פסקי דין על ששון דרחי | פסקי דין על חברת השמירה | פסקי דין על חב' איי.אס.אס - אשמורת |

1337/01 עב     21/09/2004




עב 1337/01 ששון דרחי נ' חברת השמירה בע"מ ,חב' איי.אס.אס - אשמורת בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה
ב א ר - ש ב ע

עב 001337/01


בפני
:
כבוד השופט אילן סופר


21/09/2004


בעניין:
ששון דרחי



ע"י ב"כ
עו"ד גיל קפיטולניק

ה ת ו ב ע




1. חברת השמירה בע"מ

2. חב' איי.אס.אס - אשמורת בע"מ




ע"י
מר שלום בר
– מנהל אגף שכר ומשאבי אנוש בנתבעת
ה נ ת ב ע ת


פסק דין


1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות לתשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות, החזר ניכויים, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה שנתית ותוספת ותק.

2. התובע עבד בשירות הנתבעת 1 החל מיום 1.2.95 עד סוף 4/00 ואילו בשירות הנתבעת 2 החל מ 5/00 ועד 8/00.

3. התובע שימש כנהג במסגרת עבודתו אצל הנתבעות.

4. עם סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת 2 חתם על הסכם פרישה ביום 13.8.00 (נספח א' לכתב ההגנה).

5. מעמדו של הסכם הפרישה

בטרם נפנה לגופה של התביעה עלינו להידרש לטענת הסף של הנתבעות לפיה, התובע מנוע מלתבוע אותן לאחר שחתם על הסכם הפרישה.

6. מעיון בהסכם הפרישה עולה, כי בין הצדדים הוסכם כי התובע יפוטר מעבודתו, יקבל מכתב פיטורים, ופיצויי פיטורים כחוק.
אין בהסכם כל פרוט של סכום הפיצויים, ודאי שלא מדובר ברכיבים אחרים בגינם שולם וכמובן שאין כל סעיף בהסכם זה המונע מהתובע לתבוע תביעות אחרות לפי חוקי המגן וההסכמים הקיבוציים.

7. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מחד, אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו ולא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ולא ידע אלו רכיבי שכר נכלל בחישוב הפיצויים.
ומאידך, ניתן תוקף לכתב סילוק כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום, הוא היה ברור, מפורש ומובן, והוא בדק אותו. במקרה אחד, ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכוח זכות חוזית.

ראה: דב"ע מ"ז/140-3 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע י"ט, 489;
דב"ע מ"ו/63-3 כהן - מזרחי, פד"ע י"ז 416;
דב"ע ל"ח/40-3 אמקור - עזרא, פד"ע י"ט, 393.

8. בפרשת "המנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי", נקבעו שלושה תנאים, שבהתמלאם ניתן לתת נפקות לכתב ויתור:

11.1 הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו.
11.2 העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו.
11.3 כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד משמעי.

ראה: נ"ב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 34.

9. במקרה שלפנינו, לא מדובר בכתב ויתור אלא רק בהסדר לתשלום פיצויי פיטורים מבלי שפורטו בו סכומים או זכויות שעליהן ויתר התובע.

יחד עם זאת, ניתן לראות בספח השיק שקיבל התובע, פרוט שבו נרשם:
"גמ"ח מלא וסופי בגין יחסי עובד מעביד לרבות:

פיצויי פיטורים – 16,610 ש"ח.
פדיון חופשה לעוזב – 5237.76 ש"ח.
יתרת דמי הבראה – 1151.50 ש"ח.
ניכויי חובה – 1871.26 ש"ח.
הלוואה – 384 ש"ח.
מקדמה – 750 ש"ח."

סה"כ השיק - 20,000 ש"ח.

צילום השיק צורף לתצהירי הנתבעת.

10. מאחר ולא הובאה בפני
נו ראיה, כי החשבון המופיע בספח השיק הוסבר לתובע לפני שחתם על הסכם הפרישה, שכאמור מתייחס רק לפיצויי פיטורים, אין ההסכם משתיק את התובע מלהגיש התביעה הנוכחית.

11. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהנתבעת להוכיח, כי רכיבים הנתבעים בתביעה זו, שולמו במסגרת הסכם הפשרה.

12. שעות נוספות

התובע מספר בתצהירו בסעיף 5, כי לאחר שסיים לעבוד אצל הנתבעות פנה לחשב שכר, מר אשר ארז, שבדק את תלושי השכר ומצא, כי הנתבעות לא שילמו לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות ושבת בסך – 34,089 ש"ח.
התובע צרף לתצהירו טבלה ובה ריכוז חודשי העבודה, מספר השעות שעבד בכל חודש, השכר שקיבל, והשכר המגיע.

13. אין בידינו לקבל דרך זו של הוכחה, אשר אינה מראה ומוכיחה, מה היתה התשתית להכנת הטבלה. כל תלושי השכר לא הוגשו, גם לא הובאו כרטיסי נוכחות, כך שלא ניתן לבחון את דרך החישוב שלא לדבר על כך , כי לא מדובר בחוות דעת של מומחה,אלא בטבלה ותו לא.

14. גם התובע לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית את החישובים (עמ' 2-3).

15. אולם, ניתן לדחות תביעה זו גם מהיבט אחר והוא,כי היקף שעות העבודה שלו טוען התובע והוא כנראה מופיע בכרטיסי העבודה – בין 8 ל- 12 עד 14 שעות ביום, אינו היקף השעות בהן התובע עבד בפועל.

