פסקי דין על ר.י.ו.החברה המרכזית להפצת רכב | פסקי דין על נחום שמעון | פסקי דין על מסיקה חיים |

200811/03 הפ     24/08/2004




הפ 200811/03 ר.י.ו.החברה המרכזית להפצת רכב נ' נחום שמעון, מסיקה חיים




1
בתי המשפט
הפ 200811/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/8/2004
תאריך:
כב' השופט תמיר מיכאל

בפני
:
ר.י.ו.החברה המרכזית להפצת רכב

בעניין:
מבקשת
- נ ג ד -
1 . נחום שמעון

2 . מסיקה חיים
משיבים
פסק דין
פסק דין
זה ניתן בהמשך להמרצת הפתיחה, אשר הוגשה ע"י המבקשת, בה נתבקש בית משפט זה להצהיר כי הליך התפיסה כפי שבוצע ביחס לרכב מסוג שברולט לומינה שמספרה 25-699-18 להלן "הרכב", במסגרת תיק הוצל"פ 1-03-67770-12 בחדרה, נעשה שלא כדין ולפיכך יש לבטלו. עוד נתבקש בית המשפט להצהיר כי הרכב הוא בבעלות המבקשת וכי הבעלות נקייה מכל חוב, שיעבוד, עיקול או זכויות צד ג' כלשהן.

טענות המבקשת בתובענה

בבקשתה טוענת המבקשת, חברה פרטית המשמשת כמפיצה של רכבים מסוג ב.מ.ו., כי בין שאר עיסוקיה עוסקת במכירה וברכישה של רכבים.

בהסתמך על העתק של הסכם רכישה מצורף, טוענת המבקשת כי ביום 25/02/03 רכשה את הרכב וקיבלה חזקה בו. עוד נטען כי ביום 18/06/03, כלומר כ-4 חודשים לאחר רכישת הרכב, כאשר הרכב מצוי באחזקת המבקשת, ביצע המשיב 2 הליך של תפיסה ברכב וזאת בגין חובות של המשיב 1 ולא של המבקשת.

המבקשת מציינת כי הבעלות ברכב, כפי שרשומה במשרד הרישוי, לא הועברה על שמה.

לטענת המבקשת, לאחר מכירת הרכב ע"י המשיב 1 הסכים לתפיסתו ע"י המשיב 2 וזאת בשל חוב כספי העומד ביניהם.

המבקשת טוענת כי החזקה ברכב היא לצורך העניין הגורם הפומבי המעיד על בעלות, וכתוצאה מכך היעדר חזקה של המשיב 1 שוללת את בעלותו למרות הרשום במשרד הרישוי, כך, שההליך שבוצע ביחס לרכב לטובת המשיב 2 אינו תקף, מאחר ובוצע בשל חובות המשיב 1.

לעניין זה טוענת המבקשת כי הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד.

טענת המשיבים בכתב התשובה

בכתב התשובה להמרצת הפתיחה טוענים המשיבים כי ביום 10/08/02 נפגש המשיב 1 עם מר לוגסי אברהם, עם אחותו לוגסי אביגייל, ועם אשתו, אקונין דורית בראשון לציון.

בפגישה סוכם כי המשיב 1 ימכור את הרכב לאביגייל, בתמורה לטלויזיה פלסמה 42 אינץ' שערכה 28,000 ₪, שתועבר מחנות מכשירי החשמל של אוקנין דורית, ושני שיקים ע"ס 19,000 ₪ כל אחד. הצדדים ערכו את התנאים במסמך בו הוסכם כי במידה ולא יומצאו הטלויזיה והשיקים בתוך שבוע, העסקה בטלה. מסמך זה לא הומצא לבית המשפט.

לאחר כשבוע התקשר מר לוגסי וטען כי לא יוכל לספק את הטלויזיה, אך הציע כי אביגייל לוגסי תשלם סך 5,000 ₪ במזומן בתוספת שני שיקים דחויים ע"ס 25,000 ₪ לתאריכים 15/01/03, ו-31/12/02.

