פסקי דין על פביאן דה פאס | פסקי דין על שלמה חרף | פסקי דין על ישרוטל |

4109/13 בשפ     07/07/2013




בשפ 4109/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס, שלמה חרף, ישרוטל בע"מ




החלטה בתיק בש"פ 4109/13

בבית המשפט העליון


בש"פ 4109/13
בש"פ 4138/13


לפני:

כבוד השופט א' שהם


העוררת בבש"פ 4109/13:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבה בבש"פ 4109/13 והעוררת בבש"פ 4138/13:

פביאן דה פאס


נ


ג


ד

המשיבים בבש"פ 4138/13:

1. מדינת ישראל



2. שלמה חרף



3. ישרוטל בע"מ

ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בצ"א 15202-09-12, מיום 9.5.2013, שניתנה על-ידי כב' השופט נ' אבו טהה

תאריך הישיבה:
י' בתמוז התשע"ג (18.6.2013)

בשם העוררת בבש"פ 4109/13 והמשיבה בבש"פ 4138/13:

עו"ד יעל שרף
; עו"ד עפרה לוי
; עו"ד ענבל חיים


בשם המשיבה בבש"פ 4109/13 והעוררת בבש"פ 4138/13

:

עו"ד גיל דחוח
; עו"ד גלית רוטנברג
;
עו"ד עומר בללי





החלטה

1.
לפניי עררים הדדיים של המאשימה (להלן:

העוררת
) ושל הנאשמת בת"פ 55558-12-11 (להלן:
המשיבה
), על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט
נ' אבו טהה
), בצ"א 15202-09-12, מיום 9.5.2013, שבמסגרתה התקבלה, באופן חלקי, בקשתה של המשיבה לעיין בחומרים שונים, המהווים לטענתה "
חומר חקירה
", לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:
חוק סדר הדין הפלילי
או
החוק
).


ביום 10.6.2013, הוריתי, לבקשתה של העוררת, על עיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי, עד להכרעה בעררים, אשר הגישו הצדדים לבית-משפט זה.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיבה

2.
ביום 29.12.2011, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד המשיבה, כתב אישום הכולל 6 אישומים, ובמסגרתו ייוחסו לה העבירות הבאות: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין
)
(ריבוי עבירות); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גניבה בידי עובד, לפי סעיף 383(א)(1), בקשר עם סעיף 391 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); 6 עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון לגניבה בידי עובד, לפי סעיף 383(א)(1), בקשר עם סעיפים 391 ו-25 לחוק העונשין; ו-2 עבירות של אחסנת מידע כוזב, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

3.
בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי החל מיום 1.4.2000 ועד ליום 27.1.2010, עבדה המשיבה כחשבת שכר רשתית, ברשת המלונות "

ישרוטל
" (להלן:
החברה
או

הרשת
)
, ובמסגרת תפקידה זה, היא הופקדה על הכנת משכורותיהם של עובדי החברה בשבעת מלונות הרשת בעיר אילת. בכלל זה, היתה המשיבה ממונה על הליך תשלום שכרם של עובדי הרשת, אשר קיבלו את משכורתם (וכן תשלומים אחרים, כגון מפרעות שכר ו"
גמר חשבון
"), בכסף מזומן או בהמחאות. במסגרת זאת, הפיקה המשיבה את תלושי השכר והזינה את נתוני השכר אל מערכת המחשב של החברה. לאחר מכן, הדפיסה המשיבה את ההמחאות, שבאמצעותן שולמו השכר או התשלומים האחרים, והעבירה אותן לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. לאחר שנחתמו ההמחאות, הן הועברו, על-ידי המשיבה, לידי הקופאית הראשית של החברה, כדי שזו תפרע אותן בבנק ותקבל תמורתן כסף מזומן, אותו העבירה המשיבה, באמצעות מחלקת משאבי האנוש, לידי העובדים. בנוסף לכך, הופקדה המשיבה על הכנת פקודות שכר חודשיות, כחלק מהוצאות השכר של החברה, לצורך הזנת הנתונים למערכת הנהלת החשבונות של החברה.


במסגרת
האישום הראשון
טוענת העוררת כי, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הועסקו במלונות הרשת באילת עובדים רבים, בעיקר ממוצא סודני, אשר קיבלו את משכורתם (וכן תשלומים אחרים) במזומן. במסגרת תפקידה, הכינה המשיבה, מידי חודש, רשימה מפורטת של אותם עובדים המקבלים את משכורתם במזומן, ולאחר מכן היא הכינה, בעבור כל עובד ברשימה, מעטפה ריקה שעליה רשמה את שמו ואת סכום המזומן שיש לשלם לו – בהתאם לרשימה הכללית שהכינה. לאחר זאת, הדפיסה המשיבה המחאה בסכום הכולל, שאותו יש לשלם לעובדים בכסף מזומן, בהתאם לרשימה שהכינה, והעבירה אותה, ביחד עם הרשימות הנ"ל, לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. לאחר שנחתמה ההמחאה, העבירה אותה המשיבה לידי הקופאית הראשית של ישרוטל, אשר המירה אותה בבנק לכסף מזומן. את הכסף המזומן, חילקה הקופאית הראשית (לעיתים לבדה ולעיתים בסיועה של המשיבה או בסיועם של אחרים) למעטפות שהוכנו מבעוד מועד. את אותן מעטפות, לקחה המשיבה למשרדה, ומסרה אותן לנציגי מחלקת משאבי האנוש של המלונות, כדי שיעבירו את התשלום המזומן לידי העובדים.


בכתב האישום מתוארים (בטבלה א') 282 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה את הרשימות שהכינה, בכך שהוסיפה להן שמות אנשים, שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם כבר הסתיימה, או שמות של עובדים שכלל אינם מקבלים את משכורתם במזומן. על יסוד רשימות מזויפות אלה, הכינה הקופאית הראשית, מבלי שהיתה מודעת לאמור לעיל, מעטפות עודפות עם כסף מזומן, אשר נועדו לתשלום משכורתם של אותם עובדים פיקטיביים, אותן נטלה המשיבה לעצמה. בדרך זו, כך נטען, קיבלה המשיבה במרמה סכום של 2,889,466 ₪.


במסגרת
האישום השני
נטען, כי בין יתר תפקידיה, הופקדה המשיבה על תשלום מפרעות שכר לעובדים, בסכום של עד 50% מגובה משכורתם. לאחר שקיבלה המשיבה, בדואר האלקטרוני או בקובץ מחשב, רשימה של בקשות למפרעות, היא הדפיסה המחאות בסכומי המפרעות והעבירה אותן, ביחד עם רשימת הזכאים, לחתימתם של מורשי החתימה בחברה. במקרים שבהם תשלום המפרעה נעשה במזומן, העבירה המשיבה את ההמחאות לקופאית הראשית, שהמירה אותן לכסף מזומן. את הכסף המזומן העבירה המשיבה לידיהם של נציגי מחלקת משאבי האנוש של המלונות, לצורך חלוקתו לעובדים. את ספחי ההמחאות העבירה המשיבה למחלקת החשבות
של הרשת, כדי שינכו משכר העובדים הנ"ל את סכום המפרעה שקיבלו.


בכתב האישום מתוארים (בטבלה ב') 389 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב ומסמכים שונים, באופן שבו הוסיפה לרשימות המקוריות, שמות של עובדים שכלל לא ביקשו מפרעה, או שמות אנשים שמעולם לא עבדו במלונות הרשת או שהעסקתם בחברה כבר הסתיימה, ובכך היא יצרה מצג שווא כלפי ישרוטל, לפיו אותם אנשים ביקשו מפרעה, ובקשתם אושרה. את המעטפות, שבתוכן כספי המפרעות לאותם עובדים פיקטיביים או אלו שכלל לא ביקשו מפרעות, נטלה המשיבה לכיסה, ואילו לחשבוּת השכר, היא העבירה רק את ספחיהן של ההמחאות, כפי שהופיעו ברשימת המפרעות המקורית. בדרך זו, קיבלה המשיבה במרמה, סכום של כ-1,717,728 ₪.


