיצוי לרוכש החל מיום המסירה ולא החל מסיום תקופת החסד שניתנה לקבלן, וזאת מכוח פרשנות הסעיף החוזי העוסק בסוגיה של איחור במסירה.

עוד קבע כב' השופט א' גולדברג כי זוהי משמעותו של סעיף כזה של תקופת חסד.

(וראו גם ספרו של עו"ד
א' נ' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בנייה והבטחת זכויות רוכשים, מהדורה שלישית, התשס"ט – 2009 (להלן: "ורדי"), בעמ' 152).

34.
גם בע"א (מחוזי ת"א) 583/84, 584 גורי ואיזיקוביץ נ חברת רובינשטיין בע"מ, פ"מ תשמ"ו (3) 359, התעוררה השאלה החל מאיזה מועד יש לחייב קבלן לפצות את הרוכש בגין איחור במסירת החזקה. ב

פסק דין
זה ביסס כב' השופט י' אילן, את עמדתו גם על פרשנות החוזה וגם על המישור העקרוני והמהותי של הסוגיה תוך התייחסות לאומד דעת הצדדים:

"ראשית, אין להוציא מקרא מידי פשוטו: הסעיף אומר: "איחור שלא יעלה על
90
יום", הוא, והוא לבדו לא ייחשב כהפרת הסכם. משמעותה הפשוטה של קביעה זו היא שכל איחור שמעל ל-
90
יום אין תניית הפטור הזו חלה

עליו מדעיקרא, וכאילו אינה מופיעה בחוזה כלל
.

שנית, וזה העיקר, ירידה לכוונתם המשוערת של הצדדים מובילה

לתוצאה זהה. משקבעו הצדדים בחוזה תאריך מדוייק למסירת החזקה משמעות הדבר שיש חשיבות בעיניהם - בעיקר בעיני הקונה כמובן - למועד זה. אלא שהקונה, מתוך התחשבות במורכבות הרבה שבה כרוכה עבודת הבניה והגורמים השונים בהם היא תלויה, מוותר מראש לקבלן הבונה על תקופה מסויימת של איחור, בתקווה ובתנאי שהדבר ישמש לקבלן תמריץ לסיים את הבניה בגבולות הזמן שנקבע בתוספת "תקופת החסד" של
90
יום. הדעת נותנת שאין כאן תקופת חסד העומדת לקבלן בכל אחור שהוא, יהא גודלו אשר יהא, כי אם כך היה הדבר אין משמעות כלל למועד המקורי למסירת החזקה שנקבע בחוזה והקבלן זוכה בפרס שכלל אינו מגיע לו. לפיכך גם אם מדובר במקרה הגבולי של


91
יום יש למנות את ההפרה למן היום הראשון לאיחור במסירה, ואין כאן אבסורד כלשהו: משלא עשה הקבלן די כדי לזכות בתמריץ על תנאי שניתן לו בחוזה, ממילא אין מחילתו של הקונה מחילה. דומני שכך היו עונים שני הצדדים אילו נשאלו לכוונתם בסעיף זה מיד לאחר חתימת החוזה..."

(ראו גם ורדי, עמ' 153 וכן ע"א 4337/05 ירמיהו עייני חברה לבנין בע,מ נ' קו אופ הצפון היפר שוק, רשתות שיווק בע"מ, פ"ד נח (1) 799, 806).

35.
מקובלת עלי איפוא טענת התובעים לפיה יש לחייב את הנתבעות ראשית לכל (ועל כך ראו עוד בהמשך) בתשלום פיצוי בגין איחור במסירת הדירה במהלך תקופה של 8 חודשים ו-3 ימים.


36.
כאמור ואשר לשיעור הפיצוי עבור כל חודש של איחור במסירת הדירה, טענו התובעים כי יש להשיב להם כדי הנזק הממשי שנגרם להם, וכן כי יש להחיל בענייננו את תיקון 5א לחוק המכר (דירות).

37.
סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן:

"(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

(1)
סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

(2)
סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.
(ב) הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.
(ג)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו."

38.
תיקון זה נכנס לתוקפו ביום 30/3/11.

39.
בענייננו, אין להחילו.

