פסקי דין על אשר בן סעדון | פסקי דין על דוניס(דינה בן סעדון) | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

1132/05 א     10/06/2013




א 1132/05 אשר בן סעדון, דוניס(דינה בן סעדון) נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בדימונה



ת"א 1132-05 בן סעדון ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ







בפני

כב' השופט
אבישי זבולון


התובעים

1
.
אשר בן סעדון

2
.
דוניס(דינה בן סעדון)
ע"י עו"ד א. ווגדן


נגד


הנתבעת

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד אריה כרמלי




פסק דין


1.
בפני
תביעת התובעים, התובע 1 יליד 28/7/1952 והתובעת 2 ילידת 13/7/1958, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם בתאונת דרכים מיום 4/6/03.

2.
על פי האמור בכתב התביעה, ביום 4/6/03, נהג התובע 1 ברכב כשהתובעת 2 יושבת לצידו ומאחוריהם ישבו שני ילדיהם הקטינים ובזמן שהחל התובע לעקוף רכב שהיה לפניו אירעה התאונה, במהלכה נלכדו התובעים וילדיהם, עד שמחלצים חילצו אותם מהרכב.
בעקבות התאונה נפגעו התובעים בחלקי גופם השונים, בין היתר בראש, בפני
ם ובגב.

3.
אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה ( להלן: " חוק הפלת"ד).

4.
הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

5.
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ומטעם הנתבעת לא העידו עדים. כן העיד ד"ר פארקש, מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

6.
בתום דיון ההוכחות, עתרה הנתבעת להגיש את תיקי המל"ל לעניין נכות כללית ונפגעי עבודה, זאת לצורך התייחסות לנכויות התובעים וגובה הקצבאות להן היו זכאים, ללא קשר לתאונה, נשוא

פסק דין
זה. כן הצהיר ב"כ הנתבעת כי התיעוד הרפואי לא נועד להוכיח עניין שברפואה, אשר אין מחלוקת כי נדרש לחוות דעת מומחה בית המשפט, אלא
כדי לחזק את האמור בחוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדי באשר לנכותם התפקודית של התובעים.

7.
בתגובתו לבקשת הנתבעת, התנגד ב"כ התובעים לבקשה בטענה כי המסמכים האמורים אסורים להגשה על פי חוק הפלת"ד והתקנות , באשר הוכחת נכות רפואית מתבצעת באמצעות מינוי מומחה בלבד. בהמשך, הוגשה תשובה לתגובת ב"כ הנתבעת, במסגרתה נתן ב"כ התובעים את הסכמתו להגשת המסמכים בכפוף לכך כי לא יהיה בהם כדי להוכיח עניין כלשהו שברפואה.

8.
בהתאם להסכמה דיונית זו, הוגשו המסמכים לתיק בית המשפט והצדדים טענו לעניין קבילות המסמכים במסגרת הסיכומים מטעמם.

9.
ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

קבילות מסמכי המל"ל

10.
אין חולק כי לתובעים
נכות רפואית עובר לתאונה, לתובע 1 בעקבות תאונת דרכים מיום 12/11/01 ולתובעת 2 בעקבות פיצוץ חומר נפץ בידה בהיותה בת 5.

11.
הנתבעת, מבקשת להביא את מסמכי המל"ל כראיה תומכת למצבם הרפואי של התובעים עובר לתאונה, כפי שהם עצמם הציגו הן במהלך חקירתם והן במסגרת הסיכומים.

12.
עיקרון הניטרליות המובא במסגרת רע"א 2033/94 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' הרצל (פורסם באתר נבו), מצביע על מטרת חוק הפיצויים ותקנות המומחים והיא להבטיח כי שיקול דעת
המומחה מטעם בית המשפט תהא בלתי תלויה בגורמים חיצוניים.