מעובדות
האישום השלישי
עולה, כי בהיות המשיבה אחראית על תשלום "
גמר חשבון
" לעובדים, שסיימו את עבודתם בחברה, היא קיבלה, בדואר האלקטרוני, רשימות של עובדים, שעתידים היו לסיים את עבודתם בחברה. לשם כך, הפיקה המשיבה תלושי שכר בגובה הסכום שהרשת הייתה חייבת לכל אחד מאותם עובדים, והדפיסה המחאות באותם סכומים. לאחר מכן, העבירה המשיבה את ההמחאות למורשי החתימה בחברה, ולבסוף היא העבירה את ההמחאות לאותם עובדים.


בכתב האישום מתוארים (בטבלה ג') 34 מקרים, שבהם זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב, באופן שבו היא הוסיפה לרשימות שהועברו אליה, לצורך "
גמר חשבון
", שמות של עובדים שככל לא התבקש כי יבוצע בעניינם גמר חשבון, או שמות אנשים שמעולם לא עבדו במלונות הרשת, או שהעסקתם ברשת כבר הסתיימה. המשיבה הפיקה בעבור אנשים אלה תלושי שכר, הדפיסה המחאות, והחתימה את מורשי החתימה עליהם. את ההמחאות העבירה המשיבה אל הקופאית הראשית וטענה כי יש לפרוע את ההמחאות כדי לשלם לאותם "
עובדים
" במזומן. לאחר מכן, העבירה המשיבה לנציגי מחלקת משאבי האנוש את הכספים ואת ההמחאות, התואמים את הרשימות המקוריות, ואילו את היתרה, היא שלשלה לכיסה הפרטי. באופן זה, כך נטען, קיבלה המשיבה לידיה במרמה סכום של כ-693,119 ₪.


במסגרת
האישום הרביעי
, נטען, כי ביום 24.1.2010 או בסמוך לכך, זייפה המשיבה רישומי מחשב, ובהם רשימות "
גמר חשבון
" של חמישה עובדים, שכביכול היו אמורים לסיים את עבודתם בחברה. מעשים אלה ביצעה המשיבה, כך נטען, בכוונה לקבל במרמה את כספי ישרוטל, ולאחר מכן לגנוב אותם. לשם כך, הזינה המשיבה למערכת הממוחשבת נתוני שכר שקריים לגבי אותם חמישה עובדים, והדפיסה בעבורם המחאות, שעליהן היא החתימה את מורשי החתימה. ביום 27.1.2010, ניגשה המשיבה לבית העסק העוסק במתן שירותי מטבע, הציגה את עצמה בתור עובדת אגף משאבי אנוש בישרוטל, תחת שם בדוי, וניסתה לפדות המחאה של החברה בסכום של כ-18,905 ₪. העובדת במקום חשדה כי מדובר בדברי כזב, ולכן החלה לערוך בירורים טלפוניים לגבי בקשתה של המשיבה. בתגובה, נטלה המשיבה את ההמחאה ועזבה את המקום. כדי להסוות את מעשיה, חזרה המשיבה למקום עבודתה, יצרה קשר עם מנהלת החשבונות של אחד ממלונות הרשת, והורתה לה לבטל את כל חמשת ההמחאות האמורות. במעשיה אלה ניסתה המשיבה, לכאורה, לקבל לידיה במרמה סכום של כ-93,012 ₪.



באישום החמישי
טוענת העוררת, כי במסגרת תפקידיה, הכינה המשיבה פקודות שכר בדבר הוצאות השכר החודשיות בכל אחד ממלונות הרשת, לשם הזנת הנתונים למערכת הנהלת החשבונות הממוחשבת של ישרוטל. במהלך שנת 2009, במספר מועדים שאינו ידוע במדויק לעוררת, הכינה המשיבה פקודות שכר כוזבות, בכך שרשמה בהן הוצאות שכר גבוהות מהוצאות השכר האמיתיות של המלונות השונים, וזאת כדי להסוות את המעשים המתוארים באישומים הראשון והשני, כאמור לעיל.


במסגרת
האישום השישי
, נטען, כי בין יתר תפקידיה, הופקדה המשיבה על הכנת תלושי שכר לחברי להקות זרות, אשר הועסקו במלונות הרשת באילת. כך, בין השנים 2008 ל-2009, ב-19 מקרים שונים (כמתואר בטבלה ה'), זייפה, לכאורה, המשיבה רישומי מחשב בנוגע לשכר ששולם לחברי הלהקות הזרות. זאת, במטרה להסוות את מעשיה הנטענים באישומים הראשון, השני והשלישי שבכתב האישום, כמתואר לעיל. במעשים אלה, כך נטען, אחסנה המשיבה, באמצעות עובדת אחרת, מידע כוזב במחשבי החברה ועשתה פעולות שונות בנוגע למידע זה, "
כדי שתוצאות הפעולות תהיינה מידע כוזב ופלטים כוזבים, וכן גרמה לרישום כוזב במסמכי תאגיד בכוונה לרמות
".

הבקשה לקבלת חומר חקירה והחלטתו של בית משפט קמא

4.
ביום 30.7.2012, הגישה המשיבה לבית-משפט קמא, בקשה לקבלת חומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק או לחילופין, לקבלת צו להמצאת מסמכים, בהתאם לסעיף 108 לחוק. במסגרת בקשתה, הגישה המשיבה רשימה ארוכה של חומר, המצוי בידי החברה, המהווה לטענתה "

חומר חקירה
", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. לפיכך, עתרה המשיבה, כי בית-משפט קמא יורה לעוררת לתפוס את החומר הנ"ל, ולמוסרו לעיונה. באופן זה, עתרה המשיבה לקבל לעיונה את תיקיהם האישיים של מספר עובדים בחברה, כמו גם את חומרי החקירה והביקורת שנאספו בעניינם של מספר עובדים ברשת (לרבות בעניינה שלה עצמה); את דו"חות השכר של החברה, הנוגעים לתקופה הרלוונטית לכתב האישום ולעובדים המופיעים בכתב האישום; את רשימת כלל העובדים הלא ישראלים, אשר עבדו בחברה בין השנים 2009-2007, כפי שהם מופיעים במערכת "
חילן
", ובמידה שקיים לאותו עובד חשבון בנק, גם את פרטי חשבון הבנק; את קלסרי המפרעות, המתייחסים למתן מפרעות לכלל עובדי הרשת, החל מיום 1.1.2007 ועד למועד הגשת כתב האישום; את תדפיסי חשבונות העו"ש של החברה, על גבי מדיה מגנטית; את דפי ההפקדות והמשיכות, הנוגעים להמחאות הרלוונטיות לכתב האישום; ואת "
דו"חות 80
" המונפקים לישרוטל על-ידי חברת "
חילן
" (להלן:
דו"חות 80
)
, המתייחסים לפרק הזמן שבין ינואר 2007 לבין ינואר 2010.


ביום 2.9.2013, נקבע, כי הבקשה תידון בפני
המותב הדן בהליכי המעצר, ולא בפני
המותב הדן בתיק העיקרי.


ביום 4.11.2012, כיממה טרם הדיון בבקשה, הגישה המשיבה לבית-משפט קמא בקשה שנייה לקבלת חומר נוסף, אשר לשיטתה, גם הוא מהווה "
חומר חקירה
", במשמעותו של סעיף 74 לחוק. במסגרת בקשה זו, עתרה המשיבה לקבל לידיה את תיקה האישי, כפי שהיה בתוקף במחלקת כוח אדם של החברה ביום 27.1.2010; את תוכנן המלא של תיבות הדואר האלקטרוני שהיו ברשות המשיבה בעת שעבדה בחברה; את ההעתק המלא של הכונן הקשיח במחשב, אשר היה בשימושה של המשיבה, בעת שעבדה בחברה; את רשימת הפעולות הרלוונטיות, שבוצעו במערכת הנהלת החשבונות "
רוטשטיין
", המצויה בשימוש החברה; ואת כרטסת השכר, כפי שזו מופיעה במערכת "
חילן
", של כל עובד ששמו מאוזכר בכתב האישום.

