פסקי דין על בת שבע עזרא סולימני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

36202-10/11 בל     26/06/2013




בל 36202-10/11 בת שבע עזרא סולימני נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 36202-10-11



לפני:

כב' השופטת
שרה מאירי
-אב"ד
נציג
ציבור עובדים
מר אלכס לוין
נציגת ציבור מעבידים
הגב' ציפורה ארליך

ה
תובע
ת
בת שבע עזרא סולימני
ע"י ב"כ עו"ד ד. אמיר
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מ. חבקין




פסק דין


1.
בפני
נו כתב תביעה שהגישה התובעת (ביום 25.10.11), באמצעות ב"כ, כנגד החלטת הנתבע מ- 27.9.11 הדוחה תביעתה להכיר בפגיעה ביד ימין כפגיעה בעבודה עפ"י תורת המיקרוטראומה.

בתביעתה לביה"ד טענה היא כי היא עובדת כנומרולוגית מזה 25 שנה, מבצעת כתיבה אינטנסיבית על לוח בעט פילוט
v
7 במשך 8-9 שעות ביום 4.5 ימים בשבוע וכי לקתה ב-
c.t.s
.

2.
בכתב הגנתו (מ- 16.11.11) עתר הנתבע לדחיית התביעה, בהעדר תשתית ראייתית להכרה בפגיעה עפ"י תורת הפגיעות הזעירות, כמתחייב מהחוק.

3.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

ביום 14.4.13 נשמעה בפני
נו עדות התובעת.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.

4.
המסמכים
·
בתביעה למל"ל (הוגשה 26.7.11, באמצעות ב"כ) טענה התובעת, עצמאית, "העבודה כוללת כתיבה אינטנסיבית במשך 8-10 שעות ויותר כותבת בעט על גבי בלוק המונח על ירכיה... יד דומיננטית ימין".

נטען כי הפגיעה ארעה ביום 31.10.10 וכי נכחה עדה הגב' נילי גלעדי, חברה לעבודה.
·
בהודעה לחוקרת המל"ל (7.9.11) התובעת עצמאית כנומרולוגית 20 שנה, יש לה 2 פקידות.

התובעת יושבת על כסא (לא לשולחן) עם דפים ומגש מעץ על רגליה כדי שיהיה נוח לכתיבה, הלקוח נותן לה תכשיט שלו ואז התובעת כותבת, מציירת, מדבר עם הלקוח, עונה לו על שאלותיו. כשנשאלה על פעולות ביד היא משיבה: "אני עובדת עם אנרגיות לפי היד שלי, אני מעבירה להם אנרגיות דרך הידיים שלי כשאני נוגעת בהם אבל בעיקר כותבת וחושבת, מאמצת מאוד את היד כי אני כותבת מאוד מהר, זו שיטת העבודה שלי".

עובדת 5 ימים בשבוע 9-9:30-18:00, אפילו יותר, יש לה הרבה לקוחות. בין 10-15 לקוחות ליום. אחד יכול לשבת שעה ואחד כמה דקות. יומן הפגישות נמצא אצל המזכירה, כשהתור נקבע מראש ל- 3 חודשים.

