פסקי דין על משרד הבטחון - אגף שיקום נכים | פסקי דין על זאב אליעזר גרינברג

57619-02/13 תק     10/06/2013




תק 57619-02/13 משרד הבטחון - אגף שיקום נכים נ' זאב אליעזר גרינברג








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 57619-02-13 גרינברג נ' משרד הבטחון אגף שיקום נכים

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשמת בכירה
איילת הרץ


מבקש

משרד הבטחון - אגף שיקום נכים


נגד


משיב

זאב אליעזר גרינברג


החלטה

1.
לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט האזרחי ככלל ובית המשפט לתביעות קטנות בפרט, לדון בתביעה של המשיב כנגד הרשות.

השאלה המתעוררת היא, לאחר מתן החלטה מנהלית של הרשות המאשרת זכאות אזרח לקבלת סיוע עד סכום מסוים, בכפוף להצגת קבלות– האם גובה הסכום המועבר או מועד העברתו, הינם גם בגדר החלטה מנהלית אם לאו. כתוצאה מכך - האם תביעת האזרח למתן החזרים שטרם שולמו לו, פיצוי בגין אי העברתם במועד והתנהלות הרשות בטיפול בפני
ותיו, נתונים לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה מנהלית או שמא מצויים במסגרת סמכותו של בית המשפט האזרחי במסגרת תביעה כספית.

2.
המשיב מוכר כנכה צה"ל בגין מצב נפשי בדרגת נכות 50% ומתקיים מתגמול נצרך. המשיב איננו מוכר כנכה בגין פגיעה בשיניים ועל כן איננו זכאי לטיפול שיניים כטיפול רפואי בנכותו המוכרת, וזאת בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959. יחד עם זאת, עפ"י הוראות פנימיות של אגף השיקום ניתן סיוע למימון טיפולי שיניים מקרן עיזבונות, לכלל הנכים המתקיימים מתגמולי קיום מיוחדים או מתגמול נצרך. זכות להטבה זו נעוצה בהוראת אגף שיקום נכים מס' 11.03 אשר נושאה "עיזבונות, קרנות וצוואות לטובת אגף שיקום נכים" (להלן: "הוראת אגף השיקום").
המשיב הגיש בקשה לסיוע בטיפול שיניים אשר אושרה ביוני 2010 ע"י ועדת העיזבונות וקבעה כי המשיב זכאי למענק כספי בגובה 75% מסך טיפולי השיניים ועד לגובה של 20,000 ₪. יש לציין, כי המענק ניתן אך ורק בכפוף להצגת חשבוניות וקבלות מקוריות.

3.
המשיב הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ובה טען כנגד התנהלות המבקשת ועובדיה אשר במקום לקיים ההחלטה כלשונה, הפרו את הדין הן בכך שלא שילמו למשיב את הסכומים המגיעים לו עפ"י אותה החלטה והן בנוגע לדרך הטיפול בפני
ותיו. המשיב טען כי תשלומי המענק אינם מועברים לו כלל או שאינם מועברים במועדם.
לפיכך עתר המשיב לחיוב הנתבעת בתשלום ההפרשים לרבות צילומי
c.t
בסך של 11,316 ₪ (המהווה 75% מסכום החשבוניות בגין טיפולי שיניים) ששולמו ע"י המשיב בפועל. בנוסף ריבית פיגורים והחזר הוצאות בגין נסיעות ותקשורת. כמו כן, עתר המשיב לחייב את הנתבעת בסך של 18,574 ₪ כפיצוי על התעמרות וסבל. קרי, סך כולל של 33,200 ₪.

