פסקי דין על עירית ירושלים | פסקי דין על מוסא חמדאן | פסקי דין על מחמוד חמדאן |

11051-03/10 תאמ     25/06/2013




תאמ 11051-03/10 עירית ירושלים נ' מוסא חמדאן, מחמוד חמדאן








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 11051-03-10 עירית ירושלים
נ' חמדאן ואח'




בפני
כב' השופט גד ארנברג
, סגן הנשיאה


תובעת

עירית ירושלים

נגד


נתבעים

1.מוסא חמדאן
2.מחמוד חמדאן




פסק דין



בפני
תביעה לתשלום חוב ארנונה לתקופה מיום 1.1.2003 ועד ליום 31.12.2009 בסך 48,116 ₪ בגין נכס המצוי בבית משותף בשכונת עיסאוויה שבמזרח ירושלים. על פי רישומיה של התובעת , הנכס שימש כדירת מגורים של המנוח חמדאן עבדאללה מחמוד ז"ל ת.ז. 8072789 (להלן: "המנוח"). ואשתו הנתבעת מס' 3.

הנתבעים הינם בניו של המנוח אשר הינם גם יורשיו.

התובעת טוענת כי שאלת החזקה בנכס אינה רלוונטית להכרעה במסגרת תביעה זו שכן מדובר בתביעה העוסקת בחובות ארנונה הרובצים על הנכס במועד מאוחר לפטירת המנוח.
התובעת סבורה כי משלא קוימו הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולא נמסרה כל הודעה לעירייה בזמן אמת על דבר זהות המחזיק בפועל בנכס, הרי שהנתבעים כבעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס, מכוח היותם יורשיו של המנוח (בהיעדר כל צו קיום צוואה ו/או צו ירושה המורה אחרת), חבים ביחד וכל אחד לחוד בחוב הארנונה בהתאם להוראות סעיף 316 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

הנתבעים אינם חולקים על כך שקיים חוב ארנונה בגין הנכס, אך הם חלוקים מי מביניהם חב בחוב הארנונה נשוא כתב התביעה.

הנתבעים חלוקים ביניהם למי הועברה החזקה בפועל בנכס. הנתבע 1 טוען שהוא אינו המחזיק בנכס והחזקה הועברה אל הנתבע מס' 2.


הנתבע מס' 2 טוען שהחזקה בנכס הועברה אל הנתבע מס' 1 והנתבעת מס' 3.
כנגד הנתבעת מס' 3 ניתן

פסק דין
.


רקע עובדתי:

על פי רישומי משרד הפנים המנוח נפטר ביום 25.4.1995. הרישום בנכס הועבר על שם אשתו, הנתבעת מס' 3 ובניו הנתבעים 1 ו-2.

התובעת שלחה מכתב לנתבעים בדצמבר 2006 בנוסח זה:

"...בהתאם לרישומים המצויים בידי עיריית ירושלים הינך מחזיק/ה או החזקת מכח בעלות/ירושה/חוזה שכירות/רשות שימוש/ פלישה בכס הנ"ל. בהתאם לסמכותי לפי סעיפים 287/8 לפקודת העיריות (נוסח חדש) בדבר הגשת ידיעות וסילופן הנך נדרש להמציא לידי הח"מ כל מסמך או עדות המצויים ברשותך בנוגע לכס האמור.
...היה ולא תתקבל תגובתך בתוך 21 יום, נאלץ לראות בכך משום הסכמה
לחיובך בתשלום חובות ארנונה וינקטו נגדך אמצעי אכיפה כמתחייב בחוק."

בעקבות מכתב זה הגיש הנתבע 1 תצהיר מטעמו לפיו הוא אינו המחזיק בנכס וכי מדובר בנכס שנמסר לנתבע מס' 2 מכוח ירושה. העתק תצהיר זה צורף כנספח ה' לסיכומי התובעת. אף אחד מהנתבעים 1-3 לא השיג על חיוביו בחוב הארנונה ולא הגיש כל השגה למנהל הארנונה בגין רישומו כמחזיק בנכס, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו- 1976. בנוסף ניסתה התובעת לפעול בדרך של ביקורת בנכס על ידי נציג מטעמה- סוקר, לבדיקה המחזיק בפועל בנכס. בשל היעדר שיתוף פעולה עם דיירי הנכס, לא הצליחה להיכנס לנכס ולאתר את המחזיק בפועל. בעקבות זאת החליטה התובעת להגיש תביעה כנגד הנתבעים כדי שבית המשפט יחליט מיהו המחזיק בנכס בפועל.

