פסקי דין על מירחור מוסא | פסקי דין על מירחור ראובן |

4860/99 פ     22/09/2004




פ 4860/99 מדינת ישראל נ' מירחור מוסא, מירחור ראובן




1
בתי המשפט

פ 004860/99
פ 002530/03
בית משפט השלום ירושלים
22/09/2004
תאריך:
כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן

לפני:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד

1 . מירחור מוסא

2 . מירחור ראובן
הנאשם
הכרעת דין

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בת"פ 4860/99 המייחס להם עבירות תקיפה, נסיון תקיפה, היזק בזדון ואיומים. לגבי נאשם 1 אישום נוסף הנוגע להפרת הוראה חוקית ואיומים.
לגבי נאשם 1 הוגש כתב אישום נוסף, בת"פ 2530/03, המייחס לו איומים, מעשה מגונה בפומבי, הטרדה מינית ותקיפה.

על פי עובדות האישום הראשון בת"פ 4860/99, בתאריך 6.4.99, ברח' שלמה דוגה 23 בירושלים, תקפו הנאשמים את יוסף כהן (להלן: המתלונן) ואת סיגלית כהן (להלן: המתלוננת) ותינוקה. כמו כן פגעו ברכבם של המתלוננים. נטען כי המתלוננים נכנסו לרכבם והתכוונו לנסוע. בשלב זה עמדו הנאשמים מול הרכב, מנעו מהמתלוננים לנסוע והחלו לזרוק אבנים לעבר הרכב. נאשם 1 אף לקח מוט ברזל באורך של כ- 2 מ', הכניסו דרך חלון הרכב שבצד הנהג, תוך שהוא מכוון את המוט לעבר פניו של המתלונן.
כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נחתך המתלונן בידו, השמשה הקדמית של הרכב נפגעה, מכסה המנוע נפגע והפנס הקדמי הימני של הרכב נשבר.
באותה עת איימו הנאשמים על המתלוננים בכך שקיללו אותם, אמרו למתלוננת כי יאנסו אותה ואמרו למתלונן כי יהרגו אותו.

האישום השני נוגע לנאשם 1 בלבד. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 17.5.99 הפר הנאשם הוראה חוקית. כחודש קודם לכן חתם הנאשם על כתב ערובה לפיו התחייב לא ליצור קשר עם המתלוננים. למרות זאת איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה שיתקוף, יהרוג וישרוף את בעלה והוריה ויאנוס אותה.

כתב האישום בת"פ 2530/03 מתייחס אף הוא לנאשם 1 בלבד.
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.12.01 פנה הנאשם למתלוננת ואמר לה "סיגלית, אני עוד אזיין אותך, תקיימי איתי יחסי מין".
בתאריך 21.12.01 אמר הנאשם למתלוננת כי הודה בבית המשפט באיומי אונס וכי זה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות. לאחר מכן טפח הנאשם על איבר מינו והזמין את המתלוננת לקיים עימו יחסי מין באופן חופשי. הנאשם אף אמר למתלונן "אני עוד אזיין את אישתך".
בתאריך 22.12.01, עת חזרו המתלוננים הביתה, יצא הנאשם מביתו ושוב הזמין את המתלוננת לקיים עמו יחסי מין, הבטיח להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה וגם לבצע בה מעשה סדום. הנאשם הפשיל את מכנסיו, כשהוא נשאר עם תחתוניו, נגע באיבר מינו ובעשותו תנועות מגונות הבטיח להכניס את זה למתלוננת.
בתאריך 26.12.01, בעת שהמתלונן חזר מעריכת קניות, שוב איים הנאשם על המתלונן כי יאנוס את אשתו, תוך שהוא מבצע תנועות מגונות, ואף ירק עליו.

2. ראיות התביעה:

