פסקי דין על מנשה ניסים | פסקי דין על מלר אמיר | פסקי דין על חזות דורון | פסקי דין על לואיזה סחר בינלאומי | פסקי דין על קצב עובדיה | פסקי דין על ors lops bbmgg |

2334/01 עא     26/08/2004




עא 2334/01 מנשה ניסים נ' מלר אמיר,חזות דורון,לואיזה סחר בינלאומי בע"מ,קצב עובדיה,ors lops bbmgg




בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 002334/01


לפני:
הרכב השופטים:
י' גולדברג
-סגן נשיא-אב"ד
ר' שטרנברג אליעז
-סגן נשיא-שופטת
ע' פוגלמן
שופט

23/09/2004



בעניין:
מנשה ניסים



ע"י ב"כ עו"ד
ע' אמנון

המערער

נ ג ד


1 . מלר אמיר

2 . חזות דורון

3 . לואיזה סחר בינלאומי בע"מ

4 . קצב עובדיה

5 . ors lops bbmgg


המשיבים


משיבים פורמליים

ע"י ב"כ עו"ד
י' דיין




פסק דין


1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט ג' שטרסמן), אשר דחה את תביעת המערער ותביעה שכנגד שהגישו המשיבים, ללא צו להוצאות.

המערער ואחיו, עובדיה קצב (להלן- קצב), באו בדין ודברים, ביחד ולחוד, עם המשיבים 1 ו-2 בהתייחס לעסקאות שונות: עסקת שימורי ירקות בין המערער והמשיב 1, עסקת טכסטיל בין קצב והמשיב 2 (בגינה התקיים הליך משפטי נפרד) ועסקת נדל"ן בחו"ל בין המערער וקצב לבין המשיבים 1 ו-2. המשיבה 3 הנה חברה לסחר בינלאומי בבעלותו ושליטתו של המשיב 1.
ההליך שבפני
נו נסב על העסקה לרכישת שימורי ירקות.
לטענת המערער, העוסק בתיווך למכירת שימורי ירקות בארץ ובחו"ל, הוא רכש עבור המשיב 1 סחורה בשווי של למעלה ממיליון ש"ח, וזו נועדה ליצוא על ידי המשיב 1. לפי החוזה סופקו שימורי ירקות למשיב 1 מחברות שונות לאחר שתמורתן שולמה על ידי המערער. המטרה המוצהרת של עסקה זו היתה יצוא השימורים כאשר המערער היה זכאי לעמלה בשיעור של 10% נוסף לתמורת הסחורה. בפועל השימורים נמכרו, לפחות בחלקם, בארץ והמערער לא זכה לכל תמורה.
בכך, לפי הטענה, הופר החוזה (שלא הועלה על הכתב) שנכרת בין המערער לבין המשיב 1. המערער תבע את תמורת הסחורה ששולמה על ידו. המשיב 2, לטענת המערער, ערב אישית לחיוביו של המשיב. המערער מציין כי מטעמי אגרה, העמיד את סכום תביעתו על הסכום אותו שילם בגין הסחורה בניכוי סך של 50,000 $ ששולם לו על ידי המשיב 1.

המשיב 1 טען בערכאה הדיונית לחוסר יריבות, שכן פעל בשם המשיבה 3, עוד טען כי התשלום בעבור הסחורה היה אמור להתקזז עם תשלומים הקשורים לעסקת הנדל"ן, אשר לבסוף לא יצאה אל הפועל בשל הסתייגותם של המערער וקצב. בנוסף נטען כי המשיב 2 לא היה ערב לתשלום בגין העסקה. בתביעה שכנגד נתבע פיצוי לנזק שנגרם למשיבים, לפי הטענה בשל כשלון עסקת הנדל"ן.

בית המשפט מבהיר בפסק דינו כי ההכרעה במחלוקת מבוססת על אמון בית המשפט בגרסאות המובאות בפני
ו. דא עקא, שאף לא אחת מהגרסאות אשר הובאו בפני
בית המשפט קמא הצליחו לשכנעו ובכך להרים את נטל השכנוע.
בצד האמור מציין בית המשפט על פי הודאת המשיבים בכתב ההגנה המתוקן, כי עסקת השימורים התקיימה והמשיבה 3 לא שילמה למערער את התמורה המגיעה לו (סעיף 81 לפסק הדין).
הטענות שהועלו בגדר התביעה שכנגד לא התקבלו. הובהר כי כל הנאמר בה בדבר הקשר בין העסקאות השונות "לא נאמר אלא כדי להניח תשתית לכתב תביעה שכנגד" (סעיף 90 לפסק הדין).
בית המשפט הוסיף כי המערער לא קשר קשריו העסקיים עם המשיבה 3, אלא עם המשיב 1- "לואיזה הוא שם כסות לעסקיו של מלר. לניסים לא היה כל יסוד לחשוב שהוא מנהל עסקים עם לואיזה בתחילת הדרך." (סעיף 94 לפסק הדין).
מעבר לאמירה זו לא נזקק בית המשפט לשאלת חבותו של המשיב 1 (להבדיל מחבות המשיבה 3), שכן מצא כי המערער לא הוכיח את תביעתו במידה "הראויה לאמון". (סעיף 95 לפסק הדין).