אדם יושב מולה היא שואלת פרטים אישיים "ורושמת יותר מקשקשת זה לא משהו שאפשר להבין ואז הוא שואל את השאלות ואני שוב כותבת/מקשקשת מציירת ועונה לו".
ממוצע זמן טיפול 35-50 דקות; כשנשאלה כמה מתוכו כתיבה היא משיבה "זה משתנה, תלוי בלקוח ובשאלות שלו, זה משולב עם כתיבה דיבור ומגע אבל בעיקר כתיבה ביד ימין". לא יושבת ליד שולחן כי לא יכולה לקבל אנרגיה. התחילה במיסטיקה מגיל 20.
התחילה להרגיש כאבים ביד ימין וגם בשמאל, אבל פחות, לפני כשנה בערך. סובלת כבר 4-5 שנים ובשנה האחרונה ממש החמיר. כשכותבת היד לא באויר, מונחת על המגש, המשיכה לעבוד רגיל, יש יותר עומס על היד, יותר מתאמצת ומתעייפת. בשנה האחרונה כותבת ספר על החיים שלה. משקיעה 2-3 שעות בשבוע (לא כותבת במחשב), כל מכשיר שהיא נוגעת בו מתקלקל/משתבש.
(צורפו תמונות-נ/1).
·
בתצהיר טענה כי כשנכנס לקוח, נותן שמו, תאריך לידה וחפץ אישי ומאותו רגע היא משרבטת/מציירת/מקשקשת במשך כל הפגישה.
·
נ/2-4 – הדגמת שרבוט/כתיבה במהלך פגישה (נ/4 זה הדף בשלמותו וגם לאחר קיפולו, כאמור בעדותה).

5.
בעדותה הבהירה כי החלה לעבוד בגיל 20-25 שנה (התובעת ילידת 1963), עבדה כ- 4-5 שנים במתכונת של 6-8 שעות, 5 י"ע בשבוע, אח"כ ומאז, עובדת 09:30/10:00 עד 18-19, 5 ימים בשבוע בדר"כ, עובדת ברצף בין לקוח ללקוח, הפסקה של 20 דקות. אדם יכול לשבת חצי שעה ויכול לשבת שעה, אנשים יכולים לחכות בחוץ כמה שעות, אפילו 6-7 שעות.


כך הבהירה כי נ/2 הוא דף של שרבוטים בפגישה אחת. בפגישה של חצי שעה יכולים להיות 2 דפים כאלה לערך. רושמת שם ושם משפחה ותאריך לידה עם קו מתחת, ואז מקשקשת ומציירת.

נ/3 זו דוגמא לציוריה (העיגולים שסומנו בנ/3). בכל פגישה 2-3 דפים, 3 מקסימום.

כשעומתה עם כך שכל השרבוט (נ/3) ארך 15-20 שניות מקסימום (במהלך פגישה) היא מוסיפה כי היא גם עושה ככה (סומן בריבוע ו-
x
ע"ג נ/3).

כאן עומתה עם נ/2, דף מפגישה ממשרדה, שאין בו "חזרה" כאמור והיא משיבה – שזה משתנה.

כשעומתה עם כך שהרישום שהוצג אורך 15-20 שניות, ודאי לא 10 דקות או חצי שעה – מוסיפה התובעת כי היא גם מקשקשת להם על היד, כל פעם זה משתנה, בדר"כ פרח.

כשנשאלה כמה זה משתנה: פרח או שניים זה לוקח דקה-חצי דקה. זה משתנה, זה אינדיבידואלי. אם מרגישה שלא התחברה ללקוח היא צריכה לצייר עליו. מתוך 10 לקוחות, מציירת על 4-5 לקוחות.

ושוב, כשעומתה עם פרק הזמן לפעולות היד היא מוסיפה – ש"יש עוד דף שלא דיברנו עליו שאני נותנת לכל האנשים שמגיעים אליי מקבלים 2 דפים, דף אחד... דף כמו שקיפלתי, הם בדר"כ שמים בארנק. אחד אני אומרת להם לשרוף ואחד לשים בארנק" (נ/4). כ"א מקבל 2 דפים, בדף כזה יש מה שמשרבטת, "זה מה שיוצא לי באותו רגע, לא מתכננים את זה מראש".

ושוב, כשעומתה עם כך שכל זה לא לקח יותר מחצי דקה-דקה היא משיבה: "כן... מחזקת אותו יותר.... דף שמתחזק יותר".