13.
שם נקבע כי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שניתנה בגין פגיעת התובע בתאונה קודמת לא מקימה חשש להשפעה בלתי נייטרלית על שיקול דעתו של המומחה מטעם בית המשפט; נהפוך הוא, כמו כל תיעוד רפואי ניטראלי ואף ספרות מקצועית בתחום רפואי שאף להם יש השפעה חיובית ומתבקשת על חוות דעת המומחה, כך גם חוות דעת נייטרלית של מומחה מטעם בית המשפט יכולה להיות אף לה השפעה "תורמת" בהכנת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כפי שפורט בפס"ד צור שמיר הנ"ל.
"סיפת תקנה 8(א), כשהיא לעצמה, היא ניטרלית לגבי השאלה מה טיבה של חוות הדעת הרפואית בה מדובר; אך יש לקראה ביחד עם תקנה 9(ב) המסמיכה את המומחה לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו "ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואיות". בדין קבע בית המשפט המחוזי בת"א (חיפה) 1375/84 (לא פורסם) (כבוד השופט קציר) שהאיסור להגיש חוות דעת הכלול בתקנה 9(ב) מתייחס אך לחוות
הדעת של בעלי הדין ופרשנותה של תקנה 8(א) אינה יכולה להיות שונה מפרשנותה של תקנה 9(ב). כל זאת באשר לפרשנות הלשונית של התקנה; אך העיקר הוא שבגדר מטרתו התחיקתית של סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1985 בא ההסדר הכלול בתקנות למנוע הגשת חוות דעת סותרות מטעם בעלי הדין וגיבוש חוות דעת מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט על יסוד נתונים אובייקטיביים וחומר רפואי שניתן לסמוך עליו ולא על יסוד חוות דעת העלולות להיות מושפעות על ידי שיקולים שלא תמיד הם לעניין. אכן בגדר המטרה התחיקתית האמורה, אין פסול בהיזקקות של המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט לחוות דעת שניתנה על ידי מומחה ממונה אחר".

14.
זאת ועוד, התובעים בחקירתם הצהירו בנוגע לנכותם הרפואית הקודמת ועל כן לא מדובר במסמכים שיש בהם כדי להוכיח עניין שברפואה, אלא מסמכים אשר יש בהם כדי לתמוך בטענות בנוגע לתפקודם של התובעים ועל כן הנני מתיר לנתבעת להסתמך על המסמכים האמורים אשר הוגשו על ידה.

התובע 1

15.
התובע נבדק על ידי שלושה מומחים מטעם בית המשפט.
פרופ' דן עטר, בתחום האורתופדיה, י ד"ר פרקש פטרו בתחום הנוירולוגיה ופרופ' ל. בודנר בתחום כירורגית פה ולסת.

נכות רפואית

הנכות האורתופדית
16.
פרופ' דן עטר בדק את התובע ובחוות דעתו מיום 1/2/06, סקר את עברו הרפואי הקודם לתאונה והתלונות בעקבות התאונה הנוכחית ובסכום חוות דעתו קבע בין היתר, כדלקמן:
"בעברו מתועדת ת.ד. מ 12/11/01. כתוצאה מתאונה זו התלונן על כאבים בע"ש צווארי ומותני וכן בכתף ימין. זמן קצר לאחר התאונה התמקדו כל התלונות רק על כתף ימין. טופל בפיזיותרפיה. בוצע
ct

ארטרו שגילה קרע בשרוול המסובב בשתי הכתפיים ובעבר אף קיבל נכות של 25% עבור הפגיעה בכתף. אודות גב תחתון קיים רישום לתלונה ב 19/3/90 וכן ב- 30/9/69 (הרים משא כבד והתלונן על כאב גב). לאור זאת, תקבע נכותו בעקבות התאונה מ 4/6/03 כדלקמן:
עבור ע"ש צווארי – 5% נכות לפי מחצית מסעיף 37(5)א'.
עבור כתף ימין – 25% נכות לפי סעיף 41(4)ג' (כולה ע"ח האירוע מיום 12/11/01)"
17.
המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולפיכך נכותו האורתופדית כתוצאה מהתאונה תעמוד בשיעור
5%.

הנכות בתחום פה ולסת
18.
פרופ' ל. בודנר בדק את התובע ובחוות דעתו מיום 8/1/08 קבע, בין היתר, כי "הפגיעה של התובע כללה חבלה קשה לשיניים בלסת העליונה. מעיון במכתב של ד"ר גדעון לוי, עולה כי השיניים שנחבלו בעת התאונה הן: 17,15,13,12,11,21....שיניים 31,41 גם נחבלו....השיים החבולות...זקוקות לעקירה. מדובר באבדן של 7 שיניים עם אפשרות שיקום, המקנה נכות צמיתה של 1.75% לפי סעיף 74."

19.
כן התייחס המומחה בחוות דעתו לצורך בשיקום הפה ובהוצאות הכרוכות בכך וקבע כי התובע יזדקק לעקירה של 7 שיניים בעלות של 2,800 ₪, ניתוח הרמת סינוס, צד ימין בעלות 7,000 ₪, 9 שתלים בעלות של 31,500 ₪, 9 מבנים בעלות של 13,500 ₪ ו-9 כתרי חרסינה בעלות של 22,500 ₪.

