פסקי דין על שמעון ג'רבי | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

40840-08/10 א     11/06/2013




א 40840-08/10 שמעון ג'רבי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריית גת



11 יוני 2013

ת"א 40840-08-10 ג'רבי


בפני

כב' השופטת
נעם חת מקוב




שמעון ג'רבי

ע"י ב"כ עו"ד אסף
התובעים


נגד

הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ברג

הנתבעים


פסק דין


1.
תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.
התובע יליד 1959 בן 54 כיום, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע בשתי תאונות דרכים, הראשונה ביום 16.8.2009 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה ביום 15.10.2009 (להלן: "התאונה השנייה").

2.
בית המשפט מינה את ד"ר אריאל אורן כמומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית.
ד"ר אורן קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10%
בכתף שמאל בעקבות התאונה השנייה.
כן קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך 3 שבועות לאחר התאונה הראשונה ולמשך 6 שבועות לאחר התאונה השנייה; 30% למשך 4 שבועות נוספים לאחר התאונה השנייה.


האם מדובר בתאונות עבודה
3.
הנתבעת טוענת, כי שתי התאונות היו תאונות עבודה.
התובע אישר כי בגין שתי התאונות לא הגיש תביעה למלל (ע' 7 ש' 4,5). התאונה הראשונה אירעה כשהתובע היה בדרכו לביתו מקורס ההכשרה המקצועית בו השתתף ועל כן למעשה אין מחלוקת כי מדובר בתאונת עבודה.


4.
לגבי התאונה השנייה, טוען התובע, כי היא איננה בגדר תאונת עבודה, באשר לא אירעה בדרך הקבועה ממעונו של התובע לקורס ההכשרה, אלא אירעה כשהיה בנסיעה מקופת חולים ללימודים.

5.
אין חולק כי התובע היה בהכשרה מקצועית מטעם לשכת העבודה ובהתאם לכך על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד 1954 (תקנה 25) נחשב כאדם עובד ומבוטח.

6.
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן: "חוק הבטל"א") מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ....".
סעיף 80 לחוק הבטל"א קובע מקרים שייחשבו כתאונת עבודה וסעיף קטן (1) קובע, כי גם תאונה אשר "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" היא בגדר תאונת עבודה.
סעיף 81 לחוק הבטל"א קובע מתי הפסקה או סטייה מן הדרך, יוציאו את התאונה מגדר תאונת עבודה.


7.
לגבי התאונה השנייה, השאלה היא אם העצירה של התובע בקופת חולים בדרכו מביתו לקורס להכשרה מקצועית היא בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותן בסעיף 81 לחוק הבטל"א.


8.
בסעיף 5 לתצהירו, נותן התובע תיאור קצר של התאונה השנייה, אשר איננו כולל התייחסות לשאלה מניין נסע ולאן.
ייאמר כי צודקת הנתבעת כשמציינת שהשאלה אם מדובר בתאונת עבודה אם לאו, עלתה כבר בקדם המשפט וב"כ התובע ציינה כי מדובר היה בנסיעה מקופת חולים מאוחדת, אולם משום מה לא מצא התובע לנכון לפרט בעניין זה בתצהירו.

9.
התובע נשאל בעניין זה בחקירה הנגדית אולם לא באופן מפורש, כלומר נשאל אם התאונה אירעה כשנסע לקורס והשיב בחיוב (ע' 6 ש' 16,17).
לאחר מכן בחקירה החוזרת השיב "אני יצאתי מקופת חולים לקורס בתאונה השנייה" (ע' 20 ש' 5) ולאחר מכן נשאל שוב על ידי ב"כ הנתבעת: "כשנסעת מקופת חולים אל הקורס, נסעת בדרך ממקום העבודה שלך בדרך הרגילה?" ותשובתו הייתה "כן ללימודים" (ע' 20 ש' 10,11) ולאחר מכן הוסיף: "אני נסעתי בדרך ההגיונית ביותר, לצאת מהרחוב של קופ"ח לצאת לבן גוריון, שמאלה ולאשדוד.
אני יצאתי מרחוב הגבורה שם נמצא קופ"ח, ולשם נכנסתי לבן גוריון ומשם שמאלה ליציאה מהעיר." (ע' 20 ש' 23-25).

