פסקי דין על יעקב יארמיש | פסקי דין על יונה ברזון | פסקי דין על ירמיה ברזון |

17274-06/13 ער     25/06/2013




ער 17274-06/13 יעקב יארמיש נ' יונה ברזון, ירמיה ברזון








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



25 יוני 2013

ע"ר 17274-06-13 יארמיש נ' ברזון ואח'




בפני

כב' השופטת תמר בזק-רפפורט


המערער

יעקב יארמיש
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם ביטון


נגד


המשיבים

1. יונה ברזון
2. ירמיה ברזון



פסק-דין

ערעור על החלטת רשם (כב' השופט ר' שמיע), שבגדרה נדחתה בקשה לביטול

פסק דין
שאישר פסק בוררות.
1.
בין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני
בית הדין לדיני ממונות שירת דוד. ביום י"ח באב תשע"ב (6.8.12) ניתן פסק בוררות, אשר בגדרו קבעו הבוררים, כי על המערער לשלם למשיבים סך של 113,141 דולר, בעיקר בשל הפרת הסכם (להלן –

פסק הבוררות
). ביום 24.8.12 פנו המשיבים בבקשה לאשר את פסק הבוררות. המערער לא הגיב לבקשה זו. בעקבות זאת הורה בית המשפט למשיבים לבצע מסירה אישית של בקשת האישור ופסק הבוררות. המשיבים דיווחו כי ביום 8.11.12 הגיע שליח מטעמם למענו של המערער, וביקש למסור לידיו את פסק הבוררות ואת הבקשה לאשרו. כעולה מתצהירו של השליח, את דלת הבית פתחה "בחורה הנראית לי כבת 20", ולאחר שערכה בירור טלפוני, סירבה לקבל את דבר הדואר לידיה. השליח הדביק את דבר הדואר על הדלת ועזב. בחלוף 15 ימים, ומשלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות מטעם המערער, אישר בית המשפט את פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן –
חוק הבוררות
).
2.
ביום 14.3.13 הגיש המערער "בקשה דחופה לביטול

פסק דין
", שבגדרה טען כי הוא מעולם לא קיבל את בקשת האישור ואת פסק הבוררות לידיו; כי בשעה שבה בוצעה לכאורה המסירה הוא עצמו שהה בחו"ל; וכי דבר הדואר לא הודבק על דלת ביתו. המבקש טען, כי נודע לו לראשונה על פסק הבוררות ועל ההליך לאישורו רק מתוך הליכים שננקטו נגדו בלשכת ההוצאה לפועל. לגופו של פסק הבוררות טען המערער, כי מדובר בפסק ביניים שכלל לא ניתן לממשו. כן טען המערער, כי בהליך הבוררות נפלו פגמים רבים המצדיקים את ביטולו, וביניהם העדפה של הבוררים את עניינם של המשיבים וגיבוש דעה מצדם נגד המערער; התמשכות הבוררות מעבר לפרק הזמן המותר; נטען כי פסק הבורר אינו חתום ואין בו תאריך; כי הפסק ניתן בלא שהוגשו סיכומי המערער, בלא שנערכו פרוטוקולים של הדיונים, ותוך פגיעה בזכותו של המערער להתגונן כראוי; כי הבוררים לא הכריעו באחד העניינים שנמסר להכרעתם – מניות חברת אינפוג'ין; כי תיק הבוררות לא הועמד לעיונו של המערער; וכי פסק הבוררות לא נומק.
3.
כב' הרשם דחה את הבקשה וקבע, כי פסק הבוררות והבקשה לאישורו הומצאה למערער כדין ביום 8.11.12 לאחר שהודבקה על דלת ביתו, משסרבה בתו לקבלה. כן ציין כב' הרשם, כי בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 20.1.13 בבקשת המערער לביטול צו יציאה מן הארץ שהוצא נגדו, מופיעים באופן מפורש פרטיהם של המערער והמשיבים וכן סכום התביעה, ולכן ברור שהמערער ידע (או היה עליו לדעת) כבר באותו מועד, כי נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין

פסק דין
שאישר את פסק הבוררות. מוסיף כב' הרשם, כי אף אם תובא בחשבון התקופה שבה היה המערער בחו"ל מיום 20.1.13 ועד סוף חודש ינואר, אין לראות בכך "טעם מיוחד", הואיל ומיד עם שובו מחו"ל יכול היה המערער לפעול להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אך הוא לא עשה כן. בהיעדר טעם מיוחד המסביר את העיכוב בהגשת הבקשה גם לאחר שובו של המערער מחו"ל, נדחתה בקשתו להארכת מועד ועמה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין.
4.
בערעורו טוען המערער, כי על כב' הרשם היה להביא במכלול השיקולים לא רק את שאלת ההמצאה, אלא גם את טענות המערער לגופו של פסק הבוררות. המערער מציין, כי כאשר ביקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ ביום 20.1.13, הוא לא היה מודע להליך העיקרי שמתנהל נגדו, אלא רק לקיומם של עיקולים וצו עיכוב יציאה מן הארץ, וכי בכל מקרה כלל ההמצאה גובר על כלל הידיעה. המערער חזר על טענותיו בדבר הפגמים שנפלו בהליך הבוררות והוסיף, כי נוכח סיכויי הצלחתו בבקשה לביטול פסק הבורר, היה על בית המשפט לבטל את פסק הדין.
5.
כדי שטענותיו יתקבלו, על המערער לצלוח שתי משוכות. הראשונה, נוגעת למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 2.12.12, ואילו הבקשה לביטולו הוגשה בחלוף כמאה ימים, ביום 14.3.13. השאלה האם איחר המערער להגיש את הבקשה לביטולו של פסק הדין מחייבת קביעה באשר למועד שבו הומצא לידיו פסק הדין. המשוכה השניה שעל המערער לצלוח נוגעת למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, בתגובה לבקשה לאישורו. בהקשר זה נדרשת קביעה ביחס לשאלה אם איחר המבקש בהגשת הבקשה, ואם איחר – האם קיימים ביחס לאיחור זה טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה, ובחינת בקשת הביטול לגופה.
6.
הכלל הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן –

תקנות סדר הדין האזרחי
) הוא, כי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יש להגיש בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לידי המבקש. פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ניתן ביום 2.12.12. ביום 20.1.13 עוכבה יציאתו של המערער מן הארץ, בעקבות הליכי הוצאה לפועל שהמשיבים נקטו מכוח פסק הדין. המערער ביקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, אך טען שלא קיבל לידיו את הבקשה לאישור פסק הבוררות או את פסק הבוררות עצמו, וכי לא הבין כי קיים

פסק דין
כספי נגדו. המערער ציין כי הוא שב לארץ ביום 1.2.13 ורק בשלב זה החל לברר מה פשר עיכוב היציאה ובעקבות זאת למד על קיומו של פסק הדין. המבקש לא ציין מהו המועד שבו הומצא לידיו פסק הדין. כב' הרשם הפנה בהחלטתו, למכתב שהמערער שלח לבוררים ביום 10.2.13, שממנו לכאורה עולה כי בעת כתיבת המכתב הוא ידע כי נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל על בסיס אישור פסק הבורר. לטעמי, עיון במכתב זה איננו מאפשר הסקת מסקנה ברורה בדבר ידיעתו של המערער אודות קיומו של

פסק דין
המאשר את פסק הביניים. זאת כיוון שהמערער מזכיר במכתבו את פסק הבוררות, ואף מבקש מן הבוררים לבטלו, אך לא את קיומו של של פסק הדין המאשר (בלשונו: "ברנזון לקחו את פסק הביניים ופתחו לי תיק בהוצאה לפועל בגלל זה"). מכיוון שהמערער אינו בעל השכלה משפטית המאפשרת לו בהכרח להבין כי פעולה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל משמעה קיומו של

פסק דין
מאשר, ובמצב דברים בו לא הוצגה אסמכתא בדבר המצאת פסק הדין מיום 2.12.12 לידי המערער, ואף לא הוכחה באופן ברור ידיעתו בפועל אודות פסק הדין, אין לקבוע כי הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור.
7.
משלא ניתן לקבוע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, צלח המערער את המשוכה הראשונה, וכעת יש לבחון האם קמו טעמים המצדיקים את ביטול פסק הדין, שאישר את פסק הבוררות.
8.
מסגרת הזמנים להגשת בקשה לביטול פסק בוררות קבועה בסעיף 27 לחוק הבוררות וכן בתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן –

תקנות הבוררות
). סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע, כי בקשה לביטול פסק בוררות יש להגיש בתוך 45 ימים מהיום בו ניתן הפסק, אם ניתן בפני
המבקש, או מהיום שנמסר למבקש העתק הפסק, אם ניתן שלא בפני
ו. כן נקבע, כי "בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו". תקנה 10 לתקנות הבוררות מוסיפה, כי במקרה שבו הוגשה בקשה לאישור פסק בוררות, ניתן להתנגד לה בתוך 15 ימים בדרך של בקשה לביטול. זאת, בלבד שמבקש הביטול לא יחרוג מהמועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות. מכאן, שבקשה לביטול פסק בוררות שתוגש לאחר שעברו 15 ימים ממועד הגשת בקשת האישור – גם אם תוגש במסגרת 45 הימים הקבועה בחוק הבוררות – תוגש באיחור (ראו: רע"א 5617/09
פורוש נ' דייטש
(פורסם במאגרים, 26.10.10)).
9.
בענייננו טוען המבקש, כי שגה כב' הרשם בקובעו כי הבקשה לביטול הוגשה בחלוף המועדים שתוארו לעיל, כיוון שבקשת האישור ופסק הבוררות לא נמסרו לידיו. כב' הרשם מצא, כי ביום 8.11.12 הומצאו כדין למערער בקשת האישור ופסק הבוררות. ניסיון ההמצאה בוצע תחילה על-פי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי לבתו של המערער, שעל-פי מראית עין מלאו לה שמונה עשרה שנים. בתצהירו ציין השליח, כי כאשר ביקש למסור את דבר הדואר לבתו של המערער, היא ביקשה ממנו להמתין והתקשרה "ככל הנראה לאביה". אחר כך שאלה לזהות השולח, וכשנמסרה לה זהות השולח הועבר המידע באמצעותה בטלפון. או אז סירבה לקבל את דבר הדואר. בהמשך לדברים אלה, הדביק השליח את פסק הבוררות ובקשת האישור על הדלת החיצונית של דלת ביתו של המערער. מתצהירו של השליח עולה, כי מולאו הוראות תקנות 489-490 לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר המצאה לנמען שאינו נמצא או מסרב לקבל כתב בי-דין. במצב זה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת כב' הרשם, כי פסק הבוררות והבקשה לאישור הומצאו למערער כדין ביום 8.11.12.
10.
הבקשה לביטולו של פסק הבוררות הוגשה ביום 14.3.13, בחלוף למעלה מארבעה חודשים מעת שהומצאו פסק הבוררות ובקשת האישור לידי המערער. טוען המערער לקיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשתו לביטול פסק הבוררות, הנעוצים בסיכויי הצלחת טענותיו בעניין הפגמים שנפלו בפסק הבוררות ובהליך הבוררות.
11.
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות תהיה מוצדקת מקום שקיים טעם מיוחד, אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת ההליך על-ידי בעל דין. טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין (רע"א 7280/12

לייבוביץ נ' פסי
(פורסם במאגרים, 22.10.12)). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, שבהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים את הליך הבוררות באופן מהיר ויעיל (ראו: רע"א 4707/06
טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נוביק, מינמר לביטוח בע"מ
(פורסם במאגרים, 6.1.10)). בהתאם לכך, ובכפוף לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) בחוק הבוררות, סיכויי הצלחת טענותיו של מבקש הביטול אינן מהוות טעם מיוחד המצדיק, כשלעצמו, את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות.
12.
בנסיבות העניין דכאן, לא הצביע המערער על טעם אובייקטיבי המסביר את העיכוב הניכר שחל בהגשת בקשתו לביטול פסק הבוררות. מתיאור הדברים עולה, כי המערער התעלם מן הבקשה לאשר את פסק הבוררות – אף שהומצאה לו כדין – והחל פועל בעניין רק אחר שהליכי ההוצאה לפועל שהמשיבים נקטו נגדו החלו מכבידים עליו. במצב זה, לא קמו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, ואין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם שלא לבטל את פסק הדין המאשר.
13.
אשר על כן, ובהתאם לפרקטיקה שהוכרה בפסיקה (ראו: בש"א 661/08 (ע"א 10258/07)

גולדבליט נ' מעלות הנביאים בע"מ
(פורסם במאגרים, 31.3.08), החלטתי לדחות את הערעור על יסוד האמור בכתב הערעור, בלא צורך בתשובה.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.









ער בית משפט מחוזי 17274-06/13 יעקב יארמיש נ' יונה ברזון, ירמיה ברזון (פורסם ב-ֽ 25/06/2013)