20.
המומחה לא נחקר על חוות דעתו ועל כן נכותו של התובע בתחום הפה והלסת תעמוד בשיעור
1.75%.

21.
בנוגע להוצאות הטיפולים הנדרשים, ב"כ התובע טען בסיכומיו כי המלצת המומחה בנוגע להחלפת השתלים הינה סטטיסטית ואינה מתייחסת ספציפית לתובע. זאת ועוד לא ניתן לקבוע כי יש לבצע 1.4 החלפות, שהרי אין החלפה חלקית ועל כן יש לקבוע כי התובע יזדקק ל-2 החלפות מלאות ועל כן עתר לפסוק לו פיצוי של 94,242 ₪ בתוספת הצמדה וריבית בגין הטיפול המומלץ על ידי המומחה וכן 95,000 ₪
בגין טיפולי שיניים בעתיד.

22.
הנתבעת טענה כי המומחה לא הבחין בחוות דעתו בין הצורך בטיפולים שנדרשים בעקבות התאונה לבין הצורך בטיפולים שנדרשים בעקבות בעיות פריודנטליות ועששת שקדמו לתאונה והתובע נזקק להם ללא קשר לתאונה, משכך תכנית השיקום המוצעת על ידי המומחה אינה תואמת את מצבו של התובע בסמוך לתאונה אלא כ-20 שנה בעבר.

23.
עוד הפנתה הנתבעת למכתבו של ד"ר גדעון, מיום 30/6/03 אשר בדק את התובע לאחר התאונה וציין כי לדעתו השיניים לא היו מושלמות (עששת, חניכיים) לפני התאונה אבל הגשרים היו יציבים. התובעת מבקשת לקבוע כי השיניים של התובע היו אבודות בשל העששת ומחלת החניכיים, ללא קשר לתאונה ועל כן התאונה אך הקדימה את הצורך בטיפול.

24.
מתשובות לשאלות הבהרה שהפנתה הנתבעת
למומחה, ביחס לתכנית הטיפול ולקשר הסיבתי לתאונה, הסכים המומחה כי תכנית הטיפול שהציע במסגרת חוות דעתו, כללה גם את הטיפול בעששת ובמחלת החניכיים ממנה סבל התובע, עובר לתאונה.

25.
נוכח תשובתו של המומחה, באשר לעששת ומחלת החניכיים מהן סבל התובע עובר לתאונה, מצאתי כי יש מקום להפחית 20% מעלות הטיפולים, שקבע המומחה, כך שהעלות תעמוד על 61,120 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית מיום חוות הדעת,
סך – 78,574 ₪.

26.
ביחס לעלויות העתידיות, קבע המומחה כי שתלים ומבנים יש להחליף כל 15 שנים ועל כן לא יהיה צורך לבצע החלפה של השתלים והמבנים, בהתחשב בעובדה שהמשנן הטבעי אצל רוב האוכלוסייה נשמר עד גיל 70
ואילו את הכתרים יש להחליף כל 10 שנים ולכן יהיה צורך להחליפם 1.4 פעמים.

27.
ב"כ התובע טען בסיכומיו כי המומחה הציג טענה סטטיסטית ולא התייחס ספציפית לתובע ועל כן יש לקבוע כי התובע יהא זכאי לשתי החלפות מלאות של השתלים והמבנים בהתחשב בכך כי תוחלת חייו של התובע תגיע ל- 81 שנה.

28.
המומחה בדק את התובע בהיותו בן 56 וכיום התובע כ-בן 60. בהתחשב בהמלצת המומחה בחוות דעתו, אין מקום להחליף את השתלים, שכן עד גיל 70 יחלפו רק 10 שנים. בנוגע לכתרים, ציין המומחה כי יש צורך להחליפם כל 10 שנים ואולם רק הכתר בשן 31 תוחלף שכן "לגבי הגשר 17-21 לא יהיו תחשיבי החלפה בשל העובדה כי היה שם גשר בעבר", ולפיכך הנני קובע לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ עבור החלפת הכתר בשן 31.