4.
המבקש עתר למחיקת התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית מהטעם שתביעת התובע עניינה: תשלום יתרת המענק הכספי בטיפולי שיניים, מועד תשלום מענק זה ופירוט תשלום המענק אל מול החשבוניות שהוגשו על ידי המשיב. טענות המשיב בכתב תביעתו שעניינן, מועד העברת תשלום המענק וגובה המענק, הינן, כך לטענת המבקש, בגדר החלטה של הרשות מכוח נוהלי אגף השיקום ואין להפוך החלטה מנהלית זו בטענה כי מדובר בתביעה לסעד כספי נזיקי. המבקש טען כי הכרעה בתביעה דנן מצריכה הכרעה בגובה המענק ובמועד בו היה זכאי התובע לקבלו, בהתאם לנוהלי אגף השיקום. המבקש דחה טענת המשיב לפיה ההחלטה על אישור הסיוע הינה ההחלטה המנהלית היחידה שניתנה בעניינו וטענה כי גם ההחלטות באשר למועד מתן המענק ופירוט תשלומי המענק, הינן בגדר החלטות מנהליות שהתקבלו בהתאם לנוהלי אגף השיקום. לפיכך, מכח סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000 וסעיף 26(1) לתוספת הראשונה לחוק זה, טענות המשיב, המשיג על החלטות הרשות, צריכות היו לעלות במסגרת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים. המבקש טען כי לא יתייחס, בשלב זה, לטענות שהעלה המשיב לגופם של דברים ולטענות שלא נטענו בכתב התביעה. המבקש טען כי העובדה שבתי המשפט לתביעות קטנות דנים בפועל גם בעניינים שאינם צרכניים גרידא אינם משנה ההלכה לפיה בית המשפט, לא ישב בדין בעניין שהסמכות לדון בו נתונה לערכאה שיפוטית אחרת. כן נטען כי תיקון כתב התביעה לא ירפא הפגם בדבר העדר סמכות לבית המשפט לתביעות קטנות.

5.
המשיב טען כי הבקשה למחיקה על הסף נועדה להקשות על המשיב שהינו נכה צה"ל, משולל אמצעים כספיים ואין ביכולתו לשלם את האגרה הנדרשת בבית המשפט לעניינים מנהליים ואת עלויות הייצוג הכרוכות בכך. המשיב טען כטענה מקדמית כי המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר ומשכך דינה להימחק על הסף.
המשיב טוען כי ההחלטה המנהלית היחידה שהתקבלה בעניינו היא זכאותו למענק בגובה 75% מסך עלות טיפולי השיניים ועד לגובה 20,000 ₪ שנקבעה ע"י ועדת העיזבונות. המשיב איננו משיג ואיננו מבקש לערער או לתקוף החלטה זו או כל החלטה מנהלית אחרת. בנוסף, המבקש הפנה לסעיפים 5(1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים במשולב עם הוראת סעיף 26 לתוספת הראשונה לחוק, המעניקים סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהטבות וסיוע לנכים "מכח נוהלי אגף שיקום נכים" ואילו בענייננו אין מדובר בהחלטה למען הטבה או סיוע מכח נוהלי אגף שיקום נכים, שכן התשלומים המשולמים מקרן העיזבונות לא נועדו כלל לממן עניינים המכוסים בהוראת אגף השיקום. המשיב למד מסעיף 8 להוראה 11.03 (עיזבונות) כי לתשלומים המשולמים על פיה כסיוע לנכי צה"ל אין כל קשר עם מערכת המענקים של אגף השיקום. המשיב טוען כי טיפולי השיניים מומנו מתוך כספים שהועברו ממשרד הביטחון לטובת נכים במצבו ע"י הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות שבמשרד המשפטים. לפיכך, עם קבלת החלטת ועדת העיזבונות באגף השיקום לסייע לו בטיפולי שיניים, קמה למשיב זכות משפטית, עליה הסתמך, לקבלת הכספים. כמו כן, לא ניתן לערער על החלטות ועדת העיזבונות ועל כן לא ניתן לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין זה.
המשיב טוען כי טענותיו מופנות כנגד התנהלות המבקשת ועובדיה שהפרו את הדין הן בכך שלא שילמו למשיב בפועל את הסכומים המגיעים לו והן בדרך בה טיפלו בפני
ותיו. המשיב מפנה לכתב התביעה וטוען כי הגיש קבלות מפורטות אודות התשלומים ששילם בגין טיפולי השיניים שאושרו לו אך למרות בקשות חוזרות ונשנות לא נענה ולא הוחזרו לו מלוא הסכומים שנדרשו, ואלו ששולמו היו ללא פירוט המאפשר מעקב.
המשיב טוען כי המבחן הקובע לעניין הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ובתביעתו העילות והסעדים הם כספיים ונזיקיים ואינם מנהליים. בנוסף, לא ניתן לקבל במסגרת עתירה מנהלית סעד שעניינו החזר הוצאות או פיצוי על נזק שנגרם, הנתבעים במקרה דנן.
המשיב טען כי בבית המשפט לתביעות קטנות מתבררות כעניין שבשגרה תביעות דומות כנגד המדינה ורשויותיה. המשיב ביקש לדחות הבקשה ולחילופין לאפשר לו לתקן תביעתו ולבררה לגופה.