וכשנתבקשה להסביר את דבריה בדבר בהודעה (עמ.1 שורה 9 ואילך) העברת "אנרגיות דרך הידיים שלי" (ההדגשה הוספה) היא מבהירה כי היא לוקחת החפץ ביד שמאל, כותבת בימין (וכשהופנתה ע"י ביה"ד לדבריה בהודעה) היא אומרת "אני נוגעת להם עם יד שמאל וכותבת עם יד ימין" מחזיקה החפץ ביד שמאל. זה דברים שמשתנים. זו הגדולה שלה (גם לנגוע באיש וגם בחפץ). בדר"כ מביאים רק טבעות. אם מביאים שעון היא שמה עליה. כשנוגעת נוגעת ביד, כמה דקות, ביד ימין משרבטת. כך לאורך כל הפגישה.

כשעומתה עם טענתה בדבר נגיעה בידיים (שלה) – היא מאשרת כי היא נוגעת גם עם יד ימין "לא כל הזמן אני כותבת". נוגעת, תלוי באדם 4-5 דקות מתוך שעה של פגישה. וכשנשאלה מה קורה ב- 10 דקות פגישה היא משיבה: "אם הוא נכנס אלי שעה אז אני שמה את היד ומורידה לסירוגין".

כשהלקוח יושב מניח היד על הלוח ואז אני מניחה את ידיי על שלו" (ההדגשה הוספה). מתרכזת 2-3 דקות. שליש מהפגישה חושבת/מתרכזת.

כשחוזרת על הציור לא ממש חוזרת על כל התוכן (השרבוטים/ציורים).

6.
ולהכרעתנו –
א.
עסקינן בתביעה לפי תורת הפגיעות הזעירות. בהתאם נדרשת תשתית ראייתית לפעולות חוזרות ונשנות (זהות או דומות במהותן) ביד ימין, עפ"נ רצף השעות בהן עבדה.

ראוי לומר מיד כי בפועל המעיטה התובעת בעובדות ולא הבהירה כמתחייב אופי ואופן עבודתה, הן בתביעתה, הן בתביעה לביה"ד ואף בתצהירה!

בפועל, דוקא השאלות שהוצגו לה בח.נ. שניסו ללמוד על אופי העבודה, על השימוש ביד ימין – היה בהן יותר מידע עובדתי מאשר בגרסתה המקורית של התביעה.

ב.
משום מה לא הוצג בפני
נו יומן פגישות.

כך גם לא נדע אם ישב לקוח אצלה 10 דקות ואַחֵר שעה, האם המתין לקוח 6-7 שעות וכיוצ"ב טענות עובדה. אכן, כטענתה בסיכומיה, יודע הנתבע "את היקף הכנסותיה" ואולי אף כי "מדובר על עסק מאוד גדול" – אך הליך זה אינו עוסק בהכנסות התובעת או בהיקף העסק שלה – אלא בעובדות, בתאור עבודתה! – ובכך חדלה התובעת. כך, איננו יודעים אם יושבת היא מ- 09:30-10:00 עד
18-19 ללא הפסקה (למעט 20 דקות), ללא הפסקה בין לקוח ללקוח, כשלקוח אחד ממתין זמן רב (חרף פגישה שנקבעה לו לשעה מסויימת). כך לא נדע אם ללקוחות נקבע פרק זמן של 10 דקות/1 שעה וכיוצ"ב.

אין בפני
נו אף עדות מהפקידות המסייעות לתובעת – שלוּ מהן ניתן היה ללמוד על העובדות המדויקות.
כך, למשל, רק במענה לשאלות ביה"ד, הובהר כי הגם שלתובעת 2 ילדים (בני 14, 17) – התובעת עבדה כל השנים במשרד (ולא בבית) ובגידולם נסתייעה תמיד במטפלת ובבעלה, קרי: פעולות הטיפול בהם בידיים במירב הזמן לא בוצעו על ידה!
(עובדה שגם היא רלוונטית לבחינת התביעה).

ג.
אין עסקינן כלל ועיקר בכתיבה אינטנסיבית – כדוגמת עבודת מזכירה הכותבת מפי מנהלת המכתיבה לה, עפ"נ שעה/שעות ברצף.