א. המתלוננת בעדותה התייחסה ספציפית לאירועים נשוא כתבי האישום וכן באופן כללי למעשיהם של הנאשמים.
לגבי האירוע הראשון, מיום 6.4.99, לדברי המתלוננת היה זה בערב חג הפסח, היא, בעלה והתינוק יצאו מהבית ונכנסו לרכב. שני הנאשמים ליוו אותם באיומי רצח ואונס, כלפיה וכלפי אימה, ובקללות. הם נכנסו לרכב ואז נאשם 2 נצמד לחלק הקדמי של הרכב, ולא איפשר להם לנסוע, ונאשם 1 לקח מוט ברזל באורך 2 מ', הכניס אותו דרך החלון שליד הנהג, שם ישב בעלה, ובעלה תפס את המוט. נאשם 2 הביא ערימה של צלחות ואבנים והחל ליידות ברכב. לדברי העדה, במקום התקהלו אנשים, שכן בשם עובד הוציא את המוט מידי נאשם 1 ופינה את השטח, כך שיכלו לנסוע. העדה ציינה כי איננה זוכרת שבעלה נפצע באירוע. לגבי הרכב ציינה כי השמשה נסדקה.
לגבי האירוע מיום 17.5.99 - היה זה יום הבחירות. לדבריה היא היתה במטבח ושמעה את נאשם 1 מקלל ומאיים באונס ורצח.
לגבי האישום הנוגע לדצמבר 2001, נשוא התיק השני - העדה ציינה כי האירועים התרחשו בשעה שהתנהל בבית המשפט משפטם של הנאשמים בתיק הראשון. לדבריה, נאשם 1 אמר לה שכשם שהודה בבית המשפט שאיים לאנוס אותה, זה בדיוק מה שיקרה לה. לדבריה הנאשם הצביע על איבר מינו והציע לה לקיים איתו יחסי מין, מדובר באירוע שהיה במהלך הליכה שלה, של בעלה והילדים לכוון הרכב, כדי לנסוע לשבת להוריה. במוצאי שבת, כאשר חזרו הביתה, כשיצאו מהרכב שוב ליווה אותם נאשם 1 באיומי אונס ורצח. הנאשם הוריד את מכנסיו, נשאר עם תחתונים והציע לה לקיים איתו יחסי מין, תוך כדי עשיית תנועות מגונות.
לדברי המתלוננת, היו אירועים נוספים שחזרו על עצמם במשך 4 שנים, כאשר שוב ושוב חזרו איומי אונס ורצח וכן תנועות מגונות. לדבריה, האיומים היו בשפה הפרסית, שהיא שפת אימה, כדי שהשכנים לא יבינו.
המתלוננת לא זכרה תאריכים מדוייקים. בהודעתה מסרה את התאריכים על סמך רשימות שערכה בלוח השנה. לדבריה, במהלך השנים היו מקרים רבים מאוד, בהם הנאשם עמד מעבר לחלון, קלל ואיים היה זורק אשפה בחוץ, דופק על הקירות באמצע הלילה ועוד. לדבריה נמאס לה להגיש תלונות במשטרה.

ב. המתלונן העיד לגבי האירוע הראשון, שהיה, לדבריו, ערב החג השני של פסח. לדבריו הוא יצא אחר הצהרים, קרוב לכניסת החג, לקח את הילד בן השנתיים על הידיים ואשתו יצאה אחריו עם תיק גדול. נאשם 1 החל לקלל אותו ולאיים עליו. הוא המשיך ללכת וכולם נכנסו למכונית. נאשם 1 המשיך לקלל בעברית ובפרסית. לאחר מכן הצטרף אליו נאשם 2. נאשם 2 "העיף" לעבר הרכב דבר מה שהיה בידיו, צלחת או אוכל, ונאשם 1 העיף לעברו פסולת בניה. לאחר מכן נאשם 2 נעמר מול הרכב ונאשם 1 לקח עמוד של קולב בגובה 2 מ' והכניס אותו דרך חלון הנהג. לדבריו הוא לא נפגע מכך. במקום התקהלו אנשים, אשתו היתה בהיסטריה והוא ניסה להרגיע אותה. לבסוף הגיע השכן עובד ששכנע את הנאשמים לאפשר להם לנסוע. לאחר שיצא מהסמטא בה חנה, הוא נעמד להרגע ולהרגיע את אשתו והילד, ואז ראה שהשמשה הקדמית נפגעה, הפנס הקדמי שהיה סדוק נשבר ומכסה המנוע נפגע מאבנים. לדבריו הוא נחתך ביד ככל הנראה מהזכוכיות שפינה. לגבי הפנס השבור ציין כי אינו יכול לדעת בודאות שמי ששבר לו את הפנס היה אחד משני הנאשמים.
לדברי העד, לגבי אירוע זה רק הוא התלונן במשטרה מאחר שאשתו היתה בטראומה ולא יכלה לצאת מהבית מספר ימים.
העד ציין כי הרקע לאירוע הוא סכסוך על רקע חניה.
לגבי האירוע של יום הבחירות ציין כי הוא היה בעבודה ואשתו התקשרה אליו ואמרה לו שהשכן השתולל בחוץ והוא מאיים ומקלל. הוא יעץ לה להזמין משטרה עד שיגיע הביתה. לגבי האירוע משנת 2001 ציין כי כאשר חזר בערב מקניות, נאשם 1 יצא אליו, ירק עליו וקילל אותו. הנאשם אמר שיעשה דברים לאשתו - שיאנוס אותה ודברים כאלה. לדבריו הנאשם הצביע על איבר מינו, הוריד מכנסים והראה על איבר מינו.
העד ציין כי היו מקרים רבים בהם הנאשם תקף אותו, בחלקם התלונן ובחלקם לא. היה אירוע בתאריך 22.12.01 במהלכו חזר מקניות עם אשתו, הנאשם עשה תנועות מגונות, הוריד את מכנסיו והזמין את אשתו לקיים איתו יחסים. לגבי האירועים מדצמבר 2001 הוא נקב בתאריכים על פי יומן שערכה אשתו, שם היה כתוב מה עשה הנאשם בכל אחד מהמועדים.