6.
דיון
-

א.
טענתו המקדמית של המשיב בדבר מחיקת הבקשה על הסף מהטעם שלא נתמכה בתצהיר – דינה להידחות. טענת המבקש מושתתת על טיעונים משפטיים ועובדות המפורטות בכתב התביעה. יתרה מכך, המשיב עצמו, פירט בתגובתו טענות עובדתיות רבות שחלקן לא נזכרו כלל בכתב תביעתו ולא תמך תגובתו בתצהיר, ועל כן מדוע ילין על המבקש.

ב.
הסוגיה המשפטית העולה במקרה דנן, עניינה סמכות בית המשפט אזרחי לדון בתביעת האזרח כנגד הרשות לקבלת כספים שאושרו לו כמענק.

אין מחלוקת כי ביוני 2010 אישרה ועדת העיזבונות למשיב מענק כספי בגובה 75% מסך טיפולי השיניים ועד לגובה 20,000 ₪ וזאת מכח הוראת אגף השיקום מס' 11.03.

לטענת המבקש, השגה על החלטת הוועדה/הרשות מכוח נוהל זה הינה באמצעות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000, במשולב עם הוראת סעיף 26(1) לתוספת הראשונה לחוק (ראה: עע"ם 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (10.3.10, טרם פורסם)).

מנגד, לטענת המשיב, אין מדובר בהחלטה למתן הטבה או סיוע מכוח נוהלי אגף שיקום נכים, שרק לגביהם נקבע כי ידונו בבית משפט מנהלי ועל פי ההוראה לא ניתן לערער כלל על החלטות ועדות הקרנות והעיזבונות. לעניין זה, מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה הקביעה בהוראה לפיה לא ניתן לערער על החלטת הוועדה איננה מונעת השגה על החלטות הועדה/הרשות מכוח נוהל זה באמצעות עתירה מנהלית.

ברם, המשיב טוען כי איננו משיג על החלטה זו שאין חולק כי החלטה מנהלית היא, אלא כנגד התנהלות המבקשת ועובדיה אשר בחרו שלא למלא אחר החלטה זו למתן מענק כלשונה, ועל אף שהמשיב הציג קבלות כדין, הרשות העבירה לו רק חלק מהכספים, ואלו ששולמו הועברו לא במועד וללא פירוט, וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות מצד המשיב.

המבקש מבסס בקשתו בדבר העדר סמכות לבית המשפט לתביעות קטנות על הטענה כי ההחלטה על מתן הסיוע הכספי בטיפול שיניים אינה ההחלטה המנהלית היחידה שנתקבלה בעניינו של המשיב ולגישתו גם "ההחלטות באשר למועד מתן המענק ופירוט תשלומי המענק הינן בגדר החלטות מנהליות אשר התקבלו מכח נוהלי אגף השיקום – הוראה 11.03." המבקש טוען עוד כי בית המשפט לתביעות קטנות תכליתו נוגעת לסכסוך בין פרטים או מחלוקת בין צרכנים, ואינה נוגעת להליכים שבין האזרח לרשות, במקרים בהם חוקים אחרים מתווים דרך ספציפית להכריע במחלוקות אלו.

השאלה המתעוררת היא, אפוא, לאחר מתן החלטה מנהלית של הרשות המאשרת זכאות אזרח לקבלת סיוע עד סכום מסוים, האם גובה הסכום המועבר או מועד העברתו, הינם גם בגדר החלטה מנהלית אם לאו. כתוצאה מכך - האם תביעת האזרח למתן החזרים שטרם שולמו לו, פיצוי בגין אי העברתם במועד והתנהלות הרשות בטיפול בפני
ותיו, נתונים לסמכותו הייחודית של בית משפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה מנהלית או שמא מוסמך בית משפט אזרחי ובענייננו בית המשפט לתביעות קטנות, לדון בתביעה זו.

ג.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה וכי בית המשפט האזרחי, ובענייננו בית המשפט לתביעות קטנות, מוסמך לדון בתביעה דנן.

בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון עפ"י סעיף 60(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, בתביעה אזרחית שהגיש היחיד, לתשלום סכום שאינו עולה על 32,700 ₪. קרי, לבית משפט לתביעות קטנות סמכות לדון בסעד כספי עד לסכום האמור.

כידוע, המבחן בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד. הסמכות נקבעת על פי הסעד המבוקש בעתירה (ע"א 4796/95 אלעבורה נ' אלעבורה, פ"ד נא(2) 669 (1997)).