10.
טוען התובע, כי הנתבעת צירפה לתחשיב הנזק מטעמה תצהיר שלו אודות נסיבות התאונה, על פיו התובע נסע מקופת חולים לקורס.
אכן הנתבעת צירפה תצהיר זה לתחשיב הנזק מטעמה.
תצהיר זה לא נכלל בראיות שהובאו בפני
בית המשפט והוא הוכן טרם הוגשה תביעה זו.
יחד עם זאת, משהנתבעת עצמה הביאה את התצהיר בפני
בית המשפט והתובע ציין בחקירתו החוזרת כי נסע מקופת חולים באותו בוקר, אני קובעת כי התובע נסע בבוקר התאונה השנייה, מקופת חולים לקורס ולא ישירות מביתו לקורס, אולם בכך אין די.


11.
השאלה היא אם עצירה זו בקופת חולים היא בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותם בחוק הבטל"א אם לאו.
שני הצדדים הפנו לפסיקה בעניין זה.

12.
מעיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים עולה, כי בדיונים מסוג זה (לפחות אלה המתנהלים בבית הדין לעבודה), בבוא בית המשפט להכריע בשאלה זו, נפרשת בפני
ו תמונה מדויקת מאוד, הן של נתיב נסיעתו הרגיל של התובע והן של הנתיב בו נסע ביום התאונה.
ניתנים לוחות זמנים מדויקים ומוסברת המטרה המדויקת של ה"סטייה" – אשר יש לקבוע אם היא אכן בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותם בחוק.


13.
כך למשל בעבל (ארצי) 18890-03-11 שלמה נ. המלל בע' 3 לפסק הדין בפסקה 6, מתואר בפרוטרוט מסלולו הרגיל של המערער מהעבודה לביתו ובפסקה 7 ניתן תיאור של מסלולו ביום התאונה.
בפסקה 8 נאמר כמה זמן שהה בקניון ומה עשה בקניון (10-15 דקות, מילא טופס פיס צ'אנס).

14.
כך גם בעבל (ארצי) 20535-12-10 שלום ציפורה נ. המלל (להלן: "פסד שלום ציפורה"). שם בע' 3 לפסק הדין בסעיף 2, מפורט מסלול הנסיעה הקבוע של המערערת ומסלולה בבוקר התאונה וכן ניתן לוח הזמנים הרגיל שלה לעומת לוח הזמנים שלה בבוקר התאונה.


15.
בענייננו, התובע, מטעמים השמורים איתו, לא מצא לנכון לפרט בתצהירו מאומה מכל הפרטים הללו ואפילו אם נתייחס לתצהירו שצורף לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת (ואשר לא הוגש לבית המשפט ככזה), הוא מוסיף פרט אחד בלבד – כי התובע נסע מקופ"ח מאוחדת לכיוון צומת אשקלון.
התובע לא ציין מתי יצא מן הבית, מה הייתה מטרת העצירה בקופת חולים, כמה זמן שהה בקופת חולים וכן נתן מעט מאוד פרטים לגבי נתיב הנסיעה הרגיל שלו לכיוון קורס ההכשרה, לעומת הנתיב בו נסע כשעבר דרך קופת חולים.

16.
בית הדין בפס"ד שלום ציפורה, סקר את הפסיקה, שקבעה כי השיקולים הרלוונטיים להכרעה בעניין זה הם מטרת הנסיעה, מהות ההפסקה ואורכה.
נראה אם כן כי לבית משפט זה, לא ניתנו הכלים להכריע בשאלה זו, באשר התשתית העובדתית לא נפרשה בפני
בית המשפט כראוי.
חסר זה מוטל לפתחו של התובע, באשר הוא אשר יכול היה ונדרש היה לספק את הנתונים בעניין זה ואין לומר כי לא ידע כי נושא זה על הפרק, שכן הנתבעת טענה כי מדובר בתאונות עבודה כבר בכתב ההגנה שהגישה.
אשר על כן ומבלי לקבוע כי התאונה השנייה היא בגדר תאונת עבודה אני סבורה כי היה על התובע להקטין את נזקו ולהגיש תביעה למלל וככל שלא עשה כן ולא הוכיח כי אין מדובר בתאונת עבודה, יש להפחית מן הפיצוי שישולם לו את הסכומים שיכול היה לקבל מן המלל.