שני המתלוננים העידו כי פנו לשכן עובד והלה סירב להעיד נגד הנאשמים.

ג. עד התביעה השוטר עפיף מחמוד העיד כי ב- 7.4.99 הגיע לתחנת מוריה מתלונן בשם יוסף כהן. לדבריו הוא ירד לחניה וראה ברכבו של המתלונן פגיעה קטנה בפח בתא המנוע, פגיעה בשמשה הקדמית ובפנס איתות.

3. ראיות הגנה:

א. העד עובדיה (עובד) יעקב מתגורר ברח' שלמה דוגה 25. לדבריו ביום האירוע בתאריך 6.4.99 הוא הגיע לביתו לאחר שסגר את חנותו לפני כניסת השבת. הוא ראה את המתלוננים יושבים במכונית, והנאשמים חסמו את המכונית, קיללו וצעקו. הנאשמים לא נתנו למתלוננים לצאת. לדברי העד הוא היה במקום רק דקה, אז צעק על הנאשמים והזיז אותם, כדי שהמתלוננים יוכלו לנסוע. לדבריו מעבר לכך הוא לא ראה ולא שמע דבר. הוא גם לא ראה מוט או מקל בידיו של נאשם 1. לדברי העד, יתכן שלפני שהגיע למקום נזרקו אבנים או צלחות. הריב החל לפני שהגיע למקום, הוא הפריד ביניהם והלך לביתו. לדברי העד הוא היה במקום רק דקה או שתיים ולא הספיק לראות את מצב המכונית.

ב. גב' קתרין לוי הינה שכנה נוספת במקום. עדה זו העידה בנושא תלונה שהגיש נאשם 1 נגד המתלונן, לגבי אירוע מיום 14.2.03. לדבריה, המתלונן, יוסי, הגיע אליה בסביבות השעה 24:00, הראה לה שריטות בפני
ם ואמר לה שנאשם 1 עשה לו את זה ושהוא עוד יוציא ואתו מהבית, שיש לו ולמשפחתו קשרים במשטרה ובשב"כ.

ג. נאשם 1 העיד, לגבי האירוע מחג הפסח ב- 6.4.99, כי היה ויכוח, לאחר שהמתלונן קילל את נאשם 2 שקצץ ציפורניו במקום. במהלך הויכוח קיללו אחד את השני. לדבריו המתלונן אמר "אני אעשה ככה וככה לאנה", שהיא ביתו. הנאשם הכחיש כי לקח מוט וניסה לתקוף את המתלונן. הנאשם גם הכחיש כי זרק על רכבם של המתלוננים אבנים או צלחות וכן הכחיש כי איים לאנוס את המתלוננת. לטענת הנאשם הוא גם לא חסם את דרכם של המתלונן ואשתו, אלא המתלונן אמר שידרוס אותו.
לגבי האירוע של יום הבחירות, הנאשם הכחיש כי איים על המתלוננת.
לגבי האירועים משנת 2001 הנאשם אמר את הדברים הנטענים על ידי המתלוננים.
לטענת הנאשם, למתלונן יש קשרים בעיריה וחברים בשב"כ. לדבריו מישהו מהשב"כ ניסה לדקור אותו בסכין. למתלונן יש קשרים במשטרה ולכן גם סגרו את התיקים בתלונות אותן הגיש נגד המתלונן.
הנאשם טען כי לא הודה בעבר במעשים וכי לא הבין עברית ולא הבין גם את מעשיו של עורך הדין שייצג אותו בעבר.

בהודעותיו במשטרה הנאשם הכחיש את המיוחס לו בכתבי האישום.