לפיכך, אם נצא מנקודת הנחה כי המשיב היה פועל עפ"י גישת המבקשת ומגיש תביעתו כעתירה לבית המשפט המנהליים, היה בית המשפט המנהלי בוחן הסעדים הנתבעים בה.

במקרה דנן, המשיב עותר לקבלת הכספים שטרם הועברו לו ע"י הרשות, על אף שהמענק אושר והקבלות הוצגו על ידו, וכן עותר לקבלת פיצוי בגין התנהלות הרשות שהעבירה לו רק חלק מהכספים, ואלו ששולמו הועברו לא במועד וללא פירוט המאפשר מעקב, וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות מצד המשיב.

לגישתי, תביעה זו איננה מכוונת כנגד החלטה או מדיניות של רשות. אלא בפני
נו תביעה כספית. כאשר הסעד המבוקש הינו כספי, הערכאה המוסמכת לדון בתביעה תהא הערכאה האזרחית גם אם העילות עליהן מבוססת התביעה הינן עילות מתחום המשפט המנהלי, זאת כאשר מדובר בתקיפה עקיפה ונתבע סעד כספי, אשר לערכאה המנהלית אין סמכות להעניקו (ראה: עת"מ (ת"א) 1035/09 פרחי ביקל בע"מ נ' עיריית ראשל"צ (9.7.09, טרם פורסם); הפ (י-ם) 53890-11-11 המכללה הטכנולוגית באר שבע נ' משרד התמ"ת (3.6.12, טרם פורסם)).

כך נקבע כי שעה שהסעד המבוקש הינו השבה של סכום כסף, גם אם העילות עליהן מבוססת התביעה הינן עילות מתחום המשפט המנהלי, תהא הערכאה האזרחית המוסמכת לדון בתביעה (רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812, 816-817 (1990)).

לעניין זה יש להפנות לעת"מ 3395/06 עמותת אלסונדוס נ' מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם, 27.12.06):
"הסעד המבוקש בעתירה זו הוא סעד של תשלום כספי. לא ניתן לטעון כי הסעד המבוקש עניינו בהחלטה מנהלית בלבד, כאשר בית המשפט מתבקש להורות למשיב לשלם כספים המגיעים לעותרת, לטענתה. עניין זה, בשים לב לסעד המתבקש, צריך להתברר במסגרת של תביעה כספית. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה לתשלום כספי, גם אם העילה בגינה נתבע הכסף היא עילה מתחום המשפט המנהלי... בהתאם, סבור אני כי דין העתירה להדחות בהעדר סמכות עניינית לדון במחלוקת כעתירה מנהלית ועל העותרת להגיש תביעה לסעד כספי בבית המשפט המוסמך."

ויפים לענייננו גם דברים שנקבעו בעת"ם (נצ') 196/08 המועצה הדתית יבניאל נ' המועצה המקומית יבניאל (טרם פורסם, 8.2.09):
"בענייננו, העתירה עוסקת בסעד לפיו מתבקש בית המשפט להורות למשיבה לשלם לעותרת סכום כספי, סעד זה צריך להתברר במסגרת תביעה כספית, בפני
בית המשפט האזרחי המוסמך."

ועוד יש להפנות לרע"א 6950/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי (טרם פורסם, 19.9.05) העוסק בתכלית הקמתו של בית משפט לעניינים מנהליים והעניינים המסורים לסמכותו:
"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מנהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המנהל... לפיכך, כאשר אדם מעוניין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי."

בענייננו, ניתנה החלטה מנהלית של הרשות שאישרה להעניק למשיב סיוע עד סכום מסוים בכפוף להצגת קבלות. המשיב הגיש תביעה בה עתר לחישוב הסכומים להם זכאי על פי המענק, שכן לשיטתו הרשות העבירה לו סכומים חלקיים בלבד וגם זאת באיחור.

סבורה אני כי ההחלטה המנהלית שניתנה בעניינו של המשיב הינה עצם זכאותו למענק עד סכום מסוים ובחינה של החלטה זו אכן מצויה בגדר סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים. ברם, מועד מתן המענק, גובה הסכום ופירוט תשלומי המענק אינם עולים בגדר החלטה מנהלית, אלא מהווים יישום בפועל של ההחלטה המנהלית שכבר ניתנה, ואשר אותה יש לבצע על פי נוהל הרשות ועל יסוד עיון בקבלות אותן הציג המשיב בפני
הרשות, ותו לא.