חישוב הנזק
עזרת הזולת – עבר ועתיד
17.
לטענת התובע, בעקבות התאונות ובעיקר התאונה השנייה, נזקק לעזרה במילוי צרכיו היומיומיים וכן נדרש לשכור עזרה בשכר לצביעת הבית, אחזקת הגינה וכיו"ב, דברים שהיה עושה בעצמו קודם לכן ובעניין זה העידו הוא ואשתו. אשת התובע טענה כי בשנת 2009 הזמינה סייד שיסייד את הבית, בעוד שבעת שעברו לבית (לפני עשר שנים), התובע סייד וטייח.
לא צורפו קבלות לגבי עזרה בשכר.
על כן ברכיב עזרת הזולת בעבר תובע התובע פיצוי בהיקף של שעתיים וחצי בשבוע על בסיס 40 ₪ לשעה ובסך הכל 17,630 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה – 18,674 ₪.


18.
אשר לעתיד, לנוכח קביעת המומחה כי הקרע בכתף יגדל עם השנים ולנוכח הצורך להעסיק עזרה בביצוע עבודות הבית, כמו גנן וצבע, תובע התובע פיצוי על בסיס 5 שעות בחודש לפי 40 ₪ לשעה ובסך הכל 45,155 ₪.


19.
הנתבעת סבורה כי אין מקום לכל פיצוי של התובע בגין עזרת הזולת, שכן לא העסיק עזרה בשכר ואף לפני התאונות העסיק גנן.
כמו כן אשתו לא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדי שכר בגין הסיוע שנדרשה לתת לתובע.


20.
צודקת הנתבעת כשטוענת כי התובע לא הציג כל קבלות לעניין עזרה בשכר בעבר. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי העסיק גנן משנת 2008, כשערך מסיבת בר מצווה לבנו (ע' 23 ש' 2).
אשת התובע, לא הציגה תלושי שכר מהם עלה כי הפחיתו משכרה עקב הצורך שלה להיעדר מן העבודה כדי לסייע לתובע.


21.
עולה אם כן, כי ייתכן ויש עבודות תחזוקה מסוימות בבית, אשר בעבר התובע היה מבצע ומאז התאונה איננו מבצע. אולם יש לזכור, כי צביעת הבית, ממילא אינה עניין של יום ביומו וגם ללא קשר לתאונה לא ברור עד איזה גיל היה התובע ממשיך לצבוע את הבית אחת למספר שנים.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין לפסוק פיצוי המחושב לפי שעות סיוע שבועיות בשכר, אשר לא הוכח כי נשכרו בעבר ולא נראה כי עקב התאונה יידרשו בעתיד.
אשר על כן אני סבורה כי ניתן לפסוק פיצוי גלובלי ברכיב נזק זה, לעבר ולעתיד ואני מעמידה אותו על סך של 5,000 ₪.


הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
22.
התובע תובע 2,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר, בגין השתתפות עצמית בטיפולי פיזיותרפיה שביצע (25 טיפולים לטענתו) וכן תרופות וזריקות.
אשר לעתיד, בשל קביעת המומחה כי הקרע בכתף ימין שלו צפוי להחמיר, הוא תובע 1,000 ₪ בשנה ובסך הכל 18,800 ₪.


23.
הנתבעת סבורה כי אין מקום לכל פיצוי ברכיב זה, באשר כל הוצאות התובע מכוסות על ידי המלל והוצאות ספציפיות לא הוכחו.


24.
התובע לא צירף לתצהירו קבלות על תשלומים שביצע, אולם צירף אישורים על ביצוע טיפולים פיזיותרפיים החל בנובמבר 2009 ועד פברואר 2011. תצהיר התובע הוגש ביולי 2012 ולכאורה נראה אם כן כי בשנה שקדמה להגשתו, לא נזקק התובע לטיפולים פיזיותרפיים.
יחד עם זאת ולנוכח קביעת המומחה כי הקרע בכתף צפוי לגדול, אין להוציא מכלל אפשרות כי יזקק לטיפולים נוספים בעתיד.