ד. נאשם 2 העיד כי אביו אינו מבין עברית ולכן גם הפסיד כספים רבים. לדבריו, הבית נבנה על ידי אביו ואביה של המתלוננת. הסכסוך כיום הוא על שטח חניה, אשר אביה של המתלוננת רוצה לפתוח ממנו פתח ולבנות דירות נוספות מתחת לבית.
לגבי האירוע בפסח 6.4.99 ציין כי הוא גזר ציפורנים בגינה ולפתע שמע את המתלונן מקלל אותו. אביו הגיע והמתלונן החל לקלל את אביו. לאחר מכן קיללו אחד את השני. לדבריו הם לא זרקו דבר על מכוניתם של המתלוננים ואביו לא ניסה לפגוע במתלונן במוט ברזל. לדבריו באותו אירוע הוא גם לא הצביע על איבר מינו בונסף לאיומים, קללות ואבנים. לדבריו הוא התחתן ואין לו מה לעשות את כל השטויות שמעלילים עליו.
לגבי הסדר הטעון אליו הגיעו בעבר ציין כי אביו לא הבין את פרטי ההסדר והוא אף לא הסביר לו. גם כשאמר לו שהוא מתרגם, למעשה לא תרגם. לדבריו הם היו בקשיים כלכליים, לא היה להם כסף לשלם לסנגור שייצג אותם באותה עת, והדרך היחידה להמנע מתשלום נוסף לסנגור היתה להודות.

במשטרה הכחיש הנאשם את המיוחס לו בכתב האישום וטען כי היו קללות הדדיות אשר המתלונן החל בהן.

4. אין בין הצדדים מחלוקת בדבר קיומו של סכסוך שכנים ביניהם, על רקע שטח חניה. מדובר בשתי משפחות המתגוררות ברח' דוגה 23 בגילה בירושלים. מדובר בקוטג'ים צמודים שנבנו על ידי נאשם 1 ואביה של המתלוננת, ובין השניים קיים סכסוך על רקע הבניה המשותפת.
לאחר שמיעת ראיות הצדדים, אני מעדיפה את עדי התביעה, שהיו אמינים, ועדותם עדיפה בעיני על פני עדויות הנאשמים.
ראשית, המתלוננים השאירו בעדותם רושם מהימן. הם לא הגזימו בדבריהם, לא ניסו להוסיף דברים שלא היו.
כך, למשל, המתלוננת נשאלה לגבי האירוע הראשון אם קרה להם משהו והשיבה כי לה אישית לא קרה דבר ואיננה זוכרת כי קרה דבר לבעלה. גם המתלונן, שציין כי נחתך בידו, העיד כי אינו יודע ממה בדיוק נחתך, יתכן שמפינוי הפסולת שהנאשמים זרקו על הרכב.
כך גם לגבי הנזק לרכב - המתלונן העיד כי הפנס הקידמי של הרכב נשבר, אולם הוא העיד כי שמע זריקות אך לא שמע דבר מה נשבר וכי הוא אינו יכול לדעת בודאות שמי ששבר לו את הפנס היה אחד משני הנאשמים.
גם לגבי מוט הברזל שנאשם 1 אחז בידו - המתלונן לא הגזים בפרטים, וכשנשאל אם הנאשם ניסה לפגוע או לאיים השיב שאינו יודע.
שנית, כבר במשטרה מסרו הנאשמים על מעורבותו של השכן עובד בסיום האירוע. ניתן להניח שאילו כל הסיפור היה המצאה, לא היו הנאשמים נוקבים בשמו של אדם שיכול לאשר או להכחיש את גירסתם.
גירסתו של עובד איננה זהה במלואה לזו של הנאשמים, אולם היא תומכת בהם במידה רבה. עובד תאר כי ראה את הנאשמים חוסמים את דרכם של המתלוננים ולא מאפשרים להם לנסוע מהמקום, כגירסת המתלוננים, וכן שמע את הנאשמים מקללים את המתלוננים בעוד שלא שמע את המתלונן מקלל את הנאשמים. יאמר כי עובד העיד שאינו דובר השפה הפרסית ולפיכך יתכן שלא הבין את הדברים שנאמרו במלואם, שחלקם לדברי המתלוננים היו דברי איומים.
מכל מקום, עובד מיודד עם נאשם 1 ואף מסר תצהיר לסנגורו הראשון של נאשם 1, ולפיכך יש להתייחס לעדותו בזהירות רבה. לאור התרשמותי מהעדים, מקום בו ישנה סתירה בין עדותו של עובד לזו של המתלוננים, אני מעדיפה את גירסתם של המתלוננים.
נתון נוסף המתייחס לסדרת אירועי 2001 - המתלוננת העידה כי רשמה את תאריכי האירועים ותכנם בלוח שנה, ערכה את הדברים בכתב ובמשטרה הכתיבה את הדברים לשוטר. מדובר בעדות כנה של המתלוננת, אשר הסבירה כיצד יכלה לזכור את כל האירועים עליהם התלוננה.