40.
סעיף 11(ג) לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן:


תחולה

"





(ג) חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א-2011 (בסעיף קטן זה – תיקון מס' 5), לא יחול על דירה בבניין שבנייתו הסתיימה או שחוזה המכר לגביה נכרת לפני תחילתו של תיקון מס' 5; על דירה כאמור יחולו הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, כנוסחו ערב יום התחילה של תיקון מס' 5".

41.
אין מחלוקת כי התובעים קיבלו את החזקה על הדירה ביום 2/1/11.
עוד אין מחלוקת כי הסכם המכר שנכרת בין הצדדים נחתם ביום 28/9/08.

42.
מועדים אלה חלו קודם למועד כניסתו של תיקון מספר 5 לתוקף. על כן אין להחיל תיקון זה בענייננו.

43.
אבהיר כי אינני מתעלמת מטענת התובעים לפיה המועד בו הסתיימה בניית הדירה הוא ביום 30/11/11, המועד בו נתקבל טופס 4.

עם זאת במצב דברים בו קיבלו התובעים את החזקה בדירה ביום 2/1/11 ואילו העיכוב בקבלת טופס 4 נבע, לשיטת הנתבעות, מאי התאמה בין רוחבו של שביל הגישה בהיתר שניתן לבניית הבנייה לבין רוחבו בפועל, הרי שאין המדובר בעיכוב שנבע ממצב הדירות עצמן.

אוסיף, כי התובעים (וכפי שאני מבינה – גם חלק מיתר דיירי הבניינים בפרויקט) עברו להתגורר בדירה עוד בטרם התקבל טופס 4. עולה כי ניתן היה להתגורר בפועל בדירה הגם שלא ניתן טופס 4.

44.
עם זאת אני סבורה כי יש לקבוע לתובעים פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם להם בפועל וזאת משום ששכרו דירה חלופית לדירה נשוא התביעה שבפני
י (ראו בעניין זה הסכמי שכירות שצורפו כנספחים א' וב' לבקשת התובעים להגשת מסמכים נוספים לתצהיריהם).

45.
אפנה בעניין זה לדברי כב' השופטת מ' שידלובסקי–אור בת"א (מחוזי ת"א) 873/93 דיין ואח' נ' ממן אשר בע"מ (מיום 6/6/99) [פורסם בנבו], בפסקאות 17 – 18,
לפיהם:

"... מן הראוי לעשות הבחנה במקרים כדוגמת המקרה דנן בין שניים:
האחד, תשלום עבור עלות שכירת דירה חלופית, כאשר בפועל שכר התובע דירה חלופית עד שיסתיים העיכוב במסירת הנכס. על התובע נטל הראיה כי שכר דירה חלופית, וכן חובה עליו להראות מהי ההוצאה שהוציא בפועל בגין שכר הדירה בתקופה האמורה. על עלות השכירות להיות סבירה.
השני, תובע אשר בפועל לא הוציא ממון על שכירת דירה עד שיסתיים העיכוב בבניה, משום שגר לדוגמה אצל הוריו או בדירה אחרת הנמצאת בבעלותו. תובע זה יהיה זכאי ללא חובת הוכחת נזק, בפיצויים אותם קובע ההסכם בגין האיחור במסירה לכשעצמו
.
המועד ממנו חייבים הנתבעים בתשלום על האיחור במסירה הינו המועד המקורי בו היה על הנכס להימסר לתובעים ולא החל מתום שלושת "חודשי החסד" שהוענקו לחברה כאיחור סביר לסיום הבניה...
מהכלל אל הפרט, תובעים אשר הוכיחו מהו הסכום ששילמו עבור שכר דירה עד מסיר כי (כך במקור – כ.ה) החזקה בדירה לידיהם, יפסק להם הסכום האמור (כל עוד הינו בגדר הסביר). תובעים שלא הוכיחו מהו הסכום ששילמו לשכר דירה בתקופה האמורה, או שלא שכרו כלל דירה חלופית עד למסירת החזקה בנכס לידיהם, זכאים לפיצוי הקבוע בחוזה... החל מהמועד המיועד למסירת החזקה בנכס וכלה במועד מסירת הנכס בפועל...".

46.
בענייננו, הדירה נמסרה באיחור של למעלה מ-8 חודשים.