5.
ביום 5.11.2012, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, הורה בית-משפט קמא לכל צד, להגיש, בכתב, את התייחסותו לטענות הצד השני, ובפרט נדרשה התייחסות לנטען בבקשתה השנייה של המשיבה. לאחר זאת, ביום 9.5.2013, מסר בית-משפט קמא את החלטתו בנדון, ובמסגרתה, הוא נעתר, כאמור, באופן חלקי, לבקשתה של המשיבה. בקצירת האומר נספר לקורא, כי, בהתייחס לבקשתה של המשיבה לקבל את תיקם האישי של שלושה מעובדי החברה, קיבל בית-המשפט את עמדת העוררת וקבע, כי, לאור מארג הראיות הקיים בתיק, הרי שאין בתיקים האישיים המבוקשים, כדי לתרום במאום להגנתה של המשיבה. בהקשר זה, הוסיף בית-המשפט וקבע, כי זכותם של העובדים לפרטיות גוברת על טענות המשיבה בעניין זה. בהתייחסו לדו"חות ביקורת השכר ולחומרים שנאספו במהלך הביקורת הפנימית בחברה, נעתר בית-משפט קמא, באופן חלקי, לבקשת המשיבה. בית המשפט הורה כי דו"חות ביקורת השכר לא יתפסו ולא יימסרו למשיבה, שכן מדובר "[בדו"חות]

המשיקים למערך החשבונאי של רשת ישרוטל בהיבט ספציפי – עמידתה של הרשת בהסכמים קיבוציים
", ולפיכך ברי שאין מדובר ב"
חומר חקירה
". ואולם, את דו"ח הביקורת, אשר ערכה החברה בנוגע לחשדות מושא כתב האישום, נדרשה העוררת להעביר לידי המשיבה, בהיותו של דו"ח זה, כך נקבע, בגדר "
חומר חקירה
", בעל חשיבות רבה להגנתה של המשיבה.


גם את בקשת המשיבה לקבל לידיה את רשימת עובדי החברה, בין השנים 2009-2007, דחה בית-משפט קמא, לאחר שקבע, כי היות שבכתב האישום לא נכללו שמותיהם של עובדים, אשר קם ספק בדבר נכונות הטענות לגביהם, ולאור העובדה שכתב האישום כולל טבלאות "
המפרטות לפני ולפנים את פרטי העובדים ששמותיהם שורבבו לרשימה השגויה
[אותה הכינה המשיבה],
[ו
את
] מלוא המידע והנתונים הרלוונטיים של השיקים
", הרי שאין בחומר המבוקש כדי לסייע להגנתה של המשיבה.


אשר לבקשת המשיבה לקבל לידיה את קלסרי המפרעות, קבע בית-משפט קמא, כי מכיוון שלב ליבו של האישום השני, המיוחס למשיבה, נעוץ בטענות בקשר לתשלומי מפרעות לעובדי החברה, הרי שככל וקיימים קלסרי מפרעות (ובהם מתועדים דרישות למפרעות, הנהלים הרלוונטיים להגשת מפרעה או בקשות למפרעה), המדובר ב"
חומר חקירה
", אותו יש להעביר לידי המשיבה. בהמשך, דחה בית-משפט קמא את בקשת המשיבה להעביר לידיה את תדפיסי חשבונות העו"ש של החברה בתצורה של מדיה מגנטית, וזאת, היות שהחומר אינו קיים בפורמט זה. בהתייחסו לבקשה בעניין דפי ההפקדות והמשיכות של ההמחאות מושא כתב האישום, קבע בית-משפט קמא, כי, חרף העובדה שנתונים אלה מהווים, לכאורה, "
חומר חקירה
"
הנוגע לליבת האישומים, הרי שלנוכח שיטת ההפקדה הייחודית הנהוגה בחברה (באמצעות חברת בלדרות), בצירוף הודעותיהם של נציגי הבנק והבלדרים אשר ביצעו את הפעולות, אין זה מן הנמנע שלא יהיה מתאם בין שמו של המוטב בהמחאה לבין מי שביצע את ההפקדה או המשיכה של אותה המחאה. לפיכך, לא מצא בית-משפט קמא להיעתר לבקשה בעניין זה. לבסוף, נתן בית-משפט קמא דעתו ל
דו"חות 80
, אותם ביקשה המשיבה לקבל לידיה, וקבע, כי חשיבותם של דו"חות אלה נלמדת מדבריה של באת-כוח העוררת, מהם עולה כי הדו"חות משקפים את הוצאות השכר האמיתיות של החברה, בעוד שדו"חות 30, המצויים בידי המשיבה, כוללים גם נתוני שכר כוזבים. לפיכך, הורה בית-משפט קמא על העברתם של דו"חות 80 לידי המשיבה.


לאחר זאת, נתן בית-משפט קמא דעתו לחומרים הנוספים, אותם ביקשה המשיבה לקבל במסגרת בקשתה השנייה. תחילה נקבע, כי לנוכח עמדת העוררת, אין כל מניעה כי תיקה האישי של המשיבה יועבר לידיה. בהמשך, הורה בית-המשפט על העברת תוכן תיבת הדואר האלקטרוני של המשיבה, כפי שנתפס על-ידי העוררת, ועל העברת כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת לחיובי השכר ולתשלום המפרעות בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. יחד עם זאת, דחה בית-משפט קמא את בקשתה של המשיבה לקבל לידיה את הנתונים המלאים המופיעים במערכת "
חילן
", או את הכונן הקשיח של המחשב, וזאת לאחר שקבע כי לא הוצגו על-ידי המשיבה טעמים מהותיים, אם בכלל, לתמיכה בבקשות אלה.


סיכומם של דברים, הורה בית-משפט קמא למסור לידי המשיבה את דו"חות הביקורת הנוגעים לחשדות, מושא כתב האישום; את קלסרי המפרעות, במידה שישנם כאלה; את
דו"חות 80
; ואת כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת לשכר העובדים, לחיובי המפרעות, ולחיובי שכר העבודה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.


שני הצדדים אינם משלימים עם קביעותיו של בית משפט קמא, ומכאן העררים ההדדיים שלפניי.

עררה של העוררת

6.
ביום 9.6.2013, הגישה העוררת ערר על החלטתו של בית-משפט קמא, וטענה, כי שגה בית-המשפט משקבע כי עליה להעביר לידי המשיבה ובאי-כוחה, חומרים שכלל אינם מצויים בידיה. לשיטתה של העוררת, כי בשים לב לתשתית הראייתית הקיימת בתיק, כלל לא היה מקום לתפוס חומרים אלה. זאת, כך נטען, משום, שמלכתחילה, לא הצביעו באי-כוח המשיבה על טעם מהותי, שלשמו נדרש אותו החומר להגנת מרשתם. משכך, טענה העוררת, כי "

הבקשה לעיין בחומרים אלה אינה אלה 'מסע דיג' מובהק, שחורג מעל ומעבר לזכות העיון בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ".
עוד הוסיפה העוררת וטענה,
בהקשר זה, כי העברת החומר צפויה להסב פגיעה קשה לפרטיותם של צדדים שלישיים.