הנכות הנוירולוגית
29.
ד"ר פטרו פרקש בדק את התובע ובחוות דעתו מיום 8/1/09 סקר את המסמכים הרפואיים שעמדו בפני
ו ואת תלונות התובע וקבע כי לתובע נותרה נכות של 5%. בחוות הדעת ציין המומחה, בין היתר כי "בבדיקה נוירולוגית שהתקיימה זמן יחסית קצר לאחר התאונה, החלו להופיע סימנים שיכולים להתאים לתסמונת בתר-חבלתית. הסימנים התגברו ואשר טופל בתכשירים נוגדי דיכאון ובאנקסיוליטיים. יש לציין במסמכים שבדקתי לא מופיעות בדיקות של מרפאה העוסקת בתסמונת בתר-חבלתית ואין תיעוד של בדיקה פסיכיאטרית או פסיכולוגית. למרות התיעוד הדל של המעקב אחר סימני ההפרעה הבתר חבלתית, מדובר בגבר בן 51 שאיבד את עבודתו במשך יותר משנתיים, פיתח סימנים פוסט טראומתיים ברורים וקיבל טיפול מקובל למחלה על ידי רופא נוירולוג. ממליץ סעיף 34א ב 5% קבוע (ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל עד בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה). בקשר לבדיקה נוירולוגית לא התרשמתי שקיימים סימנים נוירולוגיים שנגרמו על ידי התאונה. הבדיקה הנוירולוגית האובייקטיבית תקינה. לפי דעתי לא מגיע לנ"ל אחוזי נכות". (הדגשה שלי-א.ז.)

30.
המומחה זומן לעדות במסגרתה נחקר על ידי ב"כ הצדדים.

31.
ב"כ התובע עותר לקבוע כי נכותו הנוירולוגית תעמוד על 10% לצמיתות, זאת נוכח עדותו של המומחה בבית המשפט והעובדה כי המומחה קבע כי התובע פיתח סימנים פוסט טראומתיים ברורים והוא אישר בחקירתו בבית המשפט כי הוא לא קבע לתובע נכות של 10% היות והוא לא הלך לטיפולים פסיכיאטריים.

32.
הנתבעת עותרת לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית, נוכח חקירתו של המומחה בבית המשפט. הנתבעת הפנתה לעדותו של המומחה, לפיה הסיבה עיקרית לקביעת 5% נכות היא העובדה כי התובע לא עבד כשנתיים אחרי התאונה ואולם מחוות הדעת ועדות המומחה ברור כי המומחה לא ידע שהתובע לא עבד גם כשנתיים לפני התאונה ועל כן יש לייחס את הנכות שנקבעה לתאונה הראשונה.

33.
המומחה נשאל בחוות דעתו בנוגע לעובדה שלא מצא כי נותרה נכות נוירולוגית לתובע וענה שאכן לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית ואולם אדם שסבל מאי כשר בעבודה למשך שנתיים, הרי שהוא סובל מפוסט טראומה ועל כן קבע את נכותו (עמ' 3, ש' 10).

34.
המומחה חוזר על עמדתו מחוות הדעת לפיה לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית, אך הוא מייחס את הנכות
לעובדה שהתובע לא עבד ואולם המומחה נשאל בחקירתו האם קביעתו היתה משתנה בנוגע לנכות שפסק, אילו ידע שהתובע לא עבד כשנתיים לפני התאונה וענה: "אם היה חוזר לעבודה לאחר חודשיים האם זה היה משנה את חוות דעתך? כן. ללא ספק זה היה משנה את חוות דעתי. אם נניח לא עבד שנתיים לפני התאונה מה אז? גם זה היה משנה את חוות דעתי. תלוי בסימפטומים ובמהלך המחלה...כל מקרה זה לגופו ואי אפשר לעשות הכללה אך אני יכול להגיד שזה שהוא לא עבד במשך שנתיים לאחר התאונה, זה אחד משיקוליי של האבחנה ושיקול ענייני וחשוב." (עמ' 6 ש' 9-16)

35.
בהמשך ענה המומחה לשאלות ב"כ התובעים וענה כי כאבי הראש של התובע נכנסים לאבחנה של פוסט טראומה
ואחד מהשיקולים לקביעת הנכות. (עמ' 9,ש' 19)

36.
אין ספק כי מעדותו של המומחה ניתן ללמוד כי לא ידע שהתובע לא עבד כשנתיים לפני התאונה, ועל פי עדותו ייתכן ומסקנותיו היו משתנות. יחד עם זאת, המומחה חוזר בעדותו על האמור בחוות הדעת לפיה העובדה שהתובע סבל מכאבי ראש והיה מעורב בתאונת דרכים,
וכן פיתח סימני פוסט טראומה וקיבל טיפול מקובל על ידי רופא נוירולוג, יש בה כדי לזכות אותו בנכות של 5%.