עיון בהסכם השכירות לתקופה שבין 1/4/10 ועד 30/12/10 (נספח א לבקשת התובעים להוספת מסמכים לתיק בית המשפט) מעלה כי התובעים שילמו דמי שכירות בסך של 4,000 ₪ לחודש.
עיון בהסכם השכירות לתקופה שבין 1/1/11 ועד 30/1/11 (נספח ב' לבקשה זו) מעלה כי שילמו דמי שכירות בסך של 4,900 ₪ לחודש.

47.
אני קובעת אם כן כי על הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי עבור 8 חודשים (1/5/10 – 31/12/10) של איחור במסירת החזקה בדירה סך של 32,000 ₪ (8 חודשים

x
4,000 ש"ח דמי השכירות).

אין די באמור באשר בפועל נכנסו התובעים לדירה רק ביום 2/2/11. בעניין זה אבהיר כי אני מקבלת את טענת התובעים לפיה עד למועד זה לא הייתה הדירה במצב אשר אפשר להם לגור בה. אוסיף כי לא מצאתי בראיות הנתבעות בעניין זה, ממצא סותר. כך גם לא בטענות לפיה השיפוצים שעשו התובעים בתקופה זו, היו לבחירתם בלבד. אפנה בעניין זה לעדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 2/12/12, כמו גם לסעיפים 10-8 לתצהירו.

משכך ועבור חודש ינואר 2011 תשלמנה הנתבעות לתובעים פיצוי נוסף בסך של 4,900 ₪.

48.
בסך הכל על הנתבעות לשלם לתובעים סך של 36,900 ₪ בגין רכיב זה.


עגמת נפש

49.
מטרת הפיצויים בגין עגמת נפש אינה להעניש את הנתבעים על מעשיהם, אלא לפצות את התובעים על סבלם.
בעת קביעת שיעור הפיצוי יובאו בחשבון שיקולים שעניינם בסוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן וגובהו של כלל הפיצוי (ראו עניין
דיין ואח' נ' ממן
לעיל).

50.
ממכלול הנתונים שהונחו בפני
י ניכר כי התובעים סבלו מאי נוחות והיעדר הנאה במשך תקופה ארוכה כתוצאה מן הליקויים ואי ההתאמות הנטענים. עם זאת אינני מתעלמת מכך שהנתבעות ביצעו חלק מן התיקונים הדרושים.

בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק לתובעים, בגין רכיב זה, פיצוי בסך 5,000 ₪.

ליקויי הבנייה וירידת ערך

51.
בהתאם לחוות דעת המומחה קיימים בדירה ליקויי בניה שונים.

52.
עיון בת/3 מעלה מהם הליקויים אשר תוקנו על ידי הנתבעות ומהם אלה אשר נמצאו על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט ואשר לא תוקנו על ידן.

53.
בעדתו אף הסכים התובע כי חלק מהליקויים אכן תוקנו (פרוטוקול מיום 2/12/12 עמ' 6).

54.
ת/3 מעלה בנוסף את הסך הדרוש לתיקון יתרת הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט. סך זה עומד, בתוספת פיקוח הנדסי על 9,871.875 ₪, ועליו יש להוסיף את הסך של 4,356 ₪ אשר הוציאו כבר התובעים בגין ליקויים שתוקנו על ידם (סעיף 42 לכתב התביעה אשר לא נסתר).

55.
הנתבעות תשלמנה לתובעים איפוא בגין רכיב זה סך (בעיגול מעלה) של 14,228 ₪.

56.
מן האמור יובן כי אבהיר כי אינני מוצאת לפסוק תשלום בגין ירידת ערך.



סוף דבר

57.
הנתבעות
1 – 3, ביחד ולחוד,
תשלמנה לתובעים סך כולל של 56,128 ₪.

58.
ככל שפדו התובעים שיק בסך 14,233 ₪ שנמסר להם על ידי הנתבעות, עם הגשת כתב ההגנה, הרי שיש לחסר מן הסך האמור סך זה שנפדה.

59.
בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 6,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך נוסף של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

60.
הסכומים האמורים ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 8337-12/11 שני בלו הרפניסט, יוסי בלו נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ, צליח- רוטשילד מימון והשקעות בע"מ, ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2013)