כך, בהתייחסה
לקלסרי המפרעות
, טענה העוררת, כי, הלכה למעשה, ההגנה מבקשת לקבל לידיה את כל בקשותיהם של עובדי הרשת, לקבלת מפרעה בתקופה הרלוונטית, וזאת, כפי שטענו באי-כוח המשיבה, כדי לבחון האם נפלו טעויות בכתב האישום. ברם, לגישת העוררת, לנוכח הראיות הרבות שנאספו בתיק (לרבות הודעותיהם של עשרות עובדים ששמם מופיע ברשימות, ואשר נחקרו בנושא, והימצאם של ספחי ההמחאות שנפדו, המתייחסים לסכומי המפרעות, בחדרה של המשיבה); פעולות החקירה השונות שנעשו בנדון; ולאור העובדה שהלכה למעשה המשיבה היא שהייתה אחראית על נושא המפרעות בחברה, הרי שבקשתה של המשיבה, בעניין זה, מתמצית בניסיון ל"
מסע דיג מיותר ומובהק
". יתירה מזאת, לטענת העוררת, גם אם יתגלה כי נפלה טעות בנוגע לשם כלשהו, המופיע בכתב האישום, הרי שאין בכך כדי לשמש הסבר למעילה שיטתית ובהיקפים עצומים, כפי שנטען בכתב האישום, ולבטח שאין בכך כדי לאיֵין את הראיות המפלילות הרבות אשר נצברו בתיק. לבסוף, הוסיפה העוררת וטענה, כי גילוי הבקשות הנ"ל, עשוי לפגוע בפרטיותם של עובדי החברה, אשר ביקשו מפרעה כדין, היות שבקשות אלה כוללות מידע אישי רגיש שבעטיו התבקשה המפרעה.


אשר ל
דו"חות 80
, הבהירה העוררת, כי מדובר בדו"חות חודשיים, אותם מנפיקה חברת "
חילן
", והם כוללים את כל הוצאות השכר של חברת ישרוטל, בחתכים שונים. עוד הובהר, כי דו"חות אלה לא נתפסו במהלך החקירה והם מצויים בגנזך החברה, בין עשרות ארגזי מסמכים, המכילים, בין היתר, את הדו"חות הנ"ל. זאת, בניגוד ל
דו"חות 30,
אשר הועברו לידי באי-כוח המשיבה, הכוללים את רשימת העובדים, המקבלים את שכרם במזומן או בהמחאה, ואת שכר ה"
נטו
" שאותו מקבלים אותם עובדים. כלומר, בניגוד לקביעת בית-משפט קמא בעניין זה,
דו"חות 30
, בדומה לדו"חות 80, מבטאים נתוני
אמת
של הוצאות השכר של החברה, והשוני נעוץ בחיתוך אחר של נתוני השכר – הא ותו לא. עוד נטען, כי, היות שדו"חות 30 הם אשר היוו את מסד הנתונים, שעל בסיסו הוסיפה המשיבה את נתוני הכזב לרשימותיה, והיות שהאישומים המיוחסים למשיבה נוגעים אך ורק לרשימת הכספים המשולמים לעובדים ב
מזומן
, הרי שאין כל יתרון או רלוונטיות להגנת המשיבה בנתונים הנוספים המופיעים ב
דו"חות 80.
נטען בנוסף, כי אם לגישת המשיבה יש בדו"חות 80 מידע רלוונטי בנדון, הנטל להצביע על כך רובץ על כתפיה, ואין בהנמקתם של באי-כוחה, כי "
פירוט זה חשוב להגנת
[המשיבה],
כיוון שיש בו פרטים אשר יכולים לשפוך אור על סיפור המקרה
", כדי לספק. על-יסוד האמור לעיל, גורסת העוררת כי, גם בהקשר זה, בקשתה של המשיבה היא בגדר "
מסע דיג
", שאין לאפשרו.


בהמשך, התייחסה העוררת ל
כרטסת הנהלת החשבונות
, אותה נדרשה, כאמור, לתפוס ולמסור לידי המשיבה, וטענה, כי מדובר בכמויות עצומות של חומר, כאשר בית-משפט קמא כלל לא נימק מדוע חומר זה מהווה "
חומר חקירה
", אותו יש לאסוף ולהעביר לידי ההגנה. לטענת העוררת, גם כאן, מדובר ב"
מסע דיג
", חסר תכלית, בתוך "
אוקיינוס
" של חומר. עוד נטען, כי היה והמשיבה סבורה כי קיימים מסמכים
ספציפיים
העשויים לסייע לה בהגנתה, מעבר למסמכי הנהלת החשבונות הרבים שכבר קיבלה לידיה, עליה להגיש בקשה ממוקדת בעניין זה.

תגובת המשיבה לעררה של העוררת

7.
אשר לקלסרי המפרעות, נטען, כי חשיבותם של אלה להגנתה של המשיבה נעוצה בעובדה, כי, בניגוד לטענת העוררת, האחריות על תשלום המפרעות לא היתה בידי המשיבה, אלא באחריותם של עובדים רבים, אשר יכולים היו לבצע את הפעולות הנטענות בכתב האישום. עוד נטען, כי רק בעזרת קלסרי המפרעות תוכל ההגנה להצביע על אי-סדרים בנושא, ולהפריך את טענות העוררת ואת עדויותיהם של חלק מן העובדים אשר טענו, בכזב, כי לא קיבלו מפרעות שכר. בהתייחסם לדו"חות 80, ציינו באי כוחה של המשיבה, כי אכן טעה בית-משפט קמא משקבע כי בדו"חות 30, אשר נמסרו לידי ההגנה, מופיע מידע שגוי. ואולם, לטענתם, גם אם בית-משפט קמא לא נימק זאת במפורש, הרי שהוא ראה, כך יש להניח, את הרלוונטיות הרבה שיש לדו"חות 80, להגנתה של המשיבה. לבסוף, ובהתייחס לכרטסת הנהלת החשבונות, נטען, כי החומר הנ"ל נדרש לשם הגנתה של המשיבה, שכן לטענת באי כוחה "[בית המשפט]

צריך לצאת מנקודת מוצא שיש לי מה לעשות עם החומר הזה, כל עוד שהוא מתייחס לאישומים, הכל מתייחס לאישומים
".

עררה של המשיבה

8.
במסגרת הערר אשר הגישה המשיבה, טענו באי-כוחה, כי שגה בית-משפט קמא בקובעו, כי מרבית החומר שהתבקש על-ידי ההגנה, אינו מהווה "

חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בהתאם לכך, ביקשה המשיבה להורות לעוררת להעביר לידיה את המסמכים הנוגעים לפיטוריו של שלום חרף, עד התביעה המרכזי בפרשה; את חומרי הביקורת השוטפים של ישרוטל, בנוגע לתקופה שבין שנת 2007 ועד לתחילת שנת 2010; את תדפיסי חשבונות העו"ש, על גבי מדיה מגנטית; את דפי ההפקדות והמשיכות; ואת הנתונים המלאים הקיימים במערכת "
חילן
", הנוגעים לתקופה הרלוונטית ולעובדים הרלוונטיים לכתב האישום.