25.
בהקשר זה אציין, כי אינני סבורה כי ניתן לזקוף לחובתו של התובע הימנעותו מניתוח, שכן כל ניתוח כרוך בסיכונים ודורש תקופת החלמה ויכול אדם להחליט להימנע מביצוע ניתוח באופן לגיטימי.
יתר על כן, כפי שצוין בחוות הדעת, תקופת ההחלמה מניתוח כזה היא בין 6 ל – 12 חודשים, כשלא ברור אם בתקופה זו ניתן לעבוד כלל, על כן אם נזקוף לחובתו של התובע אי ביצוע הניתוח מבחינת הפיצוי, ממילא יידרש פיצוי משמעותי נוסף בגין השנה בה ייתכן ויהיה מושבת, לא יעבוד, יזקק לעזרה משמעותית של צד ג' וכיו"ב.


26.
אשר על כן, אני סבורה כי גם ברכיב נזק זה, יש מקום לפיצוי גלובלי לעבר ולעתיד אותו אני מעמידה על סך של 5,000 ₪.


הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד
27.
התובע תובע 2,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה לעבר, בשל הצורך לנסוע לבדיקות ולטיפולים וכן תובע סכום של 1,000 ₪ בשנה לעתיד ובסך הכל 18,800 ₪.


28.
הנתבעת כלל לא התייחסה לסעיף זה וככל הנראה סבורה כי אין מקום לפצות את התובע בגינו.


29.
גם כאן, התובע לא צירף כל קבלה לגבי נסיעות שביצע.
בחקירתו הנגדית ציין התובע כי כשהיה לו אוטו נסע לקופת חולים באוטו (לעיתים אשתו הסיעה אותו) וכיום נוסע בקטנוע (ע' 15 ש' 23-26 וע' 16 ש' 7,8).
מן הסתם, גם נסיעה ברכב פרטי ובקטנוע כרוכה בהוצאה מסוימת ועל כן אף ברכיב זה אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 2,000 ₪ לעבר ולעתיד.


הפסדי שכר לעבר – טענות הצדדים
30.
לטענת התובע, השתכר עד 2008, כנהג בחברת הסעות, סכום של 5,500 ₪
לחודש בממוצע.
מאוקטובר 2008 ועד מאי 2009, קיבל דמי אבטלה ומחודש מאי ועד לנובמבר 2009 השתתף בקורס טכנאי חשמל ביתי (על מנת להיות מתקין מזגנים), אליו הופנה על ידי המל"ל וקיבל הבטחת הכנסה.


31.
הנתבעת טוענת כי משכורתו של התובע בחברת ההסעות עמדה על 5,000 ₪
נטו והתובע אישר זאת בחקירתו הנגדית (ע' 13 ש' 10).
עיון בתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו לחודשים יוני עד אוגוסט 2008 (נספח יא1-יא3 לתצהירו) מראים כי צודקת הנתבעת בטענתה בעניין זה.


32.
עוד טוענת הנתבעת, כי אף לפני התאונה לא יכול היה התובע לעבוד 12 שעות ולא עבד מעבר לשעה 4 אחר הצהרים.
בהקשר זה, אינני מקבלת פרשנותה זו של הנתבעת לדברי התובע בע' 13 ש' 10,11.
התובע ציין כי "אפשר לעבוד 12 שעות אפילו יותר אבל החוק אוסר, אני לא יכול לעבוד 12 שעות...".
כלומר הוא ציין מגבלה של החוק על מספר השעות שמותר לנהג רכב ציבורי לנהוג ולא התייחס לחוסר היכולת שלו לנהוג.