37.
לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת עדותו של המומחה, לא מצאתי כי יש לשנות מקביעת המומחה בנוגע לגובה הנכות שנקבעה ולפיכך הנני קובע כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית של 5%.

נכות תפקודית

38.
התובע היה בזמן התאונה בן 51 ולא עבד בעבודה כלשהי. לתובע נכות קודמת שנקבעה על ידי המל"ל בשיעור 38%, בגין תאונה קודמת מיום 12/11/01.

39.
מעדותו של התובע עולה כי עובר לתאונה הראשונה הוא עבד במפעל חסם, בייצור ארגזים במשך כשנתיים בסיומם הוא ביקש כי יפוטר בשל רעש חזק במפעל ונקבעה נכות בשיעור 10% בגין ירידה בשמיעה, כך שקיבל מכתב פיטורין מחודש נובמבר 2001 וביום 12/11/01 ארעה התאונה הראשונה.

40.
עוד עולה מעדותו של התובע כי במשך כשנתיים וחצי לא עבד, במהלכן הופנה לקורס שרברבות, אשר הסתיים כשלושה שבועות לאחר התאונה ובמהלך התקופה האמורה השתכר מדמי אבטלה. לפני כ-5 שנים החל לעבוד במפעל צובה, במהלכם הועבר לתפקיד קל יותר מכיוון שהחל לשכוח דברים שם, ב(עמ' 14).

41.
המומחה בתחום הנוירולוגיה נשאל בשאלות הבהרה באשר לפגיעה בתפקודו של התובע וענה כי התובע יכול לעבוד באופן מלא.

42.
מעדותו של התובע עצמו, ניתן ללמוד כי אף לאחר התאונה המשיך להגיע לקורס בו למד. כמו כן ניתן ללמוד כי התובע התקשה בעבודתו עובר לתאונה הראשונה ולא התמיד במקום עבודה ספציפי.
43.
נוכח שיעור הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע, כאמור בחוות הדעת ובעדותו של התובע, מצאתי כי נכותו התפקודית של התובע וסכום הפיצוי שייפסק לו יקבעו על דרך האומדנה ובחישוב גלובאלי.

כאב וסבל
44.
בגין 12% נכות, הנני פוסק לתובע בראש נזק זה , בניכוי גיל, פיצוי בסך 21,053₪.

הפסד שכר לעבר

45.
התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי עבר, בהתבסס על העובדה שסיים קורס שרברבות אך לא הצליח להשתלב במקום עבודה לתקופה של שנתיים בגין
התאונה. כן עתר לפיצוי בגין הפסד הכנסה
ממקצוע השרברבות שלמד, בו לא יכול היה להשתלב בשל התאונה ובנוסף טען התובע כי יש לפצותו בגין הירידה בשכר במפעל בצובה לאור העברתו מתפקידו בשל מצבו הבריאותי.

46.
הנתבעת טענה כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין השנתיים שלאחר התאונה שכן אין בנכות הרפואית שנקבעה בעקבות התאונה, כ-10%, כדי להוות נכות תפקודית. כן טענה כי לא ניתן להתבסס על שכרו של התובע בין השנים 2008-2009, כחמש שנים לאחר התאונה.

47.
העובדה כי נכויות התובע בעקבות התאונה הינן נמוכות, יש בה כדי להצביע על רמת הפסדי השכר שנגרמו לו. זאת ועוד לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עובר לתאונה התובע לא עבד, זאת בשל מגבלותיו
בעקבות התאונה הראשונה.

48.
התובע לא הוכיח את רמת השכר בעבודת השרברבות, אשר לטענתו לא יכול היה לעבוד בה בעקבות התאונה. כן לא הוכח כי השינוי בתפקיד במפעל צובא נגרם כתוצאה מנכותו בעקבות התאונה הנוכחית.

49.
יחד עם זאת, יש מקום לפצות את התובע בפיצוי גלובאלי, בשל הסיכוי כי התובע יכול היה להתחיל לעבוד מיד עם פיטוריו מחברת חוסם, אלמלא התאונה ועל כן הנני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך -
45,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד
50.
התובע עותר לפיצוי
בסך של 102,464 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד וכן בסך 16,976 ₪ בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר וכן סך - 13,682 ₪ לעתיד.