בהתייחסם לדו"חות הביקורת השוטפים של החברה, שלגביהם קבע בית-משפט קמא כי הם אינם רלוונטיים להגנת המשיבה, טענו באי-כוחה, כי שגה בית-משפט קמא משלא הבחין כראוי בין דו"חות השכר לבין הדו"חות השוטפים של החברה, העוסקים בהתנהלותה החשבונאית והניהולית של החברה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. משכך נטען, כי היות שהתנהלותה החשבונאית של החברה, והחשדות שעלו בדו"חות אלה בנוגע לביצוע מעשים פליליים על-ידי עובדים אחרים בחברה, מצויים בבסיס הגנתה של המשיבה, הרי שיש מקום להורות על העברת ממצאי הביקורת השוטפים לידי ההגנה. באופן דומה, טענו באי-כוחה של המשיבה, כי שגה בית-משפט קמא, משקבע כי דפי ההפקדות והמשיכות לא ימסרו לידיה, וזאת, כך נטען, מכיוון שבאמצעות חומר זה, ניתן יהיה להוכיח כי לא המשיבה היא שהפקידה, בפועל, את רוב רובן של ההמחאות, מושא כתב האישום. נטען, בהקשר זה, כי אין בעובדה שההמחאות הופקדו על-ידי שליחים, כדי לפגוע בחשיבותם של דפי ההפקדות והמשיכות, שכן, מעיון בדפי העו"ש של החברה עולה, כי חלק מאותן המחאות נפרע על-ידי עובדי החברה, שאחת מהן הואשמה, גם היא, בגניבה מהחברה. עוד הוסיפו באי-כוחה של המשיבה וטענו, כי החלטתו של בית-משפט קמא בנוגע לחומר זה, שגויה מן היסוד, שכן יש בה משום הכשרה של מעשים לא חוקיים של החברה ושל הבנק, אשר איפשרו לבלדרים, שאינם מורשי חתימה בחשבונות החברה, למשוך כספים מחשבונות החברה, באמצעות אותן המחאות. לבסוף נטען, כי שגה בית-משפט קמא משקבע, כי לא יועברו לעיון המשיבה נתונים מלאים של מערכת ה"
חילן
", הנוגעים לתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום ולעובדים המנויים בו. נטען, בהקשר זה, כי הנתונים המצויים במערכת "
חילן
" יאפשרו להגנה, לבחון את אמיתות ונכונות הראיות שהפיקה העוררת באמצעות המערכת. משכך, נטען, כי "
לא ברור כיצד ניתן להפריד בין תוצר של המערכת – חומרי החקירה שנמסרו – לבין המערכת עצמה שבתוכה שוכן המידע
".

תגובת העוררת לעררה של המשיבה


9.
עו"ד יעל שרף
, באת כוח העוררת, התייחסה בפתח דבריה, לדו"חות הביקורת המבוקשים על-ידי המשיבה, וציינה, כי דו"חות הביקורת הקשורים במעשים המתוארים בכתב האישום, ימסרו לידי המשיבה, כהוראת בית-משפט קמא. ברם, בנוגע לדו"חות הביקורת השוטפים, אותם ביקשה המשיבה לקבל, טענה העוררת, כי אין בדו"חות אלה כדי לסייע למשיבה בהגנתה. זאת, מכיוון

שרמת ההפשטה של דו"חות אלה רחבה מאוד, והם אינם
יורדים
כלל
לרזולוציה הנטענת בכתב האישום, אלא שהם מהווים דו"חות כלליים כנדרש מחברה ציבורית,
ומשכך הם אינם רלוונטיים להגנתה של המשיבה.



אשר לדפי ההפקדות והמשיכות,
טענה העוררת, כי לאור שיטת ההפקדה הנהוגה בחברה, לפיה בלדרים מפקידים ופודים את ההמחאות, כאשר על ההמחאה, מופיע באופן אוטומטי, שמם של שניים או שלושה ממנהלי הרשת, הרי שאין בנתונים אלה כדי לסייע למשיבה בהגנתה. בהתייחסה לבקשה לקבל את כרטסות השכר הקיימות במערכת "
חילן
",
טענה העוררת
, כי שמות העובדים הכלולים בכתב האישום, מגובים במסכת ראייתית רחבה, הקושרת את המשיבה במישרין לאישומים המיוחסים לה, וזאת לאחר שכל אחד משמות העובדים נבחן באופן מדוקדק. משכך, כך לגישת העוררת, חומר זה אינו רלוונטי להגנת המשיבה, ולפיכך אינו בגדר "
חומר חקירה
".

דיון והכרעה

10.
לאחר שעיינתי בכתבי הערר שהונחו על שולחני, על צרופותיהם, ולאחר שהאזנתי בקשב רב לטיעוניהם המקיפים של הצדדים במהלך הדיון שנערך בפני
י, החלטתי לקבל את עררה של העוררת במלואו, ולדחות את עררה של המשיבה על כל חלקיו, והכל כפי שיפורט להלן.

11.
לאחר זיקוק טענות הצדדים, דומה כי ביסוד העררים המונחים לפניי, ניצבת סוגיה מרכזית אחת, הנוגעת להיקף זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה, על-פי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מקום בו החומרים המבוקשים אינם נמצאים בידי התביעה.


תכליתה של זכות העיון בחומר החקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, הינה לאפשר לנאשם הזדמנות מלאה ומיטבית להכין את הגנתו, מפני האישומים המיוחסים לו, ובכך לממש את זכותו להליך הוגן. משכך נקבע, לא אחת, כי למונח "
חומר חקירה
" יש ליתן פירוש מרחיב, כך שכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאשמה, ונוגע ליריעה העובדתית הנפרסת בכתב האישום, יהווה "
חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. במסגרתו של מבחן רחב זה עשויים להיכלל גם מקרים שבהם הרלוונטיות של החומר שבמחלוקת להגנתו של הנאשם, אינה מובהקת, או כאשר החומר המבוקש אינו קשור במישרין לאישומים המיוחסים לאותו נאשם (ראו, לעניין זה, בש"פ 2837/13
אוחיון נ' מדינת ישראל


(2.5.2013); בש"פ 8406/12
אלמוני נ' מדינת ישראל

(3.12.2012);
בג"ץ 9264/04
מדינת ישראל
נ' בית משפט השלום בירושלים
, פ"ד ס(
1) 360 (2005) (להלן:
בג"ץ 9264/04
); בג"ץ 620/02
התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים
, פ"ד נז(4) 625, 630 (2003) (להלן:
עניין
התובע הצבאי הראשי
)
).


יחד עם זאת, לא כל השערה או ספקולציה שאותן מעלה הנאשם, עשויות לשמש תשתית מספקת להגדרת החומר שבמחלוקת כ"
חומר חקירה
". ועוד נקבע, כי אין די בתקווה בלבד כי בחומר המבוקש יימצא דבר מה, העשוי להועיל להגנת הנאשם, אלא שיש להצביע על
יסוד של ממש
להנחה, כי החומר אכן ישפיע על בירור האשמה, המיוחסת לנאשם (בש"פ 6717/12
מדינת ישראל
נ' אהרון
(18.12.2012) (להלן: עניין
אהרון
); בש"פ 7064/08
מדינת ישראל
נ' ברקו
(13.8.2009); בש"פ 10787/06
שחאדה נ' מדינת ישראל

(17.1.2007); עוד בהקשר זה, דנ"פ 5852/10
מדינת ישראל
נ' שמש
, פסקה 7 לפסק דינו של השופט
י' דנציגר
(9.1.2012)).


במילים אחרות, בית-המשפט לא יאפשר "
מסע דיג
" מטעם ההגנה, בחלק מיישום עקרונותיו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא שעל הטוען להצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש לשם הגנתו, ורק במידה שיעשה כן, ייענה בית-המשפט לבקשה.