ההצעה נתקבלה, ובזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים נקבע כי אם יחזרו השיקים יוחזר הרכב לבעליו, והוא יפוצה בנוסף על סך של 20% מערך הרכב, כאשר אותם 5,000 ₪ ששולמו במזומן יכסו את הסכום הנדרש במידה ויחזרו השיקים.

על רקע זה לא הועברה הבעלות ברכב למבקשת, וכן לא הועבר רשיון הרכב, שכן טרם נפדו השיקים הדחויים.

לאחר שלא כובד השיק הראשון שנמסר ניסה המשיב 1 לאתר את הרכב, אולם החנות למוצרי החשמל של אביגייל נמצאה סגורה, ואת אברהם ואביגייל לא ניתן היה לאתר.

המשיב 1 הקפיא את רשיונות הרכב במטרה למנוע העברת הבעלות בו, ואת השיקים שבידיו העביר למשיב 2, לו היה חייב כספים, בכדי שיפדה את הכסף.

לאחר מספר חודשים נמצאה המכונית במגרש המבקשת, והמשיב 2 ביצע שיעבוד על הרכב בכדי להשיב כספו באמצעות מכירת הרכב.

טענות המשיבים

המשיבים טוענים כי טענת המבקשת כי מסמכי הרכב ברשותה, נוגעת למסמכי הרכב ההיסטוריים, בו רשום אדם שמכר את הרכב למשיב 1 כבעלים.

לטענת המבקשת כי ההסכם שנחתם בין הצדדים היה מול נציגו של גור אריה - לוגסי, נטען כי לוגסי אינו נציגו של גור, וכי מעולם לא הוצג כל ייפוי כוח המעיד על כך.

עוד נטען כי במועד המכירה היו רשיונות הרכב במצב של הקפאה למשך חודש ימים בשל חיפושי הרכב.

בנוסף נטען כי תום ליבה של המבקשת פגום, מאחר ולא ביררה בכל דרך שהיא שמר לוגסי הוא בעל זכות כלשהי ברכב.

התמורה המוצגת ע"י המבקשת אותה העבירה עבור הרכב הינה בשיקים חוזרים של לקוח אחר, דבר המעורר תמיהה לגבי הסכמת המוכר לתנאי זה.

הרשיון שהוצג ע"י מר לוגסי לא היה רשום על שמו.

העברת החזקה אינה מעבירה את הבעלות, במידה וקיים תנאי מתלה בהסכם הרכישה שלא מולא.

דיון ההוכחות

לדיון שהתקיים ביום 26/10/03 לא התייצבה המבקשת, על אף שהוזמנה לדיון כדין, ובהמשך לכך נדחתה התביעה, ובית משפט זה הורה על המשך הליכי הוצל"פ בתיק.

ביום 06/11/03 הוגשה לבית משפט זה בקשה לביטול החלטתו הנ"ל, ולאחר העברתה לתגובת המשיבים הוחלט ע"י בית המשפט לפתוח התיק, ונקבע מועד לדיון חלופי.

בדיון אישר מר רוני וייס, מנהל השיווק והבעלים במבקשת את חתימת ידו על הסכם הקנייה של הרכב, וטען כי לפי נהלי החברה, החתימה על חוזה מכר מסתמכת על החזקה ברכב. עוד טען כי כל רכב שנקלט בחברתו נבדק במשרד הרישוי האם משועבד, מעוקל או גנוב. לשאלת ב"כ המשיבים טען כי בבדיקה זו ניתן לחשוף גם הקפאת הרישיון, אולם הקפאה, אף אם נגלית, אינה מונעת עסקה.

עוד העיד מר וייס, כי לוגסי היה חייב לחברה הקשורה עם המבקשת כספים, וכי התמורה לרכב הועברה דרך חשבוניות של העברת כספים, ובדרך של קיזוז.