51.
הנתבעת טוענת כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה שכן התובע חזר לעבודה מלאה החל משנת 2005 וכיום הוא משתכר בשכר גבוה מזה אשר השתכר לפני התאונה.

52.
נוכח הנכויות שנקבעו לתובע ובהתחשב בגילו, הנני מוצא לנכון לפסוק לו פיצוי גלובאלי בסך -
20,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

53.
התובע עותר לפצותו בגין טיפולים נפשיים, אשר הומלצו על ידי ד"ר פרקש במסגרת חוות דעתו, ובחישוב עד גיל 82 בסך -
24,665 ₪. כן עותר התובע לפיצוי
בגין הוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים בסך -
9,600 ₪.

54.
הנתבעת טוענת כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, שכן טענות התובע אינן מגובות בקבלות ואישורים רפואיים, מלבד קבלה בסך 36 ₪. כן טענה כי הטיפולים הרפואיים נכללים בסל הבריאות ולפיכך אין לתובע זכאות לפיצוי.

55.
בנוגע לטיפולים הנפשיים, טענה הנתבעת כי התובע לא מילא חובתו להקטין את נזקיו ולא פנה לקבל טיפולים הנדרשים לו וניתנים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

56.
הטיפולים הרפואיים בגין התאונה מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. התובע לא המציא אסמכתאות שיש בהן להצביע על הוצאות חריגות שאינן משולמות במסגרת חוק זה. כן העיד התובע כי לא פנה לקבלת טיפול פסיכולוגי מכיוון שהתבייש (עמ' 13 ש' 26-27) ועל כן נראה כי לא יפנה לקבלם בעתיד.

57.
יחד עם זאת, נוכח פגיעתו של התובע, סביר בעיני כי נגרמו לו הוצאות נסיעה מוגברות בשל הצורך בנסיעה לטיפולים והן בשל הצורך להשתתפות מסוימת בהוצאות בגין תרופות , שאלמלא התאונה, ייתכן ולא היה נדרש להן ולחילופין אינן מכוסות על פי חוק הבריאות הממלכתי וקופות החולים . על כן הנני פוסק לתובע בשני ראשי נזק אלה, סכום גלובלי בסך -3,500 ₪.

58.
ביחס לטיפולים הנפשיים, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי שכן מעדות התובע עולה כי עד כה לא פנה כלל לקבלת הטיפולים מכיוון שהתבייש ומכאן כי הסיכוי כי יידרש לכך בעתיד קלוש, ועל כן אין לא מצאתי לפצותו בגין הוצאות שלא יוצאו בפועל.


עזרת הזולת

59.
התובע עותר לפיצוי בגין עזרת זולת שקיבל מבני משפחתו כולל עזרה סיעודית, בתקופה שלאחר התאונה בסך - 12,000 ₪.

60.
לא התרשמתי כי העזרה שניתנה לתובע על ידי בני משפחתו חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה ושנגרמו לבני המשפחה הפסדי הכנסה בגין כך ועל כן אינני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות נלוות

61.
התובע עותר לפיצוי
בסך - 2,500 ₪ בגין הוצאות טלפונים לצורך תיאומים עם בני משפחה, הזמנת תורים בקופת חולים והוצאות אשל.

לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות אלה, אשר לא הובאה אסמכתא להוכחתן.


התובעת 2

הנכות הרפואית
62.
התובעת נבדקה על ידי שני מומחים מטעם בית המשפט. האחד, פרופ' דן עטר, בתחום האורתופדיה והשני, ד"ר פרקש פטרו בתחום הנוירולוגיה.

63.
הנכות האורתופדית

– פרופ' דן עטר בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 1/2/06, סקר את עברה הרפואי הקודם לתאונה והתלונות בעקבות התאונה הנוכחית וקבע בין היתר, כדלקמן:

"בתיקה הרפואי רקע קודם לגבי כתף ימין: ב- 30/10/02 נרשם כי סובלת משך ארבעה חודשים מכאבי כתף ימין עם הגבלה בהנעה....ב-2/6/02 נרשמו כאבים בכתף שמאל מזה כחודשיים. (גם ב08/97 היו תלונות על כתף שמאל). רישומים על כאבים בע"ש צווארי מופיעים ב 5/91,/1/96. צילום ע"ש צווארי ב 10/11/98 גילה היצרות 5-7
c
.
cts