יפים בהקשר זה דברי השופט
ס' ג'ובראן
בעניין
אהרון
, בציינו, כי:

"במסגרת זו, חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם היא שאלה מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו 'חומר חקירה' במובהק. כפי שנקבע, 'בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית. הביטוי שהשתרש בפסיקתנו מקדמת דנא כי 'אין חקר לתבונת סניגור' [...] הוא שובה לב אך גם תבונת הסניגור נשענת בדרך כלל על נקודת אחיזה ממשית, ואינה בגדר מעשה קסמים' [...]. אכן, בשל מעמדה הרם של הזכות למשפט הוגן, בית משפט זה נוקט גישה מרחיבה בהגדרת המונח 'חומר חקירה'
כאשר הוא נדרש לבחון רלוונטיות של מסמכים מבוקשים [...]. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת
לכך כי '[...] הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך [...] לא תתרום להגנת הנאשם' [...]" (
שם
, בפסקאות 12-11)


בנוסף, יש לזכור, כי בית-משפט זה פסק, לא אחת, כי בעצם העובדה כי החומר שבמחלוקת אינו מצוי בידי התביעה, יש משום אינדיקציה לכך שלמעשה אין מדובר ב"
חומר חקירה
", במובנו של
סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, לנוכח החזקה, כי רשויות החקירה אספו את כלל החומר הרלוונטי הנדרש בעניין הנדון. כפי שנקבע על-ידי השופטת (כתוארה אז)
ד' ביניש
, בבש"פ 9322/99
מסארווה נ' מדינת ישראל

, פ"ד נד(1) 376 (1999):

"[…] בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה
באופן ענייני
ובתום
-
לב,
החומר אינו בידי גורמי החקירה רק
משום שלא נמצא על
-
ידיהם כרלוונטי לחקירה; לכאורה, משמעות הדבר היא שהחומר אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי 'חומר חקירה', כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. למותר להוסיף, כי המשטרה או התביעה אינן רשאיות להימנע במכוון מלתפוס או לאסוף חומר שהוא רלוונטי לאישום רק כדי למנוע את היותו 'חומר חקירה' המובא לידיעת הנאשם, ובמהלך העניינים הרגיל אין להניח היווצרותו של מצב כזה. לעניין זה כבר ציינתי [...], כי הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר אשר לא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה, אינו בגדר 'חומר חקירה' [במשמעותו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי]" (
שם
, בעמ' 382-381).


עם זאת, בוודאי שייתכנו מקרים שבהם ימצא בית-המשפט, כי חומר מסויים אכן מהווה "
חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק, אף אם הוא אינו מצוי בידי התביעה. זאת, כאשר על פי טיבו, צריך היה החומר להימצא בידיהן של רשויות החקירה והתביעה, או במקרים שבהם יש לתביעה שליטה על אותו החומר. במקרים מעין אלה, ייתכן שזיקתו של החומר להגנתו של הנאשם תצדיק את תפיסתו ואת העברתו לידי ההגנה (
בג"ץ 9264/04,
בע"מ 374).


ואולם, מקום בו החומר שבמחלוקת
אינו
מצוי בידי התביעה, וקיים חשש כי מסירתו לידי ההגנה תפגע, באופן בלתי מידתי
וללא הצדקה

מספקת
, בזכויותיהם של צדדים שלישיים, יגבר המשקל הניתן לשם שמירה על זכויותיהם של צדדים שלישיים, לעומת המשקל שיינתן לזכות העיון של הנאשם. במילים אחרות, ומצידה האחר של המשוואה, ככל שקיימת "
אפשרות סבירה
" כי יהיה בחומר המבוקש כדי לסייע בהגנתו של הנאשם, כך תגדל הנטייה להכיר באותו חומר כ"
חומר חקירה
" ולהורות על תפיסתו והעברתו לידי ההגנה, גם על חשבון פגיעה אפשרית בפרטיותם של צדדים שלישיים – ולהפך (ראו, עניין
התובע הצבאי הראשי
, בעמ' 636-635).


יפים בהקשר זה דברי השופט
ח' מלצר
בבש"פ 3099/08
אברהמי נ' מדינת ישראל

(23.2.2009):

"
כשעסקינן בחומר שנראה לכאורה מרוחק מן האישום, עדיין עשוי להינתן משקל לחשיבות חומר זה להגנת הנאשם. בבחינה זו, אין להסתפק באפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואין ליתן יד ל'מסע דיג', שאין רואים את תכליתו המעשית.
יש צורך ביסוד של ממש להשערה של הנאשם כי החומר ישפיע על בירור האישום נגדו
. יתרה מכך, ככל שהזיקה בין החומר הנדון לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רחוקה יותר, והזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם קטנה יותר, כך גובר המשקל הניתן לשיקולים אחרים, כגון הפגיעה שעלולה להיגרם לעדים, בהם לקורבנות ולצדדים שלישיים. באיזון זה, זכותו של הנאשם למשפט הוגן אמורה להכריע באיזון חזיתי מול השיקולים הנוגדים, אולם כאשר האפשרות של הפגיעה בזכותו רחוקה –
כך גובר משקלם של השיקולים הנגדיים
" (
שם
, בפסקה 9, וההפניות שם) [ההדגשות שלי – א.ש.].


מן הכלל אל הפרט

12.
עתה, משהנחנו את התשתית העיונית לבירור השאלות שבמחלוקת, נותר לדון בגופן של טענות, כפי שאלה הוצגו בערריהן של העוררת ושל המשיבה. ראשית, אדון בעררה של העוררת, ולאחר מכן אפנה לדון בעררה של המשיבה.

עררה של העוררת

13.
כזכור, מלינה העוררת על החלטת בית-משפט קמא, שבגדרה הוא הורה, בין היתר, על תפיסה והעברה, של קלסרי המפרעות (במידה שישנם כאלה); של

דו"חות 80
; ושל כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת לאישומים, מושא כתב האישום.


אעבור לדון בטענות העוררת כסדרן:

א.
קלסרי המפרעות

:
בפי העוררת שתי טענות מרכזיות בעניין זה. ראשית, נטען, כי לנוכח התשתית הראייתית הרחבה אשר הונחה בעניין זה, וכישלונם של באי-כוחה של המשיבה להצביע על נתונים ספציפיים הנדרשים להגנתה של מרשתם, הרי שמטרתם של הסנגורים בנקודה זו, אינה אחרת מאשר "
מסע דיג
", אותו אין לאפשר. שנית, כך נטען, מסירת קלסרי המפרעות, עשויה לפגוע בזכותם של העובדים לפרטיות, בשל קיומו של מידע אישי ורגיש, אשר עשוי להופיע על גבי טפסי הבקשה, אותם מתבקשת העוררת לתפוס ולהעביר לידי ההגנה.


לאחר שנתתי דעתי לטיעוני העוררת בנדון, והאזנתי, ברוב קשב, לתגובת באי-כוח של המשיבה בדיון שנערך בפני
י, הגעתי למסקנה כי אין יסוד-איתן לקביעתו של בית משפט קמא בעניין זה. ראשית, מקובלים עליי דברי העוררת, כי טענות בנוגע לאי-סדרים בנושא המפרעות, יכולות להסביר חריגות בודדות, אך אין בהן כדי ליתן מענה ל-389 מקרים של יצירת מפרעות פיקטיביות כמיוחס למשיבה, במסגרת האישום השני שבכתב האישום. לבטח נכונים הדברים, לאור הצהרתה של העוררת, כי, לגבי כל אחד מהעובדים, שלגביהם התעורר חשד כי שמו שורבב בטעות לרשימת המפרעות הפיקטיביות (כפי שזו מופיעה בטבלה ב' שבכתב האישום), נערכה בדיקה מקיפה, תוך הצלבת נתונים בין תלושי השכר האותנטיים של אותו עובד, לבין "
מסך הניכויים
", והודעותיהם של עשרות מעובדי הרשת, אשר טענו כי מעולם לא קיבלו כל מפרעה. במצב דברים זה, סבורני כי מידת הרלוונטיות של הנתונים המופיעים בקלסרי המפרעות של החברה להגנת המשיבה, הינה קלושה ביותר. נראה, כי יש להתייחס לבקשת ההגנה, בהקשר זה, כלא יותר מאשר "
מסע דיג
", שאותו לא אוכל לאפשר.


במצב דברים זה, הנני סבור כי, באיזון בין זכותם של מאות מעובדי החברה לפרטיות, עובדים אשר פנו למעסיק בבקשות לקבלת מפרעה מטעמים אישיים שונים, לבין זכות העיון של המשיבה, גוברת, באופן מובהק, זכותם של העובדים. משכך, הגעתי למסקנה כי אין מדובר ב"
חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק, והעוררת אינה נדרשת לתפוס את קלסרי המפרעות ולהעבירם לידי ההגנה.