המשיב 1 העיד, בין השאר, כי נמנע מלהגיש תלונה למשטרה אודות הרכב מאחר וההסכם עמד לצדו ובשל החזקתו ברישיון הרכב.

עוד העיד כי מרגע החזרת השיקים התקשר לאביגייל, שהבטיחה כי תסדר את העניין. בשבועות הבאים קנה רכב אחר, והעביר את השיקים לאדם נוסף שיצר אף הוא קשר עם אביגייל כאשר השיקים חזרו, רק כאשר נאלץ לעשות העברות בנקאיות לאותו בחור אליו העביר השיקים החליט לפעול בהוצל"פ עם השיקים שהיו מצויים בידיו.

טענות המבקשת בסיכומיה

בסיכומים שהוגשו מטעם המבקשת חזרה על טענותיה הקודמות והוסיפה כי:

1. 1. המבקשת בצעה עסקה מסחרית כשרה כאשר רכשה את הרכב במהלך עסקיה הרגיל.
2. 2. המבקשת נתנה תמורה מלאה בגין הרכב, ללא חשיבות האם מדובר בכסף או בכיסוי חובות.
3. 3. המבקשת בדקה את הרכב בהיבט פלילי, ובשעבודים, ווידאה כי יש ביכולתה לנהוג ברכב מנהג בעלים מלא.
4. 4. המשיבים הנם חברים שהחליטו לבצע ברכב הליך תפיסה 4 חודשים לאחר מכירתו בשל חוב הקיים ביניהם אשר לגביו אין אסמכתא, ומועד פירעונו לא התגבש.
5. 5. המשיב 1 לא פעל כאדם סביר להשבת רכושו הנטען, לא פנה למשטרה, ולא פנה לבית המשפט בבקשת עיקול תואמת.

סיכום טענות המשיבים

בסיכומים שהוגשו מטעם המשיבים נטען בין השאר כי:

1. 1. טענותיו של מר רוני וייס לפי עדותו הנן עדות שמיעה.
2. 2. התנאים להסכם המכר כפי שמופיעים בהסכם קנייה מטעם המבקשת מכילים תניה לפיה חלק מן ההסכם הוא העברת בעלות ברכב, כאשר בהסכם הנדון לא נחתם כל מסמך הנוגע להעברת הבעלות.
3. 3. טענתו של נציג המבקשת כי החזקה היא זו המעידה אצלו אודות הבעלות ברכב מהווה היתממות. חברה העוסקת ברכבים מבינה בבעיות העשויות להתרחש בשל גישה זו.
4. 4. ייפוי הכוח של גור גדעון, שעל בסיסו טוענת המבקשת נחתם החוזה, מעולם לא הוצג או ניתן למבקשת.
5. 5. במועד המכירה היו הרשיונות כבר מוקפאים מזה למעלה מחודש.
6. 6. נטען היעדר תום ליבה של המבקשת העולה במספר היבטים:
6.1 6.1 אם אמנם, כפי שהעיד נציג המבקשת, היה נבדק הרכב אצל משרד הרישוי, היתה ההקפאה המצויה על הרשיון נגלית למבקשת.
6.2 6.2 ייפוי הכוח שנטען כלל לא ניתן.
6.3 6.3 התמורה לרכב לא הועברה בכסף, אלא בשיקים חוזרים של לקוח אחר.
7. 7. מאזן הנזקים נוטה לעבר המשיבים שהשקיעו 49,000 ₪ וקיבלו 5,000 בלבד, כאשר המבקשת אינה מפסידה דבר שכן בהחזרת הרכב, עדיין יהיה חב הלקוח גמליאל גילה את הסך בו זוכה בגין הרכב.

דיון

המבקשת הגישה את התובענה ועל כן נטל ההוכחה מוטל עליה להוכיח את התובענה.

מר רון וייס מטעם המבקשת הצהיר בסעיף 3 בתצהירו אשר הוגש בתמיכה לתובענה כי "הרכב נשוא הבקשה נמכר למבקשת ביום 25/2/03" וכראיה לכך צורף העתק מהסכם הרכישה אשר סומן כנספח א'.