אין עסקינן כלל ועיקר במאמץ ליד – התובעת כותבת בעט פיילוט 7
v
(עבה יותר ולא דק), בעט שהוא יותר נובע/רך מכלי כתיבה אחר (עט כדורי). ניכר גם בדפי המקור כי אין מדובר בלחץ בכתיבה המופעל
על היד כעולה מתאורה ומנ/1 – הידיים מונחות ע"ג הלוח, בגובה טבעי ואף המרפק מונח (על הלוח/על מסעד הכורסא).

הטקסט הנכתב/משורבט/מצוייר ע"ג דף או 2 דפים או 3 – אינו רב, אין היא ממלאה דף והציורים אף הם אינם אינטנסיביים, ממלאי שטח וכך אף החיזוק שהיא מבצעת לציור/שרבוט קודם (עובדה שאף היא נטענה לראשונה רק במענה לשאלות חוזרות בהן עומתה עם פרק הזמן המועט ביותר,כפי שהוכח
שבו מפעילה היא את היד).


ממילא, לא מצאנו ולא הוכח כי מדובר בכתיבה רבה או אינטנסיבית.

במהלך פגישה של שעה – לא שוכנענו כי הכתיבה והשרבוט/הציור ואף החיזוק שלהם – אורכים יותר מ- 15-20 שניות (סה"כ).

המקום היחיד בו ניתן היה למצוא "לחץ" בשרבוט היה על צדו החצוני של הדף (כמודגם בנ/4, המקופל) – וגם זאת, אין לשכוח, לאחר שנדרשה לכך שלא הציגה איזשהו ציור שחזרה עליו (פעמיים) ופרק הזמן (הקצר) שנדרש לו! (ראה עמ. 6 אמצע-סוף).

עוד נוסיף כי בין לבין, התובעת גם נוטלת חפץ מהלקוח, גם מציירת על ידו (ודאי לא חזק/בלחץ; ובאיזה עט?) ואף נוגעת בידיה ביד/ידי הלקוח, ע"מ לקבל/להעביר אנרגיה ובמשך דקות, כשבין לבין התובעת מתרכזת/חושבת.
נציין עוד כי נ/2 (וגם פנים נ/4, טרם קיפולו והרישום בצדו החצוני) – מראים במפורש כי אין מדובר בהפעלת לחץ, ודאי לא כתיבה אינטנסיבית! וכשהיד מונחת ונתמכת בעת הכתיבה...

ד.
לאור כל האמור – משלא שוכנענו ברצף פעולות חוזרות ונשנות, תוך הפעלת לחץ, עפ"נ פרק זמן ארוך ולא בכתיבה/ציור/שרבוט (גם לא בחיזוק) באופן אינטנסיבי – משלא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת הפגיעות הזעירות – אין לנו אלא לדחות התביעה.


אין צו להוצאות.



בטרם חתימה מבקשים נציגי הצבור להוסיף:

התרשמנו כי עסקינן בתובעת שלא הוכיחה כלל את תביעתה, לא שכנעה בעדותה ומצאה להתייחס, במהלך עדותה,
לאמונות כאלה או אחרות של ביה"ד. בפני
ביה"ד יש להוכיח עובדות וביה"ד אינו נדרש להכיר/להאמין כל תחום ספציפי בו נוגע הוא בכל הליך – אלא, לענייננו, בוחן את העובדות המדוייקות
שנדרש להוכיחן בכל הליך והליך. וכאן כאמור – לא הוכח דבר.


ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ג, (26 יוני 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








נ.צ. (ע) א. לוין

שרה מאירי
, שופטת-אב"ד

נ.צ. (מ) צ. ארליך

נחתם ע"י נ.צ. ביום
26.6.13
.







בל בית דין אזורי לעבודה 36202-10/11 בת שבע עזרא סולימני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/06/2013)