בשתי הידיים נרשם ב 5/98. ב 1963 נפגעה בכף ידה הימנית מהתפוצצות חומר נפץ. נותרה קטיעה של האצבע השניה, קטיעת הגליל הסופי באצבע השלישית ופגיעה בהנעת האגודל.
לאור כל זאת, תקבע נכותה בעקבות התאונה מ 4/6/03 כדלקמן:
עבור הכתף הימנית: 15% נכות לפי סעיף 41 (4)ב', כאשר רק 5% מזה ע"ח האירוע מ 4/6/03. עבור ע"ש צווארי: 5% נכות לפי מחצית סעיף 37(5)א'. עבור ע"ש מותני: 0% נכות לפי סעיף 35(1)א'"

64.
המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו ומכאן כי נכותה הרפואית כתוצאה מן התאונה, בתחום האורתופדי הינה בשיעור
9.75%.

65.
הנכות הנוירולוגית

– ד"ר פטרו בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 8/1/09 סקר את המסמכים הרפואיים שעמדו בפני
ו וקבע, בין היתר, כדלקמן:

"הבדיקות הנוירולוגיות שעברה היו תקינות, כולל הבדיקה שעברה אצלי. בבדיקתי יש לעשות הפרדה בין הבדיקה האובייקטיבית לבין הסימנים הסובייקטיביים-התנהגותיים. יש לציין שהתלונות הקשורות להפרעה הבתר-חבלתית פחתו במשך הזמן ובבדיקה של ד"ר וולקוב רופא נוירולוג מתאריך 27/12/05 לא הייתה תלונה על הפרעה בתר חבלתית. את המגמה הזו של ירידה בתלונות על הפרעה בתר חבלתית אפשר לראות גם במעקב של רופא המשפחה. לסיכום, לאור הנאמר המלצתי היא: במשך שנה נכות של 5% לפי סעיף 34א-ב, לאחר מכך 0% לפי סעיף 34א."

66.
בסיפא לחוות הדעת ציין המומחה כי לא צפויה החמרה במצבה של התובעת בעתיד וכן המליץ על טיפול פסיכולוגי פעם בשנה במשך 3 שנים לאחר התאונה.

67.
ב"כ התובעת עתר לקבוע כי לתובעת נותרה נכות של 5% בתחום הנוירולוגי, זאת בשל תשובת המומחה לפיה התובעת נזקקת לטיפול פסיכולוגי למשך 3 שנים, אותו היא לא פנתה לקבל, בשל חסרון כיס.

68.
המומחה אמנם זומן להעיד אך חקירתו התמקדה בנוגע לתובע 1, מכאן כי חוות דעת המומחה לא נסתרה בנוגע לתובעת 2 ולפיכך לא מצאתי כי בנסיבות האמורות יש מקום לפסוק לתובעת נכות נוירולוגית צמיתה, בניגוד לקביעת המומחה בחוות דעתו.



הנכות התפקודית
69.
ב"כ התובעת טען כי למרות נכותה הקודמת לתאונה, בעקבות קטיעת אצבעותיה, עבדה התובעת ותפקדה כעקרת בית ואולם בעקבות התאונה נוספה לה נכות בשיעור של 9.75%, אשר יש בה כדי להקשות מאוד על התפקוד היום יומי, כפי שעולה מעדותה של התובעת.

70.
ב"כ הנתבעת טען כי אין השפעה רבה על תפקודה של התובעת, כעקרת בית, בעקבות התאונה וכי מרבית הנכות שנקבעה לה בגין הכאבים בכתף, הינה בשל מצבה הרפואי עובר לתאונה.

71.
התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי לפני כ-17 שנים
עבדה כתופרת למשך שנתיים, אך הפסיקה את עיסוקה זה מחוסר כדאיות כלכלית, ומאז היא אינה עובדת.

72.
כן העידה בנוגע לתפקודה בבית, כי בעקבות התאונה היא מתקשה לתפקד באופן מלא ולמלא אחר המטלות השונות של הבית, אשר דורשות ממנה זמן ארוך יותר מבעבר ואת חלקן היא אינה יכולה לבצע ועל כן נדרשת לסיוע בנותיה.