בסעיף 10 בתצהירו הנ"ל התייחסות נוספת לרכישת הרכב עצמו והוצהר כי "ביום 25 בפברואר 2003 עברה הבעלות ברכב כדין למבקשת עת רכשה את הרכב בתום לב ובתמורה, כשבמועד זה היה הרכב נקי מכל חוב, עיקול, שעבוד, או זכות צד ג' כלשהי."

בסעיף 11 הוצהר כי מיום 25/2/03 היתה המבקשת בעלת הזכות הבלעדית להחזיק ולהשתמש ברכב ולעשות בו כל דבר וכל עסקה ולנהוג בו כמנהג בעלים.

עיון בהסכם הקנייה אשר צורף לתצהירו של מר וייס מעלה כי ההסכם נערך בין המבקשת ובין "לוגסי אברהם מיופה כוחו של גור גדעון" - המוכר, כאשר "ישלם הקונה למוכר סך של 35,000 ₪" וכאשר "למוכר ידוע והוא מסכים כי התמורה הרשומה בסעיף 3 תועבר לקמור רכב בע"מ לזכות לקוח מספר 1681080257 ע"ש גמליאל גילה ע"ח צקים חוזרים".

המבקשת לא טרחה לזמן את מר גור גדעון לעדות לחיזוק טענתה לפיה מר גדעון גור מכר למבקשת את הרכב באמצעות מיופה כוחו מר לוגסי אברהם.

המבקשת לא הצליחה להוכיח ולו לכאורה כי ניתנה תמורה כלשהי בגין רכישת הרכב. לא הוצגה חשבונית ו/או קבלה וכן לא הוצג תדפיס חשבון בנק אשר מעיד ולו לכאורה על ביצוע תשלומים כלשהם בגין הרכב. בנוסף לכך, אין בפני
בית המשפט עדותה של הגב' גמליאל לפיה אכן קבלה את מלוא הסכומים שהיתה אמורה לקבל דרך חברת קמור רכב בע"מ.

כמו כן, המבקשת כלל לא הוכיחה ולו לכאורה כי ביצעה בדיקות ראויות במשרד הרישוי בטרם רכישת הרכב, באשר למצב הרכב ובעליו הרשומים. מר וייס אף העיד כי לא טיפל אישית בעיסקה לרכישת הרכב.

בנוסף לכל האמור לעיל לא ברור כיצד "שיקים חוזרים" מהווים תמורה מליאה בגין רכישת הרכב ואין בפני
בית משפט זה הסבר כלשהו בקשר לכך.

מנגד, המשיב 1 הציג ראיות מטעמו מהן עולה כי אכן מכר את הרכב לידי אוקנין דורית וכי הוסכם כי במידה והשיקים יחזרו הרכב יחזור לבעליו והקונה יתן פיצוי בסך של 20% מהרכב.

המשיב 1 הוכיח כי אכן נרשם כבעלים של הרכב אשר נרכש מגור גדעון קודם לכן וכי השיקים של דורית אוקנין אכן חזרו ולא כובדו ועל כן היה זכאי לקבל את הרכב בחזרה. בנוסף לכך המשיבים הוכיחו, כי לו המבקשת היתה עורכת בדיקה כיאות במשרד הרישוי אכן יכלה לדעת כי הרישיון הוקפא והופקד ביום 12/1/03.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי המבקשת אכן לא הוכיחה כי היא רכשה את הרכב בתום לב ואם בכלל ועל כן הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם לכ"א מהמשיבים סך של 2,500 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן ביום 24/8/04 בהעדר הצדדים.
_____________
מיכאל תמיר, שופט








הפ בית משפט שלום 200811/03 ר.י.ו.החברה המרכזית להפצת רכב נ' נחום שמעון, מסיקה חיים (פורסם ב-ֽ 24/08/2004)