33.
עוד מציינת הנתבעת, כי התובע מקדיש חלק מן היום ללימוד תורה ולמעשה מהטעם הזה העדיף לעבוד אחר הצהרים ואכן כך העיד התובע בע' 14 ש' 6,7.
34.
לטענת התובע, עקב התאונה השנייה, סוכלה האפשרות כי ישמש כמתקין מזגנים, בשל המאמץ הפיזי הכרוך בעבודה זו.
לטענת התובע, יש לחשב את הפסדי ההשתכרות שלו, על בסיס עבודתו הפוטנציאלית כטכנאי חשמל/ מתקין מזגנים, היינו לפי הכנסה של 10,000 ₪ - 12,000 ₪ לחודש.


35.
עוד טוען התובע, כי בעבודתו כנהג, הוא מתקשה לעבוד משרה מלאה.
לטענתו שני חברים העובדים עמו, מרוויחים 9,600 ₪ האחד ו – 11,500 ₪ השני ואילו הכנסתו שלו – עומדת על 8,500 ₪ לחודש.
על כן, טוען התובע, כי הפסדו הממוצע כתוצאה מן התאונה, עומד על 2,000 ₪ לחודש.


36.
התובע טוען כי שהה בחופשת מחלה לאחר תום הקורס במשך חודש ועל כך יש לפצותו בסכום של 5,500 ₪, כפי משכורתו האחרונה.
לאחר מכן השתלב בעבודה רק בחודש מאי 2010, כלומר במשך 4 חודשים לא עבד ולא השתכר כלל וגם לגבי תקופה זו תובע התובע פיצוי בסכום של 5,500 ₪ לחודש ובסך הכל 22,000 ₪.
לאחר מכן ועל בסיס חישוב של הפסד חודשי של 2,000 ₪ לחודש עד למועד הגשת הסיכומים, תובע התובע 66,000 ₪.
סך כל הפסדי השתכרות בעבר לדרישת התובע עומד על 93,500 ₪.


37.
הנתבעת טוענת כי עד לסיום קורס ההכשרה המקצועית של התובע, לא נגרם לו הפסד הכנסה, כי ממילא קיבל תשלום בגין השתתפותו בקורס ללא קשר לתאונות שעבר.
לטענת הנתבעת, התובע החל לעבוד כבר בדצמבר 2009 כנהג אוטובוס.
בחודש שבין הקורס לבין המועד בו החל לעבוד, טוענת הנתבעת, כי התובע ממילא קיבל הבטחת הכנסה ואם לא עבד לא נבע הדבר מן התאונה.
הנתבעת מסתמכת בטענתה לעניין התחלת העבודה על ידי התובע בדצמבר 2009, על דברי התובע בע' 10 לפרוטוקול ש' 6-10, אולם קריאה של הדברים איננה מביאה למסקנה דומה.

38.
התובע ציין כי קיבל רק חודש הבטחת הכנסה ולאחר מכן עבד בקונקס, אולם לא נובע מכאן כי מיד לאחר החודש שקיבל הבטחת הכנסה החל לעבוד בקונקס ועיון בתלושי השכר מקונקס שצורפו לתצהיר התובע במסגרת נספח יב', מראים כי התחיל לעבוד בקונקס במאי 2010, כפי שהוא אף מציין בתצהירו.


39.
לאחר שהחל התובע לעבוד, סבורה הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר בעבר, באשר אין כל בסיס לטענתו כי יכול היה להשתכר יותר אלמלא התאונה ואין בסיס לטענתו כי אינו יכול לעבוד כטכנאי מזגנים והדברים נאמרו על סמך תחושותיו של התובע בלבד, ללא בסיס בחוות דעת המומחה.


הפסדי שכר לעבר - הכרעה
40.
אני מקבלת טענת התובע כי לא עבד חמישה חודשים לאחר הקורס ועיון במוצג נ/4 מראה כי בארבעה חודשים מתוך חמישה חודשים אלה, קיבל 1,300 ₪ הבטחת הכנסה כל חודש
(למעט בחודש דצמבר 2009 אז קיבל 1,200 ₪).
יחד עם זאת, מקובלת עלי גם טענת הנתבעת, כי אין בהכרח לייחס העובדה כי התובע לא עבד חמישה חודשים, לתאונה השנייה, שכן גם לפני קורס ההכשרה המקצועית שעשה, היה מובטל.