73.
עם זאת, העידה התובעת כי נכדיה מגיעים אליה מהגנים ולעיתים הם מגיעים לשלוש-ארבע שעות "עד שהילדים מגיעים מהגנים אני בבית. גם הבת שלי השניה עובדת ולפעמים היא מביאה לי את הילדה שלוש ארבע שעות. היא נולדה לאחרונה." (עמ' 20 ש' 20), כך שתלונותיה אינן מתיישבות עם העובדה כי בפועל היא מסייעת בטיפול בנכדיה הקטנים במשך מס' שעות ברציפות.

74.
אשר לנכותה התפקודית של התובעת, לא התרשמתי כי היתה השפעה של ממש על תפקודה של התובעת בעקבות התאונה, נראה כי התובעת, מצליחה לתפקד כעקרת בית
ולבצע את מרבית העבודות ואף לסייע לבנותיה בטיפול בנכדיה, כאמור.

כאב וסבל
75.
בגין 9.75% נכות, הנני פוסק לתובעת בראש נזק זה , בניכוי גיל, פיצוי בסך 19,477 ₪.


עזרת הזולת לעבר ולעתיד
76.
ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, אותן לא המציאה התובעת מלבד עדותה בנוגע לעזרת בני משפחתה. (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

77.
התובעת הצהירה בחקירתה כי היא לא פנתה לקבל עזרה של עוזרת וכי אינה יודעת כמה עולה שעת ניקיון. כמו כן הצהירה כי היא המשיכה לתפקד בבית, על אף העזרה של בנותיה ואף טיפלה בנכדיה. יחד עם זאת, נוכח הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, סבורני כי התובעת אכן נזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחתה, בסמוך למועד התאונה ובמשך התקופה שלאחריה, עזרה שיש מקום לפצות בגינה ועל כן בהתחשב בטיב הפגיעה של התובעת, הנני פוסק בגין עזרה לעבר באופן גלובלי, סך של 10,000 ₪.

78.
לעתיד, ככל שגילה של התובעת מתקדם ובהתחשב בטיב פציעתה, סבורני, כי היא תזדקק לעזרת הזולת באופן מוגבר ולכל הפחות עזרה כזאת אשר תסב הוצאות כספיות לקרוביה. על כן, הנתבעת תפצה את התובעת, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות
79.
לטענת התובעת יש לפסוק לה פיצוי בגין הוצאות הנסיעה שלה לטיפולים הרפואיים וכן נסיעה לסידורים הנלווים לפגיעה והסעת בני המשפחה שבאו לעזור לה וסך הכל סך של 24,000 ₪. כן עתרה לפיצוי בגין טיפולים רפואיים בעלות של 1,200 ₪, בגין שלושה טיפולים פסיכולוגיים.

80.
הנתבעת טענה כי אין מקום לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה שכן טענות התובעת אינן מגובות בקבלות ואסמכתאות.

81.
הטיפולים הרפואיים בגין התאונה מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. התובעת לא פנתה לקבל טיפול פסיכולוגי ולא ברור אם כיום, היא עוד זקוקה לו. יחד עם זאת, אין ספק כי בעקבות התאונה נאלצה התובעת לפנות מספר רב יותר לקופת החולים ובכך נגרמו לה הוצאות נסיעה ועל כן, על דרך האומדן אני פוסק לתובעת את הסך 3,500 ₪.

82.
לא הוכח כי התובעת תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד בגין התאונה ולא הוכח שלתובעת תהיינה הוצאות ניידות מוגברות. אינני סבור שהנכות שנותרה לתובעת בגין התאונה מצדיקה פיצוי בגין ראשי נזק אלו לעתיד.

הוצאות נלוות
83.
התובעת עותרת לפיצוי בסך -
3,000 ₪ בגין הוצאות טלפונים שנגרמו לה לצורך קביעת תורים והוצאות חשמל מוגברות.

84.
לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות אלה, אשר לא הובאה כל אסמכתא להוכחתן.

סוף דבר
85.
אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעים כדלקמן:

תובע 1
נזק לא ממוני

21,053 ₪
טיפולי שיניים
81,074 ₪
הפסד שכר לעבר
45,000 ₪
הפסד שכר לעתיד
20,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות
3,500 ₪
סה"כ
170,627₪



תובעת 2
נזק לא ממוני
19,477₪
עזרת הזולת עבר ועתיד
25,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות
3,500₪
_____________________________________
סה"כ
47,977 ₪


על הסכומים
האמורים, יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ וכן החזר הוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק
ממועד ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל.


מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 1132/05 אשר בן סעדון, דוניס(דינה בן סעדון) נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2013)