ב"כ הנאשמים הצביע על סתירות מסויימות בין עדויות המתלוננים לגירסתם במשטרה, אולם יש לזכור כי מאז הגשת התלונות במשטרה חלפו שנים רבות וממילא סביר שימצאו סתירו בין הגירסאות.

לעדותם של המתלוננים תמיכה בעדותו של השוטר עפיף מחמוד, אשר למחרת האירוע ראה פגיעות ברכב.

אשר לעדת ההגנה גב' קתרין לוי - עדה זו העידה על קשרי ידידות בינה לבין משפחת הנאשמים. מכל מקום, תוכן עדותה אינו רלוונטי. היא העידה על כך שהמתלונן הגיע כשעל פניו שריטות, אמר שהנאשם עשה זאת ואיים על הנאשם. גם אם תאור הדברים מדוייק, מדובר בדברים שנאמרו, ככל הנראה, לאחר התרחשות כלשהי הקשורה במתלונן ובנאשם, ויתכן שהמתלונן התבטא בהקשר לאירוע, דברים שלא זכר לאחר מכן.

סופם של דברים - עדות עדי התביעה היתה מהימנה עלי ועדיפה על פני עדויות הנאשמים.

5. אף שגירסת הנאשמים מהימנה עלי, ועולה ממנה כי אירועים בהם נשמעו קללות ואיומים מצידו של נאשם 1 כלפי המתלוננים לא היו נדירים במיוחד ולגבי חלקם אף לא הוגשה תלונה, מתעוררת בעייתיות בכל הנוגע לאישומים בת"פ 2530/03.
ראשית, בחקירתו במשטרה, ת/6, הוזהר הנאשם ונחקר על אירוע מיום 5.10.01. לעומת זאת, כתב האישום מתייחס לאירועים מתאריכים שונים בדצמבר 2001. לגובה ההודעה לא היה הסבר לכך, למעט כי התאריך באזהרה נלקח מטופס פרטי האירוע.
שנית, אף שבמשטרה המתלוננת מסרה תאריכים של האירועים, לדבריה על סמך תרשומות שערכה, בבית המשפט לא היתה בעדותה כל התייחסות לתאריכים, לא נערך לה רענון זכרון והודעתה לא הוגשה. דהיינו, מלבד התייחסות כללית לדצמבר 2001, אין כל התייחסות ספציפית למועדי האירועים המפורטים בכתב האישום.
בעדותו של המתלונן התייחסות לשני תאריכים בלבד, האחד אינו מוזכר בכתב האישום ובשני תאור הדברים בכתב האישום אינו תואם את המועד שנמסר בעדות.
שלישית, הנאשם הכחיש בחקירתו הראשית את האירועים הנוגעים לכתב האישום הנוסף וכלל לא נחקר עליהם בחקירה נגדית. ניתן לראות בכך ויתור מסויים של המאשימה.
אף שכאמור עדות המתלוננים היתה מהימנה ועדיפה על פני עדות הנאשמים, בהתחשב בכך שישנו בלבול בתאריכים ובהתרחשויות בכל הנוגע לכתב האישום הנוסף, מאחר שהמאשימה לא הבהירה את הדברים בחקירתם של המתלוננים ומאחר שהנאשם עצמו כלל לא נחקר במשטרה על האירועים ובבית המשפט לא נחקר עליהם חקירה נגדית, אני מזכה את נאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בת"פ 2530/03.

לגבי כתב האישום בת"פ 4860/99 - בעובדות שהוכחו ישנו נסיון תקיפה, היזק בזדון ואיומים ולגבי נאשם 1 גם הפרת הוראה חוקית ואיומים באירוע נוסף. לאור האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 379, עבירה לפי סעיף 34(ד)+379, עבירה לפי סעיף 452 ועבירה לי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977, ובנוסף אני מרשיעה את נאשם 1 בעבירה לפי סעיף 287 ובעבירה נוספת לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ה (22 בספטמבר 2004) במעמד

רבקה פרידמן-פלדמן
, שופטת









פ בית משפט שלום 4860/99 מדינת ישראל נ' מירחור מוסא, מירחור ראובן (פורסם ב-ֽ 22/09/2004)