41.
על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, היה התובע באי כושר מלא לשלושה שבועות אחרי התאונה הראשונה ולשישה שבועות אחרי התאונה השנייה, אולם אין מחלוקת כי בתקופה זו היה בקורס וקיבל תשלום בגין קורס זה.
לאחר מכן קבע המומחה מטעם בית המשפט 30% אי כושר לתקופה של 4
שבועות, שהם למעשה חודש דצמבר 2009. אף אם נניח כי התובע יכול היה למצוא עבודה לאחר הקורס, הרי שקשה להתחיל עבודה כשמצויים באי כושר חלקי.

42.
על כן אני סבורה כי יש מקום לפצות את התובע במלוא הפיצוי לחודש דצמבר 2009.
כשלצורך הפיצוי, אני מקבלת עמדת התובע כי בסיס השכר צריך להיות שכרו לפני שהיה מובטל, שכן לדבריו, החליט להיות מובטל משום שרצה לשנות כיוון (ע' 10 ש' 12-26 וע' 13 ש' 1-5), אולם כפי שניתן לראות מן ההמשך, העבודה שיכול היה למצוא לאחר התאונה היא עבודה כנהג.
אם ניקח את שכרו של התובע לפני שהיה מובטל, היינו 5,000 ₪ לחודש ונשערך אותו להיום, נקבל 5,655 ₪.
אם נפחית את הבטחת ההכנסה שקיבל בחודש דצמבר 2009 (1,200 ₪ אשר בשיערוך להיום עומדים על כ – 1,350 ₪), נקבל סכום של 4,300 ₪.
על כן אני קובעת לתובע פיצוי של 4,300 ₪ בגין חודש דצמבר 2009.

43.
אשר לארבעת החודשים לאחר מכן בהם התובע עדיין לא עבד, אני סבורה כי ניתן לייחס זאת רק חלקית לתאונה השנייה ואני מוצאת לנכון לפסוק לו פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין ארבעה חודשים אלה.


44.
לאחר מכן, טוען התובע כי יש לפצותו על בסיס הפסד שכר חודשי של 2,000 ₪ לחודש.
אינני מקבלת טענה זו של התובע.
התובע לא הוכיח בשום דרך, כי כטכנאי מזגנים היה מרוויח 10,000 עד 12,000 ₪ לחודש והדברים נאמרו על ידו ללא שום בסיס.
התובע אף לא הוכיח כי עמיתיו למקצוע מרוויחים יותר ממנו, שכן לא הביא מי מהם למסור עדות ותלושי המשכורת שלהם שצורפו תחילה לתצהיר התובע, הוצאו מן התיק.


45.
יחד עם זאת, עיון בתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו מראה כי בקונקס הרוויח התובע פחות מאשר הרוויח קודם לכן כנהג ולקח לו זמן להשוות שכרו לזה שהיה לו קודם לכן באגד.
התובע לא הוכיח כי הדבר קשור בדרך כלשהי בתאונה, אולם ניתן לפחות לגבי חלק מן התקופה להניח שעבד פחות עקב התאונה.
ייאמר, כי התובע בסיכומיו טוען כי כיום מרוויח כ – 8,500 ₪, כלומר וודאי שכיום מרוויח יותר מאשר הרוויח טרם התאונה.


46.
אשר על כן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסדי השכר לעבר החל ממאי 2010, שיעמוד על 20,000 ₪.


47.
סך הכל הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר יעמוד אם כן על 29,300 ₪.


הפסד כושר השתכרות ופנסיה – טענות הצדדים
48.
על בסיס הפסד של 2,000 ₪ בחודש, תובע התובע הפסד השתכרות בעתיד עד גיל פרישה בסכום של 270,000 ₪.


49.
על בסיס הפרשת מעביד של 10% בהתאם לדין, תובע התובע 27,000 ₪
הפסד פנסיה ובסך הכל ברכיב זה – 297,000 ₪.