ב.
"

דו"חות 80
"
: בית-משפט קמא הורה על העברת
דו"חות 80
של חברת "
חילן
" לידי המשיבה, בקובעו,
בטעות
, כי "
נפקותו וחשיבותו של הדו"ח להגנת
[המשיבה]
נלמדים מדבריה המפורשים של באת כוח המדינה, לפיהם דו"ח 80 משקף את הוצאות השכר האמיתיות של רשת ישרוטל לעומת דו"ח 30 הכולל את הנתונים הכוזבים
[...]". קביעה זו, לפיה דו"חות 30, אשר נמסרו לידי ההגנה, משקפים נתונים כוזבים, איננה נכונה, ולכך אף הסכים בא-כוח המשיבה, בדיון שנערך בפני
י. משכך, נשמטת הקרקע מתחת לטיעוני ההגנה בנדון דידן. יתירה מזאת, אף לגופם של דברים, סבורני כי הרלוונטיות של דו"חות 80 להגנת הנאשמת היא שולית, אם בכלל. זאת, היות שהאישומים המרכזיים המיוחסים למשיבה נשענים על נתונים המופיעים בדו"חות 30 המצויים, כאמור, בידי ההגנה. עוד אוסיף, בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענתו של בא-כוח המשיבה, עו"ד דחוח, לפיה בית-משפט קמא זיהה את הרלוונטיות של דו"חות 80 להגנת המשיבה, אך החליט, מסיבותיו הוא, שלא לפרט בהחלטתו את הנימוקים, אשר הובילוהו למסקנה זו. טענה זו הינה חסרת יסוד, ואינני סבור כי עליי להיזקק לשיקולים עלומים, ככל שהיו כאלה, של בית משפט קמא. יצויין, כי אין בידי להשתחרר מהתחושה כי בטיעוני ההגנה, לפיהם הם מבקשים להוכיח באמצעות הדו"חות, כי "
ישרוטל היא לא רק הקורבן
[...],
היא עשתה תרגילי מס
[...]
היא עשקה את הסודנים
" (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון), מסתתרת כוונה להכפיש את חברת ישרוטל, מבלי שיש בחומר המבוקש רלוונטיות מהותית להגנתה של המשיבה. לפיכך, הגעתי לידי מסקנה, כי דו"חות 80 אינם מהווים "
חומר חקירה
", ומשכך, מתקבל עררה של העוררת, בעניין זה.

ג.
כרטסת הנהלת החשבונות

("
רוטשטיין"
)
: טענת העוררת היא כי שגה בית-משפט קמא משהורה על תפיסת החומר הנ"ל והעברתו לידי ההגנה, מבלי שהוא נימק מדוע מדובר ב"
חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק. לגופם של דברים, טענה העוררת, כאמור, כי גם לאחר שבאי-כוחה של המשיבה מיקדו את בקשתם בנדון, הרי שמדובר בהיקפים עצומים של חומר, המתייחס למאות מעובדי החברה. משכך, נטען, כי מדובר "
'במסע דיג'
[...]
בתוך 'אוקיינוס' של חומר
", שאותו אין לאפשר.


לאחר עיון בטענות העוררת, כמו גם בתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה, כי שגה בית-משפט קמא משנעתר לבקשת המשיבה בנקודה זו. בדיון שנערך בפני
י, כמו גם בבקשה אשר הוגשה לבית-משפט קמא, טענו באי-כוחה של המשיבה, בהתייחסם לנקודה זו, טענות כלליות ולא ממוקדות, מהן עולה, בבירור כי מדובר במעין "
מסע דיג
", אותו אין להתיר. כך נטען, בין היתר, בבקשתה השנייה של המשיבה לבית-משפט קמא, כי "[...]
לא מן הנמנע, כי החברה מנסה, הלכה למעשה, 'לגלגל' על
[המשיבה]
את כל הכסף שחסר בחשבונותיה במהלך השנים. ייתכן שאף החברה הלבישה את החובות בכסיות שונות, מתוך אמונה שיוכלו לצמצם את נזקיהם
". בדיון שנערך בפני
י, ציין עו"ד דחוח, כי "[בית המשפט]
צריך לצאת מנקודת מוצא שיש לי מה לעשות עם החומר הזה, כל עוד שהוא מתייחס לאישומים, הכל מתייחס לאישומים
". כלומר, לבא-כוח המשיבה אין כל מידע קונקרטי, היכול להצביע על מידת הרלוונטיות של החומר הקיים במערכת "
רוטנשטיין
" להגנתה של המשיבה, אלא שמדובר בטענות כלליות ובלתי ממוקדות, בניסיון לייחס לחברה פעילות שלא בתום לב, כלפי המבקשת. אין צריך לומר, כי לא הונחה תשתית מינימאלית לקביעה כי אותם נתונים המבוקשים על-ידי ההגנה, הם בגדר "
חומר חקירה
", אותו יש להעביר לידי המשיבה.

14.
סיכומם של דברים, לאחר בחינת טיעוני הצדדים, מצאתי כי שגה בית-משפט קמא עת שקבע כי: קלסרי המפרעות;

דו"חות 80
; וכרטסת הנהלת החשבונות, הם בגדר "
חומר חקירה
" כאמור בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר אותם על העוררת להעביר לידי המשיבה.


לפיכך, מתקבל עררה של העוררת, והחלטתו של בית משפט קמא, בנושאים שפורטו לעיל, מבוטלת בזאת.

עררה של המשיבה

15.
בעררה, קובלת המשיבה על החלטת בית-משפט קמא, שבמסגרתה נדחתה בקשתה לקבל לידיה, בין היתר, את המסמכים הנוגעים לפיטוריו של שלום חרף; את חומרי הביקורת השוטפים של החברה החל משנת 2007 ועד לתחילת שנת 2010; את תדפיסי חשבונות העו"ש על גבי מדיה מגנטית; את דפי ההפקדות והמשיכות; ואת הנתונים המלאים הקיימים במערכת "

חילן
", הנוגעים לתקופה הרלוונטית ולעובדי החברה המופיעים בכתב האישום.


עוד טרם שאעבור לדון בטענות המשיבה לגופן, אציין, כי לא מצאתי להתייחס לטענות המשיבה בעניין מסמכי הפיטורין של שלום חרף, וכן לבקשה לקבל לידיה את נתוני חשבונות העו"ש של החברה, על-גבי מדיה מגנטית. כפי שהובהר בדיון שנערך בפני
י (וכפי שעולה מדברי בא-כוח המשיבה עצמו), שלום חרף לא פוטר מחברת ישרוטל אלא התפטר מעבודתו, ולפיכך, בקשתם של הסנגורים בנקודה זו חסרת כל יסוד. בהתייחס לבקשה בעניין המדיה המגנטית, אין חולק, כי באי-כוחה של המשיבה קיבלו לידיהם את כל נתוני העו"ש הרלוונטיים לשם הגנתה של המשיבה. לפיכך, ניסיונה של המשיבה לאלץ את העוררת (או את חברת ישרוטל) לשאת בעלויות הנעוצות בהעברת הנתונים הנ"ל לתצורה של מדיה מגנטית, אינה מקובלת עליי, והבקשה, לבטח, אינה נופלת בגדרי הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. משכך, אין בידי להיעתר לבקשתם של הסנגורים, בעניין זה.


אפנה עתה לדון
ביתר טענות המשיבה.

א.
חומרי הביקורת השוטפים של החברה

:
באי-כוחה של המשיבה טענו, כזכור, כי שגה בית-משפט קמא משלא ערך הבחנה בין הדו"חות השונים אשר נערכו בחברה, ולכן יש לראות בדו"חות השוטפים שנערכו בחברת ישרוטל כ"
חומר חקירה
" אובייקטיבי, הרלוונטי להגנתה של המשיבה. זאת, בשונה מדו"חות החקירה הפנימית, אשר "
הוכנו בכוונת מכוון
", ולכן אינם בגדר חומר אובייקטיבי, וההגנה אינה יכולה להסתמך עליהם.