מעדויותיהם של נציגי הנתבעות מר רחמים לוי ויצחק יפרח, עולה כי התובע נטל הפסקות במהלך עבודתו לאוכל, לסידורים אישיים, ולעבודה נוספת של הפצת עיתונים. דבר זה מסתבר לאוזן בהתחשב בכך שהתובע שימש כנהג סייר, שאין חולק על כך, כי לא מדובר בעבודה רצופה, אלא בעבודה בזמנים קבועים וקצובים עם הפסקות ארוכות (סעיפים 3-6 לתצהירו של מר לוי רחמים, עמ' 7,9 לפרוטוקול, סעיפים 6-8 לתצהיר יצחק יפרח, עמ' 10 לפרוטוקול).

16. על כן ברור, כי גם מסיבה זו ספק אם התובע עבד שעות נוספות בפועל, לנוכח הפעילויות הנוספות בהן היה מעורב במהלך יום עבודתו, ללא קשר לעבודתו.

17. תוספת ותק והפרשות לפנסיה

התובע עותר לתשלום תוספת ותק והפרשות לפנסיה, וזאת מכוח צו ההרחבה בענף השמירה.
על מנת לבחון אם צו ההרחבה בענף השמירה חל על הצדדים פנינו להגדרת "עובד" - בצו ההרחבה, שם נרשם:

"כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף השמירה".

18. התובע בהתאם לתצהירו – סעיף 2 – שימש כנהג סייר. זוהי לא עבודת שמירה או אבטחה, וכן לא עבודת כפיים. על כן צו ההרחבה בענף השמירה אינו חל על התובע והזכויות הנתבעות מכוחו אינן ישימות במקרה שלפנינו.

19. פדיון חופשה

התובע טוען, כי קיבל פדיון חופשה בסך – 5237.76 ₪ והוא זכאי ל- 12 ימים נוספים.

20. הנתבעות טוענות, כי התובע היה זכאי לקבל במשך 4 שנות עבודתו 53 ימי חופש.
בגמר החשבון קיבל 44 ימים,ב- 7/00 קיבל 5 ימים, ב- 3/99 יום אחד, ב- 2/98 יום אחד וב- 8/97 – 4 ימים. סה"כ – 55 ימים.

עוד טוענות הנתבעות, כי תביעת התובע התיישנה מעבר ל-3 שנים הקודמות להגשת התביעה.

21. התובע עבד 5 שנים ו- 7 חודשים אצל הנתבעת. לפי חוק חופשה שנתית תשי"א-1951, התובע זכאי ל- 14 ימי חופשה עבור כל אחת מ- 4 שנות עבודתו (12 יום נטו לכל שנה) – סה"כ 48.
שנה חמישית - 16 יום (14 יום נטו).
שנה שישית – 18 יום (16 יום נטו) – מאחר והתובע עבד 7 חודשים הוא זכאי ל- 10 ימים, עבור שנה חלקית זו.
סה"כ 72 = 10 + 14 + 48.

תביעת התובע התיישנה ככל שהיא מגעת ל- 5 שנים קודם להגשת התביעה.
התביעה הוגשה ב- 6.3.01 דהיינו ניתן לתבוע עד 6.3.96. כלומר, יש להוריד שנה וחודש מהסך הכולל שהם 13 ימי חופש נותרו אם כן – 59 ימים.
הנתבעת הוכיחה תשלום עבור 55 ימים.
התובע זכאי אם כן לפדיון של 4 ימים - 476.16 = 119.04 x 4

סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.00 ועד התשלום בפועל.

22. ניכויים

התובע טען, כי הנתבעות נהגו לנכות משכרו תשלומים בגין קנסות ובגין נזקי רכב.
מטעם הנתבעות הוגשו כתבי התחייבות עליהם חתם התובע ביום 13.2.95 (התחייבות לשיפוי הנתבעת 1 בגין כל נזק שיגרם לרכב שיועמד לרשותו, עקב רשלנותו) ומיום 22.6.98 לשיפוי הנתבעת 1 בגין כל קנס שתישא בו הנתבעת 1 עקב השימוש שעשה התובע ברכב הנתבעת 1 (המסמכים צורפו לתצהירי הנתבעת).

23. הנתבעות צירפו חיובים בגין נזקים לרכב מ- 99' ו- 98' בסך – 400 ₪ (שני תשלומים) ו- 300 ₪ (שני תשלומים). אלו הסכומים שהתובע עותר להשבתם.

24. לנוכח התחייבות בכתב של התובע ולפי עדויות הנתבעות מדובר בסכומי השתתפות בנזק שנקבעו על ידי ועדת משמעת שלתובע ניתנה זכות לטעון בפני
ה (עמ' 11), הרי שאין כל פגם בכך כי התובע חוייב בסכומים אלו.

25. עוד עותר התובע, להחזר חיובי קנסות. גם פה הנתבעת הציגה אישור על חיוב בעבירות תנועה מיום 16.2.00 על סך – 175 ₪. לשאר הסכומים לא הועברו אישורים, אך מקובלות עלינו טענות הנתבעות לפיהן יש קושי באיתור המסמכים וכן בהתחשב בהתחייבות של התובע ובסכומים הנטענים – התביעה בראש זה נדחית.

26. שווי שימוש ברכב

התביעה בראש זה, לבד מכך שלא כומתה, נזנחה בסיכומי התובע.

27. סוף דבר

מרבית
התביעה נדחית, למעט התביעה לפדיון חופשה שנתית בסך – 476.16 ₪, אותו תשלם הנתבעת לתובע בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.9.00 ועד התשלום בפועל.

מאחר והתביעה נדחתה ברובה, אין צו להוצאות.


ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ה (21 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


______________
אילן סופר
- שופט





001337/01עב 734 דקלה








עב בית דין אזורי לעבודה 1337/01 ששון דרחי נ' חברת השמירה בע"מ ,חב' איי.אס.אס - אשמורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/09/2004)