50.
הנתבעת מציעה לפצות את התובע ברכיב זה בסכום גלובלי של 15,000 ₪.
לטענתה, התובע לא הוכיח כי טכנאי מזגנים מרוויח יותר ממנו ולפי עדותו שלו הוא מרוויח היום יותר מבעבר.
הנתבעת טוענת כי התובע בוחר שלא לעבוד יותר כי הוא מעדיף ללמוד תורה.
הנתבעת טוענת כי התובע סובל מבעיות שונות שאינן קשורות לתאונה (כמו בכתף ימין בגב ובצוואר) וכן כי הוא יכול לעבור ניתוח כדי להקל על מצבו.


הפסד כושר השתכרות - הכרעה
51.
צודקת הנתבעת כשטוענת כי בפועל נראה כי התובע מרוויח היום יותר מאשר הרוויח בעבר וכן כשטוענת כי התובע לא הוכיח כמה משתכר טכנאי מזגנים.
על כן אין בסיס לחישוב של התובע של 2,000 ₪ הפסד שכר לחודש.

52.
אם אניח כי נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית הצמיתה, יש לפסוק לתובע פיצויים שייקחו בחשבון את הסיכון להפסד שכר בו יהיה נתון אם יאבד עבודתו הנוכחית.
חישוב של הפסד השכר שלו על בסיס שכרו לפני התאונה משוערך (5,655 ₪), מגיע לכ – 75,000 ₪ ואני קובעת כי יש לפצותו במחצית מסכום זה, היינו 37,500 ₪.


הפסדי פנסיה
53.
הפסדי פנסיה יש לפסוק בגין הפסדי השכר לעתיד בשיעור של 12% - שהם ההפרשה המחויבת כיום.
אשר לעבר – שיעורי ההפרשה היו נמוכים יותר ועלו מדי שנה בהדרגה ואקח בממוצע 7%.
על כן לעתיד – הפסדי הפנסיה יעמדו על 4,500 ₪ ולעבר על 2,050 ₪ ובסך הכל 6,450 ₪.


כאב וסבל
54.
התובע תובע 10,000 ₪ פיצוי בגין כאב וסבל שנגרם לו בתאונה הראשונה, עת היה נתון באי כושר מלא למשך 18 יום ו – 14,633 ₪ בגין התאונה השנייה לפי 10% נכות ובסך הכל 24,633 ₪.

55.
הנתבעת מציעה לפצות את התובע בסך 1,800 ₪ לתאונה הראשונה וסך של 14,600 ₪ לתאונה השנייה.


56.
אין מחלוקת למעשה בעניין התאונה השנייה והשאלה היא רק לגבי התאונה הראשונה, לגביה לא נקבעה נכות לתובע ולמעשה גם סבל ממנה מעט מאוד (3 שבועות אי כושר בלבד).
בנסיבות אלה אני סבורה כי פיצוי של 2,400 ₪ יהיה פיצוי הולם ובסך הכל הפיצוי ברכיב זה יעמוד על 17,000 ₪.



סוף דבר
57.
לסיכום אם כן הפיצוי שאני קובעת לתובע הוא כדלקמן:
61.1
עזרת הזולת -

5,000 ₪
61.2
הוצאות רפואיות
-
5,000 ₪
61.3
הוצאות נסיעה -
2,000 ₪
61.4
הפסד השתכרות בעבר –
29,300 ₪
61.5
הפסד כושר השתכרות
37,500 ₪
61.6
הפסד פנסיה -
6,450 ₪
61.7
כאב וסבל -
17,000 ₪

סך הכל
102,250 ₪

58.
לנוכח קביעתי כי יש לקזז מן הפיצוי את הסכומים שיכול היה התובע לקבל מן המלל בגין התאונה השנייה, מן הסכום האמור יש לקזז סכום בהתאם לחוות דעת אקטוארית מעודכנת שתמציא הנתבעת למועד פסק הדין (חוות הדעת שהוגשה הייתה ליום 30.4.13).


59.
היתרה, לאחר הקיזוז האמור תשולם לתובע בצירוף סכום של 700 ₪ כשהם משוערכים למועד מתן פסק הדין, בגין האגרה ששילם התובע וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% מן הסכום לתשלום.
הסכומים האמורים ישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 יום מן המועד בו תקבל הנתבעת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום,
ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 40840-08/10 שמעון ג'רבי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/06/2013)