לאחר עיון בטענות המשיבה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתה בנקודה זו. זאת, מאחר שלא מצאתי זיקה מהותית בין החומר המבוקש לבין הגנתה של המשיבה. ראשית, כפי שציינה באת-כוחה של העוררת,
"
הדו"חות
[השוטפים]
לא יורדים לרזולוציה באם השם
[של העובד]
הסודני הזה קיים או לא קיים
[...]
אלא הם דו"חות כלליים
", ומשכך, הלכה למעשה, אין בהם כל רלוונטיות להגנתה של המשיבה. שנית, למקרא טיעוני המשיבה בהקשר זה, נראה כי מדובר בניסיון מובהק ל"
מסע דיג
", הא ותו לא. כך, בין היתר, טען בא-כוחה של המשיבה בהודעת הערר, כי "[...]
בדו"חות השוטפים ניתן ללמוד את הלך הרוח אשר היה בחברה בעת ביצוע המעילה
[...]
שלה טוענת ישרוטל
", ובמקום אחר הוסיף בא-כוח המשיבה וטען, כי "[...]

דו"חות הביקורות יהיה בהם כדי להראות שהבדיקה שנערכה על-ידי
[עובדי החברה]
אינה אובייקטיבית
[...]". עוד הוסיף בא-כוח המשיבה, בהקשר זה, כי "[...]
אילו היו קיימות אי-התאמות בין דו"חות עלות השכר לבין פקודות השכר, מן הראוי שאלו יופיעו בדו"חות הביקורת
". מהדברים המצוטטים לעיל, משתמע כי לבאי-כוח המשיבה אין כל מידע, שבאמצעותו ניתן להצביע על רלוונטיות כלשהי בין האמור בדו"חות השוטפים לבין הגנתה של המשיבה, וכי, הלכה למעשה, מדובר בבקשה ספקולטיבית, כללית, ובלתי ממוקדת, דבר שאין להתירו. לפיכך, אינני רואה להיעתר לבקשת המשיבה בעניין זה.
ב.
דפי הפקדות ומשיכות

: בא-כוחה של המשיבה טען, בהקשר זה, כי היות שמרבית הפעולות המיוחסות למרשתו בוצעו, לכאורה, באמצעות המחאות, הרי שדפי ההפקדות והמשיכות, שבהן מצוין מי הגורם שביצע בפועל את הפעולות הנ"ל, רלוונטיות להגנתה של המשיבה.



לא מצאתי להתערב בהחלטת בית-משפט קמא בנושא זה. לכאורה, דפי ההפקדות והמשיכות מצויים בלב ליבם של האישומים, לנוכח העובדה כי המעשים המיוחסים למשיבה בוצעו באמצעות המחאות של החברה. ואולם, כפי שהבהירה העוררת, הרי שלאור שיטת ההפקדה והמשיכה הייחודית, הנעשית באמצעות שליחים של חברת בלדרות, נראה כי, הלכה למעשה, אין ברישומים המבוקשים כדי לסייע להגנת המשיבה, בכל דרך שהיא. משכך, אין בידי להיעתר לעררה של המשיבה, גם בנקודה זו. אוסיף עוד, בהקשר זה, כי דומה שאת עיקר יהבם משליכים באי-כוחה של המשיבה על התנהלותה הקלוקלת, כביכול, של חברת ישרוטל בנדון. ברם, במגמה זו של ההגנה אין כדי לשנות ממידת הרלוונטיות של החומר המבוקש להגנתה של המשיבה. משכך, אין מדובר ב"
חומר חקירה
", אותו על העוררת לתפוס ולהעביר לידי המשיבה ובאי-כוחה.

ג.
כרטסות השכר המלאות הקיימות במערכת "חילן":

באי-כוח המשיבה טענו, בנושא זה, כי הנתונים הקיימים במערכת "
חילן
", בנוגע לכל עובד ששמו מופיע בכתב האישום, יאפשרו להגנה לבחון את אמיתות ונכונות הראיות, אשר הפיקה העוררת באמצעות המערכת.


גם בעניין זה אינני מוצא להתערב בהחלטת בית-משפט קמא, וזאת משלושה טעמים עיקריים. ראשית, לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי, כי במארג הראייתי הקיים בידי העוררת, היינו: נתוני "
חילן
" המעידים כי המפרעות לא נוכו; תלושי שכר המעידים שהמפרעות לא נוכו; עדויותיהם של כ-60 עובדים בנדון; הנתונים המופיעים ב
דו"חות 30
; וטבלאות אקסל מקוריות ומזויפות, המעידות, לכאורה, על ניפוח משכורות ששולמו במזומן – הרי שאין בכרטסות השכר המקוריות כדי לסייע להגנתה של המשיבה. אוסיף בהקשר זה, כי לא מצאתי טעם רב בטענתם של באי-כוח המשיבה, לפיה אין מקום להפריד בין הנתונים המופקים ממערכת "
חילן
" (שאותם הם קיבלו לידיהם) לבין המערכת עצמה שבתוכה שוכן המידע.


שנית, דומה, כי גם במקרה זה יצאו באי-כוחה של המשיבה "
למסע דיג
" בים עצום של מידע. טענותיהם בנידון דידן הן טענות כלליות, שאין בהן כדי להראות כיצד ומדוע יש במידע זה רלוונטיות כלשהי להגנתה של המשיבה. כך, למשל, בהתייחסם לטעויות שייתכן ונפלו בכתב האישום, טוענים הסנגורים,
כי
"כרטסת השכר של העובדים השונים אשר על שמם נרשמו שיקים יסייעו
[למשיבה]
לבסס את טענתה
". ובהמשך נטען, כי "[לוּ יהיו]
בידי
[המשיבה]
כרטסות העובדים המערכת החילן
,
תוכל
[המשיבה]
למצוא את אותן טעויות
". טענות אלה מלמדות, כי אין בידי ההגנה, ולוּ קצה חוט, לביסוס טענותיה, ומשכך ברי שבקשתה של המשיבה, היא בגדר "
מסע דיג
", שאותו לא אוכל להתיר.


לבסוף, אציין, כי החומר המבוקש מכיל מידע אישי רב, על-אודות שכרם ומפרעות שניתנו למאות מעובדי החברה. אין לזלזל ברגישותו של מידע זה, ובחשש לפגיעה בפרטיותם של גורמים בלתי מעורבים, ולכן, בהינתן העובדה שהרלוונטיות של החומר המבוקש להגנתה של המשיבה מוטלת בספק רב, ולאור חוסר המיקוד של הבקשה, בהקשר זה, הגעתי למסקנה ברורה כי אין מדובר ב"
חומר חקירה
", במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

סוף דבר

16.
לאור האמור לעיל,
החלטתי לקבל את עררה של העוררת, ולדחות את עררה של המשיבה.


עם זאת, ומבלי לנקוט עמדה לגופם של דברים ראיתי להוסיף כי, אין בקביעתי זו כדי
לחסום את דרכה של המשיבה להגיש בקשה לבית-המשפט הדן בתיק העיקרי, להוציא צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר יורה לחברת ישרוטל, או לכל גורם אחר, למסור לידיה חומר
קונקרטי

וספציפי
הדרוש לה, לשם הגנתה. חזקה על בית משפט קמא כי ידון בכובד ראש בכל בקשה מעין זו, ככל שתוגש על-ידי המשיבה במהלך המשפט (להיקף הסמכות, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, ראו, בין היתר, בש"פ 9305/08
פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות
(3.2.2008)).





ניתנה היום, כ"ט בתמוז התשע"ג (7.7.2013).







ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13041090_i04.doc
יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 4109/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס, שלמה חרף, ישרוטל בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/07/2013)