לטענת התובעת אשר שכרה את שירותיו של חוקר פרטי נמצא כי הנתבע 1 הוא המחזיק בנכס וכן בדירות נוספות באותו בניין מגורים. על פי רישומי התובעת שהוגשו לבית משפט וסומנו כ-נ/1 ונ/2 הנכס מצוי בבית משותף בכתובת אלעיסאוויה 84. לפי נ/2 נערכה ביקורת בבית המשותף ביום 12.2.1987 על ידי סוקר מטעם התובעת. בעת הביקורת היו 6 נכסים בבית המשותף כשכל יחידה מוחזקת על ידי דייר אחר. ביחידה נשוא תביעה זו נרשם המנוח כמחזיק בנכס.


החוקר הפרטי במסגרת חקירתו ועדותו אישר כי הנתבע מס' 1 מתגורר בדירה המצויה בבניין המצוי בתצלום האוויר שקיבל מאת העירייה שלפיו ניתן להבחין בנכס המזוהה לפי גוש וחלקה.

הנתבע 1 טוען כי הרישום בנכס הועבר על שם אימו ואחיו הנתבעים 2 ו-3 , אך לא צירף מסמך המעיד על כך. כמו כן הוא טוען כי הנכס נשוא התובענה הוא מס' 84 ואילו הוא מתגורר בנכס מס' 81 ולפיכך הסוקרים טעו בבירורים שערכו לגבי המחזיק בנכס. הנתבע 1 הגיש תצהיר בו טען כי אינו מחזיק בנכס, אלא אחיו וילדיו הם המחזיקים בנכס.

הנתבע1
העיד כך:

"אני צריך להיות יורש של אבי אבל לא קיבלתי כלום. יכול להיות שיש צו ירושה
והוא מוחזק אצל אחיו של נתבע 2.
אני הלכתי אל אחי ישבנו והתווכחנו בעניין הארנונה, כי הם יושבים בעיזבון של
אבא שלי ואני יושב בנכס שלי".

(ע"מ 11 שורות 17-18 לפרוטוקול בית המשפט).


הנתבע 2 טוען כי אינו מחזיק בנכס ואף הצהיר על כך בכתב בפני
עיריית ירושלים.
הנתבעים לא צירפו לתיק בית המשפט צו קיום צוואה או צו ירושה.


דיון:

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כדלקמן:

"נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם- ואם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו- למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה."



סעיף 316 לפקודת העירייה קובע כך:

"מקום שהוטלה ארנונה לפי הוראות הפקודה על בעל של בנין או קרקע, שהם בבעלות משותפת, מותר לגבותה מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו של כל אחד בבניין או בקרקע, והוא רשאי לעקל את ההכנסה מן הבניין או הקרקע עד שיגבה את הסכום המגיע משאר הבעלים המשותפים."
המונח מחזיק הקבוע בפקודת העיריות (נוסח חדש) לצורך חיוב בארנונה : מחזיק הוא מי שמחזיק בנכס פיזית כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר. הפסיקה הרחיבה את הפרשנות למונח וקבעה כי מחזיק הוא גם מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. כמו כן נקבע כי הזיקה הקרובה ביותר לנכס מתקיימת גם אם המחזיק אינו עושה שימוש בפועל בנכס, וראה לעניין זה בג"צ 227/84 פרופיל חן נ' המועצה המקומית יבנה, פ"ד לח (4) 413.
בעת"מ 48964-11-10 מוחמד גולאני נ' עיריית ירושלים פורסם בנבו ביום
27.2.2011 פסק בית המשפט המחוזי כי על יורש חלה חובת הדיווח לעירייה בדבר פטירת המנוח וכן מסירת הודעה כדין על העברת החזקה בנכס למחזיק בפועל בו:

"אין חולק כי העותרים לא מסרו כל הודעה מבעוד מועד, כחובתם על פי החוק סעיפים 325, 326, ו-330 לפקודת העיריות ובנסיבות אלה אין להטיל על העירייה את הנטל להעריך את מצבו של הנכס שנים אחורה, על יסוד טענות הנטענות בהווה..איש לא מנע מהעותרים לכבד את הוראות החוק, לפנות לעירייה בהודעה על מות אביהם ולבקש ה לפטור את הנכס מתשלום ארנונה בזמן אמת, מה שהיה מאפשר לעירייה לבדוק את נכונות הטענה..."
"לכך יש להוסיף כי העותרים מחויבים היו לדווח למשיבה 1 על כך שהנכס עבר לחזקתם לאחר מות אביהם, לשאת בחיוב הארנונה או לטעון לפטור מטעם זה או אחר. כאמור, העותרים נמנעו מלקיים חובה זו, וכפי שראינו לעיל, במהלך התקופה שחלפה, פעלה משיבה 1 לגביית חיובי הארנונה, תוך ניסיון לברר את זהות המחזיקים בנכס לאחר שהתברר לה כי אביהם של העותרים נפטר".


לפיכך על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי הם הודיעו על שינוי מחזיקים בנכס.
בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות ההודעה חייבת להיות בכתב.