בסיכומם של דברים, ולאחר שבית המשפט קבע כי אינו מקבל את גרסת המערער ואף דחה את גרסת המשיבים, החליט לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. הערעור שבפני
נו נסב על דחיית התביעה. לא הוגש ערעור על ההחלטה לדחות את התביעה שכנגד.

טענות הצדדים

2. ב"כ המערער טוען כי בית המשפט קמא טעה בהכרעותיו לגבי עובדות שאינן שנויות במחלוקת ומאידך בחר שלא להכריע במקומות בהם נדרשה הכרעתו.
בית המשפט טעה בסוברו כי המערער לא הרים את נטל השכנוע המוטל על התובע במשפט אזרחי.
נוכח העובדה כי ביצוע העסקה וחוסר התמורה אינם שנויים במחלוקת ומאידך נדחתה גרסת המשיבים לפיה התשלום בגין עסקת השימורים היה כרוך בעסקאות נוספות, חייב היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה שונה מזו אשר הגיע אליה ולחייב את המשיבים, יחד ולחוד, בפיצוי המערער.
עוד טוען ב"כ המערער כי שיקולים זרים היו חלק מהשיקולים אשר הנחו את בית המשפט קמא, כגון ידיעותיו הגיאופוליטיות של המערער וב"כ (שימוש בשם המדינות צ'כיה וסלובקיה חליפות) וכן אופן ניסוח הסיכומים וכתבי הטענות אשר לדעת בית המשפט, נכתבו בחוסר טעם ותרמו בכך לחוסר אמון בגרסאות השונות.
כמו כן, טעה בית המשפט כאשר לא קבע את חלקו של המשיב 2 בעסקה ואת מידת מחויבותו כלפי המערער. על בית המשפט קמא היה להכריע כי המשיב 2 הנו חלק בלתי נפרד מהצדדים לעסקה זאת לאור ראיות שונות אשר הובאו בפני
בית המשפט, כגון תמליל שיחה בין המשיב 2 המערער ובתו של המערער, עוה"ד ניסים (להלן- תמליל השיחה). מהתמליל עולה מעורבותו המכרעת של המשיב 2 בכל הנוגע למשיב 1 ולהתחייבויותיו. בפני
בית המשפט הובאו עדויות נוספות אשר גם מהן יכל בית המשפט להכריע בשאלת מעורבותו של המשיב 2, ממנה התעלם לחלוטין. טענות אלה מתחדדות נוכח העובדה כי המשיבים הביאו אך את עדויותיהם שלהם ותו לא, בעוד המערער טרח והביא עדויות רבות.
ב"כ המערער מוסיף כי לא היה מקום להסתייגותו של בית המשפט קמא מכך שכתב התביעה לא כלל פירוט לגבי עסקאות אחרות ומעורבותו של קצב. זאת בשל כך שאלה האחרונות אינן חלק מעילת התביעה ובית המשפט עצמו דחה את טענת המשיבים בדבר קשר ביניהן לבין עסקת שימורי הירקות.

ב"כ המשיבים טוען כי אל לערכאת הערעור להידרש לקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר שמעה וראתה את הראיות.
בית המשפט קמא קבע בצורה חד משמעית כי עדות המערער אינה ראויה לאמון.
ב"כ המשיבים חוזר וטוען כי מדובר בעסקאות השלובות זו בזו ואשר התשלום לגבי האחת אמור היה להתקזז עם רעותה, הוא אף טוען כי בית המשפט קמא קיבל עמדה זו לפיה המדובר בעסקה מסחרית שכשלה.
לדידו בית המשפט דחה את הטענה כי המשיב 2 היה מעורב בעסקה בדרך כלשהי. העובדה שהתבקש לערוב לביצוע העסקה בשלב מאוחר יותר, כפי שעולה מתמליל השיחה, מלמדת כי מלכתחילה לא היה צד לעסקה או ערב לה. גם המשיב 1 לא היה צד לעסקה בין המערער והמשיבה 3 (שהמשיב 1 כיהן כמנהלה), ואין מקום להרמת מסך ולהטלת חיוב אישי על המשיב 1 .
מטיעונו של ב"כ המשיבים בדיון בפני
נו עלה בבירור כי אין מחלוקת מעשית באשר לחבותה של המשיבה 3 בגין העסקה הנדונה, בהתחשב בכך שהסחורה אכן סופקה לה והתמורה לא הועברה למערער שכן החברה "לא מסוגלת לשלם" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 10, שורה 16, שורה 19-20, עמ' 6 שורה 12).

דיון

3. מפסק דינה של הערכאה הדיונית עולה התשתית הרלבנטית הבאה: שימורי הירקות סופקו, בהתאם לעסקה, ותמורתם לא שולמה על ידי המשיבה 3, או מי מהמשיבים. עסקה זו עומדת בפני
עצמה וטענת המשיבים כי היא מהווה חלק מעסקאות נוספות השלובות אלה באלה, נדחתה (סעיף 90 לפסק הדין).

מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי היא של "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע כאשר ה"שקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע; על כל צד לשכנע כי העובדות שהוכחו נוטות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1505-1508).

בענייננו הנושא בנטל השכנוע הוא המערער. בית המשפט אמנם מציין בפסק הדין כי גרסתו אינה "ראויה לאמון", אך עם זאת, מהתשתית העובדתית העולה מפסק דינו, אשר מלכתחילה לא היתה שנויה במחלוקת, עולה בבירור, כאמור, כי הסחורה סופקה וכי לא התקבלה בגינה תמורה.

הלכה פסוקה היא כי בית משפט של ערעור אינו רואה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, והלכה זו תנחה אותנו גם בערעור זה שההכרעה בו מתבססת במלואה על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית.

כלל מקובל נוסף הוא כי בית משפט של ערעור יתערב, כאשר נתגלה פגם במסקנות שהסיק בית המשפט בערכאה הראשונה. מסקנותיו של בית המשפט קמא, להבדיל מקביעותיו העובדתיות, עומדות תמיד תחת שבט הביקורת של בית המשפט לערעורים (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 857).
במקרה דנן מסקנתו של בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית אותה קבע. ראינו, כי קבלת הסחורה על ידי המשיבה 3 ואי תשלום סכום התמורה בו נשא המערער לא היה מלכתחילה שנוי במחלוקת וכי הדברים אף התחדדו בטיעון בא כחם המלומד של המשיבים בערעור.
בא כחם המלומד אכן הגדיר זאת כעסקה שכשלה, והכחיש את טענות התרמית שיוחסה למשיבים. עם זאת אין צריך לומר כי הכישלון המסחרי אינו פוטר את המשיבה 3 מתשלום בגין סחורה אותה קיבלה, וטיעון כזה אף לא נשמע מפיה.
מכאן שיש לחייבה בסכום התביעה.

שאלה אחרת היא, אם יש להטיל על המשיבים 1 – 2 חיוב אישי.

אשר למשיב 1 – עמדנו על הקביעה העובדתית של בית משפט קמא לפיה המשיב 1, באופן אישי, היה צד לעסקה ועמו נערכה ההתקשרות. מכאן שהחיוב הכספי שהינו פועל יוצא של ביצוע העסקה חל עליו במישרין, ולא בשל היותו נושא משרה או בעל מניות במשיבה 3. ממילא לא נדרש דיון בשאלת "הרמת המסך".

אשר למשיב 2 – בתצהירו מיום 16/5/99, מצהיר המשיב 2 כי אינו "בעל מניות ו/או מנהל ו/או בעל עסקים ו/או אורגן בחברת לואיזה. מעולם לא ערבתי לחובותיה או לחובותיו של אמיר מלר ולא התחייבתי לערוב לחובות כאמור לא במישרין ולא בעקיפין." (סעיף 14 לתצהיר המשיב 2) בהמשך מציין המשיב 2 כי אומנם ידע על עסקת השימורים, אך לא היה חלק ממנה (סעיף 15 לתצהיר המשיב 2). מנגד טען המערער כי המשיב 2 ערב מלכתחילה לכל חובותיו של המשיב 1 בכל הנוגע לעסקת המזון.
בית המשפט קמא לא התייחס מפורשות לשאלה זו.
כל שהמערער הביא בפני
נו לעניין זה הוא תמליל שיחה אשר נערכה בין בתו, עוה"ד ניסים, בינו ובין המשיב 2.

בשיחה זו אין די בכדי להוכיח כי המשיב 2 ערב לעסקת המזון בשלב כלשהו בכלל, ומלכתחילה בפרט, אף אין בה כדי הוכחת טענתו של המערער כי המשיב 2 ערב לחובותיו וחיוביו של המשיב 1. המערער לא הצליח להרים את נטל השכנוע בכל הנוגע לחבות האישית של המשיב 2 בעסקת השימורים.
בנסיבות אלה אין בידינו לקבוע כי המשיב 2 היה ערב לחובותיו של המשיב 1 בכל הנוגע לעסקת המזון דלעיל.

4. לסיכום – אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית משפט השלום.
תביעת המערער נגד המשיבים 1 ו-3 מתקבלת. משיבים אלה ישלמו למערער, ביחד ולחוד, סך של 975,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.
כמו כן ישאו המשיבים 1 ו-3 (ביחד ולחוד) בשכ"ט עו"ד של המערער, בשתי הערכאות, בסכום כולל של 30,000 בצרוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כדין עד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ט' באלול, תשס"ד (26 באוגוסט 2004)








עא בית משפט מחוזי 2334/01 מנשה ניסים נ' מלר אמיר,חזות דורון,לואיזה סחר בינלאומי בע"מ,קצב עובדיה,ors lops bbmgg (פורסם ב-ֽ 26/08/2004)