במקרים בהם ההחלטה המנהלית, הכרוכה בהפעלת סמכות שלטונית, המזכה את האזרח בסכום כסף, ניתנה כבר על ידי הרשות, אך, נותרה בין הצדדים מחלוקת בדבר אופן החישוב, בהתאם לנוהל בגינו ניתן אותו מענק, הרי שמדובר, לגישתי, במחלוקת כספית גרידא, אשר איננה מצויה עוד במסגרת סמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים ועל פי מבחן הסעד מסורה לסמכותו של בית המשפט האזרחי. בנוסף, אין זה סביר כי על כל קבלה שהרשות לא תיתן החזר בגינה על אף שהסיוע כבר אושר על ידה, יהא על האזרח לפנות בעתירה מנהלית, הכרוכה בתשלום אגרה ויעוץ משפטי.
קביעה זו לעניין הסמכות, עולה, אפוא, בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה לפיה אין מקום "להריץ" את האזרח עם כל תביעה לקבלת סכומים שנפסקו כבר לזכותו ע"י הרשות, לבית המשפט לעניינים מנהליים.

קביעה זו מתיישבת גם עם תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות שנועד לסייע לכל אדם אשר חש כי נגרם לו אי צדק, אך בשל הקשיים הכרוכים בפני
יה לבתי המשפט האזרחיים אינו יכול או מעוניין להביא את עניינו דרך צינורות השיפוט המקובלים. כך באמצעות סדרי דין פשוטים, דיני ראיות "מרוככים" ואגרות משפט נמוכות, מוסד התביעות הקטנות מעניק לציבור פורום נאות לפתרון סכסוכים אזרחיים בסכומי כסף קטנים (רע"א 292/93 אריה סרבוז ואח' נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 189 (1994)).

על תכלית המוסד לתביעות קטנות ניתן גם ללמוד מדברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה – 1975, שם צוין בעמ' 208, כי:
"עיקר הכוונה בהקמת מוסד שיפוטי זה הוא לאפשר לאזרחים, הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטרדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף קטנים לפני המוסד השיפוטי החדש."

בהתאם לתכלית זו, בית המשפט לתביעות קטנות נוהג חדשות לבקרים לדון בתביעות של האזרח כנגד הרשות לקבלת כספים ופיצויים, כאשר תביעה זו אינה מצויה במסגרת סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים. ראה בין היתר: ת"ק (נת') 1348/09 מחמוד ראיק מגאדבה נ' מדינת ישראל (שב"ס) (טרם פורסם, 21.8.11); ת"ק (נת') 1466/09 רקיד מוסא בן מחמוד (אסיר) נ' מדינת ישראל (הנהלת כלא השרון) (טרם פורסם, 15.4.12); ת"ק (י-ם) 4901/04 מור אלעזר נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 21.3.05).

סבורה אני כי תביעת האזרח לקבלת כספים להם נמצא זכאי עפ"י החלטה מנהלית לקבלת מענק אך טרם הועברו לו ולפיצוי בגין התנהלות הרשות שנמנעה מביצוע אותה החלטה - מהווה תביעה כספית העולה בגדר תקיפה עקיפה של החלטת הרשות, ומשכך על פי מבחן הסעד, איננה מצויה במסגרת סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים. אלא, נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי ועל בית המשפט לתביעות קטנות מוטל לפתוח שעריו בפני
תביעתו של האזרח הקטן לקבלת כספים אלו.

ד.
לאור האמור, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה דנן, הסמכות העניינית לדון במחלוקת שבין הצדדים נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ה.
לפני סיום אציין כי סמכות בית המשפט לתביעות קטנות עומדת כיום על סך 32,700 ₪ ואילו תביעת המשיב הועמדה על סך של 33,200 ₪. לפיכך, על המשיב להגיש בתוך 30 יום בקשה להקטנת הסכום הנתבע על מנת להעמיד תביעתו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות או בקשה להעברת התביעה לבית משפט השלום והותרת סכום התביעה על כנו.

7.
סוף דבר - הבקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, דינה להידחות.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא המבקש בהוצאות בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.


לאור האמור, המבקש יגיש בתוך 20 יום מהיום כתב הגנה.





ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 57619-02/13 משרד הבטחון - אגף שיקום נכים נ' זאב אליעזר גרינברג (פורסם ב-ֽ 10/06/2013)