במקרה דנן הנתבעים לא טענו ולא מסרו כל הודעה על עזיבת הנכס עד להגשת התביעה נגדם. משלא עשו כן לאחר פטירת המנוח, הרי שהנתבעים הינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס, מכוח היותם יורשי המנוח ובעלי הזכויות הקנייניות בנכס ובשל כך להם יש את השליטה אל הגישה לנכס ועל השימוש בו.


מעבר לכך, המחוקק לא התכוון בסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות ,להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא חייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את מצב השטח לאישורו. וראה לעניין זה בבר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ פורסם בנבו :


"אין מדובר בחובה יציר ההלכה הפסוקה, אלא בחובה מכח חוק שהוחלה על האזרח כלפי הרשות, אשר נועדה ביסודה, לקדם את האינטרס הציבורי בהקלה על מערכת הגבייה של מיסי העירייה מצד אחד, ובחסכון לקופה הציבורית שהיה נמנע אילו נדרשה העירייה לקיים מנגנון מעקב אחר שינויים בשטח לצורך קביעת זהות המחזיקים בנכסים החייבים בארנונה בתחומה. מנגד, חובת ההודעה שהוטלה על האזרח כלפי הרשות הציבורית היא מינימלית במידת ההכבדה שהיא מטילה על האדם,
והיא אינה עומדת בכל יחס שהוא לדרישה – שאיננה מנויה כלל בחוק – כי הרשות המקומית תבדוק מיוזמתה, בהתקיים נסיבות מסוימות, את השנויים בזהות המחזיקים בנכסים בשטחה. החוק לא במקרה הטיל את חובת ההודעה הסטטוטורית על המחזיק בנכס, ולא קבע דבר באשר לחובת הרשות המקומית לבדוק בעצמה שינויים אפשריים שחלו בזהות המחזיק בנכס בשטחה. ההסדרה הסטטוטורית מתמקדת במקרה זה כל כולה בחובתו של האזרח כלפי הרשות – המגלמת את הציבור הרחב, ולא במקרה הוטלה על הרשות חובה סטטוטורית נגדית לבצע בדיקה מטעמה שתוצאות אי קיומה עשויות לפטור מחזיק
שלא עמד בחובת ההודעה מתשלום מלוא הארנונה או חלקה. הסקת קיומה של חובה כזו על הרשות מכוח עקרונות כלליים עלולה לסכל את תכליתו של החוק, שעיקרה בחיוב המחזיק בנטל קל של הודעה, ושחרור הרשות מהשקעת משאבים באיתור המחזיק בפועל בנכס לצורך חיובו בארנונה. בסביבה החקיקתית בה אנו מצויים, אתקשה לאתר קיומה של חובת הגינות מצד הרשות, הנשאבת מכח עקרונות כלליים, אשר בכוחה לגבור על חובה סטטורטית החלה על האזרח, ולפטור אותו במצבים מסויימים מתשלום המס חרף הפרת חובתו על פי החוק."



בע"א 177/60 ציגלר נ' עיריית ירושלים, פ"ד יד (3) 1958 נקבע כי כל עוד רשומים הנתבעים בלוח השומה כמחזיקים, הם ורק הם, אחראים לתשלום הארנונה, אפילו נמצא כי לאמיתו של דבר אדם אחר היה המחזיק בנכס, היה מחובתם של הנתבעים לדאוג לתיקון לוח השומה- דבר שלא נעשה ולא הומצא לתובעת כל ראיה , כי מי מהנתבעים לא עושה שימוש בפועל בנכס. הנתבעים במסגרת תצהיריהם וראיותיהם לא הראו כי אינם מחזיקים בנכס או כי אינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס ולא הצביעו על כך שרישומי התובעת אינם נכונים. כמו כן איש מן הנתבעים לא טען כי אינו יורשו של המנוח.


במקרה דנן, התביעה מוגשת נגד יורשי המנוח ולפיכך התובעת אשר הוכיחה
כי קיים חוב על הנכס
הרי שברור שחוב זה צריך להיות משולם על ידי היורשים.
אין בית המשפט צריך להכריע מיהו החייב, אלא יש לחייבם יחד ולחוד. לאחר תשלום החוב, במידה וידרשו שיפוי אחד מן השני יוכלו לפנות בתביעה נפרדת לבית המשפט. לאור זאת אני קובע כי הנתבעים 1 ו-2 חייבים בכל סכום הארנונה יחד ולחוד ובסך הכל ישלמו לעירייה 48,116 ₪, בצירוף, הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות החוק החלות על חובי ארנונה.
חיובם זה הינו ביחד ולחוד עם חיוב הנתבעת 3 שנגדה ניתן כבר פס"ד.
בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1 ו-
2
ביחד ולחוד בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.





קלדנית: כרמלה עובדיה






תאמ בית משפט שלום 11051-03/10 עירית ירושלים נ' מוסא חמדאן, מחמוד חמדאן (פורסם ב-ֽ 25/06/2013)